מה העונש על פריצה למחשב

מה העונש על פריצה למחשב ?

דוגמא לפסק דין בנושא עונש על פריצה למחשב:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת א. נחמן), מיום 11.7.12 בת"פ 4116-12-09 לפיו הורשע המערער, עפ"י הודאתו, בכתב אישום מתוקן בשלישית בעבירות של חדירה לחומר מחשב שלא כדין כדי לעבור עבירה אחרת, לפי סעיף 5 לחוק המחשבים התשנ"ה -1995 (להלן:"חוק המחשבים") (ריבוי עבירות), בעבירה של היזק בזדון, לפי סעיפים 452 +29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן:"החוק") , בעבירה של פריצה לשם גניבה, לפי סעיף 406(ב)+29 לחוק, בעבירה של שיבוש חומר מחשב, לפי סעיף 2(2) לחוק המחשבים, בעבירה של חדירה לחומר מחשב שלא כדין, לפי סעיף 4 לחוק המחשבים, בעבירה של ניסיון לחדור לחמור מחשב שלא כדין, לפי סעיף 4 לחוק המחשבים +25 לחוק (ריבוי עבירות), בעבירה של התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים לשם גניבה, עבירה לפי סעיף 407(ב)+29 לחוק ועבירה של גניבה, לפי סעיף 384 +29 לחוק.
ההודאה באה בעקבות הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים לפיו עתרה המאשימה להטיל על המערער 6 שנות מאסר וב"כ הנאשם עתרה להטיל עליו 3 שנות מאסר.

המערער נידון ל- 5 שנות מאסר בפועל, ל- 8 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, לקנס בסך של 1,500 ₪ וכן חוייב לשלם פיצוי בסך של 50,000 ₪.

הערעור מופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל.

עיקרי העובדות:
המערער, יליד 1974 , הורשע ב- 29 אישומים בכך שבמועדים שונים בשנים 2008-2009, ביצע פעולות לא חוקיות תוך שימוש בתוכנת "COMAX", המיוצרת ע"י חברת פימ"א מערכות אלקרוניקה בע"מ, תוכנה שמאפשרת השתלטות מרחוק על מערכת אזעקה של לקוח ע"י שימוש בתוכנה באמצעות המחשב תוך שימוש בקו הטלפון. המערער נהג להתחבר באמצעות התוכנה, תוך שימוש בטלפון בביתו או בבית אחרים לאזעקה המותקנת במקומות שונים כמפורט בכתב האישום וניטרל אותה. לאחר מכן, התנתק ממערכת האזעקה ע"י פקודת ניתוק אותה הזין במחשבו. כל זאת עשה המערער כאשר בעלי האזעקה אינם מודעים לכך שגלאיה לא עובדים והמערכת אינה מופעלת. בנוסף, נהגו אחרים, שזהותם אינם ידועה למאשימה (להלן: "אחרים"), להתקשר ליעדי הפריצה, תוך שהתחזו לעובדי בזק, וביקשו מבעלי האזעקה שלא יענו לטלפון בזמן הקרוב, גם אם יצלצל, על מנת לאפשר למערער להשתלט מרחוק באמצעות מחשבו על האזעקה ביעד הפריצה. לאחר הכנה זו פרץ המערער בחלק מהמקרים עם אחר או אחרים למקומות בהם נוטרלה האזעקה, גנב רכוש רב והזיק לרכוש הקיים במקום. בנוסף המערער חדר או ניסה לחדור לחומר המחשב שלא כדין.

תסקיר המבחן

  1. מהתסקיר שהוגש לגבי המערער עולה כי הוא נשוי ואב לשני בנים בגילאים 8 ו-11, תושב באר שבע. המערער הינו הבן הבכור במשפחה המונה ארבעה ילדים. הוא סיים 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי מלא, עסק במשך שנים כשכיר ועצמאי בתחום מוקדי האבטחה, וכיום הוא מתפרנס מעבודות סבלות. המערער עבד כ-8 שנים במוקד אבטחה במהלכן הגיע לתפקידי ניהול , בהמשך עבד בעבודות שונות בתחום זה, ובשנת 2006 פתח עסק עצמאי בתחום.
  2. המערער שיתף את שירות המבחן בקשיים עמם התמודד בתקופה זו, בעטיים נאלץ לסגור את עסקו ובעקבות חובות נלקחה דירתו, בה התגורר, ע"י ההוצאה לפועל. המערער התקשה להתמודד עם קשייו ולפתח מיומנויות תעסוקתיות שיתכן והיו מסייעות לו לצאת מהמשבר.

עוד תואר בתסקיר, כי לפני כחמש שנים הוא היה מעורב בתאונת דרכים, בה נדרס ע"י אוטובוס. הוא נפצע באורח אנוש ונזקק לסדרת ניתוחים ולתקופת שיקום ממושכת. הוא התקשה לבצע פעולות פיסיות מסויימות אשר הקשו עליו במציאת מסגרת תעסוקתית.

3. שירות המבחן התרשם, כי המערער ביצע את העבירות כיוון שהתקשה לייצב עצמו בתחום התעסוקתי בעיקר ממועד פציעתו. המערער לקח אחריות על ביצוע העבירות והביע חרטה כנה. הוא סיפר שהרגיש כי הוא חייב לעשות הכל בכדי לפרנס את ילדיו ובשל כך חיפש מענה מהיר, קל וזמין. כיום המערער מכיר בעומק הפגיעה בקורבנות עבירותיו, מתחבר לחומרת מעשיו ומביע אמפטיה כלפיהם באופן כן.
כמו כן צויין בתסקיר, כי המערער שיתף את שירות המבחן בקשיים הרבים איתם התמודד בתקופת מעצרו, כולל המצוקה הרגשית. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם ללא עבר פלילי, יוצא משפחה נורמטיבית , אשר עבר תקופת משבר. להערכתו המערער זקוק לעונש מוחשי אשר יבהיר את חומרת התנהגותו ויציב לו גבולות ברורים, אולם עונש מאסר עלול להיות הרסני ולהוביל לפגיעה משמעותית בשיקום חייו של המערער. לכן המליץ שירות המבחן לשקול עונש מאסר קצר ושילוב המערער בטיפול במסגרת שב"ס.







גזר הדין של בימ"ש קמא

1. עסקינן בעבירות של חדירה למחשב שלא כדין כדי לעבור עבירה ושיבוש חומר מחשב, אשר מטרתן לאפשר ביצוע של עבירת התפרצות לדירה לשם גניבה.

2. בעת שגוזרים את הדין של נאשם יש לשקול בין היתר את הצורך בהרתעתו מלשוב ולבצע את אותה עבירה וכן את סיכויי שיקומו כחלק מהאינטרס הציבורי. כמו כן על בית המשפט לאזן בין המלצת שירות המבחן לבין השיקולים האחרים לכדי ענישה המתאימה.

3. לחובת המערער יש לזקוף את חומרת העבירות, הפגיעה בקורבנות , העובדה כי ניצל את הידע המקצועי שרכש ועשה שימוש בתוכנת ניהול מערכות האזעקה של חברת פימ"א למטרות לא חוקיות, וכן את הזמן הממושך בו ביצע את העבירות עד שנתפס, כאשר הוא מבצע אותן במחשבה פלילית מודעת.

4. על מעשים כגון אלה, אשר בוצעו באופן שיטתי וממושך, יש לקבוע את רף הענישה הגבוה, שכן העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות ביותר.
המערער ניצל את כישוריו ויכולותיו בתחומי המחשב לצורך ביצוע עבירות, שכללו חדירה לתחומי פרט מובהקים, היחשפות למידע אישי ופגיעה בקורבנות. לצד פעילותו העבריינית בתחום המחשב ולקידום פעילותו הפלילית, ביצע המערער עבירות אלה כאשר מטרתו הסופית היא לאפשר פריצה למקומות בהם ניטרל את האזעקה באופן שלא יעלה כל חשד. עבירות אלה בוצעו בתחכום ובשיטתיות כלפי קורבנות רבים וכללו שלבי ביצוע שונים.

5. אף אם בסופו של דבר לא הפיק המערער טובות הנאה חומריות קונקרטיות, הרי שהעבירות בוצעו רובן ככולן בדרך לא חוקית, למטרת קבלת מידע על הימצאותם של הקורבנות במקום בו עתידה להתבצע העבירה, כאשר אחת מן מהמטרות היא הפקת רווח.

6. מדובר בעבירות שנסיבותיהן בעלות תכלית ומטרה של רווח כספי אישי, ומחייבות ענישה ממשית ברכיב זה.

7. יש לזקוף לזכות המערער את עברו הנקי, הודייתו, חיסכון בזמן שיפוטי יקר, הפנמת הפסול שבמעשיו, והבעת אמפטיה לקורבנות עבירותיו. כמו כן התחשב בימ"ש קמא במצבו המשפחתי, הבריאותי והתעסוקתי, מצבו הכלכלי הקשה וחובותיו הכבדים של המערער.

נימוקי הערעור:

1. בימ"ש קמא טעה משהשית על המערער עונש מאסר ארוך, הגם שעסקינן בעונש שהינו במסגרת מתווה הסדר הטיעון.

2. בימ"ש קמא טעה כשלא נתן משקל ראוי והולם למכלול השיקולים בתיק, לרבות הודיית המערער, חרטתו הכנה והאמיתי, לקיחת האחריות, העדר עבר פלילי, חלוף הזמן, נסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו האישיות של המערער, העבירות שנעברו וכו'.

3. בימ"ש קמא טעה משלא ערך כל אבחנה מהותית בעבירות בהן הורשע המערער ולא נתן משקל לעובדה, כי מתוך 29 אישומים בהם הודה המערער והורשע עסקינן בריבוי עבירות של חדירה ו/או ניסיון חדירה למחשב, ללא ביצוע עבירות נילוות.

4. מהרשעת המערער עולה, כי לא בכל חדירה למחשב בוצעה לאחר מכן עבירת התפרצות. עבירה זו בוצעה אך במסגרת שישה אישומים מתוך 29 אישומים שיוחסו למערער ויש ליתן לכך משקל ממשי שכן הפגיעה ברכוש נעשתה כלפי 6 קורבנות.

5. בימ"ש קמא טעה משלא ערך אבחנה ברורה ומשלא דקדק בעבירות בהן הורשע המערער, שכן לא הרי עבירה של ניסיון חדירה לחומר מחשב כהרי עבירה של חדירה למחשב ששונה מהותית מעבירת חדירה למחשב שעבירות רכוש נילוות לה.

6. בימ"ש קמא טעה משלא נתן משקל הולם וראוי לשיקול שיקומו של המערער לאור תסקיר שירות המבחן החיובי ממנו עולה, כי המערער אינו עבריין והעבירות שביצע אינן נובעות מתוך נורמות עברייניות אלא בוצעו על רקע מצוקה כלכלית קשה ביותר, לאחר שמערער עבר תקופת שיקום ארוכה בשל פגיעתו בתאונת דרכים, דבר שהחמיר את המצב הכלכלי של המערער ובני משפחתו. בנסיבות אלה היה על בימ"ש קמא להתחשב במצבו ולגזור עליו את העונש לו עתרה ההגנה.

7. בימ"ש קמא לא שקל את חלוף הזמן ושגה בהתעלמו מהתקופה בה המערער היה עצור.

8. במהלך הטיעונים בפנינו פירטה ב"כ המערער את נסיבותיו האישיות של המערער, כולל את העובדה שהוא הוכרז כפושט רגל ודירתו נמכרה ע"י כונס הנכסים. לטענתה בימ"ש קמא טעה בקובעו, כי בכל העבירות בהן הודה המערער הוא גם עבר עבירות נילוות לעבירת החדירה למחשב. היא איבחנה בין המקרה דנן לפסק הדין בענין בדיר עליו הסתמך בימ"ש קמא שבו דובר במעשים חמורים יותר והנאשמים לא הביעו חרטה. ב"כ המערער טענה, כי הטעות העובדתית של בימ"ש קמא אפפה את העונש החמור שהושת עליו.






תגובת המשיבה

1. בימ"ש קמא אמנם התייחס בגזר הדין ל-10 מקרים של חדירה למחשב ועבירות נילוות כאשר בפועל בכתב האישום מדובר בשישה מקרים בלבד, אולם ריבוי המעשים וחומרתם מצדיקים את העונש שהושת על המערער.
גם אם בימ"ש קמא טעה מבחינת איזכור מספר המקרים אין לכך השפעה מבחינת הקלה בעונש.

2. מהפסיקה עולה שערכאת הערעור לא תתערב בנקל בגזר דין שניתן על בסיס הסדר טיעון עם טווח עונשי, כמו במקרה זה.

3. המערער הורשע בכתב אישום חמור מאוד המקיף עשרות מקרים אותם ביצע המערער, שהוא גאון מחשבים שניצל את הידע שרכש בעבודתו בחברה קודמת. הוא ניטרל את האזעקה של אנשים, שישה בתי קורבנות נפרצו והנזק לרכוש בדירות שנפרצו נאמד בהרבה כסף.

4. נגרמה עגמת נפש לקורבנות שבתיהם נפרצו לאחר שהם רכשו במיטב כספם מערכות מיחשוב ומערכות אזעקה משוכללות והמערער ניטרל אותן. לכן התגובה העונשית הראויה למקרה זה היא מחמירה, בעלת מספר שנות מאסר, כפי שנקבעה במסגרת הסדר הטיעון.

5. יש אמנם לתת משקל מתאים להודייה ולהיעדר עבר פלילי אולם לאור התקופה הממושכת במסגרתה בוצעו העבירות וריבויין ניתן לומר שיש למערער עבר פלילי ולכן יש לדחות את הערעור.





דיון והכרעה
1. הטענה העיקרית בפי ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו היא העובדה שבימ"ש קמא ייחס למערער ביצוע עבירות נילוות לעבירות של חדירה לחומר מחשב שלא נכללו בכתב האישום המתוקן, בו הוא הודה והורשע, ובשל כך השית עליו עונש חמור, גם אם הוא נמצא בטווח הענישה שבהסדר הטיעון.

2. מעיון בגזר דינו של בימ"ש קמא עולה, כי בפתח גזר הדין, במסגרת התיאור העובדתי של כתב האישום בו הורשע המערער נכתב, כי לאחר מעשי ההכנה שביצע המערער הוא פרץ עם אחר או אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה, למקום בו נוטרלה האזעקה. בימ"ש קמא ציין, כי עבירות אלו בוצעו כלפי 10 קורבנות (עמ' 149 לגזר הדין).

3. מהכרעת הדין שניתנה ביום 28.12.11 עולה, כי בימ"ש קמא שגה מבחינת מספר המקרים אליהם התייחס בגזר-הדין, כאמור לעיל, שכן רק בשישה מקרים מתוך כל המקרים הורשע המערער בפריצות לדירות בהם ניטרל את מערכות האזעקה. גם בהמשך גזר הדין עולה רטוריקה גורפת ביחס לעבירות הפריצה שביצע המערער כנילוות לעבירות החדירה למחשב וכך בימ"ש קמא אמר בעמ' 154 לגזר הדין ש' 27-31:

"הנאשם במעשיו התחבר באמצעות המחשב שברשותו אל מחשב המערכת, תוך שבחן נתונים שונים, ולאחר מכן ניטרל את האזעקה בכך שכיבה אותה. באותה העת פרץ הנאשם עם אחר או אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה למקום בו נוטרלה האזעקה וגנב רכוש רב וכן הזיק לרכוש הקיים במקום".

3. במידה והיה מדובר ברטוריקה גרידא, שאין לה כל השפעה על התוצאה העונשית, הרי שלא היה מקום להתערב בגזר דינו של בימ"ש קמא. אולם גם בהמשך גזר הדין ציין בימ"ש קמא, כי מדובר במעשים אשר בוצעו באופן שיטתי וממושך ולכן את יש לקבוע את "רף הענישה הגבוה".
בענין זה ציטט בימ"ש קמא מדבריה של כב' השופטת רוטלוי בת"פ (ת"א) 40250/99 מדינת ישראל נ' מוניר בדיר ואח', תק-מח 2001(3), 4272, שם נקבע, כי יש להבחין בענישה במקרה בו האוביקט הנפגע הוא רק גורם ממוחשב ולא בוצעה עבירה נילווית, לבין מקרה בו עבירת המחשב בוצעה לצורך השגת מטרה עבריינית אחרת, שכן במקרה האחרון רף הענישה יהיה חמור יותר, בייחוד כאשר מדובר בעבירות מחשב רבות שבוצעו באופן שיטתי וממושך.

אמנם בהמשך פירוט שיקולי הענישה ציין בימ"ש קמא, כי מטרתו הסופית של המערער בביצוע העבירות היתה לאפשר פריצה למקומות שנוטרלו אולם הוא לא סייג את דבריו הקודמים ולא שם את הדגש על כך שרק לחלק מעבירות החדירה למחשב נילוו גם עבירות הפריצה, כפי שהיה עליו לעשות.

לא למותר לציין כי "פרשת בדיר" שאוזכרה ע"י בימ"ש קמא שונה באופן משמעותי מבחינת היקפה וחומרתה מהמקרה שבפנינו שכן הנאשמים בפרשה זו הורשעו לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות שנילוו לעבירת חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת. לפיכף איזכור של פסק דין זה ללא אבחנה מהמקרה שבפנינו גם הוא משווה נופך של חומרה יתירה לגזר הדין.

4. לצד הקביעה, כי בימ"ש קמא בחר ברטוריקה שגויה במידה מסויימת ומחמירה בעניינו של המערער, יש לבחון האם העונש שהושת עליו בסופו של יום חמור עד כדי כך שמצדיק את התערבות ערכאת הערעור, כטענת המערער.
יודגש, כי העונש שנגזר על המערער הינו עונש המצוי בטווח הענישה שהציגו הצדדים לבית משפט קמא במסגרת הסדר הטיעון, במסגרתו עתרה המשיבה להשית על המערער עונש מאסר של 6 שנות מאסר, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי בעוד המערער עתר לעונש ראוי של 3 שנות מאסר ומאסר על תנאי.



5. המערער מבקש שנתערב בעונש שנגזר עליו למרות שהוא במסגרת טווח הענישה המוסכם. ההלכה הפסוקה מורה, כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בעונש שנפסק במסגרת הסדר. בע"פ 2928/11 זחאיקה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19.1.12, קבע כב' השופט ג'ובראן:

"העונש שנגזר על המערער מצוי בטווח הענישה אשר הוסכם בינו לבין המשיבה במסגרת הסדר הטיעון. הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, ואשר מצוי בטווח הענישה שהוסכם בין הצדדים בהסדר הטיעון (ראו ע"פ 3543/07 שוסטר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.8.2007); ע"פ 7256/07 מג'יד נ' מדינת ישראל, פס' 4 (לא פורסם, 29.4.08); ע"פ 4709/10 פיצחדזה נ' מדינת ישראל, פס' י"א (לא פורסם, 19.5.2011). אומנם, הלכה זו אינה מעקרת את סמכותה של ערכאת הערעור להתערב בגזר הדין במקרים המצדיקים זאת, גם אם העונש שהוטל היה בטווח הענישה המוסכם (ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 8 (לא פורסם, 16.8.07). אולם, בענייננו לא מצאנו כל עילה המצדיקה את התערבותנו"

בע"פ 10365/05 אבומדיעם נ' מדינת ישראל , תק- על 2006(2) ,4588 בעמ' 4591 קבע כב' השופט א.א. לוי כי

"משקיבל בית המשפט קמא את הסדר הטיעון ומשגזר את הדין בגדרי ההסדר, אף אם ברף הגבוה(במקרה דנן לא המירבי), לא ימהר בית משפט של ערעור- מטבע הדברים- להתערב באשר נפסק. זאת שהרי הצדדים קיבלו עליהם- והדברים אמורים גם כלפי המדינה כמו גם כלפי הנאשמים- את גבולות ההסדר כסבירים".
אולם לכלל זה יש חריגים והפסיקה דיברה גם על נסיבות בעטיין נבחנת בקשת נאשם לחזור בו מהסכמתו לגבי הרכיב העונשי ועל המשמעות שיש לכך כלפי שני הצדדים להליך, בין היתר, בהקשר של אינטרס ההסתמכות ונקבע, כי ידו של הנאשם על העליונה ביחס לכך.

בע"פ 1421/10 פלוני נ' מדינת ישראל , תק-על 2012 (3) 2513, קבעה כב' השופטת ארבל:

"לעומת זאת, כאשר הנאשם הוא זה אשר מבקש לחזור בו מהסכמתו לגבי רכיב העונש, הפגיעה באינטרס ההסתמכות והציפייה של התביעה קטנה יותר. אמנם גם התביעה מפעילה מערך שיקולים הקשור בשאלת "הכדאיות" להגיע להסדר טיעון ובהסתמך על שיקולים אלה, בוחרת היא לוותר על ניהול ההליך, על הפשרות והסיכונים הכרוכים בכך בהיבט העונש שייגזר. אולם אין לומר כי הפגיעה בתביעה מבקשתו של הנאשם לסטות מרכיב העונש המוסכם, שקולה למידת הפגיעה בציפייתו של הנאשם, כאשר התביעה היא שמבקשת לסטות כאמור. הטעם לכך נעוץ בכך שהתביעה אמונה על אינטרס ציבורי במהותו, בעוד שהנאשם הוא שנושא באופן קונקרטי, ישיר ואישי בעונש ולכן נראה כי הסתמכותו היא בעלת משקל כבד יותר בכל הנוגע לעונש. בנסיבות אלה, לעמדתי, אין לראות בפגיעה באינטרס ההסתמכות והציפייה של התביעה שיקול כבד משקל שיש בו כדי לשלול את יכולתו של הנאשם בנסיבות חריגות לחזור בו מהסכמתו לרכיב העונש בשלב הערעור".



6. במקרה דנן בימ"ש קמא אמנם לא אימץ את הרף העליון של הסדר הטיעון לו עתרה המאשימה ועונש מאסר לתקופה של 5 שנים אינו חורג ממדיניות הענישה כאשר מדובר בריבוי עבירות של חדירה למחשב, ניסיונות לעבור עבירות כאלה וביצוע עבירות רכוש שנילוו להן . אולם לנוכח השגגה שנפלה בגזר דינו של בימ"ש קמא, כמתואר לעיל באשר לעבירות הנילוות סבורים אנו כי שגה בימ"ש קמא באופן שמצדיק את התערבותנו בעונש המאסר בפועל שגזר על המערער.

ההתערבות במקרה דנן תהיה מאוד מינורית שכן למעט הטעות בדבר העבירות הנילוות, בימ"ש קמא התחשב במידה ראויה בנסיבותיו האישיות של המערער כמתואר בתסקיר המבחן, כמו גם בהודייתו, בנטילת האחריות והבעת החרטה ובשאר השיקולים לקולא שנטענו בפניו ובפנינו ע"י ב"כ המערער.

7. אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי המערער ירצה ארבע וחצי שנות מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו. יתר חלקי גזה"ד בת"פ 4116-12-09 (בימ"ש שלום בראשל"צ) יעמדו בתוקפם.





רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון