ערעור על קבלת חומר חקירה בהליך פלילי

דוגמא להחלטה בנושא ערעור על קבלת חומר חקירה בהליך פלילי: 1. ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 2.7.2012 (ת"פ 52100-06-11 כב' השופט י' מינטקביץ' (להלן: "ההחלטה")), לפיה נדחתה בקשת העורר לקבל חומר חקירה, מכוח סעיף 74 חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. העובדות הצריכות לעניין 2. בבסיס העניין כתב אישום שהוגש כנגד העורר בגין העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, פנה העורר אל קצין צה"ל ואמר לו "כלב בא וכלב הולך" בהתכוונו לתחלופה בין קציני תשתיות של מרכז התיאום והקישור עם הרשות הפלסטינית. 3. העורר הגיש בבית משפט קמא בקשה לעיון בחומר חקירה, כקבוע בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, במסגרתה עתר לקבלת פרטים בדבר התיקים בהם הוגשו כתבי אישום, בגין העלבה של עובד ציבור. כמו כן, ביקש לקבל את החלטות גורמי התביעה בקשר להעמדה לדין והימנעות מהעמדה לדין בעבירה של העלבת עובד ציבור וכן העתק מכתבי האישום שהוגשו בגין עבירה זו בנסיבות בהן לא נטען לעבירות נוספות. 4. בתגובתה, ציינה המשיבה כי הנתונים והפרטים המבוקשים אינם מהווים חומר חקירה כמשמעו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי ומכל מקום, העמדתם לעיון העורר תטיל עליה עומס כבד ללא הצדקה. 5. בית משפט קמא דחה את הבקשה וקבע, כי הפרטים המבוקשים אינם בגדר חומר חקירה, שכן לא עומדת לעורר זכות לעיין בחומר חקירה הנוגע לעניינם של נאשמים אחרים בתיקים נפרדים בשעה שכל מטרתה להוכיח שיקולים זרים בקשר למדיניות רשויות התביעה בעניין העמדה לדין. עוד נקבע כי העורר לא הקים בסיס, ולו לכאורי, לטענה כי הופלה לרעה ביחס לאחרים או כי המשיבה הפעילה שיקול דעת שונה בעניינו. בהקשר זה נדרש בית המשפט להלכה שנקבעה בעניין עע"מ 2398/08 מדינת ישראל נ' אליצור סגל (19.6.2011) (להלן: "עניין סגל") והוסיף, כי יש להבחין בינה לבין העניין שנדון לפניו, שאיננו פרסום מאמר או הבעת דעה, אשר ניתן היה לטעון כי אלה חוסים תחת עקרון חופש הביטוי. בית המשפט הוסיף וקבע כי העבירה בגינה הואשם העורר שעניינה הטחת גידופים בקצין צה"ל הינה לכאורה עבירה "שגרתית" אשר אין בהגשת כתב אישום בגינה משום הגבלה של חופש הביטוי או הבעת הדעה, אלא רק מתן אפשרות לעובד הציבור למלא את תפקידו מבלי שיהיה חשוף להטחת עלבונות. לפיכך קבע, כי העבירה מושא כתב האישום אינה עבירה חריגה שלא כמו זו שעמדה ביסוד עניין סגל ולפיכך לא נדרש האיזון, שערך בית המשפט שם, בין אינטרס מבקש העיון בחומר ובין המשאבים שעל המדינה להקצות על מנת לאפשר את מימוש זכות העיון. בהקשר זה הוסיף וקבע בית המשפט כי היקף החומר אשר ביקש העורר רחב מזה שהתבקש בעניין סגל, שכן העורר ביקש לעיין בכל כתבי האישום ובכל ההחלטות שהתקבלו לסגירת תיקים ביחס לכל הנאשמים החשודים בעבירה של העלבת עובד ציבור במשך שלוש שנים. נוכח כל האמור, נדחתה הבקשה. 6. בערר שלפניי, חוזר העורר ומבקש את הפרטים והנתונים שביקש בבית משפט קמא שנוגעים למדיניות האכיפה בעבירה של העלבת עובד ציבור. לטענת העורר שגה בית משפט קמא בשעה שקבע כי הנתונים והפרטים שהתבקשו אינם בגדר חומר חקירה כהגדרתו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אף שלטענתו נקבע אחרת בעניין סגל. העורר הדגיש כי לצורך ביסוס טענתו בדבר הגנה מן הצדק, נדרש לעיין בנתונים ובפרטים הנוגעים בעניינם של אחרים וזאת על מנת שיהיה בידו להוכיח כי הופלה לרעה ולצורך ביסוס טענתו בדבר אכיפה בררנית. העורר הוסיף והדגיש כי עבירה של העלבת עובד ציבור מגבילה את חופש הביטוי ולאור מעמדה הרם של הזכות לחופש הביטוי במשפט הישראלי נדרשת זהירות בהעמדה לדין. לסיכום, טען כי חומר החקירה המבוקש הינו חיוני להגנתו וקבלת הפרטים אינה מכבידה במידה ניכרת על המשיבה, כפי שקבע בית המשפט. 7. בדיון לפניי הסכים העורר להמלצת בית המשפט, לפיה תמסור המשיבה העתקים מכתבי אישום שהוגשו בעבירה בגין העלבת עובד ציבור וכן באשר לעניינם של אלה שלא הוגש כנגדם כתב אישום בגין אותה עבירה (כאשר לעניין זה תימסר תוכן האמרה שבגינה הוחלט שלא להגיש כתב אישום), במחוז יהודה ושומרון, ולתקופה של השנה האחרונה,בלבד. המשיבה ביקשה ארכה למסור את עמדתה. 8. בהודעתה לבית המשפט, ניתנה הסכמת המשיבה להעברת רשימת התיקים שנסגרו בשנה האחרונה בגין העבירה של העלבת עובד ציבור, תוך ציון האמרה וסיבת הסגירה. יחד עם זאת, התנגדה להעברת העתקים מכתבי האישום שהוגשו בשנה החולפת בגין אותה עבירה. זאת, כיוון שסברה כי אין באלו כדי לסייע בהגנת העורר ולהצביע על אכיפה בררנית. המשיבה הוסיפה, כי פתוחה בפני העורר הדרך לאתר את כתבי האישום המבוקשים באתרי המשפט השונים, ואין להטיל עליה נטל זה. 9. בתגובתו להודעת המשיבה, טען העורר כי אין די בקבלת רשימת התיקים שנסגרו בשנה האחרונה ועל מנת לבסס את טענתו להגנה מן הצדק, יש להמציא לידיו נתונים בדבר העמדה לדין של אחרים בגין אותה עבירה, שכן לצורך ביסוס טענתו עליו להוכיח כי במקרים דומים נמנעה המשיבה מהגשת כתב אישום ומצד שני, כי נסיבותיהם של המקרים האחרים בהם הוגש כתב אישום בגין אותה עבירה, אינם דומים לעניינו. לפיכך, הדגיש כי אין די בהסכמה חלקית של המשיבה להמציא לעיונו מקצת מחומר החקירה, שכן ללא בחינת כתבי האישום שהוגשו בעניינם של אחרים בגין אותה עבירה, לא תהיה בפניו התמונה הכוללת לביסוס טענת הגנה מן הצדק. בנוסף, טען כי כתבי האישום נמצאים בשליטתה המלאה של המשיבה ולא ניתן לאתרם במאגרים משפטים, וכל שניתן לאתר הם פסקי דין וגזרי דין המתייחסים לעבירה של העלבת עובד ציבור. דיון והכרעה 10. הלכה פסוקה היא כי המונח "חומר חקירה", כאמור בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אינו ניתן להגדרה ממצה. עם זאת, הלכה היא כי חומר חקירה הינו "...כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום הפלילי ... מבחן העל לסיווג "חומר חקירה" הוא מידת הרלוונטיות שלו" (בש"פ 10283/09 אליר לדר נ' מ"י (19.1.2010) (להלן: "עניין לדר")). בהקשר זה נקבע, כי "...אין לפרש את המונח "חומר חקירה" פירוש דווקני ומצמצם, המוגבל לחומר הראיות הנוגע אך ורק במישרין לעבירה המיוחסת לנאשם. הנטייה היא למתן פירוש מרחיב. די גם בנגיעה עקיפה. לשון אחר: "חומר חקירה" הוא גם ראיות השייכות באופן הגיוני "לפריפריה של האישום", אשר להן עשויה להיות רלוונטיות לאישום או לניהול ההגנה." (יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים הליכים שלאחר כתב אישום חלק שני 996-987 (2009) (להלן: "קדמי"); עניין לדר). 11. בענייננו, אין חולק כי טענת אכיפה בררנית חוסה "תחת המטריה של הגנה מן הצדק" (עניין סגל, עמ' 29) וכי ביסוס הטענה והוכחתה מחייבת הנחת תשתית עובדתית מתאימה (ע"פ 8551/11 יצחק כהן סלכגי נ' מדינת ישראל (12.8.2012)). 12. לפיכך, במקום בו נטען כי רשויות התביעה נוקטות, דרך קבע, מדיניות שונה מזו שננקטה בעניינו, נדרש הנאשם להראות כי בשוּרת מקרים, אחרים, התקבלו החלטות שונות, למרות מערכת נסיבות דומה (בג"ץ 6396/96 סימונה זקין נ' ראש עיריית באר שבע, פ"ד נג(3), 289 305 (1999); קדמי, עמ' 1351-1346). ועוד, כי על "... הנאשם להוכיח כי ההבחנה שערכה התביעה בינו לבין נאשמים או חשודים אחרים הנמנים עם אותה קבוצת השיוויון הינה שרירותית, מפלה או שביסודה שיקולים זרים" (בש"פ 7148/12 עז אלאדין כנאנה נ' מדינת ישראל (14.10.2012) פסקה 21). ברגיל, מידע זה אינו מצוי ברשות הנאשם ולא ניתן להשיגו במאמץ סביר. מכאן, נדמה כי חיוב המאשימה להעמידו לעיונו מתבקש, שכן "... מנקודת מבט זו בהחלט ראוי לאפשר לנאשם לעיין בהחלטות רלוונטיות של התביעה הכללית. כמו כן, אם לא תינתן לנאשם גישה להחלטות, ספק אם יוכל הוא לבסס טענה בדבר אכיפה בררנית" (עניין סגל, עמ' 29). 13. אכן נכון, בעניין סגל נידונה בהרחבה זכותו של אדם לקבל מידע על פי חוק חופש המידע. ברקע העניין שנדון שם, הועמד המבקש לדין בעבירה של העלבת עובד ציבור. המבקש שם עתר לקבלת נתונים שכללו בין היתר את כל ההחלטות בדבר העמדה לדין ואי העמדה לדין בעבירות המגבילות את חופש הביטוי. פסק הדין עסק בעיקר באיזון הראוי שבין הזכות לגילוי לבין זכותה של המדינה שלא להשקיע משאבים בלתי סבירים בהעמדת הנתונים והפרטים שהתבקשו לעיונו של העותר. בקשתו נדונה בהתאם לאמות המידה הקבועות בחוק חופש המידע. בסופו של יום, בית המשפט נעתר לבקשה והמדינה חויבה למסור פרטים ונתונים בדבר השיקולים שעמדו ביסוד העמדה לדין או אי העמדה לדין, בעבירה של העלבת עובד ציבור, בשלוש שנים מתוך שבע השנים האחרונות, שאינן בהכרח רצופות. עם זאת הוטעם, כי יש לקבוע "...כללים דומים לעניין היקף הגילוי בין אם מדובר בהליך הפלילי ובין אם מדובר בהליך לפי החוק" (חוק חופש המידע - מ.ב) (עניין סגל, חוות דעתו של הנשיא גרוניס, פסקה 4). אבחנה נוספת בעניין סגל נגעה לחשיבות אופי העבירה בגינה הועמד הנאשם לדין ולמידת אכיפתה "...כך למשל, כאשר המידע דרוש לנאשם לצורך טענה של הגנה מן הצדק מחמת אכיפה סלקטיבית בעבירות המתה, מין, אלימות או רכוש, שהן לצערנו עבירות נפוצות והאכיפה בהן היא נרחבת, האינטרס האישי במידע עשוי להצדיק הקצאת משאבים פחותה בהשוואה לבקשה דומה שהיתה מוגשת בעבירות שהן נדירות ואשר מדיניות האכיפה בהן היא מצומצמת או כזו שמעוררת רגישות מיוחדת. הטעם לכך נובע מכך שבעבירות האחרונות, בהן האכיפה אינה נפוצה, גובר החשש מפני אכיפה סלקטיבית. נוכח נדירות האכיפה לרוב לא יהיו בידי הנאשם אף ראיות עצמאיות משלו לצורך הוכחת הגנה מן הצדק כך שהאינטרס האישי שלו בגילוי המידע הוא נכבד" (שם, עמ' 22) שכן העבירה "...נדירה יחסית" (שם). 14. אמת, בעניין סגל סברה השופטת נאור כי שאלת היקף זכות הגילוי, מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, חורגת מנושא הדיון. יחד עם זאת הוסיפה "...אעיר רק כי יש בשאלה זו פנים לכאן ולכאן: מחד, לא מן הנמנע כי האיזון במסלול זכות העיון הפרטית - מחוץ לגדרי חוק חופש המידע - יהיה רחב יותר, שכן במקום בו מדובר בזכות העיון הפרטית "גורלו של מבקש המידע המסוים מונח על הכף; ראו: ענין אספקת אבן ירושלים, 233ד). מאידך, יש לקחת בחשבון כי במסלול הפלילי הגילוי עשוי להיות - ביחס לסוג מסוים של החלטות - צר יותר, בין היתר, בפרשנות חוק סדר הדין הפלילי ובהתחשב בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981... אין לקבוע מסמרות בדבר התלוי בין היתר גם בטיבו ומהותו של החומר המבוקש וגם במידת ההכבדה על ההליך הפלילי הקונקרטי. על נושא זה להתברר בערכאות הדיוניות במסלול הפלילי ואיני נוקטת בו בשלב זה כל עמדה" (עניין סגל, עמ' 28). 15. בענייננו, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, בחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי במסגרת המסלול הפלילי הקבוע בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, עומדת לעורר הזכות לקבל את הפרטים והנתונים שביקש, אשר בנסיבות העניין הינם בבחינת חומר חקירה, אף אם אלה אינם קשורים ישירות לכתב אישום שהוגש נגדו, זאת נוכח טיבם ומהותם ובשים לב למידת ההכבדה המועטהשכן הכרוכה במסירתם לעיונו. בהקשר זה נחה דעתי כי אינטרס העורר בקבלת הנתונים והפרטים הוא ממשי, ולא ניתן יהיה בהעדרם לבסס את טענתו לאכיפה בררנית, שהרי ככל שהמידע המבוקש הוא חיוני יותר להגנת הנאשם, כך תגבר הנטייה להרחיב את מהות הגילוי והיקפו ולהיפך. 16. אינני מקבל את טענת המשיבה בהודעתה, שאין בבחינת כתבי האישום בגין אמרות אחרות - חמורות ככול שהוגשו כדי לסייע לעורר, ושלא ניתן ללמוד מהגשתם על אכיפה בררנית, שהרי רשאי העורר לטעון כי הנסיבות בהן הוגשו כתבי אישום אלה, אינן דומות לעניינו ונדמה כי הדברים ברורים. 17. בנסיבות אלה, נוכח עמדת העורר והסכמתו כי מסירת העתקים מכתבי האישום יוגבלו למחוז יהודה ושומרון ובשנה האחרונה, בלבד, אינני מקבל את טענת המשיבה כי בהעברתם יש הכבדה מעבר למידה ראויה. 18. נוכח האמור לעיל, הערר מתקבל (במתכונת המצומצמת עליה הסכים העורר במהלך הדיון). הנני מורה למשיבה למסור לעורר, נוסף על רשימת התיקים שנסגרו בשנה האחרונה בגין עבירה של העלבת עובד ציבור, תוך ציון האמרה וסיבת הסגירה, העתקים מכתבי אישום שהוגשו בגין עבירה של העלבת עובד ציבור במחוז יהודה ושומרון בשנה האחרונה, והכול בתוך 45 יום מהיום. משפט פליליערעורחומר חקירה