דוגמא לפסק דין בנושא מקלט מדיני בישראל ליוצאי חוף השנהב: פתח דבר 1. עותרים 1 ו-2 הם בני זוג, נתיני חוף השנהב. עותר 1 הגיע לישראל בשנת 1996 ועותרת 2 הצטרפה אליו בשנת 1997. השניים שהו בישראל עד לשנת 2002 באופן בלתי חוקי, או אז החליטו לשוב לארצם. לאחר ששבו לחוף השנהב, פרצה מלחמת אזרחים במדינה, בין השבטים היושבים בצפונה, לבין תומכי השלטון, שהיה נתון אותה עת בידי הנשיא גבאבו. על פי הנטען בעתירה, כאשר התגוררו בני הזוג באזור הדרום, סבלה העותרת מהטרדות ומהשפלות בלתי פוסקות, שכן היא נושאת את שם אביה המשתייך לשבט צפוני, ולכן נחשדה כי היא משתייכת למורדים. יתרה מזאת, מאחר שהיא נראית ונשמעת כמי שמשתייכת לשבט הבטה (Bete) - שבט מוצאה של אימה, גם בצפון לא יכולה הייתה לצפות לשלווה. בנסיבות אלה, החליטו השניים לחזור לישראל, והם נכנסו לכאן בזהות בדויה (העותרת בשנת 2005 והעותר בשנת 2006), מתוך הערכה כי לא יוכלו לקבל ויזה באופן חוקי, בשל שהייתם בישראל שלא כדין עד לשנת 2002. ילדי העותרים, עותרים 3 ו-4, נולדו בישראל, האחד בשנת 2001 והאחר בשנת 2009. 2. עם הגעתה לישראל בפעם השנייה, בשנת 2005, פנתה העותרת בבקשה לקבלת מקלט מדיני. היא רואיינה על ידי נציבות האו"ם לפליטים, ובקשתה נדחתה ביום 11.12.05. העותרת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. ביום 22.11.09 נערך לה ראיון נוסף על ידי יחידת התשאול והזיהוי בלוד, וביום 5.7.11 נדחתה בקשתה. העותרת המשיכה לשהות בישראל מכוח מדיניות אי ההרחקה אותה נקטה ממשלת ישראל אותה עת כלפי נתיני חוף השנהב, ואשר הסתיימה ביום 31.12.11. גם העותר פנה בבקשה לקבלת מקלט מדיני עם הגיעו לישראל בשנת 2006. נערך לו ראיון על ידי נציבות האו"ם לפליטים, וביום 15.12.08 נדחתה בקשתו. העותר הגיש בקשה לעיון חוזר, ובמסגרתה נערך לעותר ראיון ביחידת התשאול והזיהוי בלוד, בתאריך 27.12.09. הבקשה נדחתה ביום 8.2.12. בהקשר זה יצוין, כי ביום 25.1.12 הגיע לידי העותר מכתב מטעם המשיב, שנשלח אליו ביום 12.1.12, בו הודע לו כי הוא מזומן לראיון שיתקיים ביום 22.1.12. הזימון לראיון היה, כעולה מדברי ב"כ המשיב, במסגרת התנהלות שגרתית של המשיב, המזמן לראיון, מדי פעם, את מי שנמצא בארץ מכוח מדיניות אי הרחקה, בין לצורך זיהוי, בין לצורך חידוש האשרה. מכל מקום, המכתב הגיע ליעדו רק לאחר המועד שנקבע לראיון, משום שהעותר שינה את כתובתו מבלי להודיע למשרד הפנים. המשיב הודיע, אפוא, לעותר, על דחיית בקשתו, מבלי שהתקיים הראיון אליו הוזמן. 3. ביום 30.1.12 הגישו העותרים בקשה חדשה למקלט. בבקשה נטען כי עקב חילופי השלטון בחוף השנהב, שלוו בעימותים אלימים, נתונים היום חברי מפלגתו של הנשיא המודח גבאבו (מפלגת ה- FPI) לרדיפה, וקיים חשש ממשי לחייהם ולשלומם. מאחר שהעותרים הפכו, במהלך שנות שהותם בישראל, לחברים פעילים ב- FPI, מתחייבת הגשת בקשה חדשה למקלט מטעמם, על מנת שייבדקו נסיבותיהם האינדיבידואליות, משהסתיימה מדיניות אי ההרחקה של נתיני חוף השנהב. בקשתם של העותרים נדחתה על הסף ביום 28.2.12, ומכאן העתירה. עיקר העובדות הצריכות לעניין 4. בראיון שנערך לעותרת על ידי נציבות האו"ם לפליטים בשנת 2005 הבהירה העותרת כי מעולם לא הייתה מעורבת בארגון פוליטי כלשהו או במפלגה פוליטית, למעט השתתפותה במצעד של "פטריוטים צעירים", למען הגנה על החוקה. היא מעולם לא נעצרה ואיש ממשפחתה לא סבל מבעיות כלשהן עם השלטונות. העותרת הסבירה כי החליטה לעזוב את ארצה בשל ההצקות שחוותה כמי שנושאת שם משפחה של שבט צפוני, שהיה מעורב, אותה עת, במרד כלפי השלטון. העותרת חזרה על דברים אלה, בעיקרם, גם בראיון שנערך לה בשנת 2009. כאמור, הן בקשתה למקלט והן הבקשה לעיון חוזר שהגישה נדחו, משלא נמצא כי יש בעובדות שהציגה כדי לבסס את בקשתה. 5. גם העותר, בראיון שנערך לו על ידי נציבות האו"ם לפליטים בשנת 2006, אמר כי מעולם לא היה מעורב בפעילות פוליטית כלשהי ולא היה חבר בארגון פוליטי. הוא מעולם לא נעצר, מעולם לא חווה קשיים עם השלטונות בארצו, וכך הדבר גם לגבי יתר בני משפחתו. העותר הסביר כי עזב את ארצו בשל נישואיו לאשתו, העותרת. מאחר שהיא מן הצפון, והם התגוררו בדרום, הם נחשדו כמי שמשתייכים למורדים. בראיון שנערך לעותר בשנת 2009 טען, כי משפחתו מעולם לא קיבלה את נישואיו עם בת לשבט JULA, בשל השתייכות השבט למורדים, ודרשו שייפרד ממנה. הוא נודה ממשפחתו, וביתו הוצת בשנת 2004. הוא אף אוים על ידי אביו ועל ידי דודו, שהיה איש צבא. בקשתו של העותר למקלט נדחתה. בקשה לעיון חוזר שהגיש נדחתה אף היא, בהחלטה מיום 8.2.12. משקיבל העותר לידיו את הזימון לראיון (זימון שאינו קשור כלל בבקשה נשוא העתירה, שהרי הבקשה החדשה למקלט הוגשה, כאמור, רק ביום 30.1.12), פנתה באת כוחו למשיב, הסבירה כי מכתב הזימון הגיע אליו באיחור משום שבחודשים האחרונים העתיק את מקום מגוריו, וביקשה כי ייקבע לו מועד חדש לראיון. במכתב זה הוסיפה וטענה, כי "חל שינוי נסיבות המחייב עדכון הבקשה והוספת נסיבות חדשות". שינוי הנסיבות הנטען היה חילופי השלטון בחוף השנהב, אשר בעקבותיהם הפכה מפלגתו של העותר, ה- FPI, למפלגת אופוזיציה, וחבריה נרדפים ברחבי המדינה. עוד נטען, כי סיום מדיניות אי ההרחקה אינו מאפשר לעותרים להישאר בישראל אלא לאחר בדיקת בקשתם האינדיבידואלית, ולפיכך מתבקש זימונו של העותר לראיון במועד חדש, "במסגרתו אף יפרט את הנסיבות החדשות שנוצרו בעניינו". 6. ביום 30.1.12 הגישו העותרים בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל, בטענה כי בהיותם חברי ה- FPI, הם צפויים להיעצר עם הגיעם לחוף השנהב. 7. כאמור, ביום 28.2.12 נדחתה בקשתם של העותרים על הסף. במכתבי הדחייה (שנכתבו בנפרד לעותר ולעותרת) עומד המשיב על כך שהן במהלך הראיונות שקוימו לעותר ואף במכתב הבקשה לעיון חוזר משנת 2009 טען העותר באופן עקבי, כי החשש מהחזרה לארצו נובע מן המצב הכללי, ובשל נידויו ממשפחתו על רקע נישואיו לעותרת, שמוצאה האתני הוא משבטי המורדים. עוד הדגיש המשיב את העובדה שהעותר טען כי מעולם לא היה מעורב בפעילות פוליטית ומעולם לא היה חבר בארגון פוליטי. לפיכך, הטענה כי מפלגתו הפכה עתה למפלגת אופוזיציה נרדפת, אינה מתיישבת עם הצהרותיו הקודמות. עוד נאמר במכתב כי התמונות שצורפו לבקשה למקלט, המעידות לכאורה על קשר בין העותרים לבין אשת נשיא חוף השנהב המודח, בעת ביקוריה בישראל, אין בהן כדי לבסס חשש לרדיפה פרטנית, בשים לב לדיווחים בדבר חזרה לארצם של בכירי הצבא, המזוהים עם המשטר הקודם. המשיב הוסיף וכתב כי משרד החוץ מדווח שאין נשקפת עוד סכנה לנתיני חוף השנהב ולא ניתן עוד להתייחס למדינה זו כאל מדינה שמתנהלת בה מלחמת אזרחים או כאל אזור בו נשקפת סכנה ליושביו. אשר לראיון שלא קוים הוער במכתב, כי על פי נוהל מבקשי מקלט היה על העותר לעדכן את המשיב באופן מיידי בדבר שינוי בכתובת מגוריו, וכי מכל מקום, את ההזדמנות להוסיף מידע חדש לאור השינויים שחלו בחוף השנהב ניצל העותר באמצעות המכתבים של באת כוחו. דברים ברוח זו נכתבו גם במענה לבקשתה של העותרת למקלט. 8. בתגובה להודעת הדחייה, פנתה ב"כ העותרים במכתב נוסף, מיום 1.3.12. הפעם ביקשה את החזרת ההגנה הקולקטיבית שניתנה לנתיני חוף השנהב. הפנייה נעשתה לא רק בשם העותרים שלפניי, כי אם בשמם של נתינים נוספים של חוף השנהב (חלקם, או כולם, עתרו לבית משפט זה בעתירות מקבילות). במכתב נטען, כי לנוכח דיווחים בדבר הפרות נמשכות של זכויות האדם בחוף השנהב, לא היה מקום לקבל החלטה בדבר הפסקת מדיניות אי ההרחקה, כי נציבות האו"ם לפליטים לא פרסמה עדכון של הנחיותיה בעניין חזרה בטוחה לחוף השנהב ולא קבעה עמדה רשמית על פיה ניתן להחזיר בבטחה אנשים למדינה זו. העתירה הוגשה ביום 5.3.12, בטרם נענה המכתב. עיקר טענות הצדדים 9. לטענת העותרים, במהלך שנות שהותם בישראל הפכו הם לפעילי ה- FPI, מפלגתו של הנשיא המודח גבאבו. הם משתתפים באופן קבוע במפגשי המפלגה בישראל, ואף תרמו לה כספים. במהלך הדיון בעל פה הוסיפה ב"כ העותרים וטענה כי מפגשי המפלגה מתקיימים בבית העותרים, וכי העותר משמש סגן נשיא המפלגה בישראל. לעתירה צורפו תמונות המעידות על נוכחותם של העותרים בקבלת פנים לאשת הנשיא גבאבו בעת ביקורה בישראל, ובמהלך הדיון בעל פה נאמר כי המדובר בתמונות משנת 2007. עוד צרפו העותרים לעתירתם רשימה של פעילי המפלגה בישראל, בכללם העותרים, שנשלחה ארצה מחוף השנהב על גבי נייר מכתבים רשמי של המפלגה, החתומה בידי מזכיר המפלגה בחוף השנהב, והנושאת תאריך 20.2.12. הרשימה מגובה בתצהיר של אדם ושמו Kassi Kre Olivier, המעיד על עצמו כי הוא ראש ה- FPI בישראל החל משנת 2005, כי חברי המפלגה בישראל נפגשים על בסיס חודשי, אוספים כספים עבור המפלגה ומארגנים קבלות פנים לחבריה בעת ביקוריהם בישראל. על פי האמור בתצהיר, נשלחה רשימת הפעילים הנ"ל על פי בקשתו, על ידי המזכיר הראשי של המפלגה בחוף השנהב, כפי שהיא מתועדת ברישומי המפלגה הרשמיים. 10. העותרים טוענים, כי מדו"חות של ארגונים שונים, כגון אמנסטי, Human Rights Watch ואחרים, עולה, כי צבאו של הנשיא אואטארה, שניצח בבחירות שנערכו בשלהי 2010, מבצע מעשי רצח על רקע אתני, ופוגע במי שמזוהים כתומכיו של הנשיא המודח גבאבו ושל מפלגתו, ה- FPI. עוד נטען, כי מאז מעצרו של גבאבו - העומד לדין בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) בגין פשעים נגד האנושות, נתונים אשתו ובכירי מפלגתו במעצר מבלי שיובאו למשפט. העותרים צרפו לעתירתם כתבות המדווחות על כינוס של אנשי ה- FPI, שהתקיים ביום 21.1.12 באחת מערי חוף השנהב, ואשר משתתפיו נפלו קורבן למתקפה של אנשי מיליציה, שבוצעה, על פי הנטען, בהוראת הנשיא אואטארה. מכל האמור לעיל עולה, על פי הנטען, כי אין לשלטון הנוכחי כוונת פיוס, וכי מתבצעת על ידו רדיפה שיטתית של חברי מפלגת האופוזיציה. 11. העותרים סבורים, אפוא, כי החלטת המשיב לבטל את ההגנה הזמנית לנתיני חוף השנהב נתקבלה בלא שיעמוד לנגד עיניו מצע עובדתי מספק, ומאחר שמלחמת האזרחים למעשה נמשכת, ביקשו העותרים בעתירתם כי בית המשפט יורה על המשך ההגנה הזמנית למשך השנה הקרובה. נראה כי טענה זו ננטשה, שכן עיקרי הטיעון מוסבים כולם על עניינם האינדיבידואלי של העותרים. עם זאת, במהלך הטיעון בעל פה הבהירה באת כוחם כי היא עומדת על טענה נוספת, לפיה, לאור המידע המבוסס ביחס לרדיפתם של חברי ה- FPI, יש מקום להכיר בחברי המפלגה, ובכללם העותרים, כקבוצה שאין להחיל עליה את ההחלטה בדבר ביטול מדיניות אי ההרחקה. עוד נטען, כי חובה על המשיב לאפשר לכל נתיני חוף השנהב להגיש בקשות אינדיבידואליות למקלט, ואם עשו כן בעבר, לאפשר להם להגיש בקשות חדשות הנשענות על שינוי הנסיבות, ולבדקן לגופן. 12. את טענותיהם מבססים העותרים על הנחיות נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) מיום 10.2.03 בדבר הפסקת מדיניות של הגנה זמנית שהוענקה לנתיני מדינה מסוימת. על פי ההנחיות, ההחלטה צריכה להתבסס על הערכה מקיפה של המצב במדינת המוצא, ויכולה להתקבל רק לאחר שמצטיירת תמונה עובדתית בדבר שינוי יסודי, יציב ובר קיימא. עוד נאמר בהנחיות, כי ייתכן שקיימות קבוצות משנה בתוך האוכלוסייה, דוגמת תומכי המשטר שהוחלף, או תושבי אזורים מסוימים, העלולות להיות בסכנה גם אם המצב הכללי במדינה השתפר. ההגנה הזמנית צריכה להמשיך ולהינתן לקבוצות אלה. בנוסף, יש ליתן הזדמנות נאותה לאנשים שלהם טענות מקלט אינדיבידואליות להגיש בקשות מקלט או לבקש שקילה מחדש של בקשותיהם. העותרים אכן מסכימים, כי ניתן לדחות בקשות למקלט על הסף, אולם זאת אך מקום שהבקשה חסרת כל בסיס על פניה (manifestly unfounded), היינו, במקרה בו גם לו כל דברי מבקש המקלט אמת, אין הם מבססים עילה לקבלת מקלט. לטענתם, לא זה המצב בעניינם, שהרי אם נכונים דבריהם כי הם חברים במפלגה פוליטית הנרדפת בארץ מוצאם, זכאים הם למקלט. בהקשר זה הוסיפו העותרים וטענו כי לא היה מקום להשתית את החלטת הדחייה על הסף על הסתירה בין דבריהם בראיונות המוקדמים לבין טענתם הנוכחית, שכן היום, שש שנים לאחר הגיעם ארצה, השתנו הנסיבות והם הפכו חברים ב- FPI, וזאת לאחר שהתקיימו אותם ראיונות. רוצה לומר, העותרים הפכו פליטים לאחר שעזבו את ארץ מוצאם. טענה זו מוכרת במשפט הבינלאומי וקרויה "פליט במקום" (Sur Place), ועל המשיב היה לבחון אותה ולקבלה בהתקיים התנאים המתאימים. 13. המשיב סבור, כי אין מקום להידרש לטענה בדבר הצורך באימוצה מחדש של מדיניות אי ההרחקה. ההחלטה התקבלה עוד ביום 27.12.11, ועתירות שהוגשו כנגדה, נדחו. בכל הנוגע לטענה לפיה העותרים הינם חברי ה- FPI, הרי שטענה זו לא נטענה על ידם במהלך כל שנות שהותם בישראל והועלתה לראשונה רק עם סיום מדיניות אי ההרחקה. המשיב סבור, אפוא, כי אין לייחס כל אמינות לטענה זו, על פניה, שכן העותרים לא עמדו בנטל להוכיח שהם חברים באותה מפלגה. מעבר לכך, המשיב סבור כי העותרים לא בססו את הטענה לפיה עצם חברותם ב- FPI, ככל שאכן קיימת, מסכנת את חייהם אם ישובו לארצם. חוף השנהב - רקע רלוונטי 14. בשנת 2010 התקיימו בחירות בחוף השנהב, והנשיא המכהן, אלאסן אואטארה (Alassane Ouattara) ניצח בהן. הנשיא הקודם, גבאבו, סרב להכיר בנצחונו של יריבו, ובעקבות זאת פרצו מהומות אלימות בין תומכי גבאבו לבין תומכי אואטארה. על פי העולה מדו"ח של נציבות האו"ם לפליטים מ- 15.6.12, אותו צרפו העותרים לעתירתם, שני המחנות ביצעו הפרות חמורות של זכויות אדם ושל המשפט ההומניטארי הבינלאומי. העימות האלים בא על סיומו רק באפריל 2011, עם מעצרו של גבאבו והסגרתו לבית הדין הפלילי הבינלאומי. אואטארה נכנס לתפקידו כנשיא המדינה במאי 2011, ובחירות לפרלמנט התקיימו בדצמבר 2011. הבחירות הוחרמו על ידי ה- FPI. כעולה מן הדו"ח של נציבות האו"ם לפליטים, מצב הביטחון בחוף השנהב הולך ומשתפר בחלקים גדולים של המדינה החל מאפריל 2011, ופליטים רבים שבו לבתיהם. עם זאת, הדו"ח קובע כי למרות מאמצי השלטון לקדם מאמצי פיוס ואיחוי, קיים עדיין מתח בין קבוצות אתניות שונות, בעיקר במערב המדינה ובחלקים שונים של הבירה. לנוכח דיווחים של ארגוני זכויות אדם בדבר מעצרים מתמשכים של מנהיגים אזרחיים וצבאיים של המשטר הקודם, סבורים כותבי הדו"ח, כי בעלי קשרים או מי שנתפס כבעל קשרים לנשיא המודח ולממשלתו עשויים - בהתחשב בנסיבותיו המסוימות של המקרה - להיות זכאים להכרה כפליטים. לא למותר לציין, כי כותבי הדו"ח מעירים שיש לבחון במקרים אלה את תחולת החריג לאמנת הפליטים, היינו, האם מבקש המקלט, בהיותו מנהיג פוליטי או איש צבא של המשטר הקודם, ביצע פשעי מלחמה. 15. דו"ח של המזכיר הכללי של האו"ם למועצת הביטחון מיום 29.6.12 מתאר אירועי אלימות על גבול חוף השנהב עם ליבריה, ועל התפרצויות של מעשי אלימות, בעיקר במערב ובמרכז המדינה, בעיקר על רקע של סכסוכי בעלות על מקרקעין. אולם בכל הנוגע למצב הפוליטי במדינה, מדווח מזכ"ל האו"ם כי הנשיא המכהן, אואטארה, ממשיך במאמציו לקדם יציבות ופיוס, ובנאומים פומביים הוא משמיע קריאה לנתיני חוף השנהב שגלו מארצם בתקופת מלחמת האזרחים, לשוב אליה. כך, למשל, מינה הנשיא את מפקד הג'נדרמריה תחת משטרו הקודם של גבאבו ואת רמטכ"ל הצבא תחת המשטר הקודם, כשגרירי ארצו לסנגל ולגאבון, בהתאמה. מזכ"ל האו"ם מציין את הבחירות הדמוקרטיות לפרלמנט, שנערכו באפריל 2012. על מנת לקדם תהליך פוליטי שיביא להסכמה לאומית רחבה, קוימו, בחסות נציגי האו"ם, פגישות בין אנשי הממשל לבין נציגי מפלגות אופוזיציה. עם זאת, על אף ההתקדמות בהשלטת החוק והסדר במדינה, והתייצבות השלטון המרכזי, מדווח מזכ"ל האו"ם כי מצב זכויות האדם הינו עדיין נושא לדאגה. בסיכום, ומבלי להתעלם מן הדאגות שפורטו בדו"ח, מזכ"ל האו"ם קובע כי הוא מעודד מן ההתקדמות הכללית של חוף השנהב, ומן הצעדים שננקטו על ידי הממשלה לשם קידום היציבות, הפיוס וההבראה הכלכלית. המשיב צרף לתשובתו קטעי עיתונות המלמדים על ניסיונות לקיים פגישות גם עם נציגי ה- FPI, שהיתנו את הצטרפותם לשיחות הפיוס בתנאים שונים, ובכללם שחרורו של הנשיא גבאבו (המואשם, כאמור, בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בפשעים נגד האנושות) ועל פגישה שהתקיימה בין ראש הממשלה לבין מנהיגי המפלגה האמורה במהלך חודש יולי השנה. 16. התמונה המצטיירת הינה, אם כך, של תמיכת הקהילה הבינלאומית בשלטונו של אואטארה, של שלטון המתייצב והולך גם אם בקצב איטי מן הרצוי, ועל מאמצים הנעשים, מטעם השלטון, בחסות האו"ם, על מנת להגיע להסכמה לאומית רחבה בחוף השנהב תוך שילוב מפלגתו של הנשיא המודח, מפלגת ה- FPI. 17. נוכח כל אלה, אין יסוד לטענה לפיה היה על המשיב לשוב ולהידרש מחדש לסוגיה העקרונית של מדיניות אי ההרחקה לחוף השנהב, ככל שהעותרים עדיין עומדים על טענה זו. ואכן, בעתירות שונות שנדונו בבית משפט זה נקבע כי סיומה של מדיניות אי ההרחקה בקשר עם חוף השנהב הינה החלטה סבירה ששר הפנים רשאי היה לקבלה (ראו: עת"מ 19734-01-12 Abdoulaye Coulibalaye נ' משרד הפנים, מיום 4.3.12; עת"מ 58162-01-12 אבו באקאיוקו ואח' נ' משרד הפנים, מיום 24.6.12; עת"מ 27790-02-12 אבובקר מורי דיארה ואח' נ' משרד הפנים, מיום 25.3.12. ערעור שהוגש על פסק הדין האחרון לבית המשפט העליון נמחק ביום 30.7.12). משהגענו עד הלום, נבחן עתה את טענות העותרים המתייחסות לחברות ב- FPI. החברות ב- FPI כעילה להכרה במעמד פליט 18/ למעשה, אין בידי העותרים להצביע על טענה הנוגעת לנסיבות המיוחדות להם, וטענתם למקלט נשענת על עצם חברותם במפלגת ה- FPI. בהקשר זה יש לומר, כי במסגרת עתירה של עותרים אחרים מבין רשימת חברי המפלגה בישראל, שנדונה בפני בית משפט זה (כב' השופט א' דראל, עת"מ 48202-02-12 Jules ואח' נ' משרד הפנים, פסק הדין ניתן ביום 15.10.12), טענה ב"כ העותרים כי אין לראות בהם כ"קבוצה" ואין להתייחס אליהם באופן זה, אלא חובה על המשיב לבדוק כל בקשה באופן פרטני ולערוך ראיון לכל אחד מן הפונים, גם אם עילת הפנייה של כולם היא החברות במפלגה. על פי מה שנטען שם (ראו פסקה 23 לפסק הדין הנ"ל), אין המדובר בפניות זהות, וקיימים היבטים נוספים שאינם כלולים בבקשה. לו היה נערך ראיון, היה כל אחד מן הפונים מציג את נסיבותיו המיוחדות לו. יתרה מזאת, ב"כ העותרים טענה באותה עתירה, כי האמנה כלל אינה מאפשרת קביעה קבוצתית אלא מחייבת בדיקה אישית (שם). עמדה זו נדחתה על ידי כב' השופט דראל, ודבריו מקובלים עלי, בכל הכבוד, במלואם. אביאם כלשונם: "יובהר - אף שמדובר בבקשה שמתיימרת להיות בקשה פרטנית למקלט המדובר למעשה בבקשה קבוצתית או בבקשה משותפת שבה מבוקש המקלט לקבוצה שכוללת את כל חברי מפלגת ה- FPI, שנמצאים בישראל ופעילים במסגרת סניף המפלגה, באשר הם. הבקשה נשענת על ההנחה כי חברי מפלגת ה- FPI, כולם, צפויים לרדיפה אם ישובו לארצם בשל חברותם במפלגה ופעילותם במסגרתה בישראל וזאת לצד ההנחה העובדתית כי אכן העותרים הינם חברי מפלגה. אין המדובר אפוא בעילה אישית ייחודית אלא בעילה קבוצתית או בעילה משותפת. עמדת המשיב - כי במצב דברים זה לא תידרש עריכת ראיון לכל אחד מהפונים, שמנמק את בקשתו בחברותו במפלגה - היא מתבקשת מאליה. ככל שהמשיב סבור כי הטענה המשותפת לחברי המפלגה, גם אם נכונה עובדתית ההנחה שהעותרים והאחרים הם חברי מפלגה, אינה יכולה להקנות מעמד של פליט - אין כל טעם או צורך בעריכת ראיון פרטני עם כל אחד מחברי הקבוצה. אין לקבל את טענות העותרים לפיהן מחויב המשיב לעריכת ראיון נוסף לפונים מקום בו כבר נערך ראיון פרטני כזה בעבר, ומקום בו הטענות החדשות מתבססות על עילה משותפת שלגביה אין לכל אחד מהפונים כל ייחוד לעומת האחרים. לא ניתן גם לקבל את הגישה כי המבקש יכול 'לשמור' או 'להסליק', כלשון בא כוח המשיב, את טענותיו לשלב הראיון ולא לפרט את העילה האישית שבגינה הוא מבקש מקלט בעת שהוא מגיש את בקשתו" (שם, פסקאות 31-32). 19. משהערתי בפתח הדיון בעתירה שלפניי מה טעם בבירורה לנוכח פסק דינו של כב' השופט דראל (אליו הצטרף בינתיים גם פסק דינו של כב' השופט ד' מינץ בעת"מ 5445-08-12 פוני קאוקו נ' משרד הפנים ואח', מיום 17.10.12), והאם לא נכון יהיה להסכים לדחיית העתירה בתנאי שהמשיב יסכים כי תוצאת הערעור שבכוונת ב"כ העותרים להגיש על פסק דינו של כב' השופט דראל תחול גם על העותרים כאן, עמדה ב"כ העותרים על ברור העתירה בטענה שבעתירה זו מתבקש סעד שלא התבקש בעתירה הראשונה, והוא ליתן מקלט "קבוצתי" לתומכי ה- FPI. בנוסף טענה, כי עניינם של העותרים כאן שונה באופן משמעותי מעניינם של אחרים, שכן הראיות האינדיבידואליות שיש בידיהם שונות ומשמעותיות (ראו עמ' 1 לפרוטוקול). עמדה זו, יש להעיר, הפוכה מן העמדה שהוצגה בעתירה שהתבררה בפני כב' השופט דראל, שהרי שם נטען, כפי שראינו, כי האמנה כלל אינה מאפשרת קביעה קבוצתית. כך או כך, לא מצאתי כי עניינם של העותרים שלפניי שונה מעניינם של העותרים בעתירות הנזכרות, וכל כולה של העתירה נשענת על הטענה בדבר החברות ב- FPI, היוצרת, על פי הנטען, סכנה לחייהם אם ישובו לחוף השנהב. העותרים לא הציגו עילה המיוחדת להם, בנסיבותיהם האינדיבידואליות, ולא הציגו ראיה שונה ומשמעותית, כלשון באת כוחם, הנוגעת לעניינם שלהם, מלבד אותן ראיות מהן בקשה ללמוד כי הם אכן חברים במפלגה האמורה, ועל כן, בתור שכאלה, צפויה סכנה לחייהם או לחירותם אם ישובו לארצם. 20. מצאתי טעם רב בעמדתו של ב"כ המשיב, לפיה עצם טענתם של העותרים בדבר חברות ב- FPI מעוררת תמיהה, בלשון המעטה. העותרים השיבו בשלילה, לשאלות ישירות שהופנו אליהם, האם היו מעורבים אי פעם בפעילות פוליטית או היו חברים בארגון פוליטי. ראיונות אלה נערכו, בין היתר, גם בשנת 2009. והנה, על פי מה שהוצג בפניי במהלך הדיון, כבר בשנת 2007 ראו עצמם העותרים כפעילים במסגרת ה- FPI, והקבילו את פניה של אשת הנשיא דאז, גבאבו. מצופה היה כי באותם ראיונות ישיבו העותרים למראיין כי הפכו חברים ב- FPI במהלך שנות מגוריהם בישראל, לו אכן כך היה. זאת ועוד. הטענה כי העותר משמש כסגן יו"ר המפלגה בישראל וכי מפגשי החברים נערכים בביתם הועלתה רק במהלך הדיון בעל פה, ולא למותר לציין כי אין היא מופיעה בתצהירו של Olivier, המציג עצמו כיו"ר המפלגה בישראל. 21. אולם גם אם אצא מנקודת הנחה שעם השנים הפכו העותרים חברים ב- FPI, לא נטען על ידם כי הייתה להם מעורבות מיוחדת במפלגה האמורה, כזו העלולה לעניין את השלטונות בחוף השנהב באופן יוצא מגדר הרגיל. צודק המשיב בטענתו כי לא הובאה על ידי העותרים ראיה לפיה חברות מן השורה במפלגה זו מעמידה בסכנה את חייו של אותו אדם. הדברים אינם עולים כלל ועיקר, לא מדו"ח נציבות האו"ם לפליטים ולא מדו"ח מזכ"ל האו"ם, שלא מצאו לנכון למנות, כקבוצה הנתונה בסכנה, את חברי ה- FPI, מכוח עצם חברותם במפלגה. כפי שראינו לעיל, ההיפך הוא הנכון. בכירי צבא וממשל מן המשטר הקודם חזרו למדינה, מונו לתפקידים בכירים, ונעשים ניסיונות לקדם פיוס בין כל חלקי האוכלוסיה. בהקשר זה יצוין, כי רשימת פעילי המפלגה בישראל נשלחה על גבי מה שנחזה להיות נייר מכתבים רשמי של המפלגה בחוף השנהב, ועליו מצוינת כתובת משרדי המפלגה שם. אין זה סביר, כי מפלגה שחבריה נרדפים עד צוואר תחזיק באופן גלוי רשימת פעילים, ותקיים פעילות במשרדים רשמיים. עוד יש להזכיר, כי כעולה מן הנספחים שצורפו לתשובת המשיב, בכירי המפלגה נפגשו עם ראש הממשלה והושגה הסכמה להמשיך ולהיפגש. על התנהלות ה- FPI בחוף השנהב, המצטיירת כהתנהלות בדלנית ועל סף של התנגדות אלימה למשטר, נמתחה ביקורת מטעמו של Human Rights Watch, וכאמור בכתבה שצרף ב"כ המשיב לתשובתו: “Following the FPI’s decision not to participate in an April forum, Human Rights Watch accused the party of being interested in scoring political points at the expense of stability. ‘These preconditions not only expose the FPI political elite’s contempt for the thousands of victims of often heinous forms of political violence’, HRW said, but also reinforce the perception that the party remains more interested in hardline politics than in helping end the root causes of the country’s grave human rights abuses”. 22. המסקנה היא כי גם אם ניתן להצביע על מעצרו של בכיר מפלגה זה או אחר, הרי שעל רקע המצוטט לעיל אין לומר כי המדובר ברדיפה. מכל מקום, אין בחומר שהוצג לפניי כל ביסוס לטענה לפיה עצם החברות ב- FPI מעמידה בסכנת חיים את חבר המפלגה. לא הוצגה כל ראיה לכך שהשלטון עסוק באיתור ובחיפוש חברי מפלגה מן השורה על מנת לפגוע בהם, כי הוא מגלה עניין במי שגילה פעילות מן השורה במפלגה בעת גלותו, וכיוצא באלה אינדיקציות היכולות ללמד על רדיפה על רקע פוליטי. בהקשר זה אשוב ואפנה לפסקי הדין בעת"מ 48202-02-12 ובעת"מ 5445-08-12 (וראו גם עת"מ 19887-04-12 Gbogou נ' משרד הפנים, מיום 24.5.12). כאמור, לא הוצגה בפניי ראיה כלשהי לפיה נשקפת לעותרים, בשל נסיבות המיוחדות אך להם, סכנה לחייהם או לחירותם אם ישובו לחוף השנהב, ולא מצאתי בחומר אינדיקציה לכך שהעותרים, בנסיבותיהם, עלולים להיות מזוהים, בין על ידי השלטון, בין על ידי "הרחוב", כתומכים פעילים ומקורבים לנשיא המודח, וכי הם עלולים, למצוא עצמם נרדפים בשל כך. ודוק, הנטל הוא על מבקש המקלט להוכיח "פחד מבוסס היטב" מפני רדיפה. אין די בהערכה סובייקטיבית של המבקש, וטענתו צריכה להיות מגובה בנתונים אובייקטיביים של ממש (ראו: עת"מ 31600-03-11 אוקפור נ' משרד הפנים, מיום 19.9.11; עת"מ 45016-01-12 Peter Ewah נ' ראש רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, מיום 25.4.12). 23. משהגעתי למסקנה זו, איני רואה צורך לדון בטענה בדבר מתן מעמד לעותרים כפליטים על יסוד העיקרון של Sur Place. בעע"מ 2244/12 פלונית נ' משרד הפנים (מיום 21.8.12) השאיר בית המשפט העליון בצריך עיון את השאלה האם לעקרון זה תחולה במשפט הישראלי, אולם, כאמור, משלא הוכח כי העותרים צפויים לסכנת רדיפה בארצם מתוקף חברותם ב- FPI (ככל שיש יסוד לטענה בדבר חברותם באותה מפלגה), אין מתעורר הצורך להידרש לשאלה זו. 24. מכל אלה, מתבקשת המסקנה כי לא קמה חובה למשיב לזמן את העותרים לראיון לשם שקילת בקשתם, והוא רשאי היה לדחותה על הסף. ראינו לעיל, כי טענת העותרים למקלט מיוסדת על עילה קבוצתית. העותרים (כמו גם חבריהם) מנמקים את בקשתם בחברות ב- FPI, ואילו המשיב סבור, כי גם אם יוכח שהעותרים (וחבריהם) הינם חברי המפלגה אין בכך כדי לבסס עילה למעמד של פליט. כאמור, בעמדתו העקרונית של המשיב לא מצאתי פגם, ומכאן שלא היה מקום לחייבו בעריכת ראיון פרטני, כאשר הטענות החדשות אינן מלמדות על נסיבות אישיות ייחודיות, וכאשר בקשתם של העותרים למקלט נדונה בעבר ונדחתה (ראו עת"מ 48202-02-12 ועת"מ 5445-08-12 הנ"ל). העתירה נדחית. על העותרים לעזוב את ישראל עד ליום 21.11.12. אין צו להוצאות. משרד הפניםמבקשי מקלט מדיני