דוגמא לפסק דין בנושא סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים: האם השכיל המעביד (להלן: "התובע"), להוכיח כי העובד (להלן - "הנתבע"), לא היה זכאי לפיצויי פיטורים מכח סעיף 6 לחוק פיצויי הפיטורים התשכ"ג - 1963? זו השאלה העיקרית הדרושה להכרעתנו. בפנינו תביעת התובע - להשבת פיצויי פיטורים ותביעה שכנגד שהגיש הנתבע נגד התובע ועניינה בדמי נסיעות פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה והלנת פיצויי פיטורים. העובדות שאינן שנויות במחלוקת- 3. בתקופה הרלבנטית לתביעה היה התובע בעל עסק קטן להרכבת שיש למטבחים. הנתבע עבד אצל התובע בהתקנת משטחי שיש. 4. בין התובע לנתבע שררו יחסי עובד מעביד מיום 1.8.99 ועד ליום 12.2.09. 5. בתאריך 7.7.08 נפגע הנתבע בגבו בעבודה. 6. התובע שהה בימי מחלה מתאריך 7.7.08 ועד למועד סיום עבודתו ביום 12.2.09, עקב מצב בריאותי לקוי. 7. בתאריך 5.8.08 הגיש הנתבע אישור רופאה תעסוקתית - ד"ר גורדון אלה (להלן- הרופאה התעסוקתית ו/או ד"ר גורדון) בדבר אי כושרו לעסוק בעבודה הכרוכה בהרמת משאות כבדים עמידה והליכה ממושכת. 8. לאחר הגשת אישור הרופאה התעסוקתית הודיע התובע לנתבע ביום 25.12.08 כי הוא מעוניין להמשיך ולהעסיקו בעבודה חלופית אשר תתאים למצבו התפקודי. 9. בתאריך 12.2.09 ביקרה הרופאה תעסוקתית במפעל התובע וקבעה כי בשל מצבו הרפואי התובע איננו מתאים לעבודה בתפקידים המוצעים ע"י המעביד ואיננו מתאים להמשיך בייצור עבודות השיש. 10. התובע שילם לנתבע פיצויי פיטורים בסך 72,000 ₪ בעשרה תשלומים החל מחודש 6.09 ועד לחודש 3.10 אשר נפרעו במלואם. עם קבלת ההמחאות חתמו הצדדים על כתב קבלה וסילוק. העדים- 11. מטעם התובע העיד התובע וד"ר גורדון - הרופאה התעסוקתית. מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד. דיון והכרעה- 12. סעיף 6 לחוק קובע "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים...". תנאי העבודה 13. לטענת הנתבע בתאריך 6.7.08 נפגע בגבו במהלך העבודה כתוצאה מהרמת משאות כבדים על כן נבצר ממנו להמשיך ולעבוד אצל התובע.בחקירתו הנגדית הבהיר כי סובל הוא מכאבי גב החל משנת 2005 וכדבריו: "היה עסק שלנו ביבנה איך שעברנו לבן זכאי שם החלו כאבי הגב. עבדתי לבד אני ואילן והוא בא בבוקר חותך פלטות שמים על השלחן ואז הוא הלך ולא ראיתי אותו עד הערב ואני חיפשתי אנשים לעזור לי להפוך פלטה. זה לא עץ. אפילו 50 על 50 זה 10 - 15 ק"ג. זה לא עץ זה שיש. צריך עיבודים וליטושים שזו עבודה עם מים. אחרי זה כשעברנו לבן זכאי גם לא היה אף אחד ביקשתי מאילן שלא צריך מישהו מקצועי אלא עוזר שיעזור לי להרים. יש לי כאבי גב. הוא אמר שגם ככה הוא משלם לי הרבה כסף אז לא צריך עוד מישהו. היה מישהו שהשכיר בפינה אצלו לבד עצמאי ולפעמים אם הוא היה עובד שם הוא היה עוזר ואם לא היה , אז אין אף אחד אחר שיעזור" (עמ' 14 לפר שורות 35-27) . כאשר נתבקש התובע לפרט את סוג העבודה בהרכבת שיש השיב - "הוא לא היה מרכיב הוא היה מעבד. אני הייתי חותך את השיש ושם על השולחנות ביחד. הוא היה מעבד". משנשאל מי לקח מידות השיב "אני". אשר לקצב העבודה השיב הנתבע כי הכינו מטבח או מטבח וחצי ביום בהתאם לגודל המטבח כאשר את הרכבת השיש ביצע התובע לבדו למעט תחילת תקופת העבודה בה יצאו להרכבות יחדיו. משנשאל התובע האם הרכיב את השיש ללא עזרה השיב "לוקח את הבן שלי או החתן שלי למטבחים. יצאתי להרכיב שיש לבד הרבה פעמים". כן הבהיר כי משקל השיש משתנה וכדבריו: "יש כל מיני חתיכות. 70 ק"ג או 50 ק"ג. את זה סחבתי לבד. הייתי מזמין מנוף אם זה היה בית עם קומות. הייתי נעזר בעובדים של הקבלן. אם זה היה כבד הייתי מזמין מנוף". בהמשך אשר כי לא לקח את עובדיו להרכבה אולם נעזר בעובדי הקבלן, בבנו ובחתנו (עמ' 8 לפר' שורות 29-10). 14. הרושם המתקבל מעדות התובע הוא כי ממעיט הוא בפועלו של הנתבע במפעל ומנטרל אופי עבודתו כעבודה פיזית מאומצת. מעדות התובע עולה כי את כל העבודה הפיזית הכרוכה במאמץ ביצע בעצמו לרבות חיתוך השיש, הרמה והנחה על שולחנות, נטילת מידות, הרכבת השיש ובכך לטענתו נותרו לנתבע עבודות עיבוד בלבד. בנוסף הנתבע היה העובד היחיד במפעל משך תקופה ארוכה.. "אחד פוטר הוא נשאר"....(עמ' 7 לפרוטוקול שורה 27). לא ברורה טענת התובע על פיה בנו או חתנו וכן עובדי הקבלן היו עוזרים לו כל זאת בזמן שהעסיק הוא עובד מקצועי בתחום הרכבות שיש. יתרה מכך. התובע לא הכחיש את עצם פגיעת הנתבע בגבו מיום 6.7.08, עובדה זו לבדה סותרת את טענות התובע מהן עולה כי הנתבע לא נדרש לעבודה מאומצות. כמו כן התובע לא הלין במכתבו מיום 25.12.08 לרופאה התעסוקתית ולא טען כי הנתבע לא הועסק בהרמת משאות. התובע הבהיר במכתבו כי אין מניעה להעסיק את הנתבע בעבודות חלופיות מבלי להזכיר ולו ברמז כי עבודת הנתבע איננה כמתואר על ידי הרופאה. 15. מכלול האמור לעיל מוביל למסקנה כי אין לקבל את גרסת התובע לעניין מהות העבודה אשר ביצע הנתבע. לפיכך, אנו קובעים כי על יסוד עדויות הצדדים והאישורים הרפואיים הנתבע נדרש לעבודה הכרוכה במאמץ פיזי רב. אישור הרופאה התעסוקתית- 16. מעדות הנתבע עולה כי בתחילה פנה לרופא אורטופד אשר הפנה אותו לרופא תעסוקתי (עמ' 15 לפר' שורות 10-8). ביום 5.8.08 מסרה הרופאה לידי הנתבע אישור רפואי בו נרשם כדלקמן- "לאחר שבדקתי את העובד/ת ועיינתי בחוו"ד הרפואית הגעתי למסקנות הבאות: אינו מסוגל להמשיך בעבודתו הנוכחית כאשר כרוכה בהרמת משאות כבדים, עמידה והליכה ממושכת". בתגובה למכתב זה הציע התובע להעסיק את הנתבע בעבודה חלופית המתאימה למגבלתו. עוד צוין במכתב מיום 25.12.08 , כי היה והנתבע לא יחזור לעבודה יחשב הדבר כהפסקת עבודה ביוזמת התובע. 17. ביום 12.2.08 ביקרה הרופאה התעסוקתית במפעל התובע .להלן עיקרי הדברים אשר נרשמו במכתבה - "ביקור במפעל ב 12.2.09 בנוכחותו של מנהל המפעל מר אילן גרשי והעובד הנ"ל. מדובר במפעל קטן- יש מנהל +שני עובדים . מקום עבודה- עובד ייצור בעבודות שייש...העבודה מתבצעת בשטח המפעל באולם אחד - יש מכונת משור לחיתוך פלטות , עבודה עם מכונות ידניות - ליטוש/שיוף , חיתוך עם משור ידני, ועוד. הדבקה עם TENAX מריחה עם מברשת. עובד 9 שעות ביום, 6 ימים בשבוע , סה"כ עובד בשיש 9 שנים. מר מרדיאן נבדק על ידי ב 5.8.2008 , עיינתי בתיעוד רפואי וביקרתי בעמדת עבודתו. להערכתי בשל מצבו הרפואי איננו מתאים לעבודה בתפקידים המוצעים ע"י המעביד . איננו מתאים להמשיך בייצור בעבודות שיש". 18. הלכה הפסוקה היא כי שעה שהמסמכים הינם תעודות קופות חולים, יש משקל בכל הנוגע למהימנותם וזאת בהיקש לתקנות דמי מחלה - נהלים לתשלום דמי מחלה. (ע"ע 1016/02 מנסור מבאריקי - משה חולי, לא פורסם). כמו כן שעה שרופאים מוסמכים קובעים כי אין העובד מסוגל להמשיך בעבודתו , רשאי הוא להתפטר ודינו כדי מפוטר, אף אם רופאים אחרים היו קובעים ממצאים שונים. זכותו של עובד שלא ליטול על עצמו סיכון רפואי , שעה שרופא המהימן עליו מזהירו מפני תוצאותיו (דב"ע שן/ 3-154 מיכאל קרייטלר - אבלין אילוז פד"ע כב 339). 19. לא מצאנו כל טעם ממשי לקבל טענות התובע וניסיונותיו לפקפק בתעודות הרפואיות ובמהימנות הרופאה התעסוקתית. התעודות הרפואיות נמסרו לתובע "בזמן אמת " וככל שהתובע סבור היה כי קיימת בעיה במהימנות המסמכים רשאי היה לפעול לבירור הממצאים הרפואיים בזמן אמת, אולם מטעמיו הוא בחר שלא לעשות כן. בנוסף נציין כי במועד חקירת ד"ר גורדון בפנינו חלפו כ- 4 שנים מיום עריכת המסמכים. לאור האמור לעיל , שוכנענו כי לא נפל כל דופי בתעודות הרפואיות אשר ניתנו לנתבע בזמן אמת עובר להפסקת עבודתו אצל התובע. טענות הנתבע ביחס לתפקוד התובע במקום עבודתו החדש- 20. אין מחלוקת כי החל מחודש 8.09 עובד הנתבע בנגריה. לטענת התובע כעולה מדוח החקירה והדיסק, אין כל ממש בטענה כי הנתבע אינו יכול לעבוד בעבודה פיזית עקב פגיעה אנושה בחוליות גבו. מנגד טען הנתבע כי עבודתו במקום החדש (נגרות) לאחר התפטרותו, אינה מהווה ראיה כי יכול היה להמשיך בעבודתו אצל התובע. 21. כאשר הוצגו לנתבע קטעים מהקלטת שצולמה ע"י החוקר הפרטי השיב כי "זה לא עצים זה דיקטים. זה קרטונים. זה הכל קרטון . זה 2 ק"ג". בהמשך נתבקש לאשר הנתבע כי עומד הוא על הסולם וכך השיב- "כן אני מעביר לו כבלים חשמליים. מברגות. אני עוזר. אני בעבודה". לשאלה האם אין מדובר בעבודה פיזית השיב - "לא. אין מה להשוות בין שיש לזה. שיש זה שיש" "אני צריך לחיות. יש לי ילדים. שנה אני ישבתי בבית. בדקה הזאת רואים שאני מוריד מברגות קופסא של מברגות של 3 ק"ג". אשר לפריקת סחורה מהמשאית השיב- "זה קלינים- זה חתיכות עץ קטנות...זה ארגז בתוך ארגז יש קלינים . זה מסגרות שעושים חלונות וזה שטויות...זה אני עם קלינים וציוד ומסגרות של חלונות...זה לא עבודה פיזית. זה שיש. דלת הכי כבדה שוקלת 10 ק"ג...אני נוהג מביא מהמחסן דלתות ולא מרים. הוא שם דלתות באוטו. אני מביא. כמו מחסנאי רושם מה שיש ומה שאין . אני רק כותב הזמנות ולא עושה עבודה פיזית. שנה הייתי בבית...מה שמראים בקלטת מ..זה הדלת , האי מדיקט כמו קרטון ואפילו לא מעץ .ז ה בכלל לא כבד . אם אני לא יכול לעשות את זה אז אני כבר צריך לשבת במיטה" (עמ' 15-16 לפר שורות 24 ואילך). עיון בדיסק מעלה כי התובע עוסק בעבודות שונות בנגריה. כן עולה בבירור כי לא מדובר בעבודות אותן ביצע הנתבע בישיבה, אולם עם זאת שוכנענו כי מדובר בעבודה השונה באופן מהותי מעבודתו עם לוחות שיש, הן מבחינת המשקלים אותם נדרש הוא להרים והן מבחינת סוג העבודה והמאמץ הכרוך בעבודה. 22. מעבר לאמור נציין כי בתעודה הרפואית מיום 12.2.09 נרשם כדלקמן - "להערכתי בשל מצבו הרפואי איננו מתאים לעבודה בתפקידים המוצעים ע"י המעביד . איננו מתאים להמשיך בייצור בעבודות שיש" (ההדגשה הוספה- ר.צ). 23. ד"ר גורדון הבהירה בעדות בפנינו כי "הוא יכול לעבוד בעבודה פיזית קלה , מסגרות קלה, משהו כזה. אבל אין לו הכשרה לזה . היתה לו פריצת דיסק בגב ולא אחת אלא כמה דיסקים" (עמ' 11 לפר' שורות 1-7). משנשאלה אילו תפקידים הוצעו ע"י המעסיק השיבה -"לא רשמתי מה הוא הציע לו אבל הגעתי למסקנה ממה שראיתי ששום עבודה לא מתאימה לו לפי המגבלות שלו. הייתי שם במפעל ועל סמך זה החלטתי" (עמ' 11 לפר' שורות 23-25). נבהיר כי לא מדובר באבחנה רפואית על פיה הנתבע אינו מסוגל לעבוד כלל אלא להערכת הרופאה התעסוקתית הנתבע אינו יכול לעבוד בעבודות בייצור שיש כעולה בבירור מהתעודה הרפואית מיום 12.2.09. בנוסף נציין כי הנתבע החל לעבוד בנגריה למעלה משנה לאחר שהפסיק עבודתו אצל התובע ולא באופן מיידי. 24. הלכה פסוקה וידועה היא כי יתכן מצב שבו עובד מתפטר מעבודה במקום עבודה מסוים לרגל מצב בריאותו הלקוי , אך הוא במבקש למצוא לעצמו עבודה אחרת או תעסוקה אחרת המתאימים למצב בריאותו, ולא יהיה בכך כדי לפגוע ב"הצדקה" להפסקת עבודתו הקודמת. מובן שהדבר מחייב בדיקה של כל עניין לגופו לפי נסיבותיו (דב"ע 0-48/98 יפית גיסין- המוסד לביטוח לאומי פד"ע לב 130; עב (ת"א) 302634/98 פרג'ון דינה - מדינת ישראל - משרד הביטחון, לא פורסם). 25. עוד מצאנו לציין כי לטענת התובע העיד כי הציע לנתבע עבודה בישיבה. כאשר נשאל מה העבודה החלופית שהוצעה לנתבע השיב-" נתתי לו מסור ושלט ויש לוח עם כפתורים והוא צריך ללחוץ על השלט. סידרתי לו גם כסא ואמרתי לו שיעבוד בישיבה. הוא היה המעבד אני הייתי החותך" (עמ' 9 לפר שורות 35-33). אולם עיון בנספח ד' לכתב התביעה מיום 25.1.09 מעלה כי באשר לעבודה החלופית שהוצעה לנתבע נרשם כדלקמן - "בהמשך לשיחתנו ומכתבך בקשר להמשך העבודה במפעל, העבודה שמוצעת לך היא בתחום הליטוש, ההדבקה והניסור"... האמור במסמך זה אינו מתיישב עם עדות התובע ודי בכך כדי לדחות טענותיו לעניין ההצעה החלופית. כמו כן בכתב התביעה ובהתבסס על המכתב מיום 25.12.08 נרשם כי הוצע לתובע תפקיד המתאים למגבלתו. בתצהיר התובע וככל הנראה כמענה לכתב ההגנה נרשם "יש לציין כי העבודה החלופית אשר הוצעה לנתבע היתה לבצע עבודה ניסור על מכונה הפועלת עם שלט בלבד ויכולה להתבצע בישיבה" (ראה סעיף 25 לתצהיר התובע). 26. נוכח כל האמור שוכנענו כי חרף עבודת הנתבע כיום במקום אחר אין בכך כדי לפגוע בהצדקה להפסקת עבודתו במפעל התובע בתקופה הרלוונטית ועל יסוד האישורים הרפואיים. לכך נוסיף כי נוכח הסתירות בין המסמכים אשר נערכו בזמן אמת לבין מסמכים מאוחרים איננו מקבלים את גרסת התובע בעניין הצעותיו לתפקידים חלופיים. 27. סיכומם של דברים עד כה - שוכנענו כי במועד הפיטורים הייתה קיימת הצדקה רפואית ממשית להתפטרות הנתבע מחמת מצב בריאותי לקוי, כעולה מהתעודות רפואיות אשר לא נסתרו על ידי התובע. כמו כן יש ליתן משקל לעובדה כי חלפה למעלה משנה עד ששב התובע למעגל העבודה ולעובדה כי עסקינן בסוג עבודה השונה באופן מהותי מהעבודה במפעל התובע. לפיכך ולאור כל האמור שוכנענו כי במועד הפיטורים היה הנתבע זכאי לפיצויי פיטורים. על כן, דין התביעה להשבת פיצויי פיטורים, להדחות. מרמה ומצג שווא - 28. הטענה העיקרית בכתב התביעה הינה כי הנתבע תכנן התפטרותו עוד מחודש 4/08 בו הודיע לתובע כי הוא מתעתד לסיים עבודתו לאחר חג הפסח אולם משהובהר לנתבע כי לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים החליט לשוב לעבודה. עם שובו לעבוד תכנן את התפטרותו באופן שיהא זכאי על פי דין, לפיצויי פיטורים. לפיכך לטענת התובע פיצויי הפיטורים שולמו לנתבע על בסיס מצג שווא. 29. משקבענו כי הנתבע התפטר בשל מצב בריאותי לקוי התייתר הדיון בטענות המרמה ומצג השווא אשר העלה התובע כלפי הנתבע. למעלה מהדרוש מצאנו לציין כי טענות התובע בעניין זה לא הוכחו ולמעט טענות נסיבתיות לא הובאה ראשית ראיה להוכחת הטענה. 30. תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 הרלוונטית לענייננו קובעת כי "כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג-שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות". התובע לא פרש פרטים בכתבי הטענות ולא במועד מאוחר יותר. כמו כן לא הובאה ולו ראשית ראיה להוכחת הטענות הנטענות כלפי הנתבע. משנדרש התובע לעניין זה בחקירתו הנגדית השיב באופן סתמי "אמרתי לו אתה עושה טעויות בזמן האחרון. אמרתי לו שאני מבין שהוא רוצה שאני אפטר אותו אבל מעבר לכך לא היתה שיחה מסודרת או פרוטוקול בכתב" (עמ' 9 לפר שורות 11-13). בפנינו אמירה סתמית אשר אין בה כדי להרים את הנטל להוכחת טענת מצג שווא, תרמית או טענות מסוג זה. 31. בנוסף מצאנו להבהיר כי טענת התובע על פיה לאחר ששולמו לנתבע פיצויי פיטורים ביקש האחרון להמשיך בעבודתו,לא נתמכה בראיה כלשהי. טענת הנתבע כי בשל כך שכר חוקר פרטי אכן תומכת בתחושותיו ביחס למצבו הרפואי של הנתבע אולם בכך בלבד אין כדי להרים את נטל הוכחת טענת המרמה בפרט שעה שהאישורים הרפואיים והחלטת הרופאה התעסוקתית מעידים על הגבלה תפקודית רפואית ממשית, בעטיה נבצר מהנתבע להמשיך בעבודתו. התביעה שכנגד- זכאות הנתבע לפיצויי הלנת פיצוי פיטורים- 32. כעולה מכתב התביעה שכנגד שולמו לתובע פיצויי הפיטורים במספר תשלומים בהתאם להסדר אליו הגיעו הצדדים במסגרתו חתמו על כתב קבלה וסילוק (נספח ח' לכתב התביעה שכנגד). במסמך זה נרשם כדלקמן - "אני (הנתבע- ר.צ) מאשר כי תשלומים אלו מהוים סילוק סופי מלא סופי ומוחלט של כל חובות המעסיק כלפי בגין יחסי עובד ומעביד שהיו בינינו במשך כל תקופת עבודתי אצלו...". 33. לא מצאנו לקבל את טענות הנתבע כי עקב לחץ כספי הסכים לחתום על ההסכם. ככל שניתן היה לקבל את טענת הנתבע בעניין זה לא ברור מדוע המתין עד להגשת תביעה כנגדו ורק במסגרת התביעה שכנגד העלה טענות בדבר הלנת פיצויי פיטורים ולחץ אשר הופעל עליו. הדברים נכונים ביתר שאת נוכח העובדה כי עובר לחתימה על כתב קבלה וסילוק, העלה ב"כ הנתבע דאז, דרישה זו אולם במסגרת כתב הקבלה והסילוק אשר נחתם בהמלצת נציג ההסתדרות ,לא נזכר הנושא. 34. אין חולק כי יש להוקיע נורמה של תשלום פיצוי פיטורים במספר תשלומים וככל שאכן נדרש העובד להסכים לתנאי זה יהיה זכאי הוא לפיצוי בגין חלוקת תשלום פיצויי הפיטורים למספר תשלומים. עם זאת בנסיבות מקרה זה העובדה כי קבענו זכאות התובע לפיצוי פיטורים בשל מצב בריאותו, אין בה כדי לסתור הדברים כפי שסבר התובע בזמן אמת דהיינו ,כי הנתבע אינו זכאי לפיצויי פיטורים וכפועל יוצא מכך שכר שירותי חוקר פרטי. סבורים אנו כי הספק אשר שכן בלב התובע בדבר זכאות הנתבע לתשלום פיצוי פיטורים הגם ששולמו הם , מלמד על מחלוקת כנה המצדיקה הפחתת פיצויי ההלנה והעמדתם על הפרשי ריבית והצמדה בלבד. לאור כל האמור דין התביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצוי פיטורים, להדחות. דמי נסיעות - 35. לטענת הנתבע לאורך כל תקופת עבודתו לא שולמו דמי נסיעות. לטענת התובע הסיע את הנתבע מביתו עם תחילת יום העבודה והחזירו לביתו עם סיום העבודה. לעיתים הנתבע בחר להגיע לעבודה עם רכבו אך הייתה זו בחירת הנתבע למרות האופציה היומיומית שהועמדה לרשותו והיא נסיעה לעבודה עם התובע. 36. סעיף 2 לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה קובע כי "כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו השתתפות עד המכסימום האמור בסעיף 2, בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל  יום עבודה בפועל שבו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו". סעיף 6 לצו קובע- "החזר ההוצאות לא ישולם למי שמוסע לעבודה על חשבון המעביד או מטעמו;  מוסע העובד לכיוון אחד בלבד (לעבודה, או ממנה) יהיה זכאי עד למחצית הסכומים הנ"ל". 37. מהתלושים עולה כי אכן כטענת הנתבע לא שולמו "דמי נסיעות". עוד נציין כי התובע מתגורר ביבנה בעוד מפעל הנתבע נמצא באשדוד. אין מחלוקת כי הנתבע נדרש לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודתו. בחקירתו הנגדית העיד התובע "עבדנו 6 ימי עבודה. היה שבועות שהיה מגיע כל השבוע ברכבו . היו ימים שהסעתי אותו" (עמ' 8 לפר שורה 7). לפנינו למעשה הודאת בעל דין לפיה לעיתים היה הנתבע מגיע לעבודה ברכבו הפרטי . הנתבע העיד בהקשר זה כי התובע אמר לו כי אף אחד לא מקבל אצלו נסיעות וכאשר המפעל היה ביבנה הלך הוא ברגל. לאחר המעבר לבן זכאי קנה רכב ובאמצעותו הגיע לעבודה (עמ' 16 לפר' שורה 34). 38. אומנם על התובע ההשתתפות בדמי נסיעות מוטלת החובה להוכיח מה היו הוצאותיו לנסיעה ומתי הוציא אותן בפועל. יחד עם זאת בתי הדין לעבודה נוהגים בגמישות בכל הקשור לדרכי הוכחת הוצאות שהוציא העובד לשם נסיעה לעבודה וממנה וזאת כאשר מוכח כי מקום מגוריו של העובד מרוחק ממקום מגורי עבודתו ואין כל ספק כי נעזר בכלי תחבורה לשם הגעה לעבודה (ראה דב"ע נז/3-39 אליק בביוב - נפתלי גפן, מיום 2.6.97; דב"ע נא/3-60 עטאללה בלוט - עזרא לוי ובניו בע"מ מיום 15.8.91; ע"ע 100/06 עירית טירה- עבד אלרחמן, מיום 22.5.06 כן ראה ספרו של כב' השופט לובוצקי "חוזה עבודה וזכויות העובד" מהדורת 2008, פרק 16). 39. לאור האמור ומשלא הוכח כי התובע הוסע לעבודה באופן קבוע ומוסדר מידי יום ביומו סבורים אנו כי דין התביעה בגין רכיב זה, להתקבל. משהסכום לו עתר הנתבע לא נסתר ע"י התובע, מקבלים אנו את חישובי הנתבע בהתייחס לשבע השנים האחרונות להעסקתו. לפיכך על התובע לשלם לנתבע בגין רכיב זה סך של (200 *7*12)= 16,800 ₪. למעלה מהדרוש מצאנו להבהיר כי הסכם הקבלה וסילוק אמנם כלל ויתור על דמי נסיעות אולם משהסכום ששולם משקף את סכום פיצויי הפיטורים בלבד (9 שנים במכפלת 8,000ש"ח ₪ =72,000 ₪) אין בהסכם כדי לאיין זכויות הנתבע בגין רכיב זה. הפרשות לקרן פנסיה- 40. לטענת הנתבע זכאי הוא לתשלום בגין ביטוח פנסיוני החל מיום 1.1.08 ועד ליום 1.8.08. מנגד טען התובע כי טפסי קרן הפנסיה לא הוחתמו עקב סירוב הנתבע שכן לא היתה מניעה להעביר ההפרשות על פי חוק. בסיכומיו טען התובע כי יחד עם ההמחאות לפיצויים הוכנה לנתבע המחאה על סך 1,200 ₪ בגין תגמולים. מתלושי השכר לחודשים 4/08 - 6/08 (נספח 3 לכתב התביעה) עולה כי אכן כטענת הנתבע קוזזו כספים ממשכורתו. בפועל סכומים אלה לא שולמו אלא הופחתו משכר הנתבע. 41. נקדים ונבהיר כי לא מצאנו לקבל את טענות התובע כי התשלומים לא שולמו לאור סירוב הנתבע להפרשת הכספים. ההלכה הפסוקה היא כי טענה זו אינה מהווה הצדקה לאי הפרשה לתגמולים ע"י המעסיק , ומכל מקום אף לא הובאה ראשית ראיה לעניין זה. לעניין זה יפים הדברים אשר נקבעו בע"ע 212/06 ימית א'. ביטחון (1988) בע"מ - אפרים (מיום 21.11.08) שם נקבע כי: "החובה להעביר תשלומים לקרן הפנסיה המוטלת על המעסיק על פי הוראת צו ההרחבה בענף השמירה היא מוחלטת ואינה מותנית בהסכמתו או העדפתו של העובד. הוראת הצו היא הוראה קוגנטית ואין כל תוקף להסכמתו של העובד לוותר על זכותו מכוח צו ההרחבה. כשם שהמעביד אינו מבקש את הסכמתו של העובד לנכות משכרו מס הכנסה או דמי ביטוח לאומי, כך אין רלוונטיות להסכמתו של העובד להעביר ניכויים לקרן הפנסיה על פי הוראות צו ההרחבה ועל המעביד להעביר לקרן הפנסיה הן את חלקו והן את חלק העובד". הדברים יפים בהתאמה לענייננו. 42. אשר לחודש 7/08 - אין מחלוקת כי בחודש זה הנתבע נפגע בעבודה ולא קיבל שכר אלא דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי. לפיכך איננו מקבלים תביעתו בגין רכיב זה ביחס לחודש 7/08. התביעה בגין רכיב זה מתקבלת ביחס לחודשים 1/08 - 6/08 בלבד. 43. ביום 19.7.2007 נחתם הסכם קיבוצי כללי, המחייב מעבידים לבטח את עובדיהם בפנסיה מקיפה. ביום 30.12.2007 נחתם צו הרחבה, אשר הרחיב חלק מהוראות ההסכם הקיבוצי על כל העובדים והמעבידים בישראל, החל מיום 1.1.2008. שיעור ההפרשות מהשכר בתקופה הרלבנטית עמד סה"כ על 2.5 % לפי פירוט זה: 0.8333% הפרשות מעסיק; 0.8333% הפרשות עובד; 0.834% הפרשות מעסיק לפיצויים. 44. הנתבע לא פירט את תביעתו ברכיב זה וטען בסתמיות כי הוא זכאי לתשלום עבור ביטוח פנסיוני ללא כל כימות ופירוט. עם זאת תלושי השכר בגין תקופת העבודה מלמדים על שיעור ההפרשה אשר נדרש היה התובע לשלם כהפרשות לפנסיה וזאת מששולמו לנתבע פיצויי פיטורים. לפיכך ישלם הנתבע בגין רכיב זה את הסכומים הבאים: חודש תשלום משכורת סכום ההפרשה (0.833%) 1/08 6834.06 ₪ 57 ₪ 2/08 6834.06 ₪ 57 ₪ 3/08 6834.08 ₪ 57 ₪ 4/08 8000.00 ₪ 67 ₪ 5/08 8000.00 ₪ 67 ₪ 6/08 8000.00 ₪ 67 ₪ לאור האמור על התובע לשלם לנתבע סך של 372 ₪ בגין הפרשות לקרן הפנסיה. סוף דבר- 45. התביעה נדחית. 46. התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה . הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה בסך של 372 ₪. ב. הוצאות נסיעה בסך של 16,800 ש"ח. לסכומים הנזכרים לעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 15.12.09 ועד התשלום המלא בפועל. ג. בשים לב לתוצאת ההליך, ומשהתביעה שכנגד התקבלה בחלקה, ישא כל צד בהוצאותיו הוא. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלתו. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים