דוגמא לפסק דין בנושא ניצול מעמד לרעה במשטרה: השופט י' צלקובניק: המערער הורשע בבית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ד"ר י. ליבדרו), על פי הודאתו, בביצוע עבירות של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") (14 עבירות); שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק (4 עבירות); גילוי מידע סודי, לפי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981; הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(ב) לחוק (2 עבירות). מעשי העבירה בהם הודה המערער בוצעו בשנים 2007- 2008, בעת שהמערער שימש כחוקר בכיר בתחנת משטרת דימונה. על פי העובדות שהתבררו, סייע המערער, שלא כדין, למקורבים למיניהם, בדרכים שונות, תוך ניצול מעמדו. יחד עם הנאשם עמדו לדין 3 נאשמים נוספים, בהם גיסו, חנניה אדרי (להלן: חנניה), וכן שני שוטרים נוספים, איתן תמיר, ששימש כשוטר סיור (להלן: תמיר), ויוסף אמויאל, שהיה רכז המודיעין בתחנה (להלן: אמויאל), שמשפטם טרם הסתיים במועד שמיעת הערעור. על המערער הוטלו 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן 6 חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. יצויין כי הודאת הנאשם בכתב האישום הייתה במסגרת הסדר טיעון, שלא כלל הסכמה לעניין העונש; המערער הופנה, קודם גזירת העונש, לקבלת תסקיר שירות מבחן וחוות דעת הממונה על עבודות השירות. המשיבה עמדה בטיעוניה על הטלת מאסר בפועל, שלא בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, ואילו ההגנה טענה לריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות. פרטי האישומים מעשיו של הנאשם, במספר פרשיות, מפורטים בתשעת פרטי כתב האישום, כדלקמן: על פי פרט האישום הראשון, ניסה הנאשם לסייע לגיסו, חנניה, להביא לשחרורם של 7 שוהים בלתי חוקיים, שעוכבו לחקירה ביום 16.6.2008 על ידי שוטרי בילוש, לאחר שאותם שוהים בלתי חוקיים, נמצאו בחיפוש בנגריה השייכת לחנניה. בעקבות פנייתו של חנניה, עשה המערער ככל יכולתו למנוע מעצרם של השב"חים ולסכל פתיחת חקירה נגד חנניה, לאחר שפנה בעניין זה לאחד משוטרי הבילוש שהשתתפו בחיפוש, וכן לקצין האחראי ולקצין החקירות. הנאשם אף ביקש מהקצין האחראי שינחה שוטר לערוך דוח שהשב"חים נתפסו מחוץ לנגריה, ובסופו של דבר שוחררו אותם שוהים מהמעצר בעקבות מאמצי המערער; המערער הנחה את חנניה לנתק טלפונים, הדריכו כיצד להשיב בחקירה, והבטיחו כי ידאג לסגירת התיק. המערער גם פנה לאמויאל, וביקשו לבדוק אם מתבצעת פעילות משטרתית הקשורה בנגריה, וזה דיווח למערער כי לא מתבצעת תצפית על הנגריה. בעקבות מעשים אלה, הורשע המערער בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, ומרמה והפרת אמונים. על פי פרט האישום השני, ביום 4.6.2008 נערכה פשיטה משטרתית על מתחם כלשהו בדימונה, בו נערכו הימורים בלתי חוקיים. במקום עוכבו שני אנשים, נתפסו מכונות מזל, 4390 ₪, ומסמכים שונים שהיו עתידים לשמש כראיה, נגד אחד מבעלי המקום, מאיר (מירו) חזן, שעמד בקשר עם אדם בשם מרדכי (מורדי) פחימה, המוכר למשטרה, שהיה מיודד עם המערער. בעקבות פנייתו של מירו, פנה מורדי למערער, ובקשו לדאוג להשבת הכספים והמסמכים; מספר ימים לאחר מכן, פנה המערער לרשם במשטרת דימונה, וביקשו לשחרר את הכספים בטענה כוזבת כי ניתן לכך אישור על ידי הרמ"ח. בד בבד הנחה המערער את מורדי כיצד לפעול להחזרת הכספים, וזה עדכן את מירו בעניין. אחד מהאנשים שעוכבו בחקירה, הגיע לתחנה וקיבל לידיו את הכספים בטענה כי נשלח על ידי המערער. המערער הבטיח למורדי כי ידאג לצלם את המסמכים שנתפסו על מנת להעבירם לידי מירו. בסמוך לשיחתו האמורה עם מורדי, ביקש המערער ממורדי, כי ישיג עבור ילדיו של המערער שני כרטיסי מנוי לבריכת השחייה העירונית בדימונה, שהייתה בניהולו של מירו; במחצית חודש יוני, קיבל המערער לידיו את שני המנויים, ששווים 480 ₪, בלא ששילם תמורתם. בגין האמור, הורשע המערער בעבירה של מרמה והפרת אמונים. על פי הפרוט באישום השלישי, נעצרו ביום 9.5.2007, בשעת לילה, בדימונה, במסגרת פעילות משטרתית, חמישה שוהים בלתי חוקיים - ביניהם, אחד, מוצטפא שוארמה, שהועסק על ידי מורדי - והובאו לתחנת המשטרה בעיר לצורכי חקירה ומעצר. בשל קרבתו למורדי ולצורך קידום שחרורו של מוצטפא, התקשר המערער לעופר ביליבוק, רכז מודיעין בתחנת דימונה, עשרים ושתיים פעמים, בין השעות 22:00- 23:10, כדי לברר אם קיימת כוונה לעצור את מוצטפא, וכיצד מתקדמת חקירתו. בהמשך, הגיעו המערער ומורדי לתחנת המשטרה; המערער שוחח עם מוצטפא, לקח ממנו את מפתח מקום העסק של מורדי, ואף הודיע לו על שחרורו, בטרם הושלמה החקירה, ומתוך כוונה ששחרורו יסכל את המשך המעצר והחקירה. בעקבות האמור, הורשע המערער בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, ומרמה והפרת אמונים. על פי האישום הרביעי, במהלך חודש מאי 2008, פנה מורדי למערער, וביקשו כי יפנה לבוריס סימנטוב, המוכר למשטרה - מכר משותף של השניים - ויבקש ממנו סכום של 7,000 דולר, אותו יעביר לשימושו של מורדי. באותה תקופה היה בוריס נתון בהליכי חקירה, בין היתר בטיפולו של המערער; המערער פנה לבוריס, בציינו כי הכסף מיועד כהלוואה עבור גיסו, ובוריס העביר לידי המערער במהלך חודש מאי, סך של 7,000 דולר במזומן, אותם העביר המערער לידי מורדי. ביום 19.6.2008, לבקשותיו של בוריס, מסר המערער לבוריס את זהות הבעלים הרשומים של רכב אותו ביקש אביו של בוריס לקנות, לאחר שבדק את מספר הרכב במסוף המשטרתי. בנוסף, במועד לא ידוע, ניגש המערער, לבקשת בוריס, למזכירות הפלילית בפרקליטות מחוז דרום, וקיבל לידיו אישור על סגירת תיק החקירה של בוריס ביום 30.6.2008, (מחוסר ראיות). בגין מעשים אלה, הורשע המערער בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים, וכן בעבירה של גילוי מידע סודי, לפי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות. על פי האישום החמישי, ביום 16.6.2008, התקשר תמיר - שהיה מודע ליחסים החבריים בין המערער ומורדי - למורדי, והתריע בפניו כי עומדת להיערך פשיטה משטרתית לאיתור שוהים בלתי חוקיים בבית העסק של מורדי בדימונה, ואף הורה לו להוציא שוהה בלתי חוקי מבית העסק. מיד לאחר מכן אף התקשר למערער, והאיץ בו כי ישוחח אף הוא עם מורדי, ויורה לו לפעול כפי שיעץ לו. בעקבות כך, התקשר המערער למורדי, והתריע על הפשיטה. בגין מעשה זה, הורשע המערער בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, ומרמה והפרת אמונים. על פי האישום השישי, במהלך חודש מאי 2008, פנה שי ברגיל- שהיה מיודד עם המערער - והיה נתון במעצר בית מלא, (בין הימים 17.4.2008- 17.6.2008), במסגרת הליך פלילי, על פי החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, וביקש מהמערער להשיג עבורו אישור להשתחרר ממעצר הבית למשך מספר שעות, לצורך השתתפות בשמחת בר מצווה של מכר משותף. בהמשך, הגיע שי לתחנת המשטרה בדימונה והציג בפני המערער את החלטת בית המשפט בעניין מעצר הבית, והמערער הבהיר לו כי על פי ההחלטה, אסור לו לצאת מביתו, ועליו להיות כל העת תחת פיקוח של מפקח. חרף כך, ובניגוד להוראות בית המשפט, אסף המערער את שי מביתו, ברכבו הפרטי, הסיע אותו לאירוע בר המצווה, ובסיום האירוע הסיעו חזרה לביתו. בנוסף, באותו יום, פנה המערער לתובע מלשכת התביעות בבאר שבע, בעניינו של אחיו של שי, כפיר ברגיל, וביקש ממנו כי יקל בתנאי מעצרו של אותו אח. בגין מעשים אלה, הורשע המערער בשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, ובשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים. על פי פרט האישום השביעי, ביום 12.6.2008, פנה המערער - בעקבות בקשותיהם של אורן ואיילה רואש, עמם היה מצוי בקשרים חבריים - לחוקר בתחנת דימונה שטיפל בתיק בו נחקר אורן בחשד לקבלת דבר במרמה וניסיון הונאת חברת ביטוח, וביקש ממנו כי יעביר אליו את התיק לצורך סגירתו מחוסר עניין לציבור, וזאת מבלי שהייתה למערער כל מעורבות בחקירה, ומבלי שהייתה כל הצדקה עניינית לסגירת התיק. המערער אף פנה לרמ"ח וביקשו מתוקף תפקידו לתת אישור לסגירת התיק, וחזר ופנה לרמ"ח בעניין זה גם ביום 15.6.2008. נוכח האמור, הורשע המערער בעבירה של מרמה והפרת אמונים. על פי האישום השמיני, פנה המערער ביום 15.6.2008, לתובע בלשכת התביעות בבאר שבע, בבקשה כי לא יגיש ערר על החלטה לשחרר ממעצר את עזרא גואל, חברו של המערער. התובע לא שעה לבקשתו, ואז פנה המערער לתובע אחר, שזהותו לא ידועה, וביקשו להימנע מהגשת הערר. בנוסף, ביום 16.6.2008, מספר שעות לפני קיומו של דיון בהליך פלילי, בבית המשפט השלום בדימונה, בעניינו של חיים נדב, קרוב משפחה של המערער, שוחח המערער עם תובע אחר, מלשכת התביעות בבאר שבע, שעתיד היה להופיע בדיון, וביקש ממנו להסכים לעמדה מקלה לעונש. התובע הבהיר למערער כי לא יוכל להסכים לעמדה הסוטה ממדיניות התביעה במקרים דומים, ללא הנחייה של ראש לשכת תביעות. בסמוך לכך, שוחח המערער עם ערן נהון, ראש לשכת תביעות נגב, ציין בפניו כי נדב הינו קרוב משפחתו, וטען בפניו באפן כוזב, כי התובע המשטרתי מסכים לעמדה המקלה אותה הציג המערער. נהון הבהיר למערער כי בלי בדיקת התיק ובלא ששוחח עם התובע, לא יוכל להיעתר לבקשתו. בהמשך, הודיע המערער לנדב, כי שוחח עם ראש לשכת התביעות בעניינו, וכי "העניין סגור". בעקבות מעשים אלה, הורשע המערער בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים, וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. במסגרת האישום התשיעי, הודה המערער, כי במספר רב של הזדמנויות, במועדים לא ידועים, סייע למקורבים שונים, רובם לא ידועים, (למעט בשלושה מקרים המפורטים בכתב האישום), שעוכבו לצורך הגשת דוחות תנועה. המערער היה נוהג לפנות לעורך הדוח, או למבצע השימוע ומבקש לבטל את הדוח, ולהחזיר את רישיון הנהיגה. בעקבות מעשים אלה, הורשע המערער בשלוש עבירות של מרמה והפרת אמונים. תסקיר שירות המבחן על פי תסקיר שירות המבחן, המערער, נשוי ואב לארבעה ילדים, תושב דימונה, שירת במשטרה (לאחר שירות קבע של מספר שנים בצה"ל), מאז שנת 1993, ובעקבות אירועי כתב האישום פוטר מהמשטרה. בשנת 1996 קיבל תעודת שוטר מצטיין, ומונה כראש צוות בילוש, ועסק בתפקיד זה במשך 6 שנים. במשך 10 שנים לאחר מכן, שימש כרכז מודיעין (הוצגו תעודות הערכה רבות ומסמכים על ההשתלמויות שעבר במסגרת תפקידיו, ובפני בית המשפט הופיעו שישה עדי אופי, שמסרו על פעילותו התנדבותית והקהילתית של המערער, ומסירותו יוצאת הדופן למילוי תפקידיו במשטרה). המערער הוגדר אף בתסקיר "כבעל ערכים נורמטיביים מיסודו", והוא משמש כעמוד תווך במשפחתו המורחבת, וכאפוטרופוס לאח מבוגר, הסובל מנכות נפשית. התרשמות שירות המבחן הינה, כי ביסוד מעשי העבירה שבוצעו על ידי המערער, עמדה תחושת כוח ועוצמה, והמערער לא הצליח לערוך הפרדה נאותה בין תפקידו לחייו הפרטיים. צויין מפי המערער, כי נוכח עבודתו המאומצת במשטרה והשנים שחלפו "טושטשו הגבולות בין תפקידיו המקצועיים לבין זהותו האישית"; המערער פעל מתוך "שיכרון הכוח והסמכות", פירש באופן מעוות את הסמכות שניתנה בידיו, ופעל באופן בלתי מבוקר ולא שקול. המערער נטל אחריות על מעשיו; הפגיעה המשמעותית במעמדו ובכבודו "והמחירים האישיים, המשפחתיים והמקצועיים", מהווים גורם משמעותי, ביחס "להתבוננות על התנהלותו עוברת החוק". להערכת שירות המבחן עונש של מאסר בפועל עלול להיות "הרסני" עבור המערער, ולפיכך הומלץ על הטלת עונש מאסר "קצר" בדרך של עבודות שירות, שיאפשר תהליך של שיקום חייו של המערער, וימחיש, בד בבד, את חומרת ההתנהגות. הנמקות גזר הדין קמא בית המשפט ציין כי המערער, חרף תפקידו כאיש אכיפת חוק, ששימש כחוקר בכיר, נכשל בביצוע שורה ארוכה של עבירות, המתאפיינות בהפרת אמונים. מדובר במעשים מרובים, שבוצעו בנסיבות שונות, לאורך זמן. המערער מעל באמון הציבור, בערכי המשטרה, ובשמם הטוב של גורמי אכיפת החוק והמשטרה. המעשים אף גרמו לפגיעה ממשית בפעילות האכיפה; הביאו לשיבוש מהלכי משפט, ואף להתעלמות מהוראות בית המשפט: "...עולה תחושה כי (המערער) הפך את הרמייה, הפרת האמונים והשיבוש לשיטת עבודה של ממש". בנוסף צויין, כי המעשים בוצעו "במרבית המקרים כלפי ולטובת אנשים המעורבים בפלילים". במקרה אחד אף קיבל המערער שני כרטיסי מנוי לבריכה בעקבות פעילותו, ובמקרה אחר סכום של 7000 דולר, שהוצג כהלוואה לגיסו של המערער. בית המשפט דחה אפוא, את טענת ההגנה כי מדובר בהתנהגות בעל אופי משמעתי, "מהמדרג הקל". עוד צוין כי מהמרשם הפלילי עולה, כי המערער ביצע עבירה של קבלת דבר בתחבולה ביום 1.1.2001, הגם שההרשעה בגין עבירה זו מאוחרת ממועדי העבירות שבפנינו. בית המשפט דחה טענת הסניגור בדבר נקיטת אכיפה בררנית, שהיה בה כדי להפלות בין עניינו של המערער שעמד לדין במסגרת כתב האישום, לבין שוטרים אחרים שהיו מעורבים במעשים, ואשר חלקם כלל לא עמד לדין, שכן בניגוד לאחרים, הנאשם הוא שיזם את מרבית העבירות והיה מעורב בכולן, ומקורביו הם שנהנו מביצוען. נוכח חומרת המעשים קבע בית המשפט כי אין מנוס מהטלת מאסר לריצוי בפועל, ההולם את מעשי המערער. בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן, שנתנה ביטוי עיקרי לשיקולי השיקום, ועוד צויין, כי אין בחלוף הזמן, מאז ביצוע העבירות ועד ההעמדה לדין, משום הנמקה המצדיקה הימנעות ממאסר ממשי, גם אם ניתן להתחשב בנתון זה בשקילת העונש. בית המשפט ציין בנוסף, כי ניתן להקל במידת העונש, נוכח ההודאה ולקיחת האחריות; החיסכון בזמן שיפוטי; מצבו הכלכלי של המערער, לרבות פיטוריו מעבודתו ואובדן מחצית מזכויות הפנסיה שצבר במהלך השירות; הסבל והבושה שחוו המערער ובני משפחתו; תרומתו הרבה של המערער למשפחתו ולקהילה, וההתרשמות החיובית מהמערער כמתואר בתסקיר שירות המבחן. הטענות בערעור המערער, באמצעות בא כוחו, עותר להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות, תוך שימת דגש על הפן השיקומי. נטען כי בית המשפט קמא התעלם מתרומתו הרבה של המערער, במהלך 25 שנות עבודתו כשוטר, שמצאה ביטוייה בתעודות ובמכתבי הערכה רבים שקיבל המערער, ובעדויות עדי האופי שגמרו ההלל על המערער, נוכח אופיו החיובי וטוב ליבו. נטען, כי המעשים אינם משקפים את אורחות חייו של המערער, והם תחומים לחודש אחד בלבד, בשנת 2008 (מאי- יוני), למעט אירוע נוסף, שהתרחש בחודש מאי, 2007. עוד נטען כי כתב האישום הוגש רק ביום 3.10.2011, בעוד מעשי העבירה התבצעו מספר שנים קודם לכן. באשר לאירועי כתב האישום, נטען כי המערער ביצע מעשיו, מתוך רצון לסייע לאחרים, באופן שהגבולות היטשטשו, כפי שעלה מהתסקיר, והמערער לא פעל מתוך מטרה לקבל טובת הנאה כספית או רווח אישי. עוד נטען כי יסוד השחיתות שבמעשים אינו מופלג בחומרתו, וכי ריבוי המקרים בתשעת סעיפי האישום, יוצר מצג מוטעה של חומרה יתרה. צויין כי יש ליתן משקל נוסף לקולא, להודאה, שאף חסכה דיונים מיותרים, לחרטה וללקיחת האחריות. חזרה ועלתה אף הטענה, כי שוטרים אחרים סייעו למערער במעשיו, ומשאלה לא הועמדו לדין, יש בכך משום הנמקה נוספת להקלה בעונש. ב"כ המערער סבור בנוסף, כי לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, ולהשלכות מאסרו הממושך על בני משפחתו; צויין כי המערער משמש כ"מוביל המשפחה", ומהווה משען לשני אחיו הסובלים מבעיות רפואיות קשות, האחד, מנכות נפשית, כפי שתואר, והשני, ממחלה ממארת (הוצג מסמך רפואי); המערער סבל נזקי ממון עקב פיטוריו, איבד את זכויות הקצבה שלו, וקיבל פיצויים מופחתים. עוד נטען כי, העונש שהוטל אינו מתיישב עם מדיניות הענישה הנהוגה במקרים אלה, וכי טווח הענישה לו עותרת המדינה, במקרים דומים ואף חמורים יותר, הינו בין מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד למאסר לריצוי בפועל, למשך 8 חודשים לכל היותר, ואף הוצגה על ידי ההגנה פסיקה התומכת בטענה זו. ב"כ המשיבה, טענה כי אין מקום להתערב בשיעור העונש. מדובר בעונש מידתי, ההולם את חומרת המעשים וריבוי העבירות; בית המשפט נתן ביטוי נאות בגזר דינו לנסיבותיו האישיות של המערער, ואף נמנע מהטלת עונש כספי. צוין כי העיכוב בהגשת כתב האישום נגרם בשל בקשותיו של המערער הקשורות בהליכי השימוע בפני המשיבה, קודם הגשת כתב האישום. בנוסף הומצאה על ידי ב"כ המשיבה ביום 4.12.2012, הודעה מוסכמת בעניין זכויותיו הכספיות- סוציאליות של המערער, לפיה יוכל המערער לבחור בין קצבה חדשית (בת 31%) בהגיעו לגיל 67, או בתשלום פיצויי פיטורין, ששיעורם ייקבע על ידי ועדה, לאחר תום ההליכים בתיק. לפי שעה הועבר למערער תשלום בינים בסך של 50% מזכויותיו הכספיות. בנסיבות אלה סבורה המשיבה כי אין מקום לקבלת הערעור. דיון והכרעה חוסנו של השירות ציבורי ומערכת אכיפת החוק בתוכו, מותנה במידה רבה במידת האמון שהציבור רוחש לנושאי התפקיד במערכת הציבורית. שחיתות מידות בשירות הציבורי, מביאה לכרסום האמון, ולערעור מעמדו של השירות הציבורי ועובדיו. בליבת מערכת אכיפת החוק ניצב כוח השיטור. על סטנדרט ההתנהגות הנדרש משוטרים, אומצו בבג"צ 7074/93 מאיר סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה (פ"ד מח(2) 749, 783), דברים שנאמרו על ידי בית הדין למשמעת של המשטרה בבי"דמ 70/93: "סוג ההתנהגות המותר לכל הציבור אינו מותר לשוטר. השוטר אינו רשאי להתנהג באופן שיש בו לגרום נזק ולהפריע לתיפקודו ולתדמיתו כאוכף החוק ולפגוע באימון שהציבור רוחש לו... זוהי דרישה של רמת ציפיות המיוחדת אך ורק למי שנמנה על המסגרת הארגונית הקרויה 'משטרה'. גישה זו תובעת משוטר לעמוד באמות מידה מיוחדות של התנהגות שאינן מתבקשות ממי שאינו שייך למסגרת המשטרתית. זהו מצב מיוחד בו החברה דורשת מידת אמון מיוחדת, תכונות של יושר והגינות, ורגישות יתר לנורמות מוסריות ממי שנמנה על מסגרת זו". אמות המידה הקפדניות הנדרשות מעובד הציבור, שהינו "נאמן הציבור. לא לעצמו הוא פועל, אלא למען האינטרס של הציבור הוא פועל" (בג"צ 7074/93 הנ"ל, ע' 774), נגזרות מאופי הסמכות המוקנית לעובדי הציבור: "מתוך שעובדי הציבור מחזיקים בכוחות ובסמכויות שאין למי שאינם עובדי הציבור, מטיל החוק עליהם חובות-יתר, ומטרתה ותכליתה של העבירה היא לשמור על המינהל הציבורי מפני פריצות גדר של עובדי הציבור. רעה חולה היא - נתקלים אנו בה בחיי יומיום - שיש שעובדי ציבור - לא כולם, לא תמיד - נוהגים בכוחות ובסמכויות שניתנו בידיהם לא כפי שראוי היה כי ינהגו - כשלוחים, כשומרים, כנאמנים, כמשרתי-הציבור - אלא כבעלים שקנו זכות ל"שרירות בעלים". (דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס (ניתן ביום 30.11.2004, פסקה 14, דברי כב' השופט מ' חשין). ובאורח דומה, נאמר בעניינם של השוטרים, כי "על כל שוטר לדעת שהאמון הציבורי המוקנה לו מחייב דבקות יתרה בחוק. זאת, בפרט מקום בו משתמש השוטר בסמכויות יתר המוענקות לו מכוח תפקידו". (ע"פ 2820/12 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 27.6.2012). נוכח הרגישות הרבה הנודעת לטוהר המידות ודרך יישום הסמכויות בשירות הציבורי, נקבע, לא אחת, כי שחיתות מידות בדרך מילוי התפקיד, מחייבת ענישה מרתיעה וממשית: "המאבק על קיומו של שלטון תקין, ההגנה על טוהר השירות הציבורי וקיומו של מנגנון ציבורי שיזכה לאמון הציבור, הוא אחד מהמאבקים החשובים של החברה הישראלית כיום. "כדי להתמודד עם נגע זה ולהרתיע את הרבים" - כך נפסק - "לא די עוד במלל ודברי כיבושין, והגיעה העת לעשות מעשה, על ידי הצגתו של תג מחיר גבוה מזה שהיה נהוג בעבר לצידן של העבירות בתחום זה"... שיקול מרכזי בענישה בגין עבירות אלה הוא השיקול של הרתעת הרבים". (ע"פ 8430/11 מדינת ישראל נ' יורם קארשי (ניתן ביום 15.2.2012); וכן בעניין ע"פ 449/11 ששון חג'ג' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.5.2011); "אכן, הפגיעה הקשה באמון הציבור ובפעילותו התקינה של המינהל, הקושי באיתורם וזיהויים של מקרי השחיתות והצורך בהרתעת הרבים, המתלווים לעבירות, מלמדים על ההכרח שבענישה ממשית, למען ימוגרו ממחוזותינו תופעותיה ההרסניות של השחיתות הציבורית. שיקולים אלו, מקבלים עוצמה יתרה כאשר העבריין המדובר הינו, למרבה הפליאה והצער, שוטר. הסמכות המיוחדת הנתונה לשוטר לאכיפת החוק משמיעה גם חובת נאמנות מוגברת לציבור (ראו: בג"צ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד מח(2) 749, 783 (1994)). וחובת נאמנות מוגברת זו, מלמדת בתורה על חומרת נסיבות ביצועה של העבירה, ומשליכה על עוצמת השיקולים השונים בהם יתחשב בית המשפט במלאכת הענישה." (ראו בעניין צרכי ההרתעה בעבירות המתבצעות על ידי שוטרים: ע"פ 2820/12 הנ"ל; רע"פ 4059/09 מיקי הראל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.5.2009); ע"פ 8856/02 מדינת ישראל נ' דוד שוקרון (ניתן ביום 14.4.2003); ע"פ 6264/10 פלוני נ. מ"י, ניתן ביום 12.1.2011). בית המשפט קמא עמד בהרחבה על נימוקי החומרה שנתגלו במעשי המערער, ונראה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמערער סיגל לעצמו דפוסי התנהגות, תוך ניצול סמכותו וקשריו במשטרה, שאין בינה לבין מילוי תפקידו הרגיש כשוטר, המופקד על קיומו של שלטון החוק, ולא כלום. המכנה המשותף לחלק מהפרשיות שנדונו, הוא סיוע שהושיט המערער, בדרך נמרצת ושיטתית, לאנשים שונים, המעורבים או חשודים בפעילות עבריינית זו אחרת, בדרך של שיבוש וסיכול החקירה שנפתחה, לעיתים תוך השמעת טענות כוזבות והתרעה מוקדמת על פעילות משטרתית צפויה. הנאשם אף פעל באופן פסול לצורך השפעה על תוצאות הליכי משפט בשני מקרים, וסייע להפרת צווי משפט במקרה אחר. ריבוי המקרים שבהם ניסה הנאשם לסייע בביטול דוחות תנועה והחזרת הרישיון, ממחיש כי אין מדובר בפעילות מקרית או אקראית. המערער תואר כשוטר טוב ומוערך, המשרת שנים רבות במשטרה, בתפקידים רגישים ורבי אחריות. למרבית הצער, ניצל המערער מעמדו, וותקו וקשריו במשטרה עם בעלי תפקיד שונים, וכן את היכרותו העמוקה את נהלי החקירה, לצורך קידומם של מעשי העבירה השונים שנדונו. צויין כי הגבולות "היטשטשו" למערער, ואולם שיטתיות פעילותו, במקרים מרובים ועל פני תקופה לא קצרה, אין בה כדי ללמד אלא על כך שהמערער היה חדור תחושת ביטחון שלנוכח מעמדו יוכל להמשיך ולפעול באין מפריע בביצוע המעשים, שנדרשת הייתה לחלקם תעוזה עבריינית ממש, באופן המעיד כי המערער היה מודע היטב ל"חציית הקווים" על ידו. התנהגותו של המערער הכתימה ופגעה במעמדה ובתדמיתה של המשטרה, וכרסמה באמון החיוני של הציבור, ובתחושה כי הכל אמורים להיות שווים בפני החוק. המערער הניע אחרים מבין השוטרים ממיודעיו, לסייע לו במעשיו, ושניים מהם אף הועמדו לדין יחד עימו. עם זאת, אין בידינו להתערב בשיקולי המשיבה באשר למהות ההליכים שננקטו או עומדים להינקט, נגד מעורבים אחרים בפרשה, שכן לא נפרשו בפנינו מלוא הנתונים הקשורים בשיקולים אלה. על פי עובדות כתב האישום, בהן הודה המערער במלואן, המערער היה המוציא והמביא ובעל העניין המרכזי בביצוע המעשים השונים, שהטיבו עם מקורביו, ואם הסתייע בשוטרים אחרים, הרי שהיה זה סיוע נקודתי שאינו משתווה כלל למכלול מעשיו. בנסיבות אלה אין לקבל את הטענה בדבר אפליתו לרעה של המערער בדרך העמדתו לדין. החתירה השיטתית תחת שלטון החוק שגילה המערער במעשיו וצרכי ההרתעה החיוניים, מחייבים הטלת מאסר ממשי, על פי העקרונות המותווים בפסיקת בית המשפט העליון. נציין בעניין זה, כי ההגנה הצביעה על מקרים שונים שנדונו בפסיקה, בהם הוטלו עונשים קלים יותר מאלה שהוטלו על המערער, אף בעבירות שוחד, ואולם, לא מצאנו דימיון בין המקרים שהוצגו לבין עניינו של המערער, ואף ניתן להצביע על מקרים אחרים בהם הוטלו עונשים חמורים בהרבה. עם זאת, סבורים אנו כי ניתן להקל קמעא בשיעור המאסר שהוטל. אין להתעלם מכך כי המערער לא פעל מתוך בצע כסף, ואף לא נטען בכתב האישום כי כרטיסי המנוי לבריכה, ניתנו לו כשוחד, ככל שאין חולק כי מדובר במתת פסול. הצטברות מעשי העבירה משווה להם אומנם מימד של חומרה, ואולם אין מדובר במעשים המצויים ברף העליון של שחיתות מידות כפי שניתן לראות לעיתים, במקרים אחרים. בנוסף יש לזקוף לזכות המערער את הודאתו המלאה וקבלת האחריות, ואף עומד לזכותו עברו התקין בדרך כלל, שירות מסור, רב שנים, במשטרה, ופעילותו של המערער למען הקהילה ותמיכתו החשובה בבני משפחתו, כפי שתואר. ברי, כי המערער הפקיע בהתנהגותו את מסוגלותו להמשיך ולשאת במעמדו, ופיטוריו מהמשטרה היו בלתי נמנעים, ואין בכך כדי להפתיע. ואולם אין להתעלם מההשלכות הקשות של הפיטורים, הן לנוכח הפגיעה הכלכלית הלא מבוטלת בזכויותיו הכספיות של המערער, אלה שצבר ואלה שהיה עשוי לצבור בעתיד, בנוסף לפגיעות הנלוות במערער ובבני משפחתו, נוכח ההעמדה לדין והפיטורין, כפי שאף פורט בתסקיר שירות המבחן. בנסיבות אלה, מתקבל הערעור, באופן שיופחתו 3 חודשים מעונש המאסר שהוטל, כך שהמערער ירצה 12 חודשי מאסר בפועל. עונש המאסר המותנה עליו הורה בית המשפט קמא יישאר ללא שינוי. משטרה