פסק דין השופטת נילי ארד 1. 1. ערעורה של המדינה (להלן גם: משרד התמ"ת) מכוון כנגד החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית שופט ראשי איטה קציר, 6822/05) על שקיבל את בקשת המשיב להארכת מועד להגשת בקשה להישפט. העובדות 2. המשיב הינו קיבוץ בצפון הארץ העוסק בגידול תוצרת חקלאית ומעסיק עובדים זרים באמצעות חברות כח אדם (להלן: הקיבוץ). מטעם משרד התמ"ת הומצאו לקיבוץ שלוש הודעות קנס בסכום כולל של 55,000 ש"ח, בגין עבירות של העסקת עובדים זרים שלא כדין בניגוד לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) התשנ"א - 1991 (להלן: החוק), שנעברו בתאריכים 21.1.03; 1.8.03; 28.12.03 (להלן: הודעות הקנס). 3. הודעות הקנס הומצאו לקיבוץ במהלך חודש נובמבר 2004. במכתב מיום 25.11.04 פנה הקיבוץ למשרד התמ"ת בבקשת מידע בנוגע לעבירות המיוחסות לו בהודעות הקנס. מבוקשו זה נדחה במכתבה של גב' חן, רכזת בכירה ממחוז חיפה של משרד התמ"ת מיום 7.12.04, מן הטעם שעיון בחומר חקירה אפשרי רק לאחר הגשת בקשה להישפט. 4. לפי שנקבע בהחלטתו של בית הדין "לאחר מספר שיחות טלפוניות של ב"כ המבקש עם נציגי המשיבה [היא המדינה - נ.א.]" שלח הקיבוץ בתאריך 7.4.05 בקשה לביטול הקנסות המינהליים וכן בקשה חוזרת לקבלת מידע על העבירות בגינן הואשם, על פי הודעות הקנס. בקשתו, על שתי פניה, נדחתה במכתבה של גב' חן מיום 5.5.05 בשל חלוף המועד להגשתה. ביום 10.5.05 שלח הקיבוץ בקשה נוספת לביטול הקנסות המינהליים, הפעם למר תייסיר, הממונה על מחוז חיפה. בקשה זו נסמכה על עמדת משרד התמ"ת לפיה בקשות לביטול הקנסות יבחנו אף מעבר למועד הקבוע בחוק העבירות המנהליות. פנייה זו נדחתה אף היא, הפעם במכתב מיום 24.5.05 בחתימתו של עו"ד עילם בנו, נציג היועץ המשפטי לממשלה במשרד התמ"ת. לפי האמור באותו מכתב, טעמי הדחיה היו בשל הגשת הבקשה באיחור; וגם אילו נדונה לגופה לא הייתה מתקבלת בהיעדר אשרה תקפה לעובדים הזרים והעדר הסכם ניוד תקף כדין. בקשות לביטול הקנסות ששלח הקיבוץ למשרד התמ"ת בתאריכים 7 ו - 25 בספטמבר 2005 נדחו על ידי התובע המוסמך, עו"ד יובל אברהם (להלן: התובע המוסמך). טעמו לדחיית הבקשות, כפי שמצא ביטויו במכתב מיום 11.10.05 היה בכך בלבד שהבקשות אינן מגלות עילה המצדיקה דיון בהן למרות שהוגשו באיחור. הקיבוץ לא נואש, ובמכתב ששלח לתובע המוסמך בתאריך 8.11.05 טען לקיומו של הסדר, לפיו חקלאים שנקנסו בגין העסקה שלא כדין, אך בפועל פעלו בהתאם לנוהלי משרד הפנים, יהיו רשאים להגיש בקשה לביטול הקנס גם לאחר המועד הקבוע בחוק. לפיכך, טען הקיבוץ, מהווה דחיית בקשותיו הפרת הבטחה מינהלית והפלייה ביחס לחקלאים אחרים. בתשובתו, לא ראה התובע המוסמך להתייחס לגוף הטענה, ובמכתב מיום 13.11.05 הודיע לקיבוץ, כי אין כל שינוי בעמדתו מיום 11.10.05 - לאמור דחיית הבקשה. 5. או אז, בתאריך 19.12.05 הגיש הקיבוץ לבית הדין האזורי, בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט. ההליך בבית הדין האזורי 6. בקשת הקיבוץ להארכת מועד להגשת בקשה להישפט התקבלה על ידי בית הדין בהחלטה מיום 31.8.06 לאחר שנמצא כי "קיימים טעמים המצדיקים לאפשר את הגשת הבקשה להישפט חרף האיחור בהגשתה". טעמיו של בית הדין האזורי לקבלת הבקשה להישפט, היו בעיקרם אלה: "הטענות המועלות ע"י המבקש בדבר חוסר הסדר ששרר במשיבה בשנת 2003, השנה בה לכאורה בוצעו העבירות ע"י המבקש, בכל הנוגע להסדרת מעמדם ורישומם של העובדים הזרים... ובדבר הפרת הבטחה שלטונית והפליית המבקש בהתאם לנוהל לגבי חקלאים שהוטלו עליהם קנסות מנהליים... ראוי שתלובנה עובדתית ומשפטית בפני ערכאה שיפוטית"; "העבירות נעברו לטענת המשיבה במהלך שנת 2003, כאשר הודעות הקנס הומצאו למבקש אך במהלך חודש נובמבר 2004, דהיינו בשיהוי של כשנה עד שנתיים ממועד ביצוע העבירות"; "אמנם המבקש הגיש את הבקשה להישפט לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק העבירות המינהליות, אך אין מדובר במבקש שישב בחיבוק ידיים ובאפס מעשה, אלא פעל כל אותה תקופה מול נציגי המשיבה לטיפול בעניין, תוך הגשת בקשות וקיום שיחות טלפון לשם ביטול הקנסות". 7. בערעורה כנגד החלטתו של בית הדין האזורי טענה המדינה כך: השיהוי בהטלת קנס מינהלי אינו מהווה נסיבה המצדיקה הארכת המועד להגשת בקשה להישפט, שכן "המחוקק לא קבע מועד להטלת הקנס למעט המועד הקבוע בחוק להתישנות"; התכתבותו הממושכת של הקיבוץ עם משרד התמ"ת, אינה טעם להארכת המועד הקבועה בחוק; "לא היה מקום לדון בטענות שהועלו לגופו של עניין בדבר חוסר סדר כביכול ששרר באותה עת במשרד התמ"ת, הפרה שלטונית כביכול, והפליה, ולגופן של הטענות אין במסמכים שצירף המשיב לעניין הפרת הבטחה שלטונית כדי להוות עילה המצדיקה דיון בבקשות לביטול הקנס"; אין מתקיים כל טעם מוצדק או סביר לקבלת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט. 8. הקיבוץ מצידו תמך בהחלטתו של בית הדין האזורי מטעמיה והוסיף וטען: בדין ניתן "משקל רב לשיהוי הממושך בהמצאת הודעות הקנס, ולפעילות הנמרצת בה נקט המשיב על מנת להוציא צדקתו לאור"; "מתן משקל למניעת הזכות מהמשיב לעיין בחומר החקירה גם היא בדין". השיהוי הממושך בו נקטה המדינה "גרם לאובדן ידע חיוני שלא אפשר קבלת החלטה מושכלת ללא עיון בחומר חקירה"; "בנסיבות העניין טובים סיכוייו של המשיב להוכיח את חפותו" ובכך טעם נוסף להיעתר להארכת מועד להגשת בקשה להישפט; לקיבוץ ייגרם עיוות דין אם ייאלץ לשלם את הקנסות הכבדים. דיון והכרעה 9. נתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, לרבות טיעוני הצדדים ונסיבות המקרה, ונחה דעתנו כי החלטתו של בית הדין האזורי מבוססת היטב בממצאיה העובדתיים ובמסקנותיה. משלא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו, יש לאשר את החלטת בית הדין האזורי מטעמיה, ודין הערעור להדחות. על כך נוסיף ונבאר. 10. כפי העולה מהתכתובת בין הקיבוץ לבין המדינה, יש בפגמים שנמצאו בהתנהלות המדינה, כשלעצמם ובהצטברותם, כדי להוות טעם סביר ומוצדק להיעתר לבקשת הקיבוץ להארכת מועד להגשת בקשה להישפט [עפא 14/05 סיוון תכשיטים - מדינת ישראל, ניתן ביום 12.03.06]. עיקרי הדברים נפרט להלן. השיהוי בהמצאת הודעות הקנס. 11. על הרשות השלטונית לנהוג בסבירות בהחלטותיה "[ו]סבירות - נשוב ונשנן - משמעה גם עמידה בלוח זמנים סביר" [בג"ץ 6300/93 המכון להכשרת טוענות בית דין נ' השר לענייני דתות, פ"ד מח(4) 441, 451; בג"ץ 2065/05 מאהר נ' שר הפנים, ניתן ביום 7.6.05]. בנסיבות מסוימות, חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה ועד למועד המצאת הודעת הקנס יכול ויהיה טעם מוצדק וסביר להארכת מועד [עפ"א 14/06 ניסים סבן - מדינת ישראל - משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, ניתן ביום 9.1.07 (להלן: עניין ניסים סבן), שם בפסקה 13]. בנסיבות מסויימות בהן השתהתה המדינה בהגשת הודעות הקנס, עמידתה על המועדים הקבועים בחוק להגשת הבקשה להישפט אינה הולמת [עפא 23/05 ה.ל.י. חברה לניהול והשקעות בע"מ - מדינת ישראל, ניתן ביום 29.8.06; עפא 12/05 איכרי ראש פינה - אגודה שיתופית חקלאית - מדינת ישראל, ניתן ביום 10.5.06]. בענייננו, קבע בית הדין האזורי כי השיהוי בהמצאת הודעות הקנס מצדיק היענות למבוקשו של הקיבוץ להאריך לו את המועד להישפט. במיוחד כן, נוכח נסיבות המקרה בכללותן, ולאחר שבית הדין שוכנע שהקיבוץ לא הזניח את ענייניו ולא שקט על שמריו, במגעיו עם משרד התמ"ת. סירוב למתן מידע בדבר העבירות בגינן הוטלו הקנסות 12. למרות שבקשתו של הקיבוץ לקבלת מידע קדמה לבקשה לביטול הקנסות, היה על משרד התמ"ת לנמק את הסירוב למתן המידע המבוקש. על החשיבות במתן זכות עיון בחומר החקירה עמדתי בהרחבה בפסק הדין בפרשת סבן ולא אחזור. עם זאת, יש לחזור ולהטעים: המצאת חומר החקירה מסייעת בידי המבקש בהחלטתו אם יבחר בהליך הפלילי או בהליך המנהלי, בתגובתו להודעות הקנס; במקרים בהם חלף זמן ניכר ממועד ביצוע העבירות המיוחסות לנקנס ועד שהומצאה לידיו הודעת הקנס "... יחסי הצדדים בלתי מאוזנים בעליל. מן הצד האחד ניצבת הרשות המינהלית ובידה חומר החקירה עליו מבוססת הודעת הקנס, ומנגד - עומד הנקנס, שבמקרה הטוב, יזכור את פרשנותו לאירוע המיוחס לו כעבירה על החוק" [עניין ניסים סבן, פסקה 16]. כך דרך כלל, כך גם במקרה שלפנינו. סירוב משרד התמ"ת למבוקשו של הקיבוץ לקבלת המידע על העבירות המיוחסות לו בהודעות הקנס, מהווה שיקול נוסף להתגבשותו של טעם מצטבר וסביר המצדיק היענות לעתירת הקיבוץ להארכת מועד להגשת בקשה להישפט. על "התובע המוסמך" להחליט בבקשה ולנמק אותה 13. התובע המוסמך "...הוא הגורם המוסמך לדון בבקשה לביטול קנס" והוא זה אשר ידון בבקשה ויחליט בה, גם אם הוגשה באיחור ו"למרות האיחור בהגשתה" [עפ"א 35/06 קלמנט סרור נ' מדינת ישראל; לא פורסם, 1.3.2007]. יש טעם לפגם בשיטתה של המדינה, לפיה אין מביאים כלל לעיונו של התובע המוסמך בקשה לביטול קנס המוגשת באיחור, והבקשה נדחית בשל האיחור בהגשתה בלבד, על ידי מי שלא הוסמך לכך בחוק [וראו: עפ"א 33/06 ניסים פרץ - מדינת ישראל, ניתן ביום 18.3.07; עפ"א 31/06 חסדי אברהם - מדינת ישראל-משרד התמ"ת, ניתן ביום 23.4.07]. זאת ועוד זאת. התובע המוסמך אינו יוצא ידי חובת הדין בדחיית בקשתו של הנקנס בשל כך בלבד שחלף המועד להגשת הבקשה. בכל מקרה, לרבות במקרה בו הוגשה הבקשה לביטול הקנס באיחור, על התובע המוסמך לתת דעתו לבקשה גופה, ולנמק את ההחלטה אליה הגיע. ודוק. חובת ההנמקה בה חייבת הרשות המוסמכת, היא מעיקרי הצדק הטבעי ומיסודות המשפט המינהלי והתובע המוסמך אינו רשאי לפטור עצמו הימנה. בכך בלבד שהבקשה לביטול הודעת הקנס הוגשה באיחור, אין די כדי לפטור את התובע המוסמך מלתת דעתו לנימוקי הבקשה. על התובע המוסמך להשתכנע, ולוּ על פני הדברים, כי גם אילו הוגשה במועד לא הייתה הבקשה לביטול הקנס נענית. את טעמיו הלכאוריים, כפי שהם נראים על פני הדברים, על התובע לפרט בתשובתו לנקנס. 14. בענייננו, תגובתו של התובע המוסמך לבקשותיו החוזרות ונשנות של הקיבוץ לביטול הקנסות, ניתנה לראשונה לאחר שחלפו למעלה משבעה חודשים למן המועד בו פנה הקיבוץ למשרד התמ"ת. זאת, לאחר שנדחה על ידי גורמים שונים במשרד. ומשנדרש "התובע המוסמך" לעניין, הסתפק באימוץ טעמי הדחייה שנשלחו לקיבוץ, על ידי מי שאינם מוסמכים כדין להשיבו. 15. הנה כי כן, השיהוי בטיפולו של "התובע המוסמך" בבקשת הקיבוץ והעדר הנמקה מספקת לדחיית הבקשה, בנוסף למכלול השיקולים עליהם עמד בית הדין האזורים בהחלטתו, מצטברים במקרה זה, לכדי טעם סביר המצדיק קבלת בקשתו של הקיבוץ להישפט, ודחיית הערעור. 16. סוף דבר - ערעור המדינה נדחה. אין צו להוצאות. קנס מנהליקנסקיבוץ