סופיות החלטת ביניים

דוגמא להחלטה בנושא סופיות החלטת ביניים: לפני בקשה להעברת הדיון בתיק למותב אחר לצורך בירור שאלה שכבר הוכרעה בפס"ד חלקי. רקע כללי - התובע נפגע ביום 14/1/08 בתאונה במהלך עבודתו. התובע היה במועד הרלבנטי עובד של הנתבעת 1, דלתון אלומיניום בע"מ (להלן: "דלתון"). במועד בו עסקינן, דלתון ביצעה עבודות בניה עבור הנתבעת 5, שניידר פרוייקטים (א.י.ש.) בע"מ (להלן: "שניידר") ועבור הנתבעת 6, גב-ים לקרקעות בע"מ (להלן: "גב-ים") באתר בניה מסוים. במסגרת העבודות, הוזמנו לאתר לוחות זכוכית מהנתבעת 4, מובילי זכוכית לישראל בע"מ (להלן: "מובילי זכוכית"). ביום האירוע, הגיעה לאתר משאית של מובילי זכוכית ועליה שתי חבילות של לוחות זכוכית אשר נועדו לפריקה באתר. במשאית נהג הנתבע 2, מר סיף סלמאן (להלן: "הנהג") והיא היתה מבוטחת אצל הנתבעת 3, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הכשרת הישוב"). במהלך אירוע הקשור לפריקת לוחות הזכוכית נפגע התובע. בשלב הראשון של הדיון, התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעים 2-6 אך לא כנגד המעבידה, דלתון. יאמר כבר עתה כי התובע, מן הסתם, ידע אף במועד הגשת התביעה מי הוא המעביד שלו וכי גב-ים, בסעיף 8(ד) לכתב הגנתה דרשה מהתובע פרטים לגבי זהות המעביד. עילת התביעה היתה חלופית, במובן שהתובע טען כי האירוע מהווה תאונת דרכים (ולכן על הנהג והכשרת הישוב לפצותו בגין נזקיו) ולחילופין, כי האירוע מקים חבות נזיקית מצד שניידר, מובילי זכוכית וגב-ים (ביחד ולחוד). עוד יצויין כי שניידר נמצאת בפירוק ומובילי זכוכית לא התייצבה לדיונים בתיק זה עד כה, כך שלמעשה "השחקנית הפעילה" באשר לעילה הנזיקית, בשלב הראשון, היתה רק גב-ים. בכל אופן, היות והיתה מחלוקת באשר לשאלת סיווג האירוע - הגיש התובע תצהיר נסיבות, והצדדים הסכימו להגיש סיכומים על בסיס התצהיר לגבי השאלה אם עסקינן בתאונה דרכים אם לאו. לאחר הגשת הסיכומים, ביום 19/7/2012 ניתנו פסק דין חלקי והחלטה - לפיהם מצאתי לקבוע כי האירוע אינו תאונת דרכים. בהתאם, נדחתה התביעה כנגד הנהג והכשרת הישוב. התיק נקבע לישיבת קדם משפט בנוכחות שאר הצדדים "שנשארו" בתיק, בעילה הנזיקית. עובר לישיבה זו, ביום 24/10/2012, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת דלתון כנתבעת נוספת. הבקשה הוגשה בהסכמת גב-ים (ואזכיר שוב כי שניידר בפירוק ומובילי זכוכית אינם נוטלים חלק פעיל בתיק זה). הבקשה היתה מוסכמת והיא התקבלה בהחלטה מיום 14/10/2012. בהתאם, הוגש כתב תביעה מתוקן ובו דלתון הופיעה כנתבעת 1. המחלוקת הנוכחית - דלתון הגישה כתב הגנה ובו טענה, בין היתר, כי היא אינה מבינה מדוע התובע צירף אותה להליך בשלב כה מאוחר, לאחר שכבר ניתן פסק דין חלקי בשאלת סיווג האירוע וכי לשיטתה האירוע כן מהווה תאונת דרכים. במהלך הדיון שהתקיים לאחר הגשת כתב ההגנה, הוסיף ב"כ של דלתון וטען כי דלתון לא היתה צד להליך בשלב בו ניתנה ההסכמה הדיונית של הצדדים להגשת סיכומים לגבי שאלת סיווג האירוע ללא חקירת התובע, כי אולי היא לא היתה מסכימה למתווה דיוני כאמור, כי היא לא קיבלה הזדמנות להציג את טיעוניה המשפטיים בשאלת הסיווג - ולכן, פסק הדין החלקי אינו מחייב אותה. המשיכה דלתון וטענה כי לא היה מקום לצרף אותה בשלב בו צורפה וכי יש להורות על "הוצאתה מהתיק". לחילופין, טענה דלתון, כי אם ימשיך ההליך נגדה, יש "להתחיל הכל מחדש", יש לדון מחדש בשאלת סיווג האירוע (ולאפשר לה להעלות את טיעוניה) ולכן - יש להעביר את הדיון למותב אחר (שכן בית המשפט הזה כבר נתן את דעתו לשאלת סיווג האירוע ולא יוכל לדון שנית באותה שאלה ללא חשש שדעתו "נעולה"). התובע, במענה לטענות דלתון, מסר שהוא מסכים שדלתון תוכל לערער בסוף ההליך גם על הקביעה לפיה אין המדובר בתאונת דרכים. לגבי צירוף דלתון כנתבעת נוספת - נמסר כי המדובר בבעל דין דרוש בהיותה המעבידה וכי אין להורות על מחיקתה. גב-ים מסרה כי ככל ששאלת סיווג האירוע תעלה שוב לדיון, היא שומרת על זכותה לשוב ולטעון בנושא וכי היא משאירה לשיקול דעת בית המשפט את השאלה אם לפסול עצמו ולהעביר את הדיון למותב אחר. עוד הוסיפה גב-ים כי אין למחוק את דלתון וגם אם תמחק כנתבעת, היא ממילא תשלח לה הודעה כלפי צד שלישי. דיון והכרעה - מהאמור עולה כי הסיצואציה הדיונית בה אנו נמצאים מורכבת. מחד, מבחינת הנהג והכשרת הישוב ניתן פסק דין הדוחה את התביעה כנגדם, וכל עוד ההכרעה לא תבוטל ע"י ערכאה מוסמכת - הם לא יכולים להיות חשופים שוב לאפשרות שהאירוע כן מהווה תאונת דרכים ולא יעלה על הדעת לזמנם שוב לתיק זה לצורך בירור חוזר של מה שכבר התברר (ואין זה משנה אם בירור חוזר זה יתבצע בפני או בפני שופט אחר - כל עוד המדובר בתיק הנוכחי). מאידך - יש ממש בטענות דלתון לפיהן בתיק הנוכחי לא ניתן לה יומה בבית המשפט בכל הנוגע לשאלת הנסיבות וסיווג האירוע והיא צורפה לתיק בשלב בו כבר התקבלו הכרעות לחובתה. "הבקשה "הפורמלית" שעל הפרק הינה אם כן, להורות על דיון מחודש בשאלת סיווג האירוע ולהעביר דיון שכזה לשופט אחר, אך עמדתי היא כי המהלך הראוי הינו דווקא ביטול ההחלטה הקודמת שנתתי לגבי צירופה של דלתון לתיק הנוכחי, כיון שהוספת דלתון לתיק בשלב בו צורפה היא אשר יצרה את ה"תסבוכת" ואת המהלך הזה יש לתקן היום. הסמכות להורות על ביטול החלטת ביניים קודמת - סמכותו של בית המשפט להורות על שינוי החלטות ביניים קודמות היא סמכות טבועה והכלל בדבר אי סופיותן של החלטות ביניים קובע כי בית המשפט שנתן את ההחלטה מוסמך גם לבטלה - בין אם לבקשת צד ובין אם מיוזמתו (בנימין רוטנברג, "אי סופיותן של החלטות", משפטים, כרך כא 463 (תשנ"א-תשנ"ב); יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 774 (מהדורה שביעית, 1995)). במקרה זה המדובר בבקשה מפורשת של דלתון לבטל את ההחלטה בדבר הצירוף המאוחר שלה לתיק (ושאר הצדדים קיבלו שהות להגיב לבקשה). לכן, עקרונית, ניתן לבטל את ההחלטה בדבר תיקון כתב התביעה ובדבר צירוף דלתון בשלב בו צורפה. מעבר לכך, תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת לבית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו - "לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע". האם בנסיבות המקרה מן הראוי להורות על ביטול החלטת הצירוף? ביטול או שינוי החלטות ביניים אינו רצוי ויעשה במקרים מיוחדים בהם המדובר בהחלטה מוטעית או כאשר השתנו הנסיבות (רע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002); רע"א 4472/10 Prneuron Biotechnologies Inc. נ' טבע תעשיות בע"מ (6.10.2010)). נדמה לי, ולא בלי לבטים, שזהו אחד מהמקרים המתאימים. ראשית, החלטתי בדבר תיקון כתב התביעה ניתנה ללא שדלתון קיבלה את האפשרות לטעון כנגד הצירוף (על סמך בקשה של התובע והסכמה של גב-ים, אשר האינטרס שלה לצרף עוד מעוולים פוטנציאליים ברור). למעשה רק לאחר הצירוף, הועלו טענות מהותיות כנגדו - וזהו השלב הראוי לבחון שנית את בקשת הצירוף של דלתון. במובן זה, הסיטואציה דומה למהלך הדיוני עקב בקשות להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. אף שם, ניתנת ההחלטה בדבר ההמצאה לחו"ל במעמד צד אחד, בהעדרו של הצד שאליו יומצא כתב התביעה, ורק לאחר שהוא מתייצב וטוען כנגד ההיתר שניתן - דן בית המשפט בבקשת הביטול (ולעיתים אף מבטל את ההחלטה בדבר היתר ההמצאה). ההקבלה הינה שבשני המקרים, רק לאחר ההמצאה לחו"ל ולאחר הוספת הנתבעת החדשה - הנתבע מקבל את ההזדמנות הראשונה להעלות טענות כנגד ההמצאה או הצירוף. שנית, דלתון אמנם עשויה להיות "בעל דין דרוש", אך שוכנעתי כי עשויה להפגע עקב הצירוף המאוחר. אמנם בתי המשפט נוטים לליברליות לגבי תיקון כתבי טענות אשר יש בו כדי לייעל את הדיון ולתרום לחקר האמת, אך יש לזכור כי תיקון המוביל לצירוף של בעל דין לתיק לאחר תחילת ההליכים, בבחינת "בעל דין נדרש", יעשה רק כאשר הצירוף נדרש לאפשר לאותו צד לשטוח את טיעוניו (בהיותו רלוונטי ומעורב ברקע העובדתי נשוא המחלוקת) וכאשר היעדר הצירוף עלול להוביל למתן פסק דין שיפגע בזכויותיו (משה קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מהדורה 15, כרך א', עמ' 549-551). במקרה דכאן - הצירוף מניב תוצאה הפוכה. דלתון אולי רלבנטית אך הצירוף דווקא עלול לפגוע בזכויותיה, שכן לא יתאפשר לה לשטוח את מלוא טענותיה. כאשר שוקלים זה למול זה את האפשרות שדלתון "דרושה" למול האפשרות שזכויותיה יפגעו - הצורך שלא לפגוע בה גובר על היותה בבחינת בעל דין דרוש. שלישית, התובע לא הסביר מדוע הוא מצא לנכון לצרף את דלתון רק בשלב בו הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה ומדוע הוא לא הגיש כנגדה את התביעה מלכתחילה (שהרי הוא טען לעילה נזיקית חלופית וראה שגב-ים בהגנתה מבקשת לדעת פרטים על המעביד). אי מתן ההסבר למהלך הדיוני המאוחר, מהווה נדבך נוסף במסקנה לפיה יש לבטל את ההחלטה. בהקשר זה יצוין כי הבקשה הראשונית לא נתמכה בתצהיר שיסביר את השיהוי (ואולי הייתי צריכה לדחות את בקשה הצירוף כבר בשלב ההוא בהעדר תצהיר) ואף בשלב הנוכחי לא הוצג הסבר לשיהוי. רביעית, מאזן הנוחות מצדיק אף הוא את ביטול החלטה. הותרת דלתון בתיק וחסימת דרכה מהעלאת טענות לגבי סיווג האירוע - אינה הוגנת. בהקשר הזה עוד אוסיף כי מתן זכות ערעור לגבי פסק הדין בסוף ההליך אינה יכולה להוות מענה מספק, הן כיון שזכות ערעור אינה שקולה לזכות טיעון ראשונית והן כיון שפסק הדין סומך גם על נתונים עובדתיים שדלתון חולקת עליהם. בדומה, פתיחת הדיון מחדש - אינה הוגנת ואינה אפשרית מבחינת הנהג והכשרת הישוב, אשר מבחינתם קיים פסק דין כבר מחודש יולי 2012. מנגד, ביטול ההחלטה בדבר צירוף דלתון לא תסב נזק משמעותי לצדדים. אמנם, התובע יאלץ, אם ימצא לנכון, להגיש תביעה אחרת חדשה כנגד דלתון - ובמסגרתה תוכל דלתון להעלות כל טענה שתמצא לנכון, והדבר יחייב ניהול הליך נוסף (לרבות המשמעויות הכספיות של הדבר) - אך אין לו אלא להלין על עצמו בהקשר זה שכן, מחדלו באי צירופה של דלתון מלכתחילה - הוא אשר יצר את המצב בו אנו נמצאים. לכן, תהא הכבדה דיונית מסויימת לגבי התובע, אך מהותית לא יפגעו זכויותיו לברר את עילת התביעה כנגד דלתון המעבידה. יש עוד לזכור כי הגם שעילת התביעה כנגד דלתון ועילת התביעה כנגד גב-ים הינן עילות נזיקיות - אזי שכלפי כל אחד קיימות טענות שונות לגבי ההתנהלות הרשלנית הלכאורית. הטענות הפוטנציאליות כנגד דלתון (באשר לבטיחות בעבודה או נוהלים או כל טענה אחרת) אינן זהות לטענות הפוטנציאליות כנגד גב-ים (באשר לפריקת הזכוכיות או הפיקוח על הפריקה) - וניתן לברר כל טענה בנפרד. ברור כי במצב דברים רגיל, רצוי לברר את הטענות ביחד, באותו התיק, אך אין מניעה עקרונית מלברר את הטענות בנפרד (משה קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מהדורה 15, כרך א', עמ' 543). עוד נזכור כי הוראות תקנה 24 הנ"ל, אשר הראציונל שבבסיסה הוא הרלבנטי תעניינינו, מורות כי יש לצרף בעל דין שנוכחותו "דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". ההלכה בהקשר זה היא כי הביטוי "השאלות הכרוכות בתובענה" פירושו: "הפלוגתאות העולות מן התביעה כמו שהוגשו ('בתובענה'), ולא הפלוגתאות מתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה. אם יאבה התובע, יתבע את לוי בתביעה אחרת, ולכך, כמובן, הוא רשאי. ייתכן, איפוא, שבית המשפט ייאלץ לדון באותה תאונה ובתוצאותיה פעמים אחדות. ואולם תקנה 24 אינה מיועדת למנוע ריבוי משפטים"; (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי סעיף 156, עמ' 198, (מהדורה שביעית, 1995), ההדגשה הוספה; ע"א 203/77 זמיר בע"מ נ' החברה לבנין ולעבודות ציבוריות בע"מ, פ"ד לב(1) 59 (1977), בר"ע (מחוזי-ירושלים) 977/09 אלרפאעי נ' לבקריאת (21.9.2009)). חמישית, לגבי גב-ים, הטוענת כי ביטול ההחלטה בדבר הצירוף תגרור הגשת הודעה כלפי צד שלישי מטעמה כלפי דלתון - אזי שהגשת הודעה שכזו בשלב הזה תחייב אף היא לבקש אישור מבית המשפט, ולאור האמור בהחלטה זו - נדמה לי שאישור שכזה לא צריך להינתן. אף גב-ים היתה מודעת לקיומו של מעביד עוד בשלב הגשת כתב ההגנה, דרשה לקבל לגביו פרטים, אך לא מיצתה את הבירור ולא הגישה הודעה כלפי דלתון בשלב הראשוני. היא הצטרפה, מן הסתם, לבקשה לתקן את כתב התביעה (כיון שהאינטרס שלה בצירופו של נתבע נוסף ברור) - אך אין בכך די. כל טענה של גב-ים לגבי פגיעה אפשרית בהגנתה בשל ביטול ההחלטה בדבר צירוף דלתון, תדחה מן הטעם שאף היא כשלה בצירופה בשלב הקודם ואף היא תוכל להגיש תביעה כנגד דלתון לשיפוי (ככל שהתביעה של התובע כנגדה תתקבל). לכן, דומני כי יש לבחור בין כמה חלופות שאף אחת אינה אופטימליות - בבחינת בחירת האפשרות שמגלמת את "הרע במיעוטו". אפשרות אחת הינה להמשיך את ההליך תוך חסימת דרכה של דלתון לטעון לעניין סיווג האירוע, אפשרות שניה הינה להתחיל את כל התיק מחדש במסגרת התיק הנוכחי ואפשרות שלישית היא לבטל את ההחלטה בדבר צירופה של דלתון ולהמשיך את ההליך כנגד הצדדים המקוריים (תוך לקיחה בחשבון שיתכנו הליכים משפטיים נוספים שיפתחו על ידי התובע או גב-ים מתי שהוא בעתיד). האפשרות בה בחרתי היא הסבירה לשיטתי והיא זו אשר תסב פחות נזק לכל הצדדים. אולי קיימות אפשרויות אחרות - אך הן לא הועלו במהלך הדיון ולא התבקשתי לשקול אותן. סיכום - לכן, לאור האמור מעלה, אני מורה על ביטול ההחלטה מיום 24.10.2012 המתירה את תיקון כתב תביעה. בהתאם, התביעה כנגד דלתון נמחקת, ללא צו להוצאות. על גב-ים להודיע עמדתה לגבי בקשת התובע להסתמך על קביעת המל"ל, כפי שהועלתה במהלך הדיון - בתוך 21 יום. לעיוני. החלטת ביניים