דוגמא להחלטה בנושא עיכוב הליכים בבקשה לביטול רישום סימן מסחר: לפניי בקשה לעיכוב הליכים בתיק עד להכרעת רשם סימני המסחר בבקשה לביטול רישומו של סימן מסחר 125504 (להלן:"סימן המסחר"). 1. רקע וטענות הצדדים המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") חברה מובילה בעולם בתחום הקוסמטיקה, הבשמים והטיפוח, השיקה לציון 15 שנות עבודתה כאומן האיפור הרשמי של פסטיבל קאן - מהדורה מוגבלת של קולקציית מוצרי איפור המתאפיינת בצבעוניות 'מחשמלת' ובצבעים זרחניים ונועזים (שהביאה לידי ביטוי גוונים בוהקים ואופי 'מחשמל' כהגדרתה). עם השקת הקולקציה החדשה חילקו המבקשות (מבקשת 2 היא חברת הבת הישראלית של המבקשת, ומבקשת 3 היא היבואן של מוצרי המבקשת 1) חומר פרסומי המדגיש את אופי המוצרים ה'מחשמל' - בעזרת סיסמאות המכילות את המושג 'Electric'. המשיבה, שרשמה בשנת 2000 את סימן המסחר הכולל את המילה 'Electric' ביחס למוצרי סחורה מסוג 3 - "תכשירי ניקוי, קוסמטיקה" - גילתה את פרסומי המבקשות ופנתה ביום 18.6.2012 למבקשת 2 במספר דרישות, ביניהן לחדול מן השימוש בסימן המסחר, לאסוף את המוצרים המפרים, להציג דוח ובו פירוט מכירות המוצרים המפרים ולפצותה כספית בגין הפרת הזכויות. המבקשות שדחו את דרישות המשיבה, הגישו ביום 18.06.2012 בקשה לרשם סימני המסחר (להלן: "הרשם") לביטול סימן המסחר (הבקשה הוגשה בשם המבקשת 1). את בקשתן נימקו בכך שסימן המסחר הרשום הוגש לרישום שלא בתום לב, במטרה לרכוש זכות מונופוליסטית במונח האמור להישאר נחלת הכלל, וכדי להשיג רישומו של סימן שאינו עומד בתנאי סעיפים 8(א) 11(10) ו-13 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] תשל"ב-1972 (להלן: "פקודת סימני מסחר"). כן טענו המבקשות שיש לבטל את הרישום בגלל אי שימוש, לפי סעיף 41 לפקודה הנ"ל. ביום 12.7.2012 הגישה המשיבה את התביעה דנן נגד המבקשות ובה טוענת היא להפרת סימן מסחר, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט, גזל סימן מסחר, רשלנות והסגת גבול במיטלטלין, ועותרת לסעדים כספיים, מניעתיים וכן כינוס נכסים. המבקשות הגישו, במקביל לכתב ההגנה, בקשה זו לעיכוב ההליכים בתובענה עד להכרעת הרשם בבקשתן לביטול סימן המסחר הנדון. לטענת המבקשות, בשל העובדה שההכרעה בתובענה תושפע באופן ישיר מהכרעה בשאלת תוקפו של סימן המסחר הרשום לזכות המשיבה - הרי שאין טעם לקיים דיון 'כפול' בתוקפו - פעם אחת לפני הרשם ופעם שנייה בבית משפט זה. סמכותו של בית המשפט לדון בתוקף הסימן היא סמכות נגררת שאינה מייתרת את קיום ההליכים לפני הרשם, שהוא בעל הסמכות הייחודית לדון בבקשה זו, ולכן יש לעכב את ההליכים עד להכרעתו בסוגייה. המבקשות טוענות גם כי עיכוב ההליכים ימנע הכבדה מיותרת עליהן ועל בית המשפט, וכן ימנע מצב בו בית המשפט והרשם יגיעו לממצאים סותרים או למסקנות משפטיות מנוגדות באותה הסוגייה. עוד טוענות המבקשות כי סימן המסחר נרשם על ידי המשיבה בעזרת מצגי שווא שהציגה לרשם, ובחוסר תום לב, ובמהלך השנים לא נעשה כל שימוש בסימן, בדגש על שלוש השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה לביטולו, ולכן על פי פקודת סימני מסחר - דינו להתבטל. המשיבה טוענת מנגד שלפי תיקון מספר 7 לפקודת סימני מסחר, התש"ע - 2010 (להלן: "התיקון, תיקון 7"), ולפי סעיף 40 לפקודה זו, לבית המשפט מוקנית הסמכות להכריע בשאלת תוקף סימן מסחר, ביטולו או מחיקתו, בגדר סמכות מקבילה לסמכות הרשם. לטענתה, כיוון שבית המשפט מוסמך להכריע בסוגיית ביטול הסימן וממילא בתובענה כולה - ניתן וצריך לקיים את שני ההליכים במקביל כדי לצמצם את הפגיעה בה. המשיבה טוענת עוד שההכבדה שתגרם לכאורה למבקשות כתוצאה מניהול שני הליכים במקביל אינה עולה כדי הפגיעה החמורה שתגרם לה אם יעוכב בירור התובענה, שכן לנוכח יחסי הכוחות ויכולת השיווק של המבקשות תפגענה זכויותיה של המשיבה בסימן. עוד טוענת המשיבה שהמבקשת הגישה את בקשתה לביטול הרישום רק לאחר שהמשיבה פנתה אליה בטענת הפרת זכויותיה בסימן המסחר, ולכן אין לראות בעצם הגשת הבקשה לביטול הסימן זמן קצר לפני הגשת תביעת ההפרה צידוק מספיק לעכב את הדיון בהפרת הסימן. דיון והכרעה דין הבקשה להתקבל, מהטעמים שאמנה להלן: לית מאן דפליג כי הכרעה בסוגיית תוקף סימן המסחר מהותית להכרעה בתובענה כולה, שכן עילות התביעה כולן נשענות על שאלה זו. סוגייה זו מונחת לפני רשם סימני המסחר, בהליך בירור הבקשה לביטול סימן המסחר שהגישו המבקשות, ומכאן בקשתן לעיכוב הליכים. לבית משפט הדן בעניין מסויים מוקנה שיקול דעת אם להורות על עיכוב הליכים לנוכח קיומו של הליך אחר המתנהל ביחס לאותו עניין. על פי הפסיקה, עת יבוא בית המשפט לדון בבקשה לעיכוב הליכים עליו לשקול שיקולים שונים ביניהם יעילות הדיון והמערכת השיפוטית, חסכון בזמן ובהוצאות, מניעת הכרעות סותרות, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות של הצדדים ושיקולים נוספים שנקבעו בפסיקה (ראה רע"א 346/06 ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (2006), רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן, תק-על 2002(1) 860, רע"א 2314/02 גידולי שדה נטופה- אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' הכשרת היישוב- חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(5) 305 (2002), ורע"א 8901/06 ברוך ובר נ' הר נשגב השקעות בניה ופיתוח בע"מ (2005)). בחינת פקודת סימני מסחר, לנוכח תיקון 7, מעלה כי לרשם סמכות ייחודית להכריע ברישום מחיקה או ביטול של סימן מסחר, ולבית המשפט המחוזי מוקנית הסמכות לשבת כערכאת ערעור על החלטתו (ולא לבית המשפט העליון, כפי שהיה טרם תיקון 7 לפקודה). אומנם צודקת המשיבה בטענתה כי בהתאם לתיקון, מקנה הפקודה סמכות מפורשת לבית המשפט המחוזי להכריע בשאלת תוקף סימן מסחר ולהורות על ביטולו או מחיקתו - אולם רק כערכאת ערעור על החלטות הרשם. כך לדוגמה אפשר ללמוד מסעיף 38(א) לפקודה, שעניינו בבקשת מי שאינו בעל הסימן לתיקון הפנקס, שהוא "רשאי להגיש לרשם בקשת תיקון" ובס"ק (ב) נקבע: "החלטת הרשם בבקשה לפי סעיף קטן (א) תהיה נתונה לערעור לפני בית משפט מחוזי". באותו אופן גם סעיף 41 העוסק בביטול רישום בגלל אי שימוש קובע בס"ק (ד) כי: "הבקשה לביטול תוגש לרשם, בדרך שנקבעה". ובס"ק (ה): "החלטת הרשם בבקשה לביטול תהיה נתונה לערעור לפני בית משפט מחוזי". טענת המשיבה כי סמכות הרשם וסמכות בית המשפט מקבילות - מקורה בטעות או בפרשנות לא מדויקת של לשון החוק. מסעיפי הפקודה עולה באופן ברור כי החלטה על תוקפו של סימן מסחר תתקבל על ידי הרשם ובית המשפט יישב אך כערכאת ערעור על החלטותיו. לכן, הכרעת בית המשפט בביטול הסימן אגב ההכרעה בתובענה - לא תייתר את הדיון בבקשה המונחת לפני הרשם. ניהול שני הליכים מקבילים הדנים באותה הסוגייה, עלול להביא להכרעות סותרות באותו עניין לפני שתי ערכאות שונות, ועל כן יש להימנע ממנו. זאת ועוד. כיוון שהכרעת בית המשפט לא תייתר את הכרעת הרשם בבקשה לביטול הסימן, נראה שעיכוב ההליכים בתיק עולה בקנה אחד עם השאיפה ליעילות הדיון וליעילות המערכת המשפטית ואף יביא לחסכון בזמן בית המשפט ובהוצאות הצדדים. למעלה מן הצורך אתייחס לסיכויי בקשת ביטול סימן המסחר - על פי נימוקי המבקשות, בהתייחס לטענתן בדבר תחולת סעיף 41 לפקודה "ביטול רישום בגלל אי שימוש". על פי סעיף 1 לפקודת סימני המסחר זכאי כל יצרן לרשום בבעלותו "סימן המשמש, או מיועד לשמש, לעניין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם". רישום סימן המסחר בפנקס הזכויות הלאומי אינו מותנה בשימוש בסימן קודם הגשת בקשה לרישומו, אולם היעדר שימוש בסימן במשך שלוש שנים ממועד הרישום עלול להוביל לביטול הסימן הרשום מפאת העדר שימוש. "הרישום צריך לשקף את המציאות המסחרית ועל כן אין לאפשר המשך קיומו של סימן רשום שלא נעשה בו שימוש במשך שלוש שנים ממועד הרישום לפחות מאז מועד רישום הסימן בפנקס הזכויות" (עמיר פרידמן, "סימני מסחר- דין פסיקה ומשפט משווה", מהדורה שלישית, התש"ע-2010 עמ' 681-683 (להלן: "פרידמן- סימני מסחר")). כדי למנוע מצב שבו יירשמו סימנים בפנקס סימני המסחר למטרות הגנתיות היינו, רישום זכות בפנקס במטרה למנוע או לחסום כוונת מתחרה להשתמש בו וללא כל כוונה להשתמש בו בפועל, נקבע בסעיף 41(א) לפקודת סימני המסחר כי: "רשאי כל אדם מעונין להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר לגבי כל הטובין או סוגי הטובין שלגביהם רשום הסימן או חלקם (להלן - הטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום) על יסוד הנימוק, שלא היתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום ושלמעשה לא היה שימוש בתום לב בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום או לא היה שימוש כאמור בתוך שלוש השנים שקדמו לבקשת הביטול". ה"שימוש בסימן המסחר" צריך להיות אמיתי ולמטרות מסחר בטובין או בשירותים נושאי הסימן הרשום: "השימוש חייב להיות ממשי, כך שברוב המקרים לא יהיה בשימוש חד פעמי בסימן הרשום, למלא אחר דרישת השימוש בסימן מסחר...בכדי להרים את נטל ההוכחה, נדרש בעל הסימן להציג ראיות ממשיות בדבר שימוש או השקעה במנגנון שיאפשר שימוש בקרוב בסימן הרשום. לא די בהצהרות מטעם בעל הסימן, החפץ בשמירת סימנו הרשום, אשר אין הוכחות מוצקות לצדן" (פרידמן, 'סימני מסחר' לעיל, עמ' 687). המשיבה (התובעת) ציינה בסעיף 7 לכתב התביעה "התובעת השתמשה ועודנה משתמשת בסימנה המסחרי 'Electric' בישראל עבור מוצרי קוסמטיקה וכתוצאה משימוש זה רכשה התובעת מוניטין בסימנה" - אולם לא צירפה כל אסמכתה להוכחת טענתה. טענה זהה העלתה המשיבה בתגובה לבקשה לעיכוב הליכים, שם ציינה בסעיף 1 לתגובתה: "המשיבה משתמשת בסימן הרשום בישראל עבור מוצרי קוסמטיקה", אך אף כאן לא צירפה המשיבה כל אסמכתה לכך ואף לא ציינה אילו מוצרים, מה היקפם ומה פרטיהם. ניסיונותיי לדלות מהכתובים פרטים כלשהם - כשלו. משלא הביאה המשיבה כל נתון לחיזוק טענתה בדבר השימוש בסימן המסחר, למרות חלוף פרק זמן ארוך מאוד (12 שנים) בו היא בעלת הזכויות בסימן, ולנוכח בקשת המשיבות לבטל את סימן המסחר בין היתר לפי סעיף 41 לפקודה - לא מן הנמנע כי הרשם יחליט על ביטול סימן המסחר, החלטה שיש בה כמובן כדי להשפיע על ההכרעה בתובענה כולה. טענת המשיבה כי אם יעוכב ההליך תהא הפגיעה בה חמורה יותר מן הפגיעה במבקשות במקרה בו לא יעוכב ההליך - תמוהה בעיניי, זאת לנוכח העובדה שהמשיבה לא טענה ולא הציגה כל שימוש בסימן המסחר שלה, על אף השנים הרבות בהן הוא רשום לזכותה, ועל כן לא ברור לאיזה נזק מכוונת המשיבה שעה שלא נראית כל זהות בין סימן המסחר לבין מוצרי החברה. גם בעניין זה היה מצופה מהמשיבה ליתן פרטים מדוייקים יותר לגבי הטענה, וגם טענה זו נטענה בעלמא. למרות קיומו של סימן המסחר הרשום, סבורה אני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות. משלא הראתה המשיבה כי נעשה כל שימוש בסימן המסחר אי פעם, ולא כל שכן בשלוש השנים האחרונות, הרי שהפגיעה בה אם יינתן צו לעיכוב הליכים אינה חמורה כלל, שכן ספק גדול אם הסימן מזוהה איתה או עם מוצריה. כמו כן, אם יחליט הרשם כי זכותה בסימן בתוקף, ואם תביעתה דנן תתקבל, הרי שיהיה על המבקשות לפצותה גם בגין הפגיעה בזכויותיה עד לפסיקת בית המשפט. מאידך גיסא, עומדת זכותן של המבקשות שלא לנהל שני הליכים במקביל, כדי שלא להכביד עליהן. לאחר שבחנתי את התובענה על תגובותיה ונספחיה, ואת הבקשה לעיכוב הליכים על תגובותיה ונספחיה - דעתי היא שעיכוב ההליכים עד להכרעת רשם סימני המסחר עולה בקנה אחד עם העקרונות שקבעה הפסיקה להחלטה על עיכוב הליכים, ועל כן אני מקבלת את הבקשה ומורה על עיכוב ההליכים בתיק עד להכרעת רשם סימני המסחר בבקשה שלפניו לביטול סימן המסחר 125504. מודעת אני לטענת המשיבה שלפיה המבקשות היו מנועות משימוש בסימן המסחר, ועובדת השימוש תוך ידיעה על קיום סימן המסחר - מצדיקה דחיית בקשת העיכוב וקבלת בקשה לצו מניעה, אלא שבתיק זה מתקיימות נסיבות מיוחדות, כפי שפורט על ידי לעיל. מודעת אני גם לטענת המשיבה בדבר חוסר תום לב של המבקשות שפנו לרשם סימני המסחר לאחר קבלת פנייתה בה נדרשה הפסקת השימוש בבחינת "הקדם רפואה למכה", אולם, משקילת מכלול הנסיבות, איני סבורה שניתן לייחס למבקשות חוסר תום- לב במקרה כזה, אלא דווקא חוסר ידיעה בשל חוסר השימוש הנטען. סוף דבר הבקשה מתקבלת, ואני מורה על עיכוב הליכים בתביעה. איני עושה צו להוצאות בשלב זה. עיכוב הליכיםסימן מסחרי