דוגמא להחלטה בנושא סילוק על הסף של בקשת אישור תביעה כתביעה נגזרת: 1. בקשה לדחייה על הסף של הבקשה לאישור הגשת תביעה כתביעה נגזרת. הבקשה הוגשה על ידי המשיבים 16 ו-19 לבקשת האישור (שיכונו להלן: "המשיבים"). 2. המשיבים טענו כי יש לסלק את בקשת האישור על הסף משום שהיא נעדרת תשתית ראייתית מינימלית - הן של עילות התביעה הנטענות, הן של הנזק הנטען, והן של הטעמים לכך שהמבקשים בבקשת האישור ראויים לייצג את הקבוצה כולה. התצהירים שתומכים בבקשה נערכו בצורה לקונית, כוללנית ותוך הפנייה אל כתב התביעה ובקשת האישור - וזאת, שלא כדין. עוד נטען כי בקשת האישור פגומה על פניה. לטענת המשיבים, הנטען בבקשה מבוסס על הפניות למסמכים אחרים ועל סברות בעלמא. אין די בסברות כאלה כדי לאפשר אישור הגשת תביעה נגזרת. טענה נוספת שהועלתה בבקשה היתה כי המבקשים 1,2,4 ו-6 לא הוכיחו ולו לכאורה את בעלותם במניות החברה במועד הגשת הבקשה. 3. המשיבים בבקשה הנוכחית - שהם המבקשים בבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת (ויכונו להלן "המבקשים") התנגדו לבקשה. לטענתם, המשיבים מנצלים את הליכי המשפט לרעה ובחוסר תום לב. לטענת המבקשים, הם הגישו את התביעה תוך הסתמכות על דיווחים ומסמכים שפורסמו על ידי החברה בהיותה חברה ציבורית, כאשר אכן לאף אחד מהתובעים אין מידע אישי בקשר לאירועים נושא התביעה ובקשת האישור מעבר למתואר בבקשת האישור. המבקשים חתמו לכן על תצהירים המפנים לבקשת האישור, משום שלא ראו היגיון לחתום על 8 תצהירים זהים. בקשת האישור והתביעה נסמכים - כך נטען - על מסמכים רבים בהיקף של אלפי עמודים, שרב הנסתר בהם על הגלוי. לגישת המבקשים, התצהירים נערכו כדין, וטענות המשיבים בהקשר זה הן פורמאליות וסתמיות. לטענת המבקשים, הם פנו לחברה ובקשו לקבל לעיונם מסמכים נוספים ולא נענו. אולם, על בסיס האסמכתאות שהיו בידי המבקשים, הם הגישו את התביעה, בה הם שוטחים את גרסתם ביחס לנסיבות קריסתה של החברה. קבלת עמדתם של המשיבים - כך נטען - משמעה כי תיחסם הדרך לבירור נסיבות אחריותם של המשיבים לנזקי החברה לעולמי עד. לגישת המבקשים, הבקשה וכתב התביעה כוללים לפחות ראיות לכאורה לביצוע עבירות חמורות של המשיבים או מי מהם והתנהלות רשלנית של המשיבים או מי מהם. המבקשים טוענים כי אסמכתאות רבות צורפו לבקשה שהן מסמכים רשמיים של החברה, כתבי בית דין וכתבות, המהווים יחד ראיה מספקת לצורך בקשת האישור. גרסת המבקשים היא לטענתם עקבית, הגיונית ונתמכת בראיות מצוינות. רוב המידע נמצא מטבע הדברים בידי המשיבים. המבקשים טוענים כי בניגוד לאמור בבקשה, הם היו בעלי מניות בחברה במועד הגשת בקשת האישור, והם הצהירו על כך. על כל פנים, כך נטען, די בכך שאחד מהמבקשים היה בעל מניות כדי שניהול ההליך יימשך. 4. המשיבים השיבו לתגובת המבקשים לבקשה. הם טענו כי המבקשים הודו כי הם לא פירטו בתצהיריהם את העובדות שהם מבקשים להוכיח, וכי התצהירים נערכו על דרך של הפנייה. המבקשים לא עתרו כי בית המשפט יתיר להם לתקן את הפגם שנפל בבקשת האישור, ואין מדובר בפגם פרוצדוראלי גרידא אלא מדובר בפגמים מהותיים. עוד נטען כי פרסומים בתקשורת הישראלית והזרה אינם מהווים תשתית ראייתית מספקת להגשת בקשת האישור. המשיבים טוענים כי המבקשים נעדרים ידיעה אישית בקשר עם האירועים נושא התביעה, והם מודים בכך. בקשה לאישור תביעה נגזרת אינה בקשה שניתן להצהיר בה לפי מיטב האמונה, אלא זו בקשה בה על המבקש להוכיח את העובדות מתוך ידיעתו האישית. המשיבים כופרים בטענת המבקשים לפיה יש להעביר את נטל הראייה אל שכמם, ולטענתם נטען הראיה מוטל על המבקשים ולא עליהם. עוד נטען כי המבקשים לא הוכיחו ולו לכאורה את היותם בעלי מניות בחברה במועד הגשת בקשת האישור. רק חלק מהמבקשים הציגו אסמכתאות להוכחת בעלות נטענת במניות ביחס למועדים מוקדמים יותר לבקשת האישור. דיון 5. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבורה כי דין הבקשה להדחות, בכפוף להגשת תצהירים מלאים על ידי המבקשים. 6. ס' 198 לחוק החברות קובע: "(א) תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט, והוא יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה, וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב". 7. אני סבורה כי המשיבים בקשו למעשה בבקשתם להקדים את המאוחר, ולדון בבקשת האישור כבר במסגרת הבקשה המקדמית לסילוק על הסף. כידוע, תביעה נגזרת, בדומה לתביעה ייצוגית, היא הליך בו מתחלק הדיון לשניים - בשלב הראשון, בית המשפט דן בשאלה האם יש לאשר את התביעה כתביעה נגזרת. במסגרת זו, בית המשפט מתייחס בין היתר לשאלת סיכויי התביעה - לצורך בחינת הרכיב של שכנוע לכאורה כי התביעה וניהולה הם לטובת החברה. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט גינת, בת"א 474/04 רות ירדן נ. משה ליפשיץ (לא פורסם,. ניתן ביום 20.8.07)) קבע בהקשר זה כי: "היגיון הדברים מחייב לפרש את התנאי של 'טובת החברה' ככולל גם דרישה לקיומה לכאורה של עילת תביעה, פרשנות הנתמכת בהתפתחות הפסיקה בנוגע להסדר התביעה הנגזרת עובר לחקיקת חוק החברות ועיצובו מחדש בחוק בדומה להסדר התביעה הייצוגית (ראו, חביב סגל הנ"ל בסעיף 34, 609)" (ור' גם בש"א (ת"א) 23489/04 בוגנר איתי נ. צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ (לא פורסם,. ניתנה ביום 20.4.06), כב' השופטת קרת-מאיר). 8. כדי לבחון את קיומה של עילה לכאורה, על בית המשפט לבחון כמובן את חומר הראיות שיש בידי מבקשי האישור, נבחנת שאלת נטלי הראייה וכיו"ב. יחד עם זאת, בחינה זו נעשית בשלב הראשון של הדיון, שלב אישור הגשת התביעה כתביעה נגזרת. 9. בהתייחס למוסד של התביעה הייצוגית, קבע בית המשפט בעבר, עוד לפני חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות תשס"ו - 2006, כי ככלל אין מקום לסלק על הסף בקשה לאישור תביעה ייצוגית, שכן שאלת קיומה של עילת תביעה נבחנת ממילא במסגרת התנאים לאישורה של התובענה הייצוגית (ר' למשל רע"א 8332/96 שמש נ. רייכרט פ"ד נ"ה(5) 276, בעמ' 293-294). יחד עם זאת, נפסק כי במקרים חריגים וקיצוניים, כאשר מדובר בשאלות שבית המשפט יכול להכריע בהן על אתר, ללא דיון לגופה של הבקשה לאישור התביעה כייצוגית, בית המשפא נוהג מטעמי יעילות לדון בשאלות אלה, עוד בטרם הדיון בבקשת האישור (ר' למשל ת. א. 1476/02 שועלי נ. פניקס הישראלי בע"מ - חברת ביטוח, כב' השופטת חיות). 10. לאחר חקיקת חוק תובענות ייצוגיות קבע בית המשפט העליון (כב' השופט כתוארו דאז, גרוניס), כי: "אמנם, שאלת קיומה או העדרה של עילת תביעה אישית הינה שאלה שראוי לה להתברר בשלב מקדמי של הדיון, אך דומה כי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לכשעצמה מהווה שלב מקדמי דיו לצורך בירור זה. ודוק, אין בדברים אלה כדי לומר כי לעולם לא ניתן יהיה לבקש את סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. ניתן להעלות על הדעת טענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט יחסית, ושיש בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כולה. כך למשל, עשויה להיות טענת התיישנות הרלוונטית לכל הקבוצה התובעת (להבדיל מהתיישנות עילתו האישית של התובע המייצג בלבד)" (ר' רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ. אר און השקעות בע"מ מיום 13.8.2007). סיכומה של נקודה זו, בדרך כלל אין מקום לסלק על הסף בקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית או בקשה לאישור תביעה כתביעה נגזרת, מהטעם של העדר עילה. שאלת קיומה של עילת התביעה מתבררת בשלב בקשת האישור, שהוא כשלעצמו שלב מקדמי של הדיון, שנועד לצורך זה בדיוק. ייתכנו מקרים חריגים בהקשר זה, בהם ניתן לסלק את הבקשה על הסף עוד בטרם דיון בבקשת האישור לגופה, אולם - אינני סבורה כי המקרה דנן הוא אחד המקרים החריגים הללו. זאת משום שטענות המשיבים בבקשה הן בדיוק מסוג הטענות שיהיה מקום לבחון אותם במסגרת בקשת האישור. 11. אינני בוחנת לכן בשלב זה לגופן את טענות הצדדים ביחס לחומר הראיות שהוצג על ידי המבקשים, והאם די בו לצורך אישור הבקשה להגשת תביעה נגזרת. אינני בוחנת את קבילות הראיות ואף לא את משקלן - עניינים אלה יתבררו בשלב הדיון בבקשת האישור לגופה. מטעם דומה, אין גם מקום להכריע בשלב זה בשאלת נטלי ההוכחה, והאם עבר נטל ההוכחה למשיבים בשאלות מסוימות. 12. אינני סבורה כי בשלב זה יש לקבוע כי המבקשים - כולם או חלקם - לא היו בעלי מניות בחברה במועד הגשת בקשת האישור. המבקשים הצהירו כי הם היו בעלי מניות, ודי בכך לשלב זה של הדיון. השאלה האם הוכחה בעלותם במניות החברה במועד הרלוונטי, תיבחן אף היא על פי הצורך במסגרת בקשת האישור לגופה. 13. יחד עם זאת, מקובלת עלי טענת המשיבים ביחס לאופן ניסוח תצהיריהם של המבקשים. אכן, אין מקום להגיש תצהירים במסגרת בקשת האישור, שכולם מנוסחים בדרך של הפנייה. המבקשים היו חייבים להגיש לפחות תצהיר מפורט אחד, שיתמוך בבקשת האישור, ושלא ייערך בדרך של הפנייה למסמכים אחרים. מאחר שמדובר בנושא שניתן לתיקון, אני מאפשרת למבקשים לתקן עניין זה וזאת על ידי הגשת תצהירים מתוקנים תוך 7 ימים מהיום. מובהר כי התיקון יהיה רק ביחס לאופן עריכת התצהיר, ולא ביחס לתוכנו. תשובת המשיבים 16 ו-19 לבקשת האישור תוגש 21 יום לאחר שיוגש התצהיר המתוקן. 14. לכן, אני דוחה את הבקשה בכפוף לאמור בס' 13 לעיל. לאור התוצאה, אני מחייבת את המשיבים (הם המבקשים בבקשה הנוכחית) בהוצאות המבקשים בסכום כולל של 3,000 ₪. סילוק על הסףתביעה נגזרת