דוגמא להחלטה בנושא מאזן הנוחות עיכוב ביצוע: 1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר רפאל כהן וגב' חדוה אהוד; תע"א 3226-08), בו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתו אצלה וסיומה בסך כולל של 22,988 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.08. הרקע לבקשה: 2. המשיב עבד אצל המבקשת החל מיום 21.8.02. עבודתו של המשיב הופסקה ביום 10.3.08, בנסיבות השנויות במחלוקת. 3. בבית הדין האזורי בירושלים התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות הנובעות מיחסי העבודה בינו לבין המבקשת. בתביעתו, טען המשיב כי פוטר על ידי מנהל המבקשת, וניתנו לו ארבעה ימי הודעה מוקדמת בלבד ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתשלום יתרת דמי ההודעה המוקדמת. עוד עתר המשיב לתשלום הפרשי שכר מינימום וגמול עבור עבודה בשעות נוספות, בצירוף פיצויי הלנה, וכן עתר לתשלום דמי הבראה. מנגד טענה המבקשת, כי המשיב עזב את העבודה מיוזמתו, ובשל הקרבה המשפחתית ביניהם שולם לו סך של 28,000 ₪, במסגרת הסכם פשרה שנעשה בין הצדדים עצמם לאחר הגשת כתב התביעה. עוד נטען כי ככל שהמשיב עבד שעות נוספות, הוא קיבל תשלום עבורן והוא אינו זכאי לתשלום הפרשי שכר ולגמול עבור עבודה בשעות נוספות. המבקשת לא חלקה על חובתה לשלם למשיב דמי הבראה, אך טענה כי המשיב עבד פחות ממשרה מלאה ועל כן אינו זכאי למלוא הסכום הנתבע. 4. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה. בית הדין קבע, על סמך חומר הראיות שהובא בפניו, כי המשיב התפטר מעבודתו ועל כן אינו זכאי לפיצוי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. בקשר לכך נקבע כי גרסאותיו המשתנות של המשיב פגעו באמינותו, לא עלה בידו להסביר מה פשר השוני המשמעותי בין גרסתו העובדתית בכתב התביעה לבין זו המופיעה בתצהירו וכי המשיב אף העלה בסיכומיו טענה חדשה לפיה התפטר בשל אי העלאה שכרו. עוד נקבע כי מאחר שהמשיב עזב את עבודתו מבלי לתת למבקשת הודעה על כך יש לחייבו לשלם למבקשת דמי הודעה מוקדמת בגובה משכורת חודשית אחת, בסך של 3,500 ₪. 5. בית הדין קבע כי המבקשת לא הציגה רישום שעות העבודה של המשיב, אף שטענה כי קיים רישום שכזה במשרדה וכי גרסתה לענין שעות העבודה של המשיב לא היתה אחידה. כן נקבע כי אף המשיב לא הציג גרסה קוהרנטית ואמינה לגבי שעות עבודתו וכי קיים שוני ניכר בין האמור בכתב התביעה לאמור בתצהירו. בית הדין האזורי דחה את הרישום בתלושי שכר לגבי שעות העבודה היומיות מאחר וזה לא היה עקבי: בתחילת התקופה נרשם כי המשיב עבד 8 שעות, ולאחר תקופה מסוימת נרשם 6 שעות ולאחר מכן שוב 8 שעות. תוך "ליקוט רסיסי האמת מתוך העדויות" הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי המשיב עבד במשך כל תקופת עבודתו 8 שעות ביום, ושלא הוכחה טענת המבקשת להפסקה בת שעה. לפיכך נקבע כי משהמשיב עבד 6 ימים בשבוע הוא עבד בסך הכל 48 שעות שבועיות. כפועל יוצא נקבע כי המשיב זכאי להפרשי שכר מינימום, כנתבע בכתב התביעה - סך של 15,899 ₪. בנוסף קבע בית הדין כי מאחר ששבוע העבודה הוא בן 43 שעות ואילו המשיב עבד 48 שעות שבועיות, הוא זכאי לתשלום עבור 5 שעות נוספות מידי שבוע, בסך של 34,137 ₪. מאחר שגרסת המשיב לא התקבלה במלואה, מצא בית הדין להפחית את פיצויי ההלנה לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.4.08. בנוסף קבע בית הדין כי המשיב זכאי לדמי הבראה בסך של 4,452 ₪. עוד נקבע כי מהסכום הפסוק המגיע למשיב יש לנכות את הסכום שהתקבל במסגרת הסכם הפשרה בסך של 28,000 ₪ וכן את דמי הודעה מוקדמת שעל המשיב לשלם למבקשת. לאור התוצאה אליה הגיע, החליט בית הדין שכל צד ישא בהוצאותיו. 6. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בית הדין האזורי, בהחלטה מיום 9.10.12, דחה את הבקשה משלא עלה בידי המבקשת להוכיח כי אם תזכה בערעור תתקשה לגבות בחזרה את שנפסק. מכאן הבקשה לעיכוב הביצוע שלפני. הבקשה וטענות הצדדים: 7. המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי המשיב לא הוכיח את שעות עבודתו והציג דו"חות נוכחות של עובדים אחרים אותם לא טרח לזמן לחקירה. מנגד עדי המבקשת העידו במפורש שהמשיב עבד 6 שעות בתקופה מסוימת ו- 7 שעות לאחר מכן, וכך גם העיד המשיב עצמו בהסכם הפשרה עליו חתם. מוסיפה המבקשת וטוענת כי סיכוייה להיפרע מן המשיב, אם יתקבל ערעורה, קלושים. בקשר לכך נטען, בתצהירו של מנהל הכספים של המבקשת, כי המשיב הוא בן משפחה קרוב וידוע לו שהוא אינו עובד ואין בבעלותו נכסים. עוד נטען כי המשיב בעל אזרחות פלסטינאית, מתגורר בשטחים והסיכוי לתבוע אותו ולהוציא לפועל את פסק הדין קלוש. כן נטען כי עצם העובדה שהמשיב צירף לתגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע בבית הדין האזורי שובר ארנונה שאינו על שמו, לא מוכיח טענתו שהוא מתגורר באזור שבשליטת עיריית ירושלים. לטענת המבקשת, הנכס אינו בבעלות המשיב, ואין כל ערבות לכך שהוא ימשיך להתגורר בו. המבקשת מציינת כי היא מסכימה להפקיד את הסכום הפסוק בקופת בית הדין. בקשר לכך נטען כי למשיב לא ייגרם כל נזק אם הכספים המגיעים לו יופקדו בבית הדין, בעוד שלמבקשת ייגרם נזק רב אם תדחה הבקשה ובסופו של דבר יתקבל הערעור. 8. המשיב מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוען כי המבקשת לא הצביעה על אף אחד משני התנאים המצטברים בפסיקה בדבר עיכוב ביצוע פסק דין כספי. עוד נטען כי טענות המבקשת לפיהן לא תוכל לגבות את כספיה אם יתקבל הערעור אינן נתמכות בתשתית ראייתית כלשהי. הכרעה: 9. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. כן נפסק כי טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר נכונותו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת בראיות. 10. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. להלן טעמיי בתמצית: אשר לסיכויי הערעור - חיוב המבקשת בתשלום הפרשי שכר מינימום וגמול עבודה בשעות נוספות התבסס על הקביעה לפיה מתכונת העבודה אצל המבקשת עמדה בעיקר על 8 שעות וכי לא הוכחה הפסקה בת שעה. בית הדין האזורי בדק וקבע, כי המבקשת לא הציגה רישום של שעות העבודה של המשיב ובכך הפרה את חובת הרישום. עוד קבע בית הדין כי שני העדים מטעמה לא ידעו להבהיר מתי החל המשיב לעבוד 7 שעות ומדברי המבקשת עלה כי נערך רישום כוזב בתלוש בכדי להונות את משרד הפנים באשר להיקף שעות עבודתו של המשיב לצורך הליך של איחוד משפחות. קביעות אלה של בית הדין מבוססות על התשתית העובדתית שהתבררה בפניו וערכאת הערעור אינה נוטה בדרך כלל להתערב בהן. גם הקביעה לפיה לא הוכחה שעת ההפסקה היא קביעה עובדתית שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה. חיוב המבקשת על מלוא דמי ההבראה הם פועל יוצא של קביעות עובדתיות אלה. יחד עם זאת המבקשת מעוררת במסגרת הודעת הערעור שאלה ראויה לבירור הנוגעת למשקל שיש ליתן להסכם הפשרה, שבית הדין קבע כי המשיב חתם עליו וקיבל מכוחו תשלום, ובו הודה המשיב שעבד 6-7 שעות ביום וקיבל הפסקה של שעה. שאלה זו ראויה לבחינה בעיקר משבמסגרת הדיון על סוגיית היקף העבודה, במובחן משאלת התוקף של הסכם הפשרה, לא עולה על פני הדברים כי ניתן לאמור בהסכם הפשרה משקל. אשר למאזן הנוחות - אכן מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן שהמשיב היה זכאי לקבלן לפני למעלה מארבע שנים, ובדרך כלל אין הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן לאחר שנקבע בפסק הדין כי המשיב זכאי להן. אלא שבמקרה זה, בפני בית הדין עמדה תשתית ראייתית לא מאוזנת. ובמה דברים אמורים: בניגוד לנטען על ידי המשיב כאן, המבקשת הגישה (לבית הדין האזורי ולבית דין זה) תצהיר של מנהל הכספים ובו נטען כי המשיב, שהוא בן משפחה קרוב, הוא בעל תעודת זהות פלסטינית, המתגורר בשטחים ונעדר נכסים. לעומת זאת, המשיב לא הגיש לבית הדין האזורי או לבית דין זה כל תצהיר התומך בטענתו לפיה הוא מתגורר בכפר עקב שבירושלים ושהוא עובד. לא זאת אף זאת, לתגובת המשיב בבית הדין האזורי צורף חשבון ארנונה שנטען כי הוא על שם רעייתו, אלא שטענה זו לא נתמכה בראיה. יתרה מזאת מדובר במסמכים בקשר לארנונה המתייחסים לשנים 2010 ו- 2012 ולא לשנה הנוכחית שהיא הרלוונטית לבחינת מאזן הנוחות. בנסיבות אלה, נראה כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשת - משקיים חשש ממשי כי אם יתקבל הערעור היא תתקשה לגבות חזרה את הסכומים ששולמו מכח פסק הדין של בית הדין האזורי. בשים לב למשקל המצטבר של האמור לעיל, נראה לי נכון לעכב את ביצוע פסק הדין, בכפוף לכך שהסכום שנפסק יופקד בקופת בית הדין עד ליום 31.12.12. 11. סוף דבר - הבקשה מתקבלת. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. הליך זה יובא בחשבון בעת פסיקת הוצאות בערעור. מאזן הנוחותעיכוב ביצוע