דוגמא לפסק דין בנושא נקע ברצועה בברך: 1. התובע, יליד 20.3.56, נפגע ביום 23.4.06 בתאונת דרכים (להלן:"התאונה") כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"א-1975 (להלן:"החוק"). 2. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות ועל כן נסבה המחלוקת שבפניי בשאלת הנזק בלבד. (ראה הודעת ב"כ הנתבעת עמ' 2 שורות 7-8 לפרוטוקול) 3. א. מומחה רפואי מטעם בית משפט, ד"ר גד ולן, אשר בדק את התובע קבע בחוות דעתו מיום 16.10.07 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן:"התקנות") וזאת בגין ארטריטיס בתר חבלתית ונקע של הרצועה הצולבת הקדמית בברך ימין (להלן:"חוות הדעת הראשונה"). ב. ביום 27.4.11 נבדק התובע פעם נוספת על ידי ד"ר ולן, אשר לא שינה מקביעתו. ג. הנתבעת חלקה על קביעותיו של ד"ר ולן, ולפיכך הוא זומן ונחקר על חוות דעתו. 4. מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן הוגש תיק מוצגים. מטעם הנתבעת לא הובאו עדים אך הוגש פירוט חשבון מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), מחלקת ביטוח וגביה מלא שכירים. (סומן נ/1). 5. שלוש שאלות הן השנויות במחלוקת ובהן עליי להכריע: האחת: האם התאונה הינה תאונת עבודה. השנייה: עניינה נכותו של התובע, זו הרפואית וזו התפקודית. והשלישית: עניינה נזקיו של התובע. האם התאונה היא תאונת עבודה: 6. לטענת הנתבעת, התאונה ארעה במהלך עבודתו של התובע. הנתבעת תמכה את טענתה זו ברשום בנ/1 ממנו עולה כי התובע שילם מקדמות עד לחודש דצמבר 2005. מאידך טען התובע כי במועד התאונה לא עבד והיה בחיפושים אחר עסק חדש (ראה עדותו בעמ' 3 שורות 13-16; וכן בעמ' 4 שורות 24-26). התובע גם צרף חשבונית מס מיום 1.5.05 ממנה עולה כי הוא מכר את הציוד של העסק בו עבד עד אותו מועד לבנו. 7. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, ראיתי להעדיף בעניין זה את גרסת התובע. מעבר לאמירה כללית לפיה מדובר בתאונת עבודה, לא הביאה הנתבעת ולו בדל של ראיה כדי לתמוך טענתה בדבר קיומו של קשר ישיר בין תשלום מקדמות למל"ל לבין היות התובע עובד במועד התאונה. הנתבעת גם לא הציגה כל הסבר או נימוק בדבר מניעיו של התובע לטעון כי אין המדובר בתאונת עבודה. אם אכן התאונה הייתה תאונת עבודה כי אז היה התובע זכאי לגמלאות במשך כל תקופת אי הכושר (המלא והחלקי). אם כן משעה שלטענתו שהה בתקופת אי כושר ארוכה ללא כל מקור פרנסה אך הגיוני הדבר שאם אכן מדובר בתאונת עבודה הוא לא יכחיש זאת ויפעל למימוש זכויותיו במל"ל. ועוד, טענת התובע לפיה הוא לא עבד כבר ממאי 2005 יש בה כדי להשליך על קביעת בסיס השתכרותו וזכאותו לפיצוי בגין ההפסדים שנגרמו לו בעבר - הכל כפי שיפורט להלן. לפיכך וגם מטעם זה אין כל הגיון בטענת הנתבעת ולפיה אין לקבל את גרסת התובע כי התאונה איננה תאונת עבודה. 8. בהינתן כל האמור, אני קובעת כי דין טענת הנתבעת לפיה התאונה הינה תאונת עבודה להדחות. הנכות הרפואית: 9. התאונה ארעה שעה שהתובע שנהג בקטנוע שבבעלותו בלם באופן פתאומי, החליק עם הקטנוע ונפגע בכל גופו, בעיקר בגב, בכתף ובברך שמאל (ראה סעיף 6 לתצהירו). כך קבע ד"ר ולן בחוות הדעת הראשונה מיום 16.10.07: "בבדיקתו ללא הגבלה בטווחי תנועת הצוואר או הגב התחתון, ללא פחת נוירולוגי או סימני גירוי שורשי. בכתף שמאל רגישות מעל גיד הביצפיס הארוך. בברך שמאל הגבלת טווח התנועה ביחס לימין רגישות בסדק המפרקי הפנימי. על פי ממצאי בדיקתי לא נותרה נכות בעמ"ש צווארי או מותני ואין נכות בכתף שמאל. בגין ארטריטיס בתר חבלתית ונקע הרצועה הצולבת הקדמית בברך שמאל, נכותו 10% לפי סעיף 35(1)(ב). בתשובת המיפוי פורשה הקליטה בלשכה פנימית בברך שמאל כתואמת שינוי ניווני, אך כיוון שטרם המיפוי נחבל בברך שמאל הרי שמדובר בממצא חבלתי ולא תחלואתי". 10. ביום 10.11.10 ולאחר שניתנה הצעה לפשרה, שלח ב"כ התובע שאלת הבהרה למומחה אליה צרף תוצאות בדיקת ארטרוסקופיה שעבר התובע בחודש פברואר 2008 בברך שמאל כדלקמן: "אודה עבור התייחסות כבודו האם יש מקום לשינוי במסקנותיו או לבדיקה חוזרת לאור המסמכים הנ"ל". ביום 15.11.10 השיב המומחה כי בהתבסס על התיעוד שצורף לו הוא מציע שהתובע ייבדק על ידו פעם נוספת. לפיכך, ביום 14.12.10 הגיש התובע בקשה לבדיקה חוזרת. הנתבעת התנגדה לבקשה בטענה כי מדובר בניסיון לבצע מקצה שיפורים. ביום 7.2.11 ניתנה על ידי החלטה לפיה התרתי את בדיקתו החוזרת של התובע על ידי ד"ר ולן. התובע אכן נבדק פעם נוספת וביום 2.5.11 התקבלה חוות דעתו הנוספת של ד"ר ולן (להלן:"חוות הדעת השנייה") ובה נקבע: "בבדיקתו הליכה בצליעה ברגל שמאל. בברך שמאל צלקות ארטרוסקופיה עדינות. רגישות פטלופמוראלית מעטה טווחי תנועה מלאים. רגישות בסדר מפרקי פנימי, מבחן על שם אפליי חיובי. על פי ממצאי בדיקתי כיום נכותו נותרה כפי שקבעתי בחוות דעתי מיום 16.10.07 10% לפי סעיף 35(1)(ב) זאת עקב ארטריטיס בטר חבלתית עם הגבלה קלה בכושר הפעולה הכללי." 11. הנתבעת שכאמור לא הסכימה עם ממצאי בדיקתו זימנה אותו לחקירה. כך העיד ד"ר ולן : "... הנכות שקבעתי הן בחוות דעתי הראשונה והשניה, היא לא בגין רצועות צולבות או מניסקוסים. פגיעת סחוס גורמת להגבלה בכיפוף וזה מה שיש לו. ההגבלה בכיפוף נובעת מהארטריטיס. פגיעה בסחוס היא חלק מהארטריטיס. ש. גיל משפיע על פגיעה בסחוס? ת. כן. יש שינויים ניווניים שהם תלויי גיל... ש. האם יש הבדל בין חוות הדעת שלך משנת 2001 (צ"ל 2011 - מ.ס.) לחוות דעת שלך משנת 2007? ת. כן הכיפוף שלו השתפר. מותר ללכת בצליעה ועדיין לכפוף את הברך. ש. כלומר, למעשה מחוות הדעת השנייה כשאתה כותב טווחי תנועה מלאה הכוונה גם ליישור וגם לכיפוף? ת. נכון. ש. אז יש סיבה מדוע בא אליך התובע וצלע? ת. ... לאור הממצאים של אותה ארטרוסקופיה שהפכה בוודאות למה שהיה השערתית דהיינו, שיש ארטריטיס ולאור התיאור של המגבלות שלו וההתרשמות שלי מהבדיקה החוזרת של התובע, השארתי את הנכות אותו דבר. כאשר אני בודק את הנפגע אני מתרשם ממנו וההתרשמות היא חלק מקביעת כושר הפעולה שלו. עדיין בבדיקה השנייה מצאתי רגישות בסדק המפרקי ובבדיקה השנייה כשהפעלתי לחץ שזה מבחן אפליי שהיה חיובי שכן הפקתי כאב ולכן אני סבור שמצבו מתאים לסעיף הזה שכן עדיין צריך לזכור את הממצאים באם.אר.אי ואת העובדה שבארטרוסקופיה שייפו את הסחוס". (עמ' 12,13 לפרוטוקול). ובמענה לשאלות ב"כ התובע השיב המומחה: "ש. מה משמעות הפגיעה בסחוס שקיימת בתובע בעקבות התאונה ובעקבות האטרוסקופיה בעתיד? ת. תיאורטי לחלוטין, זה יכול לנוע מכלום ועד להחלפת ברך... אני לא יכול לצפות פני עתיד... אני לא יכול לקבוע החמרה בוודאות... ש. אם זה יופיע וכשהוא יופיע סביר להניח שהוא יתקשה לעלות במדרגות? ת. לאו דווקא הקושי שבעליה וירידה במדרגות הוא דווקא בגלל נזק במפרק הפטלופמורלי שלא נפגע בתאונה הזו .. מפגיעה כמו של התובע לא מגיעים לא לכיסא גלגלים ולא לקביים. ש. איזה טיפול יכול לעזור לו בעתיד? ת. אני מניח שמידי פעם עלולים להופיע התלקחויות של כאבים חדים ואז הוא יזקק לנוגדי דלקת ופיזיוטרפיה שנמצאת בסל הבריאות. ". ש. ... האם נכון שבעקבות ההחמרה בצליעה יש לומר שההגבלה לא קלה אלא בינונית, ת. לא אני חושב שההגבלה שלו היא קלה. ש. ניתן לאשר את חופשות המחלה אשר ניתנו לו על ידי המטפלים הרפואיים? ת. ככל שהאישורים ניתנו בזמן אמת כן". ( עמ' לפרוטוקול13,14). 12. לטענת התובע יש להשאיר את נכותו הרפואית כפי שנקבעה על ידי ד"ר ולן בהתאם לסעיף 35(1)(ב) לתקנות על כנה, שכן הוא סובל מארטריטיס (להלן:"ארטריטיס; דלקת במפרק") הגורמת לו לצליעה להגבלות ולכאבים. מאידך טוענת הנתבעת כי מאחר והמומחה ציין בחוות הדעת השנייה וגם חזר על כך בחקירתו, שבבדיקה השנייה מצא טווחים מלאים גם ביישור וגם בכיפוף, יש לעשות שימוש בסעיף 48 לתקנות העוסק בפגיעה בברך ולקבוע כי מאחר שלא נותרה כל הגבלה בברך (לא בכיפוף ולא ביישור) וגם אין קרע במניסקוס - לא נותרה לתובע נכות לצמיתות. 13. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובמיוחד לאור עדותו של המומחה, כמפורט לעיל, אשר לטעמי לא נסתרה בעניין זה, אני סבורה כי אין לקבל את טענת הנתבעת. המומחה העיד במפורש כי בעקבות התאונה התובע סובל מארטריטיס והדבר אף אומת בבדיקת ארטרוסקופיה שעבר. לדידו הארטריטיס משפיע על אופן ההליכה של התובע וגורם לצליעה הגם שלא נמצאו בבדיקתו הגבלות בכיפוף הברך. לפיכך, הגם שמדובר בדלקת אשר מתפרצת מידי פעם, והגם שבפועל לא נמצאו הגבלות בתנועה עדיין אני סבורה כי בהתחשב בכך שהתובע אובחן כסובל מארטריטיס בברך, יהא יותר נכון להחיל את סעיף סעיף 35 (1) (ב) לתקנות דן בפגימה מסוג ארטריטיס. ועוד, לטעמי צודק המומחה בגישתו לפיה יש לקבוע את הנכות הרפואית - להבדיל מזו התפקודית - תוך התחשבות גם בפגימה הקיימת (ארטריטיס) ולא רק בממצאי הבדיקה, שכן רק כך ניתן לשכלל באופן נכון והוגן את מצבו הרפואי של התובע בעקבות פגיעתו בתאונה [ראה עדותו בעניין זה בעמ' 11 לפרוטוקול שורות 10-16] ממצאי הבדיקה לפיהן לא נמצאו הגבלות בתנועת הברך, לא נמצא קרע במיניסקוס, ומדובר בדלקת שיכולה להתפרץ לעיתים, יובאו בחשבון בעת קביעת הנכות התפקודית. 14. לאור כל האמור אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 10%. נכות תפקודית: 15. התובע בסיכומיו לא התייחס באופן מפורש לנכותו התפקודית אך ניתן ללמוד מטיעוניו כי לשיטתו נכותו התפקודית זהה למצער לזו הרפואית. מנגד טוענת הנתבעת כי לתובע לא נותרה כל נכות תפקודית. שני הצדדים תומכים טענותיהם אלו הן בעדותו של התובע בכל הקשור לקריירה התעסוקתית שלו ולהשתכרותו מאז התאונה ועד היום, וכן בעדות המומחה. 16. בבואי לשקול ולקבוע איזה מהטענות מקובלות עליי, הרי שלאור עדותו הכוללת של המומחה בפניי וכן לאור עדותו של התובע ונתוני השתכרותו בתקופה לפני התאונה ועד היום, אני סבורה כי דווקא טענותיה של הנתבעת מתיישבות יותר עם העדויות, המסמכים והנתונים כפי שהוצגו. 17. מרוח עדותו הכוללת של המומחה עולה כי הנכות ניתנה על ידו עקב קיומה של דלקת במפרק אשר יכול ותתפרץ מפעם לפעם ותגרום לכאבים חדים. מאידך, התובע לא הציג נתונים על השתכרותו לתקופה שלפני התאונה ולמעשה נתוני השכר היחידים שהוצגו על ידו הם לתקופה שמתחילה במאי 2007, שאז לדבריו פתח את עסקו החדש (מסעדת פולקעס). עסק זה פעל עד חודש ספטמבר 2010 שאז נסגר. לטענת התובע, סיבת סגירת העסק הייתה מצבו הרפואי שמנע ממנו לתפעל את העסק באופן ריווחי. (ראה עדותו בעמ' 6 משורה 26 ואילך) דא עקא, ועדותו זו של התובע לא נתמכה בשום ראיה חיצונית ויש לראותה עדות יחידה של בעל דין שחל עליה סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "הפקודה") הקובע כי באין סיוע לעדות של תובע יחיד, חייב בית המשפט לפרט "מה הניע אותו להסתפק בעדות זו" [ראה: י. קדמי על הראיות (דיונון,1991, חלק 1) 131-142; ע"א (ת.א. 147/84 ברגר ואח' נ. זכאי פס"מ תשמ"ה(א); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נגד פולק פד"י כז'(1)(771); ע"א 69/79 פלונית נגד אלמונית פד"י לא(1) 212] . 18. לטעמי, התובע לא הציג סיוע כנדרש כדי שניתן יהיה לקבל את עדותו בעניין זה. כך למשל לא הובא לעדות בנו שעבד איתו בפולקעס ואשר עובד איתו גם היום, בכדי שיעיד באשר לאופן תפקודו לפני ואחרי התאונה. גם לא הובאו עובדים אחרים שעבדו ביחד עם התובע בפולקעס, שיעידו באשר לאופן התנהלותו ותפקודו במסעדה. לא זו אף זו, התובע גם לא הציג נתונים על השתכרות לפני הפסקת עבודתו ב- 2005 בכדי שניתן יהיה להשוות בין כושר השתכרותו לפני התאונה לבין כושר השתכרותו לאחר התאונה ובעקבותיה. 19. התובע גם לא הציג נתונים עדכניים ביחס להשתכרותו בעסק החדש שפתח ביחד עם בנו ב- 2011 וזאת הגם שהעסק נפתח בינואר2011 והתובע העיד רק ב- 2012. בעניין אחרון זה יפים הדברים הבאים: "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימינה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנה מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להניח שאילו הובאה ראיה היתה פועלת נגדו" [ע.א. 548/78, שרון נ' לוי, פדי לה (1) 736, 760; מצוטט בהסכמה בע.א. 55/89, קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ, פדי מד (4) 595, 602;] וכן דברי כב' השופט קדמי בספרו "על הראיות" (דיונון חלק ב') בעמ' 719: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט, הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו הייתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה לאי השמעת עד... התנהגות כזו בהעדר הסבר אמין וסביר פועלת לחובתו של הנוקט בה, באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד... היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב". 19. התובע גם לא הציג נתונים עדכניים ביחס להשתכרותו בעסק החדש שפתח ביחד עם בנו ב- 2011 וזאת הגם שהעסק נפתח בינואר2011 והתובע העיד רק ב- 2012. 20. בהינתן כל האמור אני סבורה כי גם אם לנכות הרפואית ישנה השפעה כלשהי על תפקודו של התובע, הרי שמדובר בהשפעה מזערית ומשכך לא מצאתי לכמת אותה במספר. דיון בראשי הנזק: הפסד השתכרות בעבר: 21. אין חולק כי מחודש מאי 2005 ועד לאמצע שנת 2007 התובע לא עבד ולא השתכר. בעניין זה ראה עדותו בעמ' 3 לפרוטוקול מול שורה 14 וכן ראה את נספחים 21,22 - דוחות שומה לשנים 2006,2007. 22. מאישורי המחלה שצרף התובע (נספחים 3 עד 7 לתצהירו) עולה כי אושרה לו חופשת מחלה ל- 105 ימים. אישורי המחלה הללו ניתנו על ידי מומחה אורטופד, בכל פעם עבור תקופה עתידית. לאור עדותו של המומחה בעניין זה, אשר לא נסתרה, ולפיה ככל שאישורי המחלה ניתנו בזמן אמת יש לאשר את חופשת המחלה, אני קובעת כי התובע שהה באי כושר של שלושה חודשים. 23. התובע לא צרף לתיק המוצגים מטעמו ולו נתון אחד המתייחס להשתכרותו עובר לשנת 2005. לשון אחר, התובע לא הוכיח מה היה שיעור השתכרותו עובר לתאונה, ועד לשנת 2008 שאז כעולה מדוח השומה (נספח 23) החל שוב להשתכר. 24. בהינתן כל האמור ומשעה שהתובע לא הוכיח שיעור השתכרותו עובר לתאונה, ומאחר ומדובר בנזק מיוחד, אני סבורה כי לא הוכחה זכאותו של התובע לפיצוי בשלושת חודשי אי הכושר כאמור. 25. גם ביחס ליתרת התקופה, דהיינו מתום תקופת אי הכושר המלא ועד למועד החזרה לעבודה (מאי 2007) אני סבורה כי התובע אינו זכאי לפיצוי ואסביר דבריי. בהתחשב בקריירת העבודה של התובע ובעובדה שהפסיק לעבוד שנה לפני התאונה וללא כל קשר אליה, הרי שלא ניתן לקבוע בוודאות כי בתום תקופת שלושת חודשי אי הכושר הוא היה מתחיל לעבוד. עוד לא ניתן לקבוע כי דווקא התאונה היא זו שמנעה ממנו את היכולת לשוב למעגל העבודה ולהשתכר מיד בסמוך לתום תקופת אי הכושר המלא. 26. במצב דברים זה, התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי ביחס לתקופה שמתום אי הכושר המלא ועד לחזרתו למעגל העבודה (מאי 2007) נגרמו לו הפסדים בעקבות הפגיעה בתאונה. הפסדי שכר בעתיד: 27. כיום עובד התובע, כך על פי עדותו, בחנות לממכר אוכל לחיות (להלן:"החנות") אותה פתח ביום 11.1.11 לאחר שבספטמבר 2010 סגר את מסעדה "פולקעס" שנפתחה כאמור, לדבריו, באמצע שנת 2007. 28. על אף שהתובע העיד ביום 4.4.12 - כשנה ו-4 חודשים לאחר פתיחת החנות - לא הוצגו נתונים ביחס להשתכרותו מאז פתיחתה של החנות ועד למועד עדותו. הנתונים היחידים שהוצגו התייחסו לארבעת החודשים הראשונים לאחר פתיחת החנות. 29. במצב דברים זה ומשעה שמצד אחד התובע לא הוכיח כי אכן בפועל נגרם לו הפסד שכר כלשהו, ואילו מצד שני, כפי שפרטתי לעיל, נכותו התפקודית הינה מזערית, אני סבורה כי זהו המקרה שעל בית המשפט לקבוע פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות על דרך של אומדנה, ואני מעמידה את הפיצוי בגין אב נזק זה ע"ס 35,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד: 30. בעבר: מדובר בנזק מיוחד, שהכללים להוכחתו ברורים וידועים לכל [ראה בעניין זה ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נגד מלון טירת בת שבע, פד"י לה(2) עמ' 800,809; ע"א 605/88 תבורי בית חרושת למשקאות קלים בע"מ ואח' נגד מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פד"י מה'(1)1010]. התובע לא צרף לתצהיר העדות הראשית מטעמו או לתחשיב הנזק מטעמו או לכתב התביעה קבלות על הוצאות שנגרמו לו בעקבות התאונה. יחד עם זאת, ומשעה שהתובע ביצע טיפולי פיזיוטרפיה, אני מוכנה להניח כי נגרמו לו הוצאות נסיעה. כמו כן ובהתחשב בטיב הפגיעה אני מוכנה גם להניח שהתובע רכש משככי כאבים. 31. בעתיד: התובע צרף חוות דעת של הכלכלן משה קצין (להלן:"חוות דעת קצין"), בכל הקשור לנזקים שנגרמו לו בגין הצורך, כך לטעמו, בהחלפת האופנוע לרכב עקב הפגיעה בברך. הנתבעת לא חקרה את משה קצין אודות חוות הדעת בטענה כי זו אינה רלוונטית לענייננו (ראה דברי ב"כ הנתבעת עמ' 9 לפרוטוקול - ישיבת יום 4.4.12 וכן בסיכומיו - עמ' 19 שורה 28). גם ב"כ התובעת לא התייחסה בסיכומיה לאמור בחוות הדעת והשאירה לשיקול דעתי כיצד להתייחס לאמור בחוות הדעת (ראה עמ' 18 לפרוטוקול שורות 4-5). לאור כל קביעותיי בדבר מידת התפקודיות שיש ליחס לנכותו של התובע [ראו סעיפים 15-20 לעיל] הרי שאינני מקבלת את האמור בחוות דעת קצין. למעלה מן הצורך רק אציין כי לאור אי הדיוקים בפרטים העולים מחוות הדעת, כלל לא ברור האם היא אכן מתייחסת לתובע. על אף כל האמור לעיל ובהתחשב במיקום הפגיעה, אני מוכנה להניח כי ייתכן ובעתיד ייגרמו לתובע הוצאות ניידות גבוהות במשהו מהרגיל. 32. לפיכך, ראיתי להעמיד את הפיצוי לו זכאי התובע בגין רכיב אב נזק זה (עבר ועתיד), כמפורט לעיל, על סך של 5,000 ₪ שכן סכום זה - בהתחשב בנתונים שהובאו בפניי, בטיב הפגיעה ומיקומה ובכל הנטען לעיל - נראה לי סביר בנסיבות העניין. עזרת זולת בעבר: 33. א. כאמור לעיל, התובע לא עבד עובר לתאונה. על אף זאת רופא קופת חולים אישר לתובע תקופת מחלה של 3 חודשים. התובע לא הוכיח כי אכן במשך תקופה זו, כמו גם בתקופה שלאחריה ועד היום, הוא אכן נזקק לעזרה חריגה. ב. בנסיבות אלה ומשעה שמדובר ב'נזק מיוחד', הרי שלא ראיתי לפסוק פיצוי כלשהו בגין אב נזק זה. עזרת זולת בעתיד: 34. א. לאור קביעותיי באשר לנכות תפקודית של התובע, אינני סבורה כי יש לראות בנכות התפקודית, ככזו שתגרום לתובע להיזקק בעתיד לעזרה של ממש בשכר. ב. לפיכך, ולאור האמור לא ראיתי לפסוק לתובע כל פיצוי בגין אב נזק זה. כאב וסבל: 35. בהתאם לסמכותי על פי החוק אני מעמידה את הפיצוי ע"ס של 16,161 ש"ח סך זה מהווה פיצוי לפי 10% נכות נכון למועד מתן פסק הדין. 36. סך כל הנזק כולו עומד ע"ס 59,661 ₪. סוף דבר 37. א. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 58,661 ₪. על סכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד כקבוע בחוק. ב. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט, לרבות אגרת בית משפט, על פי קבלות. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד התשלום המלא בפועל. 38. הסכומים האמורים כמפורט לעיל בסעיף 37 ישולמו בתוך 30 יום מיום התקבל פסק הדין אצל הצדדים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ברכייםנקע