טענת התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 10,000 ₪, שכן הוא פוטר על ידי המנכ"ל וזאת לאחר שסירב לתת הסברים בגין אי ההסדרים שהתגלו בקופת המועצה, כאשר הנתבעת העלתה כנגדו טענות פיקטיביות ולא הוכיחה כי מעל בכספיה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובד מועצה: 1. הנתבעת, הינה חברה פרטית, העוסקת בניהול ובתפעול מחלקת הגבייה במועצה מקומית בכפר דבוריה (להלן: "המועצה"), ובפעילותה זו מבצעת, בין היתר, הליכי גבייה ואכיפה מנהלית. התובע הועסק בשירות הנתבעת, כאחראי במחלקת הגבייה, החל מחודש 3/07 ועד לחודש 3/09. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב השאלה - האם בנסיבות סיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, יש לראות את התובע כמי שפוטר מעבודתו כטענתו או שמא התפטר כטענת הנתבעת? במסגרת התביעה, ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, החזר הוצאות דלק, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, ודמי חגים. 2. מהלך הדיון ביום 27/1/10 ניתן פסק דין על ידי כב' הרשמת סלווא שאמי (כתוארה דאז) (להלן: "פסק הדין"), אשר בוטל בהתאם להסכמת הצדדים, וזאת בהתאם להחלטה מיום 12/7/10 (להלן: "ההחלטה לביטול פסק הדין"). ביום 1/4/12, התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקר התובע על תצהירו, וכן נחקר מטעמו, מר נאדר אבו שאח (להלן: "מר אבו שאח"). ביום 30/5/12, נעתר בית הדין לבקשת התובע, והורה על שחרור עו"ד אמיל זועבי מייצוגו. ביום 17/6/12, התקיימה ישיבת הוכחות נוספת במהלכה, נחקר על תצהירו, מנכ"ל הנתבעת מר מסעוד מחמוד (להלן: "המנכ"ל"). ביום 27/9/12 הגיש התובע את סיכומיו, וביום 23/12/12 הגישה הנתבעת את סיכומיה. 3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מחומר הראיות ומהעדויות: א. הנתבעת, הינה חברה פרטית, העוסקת בניהול ובתפעול מחלקת הגבייה במועצה מקומית בכפר דבוריה, ובפעילותה זו מבצעת, בין היתר, הליכי גבייה ואכיפה מנהלית. ב. התובע, משפטן במקצועו, הועסק כאחראי במחלקת הגבייה בשירות הנתבעת החל מחודש 3/07 ועד לחודש 3/09. ג. ביום 17/2/10, הגישה הנתבעת תלונה במשטרה (נספח ג' לתצהירו של המנכ"ל) בגין האשמת התובע בגניבת כספים מקופת המועצה. 4. להלן הסוגיות בהן נכריע: א. מה היו נסיבות סיום יחסי העובד-מעביד בין הצדדים והאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים? ב. האם זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת? ג. האם זכאי התובע להחזר הוצאות דלק? ד. האם זכאי התובע לפדיון חופשה שנתית? ה. האם זכאי התובע לתשלום דמי הבראה? ו. האם זכאי התובע לדמי חגים? 5. מה היו נסיבות סיום יחסי העובד-מעביד בין הצדדים, זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים? טענת התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 10,000 ₪, שכן הוא פוטר על ידי המנכ"ל וזאת לאחר שסירב לתת הסברים בגין אי ההסדרים שהתגלו בקופת המועצה, כאשר הנתבעת העלתה כנגדו טענות פיקטיביות ולא הוכיחה כי מעל בכספיה. טענת ב"כ הנתבעת התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים שכן הוא התפטר מעבודתו, לאחר שהנתבעת, העלתה חשד כי מעל בכספי החייבים על רקע אי ההסדרים שהתגלו בקופת המועצה. כתוצאה ממעשיו אלו, נגרמו לנתבעת נזקים כספיים בהיקף גדול, אשר הביאו את המועצה לניכוי מכספיה סכום של 93,829 ₪ (נספחים ב' 1-2 לתצהירו של המנכ"ל). דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית כאשר באים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים של עובד-מעביד לידי סיום, יש לבדוק מיהו זה שפעל לניתוקם. יש לבדוק מי מהצדדים הראה כוונה ברורה וחד משמעית לסיים את היחסים והאם הוא נתן ביטוי לכוונתו, אשר אינו משתמע לשני פנים וכן האם הודיע זאת באופן אישי וברור לצד השני? (ע"ע 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע''מ, עמ' 21 (22/8/10)]. כמו כן, בשאלה, מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת "למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" [דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ - 'אתא'' חברה לטכסטיל בע''מ, פד"ע ב(1) 41, 54 (1970)]. כשמדובר בפיטורים, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לקיומם [דב"ע (ארצי) נד/3-129 משה ענבר - איתן הראל - אנגלו סכסון, (20/7/95). וכשקיים מכתב פיטורים, מעביר עצם קיומו את נטל ההוכחה על זה שמבקש להכחיש את קיום הפיטורים [ע"ע 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע''מ - מימון תורג'מן, (22/10/00)]. משלא נעשה מעשה פורמלי של פיטורים או של התפטרות, חייב המבקש להוכיח מעשה כזה להראות קיומה של התנהגות, שהיא מצב עובדתי אשר אינו מותיר כל ספק לגבי כוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום (דב"ע נב/7-1 ברוך שומינר - משרד האוצר, פסק דין מיום 22.1.92). בענייננו הנתבעת טענה כי התובע נחשד במעילה בכספי החייבים לאחר שהתגלו אי הסדרים בקופת המועצה. להוכחת טענתה, בדבר מעשה המעילה של התובע, עובר לסיום היחסים בין הצדדים, היא הגישה מסמכים שונים, אולם מאחר ואין חולק כי נושא החשדות היה ידוע לתובע ובמקביל אין חולק כי במסגרת פסק דיננו איננו נדרשים להכריע בשאלה האמנם מעל התובע בכספי הנתבעת, שהרי האחרונה לא טענה כי היא שללה מהתובע את פיצויי פיטוריו בשל מעשה זה אלא כי הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים מאחר והתפטר וכן לאור העובדה כי הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד בשל הנזק שלטענתה נגרם לה, בגין המעילה הנטענת, הרי שלא מצאנו לנכון לדון בסוגיית המעילה. פיטורים או התפטרות לאחר ששמענו את העדויות, לאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו לפנינו, וכן עיינו בסיכומי באי כוח הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת, וזאת כפי שיפורט להלן: א. התנהגות התובע עת נדרש, ע"י מנכ"ל הנתבע, ליתן הסברים לאי הסדרים שהתגלו, לכאורה במסגרת סעיף 12 לתצהירו של המנכ"ל הוא הצהיר כי "לאור אי הסדרים האלו ובדיקות אשר ערכה המועצה, עקב פניות רבות של תושבים אשר טענו על הסדרת חובותיהם אצל התובע, ובידיהם דפי חשבון (מצב חשבון של חייב) אולם לא עודכנו התשלומים במערכת הגבייה ובקופה, המועצה דרשה הבהרות ומתן מענה לרשימות חייבים אשר הגיעו למועצה מדי פעם". ובמסגרת חקירתו, הוא הדגיש כי פנה לתובע והסביר לו שמדובר בבסיס לחשד בלבד, וביקש ממנו להתייחס לטענות שהועלו נגדו וכן לקבלות שהוא הציג לפניו בנוגע לחייבים אשר הצביעו עליו כמי שקיבל מהם כספים, ולא מסר להם קבלה. אולם, התובע החליט שלא לשתף פעולה עם הנתבעת, ואמר שהוא רוצה למסור את גרסתו למשטרה. (עמ' 31 שורות 25-30 לפרוטוקול וכן עמ' 33 שורות 27-32). במהלך חקירתו, חזר התובע על טענתו לפיה, הוא סירב לשתף פעולה וליתן הסברים לנתבעת בשל כך שלא הוצגו בפניו חשבוניות וקבלות (עמ' 12 שורה 21 לפרוטוקול וכן עמ' 13 שורה 1). טענה זו עומדת בניגוד לעדותו המהימנה של מנכ"ל הנתבעת בענין זה ואף אינה מתיישבת עם עדותו של עד התובע - מר אבו שאח באופן שמתיישב עם עדותו של המנכ"ל, ואמר כך: "ש. אני אומר לך כי בזמנו באו ואמרו לכם, אלה קבלות וחשבוניות שאנשים באו ואמרו- אתה זוכר שהציגו לכם קבלות וחשבוניות? ת. כן, הציגו לנו. ש. ואתה נתת את ההסברים שלך. ת. כן" (עמ' 20 שורות 12-16 לפרוטוקול). ובהמשך עדותו, ציין מר אבו שאח כי "... אני נתתי תשובות. באופן ישיר מן החברה או העומד בראשה לא קיבלתי שום טענה או האשמה אבל מה שיכולתי לתרום מבחינת הבהרות בנושא, אני תרמתי" (עמ' 20 שורות 9-11 לפרוטוקול). מהאמור לעיל, עולה כי טענת התובע, לפיה, הסיבה בשלה בחר שלא לשתף פעולה עם הנתבעת היתה העובדה שהיא לא הראתה לו חשבוניות או אסמכתאות לענין אי הסדרים, להם טענה, לא מתיישבת עם שאר העדויות שהונחו לפנינו ולפיכך הרינו רואים אותה ככזו שלא הוכחה, כאשר היבט חשוב של ענין זה, הוא הפגיעה במהימנות כלל גרסתו של התובע לענין סיום יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבעת. ב. גרסתו המאוחרת של התובע אל מול גרסתה העקבית של הנתבעת במסגרת חקירתו העלה התובע, לראשונה, את הטענה כי מנכ"ל הנתבעת פיטר אותו באומרו לו "לך הביתה" וזאת לאחר שסירב לשתף עימו פעולה עת הפנה אליו שאלות בקשר לאי סדרים שמצא. "ש. בעצם אתה אומר כי הוא פיטר אותך בגלל שלא נתת הסברים. ת. נכון. ש. למה בתצהירך אתה אומר "אני לא יודע למה פיטרו אותי". ת. כי זה לא הסיבה הכי נכונה מבחינת המנכ"ל. הוא לא הסתפק בזה שלא נתתי לו הסברים. כאשר אמר לי "אתה מפוטר, לך הביתה". אני צריך לשבת איתו ולבדוק בדיוק למה הוא פיטר אותי. ש. אבל אתה יודע ועכשיו אמרת כי אם לא תיתן לו הסברים, אמרת בפירוש, כי אמר לך שבגלל שלא נתת הסברים, אז אתה מפוטר. כלומר ידעת. ת. זה לא נקודה מהותית כל כך להגיד לא ידעתי ואז לתת הסברים. זה נכון שהוא אמר לי "לא נתת הסבר, לך הביתה" (עמ' 16 שורות 8-17 לפרוטוקול). במהלך עדותו לא נתן התובע הסבר מניח את הדעת לכך שגרסתו לפיה אמר לו המנכ"ל "לך הביתה", לא הועלתה על ידו בכתב תביעתו המתוקן ובתצהירו. העובדה שהתובע בחר לכבוש גרסתו זו, פעלה לרעתו וזאת גם בשים לב לכך שגרסת הנתבעת, לפיה בחר התובע לעזוב את עבודתו, הועלתה בכתב הגנתה ואף בתצהיר מנכ"ל הנתבעת. כך למשל - הצהיר המנכ"ל במסגרת תצהירו, כי התובע בחר להתפטר ולעזוב את עבודתו, וזאת לאחר שסירב לתת הסברים לאי ההסדרים שהתגלו בקופת המועצה, ובמסגרת חקירתו, הוא ציין כי ביקש מהתובע ליתן הסברים ולא לעזוב את עבודתו "אני ביקשתי ממך להישאר בעבודתך. אמרתי לך לא לעזוב להישאר בעבודה שלך ושתיתן לי הסברים. אתה החלטת לעזוב את המקום ולקחת את הרגליים. אמרת שיש חשדות, אז אתה לא רוצה לשבת שם אלא להתפטר" (עמ' 35 שורות 6-12 לפרוטוקול). בנקודה זו יצויין כי גם העד שהביא התובע - מר אבו שאח, לא סייע לתובע להוכחת טענתו כי פוטר וזאת עת העיד כי אין הוא יודע מהן הסיבות העיקריות לכך ש"התובע עזב את עבודתו". ובלשונו: "כמדמוני, לא יודע מהן הסיבות העיקריות, אך הוא כמו רוב העובדים, סבלו מאי תשלום כספים מצד הנתבע ובעיקר בהתנהלות של העבודה באותו סניף בו עבד, באום אל פאחם. זה הסניף האחרון בו עבד. (עמ' 19 שורות 3-6 לפרוטוקול). וכן:"לא יודע להגיד אם התפטר או פוטר אך עצם האווירה גרמה לניתוק היחסים ביניהם". (עמ' 19 שורות 19-30 לפרוטוקול). מהאמור לעיל, עולה כי התובע אשר טען כי פוטר, קרי - לא טען ובוודאי שלא הוכיח כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים (סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963) לא הצליח להוכיח טענתו, בעוד הנתבעת הצליחה לשכנע אותנו בגרסתה, לפיה התובע התפטר, בשלב בו התבקש להתייחס לטענות שהועלו נגדו. לפיכך, משלא הוכיח התובע ולו בראשית ראיה כי המנכ"ל אמר לו "לך הביתה", הרינו מעדיפים את גרסתה של הנתבעת לפיה, היא לא פיטרה את התובע, אלא הוא שבחר להתפטר. ג. האיומים בהתנהלות הנתבעת כלפי התובע התובע הצהיר במסגרת סעיף 6 לתצהירו, כי "לאחר שהרגשתי שאני מאוים בהתנהלות הנתבעת כלפיי ביקשתי מהנתבעת, שיעביר אותי למקום אחר בגלל אי צדק בהאשמות נגדי אך נעניתי בשלילה", כאשר במסגרת חקירתו, פנה אליו ב"כ הנתבעת וביקש ממנו להסביר את טענתו למה התכוון לאיומים, הוא ציין כי : "מאוים מבחינת האשמות שהאשימו אותי בתחילת הפרשה שהם החלו להגיד כי מעלתי בכספים ויש כל מיני קבלות וכל מיני דברים בעניין זה, בטוח שאני אדם נקי והרגשתי מאוים על שמי. זה איום על פרנסתי ועל המשך דרכי שגם נפגעה" (עמ' 8 שורות 26-29 לפרוטוקול). מעבר לעובדה שטענתו זו של התובע, לא גובתה בהוכחות ומעבר לעובדה שאפילו המועד בו הגישה הנתבעת תלונתה למשטרה (כשנה לאחר סיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים), לא מבסס את הטענה בדבר איומים, טענה שהיתה יכולה לקבל חיזוק לו היתה הנתבעת מגישה תלונתה בסמוך מאוד למועד סיום היחסים, הרי שממילא אין בטענה הנ"ל כדי להצביע על כך שהנתבעת פיטרה את התובע ולפיכך ממילא לא היה בה כדי להועיל לו. בנקודה זו נשוב ונציין כי לו היה טוען התובע כי נאלץ לעזוב את עבודתו בשל האיומים (בבחינת מתפטר שדינו כמפוטר) ולו היה מוכיח טענתו זו, הרי שהיה עלינו לבחון את הדברים בפרספקטיבה אחרת אולם משלא כך טען התובע, ממילא אין לשאלה זו כל רלוונטיות. ד. התובע עבר לעבוד במקום אחר במסגרת סעיף 19 לתצהירו של המנכ"ל, הוא הצהיר כי התובע החל לעבוד עם חברת א.מ. עותמאן שירותים בע"מ לביצוע עבודות כקבלן משנה אצל הנתבעת והמנוהלת על ידי מר אניס. כתימוכין לטענתו, הוא צירף לתצהירו את ההסכם שנחתם בין הצדדים (נספח א' לתצהירו של המנכ"ל) (להלן: "חברת אניס"). בעניין זה, אין חולק כי התובע תיווך בין הנתבעת לבין חברת אניס, (עמ' 16 שורה 32 לפרוטוקול), אולם הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה, האם התובע עבר לעבוד אצל חברת אניס, מטעם הנתבעת. במסגרת חקירתו, העיד התובע כי הוא עבר לעבוד בחברת אניס מטעם הנתבעת, בלשונו: "ש. כאשר סיימת את עבודתך, התפטרת, כך אנו אומרים, בעצם אני אומר לך, שאתה התחלת לעבוד עם חברת אניס בקבלנות משנה בעיריית אום אל אלפאחם. ת. לא נכון. ש. לא עבדת שם. ת. עבדתי שם. ש. ממתי ת. ..... אני מטעם החברה שהייתי מוסמך לאשר דוחות לחברת אניס שילכו לעבוד בשטח. אני אומר כי הייתי עובד החברה הנתבעת וההסכם מעיד על זה שבעלי סמכויות מטעם החברה, הרי לא יכול להיות שאהיה עם אניס וישימו אותי בחוזה קבלנות. (עמ' 16 שורות 18-30 לפרוטוקול) ובהמשך "ש. נכון שאתה התחלת לעבוד בעיריית אום אל אלפאחם לאחר חודש 3/09 במסגרת הסכם ההתקשרות הזה. ת. ההתקשרות היתה עם אניס, לא איתי. אני עברתי לעבוד במחלקת שכונת מחאמיד באום אל פאחם אבל זו היתה העברה מטעם הנתבעת ולא מטעם חברת אניס, הכל בהתאם להסכם".(עמ' 17 שורות 1-5 לפרוטוקול) עדותו הנ"ל של הנתבעת, אינה מתיישבת עם הגרסה שהציג בשלב אחר של עדותו, לפיה מנכ"ל הנתבעת אמר לו "לך הביתה". ולמרות שגירסה זו לא הוכחה על ידי התובע הרי שיש בעובדה שגירסתו זו סותרת את שטען כאמור לעיל - "העברה מטעם הנתבעת", הרי שיש בה לפעול לרעתו. בנסיבות אלו, הרינו קובעים כי בהתייחס לחודש 3/09, הוא התאריך עליו הצהיר התובע בתצהירו כתאריך לסיום יחסי עובד - מעביד בן הצדדים, לא הצליח התובע להוכיח כי הנתבעת פיטרה אותו ולפיכך, ובהינתן כי גרסת הנתבעת לפיה התפטר התובע מעבודתו, היתה עקבית, הרינו קובעים כי התובע הוא זה שהביא את יחסי העבודה בין הצדדים לסיומם כאשר מיד בהמשך עבר לעבוד בחברת אניס. אשר על כן הרינו קובעים כי התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת, בחודש 3/09, ולפיכך אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. 6. האם זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת, כטענתו? מאחר וקבענו שהתובע לא פוטר, אלא התפטר, הרינו קובעים כי הוא אינו זכאי לחלף הודעה מוקדמת מכח סעיף 2(א) לחוק הודעה מוקדמת, התשס"א -2001. 7. האם זכאי התובע להחזר הוצאות דלק? טענת התובע הוא זכאי לתשלום סכום של 12,870 ₪ בגין הוצאות דלק וזאת על פי הסכם מילולי בין הצדדים, לפיו התחייבה הנתבעת לשלם לו הוצאות אלו. טענת ב"כ הנתבעת במסגרת ישיבת ההוכחות, הפנה ב"כ הנתבעת את בית הדין להחלטה שניתנה בדיון המוקדם (עמ' 5 שורות 6-9), לפיה, בית הדין לא התיר לתובע את תיקון רכיב זה, על כן יש לדחות טענתו של התובע לעניין רכיב זה. דיון והכרעה מעיון בהחלטת ראש ההרכב מיום 6/2/11, עולה כי אכן לא הותר תיקון כתב התביעה בענין רכיב הוצאות הדלק ולפיכך, הרינו מקבלים את טענת הנתבעת, ודוחים את טענת התובע באשר לרכיב זה. 8. האם זכאי התובע לפדיון ימי חופשה? טענת התובע הוא זכאי לתשלום סכום של 3,000 ₪ בגין פדיון ימי חופשה בהתאם לתלוש חודש 9/08, אשר לטענתו לא שולם לו. בנקודה זו יצויין כי בסיכומיו ביקש התובע סכום נוסף של 1,500 ₪ בגין פדיון ימי חופשה. טענת ב"כ הנתבעת הנתבעת, שילמה לתובע את מלוא זכויותיו לרבות חופשה. דיון והכרעה נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מונח לפתחו של המעביד. [עד"מ 19/10 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי שי (ניתן ביום 25/1108)]. במקרה דנן, טען התובע כי הנתבעת לא שילמה לו פדיון ימי חופש בהתאם לתלוש שכר בגין חודש 9/08. הנתבעת, מצידה טענה כי שילמה לתובע את מלוא זכויותיו. במסגרת חקירתו, הפנה המנכ"ל לנספח 2 לכתב התביעה המתוקן (עמ' 27 שורות 3-14 לפרוטוקול). אולם, מעיון בתלוש השכר בגין חודש 9/08 (נספח ב'1 לתצהירו של התובע) עולה כי הנתבעת ניכתה 12 ימי חופשה ושילמה לו בתמורה 3,000 ₪ (תעריף של 250 ₪ ליום). בנקודה זו יצוין כי הנתבעת, לא הציגה לפנינו ראיה כלשהיא או אסמכתא לביסוס טענתה, לעניין תשלום פדיון ימי החופשה, כמו כן, אין בידינו לקבוע כי נספח 2 לכתב התביעה המתוקן, שולם בגין פדיון ימי החופשה לפיכך הרינו קובעים כי הנתבעת חייבת לשלם לתובע סכום של 3,000 ₪ בגין פדיון ימי חופשה בהתאם לחודש 9/08. באשר לסכום הנוסף שהעלה לראשונה, התובע בסיכומיו, מדובר בהרחבת חזית ולפיכך הרינו דוחים את כל טענות התובע בכל הקשור לעניין הוספת רכיב זה. 9. האם זכאי התובע לדמי הבראה? לטענת התובע הוא זכאי לתשלום סכום של 3,498 ₪ בגין דמי הבראה. לטענת ב"כ הנתבעת הנתבעת, שילמה לתובע את מלוא דמי ההבראה להם היה זכאי. דיון והכרעה בהתאם לפסיקה, משהוכיח העובד כי עבד שנה לפחות אצל מעביד, על המעביד להוכיח כי שילם לו את דמי ההבראה (דב"ע נו 3-282 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ - אחמד עומר עבודה ארצי כרך כט (2)(319). במסגרת חקירתו, העיד המנכ"ל כי חרף העובדה שלא נרשם בתלוש השכר, הנתבעת שילמה לתובע את זכויותיו ובין היתר, את דמי ההבראה אשר זכאי להם. כשגם לעניין רכיב זה, הוא הפנה לנספח 2 אשר צורף לכתב התביעה המתוקן (עמ' 27 שורות 3-14 לפרוטוקול). בנסיבות אלו - אין בידינו לקבל את טענתה של הנתבעת לעניין רכיב זה. בכתב הגנתה ואף בסיכומיה, לא פירטה הנתבעת את חישוב הזכויות ששילמה, לטענתה לתובע, ואף לא השיגה על הסכום שתבע התובע לעניין רכיב זה. על כן, הנתבעת לא הוכיחה את טענתה לעניין תשלום דמי ההבראה. לפיכך, הרינו קובעים כי התובע זכאי לסכום של 3,498 ₪ בגין דמי הבראה. 10. האם זכאי התובע לפדיון דמי חגים? לטענת התובע הוא זכאי לתשלום סכום של 500 ₪ בגין פדיון ימי חגים, כאשר במהלך הדיון המוקדם, תיקן התובע רכיב זה וטען כי נותרו לזכותו תשלום בגין יומיים בלבד. לטענת ב"כ הנתבעת רכיב התביעה לעניין דמי חגים לא בא זכרם בתצהיר התובע והוא לא פורט כדין, לפיכך דין טענה זו להידחות. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית בע"ע (ארצי) 395/03 יון צ'ריק - יהונתן דוידוביץ (28/12/06) נקבע כי: "אין מקום להתערב בפסיקת בית הדין האזורי, לפיה לא זכאי המערער לדמי חגים. המערער לא פירט הכתב התביעה מהם ימי החג שחלו בתקופת עבודתו אצל המשיב, ואף לא מהו המקור המשפטי המחייב תשלום בגין ימי חג. גם אם נצא מנקודת המוצא, כי צו ההרחבה המעגן את חובתו של המעביד לשלם לעובדיו תשלום בשל ימי חג הוא בגדר "ידיעת דיינים", משלא פירט המערער מהם ימי החג בהם עבד בגינם הוא דורש תשלום, אין מקום להתערב במסקנת בית הדין האזורי". גם במקרה שלפנינו, לא פירט התובע, בכתב תביעתו המתוקן ואף לא בתצהירו מה הם ימי החג שחלו בתקופת עבודתו אצל הנתבעת בגינם דרש תשלום וכן לא פירט מהו המקור המשפטי המחייב בגין ימי חג, לכן הרינו קובעים כי התובע לא הוכיח רכיב זה של תביעתו ולפיכך, הרינו דוחים אותו. 11. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, לאחר שקבענו כי התובע הוא שהתפטר מעבודתו אצל הנתבעת, לאחר שקיבלנו באופן חלקי את התביעה לפדיון ימי חופש ודמי הבראה, לאחר שדחינו את התביעה לפיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת, להחזר הוצאות דלק ולתשלום דמי חגים. הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סכום של 3,000 ₪ בגין יתרת פדיון חופשה ב. סכום של 3,498 ₪ בגין דמי הבראה. סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מחודש 3/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 12. הוצאות בשל הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שפסקנו לזכות התובע, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו. 13. כל אחד מהצדדים, רשאי להגיש ערעור על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. פיטורים