האירוע נשוא התביעה תואר לראשונה בכתב התביעה, כדלקמן: "ביום 9.2.07 בילתה התובעת יחד עם בעלה, במסיבת ברית שנערכה באולם בשעות הצהריים. התובעת קמה ממקום מושבה בקרבת אחד השולחנות ופנתה בדרכה לשוחח עם קרובי משפחה בסמוך. תוך כדי הליכה החליקה על מרצפות האולם החלקות, נפלה ונחבלה באורח קשה..." דוגמא לפסק דין בנושא נפילה על מרצפות אולם אירועים: מבוא ענייננו בתביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, ילידת 1953, ביום 9.2.07, עקב נפילתה באולם השמחות של הנתבעת. בכתב התביעה עתרה התובעת לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה באירוע הנפילה (להלן: "האירוע" או "התאונה"), בעקבותיו סבלה, משבר בצוואר הירך. התובעת עותרת לפצותה בגין נזקיה המיוחדים והכלליים תוצאת האירוע. מטעם התובעת העידו: היא בעצמה, בעלה- מר אביהו הורוביץ, בנה- מר גיא הורוביץ, הגב' יוספה נויהאוזר-חברתה, הגב סמדר מוזס-חברתה וד"ר אלעזר ביקליס-מהנדס בטיחות. מטעם הנתבעת העידו: מר יואל ברוך בעלים ומנהל האולם, הגב' מרים דוד מנהלת האירועים באולם בזמנים הרלוונטיים לתביעה ומר דוד אופיר, מהנדס בטיחות. הצדדים חלוקים הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק. תמצית טענות הצדדים: 4. התובעת טוענת נפילתה נובעת מהיותה של הרצפה מחליקה ו/או מחומר מיוחד בו נוקתה הרצפה וטוענת כי הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה לחספוס הרצפה או לנקיטת אמצעים למניעת החלקה. 5. הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את טענות התובעת וטענה כי החלקתה ונפילתה של התובעת, היו כתוצאה מהליכתה חסרת הזהירות של התובעת והאירוע הינו ממין האירועים המתרחשים, ללא קשר למעשה או מחדל של הנתבעת. דיון והכרעה נסיבות התרחשות התאונה 6. האירוע נשוא התביעה תואר לראשונה בסעיפים 3-4 לכתב התביעה, כדלקמן: "ביום 9.2.07 בילתה התובעת יחד עם בעלה, במסיבת ברית שנערכה באולם בשעות הצהריים. התובעת קמה ממקום מושבה בקרבת אחד השולחנות ופנתה בדרכה לשוחח עם קרובי משפחה בסמוך. תוך כדי הליכה החליקה על מרצפות האולם החלקות, נפלה ונחבלה באורח קשה..." (ההדגשות כאן, ובהמשך פסה"ד-שלי-א.ד.ג). 7. בתצהיר עדותה הראשית מופיעה גרסה דומה לזו שתוארה בכתב התביעה וכך מתארת התובעת בתצהירה את האירוע: "השתתפתי יחד עם בעלי בברית של נכד של חברה בשם יוספה נויהאוזר, באולמי השרון בכפר סבא. במהלך האירוע הלכתי בהליכה רגילה ושגרתית, ממקום מושבי לשולחן סמוך על מנת לשוחח עם קרובים. לפתע החלקתי על המרצפות שהיו חלקלקות והשתטחתי על הרצפה מבלי יכולת לקום". 8. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים בדבר עצם קרות התאונה ובדבר פגיעתה של התובעת במהלך אותה תאונה. עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בעיקר בסיבה שגרמה לנפילתה. בעוד שהתובעת טוענת כי סיבת ההחלקה נעוצה בהיות הרצפה באולם מחליקה, טוענת הנתבעת כי נפילתה של התובעת אירעה בלא כל התרשלות מצד הנתבעת ולפיכך עותרת היא לדחיית התביעה. 9. כאמור לעיל, התובעת טוענת כי התאונה ארעה בשל היות הרצפה חלקה מעבר לסביר, התובעת תמכה עדותה בעדות בעלה ובעדויות חברותיה: הגב' יוספה נויהאוזר, אשר היא זו שהזמינה את התובעת למסיבת הברית של נכדה והגב' סמדר מוזס וכן בחוות דעת דעתו של המהנדס אלעזר איל ביקליס. מר אביהו הורוביץ, בעלה של התובעת ציין בתצהירו כי עם כניסתו לאולם הבחין בכך שהמרצפות היו חלקות ומבריקות: "מיד כשנכנסנו לאולם הבחנתי בכך שהמרצפות חלקות ומבריקות, והלכתי בזהירות כשאני משתדל שלא להחליק..". הגב' סמדר מוזס ציינה בתצהירה וכן בחקירתה הנגדית כי מעדה וכמעט ונפלה פעמיים ביום האירוע: "כמעט ונפלתי, מעדתי פעמיים, אם לא הייתי נותנת יד לבעלי בטוח שהייתי מחליקה אחורנית והייתי מקבלת מכה בראש. בפעם הראשונה בכניסה לפני שנכנסים לאולם החלקתי די רציני וממש תפסתי את בעלי כי באותו רגע הלכנו יד ביד והוא מנע נפילה שעלולה הייתה להיגמר לא טוב ואח"כ באולם עצמו אח"כ החלקתי בין השולחנות והייתי לבד ועצרתי את עצמי, הייתי יותר זהירה...". (עמ' 12 לפרוטוקול) הגב' מוזס ציינה בתצהירה כי היא נעלה נעליים נוחות ללא עקב גבוה וכי מעולם לא החליקה עמם לפני האירוע או לאחריו. הגב' יוספה נויהאוזר, חברתה של התובעת ומי שהזמינה אותה לאירוע, ציינה בתצהירה כי המרצפות היו חלקות במיוחד: "מיד עם כניסתי לאולם הבחנתי כי הרצפות חלקות במיוחד. הבחנתי בכך..היות ונעלתי נעליים חדשות שהיו בעלות עקב נוח, אך למרות זאת התקשתי לצעוד באופן רגיל. בנוסף, חששתי לאימי הקשישה והוריתי לילדיי לתמוך בה כל הזמן עקב חלקלקות הרצפה. פניתי למנהלת האירוע מטעם בעלי האולם שישבה במשרדי ההנהלה והתלוננתי בפניה...". 10. עדויותיהם של השלושה בנקודה זו היו מהימנות עלי ולא נסתרו ע"י הנתבעת בכל פרט מהותי. ב"כ הנתבעת למעשה לא הפנה אל מי מהם כל שאלה ביחס להתרשמותם הדומה בדבר היות הרצפה חלקה. 11(א) מר יואל ברוך, מנהל ובעלים של אולם הנתבעת אשר נשאל בחקירתו הנגדית ביחס לטיפול במרצפות ציין בתחילת עדותו כי בהוראות היצרן כתוב שיש לשטוף אותן רק עם מים: ש. מאז האירוע ועד היום לא נעשה דבר עם הריצוף? ת. לא...את הרצפה הזאת, זה קרמיקה ולא שיש. דמוי שיש. הרצפה הזאת בחברה שקנו אותה כתוב במפורש לשטוף את הרצפה רק עם מים, לא וקס ולא סבון. כל ערב מנקים אותה עם מכונה רק עם מים. (עמ' 14 לפרוטוקול). אלא, שכאשר נתבקש להראות את אותן הוראות היצרן השיב כי לא הביאן: "ש. אתה יכול להראות את הוראות היצרן? ת. לא...לא חשבתי על זה".(עמ' 15-16 לפרוטוקול). (ב) זאת ועוד, משנשאל מר ברוך אם מעבר לעבודות הנקיון נעשו פעולות כלשהן בריצוף, השיב כי מצפים את הרצפה בחומר כלשהו, מידי שנתיים שלוש, אולם לא ידע לומר מתי נעשה הציפוי לפני האירוע: "ש. חוץ מעבודות נקיון החלפתם את הריצוף. ת. לא. הרצפה אנו מצפים כל 5 שנים בחומר מיוחד ששופכים מים ואתה לא מחליק. הציפוי הזה נעשה בכל שטח האולם. ש. מגיעה החברה לאולם ועושה את זה? ת. בפעם הראשונה החברה עושה ובפעם השניה לקחנו מישהו ועשינו. ש. מתי זה נעשה לפני האירוע. ת. החברה אומרת שצריך לעשות פעם בחמש שנים ואנו עושים את זה פעם בשנתיים-שלוש ש. לא בדקת את העניין הזה כשראית שהוגשה תביעה. לא בדקת את לוחות הזמנים של הציפוי הזה. ת. לא". (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון). (ג) בנוסף, לא ידע מר ברוך להשיב על השאלה מי ניקה את האולם בפעם האחרונה לפני האירוע והשיב כי לא בירר מי היו עובדים אלו, וזאת על אף שהיה מודע לתביעה מספר חודשים לאחר האירוע. על כן, לא ניתן לדעת באילו חומרים השתמש מי שניקה את הרצפה בסמוך לפני האירוע. "ש. אתה יודע מי היו העובדים שניקו את האולם בפעם האחרונה לפני האירוע? ת. אני לא יודע. אני לא חושב שיש רישומים על כך, אפשר לנסות." ש. נכון שאתם קיבלתם פניה אליכם כבר בסמוך לאחר שנת 2007 בקשר לנפילה הזו? ת. ברגע שהוגשה תביעה, רק אז אני מודע לנושא. ש. אז ביררת מי היו העובד או העובדים שביצעו את פעולת הנקיון האחרונה? ת. לא."(עמ' 15 לפרוטוקול). (ד) מר ברוך נשאל ביחס להדרכת עובדי הנקיון והשיב כי אחיו רחמים היה אחראי על התחזוקה אולם לא הסביר מדוע לא הוגש תצהיר מטעם אחיו ביחס לפעולות הנקיון שבוצעו באולם "ש. מי שנותן את ההוראות הספציפיות לגבי הנקיון, החומרים, הדרכת עובדי הנקיון, זה מנהל העבודה? ת. כל פעם מנהל אחר. בפעם הראשונה אחד האחים שלי..שאחראי על התחזוקה והוא מסביר לעובדים מה לעשות עם המכונה ומה לשים. מדובר באחרי רחמים. ש. יש סיבה מיוחדת שרחמים לא נתן תצהיר? ת. לא, לא קשור ש. איזה חומרי נקיון משתמשים? ת. רק מים. בחברה כשקנינו את הקרמיקות האלה, כתוב בטיפול ונקיון הרצפה לא להשתמש בשום חומר. (עמ' 15 לפרוטוקול). 12. הימנעות זו של הנתבעת להביא מצבור של ראיות שברשותה וביניהן את הוראות היצרן ולפיהן הדרך לשטיפת הרצפות אמורה להיעשות באמצעות מים בלבד, את הפרטים בדבר זהות עובדי הנקיון שעבדו בסמוך לאירוע, את תצהירו של רחמים אשר הדריך את עובדי הנקיון, פועלת בנסיבות העניין לרעתה לנוכח הכלל שנקבע בפסיקה ולפיו: " אם נמנע בעל דין מהבאת ראייה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר למחדלו, ניתן להסיק, שאילו הובאה אותה ראייה היתה פועלת נגדו (ראה ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651, 658 וכן ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר פ"ד מד(4) 595, 602) הנחה זו המבוססת על ציפיה הגיונית ניתנת אומנם לסתירה, ברם, בנסיבות דנן, לא הובאו כל נימוקים ע"י הנתבעת במגמה לנסות ולסתרה. ומשנמנעה מלהביא ראיות ועדויות אלו קמה חזקה כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לה בהוכחת טענותיה. 13. הגב' מרים דוד ציינה בעדותה כי לא התלוננו בפניה אנשים על כך שהרצפה מחליקה באותו יום. בנוסף ציינה הגב' דוד כי עובדי הנקיון נהגו להשתמש במים בלבד, אלא שכאמור, טענה זו לא הוכחה באמצעות עובדי הנקיון עצמם או באמצעות מי שהדריך אותם בפועל ועל כן אינני מקבלה. עדותה של הגב' דוד הייתה מגמתית ביותר ולא הותירה עלי רושם מהימן. אל מול עדותם המהימנה של התובעת, בעלה, הגב' מוזס והגב' נויהאוזר ניצבת עדותם של מר ברוך והגב' דוד אשר כאמור היו עדויות מגמתיות אשר רב בהן הנסתר על הגלוי ועל כן מצאתי לבכר את גרסתה של התובעת על פני זו של הנתבעת ביחס להיותה של הרצפה מחליקה במועד האירוע. חוות דעת בטיחות 14. כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת בטיחות מטעמו לצורך ביסוס טענותיו ביחס לריצוף. (א) מטעם התובעת הוגשה חוות דעת של מהנדס הבטיחות ד"ר אלעזר איל-ביקלס, אשר קבע בחוות דעתו מיום 19.2.07 כי מקדם ההתנגדות להחלקה באזור התאונה היה 0.32 כאשר התקן הישראלי קובע כי מקדם החיכוך למשטחי רצפה יהיה לפחות 0.5 כדי למנוע החלקה: "בבדיקת מקדם ההתנגדות להחלקה..נתקבל שמקדם ההתנגדות להחלקה הממוצע באזור התאונה היה 0.32. בסעיף 11.2 נקבע שהתנגדות להחלקה תהיה לפחות 0.5. גם בתקן הישראלי ת"י 2279 וגם בתקן האמריקאי..נקבע כי מקדם החיכוך למשטחי רצפה יהיה לפחות 0.5 כדי למנוע החלקה. תקן זה אינו מבחין במיקום הרצפה או במצבה וקובע שגם במצב רטוב יש לעמוד בדרישת מינימום זו. על פי המדידות שביצעתי בעת ביקורי, אקבע, כי מקדם החיכוך של הרצפה הן בהיותה יבשה נמוך משמעותית מהדרישות בתקנים האמריקאים והתקן הישראלי ואי לכך הרצפה לא היתה במצב מחוספס וללא מכשול מעידה, כדרישת התקנות. בפועל, ניתן היה למנוע התאונה הנדונה על ידי שימוש בחומר מחוספס או התקנת ריצוף מתאים, אשר יכולים היו למנוע את ההחלקה..ברור שעל הנתבעת היה להימנע מלטפל ברצפה באמצעות ווקס. (ב) הנתבעת הגישה חוות דעת שנערכה על ידי המהנדס, דוד אופיר, ודו"ח בדיקה מטעם "מכון התקנים הישראלי". המהנדס דוד אופיר מציין בחוות דעתו כי "נציג מכון התקנים יצא למקום ובדק את הרצפה ב-10 נקודות שונות כדרישת התקן. בכל נקודה נקראו 3 קריאות-דהיינו-סה"כ נמדדו באולם הנדון 30 מדידות. לאור תוצאות המדידות נמצא שערכי ההחלקה באולם הנדון, בכל הנקודות שנמדדו גדולים במידה ניכרת מ-0.5 (המינימום הנדרש) ולמעשה, ערכי רובם קרוב ל-1.0." לדבריו: "מאחר ומדובר במכון ידוע ומוכר (אשר עורך בעצמו את התקנים בישראל) ומאחר והבדיקה בערך תואמת לחלוטין לדרישות התקן-אקבע שמקדם ההחלקה באולם הנדון עומד בכל דרישות התקן (ואפילו למעלה מכך). לאור תוצאות הבדיקות כנ"ל שערך מת"י, אקבע שאם אכן נפגעה התובעת- התאונה לא נגרמה כתוצאה מרצפה חלקה באולם הנדון, אלא מעניין הקשור לתובעת עצמה". 15. אין חולק כי המהנדס אופיר לא בדק בעצמו את הריצוף. אופיר הודה בעדותו כי לא נכח בעת ביצוע בדיקת מכון התקנים (עמ' 22 לפרוטוקול) ומשנשאל אם יש ביכולתו להעיד על מה שקרה בפועל בבדיקה השיב: "את זה צריך להעיד את מי שערך את הבדיקה". הלה אמנם ציין בעדותו כי ערך ביקור באולם בסמוך למועד עריכת חוות דעתו אולם הודה בעדותו כי חוות דעתו הסתמכה בעיקרה על האמור בבדיקת מכון התקנים: "ש. תאשר לי שמה שאתה עשית בסופו של דבר הוא להסתמך על בדיקת מכון התקנים..ולאורה מצאת שהרצפה תקינה. ת. גם זה. ש. על מה עוד הסתמכת? ת. על הביקור שלי במקום והתרשמותי. ש. לקחת את דו"ח מכון התקנים, עליו הסתמכת ועליו ביססת את מסקנותיך? ת. כן". (עמ' 23 לפרוטוקול). בדיקת מכון התקנים נערכה ביום 4.1.09 קרוב לשנתיים לאחר התאונה. בדיקת מומחה התובעת נערכה כעשרה ימים לאחר התאונה. מי שערך את הבדיקה מטעם מכון התקנים לא הגיע להעיד וכאמור לעיל, ניכר כי מומחה הנתבעת, מר דוד אופיר התבסס בעיקר על מסקנות הבדיקה מבלי שהיה שותף לביצועה. 16. זאת ועוד, משנשאל המהנדס אופיר ביחס לכיול המכשיר השיב: "מטבע הדברים מכיילים מכשירים לפני הבדיקה ועסקינן במכון התקנים, אם לא הוא אז מי כן" אין בידי לקבל תשובה זו, שכן, משלא הובא עורך הבדיקה מטעם מכון התקנים לעדות, הרי שלא ניתן לקבל את האמור בחוות דעתו של המהנדס אופיר ביחס לבדיקת מכון התקנים ולבסס עליה ממצאים. 17. יתר על כן, מומחה התובעת ערך את הבדיקה לאחר שבעלה של התובעת הגיע עמו לביקור באולם והצביע בפניו על המקום שבו נפלה התובעת. לעומת זאת, בבדיקת מכון התקנים נכתב כי היא בוצעה "על גבי אריחי אבן טבעית מסוג שיש באולם הגדול" ובפירוט מקומות הבדיקה ניכר כי היא נעשתה באזור רחבת הריקודים, בצד שמאל של הבמה ובצד ימין של הבמה אולם לא במקום שבו נפלה התובעת. 18. במחלוקת בין גרסתה של התובעת ביחס להיות הרצפה מחליקה לגרסת הנתבעת, אני מעדיף את גרסת התובעת. ראשית, התרשמתי לחיוב מגרסתה של התובעת. עדותה של התובע היתה ברורה, עקבית וחדה. יתר על כן, עדותה נתמכה בעדויותיהם של בעלה ושל שתי חברותיה אשר נכחו באולם בעת האירוע וכן בחוות דעתו של המהנדס ביקלס אשר ממצאיה נראו לי מבוססים ומהימנים ועדיפים על פני אלו של מומחה הנתבעת. לעומת זאת, עדי הנתבעת בחרו להשתמש בתשובות כללית ומתחמקות וניכר היה כי עדותם הייתה מגמתית ביותר. אשר על כן ומששוכנעתי כי התאונה ארעה כפי שתואר ע"י התובעת ומשקיבלתי את גרסתה בדבר היות הרצפה מחליקה, על כן אני קובע שקיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין מעשי התרשלות הנתבעת לבין התוצאה המזיקה. אשם תורם 19. הנתבעת טענה כי יש להשית אשם תורם על התובעת בגין העובדה שנעלה נעלי עקב, אלא שהתובעת ובעלה העידו כי התובעת נועלת נעלי עקב מאז ומתמיד וכי אין המדובר בעקבים גבוהים אלא לדבריה, אשר לא נסתרו, "עקבים בינוניים" (עמ' 3 לפרוטוקול). אשר על כן, לא מצאתי כל בסיס בעובדה ובמשפט, לייחס לתובעת אשם תורם כלשהו. נטל הוכחתו מוטל על הנתבעת והיא לא עמדה בכך. הנזק 20. נכות רפואית לתובעת נגרם שבר בפרק הירך השמאלי. התובעת נותחה לצורך שחזור סגור וקיבוע פנימי של השבר באמצעות שלושה ברגים והייתה מרותקת לכיסא גלגלים למשך כשלושה שבועות. שני הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם. התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת של ד"ר יניב משה לפיה נותרה לה עקב התאונה נכות צמיתה בשיעור 20%. הנתבעת הגישה מנגד את חוות דעתו של פרופ' יעקב נרובאי אשר קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בלבד. לנוכח הפערים בין חוות הדעת, מונה פרופ' סלעי משה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 30.1.09 קבע המומחה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בעקבות האירוע נשוא התביעה "עקב מצב לאחר איחוי שבר בראש בירך עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי והתנועות". המומחים בתחום האורטופדי לא נחקרו על חוות דעתם. בהעדר נסיבות מיוחדות, אני מקבל את חוות דעת מומחה בית המשפט וקובעת כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 10% עקב הפגיעה בתאונה. 21. פרופ' סלעי מציין כי מאז שנערכה חוות הדעת מטעם התובעת "חל שיפור במצב הירך ותפקודה" כן הוסיף וציין כי "הסיכון להופעת נמק כראש הירך אותה ציין ד"ר יניב בחוו"ד, "חלף", לאור הזמן שעבר וממצאי הצילום העדכניים". המומחה ציין כי "איני צופה החמרה בעתיד או צורך בטיפולים רפואיים אורטופדיים או מגבלה לעבודתה". לנוכח האמור לעיל, שוכנעתי שנכותה הרפואית של התובעת שעניינה השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי והתנועות לא הביאה לפגיעה ממשית ביכולתה לעבוד בעיסוקה ועל כן שוכנעתי כי ההשלכה התפקודית זהה בשיעורה לנכות הרפואית. לטענת הנתבעת התובעת יכולה לעבור ניתוח ומצבה עשוי להשתפר. ואכן בסיפא לחוות דעתו, ציין פרופ' סלעי, כי "הוצאת הקיבוע: ניתוח אמבולטורי בהרדמה כללית, שכר מנתח כ-500$ שלאחריו אי כושר למשך כ-3 שבועות נוספים, עשוי לשפר עוד את מצבה ולהקטין נכותה בצורה משמעותית". התובעת ציינה בתצהירה ובעדותה כי היא איננה מעוניינת לעבור בשלב זה בביצוע הניתוח בשל סיכוניו וההחלמה והשיקום הממושכים הכרוכים בו ובשל כך שהרופא המטפל בה אמר לה כי הניתוח לא ישפיע על המצב הרפואי מבחינת הכאבים או התפקוד היומיומי. מקובלת עלי טענת התובעת והפסיקה אף קבעה באופן מפורש כי אין לחייב אדם לעבור ניתוח שיש בו סיכון, וקל וחומר הוא כי אין לחייב את התובע לעבור ניתוח שרופאו אינו ממליץ לו לעבור כאשר המדובר בניתוח בעל סיכונים רבים ביותר. לנוכח קביעותיי דלעיל ובהסתמך על הראיות שלפניי, להלן קביעותיי באשר לנזקי התובעת תוצאת התאונה בראשי הנזק השונים כדלקמן: כאב וסבל: 22. לצורך פסיקת פיצויים בגין כאב וסבל אני מביא בחשבון את טיב הפגיעה- שבר תת ראשי בצוואר הירך אשר קובע בניתוח באמצעות 3 ברגים, את הנכות הרפואית, את העובדה שנזקקה לטיפולי פיזיוטרפיה ואת תקופת אי הכושר הממושכת שנקבעה לה. בהתחשב במורכבות הפרוצדורה הרפואית לעיל ובכאב הכרוך בהן, אני מעמיד את גובה הפיצוי לתובעת בגין כאב וסבל על סך 60,000 ₪ ליום מתן פסק הדין. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: 23. התובעת לא הציגה אסמכתאות לעניין הוצאות רפואיות לעבר, לרבות נסיעות לבדיקות וכיו"ב. על פי חוות דעת המומחה אין התובעת צפויה לפרוצדורות רפואיות לעתיד. על כן מצאתי להעמיד לזכות התובעת פיצוי גלובאלי בגין הוצאות רפואיות בסך 3,500 ₪ ליום מתן פסק הדין. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: 24. בהתחשב בכך שהתובעת נפגעה ברגלה ובהתחשב בתקופת אי הכושר הממושכת שנקבעה לה ע"י פרופ' סלעי וההחלמה מהתאונה, אני רואה לנכון לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה בסך 10,000 ₪ ליום מתן פסק הדין. לעניין עזרת צד ג' לעתיד, אינני רואה לנכון לפסוק לתובעת פיצוי, בין השאר בהיעדר ראיה כלשהי לגבי נחיצותה והיקפה. הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד: 26. התובעת לא הציגה אסמכתאות להוצאות ניידות. הנכות שנגרמה לתובעת לא מונעת ממנה להתנייד בעתיד משכך, אני מעמיד ראש נזק זה על דרך האומדנה על סך 2,000 ₪ ליום מתן פסק הדין. הפסדי שכר לעבר : 27. לטענת התובעת, עובר לתאונה היתה הבעלים והמנהלת של חברת תקשורת ו-2 חברות בנות, חברת השכרת רכב וחברה לסילוק תביעות. לטענתה, עד שנת 2006 צמח העסק בעקביות ואילו בשנת 2007 חל קיטון משמעותי בהיקף הרכוש ודמי הניהול שקיבלה וכן שכרה של התובעת פחתו אף הם. התובעת עתרה לקבלת ההפרש בין דמי הניהול שקיבלה החברה בשנת 2006- 230,390 ₪ לבין אלו משנת 2007 (שנת התאונה) - 105,004, היינו, סך של 125,386 ₪ ובגין ההפרש בין דמי הניהול משנת 2006 לבין אלו משנת 2009 - 99,593 ₪, היינו סך של 130,797 ₪. בנוסף ציינה התובעת כי החל מחודש 03/2010 אינה עובדת והפסדה מלא ועל כן עתרה היא לפיצוי לפי שכרה מלפני התאונה (19,120 ₪), סך של 46,078 ₪. הנתבעת טענה מאידך גיסא, כי טענת התובעת כאילו עסקיה קרסו בגלל התאונה אינה נכונה וזאת בשל כך שבין הסכם למתן שירותי ניהול ותשלום עבור השירות לבין שיעור השתכרותה האמיתי של התובעת אין כל קשר שכן הקביעה בדבר סכומי הכסף אשר הועברו מחברה אחת לחברה אחרת אינן מלמדות דבר על שיעור השתכרותה של התובעת. בנוסף ציינה הנתבעת כי בעלה של התובעת, אשר היה הרוח החיה מאחורי החברות, הורשע ונידון למאסר בתקופה הסמוכה לתאונה, ועל כן לטענתה, ככל שהייתה ירידה כלשהי שהכנסות הרי שהדבר נובע ממאסרו של בעלה של התובע וללא כל קשר לתאונה. בהקשר זה סבורני כי יש לקבל את טענת הנתבעת ולפיה אין קשר ישיר בין הירידה בהכנסות לבין נכותה של התובעת. לית מאן דפליג כי בשנת 2007 הורשע בעלה של התובעת ובחודש פברואר 2009 התחיל לרצות את עונש המאסר. נתונים לשנים 2009 ו-2010 לא הובאו בפניי שכן בתצהירו של רו"ח אהוד אברהמי לא הובאו נתונים ביחס לשנים אלו. מאידך גיסא, היקף ההכנסות של החברה קטן בשנת 2007 ב-17% אך בשנת 2008 צמחו ההכנסות ב-51%. לא זו בלבד אלא שהמשכורת ודמי הניהול בשנת 2008, השנה שלאחר שנת התאונה- גדלו ב-16%. לפיכך לטעמי לא ניתן ללמוד על הפסדים לעבר בכל הקשור למשכורתה של התובעת שהרי השיקולים שהנחו בעת חלוקת דמי הניהול אינם בהכרח גלויים וידועים. יחד עם זאת, אין חולק כי בתקופה הסמוכה לתאונה נעדרה התובעת מעבודתה ולכל הפחות התקופת אי הכושר, ומכאן שיש להעריך רק בדרך האומדנה את הפסדי ההשתכרות. על רקע כלל הנתונים שהובאו בפניי ושקלול טענות הצדדים מצאתי להעמיד ראש נזק זה על דרך האומדנה על סך של 20,000 ₪ הפסד השתכרות לעתיד: 28. התובעת עותרת לפיצוי בסך 218,845 ₪ לפי מכפלת שכרה מלפני התאונה בשיעור נכותה, וזאת עד גיל 70 בהיותה עצמאית. סבורני כי לא נכון יהא לבצע חישוב אקטוארי בנסיבות האמורות ובייחוד לנוכח העובדה שלא הוגשו כל ראיות ביחס להכנסותיה של החברה לשנים 2009-2010 ומעדותו של מר הורוביץ לפיה: "בפברואר 2009 התחלתי לרצות עונש, ערב כניסתי לריצוי העונש סיכמנו שתהיה זרימת כסף לחברה כדי לחזק אותה". עולה כי ככל הנראה בשנת 2009 הייתה עליה בהכנסות בשנים אלו ולא בכדי לא הוצגו בפניי נתונים אלו. לפיכך מצאתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה בסכום גלובאלי של 20,000 ₪. סיכום הנזק: נזקיו של התובעת מסתכמים, אם כן, כדלקמן: א. כאב וסבל- 60,000 ₪ ב. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד- 3,500 ₪ ג. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד- 10,000 ₪ ד. הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד- 2,000 ₪ ה. הפסדי שכר לעבר- 20,000 ₪ ו. הפסד השתכרות לעתיד- 20,000 ₪ סה"כ 115,500 ₪ סוף דבר 29. אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 115,500 ₪ וכן הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 17,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום. ככל שלא ישולמו במועדם, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. נזקי גוףרצפהאולם / גן אירועיםנפילה