מכס על איביי

האם משלמים מכס על איביי ?

התובע הזמין מכונת גילוח באתר האינטרנט Ebay.
למחרת היום, ביום 4.3.2008 עת פנה התובע לדואר שליחים לצורך שחרור החבילה, נדרש הוא לשלם כתנאי לשחרורה סך של 229 ₪.

דוגמא לפסק דין בנושא האם משלמים מכס על איביי:

יום אחד מתעורר אדם למציאות חדשה, בה, ביחס לשירות שבעבר יכול היה לקבל ללא עלות מצידו (שחרור חבילה מהמכס), הוא נדרש לשלם לנתבעת סכום של 127 ₪ עבור שירותי עמילות מכס שהוא לא ביקש, וזאת כתנאי לשחרור חבילה שהתקבלה בדואר בשירות EMS. האם הנתבעת גבתה כדין מהתובע סך של 127 ₪ בגין שירותי עמילות מכס שסיפקה לו?
זוהי השאלה העיקרית הדורשת הכרעה בתביעה זו, וכפי שעולה מהכרעתי להלן, גביית הסכום הנ"ל, במועד שנעשתה מהתובע נעשתה ללא הרשאה חוקית לעשות כן ועל כן אני מחייבת את הנתבעת להשיב את הסכום לתובע. יחד עם זאת יש להדגיש מטעמי זהירות כי מדובר בהכרעה הנוגעת לנקודת זמן ספציפית, וכפי שיפורט בהמשך, אין בה כדי להוות הכרעה ביחס לגביית סכומים אחרים בזמנים אחרים בגין אותו השירות.
התביעה הינה תביעה כספית בגידרה עותר התובע, עורך דין במקצועו, לחייב את הנתבעת (להלן : "הנתבעת" או "חברת הדואר" ), להשיב לו סך של 127 ₪ אשר גבתה ממנו שלא כדין, לטענתו, עבור שירות עמילות מכס, בצירוף סך של 873 ₪ בגין עוגמת נפש והוצאות.

תמצית העובדות וטענות הצדדים


התובע הזמין מכונת גילוח באתר האינטרנט Ebay. ביום 3.3.2008 או במועד סמוך לכך, נערכה לתובע פניה טלפונית מאת "דואר שליחים" בחיפה בה נמסר לו כי ברשותם חבילה אשר הגיעה עבורו מחו"ל ואשר נושאת מספר US932788601 EC(להלן :" החבילה").
למחרת היום, ביום 4.3.2008 עת פנה התובע לדואר שליחים לצורך שחרור החבילה, נדרש הוא לשלם כתנאי לשחרורה סך של 229 ₪, בהתאם לחשבונית מס' 10005631 מיום 2.3.2008 (נספח א' לת/1, להלן: "החשבונית"). פרטי החיוב בחשבונית הינם כדלהלן:
סכום מע"מ בסך 102 ₪
עמלת שחרור ממכס קולקטיבי 60 ₪
עמלת השתתפות באגרת רשימון 30 ₪
עמלת דמי הקצאת אשראי 20 ₪

כאשר לסכומי העמלות התווסף מע"מ כחוק.


לטענת התובע, לצורך שחרור החבילה, הוא היה מוכן לשלם את המע"מ בלבד, ברם הנתבעת עמדה על תשלום מלוא סכום החשבונית. בלית ברירה ותחת מחאה, שילם התובע את מלוא סכום החשבונית, בד בבד עם מסירת מכתב המפרט את מחאתו זו ( נספח ב' לת/1), ומכאן התובענה שלפני.
לטענת התובע, עד לאותו מועד, נהג הוא לשחרר בעצמו חבילות שהתקבלו עבורו ישירות מבית המכס. התובע טוען כי לא פנה לנתבעת בבקשה ליתן לו שירות כלשהוא בהקשר של עמילות מכס, לא כל שכן הסמיך את הנתבעת לבצע עבורו ו/או לשלם עבורו ו/או תחתיו תשלום כלשהוא לרשויות המיסים, והנתבעת לא הציגה כל בסיס חוקי לדרוש מהתובע תשלומי עמלות כתנאי לשחרור החבילה.
לטענת התובע העמלות שנגבו ממנו אינן בגדר תשלום עבור שירות כי אם תשלום חובה מסוג אגרה הטעון אישור כחוק. התובע מוסיף כי במועדים הרלוונטיים לתובענה, לא ניתן אישור כנדרש לחברת הדואר ולפיכך לא היתה היא רשאית לגבות תשלומים אלה ממנו. יודגש כי התובע מצמצם טענותיו ביחס לסכומי העמלות בלבד (כפי שפורט בתביעה) ולא ביחס לתשלום המכונה "מע"מ" בחשבונית.
טענת התובע הינה כי הלכה למעשה מדובר בשירות הנכפה על האזרח. לכפיית השירות במקרה זה שתי פנים: פן אחד הינו שלילת חופש הבחירה אם לקבל את השירות אם לאו, הפן השני הינו שלילת הזכות החוקית לערער על עצם גביית המס או על שיעורו בפני מנהל המכס, שכן בעת שהחבילה נמסרה לידיו כנגד התשלום הנדרש, כבר שולם המס על ידי הנתבעת ("בשמו") בהתאם לדרישת רשות המיסים, ומשכך נשללה ממנו זכות הערעור על קביעת מנהל המכס.
לטענת הנתבעת, בהתאם לקבוע ברישיון הכללי שהוענק לחברת הדואר ואשר נכנס לתוקפו ביום 15.1.2008 (להלן: "הרישיון"). חברת הדואר רשאית ליתן שירותי עמילות מכס ( להלן: "השירות"), ובמסגרת זו לגבות תשלום דמי מכס (מרכיב המע"מ בחשבונית) המועברים לרשות המסים וכן עמלה בגין שחרור הטובין, וזאת בהתאם לתעריפים שנקבעו על ידה.הנתבעת מוסיפה כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, לאחר ביצוע שינוי מהותי בהליכי שחרור חבילות המבוסס על אוטומציה של ההליך וייעולו, דרישת התובע לאפשר לו לבצע בעצמו שחרור דברי דואר הנשלחים בשירות דואר בינלאומי מהיר (להלן :" EMS"), היתה בלתי אפשרית ובלתי ישימה מאחר שלצורך מתן אפשרות זו לנמען, נדרשה חברת הדואר לאתר את דברי הדואר ולזהותם. זיהוי זה לא היה אפשרי כל עוד לא מופיע על דבר הדואר סימן זיהוי חד-חד ערכי כדוגמת ח.פ או מספר ת.ז., ואילו רוב דברי הדואר הבינלאומי המתקבלים אצל חברת הדואר באמצעות מנהלי דואר זרים, אינם כוללים זיהוי כזה אלא רק שם הנמען וכתובת המצויינים על דבר הדואר.
יתירה מכך, גם אם ניתן היה לבצע זיהוי חד-חד ערכי של דברי הדואר, הרי שהדרישה לאפשר לנמען לשחרר בכוחות עצמו את דברי הדואר המיועדים מלכתחילה להשתחרר במסגרת רשימון קולקטיבי, פירושה קטיעה של תהליך קליטת דבר הדואר ושחרורו עוד בשלב מוקדם מאוד של קלידת הנתונים הראשונית וקודם להעברת הרשימון הקולקטיבי למחשבי רשות המסים. הנתבעת מוסיפה כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, לא היתה לחברת הדואר אפשרות מעשית לעשות זאת שכן המערכת התפעולית באמצעותה תפעלה חברת הדואר את שירותי עמילות המכס לא היתה ערוכה לביצוע פעולות אלה.
הנתבעת מוסיפה ומציינת בכתב הגנתה כי ביחס לעתיד הנחה אותה משרד התקשורת להתאים את המערכת התפעולית כך שהיא תוכל לאתר פרטי EMS שעליהם יצויין זיהוי חד-חד ערכי ולהפרידם מיתר פרטי ה-EMS. עם הפעלת מערכת זו, יינתן פתרון לנמענים כדוגמת התובע, מאחר שלאחר הפעלתה, תוכל חברת הדואר להפריד את פרטי ה- EMS של נמענים אשר על דבר הדואר הנשלח עבורם יצוין פריט זיהוי חד-חד ערכי ואשר יפנו מראש אל חברת הדואר ויבקשו ממנה שלא לבצע עבורם שחרור של פרטי EMS בתהליך שחרור ברשומון קולקטיבי אלא לעכב את כל דברי הדואר המיועדים אליהם ולאפשר להם לשחררם בעצמם. אולם גם כאשר תופעל מערכת זו, עדיין תדרוש חברת הדואר תשלום בגין פעולות המיון המבוצעות על ידה.יצויין כי במהלך הדיון בתובענה התברר כי איתור פרטי דואר והפרדתם מיתר פרטי ה-EMS, כבר מבוצע אצל הנתבעת (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 27-32), דבר אשר מאפשר לנמענים כדוגמת התובע לבקש שפריטים הנשלחים אליהם לא ישוחררו על ידי חברת הדואר במסגרת רשימון קולקטיבי.
בנוסף טוענת הנתבעת כי לשם ביצוע השינוי ומתן השירות (אשר מטרתו היתה, בין היתר, ייעול ואוטומציה של הליך שחרור חבילות במכס), השקיעה חברת הדואר תשומות בהקמת פס ייצור מיוחד, בפיתוח מערכות ממוחשבות מתקדמות ובשכירת שירותיה של חברת עמילות מכס. בנוסף כרוך תהליך השחרור ממכס בעבודה אשר עלויותיה בצידה. משום כך הכירו הרגולטורים הרלבנטיים בזכות הנתבעת לגבות תשלום עבור שירות עמילות המכס אותו היא מספקת.
במהלך הדיון בתובענה (לאחר הגשת תצהירי הצדדים) הגישה הנתבעת מסמך מיום 16.12.08, ערוך על ידי משרד התקשורת שכותרתו "בחינת תעריפי שירות עמילות מכס של חברת דואר ישראל בע"מ" (להלן: "מסמך האישור"). לטענת הנתבעת ממסמך האישור עולה כי חברת הדואר היתה רשאית לגבות את התעריפים אותם גבתה מהתובע.


הראיות מטעם הצדדים
12. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/1), אשר מעבר לפירוט העובדתי (שהינו קצר למדי) חזר על טענותיו בכתב התביעה ובכתב התשובה מטעמו, שהן בעיקרן טענות משפטיות כפי שפורטו לעיל.
כמו כן העיד התובע מטעמו את מר אלי לוי מי שעבד עד חודש 8/08 בדואר שקמונה כאיש מכס ואשר העיד לגבי הליך שחרור חבילות שהגיעו בדואר EMS על ידי רשות המיסים וזאת בהתאם לשיטה הישנה שנהגה עד למועד כניסת חברת הדואר לתמונה. מר לוי העיד כי גם לאחר כניסת ה"שיטה החדשה" לפעולה (בשלהי שנת 2007) לא חל שינוי במצבת כוח האדם בדואר שקמונה.
13. מטעם הנתבעת נשמעה עדותו של מר פוחצ'בסקי אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת (נ/1), אליו צורפו מסמכים רבים אשר אל חלקם תבוא התיחסות מפורטת בהמשך. העד, אשר פרש מהשירות בסוף שנת 2008, טען כי עד למועד פרישתו לא אושר לחברת הדואר להרחיב את שירות עמילות המכס מעבר לדואר EMS, זאת בין היתר על רקע עתירה שהוגשה בבג"צ 5444/07 על ידי עמילי מכס ויבואנים שונים (להלן: "עתירת עמילי המכס").
לטענת העד, שהיא למעשה טענת הנתבעת, את דמי השירות קבעה חברת הדואר במתן הודעה למשרד התקשורת, וכל עוד משרד התקשורת לא הגיב להודעה ולא אסר על הנתבעת לגבותם, יש לראות את התעריפים כמאושרים.
דיון והכרעה


ראשית אצמצם את הדיון בטענות התובע, לטענות שאינן בגדר הרחבת חזית וזאת לאור טענת הנתבעת בדבר הרחבת חזית בתצהיר וסיכומי התובע.בניגוד לנטען בסיכומי הנתבעת ובתצהירה (סעיף 63 לנ/1), אין בסעיפים 10-18 לתצהירו של התובע (ת/1) משום הרחבת חזית. האמור בסעיפים אלו הינו חזרה כמעט מדויקת על האמור בכתב התשובה אשר הוגש מטעם התובע, ואשר הנתבעת בסיכומיה התעלמה מקיומו. שונים הם פני הדברים בנוגע לטענת התובע בדבר התניית שירות בשירות. טענה זו אכן הועלתה על ידי התובע לראשונה בישיבת מיום 27.5.2009 (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 28) ובסיכומיו, ואין לה זכר בכתבי הטענות או בתצהיר העדות הראשית, ומשום כך, ולאור התנגדות הנתבעת להרחבת חזית, אני קובעת כי היא מהווה הרחבת חזית אסורה, ולפיכך לא אדון בה.
לצורך הדיון לגופה של התובענה אקדים ואפרט את תהליך הפרטת רשות הדואר ומתן רשיון כללי לנתבעת (הכולל אישור לעסוק בעמילות מכס) ככל שהוא נלמד מתוך המסמכים שהציגה הנתבעת, וכן אתאר את הליך השחרור המכסי של פריטי הEMS על ידי הנתבעת, על מנת שתפרס התמונה במלואה, ככל שהיא נדרשת להבנת הכרעתי כאן.

16. תאור תמציתי של תהליך הפרטת רשות הדואר ומתן רשיון כללי לנתבעת
16.1. ביום 1.3.2006, בהתאם להוראות חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) התשס"ד- 2004 ( להלן: " חוק המדיניות הכלכלית") חדלה רשות הדואר מהיות תאגיד סטטוטורי והפכה לחברה ממשלתית- חברת דואר ישראל בע"מ.
16.2 בהתאם לסעיף 5 א(ג) לחוק הדואר , התשמ"ו – 1986 (להלן: "חוק הדואר"), אספקת שירותים חדשים בידי רשות הדואר (או חליפתה, הנתבעת), מחייבת את אישור שר התקשורת או את אישור שר התקשורת ושר האוצר, לפי העניין. בהעדר אישור, אין חברת הדואר רשאית לספק את השירות.
16.3 ביום 13.11.2007 אישרו שר התקשורת ושר האוצר לחברת הדואר לספק מספר שירותים נוספים, בינהם גם שירות עמילות המכס, זאת מתחילת תוקפו של הרשיון הכללי אשר עתיד היה להיות מוענק לחברת הדואר.
16.4 ביום 15.1.2008 נכנס לתוקפו הרישיון הכללי למתן שירותי דואר, שירותים כספיים מטעם החברה הבת ושירותים נוספים שניתן לחברת הדואר ביום 3.1.2008 (להלן: "הרשיון").
בין היתר הותרה ברישיון אספקת שירות עמילות מכס.
16.5 בעקבות כך התקשרה חברת הדואר עם עמיל מכס חיצוני בשם חברת געש שירותי מכס ושילוח בינלאומי בע"מ (להלן:"געש"), לאחר שהאחרונה זכתה במכרז שפירסמה חברת הדואר למתן שירותי יעוץ, ליווי, הקמה ותפעול של מערך שירותי עמילות מכס, ובין הצדדים נחתם חוזה התקשרות להקמה ותפעול מערך שירותי עמילות מכס עבור חברת הדואר.
16.6 כאמור פעילות חברת הדואר במתכונתה החדשה היתה כפופה למתן רישיון לחברת הדואר לעסוק בעמילות מכס, אשר ניתן כאמור לעיל רק ביום 3.1.2008 ונכנס לתוקף ביום 15.1.2008. ביום 3.2.2008 החלה חברת הדואר במתן שירות עמילות מכס בפועל.
16.7 ביום 27.3.2008 הודיע משרד התקשורת לחברת הדואר כי אין להרחיב את אספקת שירותי עמילות המכס ולספקו גם עבור חבילות וצרורות (זאת להבדיל מ-EMS), וזאת עד להשלמת הבדיקה של המשרד לעניין שירות עמילות המכס.
הודעה זו ניתנה נוכח עתירת עמילי המכס, כפי שעולה מסעיף 5 למסמך האישור.
באשר למשמעות שיש למסמך האישור בהקשר לתובענה שבפני תבוא התיחסות נרחבת יותר בהמשך.
17. שירות עמילות המכס והליך השחרור המכסי של פרטי EMS
17.1 שירותי עמילות המכס נועדו לטיפול בדברי דואר וטובין אשר נשלחו באמצעות חברת הדואר, ומהווים שירות משלים לשירותי השילוח הבינלאומי שמספקת חברת הדואר. בעבר בוצע תהליך השחרור המכסי של דברי דואר נכנסים מחו"ל, לרבות אלו המגיעים בשירות EMS, על ידי אנשי אגף המכס ברשות המיסים וזאת בשיטה הישנה שתוארה על ידי מר לוי בעדותו.
17.2.בשיטה החדשה שהנהיגה הנתבעת ואשר מטרתה, כאמור לעיל היתה לייעל ולזרז את הליך הטיפול המכסי בדואר EMS (אשר כשמו, מיועד להיות דואר מהיר), כל דברי הדואר בשירות EMS נקלטים באמצעות הקלדה ידנית, לאחר מכן סריקה של המסמכים הנלווים לטובין ולבסוף סיווג החבילות לרשימון קולקטיבי או לרשימון פרטני שהם שני סוגי רשימונים שונים המאפשרים שחרור טובין בתהליך מכסי וזאת בחלוקה כדלקמן (סעיף 30 לנ/1):
17.2.1 שחרור באמצעות רשימון פרטני- מיועד לשחרור מן המכס של דברי דואר שתכונותיהם עונות על אחת מדרישות הסף הבאות: שווי הטובין שבהם הוא מעל 1,000 $, או שחרור הטובין שבהם מותנה באישור חוקיות היבוא, או שיש לעכבם במסגרת תהליך השחרור מסיבה כלשהי.
17.2.2 רשימון קולקטיבי- מיועד לשחרור מהמכס של דברי דואר שעונים על כל הדרישות הבאות: שווי הטובין שבהם נמוך מ- 1,000 $ ובנוסף הטובין שבהם אינם דורשים אישור דורשים אישור בדבר חוקיות היבוא (כזו היא החבילה נשוא תביעה זו).

17.3 עם סיום קלידת הנתונים, הם משודרים למחשבי רשות המסים (המכס), אשר קובע את גובה המס שיש לשלם.

לאחר בדיקה, מודיע המכס לחברת הדואר אלו מהפריטים הכלולים ברשימון הקולקטיבי פטורים מתשלום מכס, ואלו חייבים בתשלום. המסים משולמים בידי חברת הדואר באמצעות מערכת הסליקה הבין-בנקאית (מס"ב) והלקוח מחויב בגינם מאוחר יותר (בעת מסירת דבר הדואר). דברי דואר אלה, אשר ערך הטובין שבהם נמוך מ- 1,000 $, ואשר מחוייבים במסים, מועברים בשיטה החדשה אל סף דלתו של הלקוח באמצעות שליח, לעומת זימון הנמען ליחידת הדואר לשם קבלתם, בשיטה הישנה, וזאת לאחר שמבוצעת "התרה אלקטרונית", ודבר הדואר משוחרר מן המכס ומועבר להפצה ללקוח.

17.4 בעבור שחרור דברי הדואר אשר מכילים טובין הכלולים ברשימון הקולקטיבי והחבים במס גובה חברת הדואר עמלה בסך של לפחות 110 ₪ (לא כולל מע"מ) (כפי שנגבתה מהתובע) המורכבת משלושה רכיבים:
17.4.1 עמלת שחרור בסך 60 ₪.
17.4.2 דמי הקצאת אשראי בסך 2% מערך המסים ( אותם משלמת, כאמור, מראש חברת
הדואר) ולא פחות מ- 20 ₪ המשקפת את עמלת השורה במס"ב)
17.4.3 השתתפות באגרת רשימון בסך 30 ₪.

המסגרת הנורמטיבית לקביעת תשלומים בעד שירותים


אין מחלוקת בין הצדדים כי קביעת התשלומים בעד שירותים שנותנת חברת הדואר מוסדרת בחוק, וזאת בהתבסס על סעיף 37 לחוק הדואר שכותרתו "קביעת תשלומים", הקובע כהאי לישנא:

"(א)  השר באישור שר האוצר יקבע בתקנות את התשלומים בעד השירותים המנויים בתוספת, שנותן בעל רישיון כללי.
(ב)   השר, באישור שר האוצר והועדה, רשאי, בצו, להוסיף שירותים לתוספת או לגרוע שירותים מהתוספת.
(ג)   שר, באישור שר האוצר, רשאי לקבוע בתקנות את התשלומים בעד שירותים שבעל רישיון כללי נותן ואינם מנויים בתוספת; אולם אם נכח השר כי קיימת תחרות במתן שירות מהשירותים האמורים, רשאי הוא להתיר לבעל רישיון כללי לגבות בעדו תשלום סביר וההוראה בדבר הקביעה בתקנות לא תחול; השר יודיע לוועדה על מתן היתר כאמור......"


עינינו הרואות כי סעיף 37 (א) קובע כי התשלום בעד השירותים הקבועים בתוספת יקבע על ידי שר התקשורת (להלן: " השר") בתקנות.סעיף 37 (ג) לחוק הדואר מוסיף וקובע כי השר רשאי להתיר לבעל רשיון כללי לגבות תשלום סביר עבור שירות אשר אינו נמנה על השירותים המנויים בתוספת, ואשר קיימת תחרות במתן שירות זה. במקרה כזה לא יחולו איזה מהתעריפים הקבועים בתקנות הדואר (תשלומים בעד שירותי החברה לפי סעיפים 37(א) ו-(ג) לחוק), התשס"ח -2007. מאחר ושירותי עמילות המכס, שהינם שירותים שבתחרות, אינם נמנים על השירותים המנויים בתוספת, הרי שחלה עליהם הוראת סעיף 37(ג) לחוק.
אלא שמכאן ועד למסקנת הנתבעת, כפי שזו הועלתה בסיפת סעיף 8 לכתב הגנתה כי: "כאשר מדובר בשירותים שאינם נמנים על השירותים המנויים בתוספת, אין מניעה שבעל הרישיון יקבע בעצמו את גובה התשלום בעד השירותים", הדרך עוד ארוכה, ואינני מסכימה עם טענת הנתבעת כי זו המשמעות שיש לתת להוראת סעיף 37(ג) שכן היא אינה בגדר פרשנות סבירה של סעיף זה.למעשה גם הנתבעת מסכימה כי נדרש הליך של הודעה מצידה לשר ובהתאם, לטענתה, עם מתן הרישיון הכללי לחברת הדואר, פנתה והודיעה לשר על התשלומים שבכוונתה לגבות תמורת השירות, לרבות העמלה בגין שחרור דבר דואר החייב במס רשימון קולקטיבי. לטענת הנתבעת, השר לא הביע את דעתו ביחס לסבירות התשלום הנדרש על ידי חברת הדואר ולא נתן כל הוראה או הגבלה כלשהיא בעניין, ובכך למעשה היא רואה משום "מתן היתר" כנדרש בסעיף 37(ג).
עוד טוענת הנתבעת כי פעילות חברת הדואר בתחום עמילות המכס נבחנה על ידי הרגולטורים הנוגעים בדבר שהינם משרד התקשורת ורשות ההגבלים העסקיים, אשר הביעו עמדתם כי לא נפל כל פגם בפעילות הנתבעת בתחום עמילות המכס וכי היא זכאית לתמורה שהיא גובה בגין שירותים אלה, אלא שבהתייחס לציר הזמן ולמועדים הרלוונטיים לתביעה דנא ולתשלום שנגבה מהתובע, הנתבעת לא דקא פורתא.ראשית, אין בכל המסמכים הרבים שהציגה הנתבעת, העתק של הודעה שנשלחה על ידה לשר כנטען על ידה ואשר בה מפורטים התשלומים אשר גבתה מהתובע. ההודעות היחידות שהוצגו בפני, או שיש התייחסות אליהן במסמכים הרבים שהציגה הנתבעת הינן ההודעות שלהלן:

21.1 מכתב חברת הדואר לשר התקשורת מיום 16.10.2007 (נספח א' לנספח א' לתשובת חברת הדואר ושר התקשורת לבקשה למתן צו ביניים (נספח "ב" לנ/1) (להלן : "ההודעה מ-10/07"). במכתב זה מפרטת הנתבעת את מבנה העמלה הנדרשה על ידה בגין העברת ניירת לעמיל מכס (עמלה בסך 70 ₪), כאשר בסיום המכתב נרשם: "נבקש, אפוא, לאשר את מתן שירות עמילות מכס בכלל, לרבות גביית התשלום האמור בעבור העברת הפריט והניירת לידי גורם חיצוני..."
21.2. הודעת הנתבעת במכתב מיום 10.1.08 על כוונת החברה לספק שירותי עמילות מכס גם עבור פריטים מחו"ל שהם חבילות וצרורות וזאת החל מיום 1.6.08, כוונה אשר נבלמה בעקבות הוראת משרד התקשורת מיום 27.3.08, זאת כאמור בסעיף 5 למסמך האישור.
אציין כי הודעת הנתבעת מיום 10.1.08 לא הוצגה בפני חרף העובדה שהנתבעת צרפה מסמכים ממסמכים שונים על מנת לתמוך בטענתה כי קיבלה היתר לגביית התשלומים מהתובע.
מכאן שצודק התובע בטיעונו כי גם לשיטתה של הנתבעת, זו לא הציגה הודעה שניתנה בדבר כוונתה לגבות את התעריפים הספציפיים שנגבו ממנו, קודם למועד גבייתם, וממילא לא הציגה אישור לגבייתם.


שנית, באשר לטענתה כי הרגולטורים הביעו עמדתם הפוזיטיבית כי הנתבעת זכאית לתמורה אותה היא גובה בגין שירותי עמילות המכס, הרי שעמדה כזו נקבעה בדיעבד ורק במסמך האישור שם נקבע כי משרד התקשורת לא מצא לנכון להתערב בקבית התעריפים של הנתבעת שהיו נשוא עתירת עמילי המכס. טענה זו של הנתבעת עומדת למעשה בניגוד לעמדתה לפיה שתיקת השר כמוה כהסכמה ו/או כגילוי דעת כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היתה זכאית לגבות את התשלומים אותם גבתה מהתובע בעד שירות עמילות המכס.

למעשה, בהסתמכה על מסמך האישור משמיטה הנתבעת את הקרקע תחת טיעונה האחר, עליו ביססה הגנתה (שהוגשה קודם לקבלת מסמך האישור), לפיה לא נדרש אישור של שר התקשורת, אלא די בהודעה מטעמה לשר על קביעת התעריפים (והעדר התנגדות/שתיקה של השר לתעריפים), בכדי לעמוד בהוראת סעיף 37(ג).

יתירה מכך, עיון מדוקדק בתכתובת שהתנהלה בין הנתבעת לבין הרגולטורים הרלבנטיים, ככל שהוצגה בפני (בעיקר במסגרת התשובות ומתן העמדות בעתירת עמילי המכס) מעלה כי משרד התקשורת שב והדגיש במכתביו (עד למסמך האישור) כי אין באמור במכתבים משום אישור לפירוט העליות או לתעריפים שבכוונת הנתבעת לגבות (ראה למשל: מכתב רשות המיסים מיום 7.1.08 בו נרשם הדבר במפורש בתחתית המכתב (נספח "ב" לתשובת המדינה לבקשה לצו ביניים (נספח "ב" לנ/1), וכך גם בסעיפים 3 ו-4 למסמך האישור).
22. אוסיף ואומר כי לשון סעיף 37(ג) מתייחסת ל"היתר" של השר לתעריפים. אמנם נכון כי לא מוגדרת הדרך למתן ההיתר, ובהחלט יש בסיס לטענת הנתבעת כי היתר יכול שינתן לתעריפים שהנתבעת קובעת, אולם אין בכך לומר שדי ב"שתיקת" השר כדי להוות היתר כדין. שהרי מטרת מתן ההיתר הינה לוודא כי הרגולטור בחן את התעריפים ומצא אותם סבירים, ו"שתיקה" אינה מעידה על בדיקה כלל ועיקר.

יתירה מכך, הסתמכות חברת הדואר על תוצאת העתירה (לפיה נדחתה העתירה בסופו של יום) ומהאמור בסיכומיה, עולה כי הנתבעת מייחסת את מסמך האישור כחל הן על התעריפים אשר ביחס אליהם הוגשה העתירה מלכתחילה והן כחל גם על התעריפים שנגבו על ידה מהתובע, זאת חרף העובדה שאין זהות בין התעריפים כפי שיפורט להלן.

דברים אלו עולים באופן מפורש מהאמור בעמ' 11 לפרוטוקול שורות 28-30 בהן מדגיש ב"כ הנתבעת את חשיבות מסמך האישור תוך שהוא מציין כי מסמך זה "מתייחס בדיוק לאותו שירות...מתייחס לעמלות שנגבו מהתובע...".

בחינה מדוקדקת של ההליכים שהתקיימו בעקבות העתירה (כפי שאפרט להלן), אשר בסופו של יום הביאו להוצאת מסמך האישור, הם הראיה המכרעת לכך, שבמועד גביית התשלום מהתובע, לא ניתן לנתבעת היתר כנדרש בסעיף 37(ג).


ביום 20.6.2007 הגישו איגוד לשכות וחברת עמילות מכס ותחבורה עמית בע"מ ( להלן: "העותרים"), עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים כנגד שר התקשורת וחברת הדואר. בעתירה בקשו העותרים, בין היתר, להורות לנתבעת להימנע מכפיית מתן שירותי עמילות מכס ושירותי מימון נלווים בקשר למשלוחי דואר מהיר בינלאומי EMS, על כלל היבואנים (ביניהם יבואנים אשר ביקשו מפורשות שלא לקבל שירות זה), וליתן את השירותים הללו אך ורק ליבואנים אשר הזמינו שירותים אלה מחברת הדואר וייפו את כוחה ליתן אותם. במסגרת העתירה נטען, בין היתר, לחוסר סבירות של שני תעריפים מתוך מכלול התעריפים בעד שירותי עמילות המכס אותם גובה חברת הדואר:

23.1 תשלום בסך 70 ₪ בעד שירות העברת הטיפול בפריטי EMS לעמיל מכס שאינו חברת הדואר או זכיין מטעמה.
23.2 תשלום בסך 30 ₪ בגין שירות שחרור ממכס של פריט הנכלל ברשימון הקולקטיבי ואינו חייב בתשלום מס.


טענת העותרים היתה כי הרישיון ליתן שירות עמילות מכס אינו מאפשר לחברת הדואר לגבות כל תשלום בגין שירות העברת הטיפול לעמיל מכס אחר, מאחר שמשמעות גביה בגין שירות זה הינו הלכה למעשה חיסול של תחרות עם סוכני המכס האחרים, והינה מנוגדת לחלוטין לסיכום שנערך בין משרד התקשורת לבין משרד האוצר (סעיף 2 (2) לנ/1 ) וכו להנחיית רשות המיסים (נספחים ג' ו- ד' לבקשה למתן צו ביניים).עוד טענו העותרים כי בסמוך להגשת העתירה, חדלה חברת הדואר מגביית תשלום בעד שירות העברת הטיפול לעמיל מכס שאינו מטעמה (ראה סעיף 8 לנספח א' לנ/1) ו"המירה" גביית תשלום בגין שירות זה בגביית תשלום בגין שירות כפוי אחר אשר ניתן ללא הרשאה מפורשת, שהינו שחרור מהמכס באמצעות רשימון קולקטיבי ( שהינו השירות בגינו גבתה חברת הדואר עמלה בסך 60 ₪ מהתובע בתובענה דנא).
בתשובת חברת הדואר ושר התקשורת (להלן :" המשיבים") לבקשה למתן צו ביניים מיום 24.3.08, נטען כי העתירה הפכה לאקדמית לאחר שביום 15.1.08 קיבלה חברת הדואר רשיון מכוחו היא רשאית לתת שירותי עמילות מכס. עוד טענו המשיבים כי עוד בטרם הוגשה בקשה זו למתן צו ביניים, הוגשו לרשות להגבלים העיסקיים שתי תלונות העוסקות בשירותי עמילות המכס: האחת, עניינה העמלה בסך 70 ₪ אשר גובה חברת הדואר, ואשר ביחס אליה, נכון למועד הגשת תשובת המשיבים ( 24.3.08) טרם ניתנה החלטה הממונה. השניה עניינה כפיית שירות עמילות המכס. באשר לתעריפים הנגבים בגין השירות, נטען בתשובה כי חברת הדואר הודיעה לשר על התשלומים שבכוונתה לגבות תמורת השירות, לרבות העמלה בגין העברת הניירת לעמיל המכס בסך 70 ₪ (ההודעה מ-10/07).
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי מאחר שנכון למועד כתיבת התשובה לצו הביניים, דהיינו: יום 24.3.08, לא הובעה תגובת השר באשר לסבירות התשלום הנדרש, לא היתה מניעה שחברת הדואר תגבה את התשלום הנדרש על ידה. יחד עם זאת נוכח קיומם של ההליכים בפני הרשות להגבלים עסקיים, הסכימו ביניהם חברת הדואר ומשרד התקשורת כי בתקופת הביניים ועד למתן החלטת הממונה על ההגבלים העיסקיים בקשר עם גביית העמלה בגין העברת ניירת לעמיל מכס, לא תגבה חברת הדואר עמלה זו.
ביום 27.3.08 ניתנה החלטה בבג"צ 5444/07 הדוחה את הבקשה למתן צו ביניים, זאת לאור עמדת המדינה כפי שפורטה לעיל לפיה בינתיים חברת הדואר כבר קיבלה רישיון בגידרו הורשתה ליתן שירותי עמילות מכס, וכי עד להחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים ובחינת התעריפים על ידי שר התקשורת, לא יגבו התעריפים נשוא העתירה.
כפי שכבר פורט לעיל רק ביום 16.12.08 , בעקבות העתירה, הוצא לבסוף מסמך האישור המתייחס בסעיף 2 לשני תעריפים אותם התכוונה חברת הדואר לגבות בעד שירות עמילות המכס: האחד, תשלום בסך 70 ₪ בעד שירות העברת הטיפול בפריטי EMS לעמיל מכס שאינו מטעם חברת הדואר. השני, תשלום בסך 30 ₪ בעד שחרור ממכס של פריט הנכלל ברשימון קולקטיבי.
כמבואר בסעיף 22 לעיל, המדובר באותם תעריפים (או חליפיהם) אשר נגבו מהתובע, והנתבעת מנעה מלטעון אחרת. קריאת מסמך האישור מלמדת אותנו ברורות כי משרד התקשורת מצא את שני התעריפים אותם גובה חברת הדואר (תשלום בסך 70 ₪ בעד שירות העברת הטיפול בפריטי EMS לעמיל מכס שאינו מטעם חברת הדואר, ותשלום בסך 30 ₪ בעד שחרור ממכס של פריט הנכלל ברשימון קולקטיבי), כסבירים ומשרד התקשורת לא מצא לנכון להתערב בקביעת התעריפים של חברת הדואר בעד שירותי עמילות מכס אלה.אלא שלטעמי מסמך האישור מלמדנו דבר נוסף והוא כי עד למועד הוצאתו, לא היה ברשות הנתבעת אישור לגביית התעריפים שגבתה מהתובע עבור שירותי עמילות מכס לפריט דואר EMS, ולא הוצג על ידה אישור כזה ואף לא "הודעה" מטעמה בדבר גובה התעריפים אותם היא מתכוונת לגבות מהנמען.


30. מסכימה אני, לחלוטין, עם טענת הנתבעת, כי בעת מתן שירותי עמילות המכס לתובע (ולנמענים רבים אחרים), נגרמו לה הוצאות ניכרות, והדבר הוכר מפורשות במסמך האישור. אלא שאין במתן האישור בחודש 12/08 להפוך את גביית התשלומים בחודש 3/08 מהתובע לגבייה הנעשית על פי הרשאה בדין. מאחר וגם אין מחלוקת שלתובע, באותה העת, לא היתה כלל אפשרות בחירה באם לקבל את השירות אם לאו, ומכאן ברי כי מדובר בתשלום שהוא במהותו תשלום חובה, ולאורך כל הדרך לא חלקה הנתבעת על העקרון כי נדרש לה היתר לגבותו מכוח סעיף 37(ג) לחוק.

העובדה שפעילות הנתבעת לא הוסדרה, עד תום, ועד לקבלת היתר לתעריפים שהיא מבקשת לגבות בגין שירות עמילות המכס שניתן לה היתר לבצע, קודם לתחילת מתן השירות, על אף שהיתה כוונה של כל הגופים שעסקו בענין ליתן את ההיתר הנדרש (כפי שאכן ניתן בסופו של יום), צריכה היתה למנוע מהנתבעת לגבות את התשלומים (או ליתן את השירותים) עד להסדרת הענין בשלמותו. העובדה שהיא פעלה ללא קבלת ההיתר מביאה למסקנה שפעולה זו נעשתה שלא כדין (במועד הגבייה מהתובע), ואין בדחיית העתירה כנגדה (לאחר שהענין הוסדר במסמך האישור), להביא למסקנה אחרת.

אני מודעת היטב לכך שלהכרעתי זו יתכן ויהיו השלכות מרחיקות לכת מבחינה כלכלית על הנתבעת, אולם גם בכך אינני סבורה כי יש להביא לקביעה אחרת. את התוצאות הנובעות מכך שהנתבעת פעלה לגביית סכומים קודם לקבלת היתר לגביהם כנדרש עפ"י החוק, אין להשית על האזרח שביקש לקבל ממנה שירותי דואר בלבד.
31. לאור קביעתי דלעיל, ולאור העובדה כי מאז הגשת התביעה כבר חל שינוי בהסדר לפיו פועלת הנתבעת, אינני רואה מקום להכריע בטענות הנוספות של התובע בדבר כפיית שירות עמילות מכס על האזרח על דרך שלילת חופש הבחירה האם לקבל שירות זה מהנתבעת, אם לאו, (טענה שהתובע טען כי היא טענתו העיקרית, אולם אין לה כל משמעות אופרטיבית בתביעתו למעט הוראה בדבר החזרת התשלומים שנגבו ממנו), או ביחס לטענה בדבר שלילת זכות הערעור על קביעת המכס.

למעלה מן הדרוש אציין כי מדברי הנתבעת עולה כי הנושא של "כפיית השירות" הנטען הוסדר במובן זה שזכות הבחירה לא נשללת עוד מן האזרח והוא יכול לפנות לחברת הדואר בבקשה שלא תבצע עבורו שחרור מהמכס (עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת יום 27.5.2009 שורות 27-29).
באשר לטענת התובע לשלילת הזכות לערער על עצם גביית המס או על שיעורו הרי שבניגוד לטענתיו, טוענת הנתבעת כי ניתן לערער על החלטת רשות המסים הן בטרם קבלת דבר הדואר והן לאחר קבלתו (סעיף 63.4 לנ/1 וכן עמ' 13 שורות 19-22 לסיכומי הנתבעת), והתובע לא הוכיח כי בשל הליך שחרור המכס על ידי הנתבעת נשללה ממנו זכות זו. ממילא התובע לא הגיש ערעור וכן לא טען כי ניסה להגישו והדבר נמנע ממנו, ובתביעתו גם לא תקף את גביית המס ממנו ולא את שיעורו, כך שאין רלבנטיות לטענתו זו לצורך ההכרעה בפני.

סוף דבר
מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעת לא הצביעה על קיומה של הרשאה כדין לגבות עמלה כלשהי בגין מתן שירותי עמילות מכס מהתובע ביום 4.3.08. מכאן שעל הנתבעת להשיב לתובע את הסך של 127 ₪ שנגבה על ידה שלא כדין וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.4.08 (מועד הגשת התביעה שכן התובע לא ביקש הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשתה) ועד היום.

אינני מוצאת מקום לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין עגמת נפש כנטען שכן אינני סבורה כי יש בגביית תשלום ללא הרשאה בדין כדי לגרום לנזק שאינו ממוני כנטען ולא הוכחו הוצאות או התרוצצויות מיוחדות מטעם התובע, מעבר לניהול הליך זה.

על הנתבעת לשאת בהוצאות התובע בגין אגרת משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום כל חלק ממנה ועד היום, וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 1,200 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. החזר מכס

  2. עבירות מכס

  3. פקודת המכס

  4. סיווג במכס

  5. מכס - הישבון

  6. מס קניה במכס

  7. חוק סוכני המכס

  8. אמנת בריסל - מכס

  9. סיווג מוצרים מכס

  10. עכבון על דוקומנטים

  11. החזר מס במכס

  12. סעיף 156 פקודת המכס

  13. עורך דין מכס

  14. מכס על איביי

  15. תשלום חסר במכס

  16. סעיף 188 לפקודת המכס

  17. פקודת גבול המכס

  18. תקנות סוכני המכס

  19. חילוט פיקדון מכס

  20. עיכוב חבילה במכס

  21. אריזה לא נכונה של מטען

  22. תביעה להחזר מכס

  23. חוק המכס הבלו ומס הקניה

  24. שחרור טובין מהמכס

  25. השתמטות מתשלום מכס

  26. בקשה לפטור ממס קניה - מכס

  27. עיבוד או ייצור - מכס

  28. מסלול ירוק מכס - כתב אישום

  29. ערעור מס קניה - תעריף מכס

  30. מכירה לאחר החרמה על ידי המכס

  31. הישבון מכס – מהו הישבון מכס ?

  32. חוק מסי מכס ובלו שינוי תעריף‏

  33. סעיף 1 פקודת המכס - המושג בעל

  34. בקשה להשבת טובין תפוסים

  35. עיכוב במכס - קניין רוחני

  36. החזרת מוצרים שנתפסו במכס

  37. פקודת תעריף המכס והפיטורין

  38. תעריף מכס מכונות מכשירים חשמליים

  39. בקשה לשינוי סכום ששולם למכס

  40. צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין

  41. תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל – ירי עובדי מכס

  42. תקנה 2 (א) לתקנות מכס - תוספת על הובלה אווירית

  43. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון