דוגמא להחלטה בנושא מורשה בניהול עסקים: בפניי בקשה בהתאם לתקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") לקבוע כי המשיבים 1 ו-5 הינם "מורשים בהנהלת עסקים" של המשיבה 2 ולראות בהמצאת כתבי הבי - דין שהומצאו על ידי המבקש למשיבים 1 ו - 5 כהמצאה כדין למשיבה 2. הרקע לבקשה ביום 21.1.2013 הגיש המבקש בשם התובעת - בי-4 בע"מ (להלן: "בי - 4" או "החברה") כתב תביעה נגזרת נגד המשיבים 1 - 5 בצירוף בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת. בי - 4 הינה חברת היי - טק העוסקת בתחום מחקר ופיתוח טכנולוגיות אודיו מקוריות למכשירים ניידים ואחרים ולה מספר פטנטים בינלאומיים רשומים בתחום האודיו. כיום, החברה מצויה בהליכי פירוק מרצון לאחר שרוקנה מנכסיה. המבקש, אמיר בראון, בעל מניות בחברה, בעל הכשרה כמהנדס תוכנה, ייסד יחד עם שני חבריו, המשיבים 3 ו - 4, את בי - 4 ומאז הקמתה ועד שנת 2010 כיהן בה כדירקטור וסמנכ"ל. המשיבה 1, אודיו פיקסלס בע"מ הינה חברה ישראלית (להלן: "החברה הישראלית") אשר, לטענת המבקש בכתב התביעה, את הקמתה תכננו הנתבעים 3 ו - 5 בעת עבודתם בבי - 4 לשם גזילת נכסיה. לטענתו, בשם החברה הישראלית הוגשו בקשות שונות לרישום פטנטים בגין טכנולוגיות סאונד חדשניות כאשר זכויות הקניין הרוחני בהם שייכות לבי - 4 ועליהן עבדו המשיבים 3 ו - 5 יחד עם המבקש בעת העסקתם בבי - 4. המשיבה 2, Audio pixels holding limited (להלן: "החברה האוסטרלית") הינה חברה הנסחרת בבורסה הרשומה באוסטרליה והיא מחזיקה ב - 100% ממניותיה של החברה הישראלית. המשיב 3, יובל כהן, היה חבר לספסל הלימודים של המבקש במהלך לימודי הפיזיקה בטכניון. המשיב 4 דר' חיים לוי, צורף למיזם להקמת בי - 4. לטענת המבקש בכתב התביעה, המשיב 3 החליט להפנות עורף לבי - 4 וגזל את זכויותיה והעבירן לחברה הישראלית אותה הקים, כאמור, עם הנתבע 5 ואחרים. המשיב 5, דניאל לוין, הצטרף לבי - 4 בתפקיד סמנכ"ל לפיתוח עסקי ובהמשך מונה גם לתפקיד דירקטור בחברה. המבקש המציא את כתבי הבי - דין בתיק זה לידי החברה הישראלית והמשיב 5, אולם האחרונים ציינו, באמצעות באי כוחם, כי אינם מורשים לקבלת כתבי בי-דין עבור החברה האוסטרלית ואף אינם מהווים מען להמצאת כתבי בי-דין בשמה. תמצית טענות המבקש במקרה זה מתקיים מבחן "אינטנסיביות הקשר" שנקבע בפסיקה לעניין תחולת תקנה 482(א) בין החברה האוסטרלית לבין החברה הישראלית או לבין המשיב 5, בהתאם לסממנים הבאים: על פי רישומי הרשויות, החברה האוסטרלית מחזיקה ב - 100% ממניות החברה הישראלית; לחברה הישראלית ולחברה האוסטרלית מנכ"ל אחד - הוא המשיב 5 המכהן גם כדירקטור של החברה הישראלית; כתובת הדואר האלקטרוני האישית של המשיב 5 בחברה האוסטרלית מוגדרת ככתובת הדואר האלקטרוני של החברה הישראלית; יו"ר הדירקטוריון, פרד בארט, משותף לשתי החברות; תחום הפעילות המוגדר של החברות זהה; אתר האינטרנט באוסטרליה: (להלן: "אתר האינטרנט") ושם המתחם (דומיין) למשלוח וקבלת דואר אלקטרוני משותף לשתי החברות כאשר החברה הישראלית לא מחזיקה אתר אינטרנט משלה ואתר האינטרנט מספק מידע הן לגבי החברה הישראלית והן לגבי החברה האוסטרלית; באתר האינטרנט מסופק מידע רב על החברה הישראלית; 3 חברי הדירקטוריון של החברה האוסטרלית משמשים גם כדירקטורים בחברה הישראלית; הסמליל (לוגו) של שתי החברות זהה; ההתייחסות לחברה הישראלית היא כמותג "audio pixels" ללא הבחנה בין החברה הישראלית לאוסטרלית; למרות שמה, החברה האוסטרלית אינה משמשת כחברת אחזקות בלבד ובפועל החברה האוסטרלית מעורבת באופן מעשי בפיתוח ושיווק פרויקט הרמקול הדיגיטלי; החלפת שמה של החברה האוסטרלית משמה הקודם: Global Properties Limited לשמה הנוכחי והחלפת עיסוקה בנדל"ן לפיתוח רמקול דיגיטלי, התרחשה סמוך לקניית חלקה של החברה הישראלית על ידי החברה האוסטרלית. תמצית טענות המשיבים כתב התביעה לא הומצא כדין למשיבים - חרף המצאת כתב התביעה במישרין לידי החברה האוסטרלית, מסר המבקש את כתב התביעה לגורמים אחרים. התנהלות המבקש בבקשה נועדה לצרכים טקטיים, בלתי ראויים על מנת לנסות לעקוף את המבחנים הקבועים בתקנה 500 לתקנות בעניין מתן היתר המצאה בו נדרש בית המשפט לבחון את נסיבות המקרה ולהכריע האם בנסיבות הספציפיות יהא זה ראוי לכפות על נתבע זר ספציפי לקיים הליכי משפט במדינת ישראל. מהבקשה עולה כאילו המבחן היחיד הקיים בפסיקה לקיומה של המצאה כדין הוא "מבחן הידיעה", אולם אין בעקרון הידיעה כדי לייתר את ביצועה של המצאה כדין וקיימת חובה ברורה וחשיבות לקניית סמכות שיפוט של בית המשפט באמצעות כתב טענות ראשון. נטל ההוכחה המוגבר ביחס למבחן "אינטנסיביות הקשר" לעניין תקנה 482(א) מוטל על כתפי בעל הדין המבקש להכיר בקיומה של המצאה לידי המורשה. המשיב 5 אינו "מורשה בהנהלת עסקים" מטעם החברה האוסטרלית; המשיב 5 אינו בעל תפקיד או נושא במשרה כלשהיא בחברה האוסטרלית לרבות מנכ"ל, אלא בעל תפקיד בחברת אודיו בלבד - הכיתוב המופיע באתר ASX (אתר רשות ניירות הערך האוסטרלי), עליו מסתמך המבקש בבקשה, שגוי. מדובר באתר חיצוני שאינו נשלט או מנוהל על ידי החברה האוסטרלית והיא אינה אחראית לתכנים או הפרטים המופיעים בו. המשיב 5 אינו מופיע כבעל תפקיד בחברה האוסטרלית בהתאם לדו"ח השנתי של החברה לשנת 2012. שם המתחם של שתי החברות אינו זהה. החברה הישראלית אינה "מורשה לקבלת כתבי בי - דין" מטעם החברה האוסטרלית ואינה עומדת בקריטריונים הקבועים בדין כדי לשמש ככזו. יחד עם זאת, מתוך כוונה לחסוך זמן שיפוטי מיותר, הציעו באי כוח המשיבים למבקש את ההצעות הבאות שנדחו על ידו; הצעה כי לצרכי הליך זה יוכר משרדם כמען להמצאת כתבי בי דין לחברה האוסטרלית / הצעה כי, לצרכי הליך זה בלבד ומבלי להודות בבקשה, ככל שישנה חשיבות לעצם ההמצאה למשרדיה של החברה האוסטרלית, לפנים משורת הדין תוכר כתובתה של החברה הישראלית כמען להמצאה / סוגיית היותו של המשיב 5 מורשה להמצאת כתבי בי - דין תוכרע על ידי בית המשפט בעוד שההמצאה לחברה האוסטרלית לצרכי ההליך תבוצע למשרדי ב"כ המשיבים. לאור דחיית ההצעות שהציעו ב"כ המשיבים יש לחייב את המבקש בהוצאות התגובה לבקשה. דיון לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, אני סבור כי יש לקבל את הבקשה בחלקה מהטעמים הבאים; תקנה 482 (א) לתקנות קובעת כדלקמן: "הייתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט." תקנה זו מהווה את אחת מן החלופות לכלל הקבוע בתקנה 477 לתקנות (שעניינה בהמצאת כתבי בי-דין לנמען גופו או למורשה שלו לקבלת כתבי בי-דין או לעורך דינו), ולפיה המצאת כתבי בי-דין למנהל או מורשה מטעם נתבע כמוה כהמצאה לנתבע עצמו. זאת, כמובן, בתנאי שהמורשה בניהול עסקים נמצא באזור השיפוט של בית המשפט (ת.צ (מחוזי - ת"א) 1634-05- 11 אוהד פינצ'בסקי נ' ישפאר מוצרי צריכה בע"מ ( 4.4.13) (להלן: "עניין פינצ'בסקי"). במקור התייחסה תקנה זו רק לתחום השיפוט המקומי, קרי: הקניית סמכות שיפוט לבית משפט שאינו מצוי באזור בו מתגורר הנתבע, אולם בית המשפט העליון הרחיב את תחולתה גם למצבים חובקי עולם. לעניין זה נפסק ברע"א 2737/08 ארבל נ' TUI AG ( 29.1.2009) (להלן: "פרשת ארבל") כי: "אכן, התיבה "אזור השיפוט" שבתקנה 482 לתקנות התייחסה במקור לתחום השיפוט המקומי ולא למצבים שבהם מצוי הנתבע מחוץ לשטח השיפוט של מדינת ישראל. אולם, בית משפט זה הרחיב את תחולתה של תקנה 482 גם למצבים "חובקי עולם", הואיל ותקנה זו עוסקת באופן שבו יש להמציא לנתבעים כתבי בי-דין ואינה קובעת כללים בדבר סמכות שיפוט בינלאומית, פרשנות אשר מתאימה למציאות המודרנית שבה העברת מידע הינה זמינה וקלה לביצוע." ראה גם: רע"א 11822/05 Philip Morris USA Inc נ' יובל אל רואי ואח' ( 8.5.2006), בפסקה ה(2). בהתאם למגמה זו ניתנה פרשנות מרחיבה גם למונח "מורשה". ברע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ ( 25.8.1994) (להלן: "פרשת טנדלר"), בפסקה 6, שם נקבע בהקשר זה כי: "אין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482(א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לשאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו... בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל עניין על פי נסיבותיו." (ההדגשה שלי - י.ש.) כלומר, המבחן להיותו של מאן דהוא "מורשה בניהול עסקים" לצורך יישומה של תקנה 482(א) לתקנות הינו מבחן "אינטנסיביות הקשר" שבין אותו מורשה לבין הנתבע. לצורך הדיון בשאלת ההמצאה ורמת אינטנסיביות הקשר, די בכך שבישראל התנהלה פעילות עסקית מסוימת הנוגעת לנתבע וכי בישראל נמצא מורשה מטעמו אשר יש להניח בהסתברות גבוהה כי יביא לידיעתו את עובדת הגשת כתב התביעה ואת תוכנו והדגש הינו על כך שהנתבע יידע מן האחר, כי הוגש נגדו הליך משפטי ועל תוכנו. על כן, בניגוד לטענת המשיבים, כאשר חלה תקנה 482 אין כלל צורך לבקש מבית המשפט שיתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לתקנה 500 לתקנות (ראה: רע"א 8957/09 שמואל אוזן נ' סידני קיובי ( 8.3.2011) (להלן: "עניין אוזן"). מבחן אינטנסיביות הקשר שבין המורשה לבין הנתבע עולה בקנה אחד עם מטרות ההמצאה: ליידע את הנתבע בדבר ההליך המשפטי שהוגש נגדו ותוכנו, מחד גיסא, ולהקנות סמכות שיפוט לבית המשפט שלפניו מתנהל ההליך ביחס לאותו נתבע, מאידך גיסא. כאמור, הרציונל העומד ביסוד תקנה 482(א) הוא, כי ניתן להמציא כתב בי-דין לידי מי שאינו בעל הדין עצמו על יסוד ההנחה כי הלה יידע את הנתבע בדבר הגשת ההליך המשפטי נגדו ועל תוכנו (עניין אוזן, בפסקה 4). רציונל נוסף טמון בהנחה, שמי שבחר לפעול בישראל או לנהל בה עסקים נטל על עצמו סיכון צפוי של התדיינות בבית משפט ישראלי (פרשת ארבל, פסקה 15). שתי הנחות אלו יכולות להיות נכונות רק כאשר הקשר שבין המורשה והנתבע הוא אינטנסיבי דיו בהתחשב במכלול בנסיבות העניין (עניין פינצ'בסקי, פסקה 20). מן העבר האחר יש לציין, כי אין די בהקשר זה בידיעתו של הנתבע על קיומו של ההליך המשפטי, וכדי להחליט אם ההמצאה היא אפקטיבית ויש בה כדי להחיל את סמכות השיפוט של בית המשפט על אותו נתבע אין להסתפק בבחינת הראיות בדיעבד (פרשת טנדלר, פסקה 6; רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מב(4) 762, 768). לאחר שבחנתי את נסיבות העניין על פי אמות המידה שפורטו לעיל הגעתי למסקנה, כי אין לראות במשיב 5 "מורשה לניהול עסקים" אולם יש להכיר בחברה הישראלית ככזו. לעניין המשיב 5, אני סבור כי לא ניתן לראותו "מורשה לניהול עסקים" של החברה האוסטרלית. על אף האמור באתר הרשות לניירות ערך באוסטרליה, עליו הסתמך המבקש בבקשה, המשיב 5 הצהיר בתצהיר שניתן בתמיכה לתגובה לבקשה, כי הוא: "אינו נושא המשרה או בתפקיד כלשהו" בחברה האוסטרלית וכי: "איננו מנכ"ל (CEO) בכל חברה אחרת למעט אודיו פיקסלס הישראלית" (סעיף 41 לתצהיר). הצהרה זו נתמכה גם באמור בדו"ח השנתי של החברה האוסטרלית לשנת 2012 (נספח 2 לתגובת המשיבים). המבקש לא הגיש תשובה לתגובת המשיבים לבקשה ועובדות אלו לא נסתרו. לעומת זאת, מהמסמכים שצורפו לבקשה, עולה כי לעניין החברה הישראלית, המצב שונה; החברה הישראלית הינה חברת בת של החברה האוסטרלית המחזיקה ב - 100% ממניותיה (כפי שעולה מנספח מ"ג לבקשה). השמות של שתי החברות זהים ("אודיו פיקסלס" ו - "Audio Pixels"). הסמליל של שתי החברות זהה (כפי שעולה מנספח מ"ו ונספח מ"ז לבקשה). באתר האינטרנט של החברה האוסטרלית מציינת החברה האוסטרלית את הקשר בינה לבין החברה הישראלית ונוקבת באותו שם לגבי שתיהן (נספח מ"ו לבקשה): "Audio Pixels Holdings Limited owns 100% of Audio Pixels Limited, an unlisted Israeli corporation that was founded in July 2006 and as developed a revolutionary technological platform for reproducing sound…"(ההדגשה שלי - י.ש.) החברה האוסטרלית מציינת בדיווח מיום 11.12.2012 (נספח מ"ח לבקשה) כי היא עורכת בדיקות למוצריה במתקן מתאים הממוקם בישראל וכלשונה: "The company has begun testing and evaluating these chips and structures in its testing facility in Israel…" החברה האוסטרלית ציינה באתר האינטרנט שלה כי עקב רכישת החברה הישראלית היא הגדילה את מספר עובדיה בישראל (נספח נ"א) וכאמור שם: "As a result of the recent acquisition of Audio Pixels Limited of Israel, the Company has increased its number of employees to eight in Israel…" לאור כל אמות המידה האמורות לעיל, וכפי שעולה מהמסמכים שצורפו לבקשה, שהמשיבים לא הכחישו את האמור בהם במסגרת תגובתם, אני סבור כי המבקש הצביע על כך שקיים קשר אינטנסיבי בין החברה הישראלית לאוסטרלית וניתן להניח ברמת הסתברות גבוהה כי החברה הישראלית תביא לידיעת החברה האוסטרלית את עצם קיום ההליכים נגדה ולפיכך יש לראות בחברה הישראלית "מורשה לניהול עסקים" של החברה האוסטרלית בהתאם לתקנה 482(א) לתקנות. סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בכל הנוגע למשיבה 1 ונדחית ביחס למשיב 5. תוך 30 יום מהיום ימציא המבקש לחברה הישראלית עותק מכתב התביעה ומהבקשה לאישור תביעה נגזרת כשהם מתורגמים לאנגלית והחברה האוסטרלית תגיש כתב הגנה ותגובה לבקשה תוך 30 יום מקבלת כתבי הבי - דין המתורגמים. לאור העובדה שהבקשה התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה, אני סבור כי אין לזכות או לחייב את המבקש בהוצאות ואני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו. בניההמצאת כתבי בי דין