השאלה המרכזית בבערעור זה היא, האם יש למנות את תקופות עבודתה של המערערת כמורה ממלאת מקום כוותק רלוונטי לצורך פיטוריה. להלן פסק דין בסוגיית מורה ממלא מקום - חישוב ותק: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ פתח דבר 1. המערערת, מורה במקצועה, הועסקה במשיבה (להלן - המדינה) בבתי ספר שונים מאז שנת 1983. אין חולק, כי החל משנת 1994 קיבלה המערערת מעמד של עובדת קבועה. בשנת 2002 החליטה המדינה לנקוט בהליך של פיטורים מנהליים. במסגרת הליך זה נקבע כי מורים אשר ותקם כ"עובדים קבועים" בעבודה פחות מעשר שנים יפוטרו. לאור האמור, ומשוותקה של המערערת במהלך שנת 2002 עמד על שמונה שנים הוחלט לפטר את המערערת. השאלה העומדת להכרעתנו היא, האם נפל פגם בהחלטת הפיטורים. בית הדין האזורי בחיפה השיב על כך בשלילה (עב 2561/02 ; השופט מיכאל שפיצר ונציגי הציבור ה"ה רדר וזמיר), ומכאן הערעור שבפנינו. טרם נבוא לכלל דיון בערעור נציין, כי הדיון בהליך התקיים במותב בראשותה של סגנית הנשיא (בדימ') אלישבע ברק-אוסוסקין ועם פרישתה לגימלאות צורפה תחתיה למותב בית הדין השופטת נילי ארד. עוד נציין, כי כתיבת פסק הדין התארכה, בין היתר, בשל שאלות הבהרה שהופנו פעמיים אל המדינה לאור סוגיות שונות שהתעוררו בערעור ולא זכו לליבון מלא במהלך הדיון שנערך בערעור, וכן בשל הניסיון להביא את הצדדים לידי פשרה שתייתר את ההכרעה בערעור. משניסיונות אלה לא צלחו נפנה להכרעה בערעור גופו. הרקע העובדתי 2. המערערת היא בוגרת סמינר בית יעקב למורות ולגננות ובנוסף מחזיקה בתואר ראשון של אוניברסיטת חיפה בחוג "ההיסטוריה של מדינת ישראל". 3. בשנת 1983 החלה המערערת לעבוד כמורה בבתי ספר יסודיים באיזור חיפה. כבר עתה נציין כי משך תקופת ההעסקה בכל שנת לימודים שנויה במחלוקת בין הצדדים. הצדדים חלוקים בינהם גם בשאלה, באיזו תקופה עבדה המערערת כממלאת מקום, ובאיזו תקופה עבדה המערערת במשרה תקנית (לנתון זה משמעות לצורך קביעת המועד בו הייתה אמורה המערערת להפוך ל"עובדת קבועה", כפי שנפרט בהמשך). 4. בשנת הלימודים 1990 - 1991 החלה המערערת ללמד במחלקת חינוך למבוגרים של משרד החינוך. העסקתה במסגרת זו הסתיימה עם פיטוריה בשנת 1992. 5. אין חולק, כי בחודש נובמבר 1994 החלה המערערת לעבוד במשרה תקנית וכי החל ממועד זה ואילך נחשבה המערערת כעובדת קבועה במדינה. 6. בשנת 2002 התעורר הצורך לפטר בפיטורים מנהליים מורים המועסקים במחוז חיפה. זאת, נוכח "עודף עו"ה (עובדי הוראה - ע.ר) ובעיות פרופסיונאליות חמורות הנמשכות מספר שנים" (ראה מכתבו מיום 25.4.2002 של מר אהרון זבידה, מנהל מחוז חיפה של משרד החינוך למר יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים). לאור האמור נשלח למערערת ביום 7.5.2002 מכתב, בו הודע לה על הכוונה לפטרה. 7. במהלך ישיבת הוועדה הפריטטית שהתקיימה בעניינה ביום 19.5.2002 התנגדה הסתדרות המורים לפיטוריה של המערערת. ביום 24.11.2002, היינו לאחר שפיטוריה של המערערת נכנסו לתוקף שלחה הסתדרות המורים מכתב, בו היא מבקשת לכנס ועדה פריטטית עליונה בעניינה של המערערת. מהנתונים הנמצאים בתיק עולה, כי ועדה זו לא כונסה. 8. ביום 29.5.2002 הודיעה למערערת מנכ"לית משרד החינוך כי החליטה לפטרה מעבודתה בשל "קיצוצים ושינויים במערכת החינוך". 9. פנייתה של המערערת לשבצה בחינוך הממלכתי לא נענתה מן הטעם שאין בנמצא משרה פנויה המתאימה לכישוריה (ראו מכתבו של מר זבידה למערערת מיום 25.8.2002). 10. ערר שהגישה המערערת על ההחלטה לפטרה לשרת החינוך נדחה אף הוא. לאור האמור הגישה המערערת בקשה לבית הדין האזורי ליתן צו מניעה זמני שימנע את פיטוריה. לאחר הגשת הבקשה הוחלט להביא את עניינה של המערערת בשנית בפני שרת החינוך, ואולם ביום 3.10.2002 החליטה השרה שלא לשנות מהחלטת הפיטורים. הטעמים להחלטה זו פורטו במכתבה של שרת החינוך למערערת בזו הלשון : "לאחר שעיינתי בתיקך האישי, נועצתי במחוז חיפה, וכן קראתי את מכתבך מיום 3.6.02 לגב' רונית תירוש, מנכ"לית המשרד, קראתי את הערר על פיטורייך מיום 25.6.2002, וכן את כתבי הטענות העב' 2561/02, שהוגש בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, הריני להודיעך כי החלטתי לדחות את הערר, ולאשר את פיטורייך המנהליים מהטעמים הבאים : על פי החומר המצוי בתיקך האישי, היית עובדת המשרד בתקן פנוי מאז 9.11.94, כלומר הינך בעלת 8 שנות ותק בלבד, בניגוד לנטען בערר ובכתבי הטענות. יצויין כי בתקופות הקודמות לתאריך 1/90 שימשת כמורה ממלאת מקום פרקי זמן קצרים בלבד שאינם רצופים במספר בתי ספר שונים, ואף במחוזות שונים של משרד החינוך (מחוז צפון ומחוז חיפה). יובהר כי תקופות עבודה של מילוי מקום אינן נחשבות לצורך קבלת קביעות. יתירה מזו, בתקופה שבין 9/90 - 4/92 עבדת במחלקה לחינוך מבוגרים במשרד החינוך, קיבלת פיצויי פיטורין עבור תקופת עבודתך זו, כך שאין תקופה זו מצטרפת לתקופה בה החלת במסלול קביעות במשרד. כאמור, מדובר בפיטורים מנהליים בשל קיצוצים במערכת החינוך, במסגרתם מפוטרים מורים בעלי ותק נמוך במשרד החינוך על פי מידת הנחיצות במקצוע ההוראה שלהם. פיטורייך נובעים כתוצאה מעודף עובדי הוראה במחוז חיפה. בניגוד לנטען בערר, שהוגש מטעמך, העברות יזומות מאז 11/94 נובעות מעודף מורים בבתי ספר אלו ומצמצום, ולא מטעמים זרים. לאחר בדיקות חוזרות ונשנות עם מחוז חיפה התברר כי לאחר שמוצו כל הדרכים האפשריות למנוע את הפיטורים, אין מנוס אלא לדחות את הערר, עם כל הצער הכרוך בפיטוריה של מורה, המשמשת מפרנסת יחידה לארבעת ילדיה, ולפטרך". ההליכים בבית הדין האזורי 11. במקביל להגשת הבקשה לצו מניעה זמני הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי, בה התבקש בית הדין "לבטל את פיטורי התובעת וליתן צו המונע מהנתבעת לפטר את התובעת". 12. עם תחילת שמיעת הראיות בתיק ולאחר שנשמעה עדות אחת בלבד של עדה מטעם המערערת הוסכם בין הצדדים להפסיק את ישיבת ההוכחות על מנת לאפשר למדינה להמציא פרטים נוספים. לאחר המצאת הפרטים הוסכם בין הצדדים כי לא ישמעו ראיות בתיק וכי פסק הדין ינתן על סמך החומר המצוי בתיק. 13. בסיכומיה בבית הדין האזורי טענה המערערת כי יש לבטל את הפיטורים מכל אחד מהטעמים המנויים להלן : א. נפל פגם בהרכב הוועדה הפריטטית שישבה בעניינה, מכיוון שמטעם המדינה לא ישב מנהל המחוז או סגנו. יתרה מזו, על אף התנגדות הסתדרות המורים לפיטוריה והבקשה לכנס ועדה פריטטית עליונה לא כונסה הוועדה. ב. המדינה לא נתנה דעתה למצבה הסוציו-אקונומי של המערערת, על אף החובה לשקול עניין זה עובר לקבלת החלטת הפיטורים. בנוסף לא שקלה המדינה אפשרויות אחרות שייתרו את הצורך בפיטורים כגון יציאה לשבתון. ג. המערערת עבדה כמורה תקופות ממושכות יותר מהנטען על ידי המדינה ובכל מקרה מעמדה הוא כשל עובדת קבועה מאז שנת 1983. גם אם תתקבל טענת המדינה לפיה תקופת ניסיון לצורך קבלת קביעות היא תקופה בה עבד המורה במשרה תקנית ולא כממלא מקום, הרי שאין חולק כי בשנים 1985 - 1987 עבדה המערערת במשרה תקנית, ולכן יש לראותה ממועד זה ואילך "עובדת קבועה". בנסיבות אלה, במועד הפיטורים עלה ותקה של המערערת על 10 שנים, ולכן לא היה מקום לפטרה בפיטורים מנהליים. ד. המדינה לא פיטרה מורים אחרים שוותקם בעבודה היה נמוך מזה של המערערת. 14. בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערת תוך שהוא קובע, כי המערערת עבדה בין השנים 1983 - 1994 כממלאת מקום, וכי אין להביא תקופה זו בחשבון לצורך חישוב ותקה. בנוסף קבע בית הדין האזורי, כי הוכח שמורות שותקן היה נמוך מזה של המערערת לא פוטרו בשל צרכים מערכתיים, ולכן אין לומר כי המערערת הופלתה לרעה. טענות הצדדים בפנינו 15. בערעור זנחה המערערת את טענותיה בכל נוגע לתקינות פועלה של הוועדה הפריטטית והתרכזה בשתי טענות עיקריות : טענה אחת היא, כי המערערת הייתה לעובדת קבועה החל משנת 1985, ולכן לא הייתה אמורה כלל להיות מועמדת לפיטורים מנהליים. הטענה השנייה היא, כי מורות שוותקן היה נמוך משלה לא פוטרו מעבודתן ללא כל סיבה, כשבית הדין האזורי מכשיר החלטה זו בנימוק כללי לפיו "חזקה על המדינה כי היא פועלת בסבירות ובהגינות". בעניין זה טענה, כי המערערת שמשה כמחנכת וכמורה לאנגלית, ולכן טיעון המדינה, לפיו מורים שוותקם נמוך משלה לא פוטרו בשל היותם מחנכי כיתות אינו יכול לעמוד. המערערת הוסיפה וטענה, כי מצבה הסוציו אקונומי לא נלקח בחשבון, וכי המדינה לא מיצתה חלופות אחרות כגון יציאה לשבתון. 16. המדינה תמכה, בעיקרו של דבר, בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיפה וטענה את הטענות הבאות : תקופות עבודתה של המערערת עד לשנת 1994 נחשבות לה כוותק לצורך שכר אך אינן מקנות לה קביעות, משום שלשם קבלת קביעות נדרשת עבודה במשרה תקנית, ואילו המערערת עבדה כממלאת מקום ; המערערת לא הוכיחה, כי עבדה בין השנים 1983 - 1994 במשרה תקנית ; המערערת לא שימשה בתקופה בה עבדה במשרה תקנית כמחנכת אלא כמורה לעולים, ולכן אין לגזור גזירה שווה בינה לבין מורות מחנכות שלא פוטרו ; מורות אחרות, שוותקן היה נמוך מזה של המערערת, לא פוטרו בשל היותן מורות מקצועיות המלמדות מקצועות נדרשים. המערערת אינה מורה מקצועית שלימדה מקצוע נדרש ; המדינה ניסתה לשבץ את המערערת בבתי ספר אחרים, אך המערערת נמצאה לא מתאימה ללמד בבתי ספר אלה. הכרעה 17. השאלה המרכזית שעלינו להכריע בה בערעור זה היא, האם יש למנות את תקופות עבודתה של המערערת כמורה ממלאת מקום כוותק רלוונטי לצורך פיטוריה. שאלות אחרות העולות בערעור זה הן : מה היו תקופות עבודתה של המערערת במדינה ; מהו המועד אשר ממנו ואילך יש לראות בה "עובדת קבועה" והאם, כטענת המערערת, הופלתה לרעה בעת קבלת ההחלטה לפטרה. נדון בשאלות ראשון ראשון ואחרון אחרון. האם יש למנות את התקופות בהן עבדה המערערת כממלאת מקום כוותק רלוונטי לצורך פיטורים 18. המערערת טענה בהקשר זה כי הקריטריון שאימצה המדינה, לפיו מורים שוותקם כעובדים קבועים נמוך מעשר שנים יפוטרו אינו סביר וראוי להתבטל. בהקשר זה הדגישה המערערת כי עבדה מאז 1983 במדינה וכי התגבשה אצלה הציפייה להמשיך להיות מועסקת. 19. המדינה טענה כי לא נפל כל פגם באימוץ קריטריון זה וכי "דווקא קביעת קריטריון הוותק לפי שנות הקביעות שצבר המורה - עושה שכל". המדינה הוסיפה וטענה לעניין זה את הדברים הבאים : "ביסודה של קביעה זו כפי שכבר נאמר עמד הרציונל הנוגע בשוני האינהרנטי בין עובד במעמד קבוע לבין עובד שאינו במעמד קבוע, והציפייה השונה המתגבשת אצל כל אחד מהם. ההיגיון הטמון בחישוב הוותק בדרך זו נעוץ, בין היתר, בשוי במעמדו ובזכויותיו של עובד במעמד קבוע לבין עובד שאינו במעמד קבוע. כל עוד עובד ההוראה אינו במסלול של קביעות אין לו זכות להמשיך ולהיות מועסק בשנה הבאה ולמעשה העסקתו מסתיימת בתום שנת הלימודים. זאת בעוד שלגבי עובד במעמד קבוע - קמה לו ככלל זכות להמשיך ולהיות מועסק בהתאם להיקף הקביעות שהוא זכאי לה, ובהתאם גם מתגבשת אצלו ציפייה לכך". 20. החלטת המדינה לקבוע כי לצורך הפיטורים המנהליים יפוטר עובד הוראה שוותקו כעובד קבוע נמוך מעשר שנים היא החלטה מנהלית עליה חלים עקרונות המשפט המנהלי. אשר על כן, עלינו לבחון האם נפל בה פגם כגון חריגה ממתחם הסבירות. נקודת המוצא לדיוננו היא כי בית דין זה אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות אשר הוענקו לה על-פי דין (ע"ע (ארצי) 428/06 מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעשיה - מרלין כהן-מרדכי, טרם פורסם, ניתן ביום 16.10.2006 והאסמתכתאות שם). 21. בהקשר זה נוסיף כי פיטורי המערערת לאחר תקופת העסקה רבת שנים, אף כי הועסקה כממלאת מקום, עוררה אצלנו תהיות למידת ההצדקה, שבהתעלמות מתקופת העסקה רבת שנים כממלאת מקום לצורך צבירת זכויות ותק המזכה בקביעות. בעקבות תהיות אלה הופנו כאמור אל המדינה שאלות הבהרה. המדינה השיבה על שאלות אלה והמערערת הגיבה על תשובות המדינה. כאמור, לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים בשאלות שנשאלו, הגענו למסקנה, שתשובות המדינה לשאלות אלה, מניחות את הדעת בנסיבותיה של התביעה מושא ערעור זה. אכן, עיגון טיעון המדינה לגבי שלילת זכויות ותק לצורך זכאות לקביעות, ממי שהועסק כמורה ממלא מקום, בנהלים הסכמים, או הסדרים כתובים רחוק מלהיות מושלם, אך ההתנהלות למעשה של המדינה בנושא זה , לגבי המערערת אינה בלתי סבירה, באופן החורג ממתחם הסבירות. זאת, בהתחשב בכך שהעסקה במילוי מקום מעצם מהותה, היא העסקה בלתי קבועה, והיא צפויה להיפסק כל אימת שמי שאת מקומו מילאו, ישוב לעבודה, ובהתחשב בכך שבשנים מסוימות עבדה המערערת בכל שנה תקופות קצרות, ובהתחשב בכך שתקופת עבודה אחת הסתיימה בתשלום פיצויי פיטורים המנתק את רציפות ההעסקה. אשר על כן אנו מסכימים עם מסקנתו של בית הדין האזורי, כי אין למנות את תקופת מילוי המקום כתקופת ותק המקנה זכויות עת נשקלים פיטורים מנהליים. החלטה זו היא סבירה, ואין מקום להתערבותינו בה. המועד בו הפכה המערערת לעובדת קבועה 22. חלק ניכר מטיעוני הצדדים לפנינו הוקדשו לשאלה מהו המועד ממנו ואילך יש לראות במערערת עובדת קבועה, שהרי הקריטריון לפיטורים המנהליים היה ותק נמוך מעשר שנים במעמד של "עובד קבוע". בהקשר זה, כאמור, טענה המערערת, כי עבדה תקופות ארוכות מאלה שהצהירה עליהן המדינה, וכי יש לראותה כעובדת קבועה מאז שנת 1985 שכן בשנות הלימודים 1985 - 1986 ו - 1986 - 1987 הועסקה במשרה תקנית ועל פי תקנון עובדי הוראה לאחר שתי שנות עבודה בניסיון בהיקף של 1/3 משרה לפחות הופך עובד ההוראה לעובד קבוע. 23. המדינה לא הכחישה את הטענה, כי המערערת עבדה בשתי שנות הלימודים הרשומות לעיל במשרה תקנית, אך טענה כי בשנת הלימודים העוקבת שובצה המערערת לעבודה במילוי מקום, קביעות ניתנת רק עם שיבוץ בשנה השלישית במשרה פנויה, ולכן לא הייתה המערערת במעמד של עובדת קבועה מאז שנת 1985. טענה זו, למרות שאין לה עיגון מפורש בכתובים, אינה נטולת סבירות יש בה הגיון, ולכן איננו רואים מקום לפסול דרך התנהלות זו. האם הופלתה המערערת ? 24. במהלך הדיון בבית הדין האזורי המציאה המדינה את רשימות העובדים שפוטרו בפיטורים מנהליים, תוך ציון הוותק של כל אחד מהם והתייחסות לשאלה האם הוחזרו לעבודה. בנוסף המציאה המדינה פרטים אודות מורים ששמם הועבר אליה על ידי המערערת. מעיון ברשימות האמורות עולה, כי ישנם מורים ששובצו לעבודה לאחר הפיטורים, על אף שערעורם נדחה על ידי שרת החינוך, או על אף שלא הגישו ערעור כלל. כמו כן עולה מהרשימה, כי ישנם מורים שוותקם היה נמוך מזה של המערערת, אך הם לא פוטרו מעבודתם. לטענת המדינה, על אף הקריטריון שנקבע - ותק נמוך מעשר שנים כעובד קבוע, לא פוטרו מורות, שוותקן היה נמוך מזה של המערערת, בשל התחשבות בצרכי המערכת, היינו מורים במקצועות נדרשים לא פוטרו למרות ותקם הנמוך. נימוק זה על פניו אינו בלתי סביר. 25. בית הדין האזורי דחה את טענת האפליה תוך שהוא מציין כי "אין אנו מוצאים לנכון לבחון, לגבי כל אחת ואחת מן המורות המפורטות ברשימות, האם נכונה טענת הנתבעת. חזקה על המדינה כי היא פועלת בסבירות ובהגינות, ושעה שנימוקיה סבירים בעינינו, לא נסתרה חזקה זו". 26. טענת אפליה היא טענה, שלצורך ביסוסה נדרשת תשתית עובדתית, ואין די בהעלאתה של הטענה באופן כללי וסתמי . במקרה הנוכחי, לא נשמעו בבית הדין האזורי ראיות בכלל, ובקשר לטענת האפליה בפרט, וזאת בשל הסכמת הצדדים, כי פסק הדין ינתן על יסוד החומר שבתיק ללא חקירות נגדיות. משלא נשמעו ראיות בהליך בהסכמת הצדדים, הטענה כי המערערת הופלתה ביחס למורים אחרים לא התבררה כראוי, ולא ניתן לשלול על הסף את טענת המדינה, לפיה במקרה שלפנינו לא הופלתה המערערת, אלא אי פיטורי מורים בותק נמוך משלה נבע מהבחנה מותרת, בשל איפיונים מיוחדים שהתקיימו בהם ולא התקיימו במערערת. העובדה כי לא נשמעו ראיות בהליך עומדת בעוכריה של המערערת - התובעת שעליה מוטל נטל ההוכחה "כמי שמוציא מחברו". 27. בנסיבות אלה, לא מצאנו להתערב במסקנתו של בית הדין האזורי, לפיה לא הופלתה המערערת, אם כי הטעמים להכרעתנו זו שונים מהטעמים שעמדו בבסיס הכרעתו של בית הדין האזורי. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ומשלא הוכח פגם בפיטוריה של המערערת - הערעור נדחה. בנסיבות העניין, מצאנו כי כל על צד לשאת בהוצאותיו. עוד יצויין כי, משפוטרה המערערת בפיטורי צמצום, אין בכך כדי להעיד על כשירותה כמורה, או כדי למנוע העסקתה במשרת הוראה, ככל שתהא פנויה. דיני חינוךותק בעבודהמורים