דוגמא לפסק דין בנושא סירוב לבקשה להסדרת מעמד לבן זוג: 1. לפניי עתירה מנהלית בה מבקשים העותרים להורות למשרד הפנים (להלן: "המשיב"), לבטל את החלטתו מיום 23.9.12, הדוחה את בקשת העותרת להכיר במעמדה בארץ, וליתן לה מעמד בישראל, בטענה כי היא עומדת בתנאי הזכאות, בהיותה בת זוגו של העותר, אזרח ישראלי, ובהתחשב בכך שהשניים חיים יחדיו כבעל ואישה. הרקע 2. העותר הינו אזרח מדינת ישראל. העותרת הינה אזרחית מולדובה. על פי הנאמר בעתירה, העותרים הכירו זה את זה בחודש אוגוסט 2011, התפתחה ביניהם מערכת יחסים רומנטית, ומאז הינם בני זוג המנהלים חיי משפחה ומתגוררים יחד. השניים פנו למשיב בבקשה להסדיר את מעמדה של העותרת בהתאם להליך המדורג, כבת זוגו של אזרח ישראלי והבקשה סורבה. 3. אין חולק כי בעבר שהתה העותרת בישראל באופן לא חוקי בין התאריכים 1.7.02 ועד לתאריך 24.2.05 אז נתפסה ע"י משטרת ההגירה והורחקה מישראל. 4. העותרת טוענת בעתירתה כי בשנת 2008 חזרה לישראל באשרת עובד סיעוד כחוק, כאן הכירה את מר איגור דוידיוק ז"ל, אזרח ישראלי, שהפך לבעלה, השניים נישאו במולדובה ושבו לישראל. טיעון זה איננו מדויק שכן על פי תעודת הנישואין שצרפה לעתירה עולה שהעותרת ומר דוידיוק ז"ל נישאו זל"ז בתאריך 3.8.05. בתאריך 13.5.08 שבה העותרת לישראל, לאחר שאושרה בקשתה להיכנס לארץ, עקב נישואיה. 5. העותרת החלה בהליך מדורג לקבלת מעמד מכוח נישואיה לאזרח ישראלי. בתאריך 11.9.08 קיבלה רישיון מסוג ב/1 ובתאריך 12.5.09 אושר לעותרת מעמד א/5. 6. בתאריך 14.11.10, בטרם הושלם התהליך, נפטר למרבה הצער, בעלה של העותרת. עקב כך, זומנה העותרת ביום 28.11.10 ללשכת המשיב לצורך בדיקת מעמדה והפסקת הליך ההליך המדורג. העותרת לא התייצבה לשימוע ולכן נשלח אליה מכתב ביום 12.12.10, בו הודע לה כי עקב פטירת בן זוגה מופסק ההליך ועליה לעזוב את ישראל בתוך 30 ימים. 7. באוגוסט 2011 הגישה העותרת עתירה מנהלית לבית משפט זה (עת"מ 44097-08-11,) כנגד ההחלטה לגרשה (להלן: "העתירה הראשונה"), בטענה להיותה זכאית למעמד בישראל מכוח נישואיה לבעלה המנוח. עתירה זו נדונה ביום 17.11.11 בפני כב' הנשיא, השופט ד. חשין, ובמסגרתה הגיעו הצדדים לידי הסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, שלפיה, העותרת תזומן לשימוע בתוך 14 יום מקבלת פניה מנומקת ומפורטת מטעמה. היה ולאחר השימוע יחליט המשיב שלא לחדש לעותרת את אשרת השהייה וידרוש ממנה לעזוב את הארץ, לא תורחק העותרת מן הארץ עד 45 יום לאחר המצאת ההחלטה. עוד הוסכם כי במקביל להליך השימוע תגיש העותרת הליך מתאים בקשר לטענתה כי היא זכאית לקבל מעמד בארץ בין מכוח חוק השבות בהיותה אלמנה של יהודי ובין בשל הליכי הגיור שהיא עוברת. 8. בהתאם למוסכם, נערך לעותרת ביום 29.12.11 שימוע בלשכת המשיב בטבריה. (להלן: "השימוע הראשון"), ולאחריו החליט המשיב שלא להעניק לעותרת מעמד בישראל ודרש ממנה לעזוב את ישראל בתוך 45 יום. ההודעה נשלחה לעותרת בחודש ינואר ועל פי מכתב מאת באת כוחה, שצורף לעתירה, נתקבל אצלה רק ב-30.1.12. 9. בעתירה טוענים העותרים כי על סמך חייהם המשותפים הגישו בקשה להכיר במעמדה של העותרת במדינת ישראל. לטענתם, המכתב האמור לעיל, בו נדרשה העותרת לעזוב את הארץ, הפתיע אותם מאד, שכן הם היו באמצע הליכים להסדרת מעמדה של העותרת מכוח מעמדה כבת זוגו של העותר. מדובר באי דיוק נוסף בפרטי העתירה. בעתירה לא פרטו העותרים מתי פנו לראשונה בבקשה להסדרת מעמדה של העותרת מכוח היותה בת זוגו של העותר ולא צורף העתק של פניה כזו. יש לציין כי עד תאריך המכתב, שנשלח על ידי ב"כ העותרים למשיב ביום 3.2.12, בעקבות ההחלטה שניתנה לאחר השימוע הראשון, העותר לא אוזכר כלל ולא הועלתה טענה בדבר זוגיות חדשה של העותרת בישראל. 10. כפי העולה מכתב התשובה, בעת שנשלח לעותרת מכתב המודיע לה על ההחלטה לדחות בקשתה לאחר השימוע הראשון וגם בתאריך שמכתב זה התקבל על ידה (לפי טענתה - קרי, סוף ינואר 2012), לא עמדה על הפרק בקשה להסדרת מעמד העותרת בהסתמך על חייה המשותפים עם העותר. בתשובה לפניית באת כוח העותרים הובהר לה כי על העותרים להגיע ללשכה ולהגיש בקשה לחיים משותפים. בקשה כזו הוגשה ללשכה רק בתאריך 13.3.12. 11. בעקבות הבקשה החדשה, נערך לעותרים ביום 8.5.12 שימוע לצורך בחינת כנות הקשר ביניהם (להלן: "השימוע השני"). לאחר שנשמעו דבריהם, החליט המשיב לדחות את בקשתם לחיים משותפים, מאחר ולא שוכנע בכנות הקשר. 12. בפרוטוקול השימוע השני, טענה העותרת כי היא מכירה את העותר החל מסוף אוגוסט 2011. לשאלה מדוע לא הוזכר העותר כבן זוגה בשימוע שנערך לה ביום 29.12.11 השיבה העותרת "לאחר שיצאתי חשבתי לחזור ולספר לך אבל פחדתי שלא תקשיב לי". לשאלה מדוע לא הגישה בקשה חדשה לאחר ההכרות עם העותר, השיבה העותרת כי פנתה לעו"ד אך זו הוליכה אותה שולל. להסבר זה אין כל התייחסות בעתירה שלפני, שכאמור, במסגרתה בחרו העותרים שלא לציין או להזכיר את קיומו של השימוע הראשון. 13. במהלך השימוע שנערך לעותר, טען העותר כי הכיר את העותרת בתאריך 16.8.11 ואחרי שבוע עברה העותרת לגור עימו. בפרוטוקול נרשמה תגובת העותר לשאלה מדוע לא הזכירה אותו העותרת בפניות הקודמות שלה, כמו גם בשימוע הראשון, "הוא לא ידע לענות והתחיל לגמגם". 14. כאמור, לאחר שנבחנה הבקשה על ידי המשיב, לאור הנתונים והראיות שעמדו בפניו, וההתרשמות מהתנהלות העותרים בשימוע השני, החליט המשיב לדחות את בקשת העותרים, להעניק לעותרת מעמד בארץ, על סמך חייה המשותפים עם העותר. 15. העותרים הגישו ערר על החלטה זו וביום 20.6.12 הודע להם כי החלטת המשיב בעינה עומדת. מכאן העתירה, בה מבקשים העותרים להורות על ביטול ההחלטה ועל מתן מעמד לעותרת מכוח חייה המשותפים עם העותר. עיקר טענות העותרים 16. לטענת העותרים הקשר ביניהם נוצר עוד באוגוסט 2011, מאז הם מנהלים חיים משותפים וקיים בניהם קשר עמוק ויציב. כראיה לרצינות הקשר, העותרים מפנים לכך שנערך בניהם הסכם ממון, שהוגש לאישורו של בית המשפט לענייני משפחה. לטענתם, החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרת למעמד בישראל, בהיותה בת זוג של אזרח ישראלי חורגת ממתחם הסבירות, מתעלמת מנסיבות חייה הקשות של העותרת, ועולה כדי שרירות והתעמרות בה. 17. העותרים טוענים עוד כי המשיב נתן בהחלטתו את מלוא המשקל לנתונים הקשורים לעברה של העותרת, מבלי לתת כל משקל לזוגיות הנוכחית של בני הזוג, כמו גם לזכות העותר לחיי משפחה. 18. העותרים טענו כי הליך השימוע לא התנהל כראוי, במובן זה שלא נמסר להם פרוטוקול השימוע ושבמהלך השימוע הם ננזפו על ידי עורך השימוע, בין היתר על כך שהתייצבו עם עורכת דינם. עיקר טענות המשיב 19. המשיב מבקש לדחות את העתירה. לטענתו, ההחלטה לדחות את בקשת העותרים הינה החלטה סבירה ונכונה בנסיבות העניין, ולא נפל בה פגם המחייב את התערבות בית המשפט. סבירות ההחלטה נשענת על עובדות שעלו במהלך השימוע שנערך לעותרים, וכתוצאה מכך לא השתכנע משרד הפנים בכנות הקשר הזוגי ביניהם. 20. עוד טוען המשיב, כי כל עוד לא נסתם הגולל על קבלת מעמד מכח נישואיה לבעלה המנוח, לא דיווחה העותרת למשיב על הקשר הזוגי שלה עם העותר. כך למשל לא הזכירה את הקשר עם העותר בשימוע הראשון, על אף שלגרסתה כבר במועד הזה התגוררה עם העותר. 21. לעמדת המשיב, נטל ההוכחה המוטל על העותרים להוכיח את כנות הקשר בניהם הינו כבד יותר לאור היותם ידועים בציבור, להבדיל מזוג נשוי, וכן לאור עברה של העותרת אשר שהתה בישראל באופן לא חוקי והם לא עמדו בנטל זה. דיון והכרעה 22. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים לא שוכנעתי כי החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרת להעניק לה מעמד בישראל, מכוח טענתה לגבי חייה המשותפים עם העותר, איננה עומדת במתחם הסבירות או שנפל בה פגם אחר המצדיק התערבות בית המשפט בשיקול דעתה של הרשות. 23. חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, מעניק לשר הפנים שיקול דעת במתן אשרות ואישורי שהייה למי שאיננו אזרח ישראלי. לשר נתון שיקול דעת רחב בהפעילו סמכות זו (ראה עע"מ (מנהליים) 6147/11 טטיאנה גורובץ נ' משרד הפנים- מינהל האוכלוסין ועע"ם 7422/07 אלכסנדרובה נ' משרד הפנים-מנהל האוכלוסין), ובית המשפט איננו מחליף שיקול דעתו בשיקול דעת הגורם המוסמך, אלא בוחן אותה על פי אמות המידה הרלוונטיות, בהתאם לכללים להתערבות בשיקול הדעת המנהלי. 24. במסגרת שיקול הדעת המוקנה לשר הפנים, בהפעלת סמכויותיו מכוח חוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, נקבעה מדיניות המאפשרת לזרים, אשר הוכיחו כי הינם ידועים בציבור של אזרחים ישראלים, להסדיר מעמדם בישראל מכוח יחסים אלה. מדיניות זו מעוגנת כיום ב"נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים לרבות בני אותו מין" (נוהל 5.2.0009), הקובע "הליך מדורג" להסדרת מעמדו של בן הזוג. הנוהל מחייב מי המבקש לקבל מעמד כזה להגיש בקשה מתאימה, ולצרף לה, בין היתר, מכתב הסבר מבני הזוג על חייהם המשותפים, אופן ומשך היכרותם והוכחות לקשר ולחיים המשותפים, בכדי לשכנע את המשיב בדבר כנות הקשר, העובדה שמרכז חייהם הוא בארץ והעדר מניעה למתן המעמד, מכל סיבה אחרת. 25. הרציונל שבבסיס מדיניות ראויה זו הינו ההכרה בכך שגם תא משפחתי שאינו מבוסס על קשר פורמאלי של נישואין ראוי להגנה ויש לאפשר לבני הזוג המרכיבים אותו לחיות יחדיו תוך המשך מגורים בארץ, ובלבד שמדובר בקשר אמיתי, כן ומבוסס. מדיניות זו נותנת ביטוי למחויבותה של המדינה לזכות לחיי משפחה, הכוללת את זכותו של הפרט לבחור את בן זוגו ולהקים עימו משפחה. יחד עם זאת, מקום בו עסקינן בידועים בציבור, להבדיל מבני זוג נשואים, נטל השכנוע המוטל על המבקש להוכיח קיומו של קשר זוגי כן הוא כבד יותר, בפרט מקום בו אחד מבני הזוג שוהה שלא כדין בישראל. 26. לעניין זה יפים דבריו של בית משפט העליון בעע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן (פ"ד סא (1) 211 ): "לא נעלם מעינינו הקושי הממשי הנובע מן הצורך לטפל בפניות רבות להסדרת מעמד על בסיס טענה לקשר של ידועים בציבור, מקום שעצם זיהויו של קשר זה מתבסס, כאמור, על אמות מידה גמישות, אשר בירור התקיימותן מצריך בחינה עובדתית של טיב הקשר ונסיבותיו. קושי זה מתחדד לנוכח התרחבות תופעת השהייה הבלתי חוקית בארץ, אשר אכן מעלה חשש מפני ניצול לרעה של המדיניות המאפשרת לזרים לרכוש מעמד בישראל מכוח היותם ידועים בציבור. זאת ועוד, מובן כי המדיניות בעניין הסדרת מעמדם של ידועים בציבור חשופה לניצול לרעה הרבה יותר מן המדיניות הנוגעת לזוגות נשואים, לנוכח העדר הצורך בעיגון פורמאלי כלשהו של הקשר. ( שם, פסקה 24 לפסק הדין) ... מקובל עלינו כי במסגרת הטיפול בבקשות להסדרת מעמדם של שוהים שלא כדין מכוח היותם ידועים בציבור, אין להתעלם ממשקלו של היבט השהייה שלא-כדין ואף לא מן החשש לניצול הנוהל לרעה במסגרת התופעה הגוברת של ניסיונות השתקעות שלא כדין בארץ. בפרשת סטמקה הנ"ל נקבע בהקשר זה כי כאשר בן הזוג הזר מבקש להכשיר את שהותו הבלתי חוקית בנישואין, יוטל על בני הזוג נטל כבד מהרגיל להוכיח את כנות הנישואין. אם כך בעניין סטמקה, כך גם מדרך קל וחומר גם בענייננו. למעשה, נטל הראיה להוכחת כנות הקשר במקרה של טענה לקשר ידועים בציבור בין אזרח ישראלי לשוהה שלא-כדין יהיה אף כבד מזה המוטל על בני זוג שנישאו בעת שאחד מהם שהה בארץ שלא כדין. זאת, מן הטעם שנוהל הידועים בציבור חשוף יותר לניצול לרעה, שכן, כאמור, קשר של ידועים בציבור אינו מבוסס על אקט משפטי מכונן, אלא מזוהה על סמך מבחנים עובדתיים עמומים וגמישים יותר. " (שם, פסקה 32 לפסק הדין) 27. החלטת המשיב נבחנת על פי הטענות והראיות שהובאו בפניו עם הגשת הבקשה והעובדות שעלו בעת השימוע שנערך לעותרים. במהלך הדיון, ניתנה לעותרים, לפנים משורת הדין, אפשרות להמציא ראיות "אובייקטיביות" שלא הובאו על ידם קודם לכן, אותן ניתן יהא להפנות למשיב, על מנת שיבחן שוב עמדתו, כפי שאפרט בהמשך, אך אלה לא הומצאו. מן הכלל אל הפרט 28. ראשית, יכול ועתירה זו הייתה ראויה להידחות על הסף בשל חוסר תום לב בהגשתה. מעבר לאי הדיוקים בעובדות המפורטות בעתירה, שאל חלקם כבר התייחסתי, העותרים לא טרחו לציין ולפרט בעתירתם את קיומה של העתירה הקודמת, הדיון וההסדר שהושג במסגרתה, כמו גם את קיומו של השימוע הראשון, אירועים שהתרחשו בזמן שהעותרת כבר חייתה, לפי טענתה, חיים משותפים עם העותר. מטיעוני העתירה עולה, גם כי אם נכונה גרסת העותרים, לפיה הם מצויים בקשר זוגי ומתגוררים יחדיו מאז אוגוסט 2012 , הרי בבקשתה הקודמת של העותרת, וכן בעתירה שהגישה ובשימוע הראשון, שהתבססו על נישואיה לבן הזוג שהלך לעולמו, לא גילתה העותרת את הקשר החדש. 29. בנוסף, העותרים לא ציינו בעתירתם את מלוא הפרטים של העובדות, עליהן הם מבססים את עתירתם: לא ציינו מתי הגישו לראשונה בקשה להכיר במעמד העותרת על סמך חייהם המשותפים של בני הזוג ועותק הבקשה שצורף הוא חלקי, כך שלא ניתן לראות בו את תאריך הגשת הבקשה. העותרים לא צרפו לעתירתם גם את כל החומר שעמד לעיני המשיב בטרם נתקבלה החלטתו, לרבות מכתב ההסבר שלהם לגבי טיב מערכת היחסים ביניהם, ולא ברור האם התצהירים שצרפו הם חלק מן הבקשה שהוגשה למשיב. כך גם נמנעו העותרים מלציין מתי נערך הסכם הממון, המהווה, לטענתם, ראיה לרצינות הקשר ביניהם, ובעותק ההסכם שצרפו, לא נרשם תאריך עריכתו. 30. לגופו של עניין, מדובר בעותרת, אשר בעבר הסתננה לארץ באופן לא חוקי ואף נתפסה על ידי משטרת ההגירה והורחקה מהארץ. לאחר נישואיה לאזרח ישראלי, פתחה העותרת בהליך להסדרת מעמדה מכוח נישואיה, ומשנפטר בן זוגה, הופסק ההליך המדורג. בעקבות העתירה הראשונה והשימוע שנערך בהתאם למוסכם בה, הודע לעותרת כי בקשתה נדחתה ולמעשה שוהה העותרת בארץ שלא כדין. כעת מבקשת העותרת לקבל מעמד מכוח החיים המשותפים שהיא מנהלת, לטענתה, עם העותר. כמפורט לעיל, על העותרים מוטל נטל הוכחה כבד יותר להוכחת כנות הקשר הזוגי בניהם, בהתחשב בכך שהם מבקשים לשכנע בהיות העותרת ידועה בציבור של העותר ובהיותה שוהה בארץ שלא כדין. 31. העותרת, כאמור, לא צרפה את העותק המלא של הבקשה שהגישה למשיב להכיר במעמדה, על צירופיו. אצא מתוך הנחה כי מה שעמד לנגד עיני המשיב הוא המסמכים שצרפה העותרת לעתירתה, הכוללים הסכם ממון (ללא תאריך עריכתו), מכתבים מאמו של העותר ושכניו ותצהיר מאת אחד השכנים. מכתב ההסבר של העותרים, בו הם מפרטים את הרקע להיכרותם, שהוא חלק מן הבקשה לא צורף. 32. במסמכים שצרפו העותרים לעתירה, כמו גם בעתירה עצמה, הם בחרו לא להתייחס להליכים הקודמים שהתקיימו לאחר אוגוסט 2011 ולא נתנו כל הסבר מדוע לא הוזכרה מערכת היחסים שלהם עד למכתב שנשלח מאת באת כוחם בפברואר 2012. 33. במהלך הדיון בעתירה, טענה ב"כ העותרים, כי השניים הגיעו יחדיו כזוג אל עורכת הדין שטיפלה בעתירה הקודמת, וזו יכולה לאשר את הדברים. לפנים משורת הדין, וחרף עמדת ב"כ המשיב, ניתנה לעותרים אפשרות להמציא ראיות אובייקטיביות לקיומו של הקשר הזוגי מאז אוגוסט 2011, כטענתם, או תצהיר מאת עורכת הדין שטיפלה בעתירה הראשונה, המאשרת את טענתם, אך מסמכים כאלה לא הומצאו. במקום זאת, הגישו העותרים תצהירים נוספים של שכנים או מקורבים, המאשרים את מערכת היחסים ביניהם. 34. המשיב בחן בקפדנות את גרסת העותרים, כמתחייב מן הנסיבות שפורטו לעיל, בהן עברה של העותרת בתחום הכניסה לישראל, ובפרט התנהלותה לאחר אוגוסט 2011, וסבר כי מוטל עליה נטל כבד יותר להוכיח את טענתה. אינני סבורה שבכך שגה המשיב, ובוודאות לא ניתן לומר כי החלטתו הינה בלתי סבירה, שרירותית או בלתי מידתית. 35. הטענה כי המשיב נתן משקל אך ורק לעברה של העותרת איננה מדויקת. העבר, הכולל הסתננות לארץ וגרוש ממנה, הוא אחד השיקולים הלגיטימיים, אך איננו שיקול יחיד. במקרה זה נוספה עליו התנהלות העותרת, במהלך הגשת העתירה הקודמת והשימוע הראשון, התנהלות שלא ניתן לה הסבר מניח את הדעת במהלך השימוע השני שנערך לעותרים. בנוסף, בשימוע שנערך לעותר, הוא התקשה, כאמור, ליתן תשובות לשאלה מדוע שמו לא אוזכר קודם לכן ולא הגיב כאשר הוטח בפניו כי איננו בקי בפרטי עברה של העותרת, לאחר שנתבקש לספר היכן עבדה בעבר, ותשובתו, ככל הנראה לא עלתה בקנה אחד עם סיפור חייה. 36. מעבר לאמור, את ההסבר להתנהלות העותרים, מאז אוגוסט 2011 ועד להזדמנות הראשונה שטענו לקיומו של קשר זוגי ביניהם, היה עליהם להביא במסגרת עתירה זו, ולתמוך גרסתם בתצהיר, אך הם בחרו שלא לעשות כן, והתעלמו מן הקושי, שהוצב בפניהם בצורה ברורה במהלך השימוע. 37. למעלה מן הנדרש, אציין כי, על פני הדברים, יכולים היו העותרים להמציא ראיות טובות להוכחת הקשר ביניהם, באמצעות פלטי תקשורת, או אישורים לגבי סיום חוזה השכירות של העותרת במקום מגוריה הקודם, לפני שעברה להתגורר עם העותר (נושא אליו התייחס העותר בשימוע שנערך לו). 38. בנסיבות דלעיל, לא אוכל לקבוע כי החלטת המשיב הינה בלתי סבירה או כי נפל בה פגם אחר, המחייב התערבות בית המשפט. העתירה נדחית. אינני עושה צו להוצאות נוכח המצב הכלכלי, כפי שהוא משתקף מהנתונים שהובאו במהלך הדיון, ולפנים משורת הדין. הסדרת מעמדמשרד הפנים