דוגמא לפסק דין בנושא פיצויים על התנגשות עם אדם אחר: נתוני רקע ועובדות 1. התובעת, ילידת 1.1.37 נפגעה ביום 8.11.05 עת הגיעה יחד עם בתה לערוך קניות בחנות (להלן: "החנות") - נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"). התובעת התכופפה לעבר ארגז ירקות אשר הונח על רצפת החנות על מנת לברור ירקות. כאשר התובעת התרוממה, קיבלה מכה חזקה ממרפקו של אחד העובדים בחנות ונפגעה בעינה השמאלית (להלן: "התאונה"). 2. הנתבעות למעשה לא כפרו בנסיבות אירוע התאונה, (ראו עדותו של העובד אמיר ואנונו נ/1 המאשר את העובדות וכן עדותו של בעלי הנתבעת 1 מר משה מייזל נ/2 אשר ציין בסעיף 3 לתצהירו כי "התובעת עמדה ליד מדפי הירקות ובחרה ירקות, בסמוך לאחד העובדים בחנו, אמיר ואנונו. ... אמיר בשלב מסויים הסתובב ומרפקו פגע בשוגג בפניה של התובעת, אשר טוענת כי בדיוק התרוממה מארגזי היקרות שעל הרצפה"). על אף האמור, הנתבעות כפרו באחריותן לנזקי התובעת. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת. דיון 3. לא תיתכן מחלוקת על כך שהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") כמפעילת חנות חבה חובת זהירות מושגית כלפי לקוחותיה (ראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 122). בעלי עסק המזמינים לקוחות למקרקעין שבחזקתם, לשם רכישת מוצרים שונים, חבים כלפיהם בחובה זהירות. התאונה שארעה לתובעת התרחשה בשטח החנות, שטח אשר בו חלה על בעלי החנות אחריות לדאוג למניעת מפגעים, ולקביעת נהלי עבודה אשר יפחיתו במידת האפשר סיכון לבאי החנות. כעת יש לבחון האם הנתבעת חבה חובת זהירות קונקרטית לתובעת? גם על שאלה זו יש לענות בחיוב. על הנתבעת, כבעלת החנות, חלה חובת זהירות כלפי התובעת, כלקוחה של החנות. על התובעת חלה אחריות לדאוג למניעת מפגעים, ולמניעת נהלי עבודה אשר יכולים להוות סיכון לבאי החנות, וביניהם התובעת. 4. לאחר שקבענו כי לנתבעת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת, עלינו לבחון האם הנתבעת הפרה את אותה חובה. התובעת טענה כאמור כי הנתבעת הפרה את חובתה בכך שעובדיה העבירו ארגזי ירקות מעל ראשי הלקוחות וסידורו את הסחורה בדוכני הירקות בזמן שהיו לקוחות בחנות. 5. לעומת זאת הנתבעת טענה כי נסיבות התאונה מעלות שהפגיעה בתובעת נגרמה כתוצאה מפעולת אנוש טריוויאלית של הוזזת המרפק. עוד נטען כי סידור הסחורה על מדפי החנות בזמן שיש בה לקוחות אינה פעולה רשלנית. אין שום דבר בלתי סביר בכך שעובדי חנות ירקות מסדרים סחורה ומחדשים מלאים של סחורה בזמן שהלקוחות נמצאים בחנות. פגיעה בשוגג, כפי שארעה, הינה סיכון סביר אשר קיים בכל מקום שבו נמצאים וחיים בני אדם, הנעים ממקום למקום ועוסקים בענייניהם. מדובר בסיכון צפוי, אך לא כל סיכון צפוי הוא סיכון בלתי סביר, גם אם טכנית ניתן למנוע כל סיכון. שהייה במקום ציבורי כמו חנות ירקות טומנת בחובה סיכונים רגילים וטבעיים שנוטלים על עצמם השוהים במקום, כגון מגע בין בני אדם, היתקלויות וכיו"ב. פגיעת התובעת עקב מגע פיזי והיתקלות בינה לבין עובד החנות היא בגדר סיכון כאמור ואין טען להטיל בגינו חבות בנזיקין. 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הנתבעת אכן הפרה את חובת הזהירות ולמעשה התרשלה ואבהיר; הנזק שנגרם לתובעת היה צפוי, ועל הנתבעת כבעלת החנות היה לצפותו ולנקוט אמצעים למניעתו. ניתן לצפות כי בחנות אשר עמוסה בקונים, העברת ארגזי ירקות מעל ראשי הלקוחות וסידור הסחורה במקום ע"י עובדי המקום עלול להוות סיכון ללקוחות ועלול לגרום לנזק שנגרם. אינני מקבל את טענת הנתבעת כי סיכון זה הינו סביר וטבעי, סיכון אותו לוקחים לקוחות החנות על עצמם. במסגרת החובה שהייתה מוטלת על הנתבעת, כמזמינת הלקוחות לתחומה, לוודא כי נהלי העבודה במקום לא מהווים סיכון ללקוחות הבאים לתחומה, וכן כי היא מפקחת על עבודת עובדי החנות מטעמה. מעדותו של מר אמיר וענונו (להלן: "מר וענונו"), העובד שפגע במרפקו בתובעת עולה תמונה מדאיגה לגבי ההתנהלות בחנות הנתבעת, המצביעה על התרשלותה כלפי ציבור המבקרים בחנות, בכלל ועל הפרת חובתה כלפי התובעת בפרט. 7. בעדותו התבקש מר וענונו לתאר את שהתרחש (בעמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 6.4.11) ואמר: "יש את הדוכן, מתחת לדוכן יש ירקות שזה בארגזים מסודרים, ברמת העקרון היה טעות שזזתי מצד לצד בגלל לחץ העבודה, כאשר זזתי מצד לצד בטעות בלי כוונה היא עמדה מאחורי לא שמתי לב הזזתי את מרפק ימין והיא קיבלה מכה בעין, הסתובבתי זוית קטנה מרוב הלחץ ראיתי שהיא קיבלה מכה חזקה אז מה שהיה אחרי זה שבאנו לראות מה לעשות. היא קיבלה מכה מהמרפק שלי. אני מאמין שהמכה שהיא קיבלה היתה מהמרפק..." מר וענונו נשאל גם לגבי נוהלי העבודה בחנות: "...ש.   בכל יום הייתם מסדרים סחורה כאשר יש לקוחות בחנות? ת.         יש לחץ. אם (אין י.ו.) על הדוכן סחורה איך אנשים יקנו. ש.         מי אמר לך לסדר את הסחורה? ת.         אני רואה שחסר . לא אמרו לי לשים. כאשר אני רואה שחנות ריקה אני צריך למלא. כאשר אתה רואה את הדוכן ריק אתה צריך למלא. אנחנו היינו מושכים מלמטה את הארגז ושופכים על הדוכן. ש.         אף אחד לא אומר ללקוח לא לקחת מהארגז? ת.         כן. ...  ש.        זה צפוי שמשהו יכול להיפגע אם אתה רץ עם ארגזים? ת.         כן. ש.         משהו אמר לך להימנע מהדברים האלה, מבעלי החנות , משהו אמר לך אם יש לחץ של אנשים תעזוב עכשיו? ת.         אם יש לחץ של אנשים כל כך אתה לא יכול להגיע ליעד לפרק סחורה. ש.        לא הנחו אותך מה לעשות? ת.         זה לא אוניברסיטה..." 8. זאת ועוד; מעדותו של מר משה מייזל, בעל המקום, עולה תמונה זהה. העד נשאל היכן הונחו ארגזי הסחורה (בעמ' 20 לפרוטקול הדיון מיום 6.4.11) והשיב: "ת.        לא על הרצפה על מתחת למדפים. ש.         מי הורה לשים את הארגזים, מי אומר לעובדים איפה להניח את הארגזים? ת.         כל מוצר מתחת למדף שלו. ש.         אתם אומרים לעובדים לשים הארגזים מתחת? ת.         כן. ש.         זה פתוח וכן למי שמגיע יכול לקחת? ת.         כן. ש.         יש לכם הוראות לעובדים מה קורה אם לקוח מתכופף לקחת או באיזה שעות אפשר לעבוד? ת.         לא. במשך כל היום העובדים שמים סחורה מתחת לדוכנים. ש.         גם שיש לקוחות בסניף הם ממלאים סחורה? ת.         בוודאי. ש.         מה עשה וענונו? ת.         סידר את הסחורה . ש.         בזמן שהיו לקוחות? ת.         בוודאי. ש.         האם דאגתם להזהיר את העובדים שהמסתובבים עם סחורה? ת.        לא. זה מובן מאליו..." 9. מעדויות אלו עולה תמונה של זלזול וחוסר זהירות של הנתבעת לגבי שלומם של לקוחותיה. הנתבעת לא דאגה לקבוע נהלי עבודה בטיחותיים יותר וכן לא טרחה להסביר ולהדריך את עובדיה כיצד לנהוג. איך ומתי להעביר או למלא סחורה בדוכנים, איך ובאיזה אופן לשים או להזיז ארגזים מתחת לדוכנים ובכלל איך לשנע את הסחורה בחנות . אם סברה הנתבעת כי יש צורך לסדר סחורה נוספת וכן להוסיף ארגזי ירקות בזמן בו ישנם לקוחות בחנות, היה עליה להורות לעובדים בנוהל מסודר תוך הדרכת כל עובדיה, לעשות כן בצורה זהירה שתמנע נזק ע"י פינויי האזור בחנות, והרחקת הלקוחות מהמקום אליו היה צריך לגשת עם הסחורה או בכל דרך אחרת אשר היתה מונעת נשיאת ארגזים או התחככות העובדים והסחורה עם הלקוחות ובכללם התובעת. אשר על כן אני קובע כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעת, וכן כי הנזק שלנגרם לתובעת נגרם כתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת. אשם תורם 10. המקור לקביעת אשם תורם מצוי בסעיף 68 לפקודת הנזיקין: "(א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; אולם האמור בזה אין כוחו יפה להכשיל הגנה הנובעת מחוזה, ואם חל על התביעה חוזה או דין המגבילים את החבות, לא ייפרע התובע פיצויים למעלה מן הגבול שנקבע כאמור..." סוגיית היקף האחריות נוגעת לשאלה: עד היכן משתרעת אחריותו של המזיק? יש לשקול כל מקרה לנסיבותיו, כאשר בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון תחילה אם, בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה; ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, יש לחלק את האחריות לפגיעה בין המזיק לבין הניזוק על-פי מבחן האשמה המוסרית (ראה: ע"א 11512/04 - קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' גב ים חברה לקרקעות בע"מ . תק-על 2006(4), 1593 ,עמ' 1599). מבחן האשמה המוסרית מציב את מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך מבחינת האשמה המוסרית, את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. מידת האשמה המוסרית עולה בעיקרה מתוך בחינת התנהגות של הנוגעים בדבר במקרה הקונקרטי אשר נדון בפני בית המשפט. אולם יקרה לא אחת, כי לצורך הערכת מידתה ומשקלה של האשמה המוסרית ייזקק בית המשפט גם למבחן חיצוני, המפנה אל רמתו של האדם הסביר (ראה: ע"א 316/75 שור ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 299, עמ' 305). 11. לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה שעולות מהעדויות והמסמכים שלפני אינני סבור כי שיש להטיל על התובעת אשם תורם. אדם המהלך באזור המיועד לעריכת קניות רשאי לצפות לכך שבמקום לא ימצאו מפגעים העלולים לסכנו ועובדי המקום לא ינהגו בצורה המהווה סיכון ברור וימנעו, תוך קביעת נהלים ברורים, נזק לגופו ולביטחונו. לפיכך הוא לא יימצא לוקה באשם תורם אם נתקל במפגע או התנהגות מסוכנת ונפגע כתוצאה ממנה. לאור האמור אינני סבור כי יש אשם תורם לתובעת בהתרחשות התאונה והנזק והטענות בעניין זה נדחות. מכאן להיקף הנזק. הנכות הרפואית וחוות הדעת של המומחים 12. מיד לאחר הפגיעה עינה של התובעת החלה לדמוע והיא סבלה מכאבים. בתה שהייתה עימה בחנות פינתה את התובעת למרפאתו של ד"ר קסל, מומחה לרפואת עיניים שהיה מטפלה הקבוע של התובעת. התובעת עוד טרם לתאונה סבלה מדלקות בקרניות בשתי עיניה, הרכיבה משקפי ראייה ועברה שני ניתוחים בעיניה להשתלת קרניות ועדשות. למעשה התובעת הייתה בתקופת החלמה מניתוח בעינה ויום לאחר התאונה הייתה מתוכננת להגיע למרפאת עיניים להסרת תפרים מהשתל בעין שמאל. כאשר הגיעה התובעת למרפאתו של ד"ר קסל לאחר התאונה הפנה אותה ד"ר קסל בדחיפות לחדר מיון. התובעת הגיעה לבית חולים רמב"ם ושם אובחנה כסובלת מקרע בתפר שתל הקרנית בעינה השמאלית. התובעת אושפזה במחלקת עיניים לצורך ביצוע טיפול ניתוחי בעין שמאל אשר כלל תפירת שתל הקרנית מחדש, הוצאת העדשה המושתלת וכריתת הזגוגית הקדמית. עם שחרורה מבית החולים לאחר 7 ימי אשפוז הומלץ לתובעת להימנע מפעילות מאומצת וכן על שימוש במגן עין פלסטי בכל זמן. כתוצאה מהתאונה התובעת נותרה עם פגיעה קשה בעינה השמאלית. התובעת אינה יכולה להרכיב עוד משקפים וכן לא תוכל לעבור השתלה של עדשה חדשה מבלי לסכן את שתל הקרנית בעין זו. גם ראייתה בעינה הימנית של התובעת אינה טובה וזאת עקב הניתוח שעברה בשנת 2003. כך, שהתאונה הותירה למעשה את התובעת עיוורת כמעט לחלוטין. 13. הצדדים צירפו חוות דעת רפואיות מטעמם להוכחת גובה נכותה הצמיתה של התובעת. התובעת צירפה את חוות דעתו של פרופ' ניימן, מיום 4.07.07 אשר קבע כי לתובעת נותרה כתוצאה מהתאונה נכות צמיתה של 21.9%. הנתבעת צירפו את חוות דעתו של ד"ר היימס, מיום 12.02.08, אשר בה קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה של 2.7% עקב הפערים בין חוות הדעת מינה בית המשפט ביום 27.3.08 את פרופ' טרייסטר גיורא, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו מיום 28.1.09 קבע פרופ' טרייסטר כי לתובעת נותרה כתוצאה מהתאונה נכות בגובה של 30%. המומחה נחקר ארוכות ע"י ב"כ הנתבעת בבית המשפט. הנתבעת סברה כי מאחר ואחוזי הנכות המקסימאליים בגין פגיעה בעין אחת הם 30%, ומאחר ולתובעת הייתה נכות קודמת בעינה, לא יכול להיות כי 30% הנכות אותם קבע המומחה נגרמו כולם כתוצאה מהתאונה. המומחה נשאל על כך (בעמ' 25 - 26 לפרוטוקול הדיון מיום 8.11.11) ןהשיב: "ש.         אתה הסברת בחוות דעתך מדוע למרות שעין שמאל רואה יש להתייחס אליה כעין עיוורת ועל זה לא שאלתי אותך. שאלתי היא אתה בעצמך כותב שאחוזי נכות מקסימאלי בגין עין עיוורת הם 30 אחוזים וכאשר אתה אומר לנו שאתה עושה את החישוב כמו שעשית בחוות דעתך, אתה בעצם אומר לנו שיש מצב של יותר מאשר עין עיוורת, לפני התאונה היה 24 אחוז והיום יש יותר מהחמרה של 30 אחוזים אבל אתה נותן את ה 30 אחוזים כי זו המגבלה, המגבלה היא בתקנות שזו הגבלה הגיונית, אבל זה לא 30 אחוז פר תאונה, כפי שאתה אומר עין חולה שעוברת סדרה של תאונות ואירועים בגין כל החמרה אפשר יהיה לקבוע מחדש נכות של 30 אחוזים בהנחה שיש, למרות שהחולה עברה מזמן את הנכות המקסימאלית בגין עין. ת.        אין דבר כזה בתקנות המל"ל. לפי החישוב שלי מגיע לה עבור מה שהיה עבור ההפרש בראיה מצבה לפני ואחרי התאונה מגיע לה 15 אחוז. 15 אחוז זה בגלל הראיה, אילו היתה רק בעיית הראיה הייתי אומר שלא מגיע לה 30 אחוז אלא 15 אחוז מכיון שהיא ראתה גרוע גם קודם, אבל בנוסף ל 15 אחוז שנותנים בגלל כושר ראיה מגיעה לה בגלל פגמים משניים שאני מפרט אחד אחד, מגיע לה 10 אחוז בגלל חוסר עדשה, 5 אחוז בגלל כריתת זגוגית מגיעה לה 5 אחוז בגלל אישון רחב קבוע ו 5 אחוז בגלל פזילה. הכל כתוב ומפורט בחוות דעתי. אם אתה מחבר את כל הדברים האלה אתה מגיע ל 30 אחוז של עין עיוורת לא צריך את הטובות שלי. ברגע שבמל"ל אתה נותן את האחוז המקסימאלי לא יחושבו הפגמים המשניים וזה כולל את הכל. כך מורות לנו תקנות של המל"ל. ש.        מפנה אותך לסעיף 11 ג' (3) לתקנות המל"ל שקובע שדרגת נכות בשל מספר פגימות באותו פרק גפה או עין לא תעלה על אחוזי הנכות שנקבעו בעיוורון מלא של עין, אם יש מספר פגימות באותה עין, גם לקות חדות, גם פזילה ואישון מורחב שתיאורטית עוברים את ה 30 אחוזים באות התקנות ואומרות לנו לא לעבור את ה 30 אחוזים, זאת אומרת שאנחנו באים להתחשב במגבלה של 30 אחוזים לא באים להתחשב בה בפרמטר של חדות הראיה, אתה אמרת שליקוי בחדות הראיה 30 אחוזים ולפני התאונה היתה 20 אחוז ולכן הדלתא היא 10 אחוזים ולכן אני מוסיף אל כל הפגימות הנוספות שממילא ...........            מה משמעות למשל של ליקוי בשדה הראיה שאין לנו פה בעין עיוורת יש דבר כזה, אתה תיתן נכות גם על זה? ת.        לא. אבל העין לא עיוורת. ש.        זו הסתירה בחוות דעתך, אתה אומר שאתה מתייחס לעין כעיוורת ומצד שני לא מתייחס אל העין כעיוורת. ת.        זה לא ככה, אם נגיד לא היו לה את כל הפגמים המשניים האלה, הייתי נותן לה 15 אחוז. 6/60 זה 10 אחוזים נכות. לולא הליקויים המשניים הייתי מוריד לה 10 אחוז קודמים מה 30 אחוזים המגיעים לה. לדעתי אתה מטעה את בית המשפט מדובר בפלפול משפטי. ש.        אתה קבעת לה נכות בגין נכות של חוסר עדשה, איך אפשר לקבוע נכות כזה מה משמעות של נכות בגין חוסר עדשה בעין עיוורת. ת.        העין הזו היא עין רואה, קבעתי לה שהיא עיוורת פונקציונאלית, אם האישה הזו פתאום תרכיב עדשת מגע, אז לחוסר עדשה יש מגרעת רצינית, אם היתה לה עדשה בעין היא לא היתה צריכה עדשות מגע. ש.        אז מצבה טוב יותר מעין עיוורת. ת.        לא, אם האשה הזו היתה מרכיבה עדשת מגע כל מה שהתייחסתי בחוות הדעת שאני רואה פונקציונאלית כיון שהיא לא מרכיבה ולא יכולה להרכיב עדשת מגע ואי אפשר לתקן את זה עם משקפיים.             אני מדבר על עין שרואה לפחות 6/60. יש חשיבות אדירה לזה שאין לה עדשה, זה כל הסיפור כיוון שאם היתה לה עדשה בתוך העין לא היה מדובר באשה זקנה שלא יכולה להרכיב עדשת מגע והיא היתה יכולה לראות בעין, מכיון שהיא איננה יכולה להרכיב עדשה והיא לא יכולה להרכיב עדשת מגע ומשקפיים היא לא יכולה לתקן לכן נתתי את הנכות שנתתי..." 14. עמדתו של פרופ' טרייסטר ברורה. המומחה קובע כי בעקבות הניתוחים שהיו לתובע לפניי התאונה הייתה לה נכות בשיעור של 24% בעין זו כנכות משוקללת. אולם מדובר היה בעין רואה. מבחינה פונקציונלית יכלה התובע להשתמש בעין זו ולראות. והנה באה התאונה וגרמה לה לכך שהעין הזו אינה מתפקדת ואינה רואה יותר ועל כן בחר המומחה ובצדק להעניק לה את מלוא הנכות בגין אוובדן הראיה בשיעור של 30%. אין זה המקרה הרגיל שבו מחשבים באופן משוקלל של נכות קודמת ומפחיתים מהנכות העכשווית. למה הדבר דומה לאדם שנפגע בעברו באיבר מסויים (נניח יד או רגל) ויש לו 20% בגין העבר וכעת הוא נפגע בתאונה נוספת וכורתים לו את אותו איבר אשר בגין כריתתו מגיע לו 50% נכות. האם ניתן לטעון כלפיו כי נכותו בגין אובדן האיבר היא רק השקלול לאחר הפחתת הנכות הקודמת? סבורני כי התשובה מורכבת. מקום בו הוכח למשל אובדן כושר השתכרות שהיה קיים אצל אותו אדם, לפניי התאונה כי אז יש מקום לעריכת חישוב ה"הפחתה" של הנכות שהייתה לו שכן בגינה כושר השתכרותו היה פחות ממאה אחוז גם קודם. לא כך, במקרה שלפניי. אין חולק כי לתובעת הייתה נכות בשיעור של 24% בעין שמאל, אולם היא ראתה בעין זו ותפקדה ולרוע מזלה בעקבות פגיעתה בעין זו, בתאונה היא חדלה מלראות ומלתפקד בעין זו ולמעשה עיקר נזקיה הם בעזרת צד ג' ובנזק הלא ממוני, יש בהחלט לקבל את עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש ולקבוע כי התאונה גרמה לה לנזק בלתי הפיך בעין שמאל המקנה לה את מלוא אחוזי הנכות בגין פגיעה זו. העניין יכול שיוסבר בעקרון שלפיו המזיק מקבל את הניזוק כמות שהוא. עקרון "הגולגולת הדקה" כפי שאגע בו בפרק הנכות התפקודית הבא. גם אם הייתי מקבל את עמדת הנתבעות כייש להפחית מהנכות הסופית את הנכות הקודמת עדיין הייתי קובע כי מבחינה תפקודית אחראית התאונה נשוא הדיון למלוא אחוזי הנכות התפקודית של התובעת כפי שיובהר להלן. בסיכום לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שבחנתי את חוות הדעת (מוצג:בימ"ש/1) ובמיוחד את עדותו של המומחה, הנני מאמץ את חוות דעתו של המומחה במלואה ועל כן אני קובע כי לתובעת נותרה נכות רפואית של 30% כתוצאה מהתאונה, תוך דחיית טענות הנתבעות. הנכות התפקודית 15. רבות דובר בפסיקה על העובדה כי נכות רפואית אינה תמיד הנכות התפקודית. בע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פד"י ל"ב (3) 589, נקבע: "אחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו .יש והפגיעה בגופו של הניזק אינה חמורה כלל, אך בגללה אין הוא מסוגל עוד לעסוק במקצועו הקודם ולהיפך, ייתכן והפגיעה היא חמורה, אך בכל זאת מסוגל הניזק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה". בעדותו (בעמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 8.11.11) נשאל המומחה בעניין נכותה הרפואית של הנתבעת: "...ש.        מה המגבלות כתוצאה ממצב העין היום. מה ההבדל בתפקוד לפני ואחרי. ת.        זה כל הדיון . היום המצב שהיא לא יכולה להשתמש בעין שמאל. פלוסים גדולים לא רק מתקנים את הראיה גם מגדלים את דמות שאת רואה מינוסים מקטין את הדמות ברגע שיש הבדל של יותר מ 3-4 דיופטריות אז מה שקורה אם היינו עושים לה כן משקפים בעין שמאל המוח היה מעביר לה בן אדם גדול ובעין שמאל קטן המוח לא יכול לאחד את הדמויות לכן היא יכולה להשתמש בעין הטובה הימנית שגם היא לא טובה. ש.        איך היא מצליחה היום לתפקד כבן אדם עיוור בעין אחד. ת.        ראיתי את האשה , במסגרת התפקוד של אישה למעלה 70 אין לה בעיה לנהל את הבית לבשל ולנקות. ש.        לצאת מהבית. ת.        אין לה בעיה. ש.        היא יכולה להסתדר. ת.        אני לא יודע אם מרחק של 30 מטר תראה מספר אוטובוס..." 16. אחר שבחנתי את הטיעונים השונים ואת העדויות והראיות השונות שהובאו לפני, סבורני כי בעניינה של התובעת, בשל הנסיבות המיוחדות, שפורטו גם בטענות לעניין חישוב משוקלל של הנכות בניכוי נכות קודמת אשר כאמור נדחו, ניתן לומר כי לעניין הנכות התפקודית למעשה חל כאן עקרון "הגולגולת הדקה". עקרון "הגולגולת הדקה" מוצא את ביטויו, בדרך כלל, בפגיעת הגורמות לנפגע הספציפי נזק, העולה בהיקפו, על נזק שהיה צפוי לנפגע אחר, שלא היה בעל התכונות האופייניות לנפגע העומד לפני בית המשפט (ראה: ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, [מהדורה רביית, 1997] עמ' 1252 - 1253). במקרה שלפניי, התובעת שהיו לה בעיות עיניים קודמות נפגעה בעינה השמאלית באופן שלא ניתן לתיקון וכן ובשל הבעיה בראייה ממנה היא סובלת גם בעינה הימנית, למעשה ירד תפקודה לפחות בשיעור נכותה הרפואית. לאור האמור, הנני קובע את נכותה התפקודית של התובעת על 30% נכות כמו נכותה הרפואית. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל): 17. בגין ראש נזק זה בהתחשב בנכותה של התובעת והמשמעות הקשה שלה, בימי האשפוז וכן בגילה, אני פוסק לתובעת סך של 120,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: 18. לטענת התובעת בני משפחתה מסייעים לה בפעילות היום יומית. עקב העובדה כי התובעת כמעט ואינה רואה היא נזקקת לעזרת צד ג' ממשפחתה. התובעת נזקקת ותזדקק לעזרה, למעקב רפואי ולסיוע במטלות משק הבית. הנתבעת טוענת כי אין הוכחה על מתן עזרה אשר חרגה מעזרת המשפחה עוד קודם לתאונה שכן התובעת סבלה מבעיות רפואיות עוד קודם לכן. גם מעדותה של התובעת ואף כפי שהעיד המומחה נראה כי אין צורך בעזרת צד ג' נוספת לזו שכבר הוגשה לה עקב מצבה בטרם התאונה. שקלתי את מכלול טענות הצדדים בהתחשב בפגיעה ובנכות שהותירה. גם אם ניתנה ותינתן עזרת צד ג' ע"י בני משפחה בגין מצבה בעבר, סבורני כי לאור הנכות שנגרמה לתובעת והשלכותיה על תפקודה העתידי, כאשר ככל שתתקדם עם הגיל, תודגש נכותה נשוא הדיון והיא תיזקק לעזרת צד ג' מוגברת ממה שקיבלה עד היום, יש לפסוק לתובעת פיצוי באומדן גלובלי בסך של 130,000 ₪ בגין העבר והעתיד יחדיו. הוצאות רפואיות, נסיעות ושונות: 19. אשר להוצאות הרפואיות, אלה לא הוכחו ועפ"י פסה"ד בעניין אלחדד (ע.א 557/95, סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח', פ"ד נא (2) 724), משלא הוכח כי הטיפול הרפואי לו נזקקת או תזדקק התובעת, אם בכלל, איננו נכלל בסל הבריאות אין מקום לפסוק פיצוי כל שהוא בגין ראש נזק זה. עם זאת, מתוך הנחה כי התובעת לא קיבלה פיצוי בגין הוצאות נסיעה לטיפולים, במוניות או רכב פרטי, וכן בשים לב לכך שמצבה של התובע עלול לדרוש הוצאות עתידיות יש לפסוק לה פיצוי באומדן גלובלי בפריטי נזק אלה. הסכום הראוי שאפסוק כפיצוי בגין ראש נזק זה (לעבר ולעתיד) הוא הסך של 15,000 ₪. התוצאה: 20. אשר על כן, סך נזקיה של התובעת עומד על סך של 265,000 ₪. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך הנ"ל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ. הסכומים יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל הסכומים ישולמו תוך 30 יום. פיצוייםהתנגשות