דוגמא לפסק דין בנושא כמה מקבלים על נהיגה בלי רישיון: ראשית דבר: 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 03/01/13, על ידי השופט סלאמה אינאס- (ס.נ.), בתיק תתע"א 7489-11-12. 2. הערעור מופנה כנגד רכיב המאסר המותנה ואורך הפסילה בפועל. ההליך בבית משפט קמא: המערער, יליד 1992, הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה תקף - בניגוד לסעיף 10א לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] התשכ"א- 1961. בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 05/11/12, נהג המערער ברחוב ארלוזרוב חיפה ברכב מנועי מבלי שהיה בידו רישיון נהיגה תקף. 5. המערער הודה בבית משפט קמא, הורשע ולאחר שהצדדים טענו לעונש, הוטלו עליו העונשים הבאים: 14 חודשי פסילה בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 1,200 ₪. 6. כאמור, הערעור מופנה כנגד עונש הפסילה בפועל ואורך המאסר המותנה. טענות הצדדים: 7. לטענת המערער, בית משפט קמא החמיר איתו יתר על המידה. המדובר בעונש פסילה שאינו מידתי וחורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. המדובר במערער צעיר שאין לו עבר תעבורתי או אחר. 8. בא כוח המערער הפנה לכך שבית משפט קמא הטיל עונש מאסר מותנה ארוך שיש בו כדי לכבול את ידי בית המשפט שיתבקש בבוא העת והיה והמערער יחטא שוב ויובא לדין, באופן שלא תעמוד בפניו ברירה נוספת מלבד שליחתו של המערער אל מאחורי סורג ובריח. 9. המערער הפנה לפסיקת בית משפט זה ככל שהדבר נוגע להטלת עונש מאסר מותנה ארוך וכן לפסיקת בית המשפט העליון. ראו הודעת הערעור בסעיף 8 ואילך. 10. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטעמה, אין להתערב ברכיבי העונש, הן של המאסר המותנה ואורכו והן של הפסילה בפועל ואורכה. המדובר בעונש הולם ומידתי התואם למדיניות הענישה המוטלת במקרים דומים. 11. בטרם אכריע בערעור אציין כי עיינתי בפסיקה רבה הן זו של ערכאות הערעור והן של הערכאות הדיוניות במחוזות שונים. דיון והכרעה: 12. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בגזר הדין של בית משפט קמא ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור. 13. המדובר במערער שעברו נקי, גילו צעיר, שכשל בעבירה של נהיגה ללא רישיון, על כן, נתונים אלו היו אמורים לקבל ביטוי בקביעת העונש. אכן צודק המערער בטענתו שגם עונש המאסר המותנה אמור להיות מדתי והולם ולא בכדי נאמר ברע"פ 5798/99 6115/00 סעיד ריזי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ח (3) עמ' 17-18, כי: " ראוי להימנע מהטלת מאסר מותנה שתוצאותו תהיה קשה עד כדי היותה בלתי מידתית הן ביחס לעבירה הראשונה והן ביחס לעבירה הנוספת מצב כזה עלול להיווצר כאשר אדם שנכשל בעבירה נוספת קלה יחסית יצטרך לשאת מאסר חמור שהוטל עליו בגין הרשעה קודמת." . בע"פ 608/07 פלוני נ' מדינת ישראל, (מיום 15.3.07), נאמר עוד כי: " ..... העונש על תנאי - סעיף 52 לחוק העונשין תשל"ז-1977 - הוא כנודע מכשיר חשוב בענישה; יש בו מסר ואיתות של הזדמנות נוספת מזה והרתעה אישית מזה לעבריין (רע"פ 5798/00 ריזי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3)1, 17 (השופטת כתארה אז - ביניש)). מכשיר זה מסייע לבתי המשפט במלאכתם. ואולם, בשכבר הימים נאמר, על-פי השכל הישר, כי "מן הראוי להדגיש זאת שוב ושוב, כי בתי המשפט לא תמיד מטילים עונש מאסר על-תנאי בשמרם על הפרופורציה המתאימה בקשר לתקופת המאסר על-תנאי, וקובעים אותה ללא יחס סביר למהות העבירה ..." (השופט עציוני בע"פ 229/78 סעדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(3) 256, 267). ." - ראו הפסיקה שהובאה שם. וכן ראו ע"פ 229/78 ישראל סעדיה ואח' נ' מ. י., פ"ד לב (3) עמ' 256. 14. מלאכת גזירת הדין הקשה מנשוא, כוללת בחובה את קביעת אורכו של המאסר המותנה, כך שגם כן, על עונש המאסר המותנה להיות מדתי, הולם, שקול ומאוזן ביחס לעבירה שבוצעה, נסיבותיה וביחס לתחולת המאסר המותנה על עבירות אחרות בעתיד. הרי בבוא העת והיה והנאשם יכשל פעם נוספת, אפילו בעבירה קלה, הוא עלול להיות צפוי להפעלת עונש מותנה זה, וככלל במצטבר - סעיף 52 לחוק העונשין, כך שבמקרים מסוימים השופט ימצא עצמו נדרש להפעיל עונש מאסר מותנה ארוך ובלתי סביר בגין עבירה קלה יחסית, ועקב זאת התוצאה העונשית בגין העבירה הקלה, לא תהיה פרופורציונאלית ומאוזנת, ומכאן הצורך והחובה שעונש מאסר מותנה יקבע גם הוא : " על-פי השכל הישר", והייתי מוסיף ואומר גם על פי ניסיון החיים, מדיניות הענישה ובלבד שיהיה מדתי, שקול ומאוזן. לעניין זה ראו והשוו פסקי דין שנתתי ואליהם הפנה הסנגור המלומד בעפ"ת 38569-12-09 לבייב נ' מ. י., (ניתן ביום 12.5.10), עפ"ת 9916-02-11 ורצון ויטלי נ' מ. י., (ניתן ביום 6.4.11) ועפ"ת 21531-04-10 סרג'י קורוצקין נ' מ. י., (ניתן ביום 14.7.10). 15. בטרם החלטתי לקבל את הערעור, נתתי את דעתי על ההלכה הקובעת כי ההתערבות בעונש שהטילה הערכאה הדיונית אמורה להיות מצומצמת למקרים החריגים. ראו בעניין זה ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/1/09), ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10), ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.4.09), עפ"ת (חי') 23021-07-09 מדינת ישראל נ' חאדר אסוואד (ניתן ביום 24.11.09), ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09), ע"פ 5236/05 עמאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09) וע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3/7/06). ע"פ 4594/11 עלא עדס נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 29.1.13) וע"פ 8589/12 חאלד ביאטרה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 28.1.13). לטעמי, עניינו של המערער נימנה עם המקרים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. 16. בנסיבות העניין ובהתחשב במכלול הנתונים וגם על פי מדיניות הענישה והפסיקה המקובלת במקומותינו, דין הערעור להתקבל. לאור זאת, ובהתחשב בנסיבות העבירה, נסיבותיו של הנאשם הנותן את הדין, ובענייננו המערער, מבלי להתעלם ממכלול השיקולים, אני מחליט לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר המותנה על שישה חודשים בלבד. 17. כמו כן, אני מחליט לצמצם את עונש הפסילה בפועל ל- 9 חודשים וזאת מיום מתן גזר הדין בבימ"ש קמא, זאת בהתחשב בכך שלמערער אין כל רישיון נהיגה שיוכל להפקידו. לעניין אורך עונש הפסילה בעבירות דומות - ראו עפ"ת 12979-02-11 יעקב אריאל נ' מ. י., ניתן ביום 6.4.11). אחרית דבר: 18. הערעור מתקבל במובן זה שעונש המאסר המותנה יהיה ששה חודשים וכפי שקבע בימ"ש קמא ועונש הפסילה בפועל יהיה בן תשעה חודשים ומניינו מיום מתן גזר הדין של בימ"ש קמא. משפט תעבורהנהיגה ללא רישיוןשאלות משפטיות