עיקול כספי הבעל על ידי האישה

דוגמא לפסק דין בנושא עיקול כספי הבעל על ידי האישה: א. העובדות העומדות ביסוד התובענה והצגת בעלי הדין. 1. המנוח (ז"ל) (להלן : "המנוח") והנתבעת מס' 1 (להלן : "הנתבעת") היו נשואים זה מזו עד לפטירתו של המנוח ביום 16/5/08. שכינה לא שרתה על המנוח והנתבעת ובשלב מסויים הם עברו להתגורר בנפרד. 2. המנוח ניהל אצל התובע חשבון בנק (להלן : "חשבון הבנק") אשר בעליו היה המנוח בלבד. 3. ביום 29.8.01 הומצאה לתובע הודעה בדבר עיקול מחצית מן הכספים שהיו מופקדים בחשבון הבנק. (להלן : "הודעת העיקול"). אין חולק כי הודעת העיקול מקורה בתביעה שהגישה הנתבעת נגד המנוח למתן הצהרה על זכויותיה במחצית הרכוש המשותף של בני הזוג. (להלן : "התביעה הרכושית"). ביום 11.9.01 אישר התובע את רישום העיקול אצלו ע"ס של 117,668 ₪ המהווה שיעור של 50% מן הסכום שהיה מופקד בחשבון הבנק, ובו ביום משך המנוח את המחצית האחרת של הכספים שהיו מופקדים בחשבון הבנק. 4. לימים הגיעו בני הזוג לידי הסכם פשרה לפיו נמחקו תביעותיהם ההדדיות תוך התנאה מפורשת לפיו העיקול נותר על כנו ולא יתבטל אלא בהסכמה משותפת של בעלי הדין או עפ"י החלטת בית המשפט. הסכם הפשרה אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 28/2/06 (להלן : "הסכם הפשרה"). 5. אין חולק כי ביום 14/11/06 משך המנוח מחשבון הבנק חרף העיקול את יתרת הכספים שנותרו בו בסך של 139,216 ₪ (להלן : "הסכום שבמחלוקת"). 6. הנתבעת הלינה בפני בנק ישראל על כך שהתובע איפשר למנוח למשוך מחשבון הבנק את הכספים המעוקלים, ובעקבות ברור שביצע בנק ישראל הוא הורה לתובע להשיב את הסכום שנמשך לחשבון הבנק. 7. קודם לפטירתו ערך המנוח ביום 22/12/06 צוואה שנחתמה בפני ביה"ד הרבני האיזורי בתל אביב יפו (להלן : "הצוואה"). הנתבעת הגישה התנגדות לאישור הצוואה אך בקשתה נדחתה במסגרת פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה מיום 24/4/12 (ת"ע 27786-03-10). קודם לכן פנתה הנתבעת לרשם לענייני ירושה אשר ביום 22/9/08 הוציא מלפניו צו ירושה לפיו הנתבעת הינה היורשת של עזבון המנוח בשלמות. (להלן : "צו הירושה"). 8. הצוואה התייחסה בבסיסה לכספים שהפקיד המנוח בידי גואל טולדאנו - הנתבע מס' 2 בתובענה (להלן : "טולדאנו") תוך שהמנוח הורה על חלוקתם לנהנים שונים במפורט בצוואה. ב. טענת התובע 1. בכתב התביעה המתוקן שבפני טוען התובע, כי בעקבות תלונת הנתבעת בפני בנק ישראל, הורה האחרון לתובע להשיב לקדמותו את המצב בחשבון הבנק, קרי לזכות את החשבון האמור בסכום המחלוקת. התובע זיכה את חשבון הבנק בסך 163,587 ₪ ביום 4/6/09. 2. בכתב תביעתו טוען התובע, כי במצב דברים זה הוא שילם פעמיים את הסכום שבמחלוקת : לראשונה עת משך המנוח את הסכום האמור והעבירו לטולדאנו, ובשנית - עת זיכה התובע את חשבון המנוח מכח הוראות בנק ישראל. 3. התובע מוסיף וטוען, כי הנתבעת הסתירה מעיניו ומעיני בנק ישראל עובדות מהותיות ובכללן את העובדה, כי ידעה שהמנוח הפקיד כספים בידי טולדאנו, כי דרשה מן האחרון לקבלם וכי הגישה התנגדות לקיום הצוואה. 4. התובע מוסיף וטוען, כי צו הירושה אינו מקנה לנתבעת זכות לקבלת הסכום שבמחלוקת, כיוון שהמנוח קיבלו עוד בחייו. 5. לשיטתו של התובע הוא זכאי לסכום שבמחלוקת בין אם היה המנוח רשאי למשוך את יתרת הכספים בחייו ובין אם לאו. בנוסף טוען התובע, כי מכוח עקרונות דיני עשיית עושר ולא במשפט וזכות העקיבה המוקנית לו, קמה בידי התובע עילת תביעה נגד טולדאנו להשבת הסכום שבמחלוקת, לידי התובע. 6. התובע ממשיך וטוען, כי בנק ישראל הורה על זיכוי חשבון הבנק רק בשל קיומו של צו העיקול שאסר על משיכת הסכום שבמחלוקת, וכי העובדה לפיה הנתבעת נמנעה מלנקוט הליך כלשהוא בבית המשפט לקביעת זכויותיה בסכום המחלוקת ואף פעלה להסרת העיקול - מלמדת כי הנתבעת אינה טוענת לזכויות משל עצמה בסכום שבמחלוקת אלא מבקשת להנות ממנו בבחינת יורשת גרידא. 7. בנתון לכך עתר התובע בכתב התביעה : 7.1. להצהיר כי התובע זכאי להשיב לעצמו את הסכומים בהם זיכה את חשבון הבנק מכוח הוראות בנק ישראל ומשכך להורות לטולדאנו להפקיד בחשבון הבנק את הסכום שבמחלוקת. 7.2. לחילופין עותר התובע לחייב את טולדאנו לשלם לו את הסך של 166,086 ₪. 7.3. לחילופי חילופין עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 166,086 ₪. ג. טענות הנתבעת 1. הנתבעת טענה, כי תביעת התובע הינה מופרכת ומונעת מגישה כוחנית כלפי הנתבעת שהינה קשישה ונכת רדיפות הנאצים. 2. לעיצומו של ענין טענה הנתבעת, כי מכוח הסכם הפשרה נותר צו העיקול על כנו, וכי הנתבעת זכאית לכספים שעוקלו הן מכוח זכויותיה לחלק מן הרכוש המשותף, ולחילופין ובמצטבר לאור מעמדה כיורשת של המנוח. להלן נטען, כי לא זו בלבד שהתובע התעלם מפניותיה החוזרות ונישנות של הנתבעת לקבלת הסכום שבמחלוקת, אלא שהתובע איפשר למנוח למשוך את הסכום האמור בניגוד לצו העיקול וזאת בזדון או ברשלנות. 3. הנתבעת הודתה אמנם, כי ידעה שטולדאנו מחזיק בכספים "השייכים לה", אך כפרה בטענה, כי ידעה ערב הגשת תלונתה לבנק ישראל, כי טולדאנו "גנב" את הכספים שהוצאו מחשבון הבנק. 4. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי היריבות האמיתית העולה מכתב התביעה הינה בין התובע מזה וטולדאנו מזה אך היא מסכימה, כי הסכום שבמחלוקת המוחזק בידי טולדאנו יופקד בחשבון הבנק. 5. הנתבעת הכחישה, כי נתנה ידה לביטול העיקול ו/או כי צו העיקול בוטל. הנתבעת טענה איפוא, כי סכום המחלוקת שייך לה אם מכוח צו הירושה ואם מכוח "זכאותה בדין". 6. הנתבעת חזרה וטענה, כי התובע התרשל בכך שאיפשר למנוח למשוך את יתרת הכספים מחשבון הבנק חרף צו העיקול, וכי היה על התובע לצפות, כי הנתבעת תינזק כתוצאה מרשלנותו. 7. הנתבעת טוענת כי על התובע לפצותה בגין נזקיה וחסרון הכיס שנגרם לה בסכום של 190,000 ₪. הנתבעת עתרה לדחיית התביעה ואף עתרה, במסגרת כתב ההגנה שהגישה, להורות לתובע להעביר לידיה את סכום המחלוקת. ד. טענות טולדאנו 1. טולדאנו טען, כי יש לדחות את התביעה נגדו שכן מעמדו הינו כנאמן אשר המנוח הפקיד בידו כספים על מנת לטפל בסדרי קבורתו ולחלק את היתרה לזכאים שונים עפ"י הצוואה. 2. טולדאנו טען, כי המנוח הפקיד בידו סך של 180,000 ₪, וזאת בשני שיקים בנקאיים משוכים על בל"ל. 3. טולדאנו הוסיף וטען, כי מכוח החלטת בית משפט לענייני משפחה, הוא הפקיד בקופת בית המשפט סך של 140,000 ₪ ביום 14/10/10 וכי ביתרת הכסף השתמש לצורך תשלום חובות העזבון הוצאות קבורה ומצבה כמפורט בסעיף 5 לכתב ההגנה שהגיש. 4. טולדאנו הביע בכתב הגנתו הסכמה לטענות התובע בדבר הסתרת עובדות ע"י הנתבעת. 5. טולדאנו טען, כי אין לשעות לטענת הנתבעת באשר לזכויותיה כביכול בסכום המחלוקת בהיותה יורשת וזאת לאור קיומה של הצוואה, המורה על חלוקתם של כספים אלו לזוכים אחרים. ד. אירועים לאחר הגשת כתבי הטענות בפסק דין מיום 24/4/12 דחה בית המשפט לענייני משפחה את התנגדותה של הנתבעת לקיום הצוואה וקבע, כי אין לטענות הנתבעת בסיס במציאות משכך ובכל שעסקינן בתובענה שבפניי יש ליתן את הדעת הן להוראות הצוואה והן לצו הירושה, בכל הנוגע לסכום שבמחלוקת. ה. דיון וממצאים 1. משיכת סכום המחלוקת ע"י המנוח, טענות וממצאים 1.1. גב' טובה צור אשר הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם התובע עמדה בסעיפים 12-16 לתצהירה על העובדות הנוגעות לחשבון הבנק לרבות הטלת העיקול על מחצית כספי המנוח בחשבון הבנק ומודעותו של התובע לעיקול האמור. 1.2. בסעיף 17 לתצהירה אישרה הגב' צור, כי ביום 14/11/06 משך המנוח מחשבון הבנק את יתרת הכספים שנותרו בו בסך של 139,236 ₪ באמצעות שיק בנקאי. 1.3. במהלך חקירתה הנגדית, העידה צור, כי עפ"י הנוהלים שהיו קיימים בעת ההיא אצל התובע "לא נרשם שהחשבון מעוקל אלא נרשם בהודעה לחשבון שקיים צו עיקול זמני ומה מהותו". (עמ' 21 לפרוטוקול ישיבת ים 25.3.12 שורות 4-10). .1.4 גב' צור אף נדרשה בחקירתה לנוהל של ביטול עיקול בחשבון בנק ולדבריה: "ביטול בדרך כלל מגיע בדואר או שבעל החשבון מביא את הביטול, כי הוא צד בענין והוא פונה לפקיד שמטפל בו ואז מבטלים את העיקול". (שם שורות 16-18). גב' צור אף הטעימה, כי משמתקבלת הודעה של ביטול העיקול : "פשוט מוחקים את ההודעה על העיקול, מוחקים את העיקול כאילו לא היה לצורך הענין". (שם שורות 19-26). 1.5. גב' צור העידה, כי אינה יודעת מה הביא לידי ביטול העיקול בחשבון הבנק (עמ' 22 שורות 24-25), והעלתה שתי חלופות האחת ולפיה המנוח הגיע להסכמה עם הנתבעת באשר לביטול העיקול, וכי הוצאה על ידי בית המשפט לענייני משפחה הודעה על ביטול העיקול החלופה היא, והשניה שהתובע שחרר את הכספים למנוח בטעות. (שם שורות 26-29). גב' צור דחתה כבלתי סבירה את האפשרות לפיה פקיד כלשהו שיתף פעולה עם המנוח שלא כדין (שם שורות 30-31). 1.6. גב' צור אף העידה, כי התובע ניסה לאתר במסמכיו מסמך המורה על ביטול העיקול אך כזה לא נמצא (עמ' 23 שורות 4-13) חרף זאת חזרה וטענה : "סביר להניח ששלושה אנשים בדקו את אותה פעולה ולא היו משחררים את הכספים אילולא נמצא ביטול העיקול". (שם שורות 18-20). 1.7. בחקירתה החוזרת אישרה גב' צור בתשובה לשאלה, כי לעיתים אובדים מסמכים הנמצאים בידי התובע (סוף עמ' 29 ותחילת עמ' 30). 1.8. בסיכום טענותיו - נמנע התובע מהתייחסות ישירה לעובדה, כי לא נסתרה טענת הנתבעת לפיה התובע איפשר למנוח, למשוך את יתרת הכספים מן החשבון ללא שמולאו התנאים שנקבעו בהסכם הפשרה, וכי אין בידי התובע להוכיח כי צו העיקול בוטל כדין. 1.9. הנתבעת לעומת זאת טענה, כי התובע נכשל ברשלנות חמורה שכן איפשר למנוח למשוך כספים מחשבון הבנק בניגוד לצו שיפוטי ובכך סיכל את זכותה של הנתבעת "לקבלת כספים המגיעים לה". 1.10. בהעדר כל ראיה המבססת את טענתו לפיה העיקול בוטל כדין סבורני כי התובע אכן לא יצא ידי חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי הנתבעת להבטיח, כי הסכום שבמחלוקת יוותר בחשבון הבנק מכוח צו העיקול והסכם הפשרה. 1.11. מאזן העלות - תועלת הגלום בנקיטת אמצעי זהירות ע"י התובע למניעת משיכת הסכום שבמחלוקת מטה את הכף לחובת התובע ; חומר הראיות מפרנס ממצא לפיו העיקול נרשם בחשבון הבנק באופן שכל פקיד העוסק בחשבון נחשף לקיומו. בהעדר כל אסמכתא חוקית לביטול העיקול אין לשעות לטענתה הרפה של הגב' צור לפיה יתכן, כי כל המסמכים אבדו ; לעומת זאת גירסתה של הגב' צור לפיה הנוהל הקיים ולפיו שחרור הכספים שהיו מעוקלים נעשה כך בהסתמך על בדיקתם של שלושה אנשים - מקבעת את ממצא הרשלנות לחובת התובע. לענין זה אטעים כי בנסיבות הענין אין ספק כי התובע חב לנתבעת חובת זהירות והתובע הפר חובה זו. 2. טענת התובע למחדלים והפרת חובת ההגינות המיוחסים לנתבעת 2.1. בניסיון למלט את עצמו מן הנפקות הנוגעת להפרת חובת הזהירות החלה עליו, טען התובע, כי הנתבעת הסתירה הן מן התובע והן מבנק ישראל את מודעותה לעובדה, כי הסכום שבמחלוקת נמצא בידי טולדאנו וכי הנתבעת פועלת לקבלו תוך שהיא מיתממת ופונה לתובע לברר היכן מצויים הכספים (סעיפים 23-26 לתצהיר צור) אפס, מצאתי כי גירסה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהתובע נמנע מהתייחסות עניינית למכתבי ב"כ הנתבעת (עדות גב' צור בע"מ' 25 שורות 15-29 ועמ' 26 שורות 1-13). 2.2. הנתבעת כפרה בתצהירה, כי בעת פנייתה לבנק ישראל היתה מודעת לעובדה, כי הסכום שנמצא בידי טולדאנו - מקורו בכספים שנמשכו ע"י המנוח שלא כדין מחשבון הבנק (סעיף 5 לתצהירה) ובמהלך חקירתה טענה כי עובדה זו נודעה לה רק לאחר שקיבלה את הצוואה (עמ' 34 שורות 6-7). למעשה, תמצית עמדתה של הנתבעת מתמצת בטענה כי היה על התובע ליידע אותה על כך שהמנוח מבקש למשוך את הסכום שבמחלוקת ומכל מקום להימנע מלאפשר לו מעשות כן (עמ' 36 שורות 19-23). סבורני כי הטענה לפיה היה על התובע להימנע מלאפשר את משיכת הסכום שבמחלוקת ע"י המנוח - כשהיא לעצמה, הינה מבוססת ונכונה. 2.3. עם זאת הנתבעת לא הסתפקה בהצגת עמדה זו אלא הוסיפה וטענה, סכום המחלוקת שמשך המנוח מחשבון הבנק בניגוד בניגוד לצו העיקול הינו למעשה כספים השייכים לה ואשר נצברו בעמל רב במהלך נישואיה עם המנוח (סעיפים 10, 16 לתצהירה). או סכום המגיע לה בתוקף היותה היורשת של המנוח (סעיפים 21-22 לתצהירה). הנתבעת אף טענה כי הסכום שבמחלוקת הועבר ע"י המנוח מחשבון הבנק - לבל"ל (עמ' 37 שורות 27-28). 3. טענת התובע לפיה הנתבעת אינה זכאית לסכום שבמחלוקת 3.1. אודה כי לא ירדתי לסוף דעתו ולנפקות טענתו של התובע לפיה הנתבעת הסתירה מידע ונהגה כלפיו בחוסר תום לב, בכל הנוגע לזכויותיה הנטענות של הנתבעת בסכום שבמחלוקת. 3.2. בסיכום טענותיו טען התובע, כי הנתבעת אינה זכאית לקבלת הסכום שבמחלוקת, הן לאור העובדה כי המנוח קיבל פעם אחת את הכספים האמורים (שנמשכו על ידו מן החשבון) וכי הנתבעת - כמו שנכנסת לנעליו אינה יכולה לקבלם בשנית והן לנוכח העובדה, כי צו הירושה לפיה הנתבעת הינה יורשתו היחידה של המנוח עפ"י דין - "אינו רלבנטי יותר". 3.3. התובע אף טען, כי משבוטלו התביעות הרכושיות ההדדיות שבין המנוח מזה והנתבעת מזה - מכוח הסכם הפשרה - אין לומר כי לנתבעת היתה מכוח עצמה, ומכוח עיקרון השיתוף בנכסים - זכות עצמאית בסכום שבמחלוקת. 4. גירסתו של טולדאנו 4.1. הבנק אף טען, כי הכספים במחלוקת התגלגלו לידיו של טולדאנו וכי בית המשפט לענייני משפחה קיים את צוואתו של המנוח "המתייחסת לסכום שבמחלוקת". (פיסקה 23 בסיכומי התובע). 4.2. גירסה זהה בעיקרה היתה בפיו של טולדאנו בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית. יתר על כן מעדותו של טולדאנו עולה, כי הוא היה מודע לעובדה לפיה הכספים בחשבון הבנק היו מעוקלים, (עמ' 43 שורות 3-15), עם זאת כפר טולדאנו בטענה כי הכספים שהופקדו ע"י המנוח בבל"ל (ונמסרו לו לאחר מכן) הינם גלגולם של הכספים שהיו מעוקלים בחשבון הבנק. (עדותו בע"מ' 45 שורות 10-13). 4.3. גרסתו של טולדאנו בדבר תשלום הוצאות קבורתו של המנוח מתוך הכספים שהופקדו בידיו - לא נסתרה. כמו כן לא הוכח בפניי כי טולאדנו היה מודע לקשר שבין הכספים שהמנוח הפקיד בידיו מזה ובין משיכת הכספים ע"י המנוח בניגוד לצד העיקול - מזה. 5. נפקותו של פסק הדין בתיק העזבונות 5.1. כאמור לעיל בפסק דינו דחה בית המשפט לענייני משפחה את התנגדותה של הנתבעת לקיום צוות המנוח וזו קיבלה תוקף. 5.2. יתר על כן, במסגרת פסק דינו, נדרש בית המשפט למערכת היחסים העכורה ששררה בין הנתבעת למנוח במהלך נישואיהם ; בית המשפט קבע כי קיים קשר בין הסכום שבמחלוקת שנמשך ע"י המנוח מחשבון הבנק בניגוד לצו העיקול מזה ובין הכספים שהועברו לטולדאנו ואשר נזכרו בצוואת המנוח מזה בציינו : "חרף העיקול שהוטל, המנוח הוציא את הכספים מבנק המזרחי ובשתי הזדמנויות שונות העביר לתובע (טולדאנו - מ.ב.ח) סכומים המצטברים כדי 180,000 ₪. כספים אלו, רובם ככולם מופקדים נכון להיום בקופת בית המשפט". 5.3. נמצא איפוא, כי הכספים שמשך המנוח בניגוד לצו העיקול מגולמים למעשה בסכומים שמופקדים כיום בבית המשפט לענייני משפחה. 6. הדרת הנתבעת מסכום המחלוקת. 6.1. צוואת המנוח שקויימה מתייחסת כאמור בסעיף (ג') בה, לכספים שהפקיד המנוח בזמנו בידיו של טולדאנו ולאלו בלבד. יתר על כן, בסעיף ז' לצוואה הורה המנוח : "כל יורש עפ"י דין תורה שאינו נהנה מכוח צוואה זו, יקבל מהעזבון סך השווה ל - 100 דולר". 6.2. נמצאנו למדים כי המנוח התכוון להדיר במסגרת הצוואה את הנתבעת מסכום המחלוקת. 6.3. עם זאת ובניגוד לטענת התובע אין בקיום צוואת המנוח משום ביטולו של צו הירושה ומשכך הנתבעת הינה היורשת היחידה של המנוח וזכאית ליתרת עזבונו למעט סכום המחלוקת אשר ממנו הודרה במפורש מכוח הצוואה. ה. הכרעה 1. דחיית התביעה 1.1. על יסוד המקובץ עד כאן מצאתי, כי טענתו של התובע לפיה שילם את הסכום שבמחלוקת פעמיים, הינה מופרכת בבסיסה. משיכת הסכום שבמחלוקת ע"י המנוח עוד בחייו לא נעשתה מכספי התובע שכן עסקינן בכספים אשר היו בבעלות המנוח ואשר ביחסים שבין התובע מזה והמנוח מזה - היה האחרון זכאי למשוך אותו אלמלא צו העיקול. 1.2. אין שחר לגירסת התובע לפיה הנתבעת הסירה את העיקול כנטען בסעיפים 42-43 לכתב התביעה המתוקן, ולא הוכח בפני כי העיקול בוטל. 1.3. עפ"י הממצאים שקבעתי, התובע פעל ברשלנות שעה שאיפשר למנוח למשוך את הסכום שבמחלוקת חרף קיומו של עיקול בחשבון, וכי מכוח הוראות בנק ישראל הצטווה התובע לזכות, ואף זיכה את חשבון הבנק בסכום של 163,587 ₪ אך אין בסיס לטענה, כי סכום זה "שולם" ע"י התובע, ומכל מקום לא הועבר לנתבעת וממילא התובע לא זכאי לדרשו מן הנתבעת. 1.4. הוא הדין לגבי תביעת התובע נגד טולדאנו : עם מתן תוקף לצוואה והפקדת הכספים שבמחלוקת ע"י טולדאנו בקופת בית המשפט לענייני משפחה - אין לתביעת התובע נגד טולדאנו על מה שתסמוך. 2. עתירת הנתבעת ודחייתה 2.1. טענתה של הנתבעת לפיה הסכום שבמחלוקת שייך לה כתוצאה מקשר הנישואין עם המנוח לא הוכחה בפני כלל ועיקר. למותר לציין, כי צו העיקול שניתן לבקשתה ונותר על כנו, אינו שקול כדי הקניית בעלות בסכום שבמחלוקת שכן הלכה פסוקה היא ואין עוררין עליה, כי עיקול אינו מקנה זכות מהותית בנכס המעוקל אלא זכות דיונית גרידא שנועדה להבטיח ביצוע פסק דין. ראו : ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב. רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים. רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' אברהם וסילווה גייר. 2.2. יתר על כן, לא ניתן לחלוק על העובדה שהסכום שבמחלוקת (לגביו ניתן צו העיקול) הוקנה לזוכים אחרים מכוח הצוואה שאושרה כדין ע"י בית המשפט לענייני משפחה, ומשכך הנתבעת אינה זכאית לקבלו מכוח דיני הירושה. 2.3. מעבר לדרוש אוסיף, כי מכוח הסכם הפשרה נמחקה התביעה הרכושית וכי מאז ועד היום לא הגישה הנתבעת תביעה כלשהיא נגד המנוח, עזבונו, ואף לא נגד התובע. משכך אין לבידי לקבל את עתירתה של הנתבעת במסגרת כתב ההגנה והסיכומים שהגישה להורות לתובע להעביר לה את הכספים המוחזקים על ידיו (סעיף "העתירות" בכתב ההגנה המתוקן). 2.4. עם זאת אין להתעלם מן העובדה, כי הנתבעת הינה היורשת עפ"י דין של המנוח, וכי יכול והיא זכאית במעמדה זה לסכום בו זוכה חשבון המנוח בעקבות הוראות בנק ישראל. כמו כן רשאית הנתבעת לכאורה לתבוע את התובע בגין רשלנותו כפי שפורטה לעיל. לאור המחלוקת שבין התובע לנתבעת באשר לזכותה לקבל סכום הזיכוי תהא הנתבעת רשאית להגיש נגד התובע תביעה בדבר זכותה לסכום שהפקיד התובע כאמור ובלבד שתעשה זאת תוך 60 יום מהיום. סוף דבר אני דוחה את תביעת התובע. התובע ישלם לכל אחד מבין הנתבעים, שכר טרחת עורך דין בסכום של 7,500 ₪. הודעה זכות הערעור. עיקול