דוגמא לפסק דין בנושא משכורת טבח פס חם: 1. בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע ב- 29.12.10 לאחר שעבד בנתבעת (כטבח פס חם) מ- 1.10.09 ועד 20.10.10 לפי 43 ₪ לשעה. משבמהלך העבודה לא קיבל שכרו כדין ולא נסיעות כדין או בטוח פנסיה, ומשדרש לכבד את ההסכם הופסקה עבודתו ע"י הנתבעים ללא מכתב פיטורים. התובע עתר ביחד ולחוד מהנתבעים לשכ"ע יום באוקטובר (387 ₪), יתרת חופשה (77.87 שע' ; 3,348.41 ₪), הודעה מוקדמת (12 יום; 4,644 ₪), פ"פ (95,629.2 ₪), הפרשי נסיעות (4,775.3 ₪), הפרשי שכר (8,638.28 ₪), פנסיה (5,250.61 ₪) ומשהיה הנתבע חייב להעסיקו עד 30.9.11, תבע את מלוא שכרו עד מועד זה (114,002.42 ₪). 2. בכתב הגנתם מ- 3.2.11 עתרו הנתבעים לדחיית התביעה על הסף, משהתובע הועסק ע"י הנתבעת במשך 13 חודשים ואינו זכאי לאף אחד מהסעדים שעתר להם. התובע הועסק ע"י הנתבעת בתקופה הנטענת, כשהממונה עליו הינו השף הראשי. ב- 20.10.09 נתבקשו הטבחים במשמרת הבוקר לנקות המטבח. כל הטבחים, מלבד התובע, ביצעו המוטל עליהם והתובע פנה בצורה מאיימת לנתבע (התרחשות המתועדת במצלמות האבטחה). הנתבע דרש ממנו לעזוב עמדת הפס החם ("העמדה") ולהמתין בצד. התובע דרש בצעקות מכתב פטורין וחרף דרישת הנתבע כי ימתין בצד - עזב התובע את עבודתו תוך גרימת נזק. למחרת לא הגיע. ניסיון ליצור עמו קשר מספר רב של פעמים - נענה רק לאחר שעות וכשנתבקש לחזור לעבודה - סרב. לאחר מספר ימים הגיע לקבל שכרו. הנתבע שהיה בפגישת עבודה ביקש כי ימתין ע"מ לשוחח עמו - אך התובע עזב. משכך, עתרו לקזז הודעה מוקדמת ושמרו על זכותם לתבוע מלוא הנזקים שנגרמו ע"י התנהגות התובע. התובע קיבל 41 ₪ ולא 43 ₪. התובע עזב מיזמתו ולא פוטר. הנתבעים הפרישו לזכותו לפנסיה, קיבל חופשה והבראה כמגיע לו (כמצויין בתלוש אוקטובר) ואין הסכם המחייב העסקתו עד 30.9.11, מה גם שעזב ולא חזר, חרף בקשת הנתבע. 3. ביום 6.7.11 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד הרשמת ע.ריכטמן. ביום 26.12.11 הגיע התובע תצהיר עדות ראשית שלו. ביום 22.3.12 הוגשו תצהירי הנתבע, מר עדי לוריה, מנהל המסעדה ("עדי") ומר שלמה סבירסקי, הטבח ("הטבח"). ביום 9.7.12 נשמעו בפנינו עדויות הצדדים. הדיון נדחה לשמיעת עדותו של עדי, שמצוי היה בשרות מילואים במועד הדיון, כאמור באשור שהוצג לנו. ביום 20.9.12 נשמעה עדות עדי ובתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם. 4. ולהכרעתנו - א. הפסקת עבודה התובע טוען כי הנתבעים "לא עמדו בסיכום", במשך כל תקופת ההעסקה וכשדרש לכבד ההסכם, הופסקה עבודתו, "בנוסף לסדרת השפלות וקללות מצד הנתבע לתובע". כן טען כי הנתבע לא כיבד ההסכם ופיטר אותו. בתצהירו טען כי כשפנה לנתבעת ולמנהלה באשר לכיבוד ההסכם, בתגובה הופסקה עבודתו מיידית, ללא כל התראה מצידם "אשר מלווה בהשפלה כך שהודיע לו וליד כל העובדים והמלצרים צא החוצה ותעמוד בחוץ ואל תחזור לעבודה". הנתבעים טענו בהגנתם כי ביום 20.10.10 במשמרת בוקר התבקשו הטבחים לנקות המטבח, כולם התגייסו לכך, בעוד שהתובע סרב ופנה בצורה מאיימת לנתבע (התרחשות המתועדת במצלמות האבטחה). לאור התנהגותו דרש ממנו הנתבע לעזוב את עמדתו לעמוד בצד. התובע דרש בצעקות מכתב פטורין וטען שהוא מפוטר. הנתבע הדגיש כי עליו לעמוד בצד עד שיגיעו הלקוחות ואז לחזור לעבודתו ב"פס החם". התובע לא שעה לבקשתו ועזב את מקום העבודה. למחרת לא הגיע. הנתבע ניסה ליצור עמו קשר מספר פעמים, נענה לאחר שעות אז ביקש מהתובע לחזור והוא סרב. לאחר מספר ימים הגיע לקבל את שכרו, נתבקש להמתין לנתבע שהיה בפגישת עבודה. סרב והלך. הטבח בתצהירו טען כנטען בכתב ההגנה. עדי שלא נכח בארוע, אלא הגיע לאחר שהתובע כבר לא היה, מציין כי ניסה להתקשר לתובע, שלא השיב וגם היה עד למספר נסיונות של הנתבע לשוחח עמו. כן אישר הגרסה עת הגיע התובע ע"מ לקבל שכרו. הנתבע בתצהירו חזר על טענות הנתבעים. מעדות התובע עלה כי עיקר הבעיה הייתה (לטעמו), שהנתבע "התחיל להעליב אותי לפני כל העובדים". אח"כ טען כי פוטר בין 12:00 ל- 13:00, "לא היו אנשים". אף אחד לא דיבר אתו אח"כ, לא פניות ולא מכתב. "היו צעקות, התחיל להשפיל אותי ואמר מבחינתי אתה יכול ללכת הביתה" וכששוב עומת עם גרסתו (לגבי דרישות בעבר לקיום ההסכם) השיב: "אך ביום שצעק עלי מבחינתי אמר לי אתה מפוטר.. זה היה ליד שתי מלצריות, מלצר ומנהל, מלצר בטוח אני והטבח ומנהל משמרת, אני לא זוכר אותו, אולי דולב...". הנתבע בגרסתו הכחיש הנטען, טען כי קרא לתובע לחזור לעבודה בע"פ ולא בכתב. כך העידו גם עדי והטבח. ראוי לציין כי התובע עצמו טוען כי השיחה (והפטורין) התנהלו בצעקות. כך גם טען כי הטבח היה ליד, כשהנתבע צעק. לא ברור איפוא, בהנתן 2 אלה, מה היה קושי לטבח לשמוע את דברי התובע והנתבע! משקל יתר יש לכך, בהנתן כי עדי לא נכח בעת שנשמעה עדות התובע וגם לא בעדות הנתבע - וגרסת התובע עצמו בדבר צעקות הנתבע - כלל לא הוצגה לו. עיקר הדברים בעינינו הוא כי הטבח אישר כי הנתבע אמר לתובע לעמוד בצד והתובע לא עמד אלא הלך! (עמ. 13). אין חולק כי הנטל ברכיב זה הוא על התובע. חרף דבריו כי נכחו עדים נוספים - לא ביקש להעיד מי מהם וניתן היה כי כך יעשה, ע"י בקשה לזימון עד מהנוכחים. אין לשכח גם כי לשיטתו נכחו לפחות 3 אנשים נוספים (מנהל המשמרת, 2 מלצריות ולמצער, מלצרית אחת) - ומשהתביעה הוגשה חדשיים לאחר הפסקת העבודה - לא היה כל קושי לציינם כעדים ולאתרם! - ואין מדובר כטענתו בפנינו (עמ. 8 שורות 29-30) כי חלפו 3-4 שנים! לכך יש להוסיף כי בדיון הקד"מ טען התובע "היינו לבד באותו יום, אף אחד אחר לא שמע" (עמ. 1 שורה 25)! כך גם, ברי כי לא ממש פוטר, אלא מחד - טען כי הנתבע "העליב אותו לפני כל העובדים" - ואלה לא בפנינו ומאידך, טען כי כשפיטר אותו ואמר ללכת הביתה "לא היו אנשים" ומנגד, כי היו צעקות והנתבע השפיל אותו והעיקר - "אך ביום שצעק עלי מבחינתי אמר לי אתה מפוטר!" - משמע, התובע הרגיש נעלב, מושפל, צעקו עליו ואף אם אמר לו הנתבע, כטענתו (עמ. 8 שורה 22) - אין בכך פטורין. התובע בתשובותיו מוכיח כי למעשה, נתבקש אכן לנקות וסרב, ולכן אמר לו (לטענתו) הנתבע מבחינתי אתה יכול ללכת הביתה - כשהתובע פרש זאת כפטורין (שם, שורה 27). מעניין לציין כי בתצהירו גרסתו שונה מעט והוא טוען כי נאמר לו "אל תחזור לעבודה" (ומנגד, אישש טענת הנתבעים כי נאמר לו לעמוד בחוץ!). לא שוכנענו כי התובע פוטר. שוכנענו כי נתבקש לנקות, חש בכך השפלה, כי זה לא היה תפקידו, כי משמרת הלילה הייתה צריכה לעשות זאת, או כי הוא בתפקידו נדרש לנקות (ובמעמד "כל האנשים"...). ומנגד, לא הוצגה בפנינו הקלטת הארוע, חרף הפניית הנתבעים לכך בכתב הגנתם. אין בפנינו אם עסקינן רק בצלום או גם בקול - אך שמא עסקינן ב"הערכה" של הנתבעים כי אינם נדרשים להצגת הראייה (משהנטל על התובע), הגם שראוי היה כי הקלטת תוצג בפנינו - משלא שוכנענו מגרסת התובע עצמו - כי אכן פוטר, אלא כי נפגע/נעלב עת צעקו עליו/נתבקש לנקות או לעמוד בצד - לא הוכח כי בפטורין עסקינן. ומכל מקום, לא שוכנענו כי נאמר לו "אתה מפוטר". יתרה מכך, התובע לא התייצב למחרת למשמרתו. אף כי נטען בעדויות הנתבעים כי ניסו ליצור עמו קשר מספר פעמים - אין חולק כי התובע לא חזר לעבודתו. נכון כי לא הוצגו בפנינו רישומי טלפון להוכחת הנטען ואף לא מכתב הקורא לתובע לשוב לעבודה - אך מנגד, (וודאי לאור טענת התובע להסכם לתקופה קצובה) - לא שמענו מפיו כי פנה לנתבעים וביקש לחזור לעבודה/עמד על חזרתו המיידית לעבודה! כך - הן בהעדר גרסת עובדה כזו, הן בשאלות שהוצגו לעדי הנתבעים (והן אף לו קיבלנו הטענה המשתמעת כי פוטר "בעידנא דריתחא"). התובע אינו מתייחס בעדותו - כלל - לגרסת הנתבעים, כי גם כשהגיע ע"מ לקבל שכרו התבקש להמתין (ס' 10). די בשינוי גרסתו של התובע כמפורט לעיל כדי לדחות גרסתו המשתנה והבלתי אמינה! הנה כי כן - משלא שוכנענו כי התובע פוטר מעבודתו - נדחית התביעה לפ"פ ולהודעה מוקדמת. ב. הסכם לתקופה קצובה גרסת התובע בתביעתו בעניין זה "עמומה". כל שנטען הוא "בהתאם להסכם הנתבע היה חייב ואמור להעסיק אותי עד ליום 30.9.11". אין טענה כי עסקינן בהסכם לתקופה קצובה של שנתיים. ההסכם אף לא צורף. הנתבעים הכחישו מחוייבות כאמור וטענו כי ממילא, התובע הוא שעזב ולא שעה לבקשת הנתבע לחזור לעבודה. לתצהירו צרף התובע הסכם מ- 16.1.10, שנחתם בינו לנתבעים ("ההסכם"). לטענתו, הנתבעת לא עמדה בהסכם - כך, לא שולם לו 43 ₪ לשעה, כך, באשר לכמות הדלק שהיה זכאי לה בהסכם. כן הוסיף וטען כי עשה כל שביכולתו למצוא עבודה ולא הצליח (ס' 12). (יצויין כי תצהירו נחתם שנה לאחר הגשת התביעה - ולנטען בסיפא נתייחס להלן). הנתבע בתצהירו טען כי השכר נקבע עם תחילת עבודתו כשכר שעתי והועלה ב"הודעה על תנאי עבודה" מדצמבר 2009, כי מעולם לא חתמו הנתבעים על הסכם כלשהו, ולא על ה"הסכם", שהינו מפוברק, כי לתובע היתה גישה לחותמת וככל הנראה, עשה בה שימוש פסול לזיוף חתימה וכי מעולם לא התחייב להעסיקו שנתיים. ראשית, תמוה כי ההסכם לא צורף לתביעה בהיותו מסמך מהותי לתביעה. טענת התובע בהקשר לו בתביעה, עמומה, שמא "טקטית". כך גם לא מצא התובע, משום מה, לצרף כחובתו (כאמור בהחלטת כבו' הרשמת; 6.7.11!) את ת/1 - ולו ע"מ להוכיח כי חתימת הנתבע דומה/זהה. אעפ"כ, לא מנענו ממנו הגשת המוצג. מנגד, הנתבע, שלא היה מיוצג בדיון הקד"מ, משב"כ התובע הציג (לראשונה) את ההסכם - מגיב מיידית "זאת פעם ראשונה שאני רואה הסכם זה. המקור אצלי ואני לא חתמתי עליו". התובע טען בפנינו כי "המקור" נמצא אצל הנתבע ובידו רק העתק, שהנתבע צילם לו. כך, הכחיש נגישותו לחותמת. הנתבע העיד בתצהירו כי ההסכם "מפוברק" ובפנינו, כי נראה שהתובע השתמש בהסכם קודם, גזר והדביק וכי התובע השאיר אצלו את "ההסכם" וכי סרב (הנתבע) לחתום עליו. כשנשאל מדוע לא בדק טענת הזיוף - השיב כי לא מצא ללכת למשטרה. אין לשכוח כי עסקינן, גם לשיטת התובע, בצלום - ממילא, פנייה למשטרה, ספק אם היה בה כדי לסייע בהעדר מסמך מקור. ומנגד, אין חולק כי חתימת הנתבע על ת/1 דומה לחתימה שע"ג ההסכם מחד וע"ג "ההודעה על תנאי עבודה" - מאידך. 2 חתימות, שהנתבע אישר כי הן שלו ושאינן דומות לזו שעל תצהירו (כשאישר כי בדר"כ חותם הוא כבתצהירו). יש לשים לב, עם זאת (הגם שהצדדים לא הפנו כלל לכך) לאלה: האחד - החותמת שע"ג ת/1 וע"ג "ההודעה" - זהה היא (וזהו אף שם הנתבעת כאמור בהגנתו ולא כנטען בתביעה) ומנגד, החותמת ע"ג "ההסכם" אינה כזו שע"ג ת/1! (כך, הנתבע לא הציג "המקור" שאצלו, בתצהירו). כמדומה, התובע היה ער לענין זה, שמא בשל כך סיפר לראשונה בח.נ. כי עבד קודם לכן אצל הנתבע וכי חזר לעבוד בתנאי שיהיה חוזה "ואכן חתמנו חוזה, אך בעל פה, רק אחרי שלושה ארבעה חודשים בינואר חתמנו חוזה אחרי שנדנדתי לו". (גרסה שב"כ התובע העלה לראשונה בדיון הקד"מ). לטעמנו, הגם שבכותרת ההסכם נאמר "הסכם עבודה לשנתיים" - המסמך כולו תמוה ולא שוכנענו כי עסקינן ב"הסכם לתקופה קצובה". ראשית, אין באיזשהו מקום בהסכם אמירה כי התובע יועסק אצל הנתבעת שנתיים , החל ממועדו [16.1.10, או שמא, מתחילת העסקתו באוקטובר 2009(?!)]. שנית, משום מה הוא מנוסח כאישור. כך בכותרתו: "לכל המעוניין", כך מתחיל הוא ואומר: "אני ניר מלכוב בעל... אני מאשר בזאת... העובד משתכר... העובד יקבל... העובד יעבוד אצלי... העובד יקבל... " כך גם בתוכנו, אם מצוייה התחייבות ל-39 ₪ נטו אם יעבוד עד 236 שע' לחודש, כששכר ברוטו לשעה הוא 43 ₪ וכשאין אמירה מהי משרת המינימום - והרי אף אם עבד 10 שעות בחודש, לכאורה, היה זכאי ל- 39 ₪ נטו?? והעיקר - אין בו התחייבות להעסיק התובע שנתיים, או תקופה כלשהי! מעניין לציין כי התובע, הטוען כי כך סוכם בינואר - אינו עותר לשכר שנתיים עד 15.1.12! - כמתבקש מהשילוב בין מועד ההסכם לכותרתו. ודאי אין יכול הסכם להיות לתקופה קצובה, מאוקטובר, מה שאף לא נאמר בהסכם. לטעמנו, אין ההסכם בבחינת חוזה לתקופה קצובה אלא אשור/התחייבות ולפיו התנאים שאושרו בו - יחולו לשנתיים - בבחינת התחייבות לתנאים (אך לא לעצם ההעסקה!). ראוי להזכיר כי התובע לא טען (בראשית עדותו, עמ. 5 שורות 1-4) כי מדובר היה בהתחייבות להעסקתו לשנתיים, אלא שדרש הסכם כתוב ע"מ לשוב לעבודה. דא עקא, הסכם היה בע"פ ואחר חדשים לטענתו נחתם הסכם כתוב. בהמשך טען כי הנתבע התחייב להעסיקו שנתיים רצוף (בע"פ) ובמעמד המלצרית (או אחרים) - וכזו לא הוכח. לא בכדי הופנה התובע לאי ההתאמות בין המצויין בהסכם, לטענותיו בתביעתו. פטורים אנו מלהתייחס לכך אגב רכיב זה, אך תהיות עולות מניסוחו. ומנגד, לא הוכח בפנינו כי עסקינן בהסכם קודם "שפוברק" כהסכם חדש. כך, אין בפנינו הוכחה כי הנתבע חתום על "ההסכם" מחד או מנגד, כי לתובע (לא) היתה נגישות לחותמת. שמא כך, בהנתן כי הנתבע לא היה כל העת במסעדה וחותמת ודאי נמצאה גם בקיסריה (ולא רק ברעננה)... משאין די לטעמנו בכותרת המציינת "הסכם עבודה לשנתיים" ומשלטעמנו הכוונה לתנאים שיחולו לשנתיים - אנו קובעים כי אין בפנינו "הסכם לתקופה קצובה". נוסיף ונציין כי אף לו שוכנענו כי עסקינן בתקופה קצובה - משלא שוכנענו כי התובע פוטר ומששוכנענו כי לא פנה לנתבעים ולא ביקש לשוב לעבודה ואף לא הקדים פניית ב"כ/מכתבו שלא באמירה - עליכם להחזירני לעבודה, שאחרת תדרשו לשכ"ע עד אוקטובר 2011 - גם בכך יש כדי לדחות תביעתו בהקשר זה. למעלה מן הצורך נזכיר כי חרף טענת התובע כי כל הזמן פנה לנתבע וטען כי אינו מקיים ההסכם, כולל ביום הפסקת העבודה - אין בפנינו, ולו אסמכתא אחת, לטענה כאמור במהלך כ- 19 חדשים! [ומנגד, בחנו לדוגמא תלוש 5.10 (47.36=10,221:215.8)ועולה בו כי אכן קיבל התובע כ- 39 ₪ נטו לכל שעה (39.85 ₪ נטו), סה"כ ל- 215.8 שע' שצויינו בתלוש חודש זה ; כולל נסיעות]. אין גם הסבר מטעם הצדדים - לאי ההתאמה בין ה"הודעה" ועיתוייה, לחתימה על ה"הסכם" - שבועיים אח"כ! ומנגד, לא נסתרה טענת הנתבעים כי ההודעה נמסרה לתובע בזמנו... ובהקשר זה - התובע לא טען כלל בתביעתו ביחס לרכיב השכר הנתבע עד 30.9.11, למעט האמירה הסתמית כי נקט בכל האמצעים שלרשותו למצוא מקום עבודה, אמצעים שלא צלחו. על טענה זו (כלשונה) חזר גם בתצהירו. לתובע לא הוצגה איזשהי שאלה בהקשר זה - שמא, משכל טענתו סתמית היא ואינה כוללת עובדות מחוייבות. בדיון המוקדם טען התובע כי לא עבד 3-4 חודשים. ומנגד, דוקא בסיכומיו, טען (ב"כ) התובע כי "תוך כדי התייצבותו בשרות התעסוקה עד שמצא עבודה - דבר שלקח לו 3 חודשים". ועל כן, התובע עותר לפצותו בגין החודשים הנ"ל! - עסקינן בטענת עובדה שלא בא זכרה בפנינו ואך משמשמעה הפחתה משמעותית ברכיב העיקרי שבתביעה, מצאנו להזכירה. יצויין כי אין בפנינו מתי פנה ללשכת התעסוקה, מתי מצא עבודה אחרת, היכן ואצל מי; ובפועל, איזשהי ראייה כי אכן פעל ע"מ לנסות ולמצא עבודה אחרת - ודאי כך, כששוכנענו שהנתבעים אכן פעלו ע"מ להשיבו לעבודה, הגם שלא פוטר! ואגב כך קשה לקבל כי מי שהיה ביחסים טובים עם הנתבע ואף ישן אצלו (עמ. 9) יפוטר אך משום שסרב לנקות, כשמול עיני הנתבעת התחייבות להעסיקו עוד שנה תמימה! וכשנזקקה לעבודתו (המיידית) על הפס החם... כך או כך, אף לו סברנו כי בפנינו הסכם לתקופה קצובה לא היינו רואים לזכות התובע בשכר עד 30.9.11, משלא הוכח כי אכן ניסה - מחד - לחזור לעבודתו ומאידך - כי עשה מאמצים למציאת עבודה (אחרת), גם לא בשעור שנתבע בסיכומיו. ג. נסיעות משבפועל בסכומיו לא עתר התובע לקבלת התביעה אלא בפועל, לשכר 3 חודשים, לפצויים והודעה מוקדמת - פטורים היינו מלדון בכל הרכיבים האחרים. דא עקא, ומשהתובע אישר כי קיבל נסיעות מדי חודש, עולה מתלוש השכר ואף אישר כי קיבל סולר מדי חודש ומשלא הוכיח כי עלות הנסיעות גבוהה ממה ששולם לו כנסיעות וכן התדלוק בכמות שאישר (50 ליטר) - ומשלא נסתרה טענת הנתבעים כי קיבל 200 ליטר בחודש, כמוסכם, אין לנו אלא לדחות אף רכיב זה. ד. בתצהירו חזר התובע על תביעתו ברכיבים הבאים: שכ"ע ליום בחדש אוקטובר והפרשי שכר בהתאם להסכם. כן יש לדון בטענת הנתבעים לקזוז התביעה כנגד הנתבע. התובע הגיש תלוש שכר לחדש אוקטובר (שהודפס ב- 8.11.10). מתלוש זה עולה כי עבד 16 יום, 125.3 שע' סה"כ ואכן קיבל תשלום בהתאם. כך גם קיבל נסיעות בגין 16 יום, וצויין שווי ארוחה ל-16 ימים. אין בפנינו הסבר מהו ומתי היום שלא שולם. מתלושי השכר של התובע עולה כי קיבל שכר לפי שעה (ותוספת בגין ש"נ/שבת וכו') - אין בפנינו ראייה לזכאותו לשכר יום, שמא כוונתו ליום הפסקת העבודה... משאין חולק כי לא עבד באותו יום ומשלא פוטר - אין לנו אלא לדחות טענה זו. באשר להפרשי שכר בהתאם להסכם - משאין חולק כי התובע ביקש לקבל נטו לשעה 39 ₪ ולאור דברינו לעיל מתלוש חודש מאי- אין חולק כי קיבל התובע, "בסופו" של יום 39 ₪ נטו לשעת עבודה (הגם לא שכר שעה בסך זה) כ"הבטחה" שב"הסכם"- הנה כי כן נדחית התביעה גם ברכיב זה. משלא הוכח בפנינו כי הנתבעת פנתה בכתב לתובע כי ישוב לעבודה, אף שהוכח כי נעשו פניות בע"פ - לא מצאנו להעתר לבקשת הנתבעת לקזז הודעה מוקדמת. באשר לתביעה כנגד הנתבע - בפועל, לא טען התובע טענת עובדה כלשהי בהקשר זה ומשאין בפנינו עילה לתביעה כנגדו.משכך, נדחית התביעה כנגד הנתבע. לאור כל האמור - נדחית התביעה. משלקו הצדדים בהצגת ראיותיהם ומשנדחתה התביעה כנגד הנתבע - ישא כל צד בהוצאותיו. תביעות מטבחיםמשכורת