דוגמא לפסק דין בנושא נפילת אישה בהריון בשטח בית חולים: רקע התובעת, ילידת 4.11.1966, נפגעה בתאונה בתאריך 16.12.2004 עת הלכה על מדרכה בשטח בית החולים "שיבא תל השומר", בדרכה לבניין מחלקת יולדות. התובעת הייתה במועד התאונה בשבוע 33 להריונה, כאשר בבטנה תאומים. התובעת הגיעה לבית החולים על מנת לקבוע תור לניתוח קיסרי אלקטיבי. התובעת החנתה את רכבה מחוץ לשטח בית החולים ונכנסה רגלית לתחום בית החולים. עת הלכה על מדרכה הבנויה מאבנים משתלבות, בדרכה אל בניין מחלקת היולדות, מעדה ונפלה, לטענתה, בשל מכשול במדרכה. המכשול אליו מתייחסת התובעת הוא התרוממות אבנים בשטח המדרכה, אשר יצרה מעין גבעה במרכז המדרכה. התובעת נפלה אפיים ארצה ונחבלה בבטנה ובידה השמאלית. ממקום התאונה פונתה התובעת לחדר מיון בבית החולים "שיבא תל השומר" והועברה למחלקת יולדות. התובעת נותחה בניתוח קיסרי, מאחר ואחד העוברים היה במצוקה וכן היה קיים חשש להפרדות השליה. אחד העוברים הועבר למחלקת טיפול נמרץ והשני לפגיה. טרם הלידה אובחן כי התובעת סובלת משבר של הגבשושית הגדולה בכתף שמאל. ידה של התובעת קובעה. התובעת שוחררה לביתה מבית החולים בתאריך 21.12.2004, כאשר הומלץ על המשך קיבוע של הזרוע במתלה למשך ארבעה שבועות וכן, המשך טיפול כתוצאה מהניתוח הקיסרי. בתאריך 6.1.2005 שוחררו התאומים מבית החולים לביתם. לאחר התאונה נזקקה התובעת להמשך טיפולי פיזיותרפיה וכן מעקב במרפאת חוץ אורתופדית של בית החולים "תל השומר". בביקורת שנערכה לה בתאריך 6.3.2005 נמצא כי השבר ללא תזוזה וקיים חיבור מלא. כמו כן, נמצא כי אין נוקשות של הכתף והומלץ על המשך טיפול פיזיותרפי לצורך שיפור טווח תנועות וחיזוק שרירים. בסיכום טיפול פיזיותרפיה מיום 18.7.2005 מהמרפאה בקופת חולים "מכבי ראש העין" נרשם, כי לאחר 23 ביקורים היה שיפור בטווח אך לאחרונה ללא שינוי. עוד נרשם כי התובעת עובדת קשה בביתה בגלל התאומים, אך נראה שיש לערוך בירור נוסף אם יש דבר מה נוסף שמפריע להתקדמות הטיפול. לכתב התביעה צירפה התובעת את חוות דעתו של ד"ר ולנטין ז'יטלני, אשר בדק את התובעת כ-11 חודשים בלבד לאחר התאונה. ד"ר ז'יטלני מצא כי צורת הכתף השמאלית תקינה, ואין דלדול בשרירי חגורת הכתף. עם זאת, מצא הגבלה משמעותית בתנועות המפרק. על כן, קבע ד"ר ז'יטלני, לתובעת נכות בשיעור 20%, בשל ההגבלה המשמעותית בתנועות הכתף השמאלית. הנתבעת מצדה, טוענת בכתב הגנתה כי התאונה אירעה בשל רשלנותה של התובעת אשר לא שמה לב לדרכה, וכי אותה גבעונת שנוצרה במדרכה אינה נחשבת סיכון מיוחד וחריג, אלא מדובר בסיכון רגיל מסיכוני היום יום. הנתבעת הגישה מטעמה את חוות הדעת של ד"ר גד ולן, אשר קבע כי נכותה של התובעת בגין התאונה הינה בשיעור 15%. ד"ר ולן מצא בבדיקתה של התובעת הגבלה בטווחי התנועה, עד גובה השכם, וללא הגבלה בתנועות הסיבוב. ראיות הצדדים התובעת הגישה שני תצהירים מטעמה. בתצהירה הראשון, שהוגש בתאריך 12.5.2009, מתארת התובעת את אירוע התאונה כמפורט לעיל וכן את הקשיים מהם סבלה לאחריו. התובעת מתארת כי לאחר שחרורה מבית החולים, היה לה קושי לטפל בתינוקות שנולדו ובשני ילדיה הגדולים יותר. התובעת לא הייתה מסוגלת אף להניק את התינוקות או להחזיקם, וזאת בשל הקיבוע שהושם בידה. גם כיום סובלת התובעת מקושי בהרמת משאות או ביצוע פעולה פיזית כלשהי בפלג גופה העליון, כך לטענתה. עוד טוענת התובעת כי נזקקה לאחר התאונה לעזרה רבה בשכר בהיקף יום יומי, במשך שמונה חודשים, ולאחר מכן ועד היום בהיקף של פעמיים בשבוע. עלות השכר הייתה בסך של 35 ₪ לשעת עבודה, וכיום 45 ₪ לשעה. בעלה של התובעת שירת במועד התאונה בצבא קבע, בצפון הארץ, ובשל תפקידו נאלץ להעדר מהבית ולא יכול היה לסייע לתובעת. באשר למצבה התעסוקתי, הצהירה התובעת כי עובר לתאונה למדה והוכשרה במכללת "רידמן" כרפלקסולוגית בכירה. עם קרות התאונה הייתה בראשית דרכה המקצועית, וכוונתה הייתה לפתח תחום זה לאחר הלידה ולעסוק כרפלקסולוגית וכיועצת בתחום הרפואה הטבעונית לחנויות בתחום זה. לתצהירה של התובעת צורפה שומת מס לשנת 2004, ממנה עולה כי הכנסתה השנתית של התובעת בשנת 2004 עמדה על סך 18,333 ₪. לטענת התובעת, בשל מגבלותיה כתוצאה מפגיעתה בתאונה, נאלצה לחדול מעיסוק במקצועה כרפלקסולוגית. עוד טוענת התובעת כי עם החלמתה ניסתה למצוא מקום עבודה אחר שיתאים לנכותה, ואף שקלה לפתוח חנות למוצרי טבע, אולם בשל מעבר המשפחה למצפה רמון בשנת 2008 ויתרה על תכנית זו. בשנת 2008 עברה משפחתה של התובעת למצפה רמון בשל תפקידו של בעלה בצה"ל. במהלך השהות במצפה רמון עבדה התובעת בקפיטריה של בית ספר תיכון כמוכרת כריכים, ושכרה עמד על סך של 3,000 ₪ לחודש בממוצע, אם כי היו חודשים בהם שכרה היה נמוך יותר, בהתאם להיקף העבודה. יצוין כי לתצהירה של התובעת צורפו תמונות של מקום המעידה, ובהן נראית הבליטה במדרכה כתוצאה מהתרוממות מרצפות וכן תמונה ממנה עולה כי המדרכה תוקנה. בתצהירה המשלים של התובעת מתאריך 25.12.2012 תיארה התובעת את השתלשלות הדברים בעניינה מאז הגשת התצהיר הראשון. התובעת הצהירה כי גם במהלך מגורי המשפחה במצפה רמון, הועסקה עוזרת בית בתדירות של פעמיים בשבוע, כשלוש שעות כל פעם. לאחר שחרורו של בעלה מהצבא, החליטה המשפחה לצאת לטיול בחו"ל בקרוואן למשך שנה. עם שובה של המשפחה, בחודש אוגוסט 2010, החליטה התובעת לערוך הסבה מקצועית והחלה ללמוד קונדיטוריה בבית ספר מקצועי. הלימודים נמשכו שישה חודשים, פעמיים בשבוע, מ-08:00-17:00, ובסיום הקורס נסעה התובעת להשתלמות בדרום צרפת. התובעת סיימה את לימודיה בחודש מרץ 2011. עם סיום הלימודים, חיפשה התובעת מקום עבודה מתאים למגבלותיה והתקבלה לעבודה כיועצת קולינרית בחנות "לגעת באוכל" בקניון "אבנת" בפתח תקווה. במהלך עבודתה, התובעת מייעצת ללקוחות החנות ושכרה הנוכחי הינו בממוצע בסך 7,000 ₪ ברוטו. התובעת צירפה לתצהירה המשלים את התעודות שקיבלה, כאשר הוסמכה כמטפלת לטיפולי רייקי במספר שלבים החל משנת 2003 ועד לשנת 2011, במסגרת לימודיה במכללת "רידמן". בחקירתה הנגדית, בתאריך 14.1.2013, העידה התובעת כי מאז שחרורה מהצבא בגיל 20 עבדה בניהול חנות במשך עשר שנים מתוך רצונה לגדל את ילדיה ושירותו של בעלה בצבא בשירות קרבי. במקביל לעבודתה בחנות, השלימה בגרויות ולמדה לקבלת תעודה של גננת. לאחר לידת הילד השני, החליטה ללמוד רפואה משלימה, לימודים שנמשכו ארבע שנים. מחודש ינואר 1997 ועד מרץ 1998 לא עבדה התובעת, ומאפריל 1998 למדה במשך ארבע שנים בקולג' הישראלי לרפואה משלימה ובמכללת "רידמן". הלימודים במכללת "רידמן" היו לימודים בתדירות של שלוש-ארבע פעמים בשבוע, יום מלא, כאשר הלימודים הסתיימו בשנת 2002. התובעת סיימה את הלימודים בהסמכה של רפלקסולוגית בכירה ופתחה קליניקה פרטית בביתה. התובעת החלה לבנות עסקה באופן איטי ואז נכנסה להריון עם התאומים ועבדה גם בזמן ההיריון. בשנת 2003 לא הוגש דו"ח, ולטענתה של התובעת, אז הייתה בתחילת דרכה. במקביל, באותה תקופה, עבדה התובעת גם כיועצת בחנות טבע כנגד חשבוניות. הכנסותיה של התובעת המופיעות בדו"ח לשנת 2004, היו בגין עבודתה בחנות הטבע ומעבודתה כרפלקסולוגית. לטענת התובעת, ביום התאונה הלכה לאיטה ולא ראתה את הבליטה במדרכה משום שבטנה ההריונית הייתה גדולה וגבוהה. עוד העידה כי עם שחרורה מבית החולים נזקקה לעזרה של שתי מטפלות ואמה, אשר הגיעה לסירוגין בימים בהם בעלה נאלץ לשהות בצפון בשל שירותו הצבאי. למרות שהתובעת העידה כי מצויים בידיה פרטי העוזרות/מטפלות אשר עבדו במשך כמעט שנה, היא לא דיווחה עליהן לביטוח לאומי והיא גם לא זימנה אותן לעדות. התובעת העידה עוד כי לא ניסתה למצוא עבודה לאחר התאונה, במשך שנה וחצי, משום שנזקקה לטיפולי פיזיותרפיה, ובבית הטבע בו עבדה כבר נמצאה עובדת חלופית ולאחר כשנה הוא נסגר. עוד העידה התובעת כי בשל המגבלה בידה, היא איננה יכולה להפעיל לחץ ועל כן הבינה כי לא תוכל לעסוק ברפלקסולוגיה. כיום, התובעת עובדת רק במכירות, אולם עובדת גם שעות נוספות בסופי שבוע. ידה הדומיננטית של התובעת היא יד ימין. מטעם התובעת אף צורפה חוות דעתו של מר יעקב רוזנגרטן, רפלקסולוג מומחה, הבעלים של מכללת "מדיקה" לרפואה משלימה ומנהל המרפאה ובית ספר לרפואה משלימה במרכז הרפואי "הלל יפה" בחדרה. מר רוזנגרטן, התבקש ליתן חוות דעת בסוגיית גובה השתכרות ממוצעת במשק במקצוע הרפלקסולוגיה. מר רוזנגרטן, ציין בחוות דעתו כי מטפל בתחום הרפלקסולוגיה יכול למצוא את עיסוקו בתחום הרפואה המשלימה בשוק הפרטי, או כמטפל במסגרת מוסדית ציבורית כגון בתי חולים, קופות חולים וגופים מטפלים אחרים. מטפל העובד כעצמאי, משתכר בממוצע, בהתאם למספר הטיפולים שהינו מבצע ביום, כאשר על פי רוב- מטפל מבצע בממוצע כשמונה טיפולים בני שעה כל אחד, והכנסה מטיפול שכזה הנה בסך 60-70 ₪ לשעה. מר רוזנגרטן, הבהיר כי שכר זה מתייחס למטפל עצמאי אשר מבצע טיפול במרפאה אחרת כפרילנסר. מטפל העובד בתחום הציבורי משתכר סך של 70 ₪ לטיפול בן 45 דקות, ומספר ימי העבודה הוא כארבעה ימים. לאור זאת, טוען מר רוזנגרטן כי השכר הנהוג במשק לרפלקסולוג נע בין 10,000 ל-13,000 ₪ לערך לחודש. יובהר כי חוות הדעת ניתנה בתאריך 11.5.2009. בחקירתו הנגדית העיד המומחה, כי התעריף אשר נגבה על ידי רפלקסולוגים עצמאיים אינו קבוע, מדובר בתחום פרוץ ויש מתלמידיו שסיימו הלימודים אך לפני חודשים ספורים ומרשים לעצמם לגבות סך 200 ₪ לטיפול, בעוד שהוא גובה 500 ₪ לטיפול ראשון ו- 350 ₪ לטיפול חוזר. מטעם הנתבעת העיד מר שמשון אפללו, מנהל השירותים הטכניים במרכז הרפואי על שם שיבא, תל השומר. מר אפללו שימש בתפקיד זה גם במועד התאונה. לטענת מר אפללו, מתחם בית החולים משתרע על שטח של 1,000 דונם. אנשי האחזקה, אשר מסתובבים בשטח, מטפלים בכל מפגע אשר נתקלים בו, ואולם לא ניתן לדאוג, לטענתו, באופן מוחלט כי כל המדרכות תהיינה ללא בליטות או שקעים. עוד העיד מר אפללו בתצהירו, כי מחלקת האחזקה מפעילה מוקד מאויש במשך 24 שעות ביממה לקבלת דיווחים על תקלות או מפגעים, וברגע שמתקבל דיווח, התקלה או המפגע מטופלים מידית. באשר לבליטה במדרכה, ממנה טוענת התובעת כי נפגעה, מדובר בבליטה שנוצרה כתוצאה משורש עץ אשר גרם להתרוממות האבנים המשתלבות. מדובר לטענתו, בבליטה שהופיעה באופן אקראי ולא ניתן לאתרה באופן מידי, אלא כאשר נתקבל דיווח לגביה או כאשר עובדי התחזוקה של בית החולים נתקלים בה. בחקירתו הנגדית העיד מר אפללו כי הבליטה במדרכה תוקנה, אך לא זכר מתי. חוות דעת מומחה בית המשפט: מטעם בית המשפט מונה כמומחה רפואי בתחום האורתופדי ד"ר מריו אייכנבלט. בבדיקתה של התובעת, מצא המומחה הגבלת תנועות בכתף שמאל, כאשר היה פער בין טווח התנועות הרצוני אשר הוצג על ידי התובעת לבין טווח התנועות הסביל, שהיה טוב. לא נמצא דלדול שרירים או ממצא פתולוגי אובייקטיבי אחר. בצילומי רנטגן עדכניים של כתף שמאל, נמצא כי השבר התאחה בעמדה משביעת רצון ולא הודגמו שינויים ארתריטיים. המומחה קבע כי נכותה של התובעת בגין התאונה הנה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב לתקנות המוסד לביטוח לאומי, בגין הממצאים בכתף שמאל והשפעתם על כושר הפעולה הכללי. התובעת טוענת כי נכותה התפקודית עולה על הנכות הרפואית שקבע מומחה בית המשפט. לאור קביעותיו של המומחה וממצאי בדיקתה של התובעת, אינני מוצאת כי יש לקבל טענה זו. המגבלות שנמצאו אצל התובעת קלות והמומחה אף מצא כי היא מנסה להאדיר את מגבלותיה. התנהלותה של התובעת מאז התאונה ועד היום גם היא מצביעה על כך כי נכותה התפקודית אינה עולה על שיעור נכותה הרפואית. אשר על כן, הנני קובעת כי שיעור נכותה התפקודית של התובעת הנו בשיעור נכותה הרפואית. דיון שאלת החבות אין חולק כי על הנתבעת מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי הבאים בשטח בית החולים, לדאוג לתקינותם של דרכים, מדרכות ושבילים בבית החולים, במיוחד שעה שבשטח בית החולים עושים שימוש חולים אשר מוגבלים ויש לנקוט כלפיהם בחובת זהירות מוגברת. לא יכול להיות גם ספק כי לנתבעת חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת, אשר הגיעה לקביעת תור לניתוח במחלקת יולדות. מהתמונות שהוצגו בפניי עולה, כי אכן במדרכה, אשר הייתה מצויה בדרכה של התובעת למחלקת יולדות, היה קיים מפגע אשר נוצר כתוצאה מהתרוממות אבני המדרכה. התרוממות זו, הנובעת מהתרוממות שורשי עץ, אינה מתרחשת ביום אחד ומחובתם של אנשי התחזוקה של הנתבעת היה לאתר מפגע זה מבעוד מועד עוד טרם שהפך להיות כה גבוה, כפי שנחזה בתמונות ולתקנו. ואכן, לאחר התאונה תוקן המפגע. אינני מקבלת את דרך הפעולה הננקטת על ידי הנתבעת, לפיה לא נערכות בקורות יזומות של השטחים הציבוריים ומפגעים מתוקנים בדיעבד, לאחר שמתקבלות תלונות או מגילויים האקראי על ידי אנשי התחזוקה. כאשר מדובר בשטח בית חולים, יש לנקוט בפעולות יזומות תוך התחשבות בציבור המשתמש בשטח בית החולים. אשר על כן, הנני קובעת כי הנתבעת חבה באחריות לפגיעתה של התובעת בתאונה. אשם תורם הצדדים חלוקים בשאלה אם יש מקום להטיל על התובעת אשם תורם לפגיעתה בתאונה. התובעת הלכה לאיטה בחודש השמיני להריונה, כאשר בבטנה תאומים. הנני מקבלת טענת התובעת כי בטנה הסתירה לה את הדרך שלפניה, וכי לא יכולה הייתה לראות מבעוד מועד את המפגע במדרכה. התובעת התנהלה באטיות ולא הלכה במהירות. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי יש מקום להטיל על התובעת אשר תורם כלשהו. כפי שציינתי לעיל, היה על הנתבעת לדאוג כי בשטח בית החולים בכלל , ובסמיכות למחלקת היולדות בפרט, לסביבה בטוחה בהתחשב בציבור המשתמש באזור זה. שאלת הנזק כאב וסבל כתוצאה מפגיעתה בתאונה, הייתה זרועה של התובעת מקובעת במשך כחודש, ולאחר מכן נזקקה לטיפולי פיזיותרפיה ממושכים. אמנם התובעת הייתה אמורה להתאשפז ממילא לצורך ניתוח קיסרי, אולם בשל פגיעתה בתאונה, הניתוח בוצע כחודש מוקדם מהצפוי, לעוברים נגרמה מצוקה, הניתוח בוצע באופן בהול ולא מתוכנן ואחד התינוקות אף נזקק לאשפוז במחלקת טיפול נמרץ. בשל פגיעתה של התובעת, נמנע מהתובעת להניק את התינוקות ולאחוז בהם, ואין ספק כי חוויית הלידה והטיפול בתינוקות שלאחריה, נפגעו קשות והוסיפו לסבל שנגרם לתובעת ממילא בשל פגיעתה בתאונה. בנסיבות אלו ובהתחשב בשיעור נכותה של התובעת כפי שנקבע על ידי מומחה בית המשפט, הנני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך 45,000 ₪. הפסד השתכרות בעבר התובעת נפגעה בתאונה בהיותה בת 38. לא הוצגו אסמכתאות כלשהן באשר להיסטוריה התעסוקתית של התובעת וגובה השתכרותה למעט שומת המס לשנת 2004. הכנסתה החודשית של התובעת בשנת 2004 עמדה ע"ס 1,527 ₪. אם אכן החלה התובעת לעבוד כעצמאית בשנת 2003, היו צריכות להיות אסמכתאות ודיווחים אודות הכנסותיה לשנה זו. התובעת אף עבדה בעבר כמוכרת בחנות צעצועים כ- 10 שנים, אולם, לא הוצגו כל אסמכתאות בדבר השתכרותה בתקופה זו. לאחר מכן למדה, לטענתה, לקבלת תואר הוראה כגננת, אולם, לא הוצגו אסמכתאות. התובעת לא עבדה מס' שנים ונראה כי מצבה התעסוקתי, לא היה יציב והיא חיפשה את יעודה התעסוקתי כאשר היא נודדת ממקצוע למקצוע במהלך השנים. לאחר לידת התאומים התובעת היתה צפויה לשהות בחופשת לידה במשך שלושה חודשים וממילא לא היתה עובדת. לא הוצגו תעודות אי כושר מעבר לתקופת חופשת הלידה. התובעת טוענת אמנם כי לא עבדה במשך שנה ומחצה מאחר ונזקקה לטיפולי פיזיותרפיה אולם, עצם קבלת הטיפולים, אינו גורם לאי כושר מוחלט ועל פי אישור מרפאת ראש העין התובעת מסרה כי עובדת קשה עם התאומים, ולא ניתנו לתובעת תעודות מחלה כלשהן. התובעת אף לא עשתה ניסיון כלשהו לשוב לעבודה חלקית אף כיועצת, עיסוק שאינו מצריך מאמץ פיזי. לאחר מכן עברו התובעת ומשפחתה למצפה רמון בשל תפקידו של בעלה של התובעת, שם עבדה התובעת במכירת כריכים ושכרה עמד בממוצע ע"ס 3,000 ₪. עצם המעבר היה קוטע ממילא את עסוקה של התובעת בביתה ואם היתה עובדת כיועצת או רפלקסולוגית, היה עליה לבנות את עסקה מחדש עם קהל לקוחות מקומי. עם פרישתו של בעלה מצה"ל יצאה המשפחה לטיול בחו"ל למשך כשנה. בתקופות אלו בוודאי שלא נגרם לתובעת כל הפסד השתכרות. עם שובה של המשפחה ארצה, בחרה התובעת במקצוע חדש ולמדה לימודי קונדיטוריה. עצם בחירת סוג עיסוק זה מצביע על כך כי התובעת אינה סובלת ממגבלות כנטען. כקונדיטורית, על התובעת להפעיל מאמץ בשתי ידיה תוך עבודה מאומצת. באם אכן היתה התובעת כה מוגבלת, לא הייתה פונה לעיסוק זה. כיום עובדת התובעת כיועצת קולינרית ברשת "לגעת באוכל" ושכרה עומד ע"ס 7,000 ₪ בממוצע. נתוני שכר אלו מצביעים על כך כי שכרה של התובעת הושבח ולא נפגע כתוצאה מפגיעתה. אינני מקבלת טענת התובעת כי הכנסותיה היו צפויות להגיע לנתוני ההכנסות המפורטים בחוות דעתו של מר רוזנגרטן. לא הוכח בפני כי התובעת הייתה אכן עובדת בהיקפים המפורטים בחוות הדעת, במיוחד עם לידת התאומים ומעבר המשפחה. לא הוכח בפני כי לאור ההיסטוריה התעסוקתית של התובעת היא אכן הייתה מתמידה בעיסוק זה בהיקפים הנטענים. אשר על כן הנני דוחה טענת התובעת לפיה יש לבסס נתוני שכרה על סמך נתוני חוות הדעת. פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד בנותנים המפורטים לעיל ספק אם קיימת פגיעה כלשהי בכושר השתכרותה של התובעת. במקרה הנדון, לאור ההיסטוריה התעסוקתית של התובעת, כאשר חסרים נתונים שיהיה בהם כדי לסייע בקביעת הגריעה, אם בכלל, בכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שעור הנכות הרפואית לממש מדד לפגיעה בכושר ההשתכרות כפי שנקבע בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' פדי נב(3), 792. עם זאת, בעניינה של התובעת, לאור היעדר רצף תעסוקתי בעברה, כל קביעה תהיה בגדר ניחוש ואומדנא אשר ישמשו בערבוביה. במקרה שכזה, אל מול היעדר הוכחה של הפסד בפועל, יש מקום לאמוד את ההפסד בדרך של אומדן גלובלי- ע"א 722/86 יאסר יונס נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב פדי מג(3), 875. בנתונים המפורטים לעיל, בהתחשב בחשש שמא תגרם פגיעה כלשהי בכושר השתכרותה של התובעת בעתיד, בהיעדר רצף תעסוקתי וכן, היעדר הוכחה לפגיעה בפועל בכושר ההשתכרות, יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בראש נזק זה על בסיס פיצוי גלובלי אותו אעמיד ע"ס 70,000 ₪ המהווה מחצית מהחישוב האקטוארי על בסיס נכותה ושכרה כיום. עזרת צד ג' 21. התובעת טוענת כי לאחר התאונה נזקקה לעזרת שתי מטפלות בשכר, מידי יום למשך שמונה חודשים. התובעת לא המציאה אסמכתאות כלשהן לתשלומים ששילמה ואף לא דיווחה עליהן למל"ל. התובעת לא זימנה המטפלות לעדות ומאחר ועסקינן בנזק מיוחד הנני קובעת כי נזק זה לא הוכח. אין ספק כי התובעת הייתה נזקקת ממילא לעזרה מוגברת לאחר לידת התאומים. עם זאת הנני מקבלת הטענה כי בשל פגיעתה, נזקקה התובעת לעזרה מוגברת נוספת. הנני מעמידה הפיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר ע"ס 10,000 ₪. בהתחשב בשיעור נכותה של התובעת ועיסוקה כיום הנני סבורה כי התובעת אינה זקוקה ולא תזקק בעתיד לעזרת צד ג' בשל נכותה. אשר על כן אין מקום לפסיקת פיצוי עבור עזרת צד ג' בעתיד. 22. אשר על כן הנני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעת הסכומים דלעיל בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 24% וכן הוצאות משפט. הריוןרפואהבית חוליםנפילה