מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים בגלל חברות בועד עובדים: 1. התובע פוטר מעבודתו ביום 21.3.12, לאחר כעשרים שנות עבודה בנתבעת. לטענתו, פיטוריו נעשו בשל חברותו בועד העובדים אצל הנתבעת, על כן הם מהווים פגיעה בחרות ההתארגנות ויש להורות על ביטול פיטוריו והחזרתו לעבודה. לחילופין, נטען כי בשל פגם בשימוע עובר לפיטוריו, הוא זכאי לפיצוי כספי. הצדדים 2. התובע, מר מוריס קנט (להלן - התובע) עבד בנתבעת מדצמבר 1992, כעשרים שנים. בתפקידו האחרון שימש התובע כמנהל שיווק בנתבעת. בנוסף, התובע הוא חבר ועד העובדים אצל הנתבעת. הנתבעת היא חברת התעופה נתיבי אויר טורקיים (טורקיש איירליינס), המעסיקה בישראל כעשרים עובדים (לטענת הנתבעת - 22 עובדים). מנכ"ל הנתבעת ומנהל החשבונות שלה הם אזרחים טורקיים. המנכ"ל הנוכחי של הנתבעת הוא מר פתיח דוגאן, שמונה לתפקידו בשנת 2009. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, המבקשת בס"ק 21348-04-12, היא ארגון העובדים במסגרתו מאורגנים עובדי הנתבעת. ההליך 3. ביום 16.4.12 הוגשה בקשה לצו מניעה זמני שימנע את פיטוריו של התובע עד להכרעה בתיק העיקרי. בנוסף, הגישה הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - ההסתדרות), בקשת צד בסכסוך קיבוצי, למניעת פיטורי התובע. ביום 23.4.12 התקיים דיון בבקשה והוסכם כי ההליך הקיבוצי ותביעת הפרט יאוחדו. עוד הוסכם כי מאחר שהמחלוקת בין הצדדים היא עובדתית, ההליך הזמני יאוחד עם ההליך העיקרי והצדדים יהיו רשאים להגיש תצהירים משלימים. ביום 6.5.12 שמענו את עדי הצדדים ואת סיכומי הצדדים בעל פה. מטעם התובע וההסתדרות העידו התובע והגב' עפרה ציון, ממונה ארצית על החטיבה האווירית באיגוד עובדי התחבורה בהסתדרות. מטעם הנתבעת העידו מר פתיח דוגאן, מנכ"ל הנתבעת, עובדות הנתבעת - גב' לוסי אוזינגי, גב' סטלה רטן, גב' שדה שלי סאדי, גב' מירי הורביץ, גב' אירן גואטה ויו"ר ועד העובדים בנתבעת - הגב' אסתר בן אדרת. התובע וההסתדרות לא ביקשו לחקור את מר יאיר בכר, מר עזרא בן שלום והגב' סוזי קרפל - חברי ועד העובדים בנתבעת, שנתנו אף הם תצהירים מטעם הנתבעת. הרקע העובדתי 4. התובע החל לעבוד במשיבה בחודש דצמבר 1992. בתפקידו האחרון שמש כמנהל שיווק ובפועל, בשנה האחרונה לעבודתו, שמש כאחראי על הכבודה. 5. ביום 25.3.08 נחתם בין ההסתדרות לנתבעת הסכם קיבוצי שתוקפו עד יום 31.12.10. בתום התקופה שנקצבה, הוארך תוקפו של ההסכם הקיבוצי לשלוש שנים נוספות. המו"מ על הארכת תוקף ההסכם הקיבוצי נוהל בתחילת שנת 2011 והסתיים בפברואר אותה שנה, בכפוף לאישור הנהלת הנתבעת בטורקיה, שניתן באפריל 2011. 6. בנתבעת 20 עובדים ישראלים. מנכ"ל הנתבעת ומנהל החשבונות שלה הם אזרחי טורקיה. התובע הוא אחד מחמישה חברי ועד העובדים בנתבעת. התובע היה הרוח החיה מאחורי התארגנות העובדים בנתבעת, מאז שנת 2004 ועוד טרם לכך. 7. פתיח דוגאן, מנכ"ל הנתבעת (להלן - דוגאן), מונה לתפקיד בחודש ינואר 2009. 8. ביום 6.2.12 נמסרה לתובע ולשלושה עובדים נוספים הודעה בדבר זימונם לשימוע לפני פיטורים. ההודעה נמסרה לעובדים באמצעות הדואר האלקטרוני. התובע דרש לקבל פירוט של הסיבה בגינה הוזמן לשימוע ובתגובה, ביום 12.2.12, הוזמן לשימוע שיתקיים ביום 15.2.12, תוך פירוט העילות לשימוע (נספח בק/5)- "negligence, incompetence, insubordination, disruptive behavior and dissension." 9. ביום 14.2.12 שלח מזכיר האיגוד המקצועי, מר רונן כאליהו, (להלן - כאליהו) מכתב לנתבעת בו טען שעילות הזימון לשימוע לא פורטו כנדרש, כי מדובר בשימוע שתוצאתו קבועה מראש, כי השימוע קשור קשר ישיר לפעילותו של התובע בועד העובדים וכי נדרש לתובע זמן כדי להתכונן לשימוע כיאות (נספח בק/6). 10. ביום 16.2.12 הודיע דוגאן שידחה את מועד ישיבת השימוע כמבוקש, ליום 22.2.12, וכי במועד הישיבה ישטחו בפני התובע מלוא הטענות שהועלו כנגדו (נספח בק/7). 11. ביום 19.2.12 הודיע כאליהו לדוגאן שהינחה את התובע שלא להתייצב לשימוע מאחר שהנתבעת לא פירטה כנדרש את הטענות כנגדו (נספח בק/8). 12. ביום 22.2.12 פנה דוגאן לכאליהו ודרש שהתובע יתייצב לישיבת השימוע במהלכה יתבררו טענות המשיבה שהועלו כנגדו (נספח בק/9), אולם התובע לא התייצב לישיבה זו (פרוטוקול שימוע - נספח מ/2 לתצהיר דוגאן; עדות התובע בעמוד 16, שורות 30-31). 13. ביום 18.3.12 התובע נפגש עם דוגאן. הצדדים חלוקים בשאלה מה היה תוכן השיחה, אם כי ברור שבשיחה עלתה טענת התובע שדוגאן אינו משלם מס על פי חוק וכי יפנה או שכבר פנה לרשויות המס בנושא. למחלוקת זו נדרש בהמשך. בשלב זה נסתפק בקביעה כי על פי העדויות ששמענו, מדובר בחילופי דברים קשים ורמים, שנשמעו בחלקם על ידי עובדים נוספים בנתבעת. 14. ביום 21.3.12 התובע קיבל לידיו מכתב פיטורים (נספח 11 לבקשת ההסתדרות), בו נרשמו הדברים הבאים - “On February 16, 2012 you were informed that Turkish Airlines was considering dismissing action against you, and accordingly you were invited for an hearing on February 22, 2012, in which you refused to participate. Upon your request for a meeting on March 18, 2012 in where some other employees’ presence you threatened to harm me personally trying to blackmail me unless I cease the dismissal procedure. Following this occurrence and the unacceptable behavior towards me, it is clear that I can not trust you anymore. I am therefore notifying you, in writing, that you are being dismissed from your work at Turkish Airlines. The reasons for your dismissal are refusal to work, negligence, incompetence, insubordination, disruptive behavior and dissention. On top of all these reasons, there is one more reason for your dismissal which is your shameful attempt to threaten me personally trying to blackmail me in order to keep your position at Turkish Airlines. You will be given one month advance notice, and your last day of service with the Turkish Airlines will be April 21, 2012.” תמצית טיעוני הצדדים 15. לטענת התובע, מדובר במקרה ברור ומובהק של פיטורים עקב חברות בועד העובדים, מאחר שהוא הרוח החיה בהתארגנות העובדים ובזכות פעילותו נחתם הסכם קיבוצי בין הנתבעת להסתדרות. בנוסף, התובע ייצג את עניינם של העובדים בפני מנכ"ל הנתבעת באופן שוטף. הנתבעת החלה לפגוע בתנאי עבודתו של התובע בסמוך לתחילת המשא ומתן בנוגע להסכם הקיבוצי החדש ותפקידו רוקן מתוכן. אם לא יבוטלו פיטורי התובע, משמעות הדבר היא חיסול העבודה המאורגנת אצל הנתבעת. העובדה שרוב העובדים העידו מטעם המעביד מעידה על חוסר תום לבו וכן את הלחץ והאימה שהנתבעת זורעת בקרב עובדיה. מבחינת עיתוי הפיטורים, כל הראיות שהנתבעת הציגה נוגעות לארועים שרובם משנת 2010 ומיעוטם בשנת 2011. כלומר, הנתבעת המתינה עד מועד שבו לא תהיה פעילות בועד העובדים על מנת להכשיר את פיטורי התובע. השיחה מיום 18.3.12, שבעקבותיה הוצא מכתב הפיטורים היא מאוחרת למכתב השימוע שנשלח עוד בחודש פברואר 2012 ועל כן ההחלטה על פיטוריו היא שרירותית. חובת השימוע חלה גם במגזר הפרטי, על אחת כמה וכמה שהיא חלה על מעביד בתחום התחבורה האוירית, לגביו יש לקבוע כי הוא מעסיק דו מהותי. המנכ"ל לא פרש את מלוא העובדות בפני התובע, כך שהתובע לא יכול היה להתגונן מפניהן. התובע טען שפוטר בחוסר תום לב מבלי שנערך לו שימוע כדין. בנוסף, התובע הוא עובד ותיק, לא היו כנגדו טענות בעבר והוא קודם במהלך השנים עד לתפקיד של מנהל שיווק. התובע לא חזר בסיכומיו על הטענה לפיה פוטר עקב היותו חשף שחיתויות, על פי סעיף 2 לחוק ההגנה על עובדים (חשיפת שחיתויות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז - 1997. על כן איננו נדרשים לטענה זו במסגרת פסק דין זה. 16. לטענת ההסתדרות, יש לראות את מערכת יחסי העבודה אצל הנתבעת כהתארגנות ראשונית ולבחון את העובדות בהתאם. ההסתדרות הצטרפה לטיעוני התובע כי הטענות כנגדו הינן מהשנים 2009 - 2010 ואינן סמוכות להזמנה לשימוע ויש בכך להעיד על כך שהנימוק היחיד לפיטורים הוא חברותו בועד. נטען שפיטורי התובע נעשו בשל חברותו בועד העובדים וזאת בניגוד להוראות סעיף 33י' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957. בהקשר זה טענה ההסתדרות כי פיטורי התובע יביאו לפגיעה בהתארגנות העובדים, מאחר שיתר העובדים ירתעו מלבצע פעולות מאורגנות והדבר יביא לניטרול כוחה כארגון העובדים היציג ויפגע ביכולתה לייצג את העובדים המאורגנים בנתבעת. 17. לטענת הנתבעת, פעילותו של התובע כחבר בועד העובדים אינה מקנה לו חסינות מפיטורים. התובע פוטר מטעמים ענייניים, נוכח אי שביעות רצון מתפקודו. התובע נמנע מלבצע מטלות שנמצאו בתחום אחריותו ובשל כך נגרמו לנתבעת נזקים כספיים ותדמיתיים. בנוסף, התובע הירבה לאחר לעבודה והנתבעת הביעה את חוסר שביעות רצונה מתפקודו פעמים רבות. התובע הוזמן לשימוע כדין אולם בחר שלא להתייצב ועל כן אין מקום לטענותיו לפגם בנושא השימוע. בין התובע ובין מנכ"ל הנתבעת התגלע משבר אמון קשה, שאינו מאפשר את המשך העסקתו של התובע, לאחר שהתובע איים על מנכ"ל הנתבעת בניסיון למנוע את פיטוריו, בדומה לאיומים שהשמיע כלפי המנכ"ל הקודם, מר אטאגון קוטליוקאסל. דיון והכרעה 18. בסעיף 33י' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957, נקבעה הגנה על חרות ההתארגנות, בכללה הגנה על חברי ועד עובדים - "(א) מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה: חברותו או פעילותו בארגון עובדים; פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים; הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים; חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לעניין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים או יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת; פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים." 19. איננו מקבלים את טענת ההסתדרות לפיה יש לבחון את פיטורי התובע כאילו מדובר בהתארגנות ראשונית. על פי האמור בתצהירי התובע וההסתדרות, ועובדות אלה לא נסתרו, במהלך שנת 2004 עובדי הנתבעת התחילו להתארגן ולהצטרף להסתדרות. ביום 25.3.2008, נחתם הסכם קיבוצי ראשון בין ההסתדרות ובין הנתבעת. הסכם זה נחתם לתקופה קצובה עד יום 31.12.10 ותוקפו הוארך בחודש פברואר 2011 לשלוש שנים נוספות. הארכת ההסכם אושרה אף על ידי הנהלת הנתבעת בטורקיה בחודש אפריל 2011 (מ/13). בתצהיר התובע צוין כי בתחילת שנת 2011 התקיימו בחירות לועד העובדים בנתבעת, ובמסגרתן התובע נבחר לועד. מדובר במערכת יחסי עבודה קיבוציים, המתנהלת מזה מספר שנים, במסגרתה נחתמו שני הסכמים קיבוציים, נבחר ועד עובדים ואף קוימו בחירות לועד. אין לראות בה התארגנות ראשונית. 20. מכאן, יש לבחון מהו הרקע להחלטה על פיטורי התובע והאם, כטענת התובע וההסתדרות, יש קשר בין חברותו בועד העובדים ובין ההחלטה לסיים את עבודתו. על פי הדין, (עס"ק (ארצי) 24/10 הוט טלקום בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, (16.3.10)) - "ההגנה הניתנת לעובד בכל הנוגע לפעילותו או חברותו בוועד עובדים או בארגון עובדים היא מפני פגיעה בהעסקתו או בתנאיה בשל חברותו או פעילותו בוועד העובדים. בכך, אין להעניק לעובד "חסינות" מפני פיטורים מטעמים ענייניים ככל שהמעסיק יוכיח כי אלה אינם קשורים לפעילותו בארגון או בוועד העובדים. אלא, שמציאות חיי העבודה מלמדת, כי במקרים רבים יפעל המעסיק לסיכול ההתארגנות, בעיקר בשלביה הראשונים, בדרך של פיטורי הפעילים, במקרים רבים, תוך הסוואת הסיבות האמיתיות לפיטורים. מטעם זה, קבעה הפסיקה היפוך נטל שכנוע במקרה של טענה לפיטורים על רקע התארגנות או פעילות בוועד עובדים. בחוות דעתי בפסק דין אי סי אי טלקום קבעתי, כי על המעסיק רובצת חובת ההוכחה כי בחירת המועמדים לפיטורים נעשתה מנימוקים ענייניים ולא מטעמי השתייכות לארגון עובדים. עוד נקבע, כי די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם ענייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק להראות, כי הליך הפיטורים נעשה כדין ומשיקולים ענייניים. לטעמי, בנסיבות של טענה לפיטורים על רקע התארגנות, נטל השכנוע המוטל על כתפי המעביד, הוא נטל שכנוע מוגבר. זאת, נוכח מעמדה של זכות ההתארגנות כפי שמצאה ביטויה בתיקונים האחרונים לחוק הסכמים קיבוציים." (כל ההדגשות במקור - ד.ו.) עוד נפסק, כי עצם פעילותו של עובד בוועד עובדים אינה מקנה לו חסינות מפיטורים (ע"ע (ארצי) 1013/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מתנ"ס קרית מלאכי, פד"ע לט 295, 319 (2003)) - "סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים, אשר הוסף בשנת תשס"א, אוסר על מעביד לפטר עובד או להרע את תנאי עבודתו בשל חברותו או פעילותו בארגון עובדים או בוועד עובדים החבר בארגון עובדים... עם זאת יש לזכור כי האיסור הקבוע בחוק וההלכה הפסוקה לא נועדו להעניק לחברי ארגון העובדים או לחברי ועד חסינות או יתרון לא מוצדק על פני חבריהם העובדים האחרים. עובדים מאורגנים או חברי ועד, גם הם עובדים מן השורה וחרב הקיצוצים יכולה להיות מונפת גם לעברם. פגיעה בחברי ועד - עד כדי פיטורים - אפשרית, אלא שבמקרה שכזה על בית-הדין להשתכנע ביתר שאת כי הפגיעה אמנם נחוצה, השיקולים הם ענייניים ומידת הפגיעה מינימאלית." (ר' גם בר"ע (ארצי) 25924-10-11 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - רשות שדות התעופה (14.11.11)). 21. התובע העיד לפנינו, נשאל לגבי סיבת הפיטורים ונסיבות קבלת הודעת הפיטורים, והוא קשר את הפיטורים לעובדה שמסר לרשויות המס בישראל על כך שלכאורה, עובדיה הזרים של הנתבעת אינם משלמים מס כחוק בישראל - "ש. מה זה עניינך כעובד בחברה את שאלת המסים שמשלם מנכ"ל או העובדים הטורקיים בישראל? ת. קודם כל שאלו אותי את השאלה הזאת עוד אנשים אחרים. אני חושב שיש בזה חוסר צדק חברתי ואני חושב שיש בזה פגיעה חמורה למנהל תקין וזה פוגע אחד אחד לכל האזרחים כולל אותי וזה מקומם אותי שבאופן שיטתי ומארגנת עשרות שנים, עובדים טורקים מעלימים מסים וזה לא מקובל עלי. בתור אזרח גאה זה מה שעשיתי ואני לא מתחרט על זה, אפילו שזה גרם לפיטורי". (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 20-26, ההדגשה הוספה - ד.ו.). כלומר, על פי עדותו של התובע, אין קשר בין חברותו בועד העובדים ובין ההחלטה על פיטוריו. בעדותו של התובע אף נמצא חיזוק לטענת הנתבעת לפיה הוא ראה בחברותו בועד העובדים "חסינות" מפני פיטורים. הגב' סאדי העידה בתצהירה שהתובע התנגד לקיום בחירות לועד בחודש מאי 2011 בטענה שחברותו בועד העובדים משמשת עבורו "תעודת ביטוח" כנגד פיטורים עתידיים וממש התחנן שלא יתקיימו בחירות שבמסגרתם הוא עלול לא להבחר (סעיף 3 לתצהיר מיום 22.4.12) הגב' סאדי לא נשאלה בחקירה נגדית על חלק זה בתצהירה. כאשר התובע עומת עם דברים אלה בחקירתו הנגדית, אישר את האמור שם - "אני אכן דיברתי איתה ועם הגב' לוסי וגם חברי ועד האחרים קיימו שיחות... ואז אמרתי לשתי העובדות האלה בכל זאת יש לי הגנה משפטית מפיטורים רק בגלל שאני חבר ועד וזה זמן לא מתאים." (עמוד 13 לפרוטוקול שורה 29 עד עמוד 14 שורה 6). לדעתנו, די בעדות זו של התובע, כדי לדחות את הטענות בדבר פיטורים על רקע חברות בועד עובדים. 22. בנוסף, המועד המאוחר ביותר שבו היתה פעילות במישור יחסי העבודה הקיבוציים היא פברואר - אפריל 2011 (מועד חתימת ההסכם הקיבוצי ואישורו על ידי ההנהלה וכן פניית הגב' ציון - נספח 4 לבקשת הצד). לא הוכח שהיה ארוע כלשהו במישור הקיבוצי, או כזה הקשור לתובע, בתפקידו כחבר ועד עובדים, מאז אפריל 2011 ועד הזמנתו לשימוע בחודש פברואר 2012. 23. גם האמור במכתב הפיטורים תומך בעדות התובע לגבי הסיבה לפיטוריו. ממכתב הפיטורים מיום 21.3.12, עולה ש"הקש ששבר את גב הגמל" והביא למסירתו אינו הטענות בדבר איכות העבודה ואופן ביצועה, אלא התקרית מיום 18.3.12 וזו מצטרפת לטענות האחרות שהיו ברקע הדברים ואשר בעטיין התובע זומן לשימוע, עוד בחודש פברואר 2012. ביחס לארוע מיום 18.3.12, התובע ציין בתצהירו (סעיף 44 לתצהיר מיום 16.4.12), שרק מסר לדוגאן, במסגרת אותה פגישה, שהגיש בעבר תלונה כנגדו לרשות המסים. דוגאן העיד שמדובר היה באיום שאם לא יחזור בו מהכוונה לפטר את התובע, התובע יפנה לרשויות המס בעניינו (סעיפים 3-5 לתצהיר דוגאן מיום 22.4.12). לאור עדותו המתחמקת של התובע בנושא, העובדה שדוגאן לא נחקר בחקירה נגדית על הארוע ועדויות העובדים הנוספים שנכחו במקום, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת לתיאור הדברים. על פי העדויות, ביום 18.3.12 התובע נפגש עם דוגאן, הוחלפו ביניהם דברים קשים, במסגרתם התובע אמר לדוגאן שאם לא יחזור בו מכונות הפיטורים, הוא ילשין לרשויות המס בישראל שאינו משלם מס כחוק. מדובר בעימות דרמטי וקולני, שאף עובדים אחרים בנתבעת היו עדים לו (ר' למשל, תצהירה של הגב' בן אדרת ובעדות התובע - "הוא היה נסער ובטונים גבוהים" - עמוד 12, שורה 11). למרות שהתובע הכחיש שבאותו מועד היה לו עימות אלים מילולית עם המנכ"ל, עולה מעדותו שעימות שכזה היה, (גם אם במועד אחר - לשיטת התובע)- "ש. האם אמרת לו שגם אתה תפוטר, אתה תחזור ואתה כבר לא תהיה כאן? ת. באותו יום [18.3.12 - ד.ו.] לא אמרתי לו דבר כזה" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 32 - עמוד 12, שורה 1) במקביל, התובע אף פנה למנכ"ל קודם של הנתבעת, מר אטאגון קוטליוקאסל, אותו החליף מר דוגאן, וניסה לאיים אף עליו, תוך שהוא מבקש ממנו את עזרתו בעניינו (סעיף 3 לתצהירו של מר דוגאן מיום 3.5.12 ועדות התובע - עמוד 12 שורה 24). נזכיר שמכתב הפיטורים ניתן שלושה ימים לאחר תקרית זו, לאחר שחלף כחודש מאז ישיבת השימוע האחרונה, אליה התובע לא התייצב. 24. בניגוד לטענת התובע וההסתדרות, לנתבעת היו טענות רבות ביחס לאופן ביצוע העבודה על ידי התובע. כך, למשל, טענה לפיה במסגרת תפקידו של התובע, הוא נדרש לעמוד בקשר עם סוכני נסיעות בנושא "עמלות יתר" ולעדכן את מספר סוכנויות המשנה, אך לא עשה זאת (נספח א' לתצהיר הגב' סאדי, מיום 3.5.12, עדותה בעמוד 22 לפרוטוקול, שורות 1-17; עדות הגב' הורביץ בעמוד 25 לפרוטוקול, שורות 21-22; עדות הגב' אוזינגי בעמוד 19, שורות 3, 7-8). בהקשר זה, נציין שלא שוכנענו שסמכויותיו של התובע צומצמו על ידי הנתבעת. כך, למשל, התובע טען שהחל מינואר 2011 לא עסק עוד כלל בקשר עם סוכני נסיעות, וזאת על פי הוראה שקיבל מהנתבעת (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 14-16). עדות זו נסתרה הן בעדותן של גב' מירי הורביץ וגב' אירן גואטה, שהעידו בתצהירן (ולא נשאלו על כך בחקירה הנגדית) כי "על פי בקשת המנכ"ל הצטרפנו אליו לפגישות עם מנהלי השיווק של סוכני הנסיעות בתאריכים 20.1.11, 24.1.1, 9.2.11 וזאת משום שמר קנט סרב להפגש עם סוכני הנסיעות כחלק מתפקידו כמנהל שיווק." (סעיף 10 לתצהירן). גרסת התובע אף אינה מתיישבת עם תכתובת מייל מחודש מאי 11', לפיה התובע היה בקשר עם סוכני נסיעות גם בתקופה זו (נספח ב' לתצהירו המשלים של דוגאן, מיום 3.5.12). בנוסף, התובע סירב להמשיך ולהופיע בבתי משפט מטעם הנתבעת בתביעות שהוגשו כנגדה על ידי נוסעים, כפי שעשה בעבר (עדות הגב' הורביץ, עמוד 27, שורות 8-9; הגב' גואטה בעמוד 28, שורות 22-23). נושא נוסף שנזכר בתצהירי הנתבעת, אך העדים לא נחקרו עליו הוא יחסי עבודה קלוקלים. כך למשל, הגב' לוסי אוזינגי העידה בתצהיר מיום 3.5.12 (סעיף 19), כי "בעקבות סירובו של מר קנט לבצע את העבודה כאמור התקיימה במהלך נובמבר 2011 פגישה במשרדה של מנהלת החשבונות גולאי בנוכחותי ובנוכחות המנכ"ל ומר קנט, ומוריס החלו להתווכח עם המנכ"ל ועם הגב' גולאי קורנז תוך שהוא מסרב לבצע את העבודה בוויכוחים מתישים." 25. התובע וההסתדרות ביקשו להתעלם מעדויות העובדים, מאחר שלטענתם, העובדים מפוחדים ועדותם מטעם המעביד נובעת מחששם למקום העבודה. הגם שמצב בו רוב עובדי החברה מעידים מטעם המעביד, לרבות חברי ועד העובדים, הינו נדיר ויכול לעורר תהיות שונות, מדובר בעדים שהתייצבו לחקירה נגדית ולא היתה מניעה לשאול אותם למניעיהם ולאפשר לבית הדין להתרשם מתשובותיהם. איש מעדים אלה - עובדים וחברי ועד - לא נשאל ולו שאלה אחת על יחסי העבודה במקום. כלומר, טענות התובע וההסתדרות נותרו ללא תמיכה. זאת ועוד - על פי עדותה של הגב' ציון, היא היתה בקשר משמעותי אך ורק עם התובע, למרות שזה אינו יו"ר הועד ולמרות העובדה שהועד אצל הנתבעת מונה חמישה חברים (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 1-8). קשר זה בין ההסתדרות ובין הועד המקומי מעורר תמיהה. לא הובהר לנו מדוע הקשר אינו מתקיים באמצעות יו"ר הועד או כלל חברי הועד. נוכח סימני שאלה אלה, איננו סבורים שיש לקבל את עדותה של הגב' ציון בנושא תחושות העובדים. מה עוד שחלק ניכר מעובדי הנתבעת העידו בפנינו, כך שניתן היה להתרשם מהם ישירות, ללא תיווך או פרשנות של גורם שלישי. נעיר שהתמיהות שהעלנו לגבי מערכת יחסי העבודה הקיבוציים בנתבעת, מתחזקות אף נוכח טענת הגב' ציון כי למדה על אישור ההנהלה בטורקיה את הארכת ההסכם הקיבוצי באפריל 2011 רק בהליך בבית הדין, למרות שהן חברי הועד והן מנכ"ל הנתבעת העידו שההודעה על האישור נמסרה ליו"ר ועד העובדים, גב' בן אדרת, סמוך לקבלתו, לאחר שהיא הקפידה לברר מעת לעת אם הוא התקבל (סעיף 3 לתצהיר בן אדרת מיום 22.4.12 ועדות דוגאן בעמוד 33 לפרוטוקול, שורות 5-10, עמוד 34, שורות 1-5). 26. התובע וההסתדרות הוסיפו וטענו כי לא ארע דבר בשנת 2012 שהצדיק את זימונו לשימוע. אנו סבורים שהזמנת התובע לשימוע בחודש פברואר 2012, בהתייחס לארועים שאינם סמוכים לאותו מועד, אינה מעידה על סיבות בלתי ענייניות או "תירוץ" לפיטורים. ראשית, המנכ"ל הנוכחי של הנתבעת מונה לתפקידו רק במהלך שנת 2009, ואין זה סביר שמיד עם כניסתו לתפקיד חדש יפעל לפיטורי עובדים, אם אין לכך הצדקה מיידית ועניינית. שנית, הטענות כלפי התובע אינן מהסוג החמור ביותר שניתן לטעון כלפי עובד, אלא טענות שעיקרן אופן ביצוע העבודה על ידי התובע, והצטברות הנושאים והטענות כלפי התובע, היא שהביאה להחלטה לזמנו לשימוע. בנוסף, על פי עדות המנכ"ל, למרות שההזמנה נשאה את הכותרת "שימוע לפני פיטורים", ברור מעדותו שכוונתו היתה לשיחת בירור - "נאמר לי ששימוע הוא לא כלי לפיטורים אלא כלי להזהיר באופן רציני את העובד" (עמוד 35, שורה 12). חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה שהעובדים שזומנו לשימוע באותו מועד לא פוטרו. מכל מקום, איננו חושבים שהזמנה לשימוע בתחילת שנת 2012, לגבי עניינים ונושאים שמתמשכים תקופה ארוכה, לרבות במהלך שנת 2011, תומכת בטענות התובע וההסתדרות בנושא. 27. משהגענו למסקנה כי ההחלטה על פיטורי התובע אינה קשורה לחברותו בועד העובדים, אנו דוחים את הבקשה בסכסוך הקיבוצי, על כל הסעדים שהתבקשו בה. הליך הפיטורים 28. לטענת התובע, בהליך הפיטורים נפל פגם מאחר שלא נמסרו לו הנתונים העומדים לדיון בשימוע. בעקבות פנייתו של כאליהו, מטעם הסתדרות בשמו של התובע, נשלחה לו הזמנה שניה לשימוע ובה פורטו הנושאים העומדים לדיון. בהודעת דוא"ל מיום 12.2.12 (בק/5), זומן התובע לשימוע ליום 15.2.12, בגין הסיבות הבאות - “Constant lateness, Refusal to work, Negligence, Incompetence, Insubordination, Disruptive behaviour and dissention.” לבקשת נציג ההסתדרות, הנתבעת דחתה את מועד ישיבת השימוע שנקבע ליום 15.2.12, ליום 22.2.12, אולם התובע נמנע מלהתייצב לישיבה, בהתאם להוראות נציג ההסתדרות. התובע לא התייצב לשימוע, בעצת מזכיר האיגוד המקצועי המרחב ת"א יפו, וטען כי מדובר בטיעונים כלליים שהועלו ללא תיעוד וללא תימוכין מלאים. למעשה, התובע זומן פעמיים לשימוע ובשתי הפעמים לא התייצב (עדותו בעמוד 16 לפרוטוקול, שורות 29-30). איננו מקבלים את טענות התובע, לפיהן לא נמסרו לו מראש הטענות המופנות כנגדו. מכתב הזמנה לשימוע אמור לכלול את הנימוקים להזמנה ואת הנושאים המרכזיים שיעמדו לדיון. הוא אינו אמור לכלול כל פרט וכל טענה שיש למעביד, שהרי מכתב ההזמנה לשימוע אינו אלא הזמנה. אין הוא מהווה תחליף לשימוע עצמו. כך אף פעלה הנתבעת - "אני כתבתי את ראשי הפרקים של השימוע ותוך כדי השימוע רציתי לפרט את הדברים אחד לאחד" (עדות דוגאן, עמוד 29, שורות 29-30). מטרת השימוע היא לאפשר למעביד להשמיע את טענותיו ולשמוע את תגובת העובד לטענות. אין כל מניעה שהעובד יתייצב לשימוע, לאחר שבמכתב ההזמנה פורטו הנושאים העומדים לדיון, ישמע את הטענות המועלות כנגדו ויבקש ארכה על מנת להתייחס לכלל הטענות. התובע לא פעל כך, אלא הודיע מראש שלא יתייצב לשימוע. הא ותו לא. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי חל הכלל לפיו "היעדרות מכוונת של עובד מהליך השימוע משמעה ויתור על הזכות להישמע" (ע"ע (ארצי) 309/05 רחמים - האגודה לתרבות הדיור, (1.1.07); דב"ע מו/ 3-165 סוחרוביץ - מדינת ישראל, פד"ע יח 337 (1987); ע"ע (ארצי) 472/09 גולן - או. אר. אס. משאבי אנוש בע"מ (12.9.10)). 29. למרות קביעתנו לעיל, בסופו של יום, ההחלטה על פיטורי התובע לא נפלה בשל אי התייצבותו לשימוע, אלא על רקע התקרית בין התובע ובין המנכ"ל, מר דוגאן, ביום 18.3.12, שתוארה לעיל בהרחבה, בסעיף 23 לפסק הדין. כאמור, העובדה שהעימות מיום 18.3.12 הוא שהביא בסופו של יום לפיטוריו של התובע עולה גם מנוסחו של מכתב הפיטורים, בו מצויין כי בנוסף לטענות שצוינו במכתב ההזמנה לשימוע, נוספה סיבה נוספת והיא התקרית מיום 18.3.12, שהיתה בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל". ממכתב הפיטורים עולה שהטענה לפיה התובע איים על דוגאן בהגשת תלונה לרשות המיסים היתה בעלת משקל מכריע בהחלטה על פיטוריו. נזכיר שבעוד שישיבת השימוע האחרונה אליה התובע לא התייצב היתה ביום 22.2.12, רק ביום 21.3.12, כחודש לאחר מכן וכשלושה ימים לאחר התקרית עם דוגאן (שהיתה ביום 18.3.12) נמסרה לתובע הודעת הפיטורים. היינו, במהלך כחודש, עד לתקרית עם דוגאן, יחסי העבודה נמשכו כסדרם ואין ראיה לכך שמנכ"ל הנתבעת גמר בליבו לפטר את התובע, אלא עד התקרית בה חש מאויים ונסחט על ידי התובע. למרות הבדלי הגרסאות בין התובע ובין דוגאן, ברור שמדובר בשבר של ממש ביחסים בין השניים והוא שהביא להחלטה הסופית על פיטורי התובע. 30. למעשה, התובע פוטר בשל מכלול של סיבות: אי ביצוע העבודה כנדרש - כטענה כללית ומתמשכת וכן בשל התקרית מיום 18.3.12. מאחר שמכתב הפיטורים נשלח לתובע לאחר התקרית מיום 18.3.12, ברי שתקרית זו לא עמדה ביסוד ההחלטה לזמן את התובע לשימוע לפני פיטורים מלכתחילה. על פי הדין, פיטורי עובד בשל סיבה שאינה הסיבה שהמעביד נקב בה באופן מפורש, הם פיטורים שלא כדין (דב"ע מא/ 3-39 חג'ג' - איתם מנהל אזורי אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע יג 74, 82 (1981)). עוד נפסק כי נכון יותר לבחון את דרך הפיטורים "על פי מכלול הנסיבות ולא דרך פריטתן אחת לאחת" (ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - שמיר (13.1.11)). 31. זכות הטיעון לפני פיטורים היא זכות הנובעת, בין השאר, מחובת ההגינות ביחסי עבודה (ע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448, 455 (2003); ע"ע (ארצי) מלכה - שופרסל בע"מ, (15.7.07); ע"ע (ארצי) 666/09 אורן - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (ניתן 1.4.12)). הנתבעת לא הודיעה לתובע כי בכוונתה לפטרו נוכח הדברים שהשמיע בפני דוגאן ביום 18.3.12 ובכך שללה ממנו את זכות הטיעון בקשר לתקרית זו. 32. על פי ההלכה הפסוקה, לא כל פגם הנעוץ בהעדר שימוע יביא בהכרח לבטלות ההחלטה על פיטורי העובד (ע"ע (ארצי) 1465/02 משה - איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, פד"ע לט 646 (2004)). בנוסף, סעד האכיפה הוא סעד שבשיקול דעת (ע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר תיכון עירוני-כל ישראל חברים בתל אביב יפו - צויזנר, פד"ע לו 438 (2001); ע"ע (ארצי) 456/06 אוניברסיטת תל אביב - אלישע, (25.6.08)). אנו סבורים, כי נוכח חומרת העימות שבין התובע ובין מנכ"ל הנתבעת מצד אחד, כאשר מדובר במקום עבודה קטן יחסית ובשלב זה ברי שקיים משבר אמון בין התובע ובין מנכ"ל הנתבעת, אין מקום להורות על החזרתו של התובע לעבודה, אלא יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי כספי בגין הפגם שנפל בהליך הפיטורים. 33. בקביעת שיעור הפיצוי הכספי, התחשבנו בותקו של התובע ובעובדה כי הטענות כנגדו החלו בשנת 2009, במקביל לכניסתו של המנכ"ל הנוכחי לתפקיד והנתבעת לא מצאה לנקוט בהליך פיטורים עד שנת 2012. בנוסף, יש לתת משקל לעובדה שהתובע הוזמן פעמיים לשימוע ולא התייצב. מאידך גיסא, ההחלטה על פיטורי התובע נפלה על רקע התקרית עם המנכ"ל שהיוותה שבר ביחסיהם ולא רק בשל הסיבות שפורטו במכתב ההזמנה לשימוע, ובעניין זה לא ניתנה לתובע זכות הטיעון. בנסיבות אלה אנו סבורים כי הסעד הראוי הוא פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בגובה 3 משכורות. סוף דבר 34. התביעה מתקבלת באופן חלקי. אנו קובעים כי נפל פגם בהליך פיטוריו של התובע ועל כן על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה שלוש משכורות, על פי החישוב שלא נסתר בכתב התביעה, בסך 40,503 ₪. אם הסכום לא ישולם תוך 30 ימים, ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק עד התשלום בפועל. ועד עובדיםפיטורים