דוגמא לפסק דין בנושא נפילה ממדרגות המשאית: לפניי תביעה שהוגשה בהתאם לחוק הפלת"ד. הנתבעת טוענת כי לא מדובר ב"תאונת דרכים" ולכן לא רובצת עליה חבות כלשהי לפיצוי התובע. הדיון בתיק פוצל והתמקד בשאלת היות התאונה "תאונת דרכים". מטעם התובע הוגשו שני תצהירים, האחד תצהירו והשני תצהיר שמסר מר פרדי דוד הנהג במשאית המעורבת. כבר עתה יש לומר שהמחלוקת העובדתית מצומצמת ביותר, אם בכלל קיימת. על פי גרסת התובע בתצהירו, הוא מועסק ע"י חברת ש.ל.ח. גדות כקצין בטיחות של מפעלה. פעם בחודש הוא עורך בדיקה בטיחותית של משאיות החברה ולפני יציאתן לסידור עבודה. ביום 21.12.10 בשעה 6:35 או בסמוך לכך, לאחר שסיים התובע את בדיקת הבטיחות של אחד המשאיות והמשאית הייתה מונעת לקראת נסיעה לסידור העבודה, עלה התובע על מדרגות המשאית בכדי לחתום על רישיון מוביל כדי שהמשאית תוכל לצאת לדרכה. המשאית הייתה מונעת, בתא הנהג ישב מר פרדי דוד. מר דוד התכופף לכיוון תא הכפפות כדי להוציא את מסמכי המשאית ואז איבד התובע את שיווי משקלו ונפל ממדרגת המשאית לרצפה ונפגע. התובע הצהיר בהגינותו כי איננו זוכר פרטים מהנפילה וייתכן שאיבד הכרתו. הגם שהתובע איננו מסוגל להצביע על סיבת הנפילה הוא מעלה בתצהירו סברה לפיה ייתכן וקבינת המשאית זזה בגלל שמר דוד התכופף לכיוון תא הכפפות. ב"כ הנתבעת ביקש למחוק סעיף זה המהווה עדות סברה והפנה לכך שעד הגשת התצהיר לא נטען כי קבינת המשאית זזה. כבר בשלב הזה ניתן לקבוע כי טענה זו לא הוכחה (גם לא על פי הממצאים מעדות מר דוד), התובע אינו יכול להעיד ולומר מה בדיוק גרם לנפילתו והנטל להוכחת גרסתו רובץ לפתחו. לטעמי גם אין חשיבות רבה לנקודה זו שאיננה משליכה על העקרונות המשפטיים המביאים להכרעה בתיק זה. מר דוד חוזר על אותן עובדות שהופיעו בתצהירו של התובע, גם הוא מצטרף לסברה בדבר תזוזת קבינת המשאית ברם בהגינות רבה העיד כי הוא עצמו לא הרגיש את תנודות הקבינה ובין היתר משום שגם כיסאו משוכך באופן פניאומטי וכי הוא לא ראה כיצד התובע נפל אלא רק שמע את החבטה בקרקע. כאן המקום להבהיר, התובע איננו נהג המשאית, הוא לא היה אמור לנסוע במשאית, התאונה לא ארעה בעת ביצוע בדיקת הבטיחות למשאית, המשאית הייתה בעמידה מוחלטת ובחצרי החברה טרם הנסיעה, אין טענה ובוודאי לא טענה שהוכחה כי תנודות הקבינה נגרמו בגלל הכוח המכני/המנוע של המשאית, התאונה לא ארעה בעת עליה לרכב או ירידה ממנו וכאמור התאונה ארעה עת התובע המתין על מדרגת הקבינה לקבל את מסמכי הרכב על מנת לחתום כחלק מנוהלי החברה בנוגע לבדיקות הבטיחות החודשיות. מערכת עובדות זו היא הבסיס להכרעה. לסיום הפרק העובדתי, יצוין כי התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, לתובע, יליד 1956, נקבעה נכות צמיתה בשיעור 10% והוא חזר לעבודתו בחברה. ב"כ הצדדים סיכמו והפנו לפסיקה ברם יש לומר כבר עתה שחלק ניכר מהפסיקה איננו רלבנטי עוד נוכח תיקון מס' 8, ירידת קרנם של שימושי הלוואי ברכב וההתמקדות במבחן התעבורתי ברוח פסיקה מצמצמת. לפני תיקון מס' 8 היו חלוקים בתי המשפט בסוגיות גבוליות כגון זו שבתיק לפני אלא שביום 29.10.07 נקבעו העקרונות במסגרת הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון ברע"א 9084/05 אגד בע"מ ואח' נגד יעקב ינטל (להלן:"פס"ד ינטל"). באותו מקרה היה מדובר על נהג אוטובוס שנחבל בעת שביצע באוטובוס בדיקה ביטחונית לפני תחילת הנסיעה. הגם שבמקרה בפני לא מדובר בבדיקה ביטחונית, העיקרון המשפטי דומה, ב"כ התובע טענה כי צריך לאבחן בדיקה ביטחונית מבדיקה בטיחותית. אינני נדרש כעת להכריע האם פגיעה במהלך ביצוע בדיקה בטיחותית מהווה "תאונת דרכים" שכן התאונה בתיק שלפני לא ארעה בעת ביצוע הבדיקה אלא לאחריה. הבדיקה החודשית כבר הסתיימה. התובע עלה למשאית ועמד על מדרגתה לצורך אחד ויחיד, לחתום על מסמכים . מדובר כנראה בנוהל עליו אחראי התובע ואשר כנראה מחייב אותו ואת החברה בה הוא עובד, בדיוק כפי שהנהלים והתקנות מחייבים ביצוע בדיקה ביטחונית באוטובוס לפני ובסיום הנסיעה. כפי שהתובע עלה למשאית לקבל את המסמכים על מנת לחתום עליהם, היה יכול מר דוד-הנהג לרדת ולמסור לו אותם. החתימה על המסמכים יכולה הייתה להיעשות במשרד, ליד המשאית או בכל מקום אחר והיא כשלעצמה איננה חלק מהסיכון התעבורתי כפי שהוכר בפסיקה מאז תיקון 8. גם לא מדובר ברצף אירועים, אמנם לא ברור מתי והיכן בוצעה הבדיקה אך ברור כי העלייה והנפילה לא קשורות בבדיקה ובפעולות פיזיות הקשורות במערכות המשאית. בפסק דין ינטל היה ער בית המשפט העליון לזיקה הלכאורית שבין החובה לבצע בדיקה ביטחונית ולבין הנסיעה אבל קבע כי לא ניתן לראות בדיקה כזו כחלק מ"הנסיעה" לפי חוק הפלת"ד והוסיף: "עצם קיום חובה-בדין או במערכת כללים אחרת-לבצע פעולה מסוימת עובר לנסיעה, אינה מביאה להתמזגות הפעולה עם ה"נסיעה" כמובנה בחוק הפיצויים" (פסקה 7 לפסק הדין). לא די בקרבה בזמן ובמקום בין פעולת הנהג (או אדם אחר) ולבין הנסיעה כדי להפוך אותה לחלק מהנסיעה (שם בפסקה 8 לפסק הדין). בית המשפט העליון אף מרחיק ומדגיש כי פרשנותו של המלומד פרופ' י. אנגלרד איננה מקובלת עליו ולא כל פעולה שהיא חלק מרצף פעולות בזמן ובמקום המתחילות בעליית הנהג לרכב היא חלק מפעולת הנסיעה המסתיימת עם ירידת הנהג מהרכב, גם אם מדובר בפעולה "חיונית", אם זו הגישה ביחס לנהג, קל וחומר ביחס למי שאיננו נהג או נוסע. ושוב להזכיר, שם דובר על תאונה שארעה תוך כדי בדיקה , בתיק לפני מדובר על שלב "מנהלי" מאוחר יותר קרי חתימה על מסמכים ללא ביצוע שום פעולה פיזית הדרושה לצורך הבדיקה או הנסיעה (ולא מדובר בהיינו הך). לא פעם, הרכב מהווה זירה בלבד לאירוע שקורה לפני הנסיעה, לאחר הנסיעה ובמקרים נדירים יותר אף במהלך הנסיעה, לא כל אירוע הוא תוצאה של סיכון תעבורתי וכתוצאה משימוש ברכב. החיים צופנים סיכונים רבים אחרים, גם בסביבת הרכב וגם בתוכו. משלא הוכח בפן העובדתי כי התאונה אירעה במהלך בדיקת הרכב (סדרת הפעולות הפיזיות המהוות בדיקה) וכי עולה כי אותה בדיקה (חודשית שלאו דווקא קשורה לנסיעה הספציפית) הסתיימה, הרי שוב אין צורך להתפלפל בשאלה האם מדובר ב"תיקון דרך", על פניו הבדיקה השגרתית החודשית הנעשית בחצרי החברה איננה "תיקון דרך" ואין אלא להפנות למשל לרע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח,. באותה רוח יש מקום להתייחס ולו כזית לטענת ב"כ התובע המבקשת להסיק כי מעמדו של קצין בטיחות איננו כשל בעל מקצוע העוסק בתיקון רכבים ולכן פגיעתו במסגרת בדיקת הרכב חוסה תחת הגדרת ת.ד., לעניין זה הפנתה היא לפסק הדין ב-ת.א (נצרת) נחום סטרול יוסף נ' אררט חברה לביטוח בע"מ. לא מדובר באותן נסיבות, בעניין סטרול הנ"ל היה מדובר בתיקון דרך מובהק עת נתקעה משאית בדרך והוזעק אליה קצין הבטיחות של המפעל. המחלוקת בתיק שלפני איננה נוגעת כלל לחזקה הממעטת המחריגה מכונאים או אחרים העוסקים בתיקון רכבים, אם היה נדרש התובע לבצע "תיקון דרך" למשאית תקועה שבתחום אחריותו בחברה, ספק רב אם ניתן היה לטעון כי פגיעתו איננה מכוסה ע"י חוק הפלת"ד ברם במקרה דנן לא מדובר בתיקון דרך, לא ב"תיקון", גם לא ב"דרך". ב"כ הנתבעת אבחן בסעיף ג' לטיעוניו את הפסיקה שצורפה ע"י התובע ויש לומר כי באבחון יש טעם. במקרה שלפני לא מדובר בפגיעתו של נהג, לא מדובר בפגיעה עקב ובזמן עליה או ירידה מרכב, אין מדובר בתאונה שנגרמה עקב הכוח המכני של הרכב ואין מדובר בפגיעה שנגרמה תוך כדי תיקון דרך או תוך כדי טיפול דרך כמשמעם על פי לשון החוק (ולמעלה מהצורך מדובר בתאונה שלא נגרמה במהלך טיפול כלשהו ברכב, לא הוכח שבכלל היה טיפול כלשהו ברכב והתאונה ארעה בשלב מאוחר לבדיקה חודשית שגרתית שאיננה קשורה לנסיעה ספציפית, שלב שבמהותו הוא שלב אדמיניסטרטיבי-מתן אישור על דרך חתימה במסמכי הרכב כחלק מנוהלי הבטיחות. ספק רב אם נפילה תוך כדי בדיקה שגרתית בחצרי החברה הייתה נחשבת כ"תאונת דרכים" ברם נפילה שארעה לאחר סיום הבדיקה ועקב הצורך לחתום על מסמכים (פעולה שבה אין סיכון תעבורתי) איננה יכולה להיכנס לגדר הגדרת "תאונת דרכים". משכך נדחית התביעה כנגד הנתבעת. אשר להוצאות, מדובר במחלוקת אמיתית ובמקרה גבולי מהפן המשפטי, יש לומר כי התובע נהג בהגינות רבה, לא שיפץ את גרסתו, לא טען כי התאונה ארעה באופן אחר, הקפיד לומר מה הוא יודע ואבחן במפורש את מה שהוא סובר, סברותיו הגם שאינן בגדר עובדות מוכחות אינן תלושות או בלתי מתקבלות על הדעת ולכן לא ראיתי מקום לחייבו בהוצאות. נפילה מרכב עומדתאונות נפילהתאונת דרכיםמשאיתנפילה