בית המשפט ציין כי לא מצא בחומר הראיות כל בסיס לטענת הנתבעים שלפיה התובע שילם קצבת תלויים לשאירי המנוח החל משנת 2001 וכי הוא שינה את סטטוס ההכרה במנוח מנפגע בתאונת עבודה לנפגע בפעולת התנדבות רק בשנת 2008 על מנת לבסס את זכות השיבוב כלפי הנתבעים. דוגמא לפסק דין בנושא מוות בפעולת התנדבות: תביעת שיבוב שהגיש התובע מכח הסכם רב השנים שנחתם בינו לבין הנתבעות. רקע כללי ועיקר טענות הצדדים ביום 4/12/2001 נפטר המנוח ז"ל (להלן: "המנוח"), כאשר נסע ברכב בכדי לחלץ את בנו ונוסעים נוספים שהיו עמו מסכנת טביעה עקב שיטפון שנגרם ממי גשמים; במהלך נסיעתו נסחף הרכב שבו נהג המנוח על ידי זרם המים, וכך מצא המנוח את מותו בתוך הרכב. בעקבות פטירת המנוח שילם התובע לשאיריו של המנוח- אלמנותו, קצבת שאירים וקצבת תלויים בסכום של 723,829 ₪, נכון למועד הגשת התביעה. ביום 13/2/2008 שלח התובע אל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") דרישת תשלום על פי ההסכם בשיעור 55% מהסכום ששילם ומשלם לאלמנת המנוח מכח ההסכם; בעקבות פניה זו שילמה הנתבעת לתובע ביום 30/3/2008 סך של 47,775 ₪, שמהווים 55% מקצבת השאירים ששולמה על ידי התובע לאלמנת המנוח. הנתבעת סירבה לשלם לתובע שיפוי בגין קצבת התלויים ובשלב מסוים אף ביקשה החזר של התשלום ששילמה לתובע בגין קצבת השאירים, בטענה שהמנוח נפטר בתאונת עבודה שאינה בת שיפוי על פי ההסכם; בעקבות כך הוגשה תביעה זו על ידי התובע. לטענת התובע, בעקבות פטירת המנוח הגישה אלמנתו ביום 6/4/2002 תביעת שאירים בלבד; התביעה הוכרה והתובע שילם לאלמנה קצבת שאירים; רק ביום 21/1/2007 הגישה האלמנה תביעה לתשלום גימלה לתלויים בנפגעי עבודה. בעקבות תביעה זו הוחלט על ידי התובע לשלם לאלמנה קצבת תלויים, וזאת תוך הכרה בפעולה שבמהלכה נפטר המנוח כפעולת התנדבות מצילת חיים, על פי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן: חוק הביטוח לאומי). לטענת התובע, הנתבעת חייבת לשפותו על פי ההסכם בגין גמלת תלויים שמשולמת למתנדב מכח פרק י"ג לחוק הביטוח לאומי; קביעת התובע לפיה מדובר בפעולת התנדבות ולא תאונת עבודה, מחייבת ביחסים בינו לבין הנתבעים; גם לעצם העניין, המנוח לא נפגע בתאונת עבודה, שכן המנוח היה רשום כעובד בחברה שונה מהחברה שבה עבד בנו, והרכב שבו מצא המנוח את מותו אינו בבעלותו או בבעלות החברה שבה הוא עבד, חברת מובילי החוף, ולפיכך אין לראותו כמי שנפגע ברכב מעביד או ברכב עובד בזמן התאונה כמוגדר בהסכם. מנגד, נטען על ידי הנתבעים כי התובע הכיר בתאונה כתאונת עבודה והחל לשלם לשאיריו ותלוייו של המנוח סכומים כבר בשנת 2002; רק בשנת 2008 פנה התובע אל הנתבעים במכתב להשבת הסכומים ששילם או ישלם לשאיריו ותלוייו של המנוח; דרישה זו נדחתה על ידי הנתבעים משום שהמנוח נפטר בתאונת עבודה במהלך נסיעה בשירות המעביד וברכבו; רק בעקבות כך ובהבינו כי אין הוא זכאי לשיבוב בנסיבות המקרה, פעל התובע בחוסר תום לב ושינה לצרכי התביעה את סטטוס התאונה מתאונת עבודה לפעולת התנדבות לפי פרק י"ג לחוק המל"ל. הנתבעים ממשיכים וטוענים כי ההסכם שנכרת בין הצדדים אינו כולל שיבוב בגין גמלת מתנדבים; מדינת ישראל היא הנושאת בנטל התגמולים שמשולמים למתנדבים, ולפיכך אין לתובע זכות שיבוב בכלל ומכח ההסכם בפרט; המנוח לא היה מתנדב ולא מתקיימים בו התנאים להכרה כמתנדב, אלא הוא נפגע במהלך עבודתו ברכב המעביד או ברכב העובד; הנתבעים פטורים מחובת שיפוי בהיותם המבטחים של המעביד; יש לראות את המנוח כעובד של בנו שבא לחלצו. דיון ומסקנות לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. קביעות התובע באשר לסיווג הפעולה שבה מצא המנוח את מותו לא מצאתי בחומר הראיות כל בסיס לטענת הנתבעים שלפיה התובע שילם קצבת תלויים לשאירי המנוח החל משנת 2001 וכי הוא שינה את סטטוס ההכרה במנוח מנפגע בתאונת עבודה לנפגע בפעולת התנדבות רק בשנת 2008 על מנת לבסס את זכות השיבוב כלפי הנתבעים. מחומר הראיות עולה כי לאחר פטירתו של המנוח בשנת 2001 הגישה אלמנתו תביעה לקצבת שאירים בלבד (ראו מוצג 2 בתיק המוצגים מטעם התובע); תביעה זו הוכרה ולאלמנה שולמה קצבת שאירים; רק ב 24/1/2007 הוגשה תביעה לתשלום גמלה לתלויים בנפגע עבודה על ידי האלמנה; בעקבות הגשת תביעה זו אושרה לאלמנה גמלת קצבת תלויים לנפגע עבודה על פי פרק י"ג לחוק הביטוח לאומי (ראו מוצג 1 לתיק המוצגים מטעם התובע). הנתבעים מבקשים לבסס את טענתם על טעות מקרית שנפלה במכתב שנשלח אליהם מטעם התובע על ידי עו"ד פדהצור מיום 16.4.2008, אשר בו נרשם כי מדובר בתאונת עבודה וכי הזכות לשיפוי נובעת מעצם היות הרכב המעורב רכב צד ג'. בתצהיר שהוגש מטעם עו"ד פדהצור היא הסבירה כי מדובר בטעות אשר נובעת מהעובדה שברגיל גימלת תלויים משולמת בשל פגיעה שאירעה בעבודה ומטופלת במחלקת נפגעי עבודה. עו"ד פדהצור אף ציינה בתצהירה כי אין לה סמכות לקבוע את מעמדו של הנפגע והתלויים על פי החוק, אלא הגוף המוסמך לקביעה זו נמצא במחלקה המתאימה במשרד הראשי של התובע בירושלים, ובמקרה דנן היתה זו הגב' רוני גולדברג הגורם המוסמך שקיבל את ההחלטה בדבר ההכרה במנוח כמתנדב ובפעולתו כפעולת התנדבות על פי פרק י"ג לחוק הביטוח לאומי. כאמור, מסמכי התובע שנערכו במהלך פעילותו הרגילה, שמהווים רשומה מוסדית ואף הוגשו באמצעות תעודות ציבוריות, תומכים בטענת התובע בעניין זה, כפי שפורט לעיל. תוקף ונפקות הקביעות של התובע לעניין סיווג הפעולה כאמור, נטען על ידי הנתבעים כי מחומר הראיות עולה כי אין בסיס לקביעת התובע שלפיה המנוח נפטר בביצוע פעולת התנדבות אלא הוא נפטר בתאונת עבודה ברכב מעביד וכעובד בשירותו של המעביד. מנגד, נטען על ידי התובע כי אין לקבל את טענת הנתבעים בענין זה, שכן קביעת המל"ל באשר לסיווג התאונה והגמלה מחייבת את הנתבעים; ולעצם העניין, אין מדובר בתאונת עבודה אשר אירעה בשירות המעביד וברכבו של המעביד או העובד. סבורני כי הדין בעניין זה נמצא לצד התובע. מהפסיקה עולה כי בתביעות נזיקין ותביעות שיבוב של המל"ל מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, קביעת פקיד התביעות של המוסד לבטוח לאומי אשר הכיר בתביעת הנפגע כלפי המוסד בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, ככלל, מחייבת. ראו ע"א 668/71 מורגנשטרן נ' דימנשטיין, פד"י נו (2) 843, שם נאמר: "..שנית, היה ברור לנו, כי המערער אינו רשאי בכלל לעורר את השאלה אם המקרה היה תאונה בעבודה, כאשר פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי, שהכיר בתביעת המשיב כלפי המוסד בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, פעל בתום-לב וכאורח סביר. השופט י' כהן, בשבתו בבית-המשפט המחוזי בחיפה, ב-תי"א 936/62, 127/63, [8], חיווה את דעתו כי, מלבד ממקרים מיוחדים שבהם יעביר בית-המשפט את החלטת המוסד תחת שבט בקרתו. כגון במקרה של קנוניה או כאשר מוכח בעליל שהמוסד פעל ללא סמכות - 'אם נקבעה זכותו של המבוטח לגימלה באופן הקבוע בחוק הביטוח הלאומי, אין על בית-המשפט הדן בתביעת המוסד נגד צד ג' לעשות את עצמו כבית-דין לערעורים לגבי חבות המוסד כלפי המבוטח" (שם, בע' 407)'". סבורני כי קביעה זו נכונה מקל וחומר מקום שמדובר בתביעות על פי ההסכם שבין התובע לבין הנתבעות, אשר באה אל העולם על מנת: "לייעל את הליך השיפוי בדרך של קביעת הסדר מוסכם כללי מראש, שיבוא תחת ההתדיינויות העתידיות שהיו נדרשות בכל פעם שהמל"ל היה חפץ להפעיל את הזכות המוקנית לו בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. הדברים נאמרו במפורש במבוא להסכם, בזו הלשון: "... והואיל ומספר התביעות, בהם עשויה להתעורר שאלת אחריותה של החברה כלפי המוסד הוא גדול והתדיינות בכל תביעה כזאת הינה ממושכת וכרוכה בהליכים משפטיים ממושכים ויקרים; והואיל וברצון הצדדים לחסוך את ההתדיינויות בכל תביעה בנפרד, ולהמנע מניהול הליכים משפטיים ממושכים ויקרים, ולהסדיר מראש את זכות התביעה של המוסד כלפי החברה, לפי סעיף 150 לחוק [היום סעיף 328 לחוק - א' ר']". דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נגד אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ס(4), 132, פיסקה 10 (להלן:"פס"ד אררט"). עוד נאמר בפס"ד אררט כי: "המכניזם שנקבע משקף רצון משותף של הצדדים לוותר על בדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה, והוויתור הזה כורך עמו, מניה וביה, הבנה שייתכנו מקרים שבהם ההסדר הכללי שנקבע מראש לא יתאם באופן מלא את הנסיבות הפרטניות. לעתים, כך יש להניח, יוצא המל"ל נשכר מן ההסדר המוסכם", שם, פיסקה 12. קביעות אלה שנקבעו בפס"ד אררט שירתו לא מעט קביעות נוספות הנשענות על אותן עקרונות הנובעות מהן, לרבות הקביעה שלפיה הנכות המחייבת לצורך הפעלת ההסכם היא זו שקבע רופא התובע ולא מומחה בית המשפט. ראו: ע"א (י-ם) 6467/05 המל"ל נ' מגדל (27/12/2005); ע"א (י-ם) 9663/06 המל"ל נ' הדר(15/7/2007); ע"א (י-ם) 11104/07 כלל נ' המל"ל (6/6/2008). מכח אותן עקרונות יש לקבוע בבחינת קל וחומר שקביעת פקיד התביעות של התובע בנוגע לסיווג הפעולה שבה נפגע המנוח, מחייבת ביחסים שבין התובע לבין הנתבעים, וכי לא ניתן לקיים דיון מחדש בשאלת סיווג התאונה שבה נפגע המנוח במסגרת תביעת השיבוב על פי ההסכם. בענייננו, מחומר הראיות עולה כי סיווג התאונה על ידי התובע כפעולת התנדבות נעשה במהלך הפעילות השגרתית שלו ותוך בחינה ושקילה של מכלול הנתונים שעמדו לפניו. שכן, בתעודת עובד ציבור של גב' רוני גולדברג מיום 24/8/2009 (נספח 11 לתיק המוצגים מטעם התובע), היא מציינת בסעיפים א-ג כי פעולת המנוח הוכרה על ידה כפעולת התנדבות ומכאן זכות האלמנה לגמלת תלויים על פי סעיף 289 לחוק. בסעיף ה' מציינת גב' גולברג כי: "לא הוכרה על ידינו תביעתם של התלויים להכיר בתביעתם כתאונת עבודה בשל נסיבות המקרה כפי שנחקר על ידינו". במהלך חקירתה מסרה גב' גולדברג : "ת. של הצלת הנפש? מבחינתי, כפקידת תביעות, מדובר על בן אדם שיצא מכל מיני טעמים לאזור מה שהיה שם, השטפון, נקלע לשטפון, מבחינתי הוא ואביו עבדו בשתי חברות שונות, הוא ידע שאביו כנראה באזור, הוא קרא לאבא שלו שיעזור לו, וגם אם אביו עבד באזור,מבחינתי הוא הפסיק את העבודה והלך להציל את בנו. ש. כשאת אומרת "מבחינתי" זה אומר שזה על פי השקפה שלך ולא על פי ראיות או מסמכים? ת. כך המל"ל רואה את זה, גם בהסתמך כאן על העדות שניתנה, כך זה נראה, שמסר הבן של המנוח, שאמר שהוא לא זוכר אם קרא לעוד מישהו, אבל הגיוני שאביו היה באזור ולכן פניתי אליו." *הפיסקה לא הייתה מסודרת. ראו גם נספח ג' להודעה שהוגשה על ידי התובע אשר כוללת תרשומת פנימית הסוקרת את נסיבות המקרה כדלקמן: "ע"פ החומר נראה שלא מדובר בתביעה על רקע עבודה היות והנסיעה היתה פרטית ומטבע הדברים שיזעיקו לעזרה משפחה, מנגד על פי פרק יג' לחוק מתנדבים, סעיף 287 (5) ועל פי התקנות התנדבות להצלת חייו של הזולת... לאור האמור נראה שיש לדחות התביעה לגמלה לנפגע בעבודה כשכיר ולפתוח רשימה לתלויים כמתנדב ולאשרה". מדברים אלה עולה כי קביעת התובע בעניין סיווג הפעולה של המנוח נעשתה לאחר בחינה ושקילה של כל הנתונים והפעלת שיקול דעת ענייני. כאמור, לא הוכח בכל צורה שהיא שנמצא שמץ של חוסר תום לב או החלטה מכוונת מצד התובע לסיווג הפעולה כפעולת מתנדב על מנת לבסס זכות שיבוב לטובת התובע. בהקשר זה יצוין כי טענה זו של הנתבעים מעוררת תמיהה נוספת, שכן עיקר טענותיהם של התובעים מכוונות כנגד זכותו של התובע לשיבוב בגין גמלת מתנדבים מכח החוק בכלל ומכח ההסכם בפרט. לנוכח כל האמור, יש לקבוע שהמנוח מצא את מותו בפעולת התנדבות וכי הגימלה ששולמה ומשולמת על ידי התובע לאלמנת המנוח היא גמלת תלויים מכח פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי. האם גמלת התנדבות היא בת שיבוב על פי ההסכם? כאמור, לטענת הנתבעים, התשובה לכך שלילית, וזאת ממספר טעמים. האחד, משום שעל פי ההסכם, גמלה היא כהגדרתה בסעיף 82 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אשר על פיו גמלה הינה זו המשולמת על פי חלק ה' לחוק הבטוח הלאומי (גימלה לנפגעי עבודה- ע.ע.); לפיכך גמלת מתנדבים אינה בת שיבוב ואינה נכללת במסגרת ההסכם. הטעם השני, לטענת הנתבעים, נעוץ בכך שמדינת ישראל היא הנושאת בתגמולים המשולמים למתנדבים, ולפיכך אין זכות שיבוב לתובע מכח החוק בכלל ומכח ההסכם בפרט; התובע לא הציג תקציב מאושר כראיה מטעמו על מנת להראות שגמלת ההתנדבות נכללת בתקציבו. טעם שלישי, לשיטת הנתבעים, נעוץ בכך שלתובע אין זכות שיבוב בגין גמלאות מתנדבים בכלל ובמקרה דנן בפרט, וזאת משום שגמלת מתנדבים לפי פרק י"ג נועדה לתמרץ ולעודד התנדבות, ואילו התובע דורש בניגוד לחוק כי תינתן לו זכות שיבוב כנגד מי שעבורו ולשם הצלתו נעשתה פעולת ההתנדבות. מנגד, נטען על ידי התובע כי יש להשיב לשאלה הנ"ל בחיוב, וזאת ממספר טעמים: האחד- משום שגמלת ההתנדבות משולמת על פי פרק ה' לחוק, כאמור בסעף 289 לחוק הבטוח הלאומי; מכאן שמדובר בגמלה כהגדרתה בהסכם. הטעם השני, נעוץ בכך שבפועל התובע כן תבע וקיבל במשך השנים שיפוי על פי ההסכם בגין גמלת התנדבות ששולמו לנפגעים בתאונות דרכים. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים סבורני כי גם בסוגיה זו הדין עם התובע. ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לביטוח (26/2/2012) (להלן:"פס"ד סהר") עמד בית המשפט העליון על השאלה מהי גמלה שהמוסד "שילם או משלם.. לנפגע בתאונת דרכים" על פי ההסכם. נקבע כי : "שאלה זו מורכבת למעשה משלוש שאלות משנה: האחת - השאלה אם הלוואה עומדת (בענייננו "גמלת מתנדב"- ע.ע.) היא "גמלה" לצורך ההסכם; השנייה - השאלה אם הלוואה עומדת היא סכום שהמוסד "שילם או משלם"; והשלישית - השאלה אם הלוואה עומדת היא סכום שמשולם "לנפגע". שם פיסקה 31. שאלת המשנה הראשונה - "האם מדובר בגמלה"? סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. ראשית, סבורני כי לשון ההסכם סובלת פרשנות שלפיה הגמלה כהגדרתה בהסכם חלה על גמלת מתנדב, שכן סעיף 289 לחוק הבטוח הלאומי קובע כי : "מתנדב שנפגע תוך כדי פעולת ההתנדבות ועקב פעולה זו, יחולו עליו ועל התלויים בו, לפי הענין, הוראות פרק ה' בשינויים המחוייבים; ...". כאמור, לשון ההסכם קובעת שגמלה היא גמלה המשולמת לפי פרק ה' לחוק, היינו שלשון ההסכם סובלת פרשנות שלפיה ההסכם יחול על גמלת מתנדב. זאת ועוד, מהפסיקה עולה כי לאורך השנים, הצדדים נהגו "להחיל את ההסכם גם על תשלומים שלא נכנסים להגדרה של המונח "גמלה" שבהסכם, ואמנם, כלל ידוע הוא כי התנהגות הצדדים להסכם לאחר כריתתו מהווה כלי פרשני רב משמעות, אשר יש בו כדי להעיד על כוונת הצדדים בשעת ההתקשרות ועל האופן שבו הצדדים עצמם הבינו את החוזה".; ראו גם ת"א (י-ם) 12775/04 המל"ל נ' דולב. כך למשל, התובע דרש וקבל על פי ההסכם שיפוי עבור קצבת נכות, ניידות, סיעוד וכיו"ב. בענייננו, הוגשו שתי תעודות עובד ציבור מטעם התובע, של גב' פרח הינדי מנהלת תחום בכירה במח' תביעות שיבוב, ועו"ד איריס בארי עובדת מנהלית במחלקת שיבוב, מהן עולה כי התובע דרש וקיבל מחברות ביטוח שיפוי בגין גמלאות התנדבות. שאלה המשנה השניה היא: "שילם או משלם"? לעניין שאלה זו נקבע בפס"ד סהר: " הביטוי "שילם או משלם" אינו בורר בין המקורות התקציביים השונים של המוסד. כך, המוסד יכול "לשלם" סכומים שמקורם באוצר המדינה כפי שהוא יכול "לשלם" סכומים שמקורם במקור תקציבי אחר - דוגמת תשלומי מבוטחים. יתר על כן, משאין חולק כי הוראות ההסכם חלות על סכומים המשולמים לנפגעים כקצבת ניידות, אשר גם היא - בדומה להלוואה עומדת - מוסדרת בהסכם הניידות וממומנת על-ידי אוצר המדינה, ברור כי אין כל נפקות, לעניין תחולת ההסכם, למקור התקציבי המממן את ההלוואה העומדת". שם פיסקה 34. בענייננו, סבורני כי בדומה לקצבת הניידות, ולהבדיל מהלוואה עומדת שנדונה בפס"ד סהר, קצבת התנדבות נכללת בתקציבו של המל"ל. מסקנה זו עולה מהוראת סעיף 291 לחוק הביטוח לאומי אשר קובעת: "..אוצר המדינה ישפה את המוסד, על פי דרישתו, בשל כל הוצאה שהוציא למתן גמלאות לפי פרק זה ובשל החלק היחסי מההוצאות המינהליות של המוסד הנובעות מביצוע הוראות פרק זה". מהוראה זו עולה כי המל"ל משלם את הקצבה בפועל לנפגע מתקציבו ולאחר מכן הוא מקבל שיפוי מאוצר המדינה בגין התשלומים שביצע בגין קצבה זו. שאלת המשנה השלישית "לנפגע": דומה שבענייננו אין חולק שקצבת ההתנדבות משולמת בפועל לידי אלמנתו של המנוח. יוצא, אפוא, ששלושת המבחנים של "גמלה" כהגדרתה בהסכם מתקיימים לגבי גימלת מתנדב, ולפיכך יש לקבוע כי קצבת התנדבות מהווה גמלה בת שיבוב על פי ההסכם. לתוצאה דומה הגיעו בתי משפט אחרים. ראו ת"א (קריות) 213-10-09 המל"ל נ' המאגר (9/3/2012); ת"א (תל אביב) 1571/05 המל"ל נ' החברה העירונית ראשון לציון (13/6/2012), שם נאמר על ידי כב' השופט בכר: "מן העבר השני, מצוי מי שאצלו/עבורו מתבצע מעשה ההתנדבות. לכאורה, אין כל מניעה כי מי שביצעו עבורו עבודה בהתנדבות יישא כמזיק בהשבת תגמולי המל"ל ששולמו למתנדב שניזוק במהלך התנדבותו. מי שמעסיק מתנדב זוכה בעבודת המתנדב ללא תמורה, מדוע אם כן שלא ידאג לכל הפחות לביטוח מתאים עבורו למקרה פציעה? יש בכך משום מתן מענה הולם לצדק חלוקתי באופן שהמזיק יישא במלוא נזקי הניזוק, והמיטיב יזוכה על הוצאותיו באופן שלא יימצא חסר. מעבר לכך, יש בכך כדי להיטיב את אופן התנהלותו של מקבל השירות מאחר והינו נדרש להיות אחראי למתנדב ולנזקים שיגרמו לו בשל רשלנותו". לנוכח כל האמור עד כה, יש לקבוע כי גמלת מתנדב היא בת שיבוב על פי ההסכם. גם אם מדובר בתאונת עבודה כגרסת הנתבעים, התובע זכאי לשיבוב מכח ההסכם ואחרי כל מה שטרחנו ואמרנו עד כה בעניין זכות השיבוב של התובע בגין גמלת מתנדב, סבורני כי, אף אם הייתה מתקבלת גרסת הנתבעים שהוצגה בסיכום טענותיהם, שלפיה המנוח שימש בפועל עובד של בנו ישי ו/או החברה שבבעלותו, חברת שירות לחקלאי בע"מ, וכי הרכב שבו נהג המנוח היה רשום על שם הבן ישי צדוק ונמצא בבעלותו או בבעלות חברת ש.צ. חקלאות, וכי המנוח מצא את מותו תוך ביצוע פעולה בשירות מעבידו, בנו ישי וחברת ש.צ. חקלאות ותוך שימש ברכבו של אותו מעביד, עדיין סבורני שהייתה עומדת לתובע זכות לשיבוב כנגד הנתבעים. ובמה דברים אמורים? עיון בתלושי השכר של המנוח מעלה כי המנוח היה רשום כעובד בחברת צ.ח. מובילי החוף בע"מ אשר אף הנפיקה עבורו תלושי שכר ושילמה עבורו דמי ביטוח לאומי. אומנם הנתבעים טוענים כי חברת מובילי החוף "הייתה חברה ריקה מתוכן, "קליפה" שנועדה להיות חברת כח אדם של חברת שירות לחקלאי צדוק, אך טרם מלאה יעודה זה" (סע' 87 לסיכומי הנתבעים); ואולם, נקבע בפסיקה כי: "על פי סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"), מעביד לא יחשב לצד שלישי לעניין הסעיפים האמורים (סעיף 328 לחוק- ע.ע.). אך סעיף 82 לפקודה גם מגדיר מיהו "מעביד" אליו מתייחס הסעיף. מעביד הוא "החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח...". סעיף 161 לחוק הקודם (סעיף 342 לחוק החדש), קובע, בין היתר, שהמעביד הוא החייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו.." ע"א 6657/95 רותם דשנים אמפרט בנגב בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי (11.11.1996). בפס"ד רותם דשנים נדונה טענה דומה של המערערת שהעסיקה בפועל את העובד באמצעות חברה כח אדם ונקבע כי המערערת נחשבת צד ג' לצורך תביעת השיבוב של המל"ל. וכך נאמר: "העובדות המוסכמות בענייננו הן, שבין המערערת, אשר הינה מפעל תעשייתי, לבין חברת דנאל, אשר הינה חברה לאספקת כוח אדם, נחתם הסכם. על פי הסכם זה, תספק דנאל למערערת עובדים מקצועיים שונים על פי דרישתה. בהסכם נקבע, שהעובדים שתפנה דנאל אל המערערת יחשבו לעובדיה של דנאל. זו תשלם להם את שכרם וכן תשא בכל התשלומים המתחייבים לפי החוק, כולל תשלום דמי הביטוח למוסד לביטוח לאומי. המנוח היה אחד העובדים אשר הופנו אל המערערת על ידי דנאל, וכמו לגבי עובדים אחרים אשר הופנו אל המערערת, דנאל היא ששילמה את דמי הביטוח בגינו למשיב. ..בהתאם לתנאים אלה, ובהסתמך על האמור בסעיף 11 לתוספת הראשונה לצו, דנאל, ולא המערערת היא החייבת בתשלום דמי הביטוח למשיב בגין עבודתו של המנוח אצל המערערת. מכאן, שהמערערת לא היתה המעביד של המנוח כמובנו בסעיף 82 לפקודה". יוצא, אפוא, שגם בענייננו, המנוח נחשב לצורך זכות השיבוב של התובע כעובד של חברת מובילי החוף ואילו חברת שירות לחקלאי ובן המנוח, ישי צדוק, שלטענת הנתבעים המנוח עבד בשירותם בעת אירוע התאונה והרכב שבו הוא נהג נמצא בבעלותם, עדיין הם והמבטח שלהם (הנתבעים) ייחשבו על פי הדין כצד ג' שעומדת לתובע זכות שיבוב כנגדם. לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את סכום התביעה בצירוף ריבית הסכמית על פי ההסכם מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמן כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור 15% מהסכום שנפסק וכן הוצאות משפט. מקרי מוותמוות בתאונת עבודההתנדבותתביעות בגין מקרי מוות