נפילה במדרגות בירידה לכנרת

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נפילה במדרגות בירידה לכנרת:

תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף.
המחלוקת על החבות כאשר הנתבעות ניצבות בחזית אחידה וזהה מול התובע.
כמו כן קיימת מחלוקת על הנזק.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת
1. ביום 9.6.00 , בילה התובע עם חברים בחוף "ברניקי" על שפת הכנרת [להלן – "החוף"]. החוף אסור לרחצה. החוף מצוי בשטחה המוניציפאלי של המועצה המקומית נתבעת 1 ומפוקח על ידה. בין החוף עצמו לבין הכביש קיים חניון הכולל מגרש חניה, מקלחות ושירותים. המועצה התקשרה בעת הרלוונטית בחוזה להפעלת החניון, עם הזכיין מר לאון סולטן, בשמו המסחרי "חניוני צינברי – ברניקי" [להלן – "הזכיין"]. הנתבעת 2 ביטחה ומכסה בפועל את אחריות המועצה, לרבות את אחריות הזכיין.

2. בין מתקני החניון לבין החוף מצויה מדשאה וכל אלה במפלס הגבוה מהמפלס בו מצויים מי הכנרת. על מנת לגשר בין הפרשי הגובה ולאפשר ירידה נוחה המדשאה אל מי הכנרת, התקינה המועצה מדרגות. המדרגות, 22 במספר, וברוחב של כ – 4.80 מטרים, יצוקות מבטון, מרוצפות ומשולבות באבני בזלת מחוספסות ומעוגלות, משוקעות בחלקן ובולטות בחלקן כ – 3 ס"מ מפני השלח [להלן – "המדרגות"]. בכל אחד מצידי המדרגות הותקנו מעקות מתכת בגובה של כ – 80 ס"מ. המעקות מגיעים עד למדרגה ה – 15 [בספרור מראש המדרגות], כלומר לצד 7 מדרגות תחתונות ה"יורדות" אל מי הכנרת, לא מותקנים מעקות כלל.

3. בשעת בוקר של אותו יום, 9.6.00, פנה התובע לרדת במדרגות אל מי הכנרת. התובע שנעל כפכפים, החל את הירידה אך בשלב מסוים ובמיקום מסוים על המדרגות [כשלעצמם, שנויים במחלוקת], מעד, נפל ושבר את מפרק ירכו השמאלית [להלן – "התאונה"].

4. אורחי החוף הודיעו על התאונה וביקשו עזרה. הזכיין שקיבל את ההודעה טלפונית, הזעיק למקום ובתכוף לתאונה את החובש מר אייל בן משה [להלן – "החובש"]. החובש הגיע במהירות למקום, אבחן ראשונית את השבר, קיבע את צווארו של התובע ואת התובע עצמו לאלונקה ופינה אותו לבית החולים פוריה.

5. למחרת נותח התובע לקיבוע השבר באמצעות ברגים ופלטה. לאחר הניתוח אובחן דופק לבבי מהיר, אקו לב נמצא תקין, הוא טופל תרופתית ובהצלחה במחלקה קרדיולוגית. כעבור 8 ימי אשפוז שוחרר לביתו. התובע המשיך במעקב ובטיפולים בבית החולים איכילוב. התובע לא נותח להוצאת הקיבוע. לאחר שחרורו השתמש התובע בקביים ולא דרך על הרגל כ – 3 חודשים.

6. מעברו של התובע: הוא יליד 1974, שירת שירות צבאי מלא וסדיר כמפעיל צמ"ה בהנדסה קרבית. לאחר שחרורו החל לעבוד כמחסנאי בחברה הסקוטית למשקאות [להלן – "המעבידה"]. לאחר מכן התקדם בתפקיד ובאחריות כך שעובר לתאונה עבד כסגן מנהל מחסן בשכר חודשי [נומינאלי] של – 5,200 ₪.

7. בעקבות התאונה נעדר מעבודתו כ – 3 חודשים אך המעבידה שילמה לו שכר מלא על חשבון ימי מחלה. לאחר שובו לעבודה, "הורד" לטענתו לתפקיד של מנהל עבודה, אך עבר ביוזמתו קורס לניהול מחסן ממוחשב. במהלך הקורס, שנמשך כ – 7 חודשים ואותו סיים בהצלחה, המשיך בעבודתו הסדירה וקיבל מהמעבידה שכר מלא. מסתבר כי כ – 3 שנים עובר לישיבת ההוכחות [כלומר ב – 2008], שב לתפקיד של מנהל מחסן. שכרו של התובע לא הופחת בשום שלב מאז ראשית עבודתו אצל המעבידה, אף לא לאחר התאונה. כדבריו : "המשכורת הייתה קבועה כל השנים עד לפני שלוש שנים. אז הגיע מנהל חדש נדיר והוא דאג לעובדים ודאג לעליית המשכורת" [עמ' 11, ש' 20].

8. בפברואר 2002, כשנה ו – 8 חודשים לאחר התאונה, מתועדת פנייה ראשונה של התובע לטיפול נפשי במרפאה לבריאות הנפש ברמת חן. ד"ר פודלישבסקי מהמרפאה, רשם בתיק הרפואי כי הפרעת חרדה פרצה לאחר מחלת שפעת, חולשה גופנית, שייתכן וקשורה ללחצים בעבודה ו / או לחשש מניתוח שיצטרך לעבור בקרוב [ככל הנראה הכוונה לניתוח להוצאת הקיבוע מהירך הפגועה בתאונה, י.ה.]. התובע טופל תרופתית, מינון הופחת בהדרגה עד להפסקה מלאה ביוני 2003.

9. בשנת 2002 הכיר את חברתו ואשתו כיום, מירב והשניים נישאו בשנת 2004. הם הורים לילד אחד.

חוות דעת המומחים הרפואיים מטעם הצדדים
10. על רקע טענותיו של התובע לנזקים רפואיים, הצטיידו הצדדים בחוות דעת מומחים רפואיים:

אורטופדיה
11. האורטופד מטעם התובע, פרופ' נרובאי בדק אותו בשנת 2005. והוא מצא, על סמך צילום משנת 2001, חיבור השבר עם דחיסה קלה, הסתיידות בולטת בצד הפנימי של הירך וסביב הקיבוע, שחרור ובליטה של אחד ממסמרי הקיבוע. עוד מצא הגבלה בתנועות מפרק הירך, דלדול קל של שרירי הירך עם קיצור של 1 ס"מ. על כן העניק לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20%. אשר לצלקת הניתוחית, מצא כי אורכה כ – 25 ס"מ ובחלקה העליון – קלואידית. על כן העניק לתובע נכות נוספת של 10%.

12. חוות דעתו של האורטופד מטעם הנתבעים, פרופ' אנגל, שונה. אף הוא נסמך על אותו צילום משנת 2001, אך לא מצא כל בעיה באופן חיבור השבר, כל חשיבות לבליטת המסמר ושלל הסתיידות. לאור ההבדלים הקטנים בהיקפי הירכיים ובתנועתיות שלהם, העניק לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בלבד. אשר לצלקת, מצא כי אינה קלואידית, צירף צילום עדכני שלה ושלל נכות כלשהי.

פסיכיאטריה
13. הפסיכיאטרית מטעם התובע, ד"ר שוכוביצקי, מצאה כי התובע סובל מהתקפי חרדה עם אגורופוביה חלקית, הפרעה היפוכונדרית ואלרגיות על רקע מצב נפשי שהתפתח אך ורק כתוצאה מהתאונה. היא העניקה לו נכות צמיתה בשיעור של 30%.

14. ואילו הפסיכיאטרית מטעם הנתבעים, ד"ר קרת, מפנה למסמכי הצבא הקודמים לתאונה והמצביעים לשיטתה על רמת חרדה גבוהה, שוללת קשר סיבתי בין מצבו לבין התאונה, לאור מרחק הזמן בינה לבין תחילת התלונות, מפנה לתפקודים אישיים, חברתיים ותעסוקתיים לאחר התאונה ושוללת כל נכות בתחומה.

חוות דעת מומחי בית המשפט
15. לאור המחלוקות המשמעותיות בין המומחים, נאלץ בית המשפט למנות מומחים מטעמו:

אורטופדיה
16. האורטופד ד"ר אייכנבלט מצא הגבלה מזערית בסוף טווחי הפיסוק והסיבוב החיצוני במפרק הירך השמאלית, ירידה של 0.5 ס"מ בהיקפה לעומת הירך הימנית, הליכה תקינה וצלקת ניתוחית תקינה. לא נמצא חסר נוירולוגי. הוא, בנבדל ממומחי הצדדים, לא הסתפק בצילום משנת 2001 ושלח את התובע לבצע צילום רנטגן עדכני. בצילום זה פוענח איחוי טוב של השבר בירך השמאלית, ללא קיצור של עצם הגפה ובזווית תקינה וזהה לירך הימנית. לא פוענחו שינויי הסתיידות במפרקי שתי הירכיים.

17. לאור המגבלה הזעירה בטווחי התנועה, העניק לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, על פי סעיף 48 [1] ו' חלקי לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956 [להלן – "התקנות"]. כמו כן מצא נכויות זמניות כדלקמן: מלאה – למשך 4 חודשים וחלקית בשיעור של 50% - למשך חודשיים נוספים.

18. ד"ר אייכנבלט אינו צופה שינויים או צורך בטיפולים עתידיים. הוא כן קובע כי התובע מוגבל בהליכה מאוד ממושכת, אם כי הבין ממנו כי הוא ממשיך לעבוד כמנהל עבודה אצל המעבידה.

פסיכיאטריה
19. הפסיכיאטר ד"ר קריצ'מן לא מצא אצל התובע סימני חרדה, דיכאון או הפרעות חשיבה או תפישה. הוא כן מצא אצלו שיפוט ובוחן מציאות תקינים. ועוד מצא בתיק הרפואי נטייה שלו כמו גם של אביו, לדופק מהיר, נטייה שאובחנה אצל התובע בגיל 14. כמו כן מצא כי קב"ן בלשכת גיוס, אבחן אצל התובע נטיות חרדה ופחד ממקומות סגורים.

20. ד"ר קריצ'מן ביקר את חוות דעתה של המומחית מטעם התובע בכמה נקודות. לענייננו, אי דיוק בציטוט תיק המרפאה ברמת חן. מומחית התובע ציטטה כאילו נכתב כי הפרעת חרדה פרצה כתוצאה מהתאונה. הציטוט הנכון הוא כי ההפרעה פרצה בעקבות שפעת וחולשה גופנית שייתכן וקשורה ללחצים בעבודה ו / או לחשש מניתוח עתידי – קרוב. אי דיוק נוסף – תיאור סבל מחרדה בתקופת ההחלמה מהניתוח לאחר התאונה , זאת בניגוד לרישום על החלמה ושיקום טובים מאוד ובניגוד לתחילת התקפי חרדה רק בחלוף שנה וחצי מהתאונה וללא "טריגר" ברור. כן ביקר את שיעור הנכות הצמיתה שקבעה, זאת נוכח תפקודים תקינים של התובע.

21. ד"ר קריצ'מן מצא אצל התובע נטייה קודמת לחרדה ולפחדי מוות על רקע ניתוחי עבר אצל התובע, מחלת סרטן של אביו ונטיות דופק מהיר אצל שניהם. הנטייה התפתחה להפרעה כשנה וחצי לאחר התאונה עם 3 "טריגרים" אפשריים שרק אחד מהם יכול וקשור [לא במישרין] לתאונה – החשש מפני ניתוח עתידי קרוב. הוא מצא כי ההפרעה טופלה תרופתית בהצלחה עם סיום בשנת 2003 וכי רמת תפקודו של התובע בכל המישורים – גבוהה למדי. על כן שלל נכות צמיתה עקב התאונה.

22. אך הוא כן העניק לו נכות זמנית כתוצאה מהתאונה: בשנת 2002 , 1/3 X 10% ובשנת 2003, 1/3 X 5%. ובהתאמה, 3.3% בשנת 2002 ו – 1.66% בשנת 2003.

23. בהסכמת הצדדים הוגשו כל חוות הדעת ללא חקירת המומחים. התובע חולק על חוות דעתו של ד"ר קריצ'מן אך ויתר על חקירתו.

המחלוקות
24. אין חולק על חובת הזהירות המושגית של הנתבעים, מחזיקים / מפקחים / מתפעלים / אחראים כלפי המבקרים בחוף והמשתמשים במדרגות ובכללם התובע. אין גם חולק על חובה קונקרטית של הנתבעים כלפי התובע, במידה שייקבע כי הוא נפל עקב פגם במדרגות ובמתקניהן. אמנם במהלך המשפט נשאלו שאלות לגבי יחס האחריות בין המועצה לבין הזכיין, אך הללו לא העלו עוד מחלוקות אלו בסיכומיהם ונקטו כלפי התובע בחזית אחידה. על כן הוסרה כל מחלוקת פוטנציאלית בעניין זה.

25. המחלוקת הראשונה על פי המודל השמרני לניתוח עוולת הרשלנות על פי סעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] – האם לקו המדרגות ומתקניהן, קרי אמצעי העזר בשימוש בהן, בתכנון לקוי, האם חרגו נקטו מתקיניהן בכל האמצעים הסבירים למנוע את התאונה והאם חרגו ממידת התנהגות סבירה?

26. המחלוקת השנייה גם אם לא על פי הסדר הלוגי המקובל – האם המדרגות ומתקניהן מהוות הפרה של חובות חקוקות בדיני התכנון והבנייה?

27. המחלוקות המרכזיות עובדתיות ביסודן. המחלוקת הראשונה – האם הפרו הנתבעים חובות זהירות וחובות חקוקות קונקרטיות. מחלוקת זו מתפצלת למספר תתי מחלוקות:

א. מעקות [מאחזי יד]: מדובר בשני מעקות שמוקמו בצמוד לכל אחד מקירות התמיכה המלווים את המורד למים וליוו את גרם המדרגות, משני צידיו, החל ממדרגה עליונה שתכונה לצרכי נוחות – מס' 22, וזאת למשך כ – 15 מדרגות, עד ש"נפסקו" לצד מדרגה שביעית מהתחתית. מוסכם כי בשנים בהן הייתה הכנרת "מלאה" יחסית, נמצאו המדרגות התחתונות מתחת לפני הים ואילו בשנים השחונות, למשל עובר לתאונה, נחשפו המדרגות התחתונות, לצידן למעשה לא הותקנו מעקות. המחלוקת צרה למדי – האם מעד התובע על אחת מהמדרגות התחתונות שלצידה לא הותקן המעקה.

ב. טיבם של המעקות: האם נבנו בניגוד לתקינה שכן גובהם הגיע ל – 80 ס"מ בניגוד לנדרש לדעת התובע, 90 ס"מ. ובנוסף, האם אי התקנת מעקה שלישי ונוסף באמצע רוחב המדרגות מהווה הפרה של חובה.

ג. ריצוף המדרגות: המדרגות יצוקות בטון ובו משובצות אבני בזלת מקומיות, מעוגלות ומחוספסות המגביהות לפי טבען את פני המדרגות ואינן מאפשרות מפלס אחיד ומיושר שלהן. האם ריצוף זה מהווה הפרה של חובה.

ד. שילוט: האם היה בחוף שילוט המתריע מפני סכנת החלקה, אם לאו.

28. המחלוקת השנייה – האם בהינתן קביעה של הפרת חובה כשלהי מהרשימה לעיל, הוכיח התובע קשר סיבתי בין הפרה זו לבין מעידתו ונזקיו?

29. יתר המחלוקות עוסקות בשאלת היקף הנזק ואפרטן לפי הצורך בהמשך.

הראיות
30. מטעם התובע העידו הוא עצמו, אשתו, אמו ומומחה הבטיחות מהנדס מר דוד אופיר [להלן – "אופיר"]. אופיר הגיע לחוף מספר שנים לאחר התאונה ובין היתר צילם שם תמונות אשר הוגשו ביחד עם חוות דעתו. התובע הגיש תיק מוצגים לרבות תמונות של המדרגות שאינן נושאות תאריך ואשר צולמו על ידי בת דודתו גב' חיה אלמור כחודשיים – שלושה לאחר התאונה [הנתבעים ויתרו על העדת הצלמת].

31. מטעם הנתבעים העידו החובש, הזכיין וכן הוגש תיק מוצגים הכולל דו"ח חקירה לרבות עדות החובש בפני החוקר, סיכום חקירת התובע והזכיין בפני החוקר ומסמכים שונים מאת החוקר אלון לאופר ממשרד חקירות "בטיחות אנוש".

דיון

נסיבות התאונה – ממצאים עובדתיים
32. מצאתי לפתוח דווקא בקביעת ממצאים לגבי הגורם לתאונה ורק לאחר מכן ולפי הצורך, לדון בשאלות המשפטיות של חובות קונקרטיות והפרתן. אפתח בהצהרת התובע [סעיפים 4 – 6 לת/1]:

"אל החוף הובילו מדרגות לא תקינות וללא מעקה תקין .... לא היה כל שילוט לגבי המדרגות ו / או חשש מהחלקה .... במטרה לרדת לים ירדתי במדרגות ... ולפתע החלקתי [אציין שהמדרגות היו מלוכלכות ומוזנחות] ניסיתי לתפוס מעקה אך לשווא מצאתי את עצמי על הריצפה בלי יכולת לקום אנשים התאספו סביבי והחלה המולה גדולה. הגיע חובש של החוף ואחר כך אמבולנס שמו לי קיבוע על הצוואר וקיבעו אותי לאלונקה והובילו אותי לביה"ח פוריה. "

33. עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין וככזו, כפופה להחמרות בסעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971. בית המשפט יבסס ממצאים על עדות יחידה כזו ככל שהוא רוחש לה אמון מלא ומושלם [ע"א 231/72, עזבון אלמליח נ' זוטא, פד"י כז [1] 679, 681].

34. לא רחשתי לעדות התובע אותו אמון מלא ומושלם. התובע מסר גרסאות שונות בהזדמנויות שונות: בכתב התביעה נכתב כי הוא איבד את שיווי משקלו עקב המבנה המוזר והפגום של המדרגות שהיו מוזנחות ומלוכלכות ובאין מעקה לבלום את נפילתו. למומחית מטעמו בתחום הפסיכיאטרי מסר, כך כתבה, כי נפל בין מדרגות שבורות. למומחה מטעמו בתחום האורטופדי מסר, כך כתב, כי ירד במדרגות שהיו רטובות, החליק ונפל. בבית המשפט העיד כי "לא היו מדרגות שבורות. אני החלקתי. המדרגות היו רטובות ומלוכלכות" [עמ' 4]. לחוקר מטעם הנתבעים מסר, והאמרה הוגשה ללא התנגדות, כי "המדרגות היו מכוסות בחול רטוב, ומשום כך חלקלקות ומאחז היד היה קצר ולא הגיע עד לתחתית גרם המדרגות". אין אם כך גרסה קונסיסטנטית לגבי הגורם למעידת התובע. ריבוי גרסאות ללא הסבר מתאים, די בו כדי לדחות תביעה [ת.א. [מח – ת"א] 609/95, זרוג נ' שימי להב שיווק בע"מ, ].

35. לעומת זאת, מסר החובש לחוקר מטעם הנתבעים ובסמוך לאחר התאונה, כי "הגעתי למקום לאחר האירוע מצאתי את הנפגע שוכב על המדרגות בקצה הצפוני של החוף בסמוך לחבית [קיוסק] בקרבת השירותים. הפצוע שכב על הגב. רגליו מונחות על המדרגות ... הנפגע נשאל על ידי מה קרה והיכן נפגע בגופו. לדבריו נפל באזור המדרגות כשרגלו נתקעה בין 2 המעקות הסמוכים למדרגות". הוא חזר על דבריו בסעיפים 5 – 7 לתצהירו. מכאן, שבזמן אמת, לגרסת החובש, הצביע התובע על גורם עצמוני הנובע מתקיעת רגלו בין שני מעקות ולא על המדרגות עצמן, ודאי לא התחתונות, אף לא על היעדר מעקה להיאחז בו.

36. החובש לא נחקר על אמרת התובע בפניו. הוא כן נחקר לגבי מצב התובע באותה עת. הוא העיד כי היה "כאוב מאד, בהכרה מלאה, דיבר לעניין" [עמ' 29, ש' 17]. התובע, שנחקר על תצהירו לפני חקירת החובש, נשאל לגבי מיקום התאונה, בהתייחס לטענתו כי נפל על המדרגות לצידן לא היה מעקה אחיזה. גרסת החובש בפני החוקר הוצגה לו ונדרשה התייחסותו. בעמ' 6 – 7, נשאל והשיב: "הוא גם אמר שזה על פי זכרונו, בנוסף היתה מהומה ואולי אנשים ניסו להעלות אותי למעלה". לשאלה מדוע לא ציין זאת בתצהירו השיב "אני לא יודע למה". לשאלה מדוע לא ציין בתצהירו כי נפל בחלק התחתון של המדרגות ומדוע העלה לראשונה בעדותו את הגרסה כי נפל במדרגה מס' 4, השיב : "אין לי מה לומר".

37. מצאתי כי התובע לא רק שלא הוכיח את גרסתו החדשה כי נפל בחלק המדרגות התחתון, בו אין מעקה אחיזה, הוא אף ניסה להאדיר את גרסתו במהלך המשפט והסתבך בגרסה חדשה שאינה נתמכת ואף נשללת על ידי החובש. מצאתי את עדות החובש אמינה לאור התרשמותי ממנו בעת עדותו והן לאור עיקרי הדברים שעלו כבר בזמן אמת סמוך לתאונה.

38. התובע נמנע מהבאת עדי ראיה לתאונה. אמנם הוא שב והדגיש כי חברו אפי נפטר לאחר התאונה ולא יכול היה להביאו לעדות. אך הוא יכול היה להשתדל לאתר עדים, חברים שהיו עימו בעת התאונה. לדבריו, הללו חברים של אותו אפי ז"ל, אך אין בכך משום מניעה או הצדקה להיעדר כל ניסיון לאיתורם ולזימונם לעדות.

39. אם כך, התובע נפל במקום מציאתו על ידי החובש, ממש בתחילת הירידה בגרם המדרגות. מה היה הגורם לנפילה? בסעיף 4 לתצהירו, ציין התובע בסוגריים "המדרגות היו מלוכלכות ומוזנחות". גרסה זו "התפתחה" לגרסת רטיבות, לראשונה במהלך עדותו [עמ' 4 – 5]. "יש אנשים שעלו מהכנרת למעלה, ומטפטפים, עם ילדים, והיו מים והחלקתי". הוא לא התחיל אפילו להוכיח טענה זו. לכלוך, לא צולם, לא תועד ולא נמסר מפיו לחובש בזמן אמת. הרטיבות כגורם עלתה לכל היותר כגרסה כבושה, ללא הסבר לכבישה. הייתי מוכנה להניח כי הרוחצים העולים בגרם המדרגות מהכנרת, מותירים לזמן מה רטיבות על המדרגות, עד שזו מתאדה עקב תנאי אקלים. שאלה אם רטיבות כזו, אכן הייתה בעת התאונה, ושאלה נוספת, האם היא הגורם לתאונה? הדבר לא הוכח על ידי התובע. מעבר לנדרש, שאלה היא אם ניתן וראוי לצפות מבעל החזקה על מדרגות היורדות למקווה מים טבעי, לדאוג בכל עת ובכל מצב להסרת הרטיבות הטבעית. איני נדרשת להשיב על כך. לו נדרשתי, הייתי קובעת כי מדובר בסיכון טבעי צפוי בפועל, נתון לראייתו והבנתו של העושה שימוש במקווה מים ואין מקום להטיל בגינו אחריות. ובנוסחאות המשפטיות המקובלות – סיכון סביר, בר – צפייה, ידוע, עלויות הסרתו עולות על תוחלת הנזק הצפוי ובכלל, אין טעם במדיניות שיפוטית להתערב בטבע כדי הסרת רטיבות מסוג זה.

40. נוכח התרשמותי מעדות התובע, לא אוכל לקבוע כי הגורם לתאונה הינו חיצוני ולא עצמוני. לא אוכל לקבוע כי התובע מעד עקב פגם כלשהו במדרגות או במעקה. מאחר שהנטל על התובע והוא לא הרים אותו לטעמי, דין התביעה להידחות כבר בשלב זה.

41. לו נדרשתי, הייתי קובעת כי היה על המועצה לדאוג, ודאי בשנים השחונות ואף אלו הצפויות, ככל שצפויות, להתקנת מעקה המלווה את מורד המדרגות עד לסוף המדרגה התחתונה. אשר לטיב המעקות, לגובהם ולריצוף המדרגות, לא מצאתי כי החובות המופיעות בתקנות תקנות התכנון והבניה [בקשה להיתר, תנאיו ואגרות] התש"ל- 1970 והמצוטטת על ידי מהנדס אופיר, חלות מחוץ לבניינים ולמבנים, כגון אלו שלפני. זאת מעבר להנחת המהנדס אופיר [הנחה שגויה] כי התובע הלך יחף בעת התאונה, בעוד שהתובע העיד כי נעל כפכפי פלסטיק. וזאת מעבר לתצהיר התובע, בו הוא מייחס את הגורם לנפילה למצב המדרגות "מלוכלכות ומוזנחות" ולא לקימורי הריצוף שלהן. מעניין כי בתביעה אחרת שנדונה בפניי [ת.א. 57432/06, חג'אדוסט נ' עיריית טבריה ואח', ] הוזמן מהנדס אופיר ליתן חוות דעת דווקא מטעם הנתבעים וקבע כי תקנות התכנון והבנייה אינן חלות בשטחים המצויים מחוץ למבנים ובניינים].

42. נותר לדון בשאלת השילוט: התובע גרס בתצהירו כי במקום לא הותקן שילוט לגבי מדרגות ו / או חשש מהחלקה. הנתבעות חלקו על כך אך מתמונות שצולמו כמו גם מעדות החובש והזכיין, לא עולה כי הותקן שילוט כזה. התובע לא הבליט טענה זו בסיכומיו. הלכה פסוקה היא וכך גם הגיון החיים, כי יש מקום להתקנת שילוט כזה, עלות ההתקנה נמוכה בהרבה מתוחלת הנזק ואי התקנתו, מוכיחה במקרים המתאימים הפרת חובה קונקרטית [ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז [1] 113 , ע"א 4597/91, קיבוץ אפיקים נ' חי, פד"י נ [2] 111 ות.א. [מח – ת"א] שמואל נ' קק"ל, ] . ואולם, התובע לא הוכיח כי נפל או מעד עקב היעדר מודעות לסכנת ההחלקה. על כן איני רואה לקבוע ממצאים בעניין זה.

43. לסיכום פרק זה – התובע לא הוכיח במידה הנדרשת במשפט האזרחי את הגורם למעידתו ולנזקיו וממילא לא הוכיח כי הגורם נתון לאחריותן של הנתבעות וכי עקב הפרת חובות מצידן, נגרם נזקו. די בכך על מנת לדחות את התביעה.

שאלת הנזק
44. אדון במחלוקות בנושא זה אך ורק על מנת להפיס את דעת התובע. ממילא אין במסקנות השלכה כלשהי שכן דין התביעה להידחות כבר בשאלת החבות.

הנכות הרפואית
45. נכותו הרפואית הצמיתה של התובע, על פי מומחי בית המשפט, מסתכמת ב – 10% בתחום האורטופדי בלבד, זאת עקב מגבלה זעירה בטווחי תנועה. הנכויות הזמניות הינן כדלקמן: אורטופדית, מלאה למשך 4 חודשים, 50% למשך חודשיים נוספים, נפשית – 3.3% בשנת 2002 ו – 1.66% בשנת 2003. התובע לא ניסה לאתגר את מומחי בית המשפט ולא זימנם לחקירה. אמנם הוא מחזיק בחוות דעת מומחים רפואיים מטעמו [כמו גם בחוות דעת מהנדס אופיר לעניין בטיחות], אך בכל הכבוד לאלה, בית המשפט מייחס מימד אובייקטיבי למומחים מטעמו והתובע לא הביא טעם לסטייה ממסקנותיהם.

הפסדי השתכרות לעבר
46. המציאות הוכיחה כי שכרו של התובע בכל התקופות של נכות זמנית – לא נפגע. לא זו בלבד, אלא לאחר התאונה, הכשיר עצמו בלימודי ניהול מחסן ממוחשב, במקביל לעבודתו הסדירה אצל אותה מעבידה. שכרו של התובע עלה, אף לשיטתו, עקב פעילותו של המנהל "נדיר" שדאג לעדכון המשכורות של העובדים, מה שמעיד כי קודם לכן לא עלה השכר, עקב היעדר מודעות לזכויות העובדים ולא עקב התאונה או מגבלה פונקציונאלית כלשהי בעקבותיה.
התובע לא הוכיח הפסדי השתכרות לעבר.

עזרת הזולת לעבר
47. לאור מצבו של התובע לאחר התאונה ולאור עדות אמו, נמצא כי הוא נזקק לעזרת משפחה מוגברת. לו נמצאה חבות של הנתבעות, הייתי פוסקת לו סכום של 8,000 ₪ [עבור תקופה של כ – 4 חודשים].

הוצאות לעבר
48. מרבית ההוצאות מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית. התובע כולל במסגרת הוצאותיו גם הוצאות עבור חוות דעת המומחים הרפואיים מטעמו. איני מקבלת את קביעות המומחים הללו ואיני רואה לחייב את הנתבעות בהוצאות אלו שלא הועילו לקידום עניינו של התובע במשפט, זאת מעבר לשאלת החבות.

49. במידה שטעיתי במסקנתי בשאלת החבות, מצאתי כי נוכח מצבו של התובע, היעדר כיסוי מלא, על אף היעדר קבלות לובה ההוצאות, הייתי פוסקת לו סכום גלובלי של 3,000 ₪.

הפסדי השתכרות וזכויות סוציאליות לעתיד
50. מאז התאונה ועד היום חלפו כ – 12 שנים. התובע עבר הכשרה מקצועית והוא כיום מנהל בפועל של מחסן מעבידתו הוותיקה. מגבלתו האורטופדית מזערית, הן במישור הרפואי והן במישור התפקודי, שניתן לגזור ממנה לעתיד. שכרו של התובע והיסטריית התעסוקה שלו מאז התאונה ועד היום, מעידים על כך כי עד כה, לא הייתה לתאונה ולתוצאותיה, השלכה כלשהי על מצבו התעסוקתי. מכאן ניתן גם לגזור ולהקיש לגבי העתיד. יחד עם זאת [ולו הייתי קובעת חבות], נכות אורטופדית אצל אדם צעיר שלפניו שנות עבודה רבות, עלולה בעתיד, במידה שייפלט לשוק העבודה בנתוניו, לפגוע במידה מסוימת בתוחלת השתכרותו. על כן ולו נדרשתי, הייתי פוסקת לו סכום גלובלי של 50,000 ₪.

עזרה והוצאות לעתיד
51. מצבו של התובע יציב, לא צפויה החמרה. לא הוכחו צרכים שאינם מכוסים במסגרת חקיקה סוציאלית.

כאב וסבל
52. הצדדים נקלעו להפרזות בסיכומיהם. התובע "זרק" סכום של 300,000 ₪. הנתבעות לא הטריחו עצמן להציע סכום נגדי. לו קבעתי חבות [יצוין כי שאלת אשם תורם לא עלתה בסיכומים], הייתי פוסקת לתובע סכום של 50,000 ₪.

סוף דבר
התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעות ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ + המע"מ. הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נפילה במדרגות נעות בקניון

  2. החלקה במדרגות רטובות

  3. נפילה במדרגות בקניון

  4. נפילה במדרגות - פיצויים

  5. נפילה במדרגות בית מלון

  6. נפילה בחדר מדרגות בניין משרדים

  7. נפילה במדרגות המובילות אל בריכה

  8. החלקה נפילה על מדרגות בגלל לכלוך

  9. נפילה בירידה במדרגות מסעדה

  10. נפילה במדרגות בירידה לכנרת

  11. החלקה על נוזל שהיה שפוך על מדרגות

  12. נפילה במדרגות - המוסד לביטוח לאומי

  13. פיצויים למנקה שנפלה במדרגות

  14. נפילת עובד עצמאי במדרגות בעסק

  15. נפילה במדרגות - פיצוי בגין נזקי גוף

  16. מעקה מדרגות נעות בקניון - פציעת ילד

  17. תאונה בבית ספר החלקה במדרגות – שבר ביד

  18. נפילה במדרגות הבית - תאונת עבודה

  19. נפילה בגלל רטיבות במדרגות במסעדה

  20. נפילה בחדר מדרגות בגלל שהאור נכבה

  21. האם חובה להדביק פסי החלקה על מדרגות ?

  22. נפילה במדרגות הפנימיות בבית פרטי בדרך לעבודה

  23. החלקה במדרגות כתוצאה מכתם מים שהצטבר על הרצפה

  24. נפילה תוך כדי ירידה במדרגות, על מנת לענות לשיחה

  25. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון