בסמוך לשעה 20:00 הגיע התובע עם הוריו למתחם האירוע. אמו של התובע עמדה במרחק מה ממנו בעוד שאביו היה אמון על בטחונו. אביו השגיח על התובע כאשר זחל במדשאה עם מספר ילדים ששיחקו במקום. לפתע נשמעה צרחה חזקה ואבי התובע ראה את בנו כשהוא בוכה וידו השמאלית נוגעת בנורת הקסנון החשופה שבתחתית המייצג. אביו של התובע הסיט את ידו של התובע מהנורה והרים אותו אולם לא הצליח למנוע את הפגיעה בכף ידו של התובע כתוצאה מהמגע בנורה החמה. כתוצאה מכך נגרמו לתובע כוויות בכף ידו השמאלית. (להלן: "התאונה"). דוגמא לפסק דין בנושא תביעת פיצויים בגין כוויה לילד בן שנה: לפני תביעה בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין. כתב התביעה: התובע, קטין יליד 27.4.06 (להלן: התובע"), באמצעות הוריו ואפוטרופסיו הטבעיים (להלן: "האם והאב בהתאמה"), תובעים את הנתבעים כולם על מנת לחייבם בפיצוים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע ביום 23.4.07 בהיות התובע בן שנה. נתבע 1 הוא ועד מקומי מכמורת אשר בחזקתו /בבעלותו ובניהולו המקרקעין הידועים כמושב מכמורת. נתבעת 2 היא המבטחת של נתבע 1. נתבע 3 הוא חשמלאי שהועסק בזמנים הרלבנטיים על ידי נתבע 1 . נתבע 4 היה קצין הבטיחות שהועסק בזמנים הרלבנטיים על ידי נתבע 1. נתבעת 5 היא המבטחת של נתבע 4. צדדי ג' הם הורי התובע, נתבע 3 ונתבע 4 בהתאמה. על פי הנטען בכתב התביעה: ביום 23.4.07, ערב יום העצמאות קיים הנתבע 1 בחצרי מזכירות המושב ובסביבתה אירוע יום העצמאות שאליו הוזמנו חברי המושב, משפחותיהם ומכריהם. במתחם האירוע קיים הנתבע 1 גם את "הכביסה"- מיצג של בדים לבנים מתנופפים ועליהם נכתבו שמות המשפחות של המושב. בדים אלו הוארו בבסיס עמודי המיצג, על ידי נורות קסנון (פרוז'קטורים) (להלן: "המיצג"). נורות המיצג הותקנו על ידי נתבע 3 ולפי הרשאתם של נתבעים 1 ו-4. הנורות הוצמדו לעמודי המיצג וגובהן לא עלה על 30 ס"מ מעל פני הקרקע. הנורות לא מוגנו בכל אמצעי, באופן שימנע כל מגע ישיר בהם. בסמוך לשעה 20:00 הגיע התובע עם הוריו למתחם האירוע. אמו של התובע עמדה במרחק מה ממנו בעוד שאביו היה אמון על בטחונו. אביו השגיח על התובע כאשר זחל במדשאה עם מספר ילדים ששיחקו במקום. לפתע נשמעה צרחה חזקה ואבי התובע ראה את בנו כשהוא בוכה וידו השמאלית נוגעת בנורת הקסנון החשופה שבתחתית המייצג. אביו של התובע הסיט את ידו של התובע מהנורה והרים אותו אולם לא הצליח למנוע את הפגיעה בכף ידו של התובע כתוצאה מהמגע בנורה החמה. כתוצאה מכך נגרמו לתובע כוויות בכף ידו השמאלית. (להלן: "התאונה"). התובע טוען כי יש לחייב הצדדים ברשלנות בגין התאונה ומפרט באריכות בכתב התביעה המתוקן את הסעיפים כולם נגד כל אחד מהנתבעים. ההגנה: נתבעים 1-2 בסיכומיהם: הנתבעים טוענים כי אין להטיל עליהם כל אחריות בגין האירוע. יש להטיל אחריות על נתבעים 3-4 שהם גם הצדדים השלישיים (החשמלאי וקצין בטיחות בהתאמה), בהיותם בעלי מקצוע מיומנים אשר נשכרו כל אחד בתחומו על ידיהם לשם הארת המיצג, תפעול ובחינת הבטיחות בחגיגת אירועי יום העצמאות. בנוסף טוענים הנתבעים כי יש להטיל אחריות על הורי התובע (הצדדיים השלישיים 1-2) אשר היו צריכים והיו יכולים למנוע את האירוע- לו היו משגיחים עליו כנדרש וכמצופה מהורים לפעוט בן שנה. הנתבעים טוענים כי חרף העובדה שמוטלת על וועד היישוב חובת זהירות מושגית וקונקרטית הרי, שהוא יצא ידי חובתו בכך שהקפיד להתקשר מראש עם בעלי המקצוע הנ"ל ובכך נקט למעשה, כנדרש וכמצופה ממנו בהיותו בעל המקרקעין ומארגן החגיגות יום העצמאות, באמצעי הזהירות הסבירים לשם מניעת מקרים כגון האירוע נשוא התביעה. בנוסף, הנתבעים טוענים כי החשמלאי היה אמון על פעולות החשמל הנדרשות, ולהם לא היה כל ידע מקדים באשר לסוג הנורות המתאים והסיכונים הכרוכים בהצבת הנורות וכי הוא הגורם היחיד אשר בחר את הנורות ולנציגי הוועד לא היה שיקול דעת בעניין. החשמלאי לא התריע על הסכנות הצפויות בהצבת נורות במקום נמוך ועל כן לא היו יכולים לדעת על סכנה. כמו כן, הנתבעים טוענים כי התקשרותו של הוועד עם קצין ביטחון נועדה לוודא כי לא נפל פגם בטיחותי במתקנים וביניהם במייצג אשר היה חלק בלתי נפרד מחגיגות יום העצמאות ועל כן לא הייתה כל גדר שהפרידה בינו לבין המדשאה של בית העם עליה הוצבו במות האירוע. קצין הבטיחות לא בדק את תקינותן ובטיחותן של הנורות. לא זאת אף זאת, הנתבעים טוענים כי להורי התובע אחריות מכרעת לקרות האירוע אשר סיכנו את בנם בן השנה. הורי התובע הכירו את המיזם עוד קודם לאירוע וידעו כי המיזם מואר. אב התובע התרשל בכך שאפשר לבנו במודע לזחול על דשא יבש, חול ולאחר מכן על שביל חצץ מבלי שהקפיד להיות צמוד אליו באופן עקבי. וגם כי אביו של התובע כלל לא הבחין על גבי איזה משטח זחל בנו ולו השגיח על התובע התאונה הייתה נמנעת. נתבע 3 בסיכומיו: נתבע 3 מסכים כי התבקש על ידי וועד מכמורת להרכיב את התאורה שתאיר את המיצג כחצי שנה לפני יום העצמאות. מדובר בתאורה סטנדרטית שעומדת בתקן. אולם שיקול הדעת לגבי הצבת התאורה לא היה שלו אלא של הנתבע 1 שנציגה הורה לו היכן להתקין את התאורה על מנת שתשמש את מטרותיה. לו היו הנורות מוצבות באופן גבוה יותר הן לא היו מאירות כפי שנדרש ממנו. נתבע 3 העיד כי לא היה ידוע לו שסביב המיצג יתהלכו אנשים ועל נציג הנתבע 1 הייתה חובת הגידור של הנורות ולא עליו. נתבע 4 בסיכומיו: הנתבע 4 סבור כי יש להטיל את מלוא האחריות על כתפיו של הנתבע 3 כבעל מקצוע, כמו גם על כתפיהם של הורי התובע כמי שהיו אמונים על שלומו ובטחונו של התובע. באשר לאחריותו הנטענת כלפיו, סבור הנתבע 4 כי אין להטיל עליו כל אחריות שכן המיצג הוקם עובר ליום האירוע והוא נקרא לבדיקת בטיחות ליום העצמאות. אירועי יום העצמאות לא נערכו באזור המיצג וזה גם לא היה חלק מאירועי יום העצמאות. העדויות: עת/1 מר פלוני אסף: אביו של התובע העיד: במועד האירוע התובע היה כמעט בן שנה והוא נהג לזחול. העיד כי הם התגוררו בשכירות במכמורת. מקום החגיגה היה מוכר לו, הגיעו אליו בהליכה רגלית. כאשר הגיעו למקום נכחו הרבה אנשים, גם כאלו שאינם מתגוררים במכמורת. הסכים כי המייצג היה קיים זמן מה לפני ערב התאונה. ראה את המייצג כאשר הלך לצרכניה אבל לא הלך להסתכל ספציפית עליו. ביום האירוע כאשר הגיעו למקום ופגשו חברים, אשתו נשארה לשוחח עם החברים והוא השגיח על התובע. היו במקום הרבה ילדים ששיחקו. התובע זחל בסמוך לנורה באזור שבו היה מייצג מדובר בצד של מגרש משחקים. המשטח עליו זחל התובע היה חולי במחציתו ועם דשא מיובש במחציתו השנייה. (סימון X על פני נ/1). העד הסביר כי הוא הלך מאחורי הילד במרחק של כמטר ממקום הזחילה. בכדי להגיע לנורה התובע טיפס על בול העץ שהיה באותו גובה (נ/2). העיד כי לא שם לב בין כל האנשים שנכחו במקום, לא שם לב לנורת הקסנון. לא תיאר לעצמו כי התובע יגע בנורות ושישנה סכנה במקום הזחילה של התובע. לא פחד שמישהו ידרוך על התובע כי היה לידו. העיד כי לא ראה את הנגיעה אלא שמע את הצרחה ואז הזיז לו את היד. אביו של התובע הוסיף כי גם אם ראה את המייצג בעבר הרי שלא ייחס לנורה שום חשיבות ולא הבחין אם הנורות מגודרות קודם לכן. ציין כי אם היה שילוט המזהיר היה יותר שם לב. ראה כי חוטי חשמל לא היו מוגנים בנורות, הנורות לא היו מגודרות על ידי רשת או בית מנורה או כל דבר אחר. המייצג הוצב בגן שעשועים על המדשאה העיד כי עבר הרבה פעמים ביישוב וראה המייצג אולם לא התעניין בו. ידע שיש תאורה במיצג. עת/2 הגברת נגה אור פלוני" אמו של התובע: העידה כי באותה תקופה בנה זחל והיה בראשית דרכו בהליכה הוא נעמד מוקדם מאד. הכירה את המתחם שבו קרתה התאונה אולם לא בילתה בו. הגיעו לאירוע כשהילד או בעגלה או במנשא, דובר היה באירוע המוני. מדובר במדשאה שהמשכה חול ולאחריו יש גן שעשועים שבו ביקשו לשהות, ישבו על החומה שהייתה שם לסירוגין, פעם היא שמרה על התובע ופעם בעלה. ידעה כי הקימו את המיצג לכבוד אירוע 60 שנים למכמורת, סבורה כי הדליקו את הנורות במיצג מדי ערב. לא חשבה כי הזחילה של התובעת מסוכנת. עת/3 הגברת שרון גור: חברה של בני המשפחה : העידה כי הגיעה למתחם ביום התאונה, ראתה את אביו של התובע הולך בקרבת התובע. לא ראתה את רגע התאונה. עה/1 מר חגי בולוגלובסקי: העיד כי אינו בעל כל הסמכה בענייני בטיחות. העיד כי המייצג נבנה לרגל חגיגות השישים שנים של המושב וקצין הבטיחות שהיה ממונה על הבנייה היה מר איציק רייך -נתבע 4. נתבע 4 הגיע בערב יום העצמאות הסתובב ברחבה ועיין בכל האישורים שהמושב קיבל. העיד כי המייצג נמצא בסמוך לגן שעשועים. לא היה כל שילוט המזהיר מפני סכנה. מתחת למייצג ישנו שביל חצץ על מנת שהאנשים יוכלו להסתובב מתחת למייצג וכל אחד יוכל לראות את שמות המשפחות הכתובות בבדים. העיד כי מטרת הנורות שהמייצג יראה מרחוק גם לנוסעים על הכביש ועל כן לו זה לא שינה אם האור יגיע מלמטה או מלמעלה. העיד כי יודע שהנורה תאיר יותר את המיצג ככל שהיא תהיה רחוקה יותר ממנו. ואם הנורות היו מונחות במרחק קרוב יותר למייצג הן לא היו מאירות שטח גדול. העיד כי הדרישה גם של האומנית היוצרת שכל המייצג יואר. העיד כי המזכירות הזמינה את העבודה מהחשמלאי. האמנית אישרה את ביצוע העבודה ואת התשלום כאשר הוא נכח יחד איתה בכל שלבי בניית המיצג. כאשר החשמלאי סיים את העבודה הגיע לראות ועבודת החשמל הייתה לשביעות רצונו לא ראה במיקום הנורות הנמוך סכנה, לא ייחס לכך חשיבות.העיד כי יכול להיות שהחשמלאי הסביר להם כי הנורות צריכות להיות למטה והם אישרו את העבודה. יודע כי אם מישהו נוגע בנורה הלוהטת הוא עלול לקבל כוויה. נתבע מספר 3- מר זאב מגידי: העיד כי לא נאמר לו שיסתובבו אנשים סביב הנורות או ילדים. העיד כי אין אמצעי לשים מגן על הנורה אשר תמנע מגע ישיר עמה. הסביר כי כל הניסיונות לגדר את בית הנורה על ידי הגנה בשימוש אבנים או במקלות אינה עוזרת כי גם המתכת עצמה מתחממת, וגם ישנה שבירה של אפקט התאורה , על כן אין טעם לשים כלל נורה במיצג במצב זה. העיד כי את הנורות התקין על פי חוק החשמל ועל פי התקנים המחייבים כאשר המיקום נקבע על פי דרישת המזמין- הועד ולפי רצונו. העיד כי אנדרטאות רבות בארץ ממקמות נורות במקומות נמוכים. המיקום נקבע בערב אחד בו נעשתה הדגמה של התאורה אז הורו לו על ההתקנה בגובה הנ"ל. העיד כי לא ידע בעת ההתקנה כי אנשים אמורים להתהלך סביב המייצג. אף אחד מאנשי המושב לא פנה אליו בחצי השנה עובר ליום התאונה באמרה כי הנורות מסוכנות. נתבע מספר 4- מר איציק רייך: העיד כי המושב שכר את שירותיו כיועץ בטיחות של האירוע ביום העצמאות בתחילת אפריל בשנת 2007. כאשר עבד ביום העצמאות לא נתקל במייצג הוא היה מחוץ לתחום ההתכנסות של אירוע יום העצמאות שהוגדר לו על ידי נציג היישוב, המזכיר שעבד כחודש לפני יום העצמאות. הגדרת התחום עליו היה ממונה נקבעה בסיור בשטח ועל פיו הוא הוציא דף פגישות בטיחות לקיום האירוע, בו כתוב בפירוש כי מתחם ההתכנסות של האירוע הוא המדשאה של בית העם והמזכירות. העיד כי מבחינתו אין בעיה בטיחותית בהתקנת הנורות כפי שנעשתה. אם היו אומרים לו כי מסביב לנורות מתהלכים אנשים היה בודק את מידת הבטיחות של שהיית אנשים בשטח. אנשי הקשר עמו היו מזכיר המושב וביום האירוע נציגת הוועד. העיד כי כאשר הגיע לשטח ערך סיור עם מזמין העבודה אשר הדריך אותו מהי עבודתו והיקף האירוע, המוזמנים והתכנים. בהתאם הכין דף דרישות בטיחות כפי הנדרש על ידי משטרת ישראל, כיבוי אש, שירותי מד"א ויחידת רישוי העסקים. ביום האירוע הגיע שוב לשטח כשעתיים לפני תחילתו על מנת לחפש מפגעים. העד זכר כי התריע על מפגעים שמצא כמו כבל חשמל חשוף. הסיור נעשה בליווי נציגת הוועד אשר בפניה הצביע על מפגעים לאחר מכן בדק את האישורים שהציגה לו ורק לאחר בדיקת כל האישורים חתם על תקינות מתחם האירוע. את האישור עם חתימתו העביר למשטרת ישראל כדי שלא תהיה מניעה לפתוח האירוע. העיד כי אם היה מבחין בנורת קסנון על המדשאה היה מתריע על מפגע. העיד כי תפקידו באירוע לא כלל רק התרעה בגין מפגעים אלא גם לבדוק דרכי מילוט, ברזי כיבוי אש וציוד כיבוי אש, ציוד רפואי, בחינת אישורים בגין זיקוקי דינור וכדומה. האישור אשר נדרש מהחשמלאי צריך היה להורות כי הוא סיים את כל העבודות והתקין את המערכות על פי החוק ועל פי התקן. העיד כי הוא כאיש בטיחות צריך לבדוק כי הכול עומד באופן תקין שלא ייפול בכל האמור להיבט הבטיחותי . דיון בשאלת האחריות: אחריותה של נתבעת 1: סבורני כי יש להטיל אחריות לפתחה של הנתבעת 1. הנתבעת 1 חבה חובת אחריות מושגית וקונקרטית כלפי התובע כבעלת המקרקעין, כמארגנת אירוע יום העצמאות, כמזמינת האורחים וכאחראית על הנעשה במתחם ביום האירוע. המיצג אשר ממנו נפגע התובע היווה מפגע, בהותרת נורות לוהטות חשופות בגובה נמוך אשר מסכן הן את האורחים הבוגרים קל וחומר את האורחים הרכים בשנים. התרשמתי כי אין צורך במומחיות מיוחדת בכדי לקבוע כי מגע בנורה לוהטת בעוצמה של לפחות 150 וואט אשר דלוקה זמן ממושך בכדי לקבוע כי הדבר מסוכן ומהווה מפגע בנסיבות המקרה. סבורני כי כל אדם סביר מן היישוב מכיר את הסכנה במגע ישיר בנורות חמות, והיה על הנתבעת לדעת זאת בהכירה את המיצג שהזמינה כחצי שנה לפני יום העצמאות ובהכירה את קהל המוזמנים הכולל משפחות עם ילדים. התרשמתי כי בקלות יכולה הייתה הנתבעת גם למנוע את התאונה המצערת על ידי גידור הגישה לנורות אלו, באופן שימנע מלהתקרב אליהם ולו בשוגג על ידי מי מהמוזמנים. מכל האמור אני סבור כי יש להטיל האחריות בשיעור של 50% על כתפי נתבע 1. אחריותו של הנתבע 3: לא מצאתי מקום להטיל אחריות לפתחו של נתבע 3 על אף היותו מתקין הנורות. לא הוכח בפניי כי התקנת הנורות הייתה רשלנית ו/או שימוש בנורות לא מתאימות ו/או בניגוד לתקנים כנדרש מחשמלאי מקצועי. לא די בטענות בעלמא על מנת להעביר את נטל הראיה. מגע בכל נורה תקנית לוהטת תוביל לכוויה ועל כן אין בעצם קרות הנזק ראיה כי הנורות ו/או התקנתן - מהוות רשלנות. הצדדים חלוקים לעניין חובתו של הנתבע 3 כחשמלאי להתריע על מיקום התקנת הנורות במיצג. הנתבעת 1 סבורה כי נתבע 3 אמון על בטיחות נושא הצבת הנורות בנוסף גם לבטיחות בנושא הנורות עצמן ובטיחות ההיבטים הנובעים מהתקנה חשמלית זו. איני סבור כי יש מקום להטיל על נתבע 3 אחריות למקרה זה. השתכנעתי מעדותו המהימנה עליי של נתבע 3 כי התבקש על ידי האמנית ועל ידי נציג הוועד להתקין את הנורות בגובה הנמוך בו התבקש לעשות כן, שכן בכל גובה אחר הנורות לא היו משמשות את מטרתן (ולעניין זה לא הוכח אחרת). הנתבע 3 התקין את הנורות על פי בקשת נתבעת 1 כחצי שנה לפני יום האירוע ולא הוכח בפניי כי נוהלה שיחה לגבי מי אמור להתהלך בקרבת נורות אלו ועל כן אני נמנע מלקבוע את חובתו של הנתבע 3 מלהתריע על סכנה. בנוסף, ברור לכל כי אם מתהלכים אנשים סביב הנורות עד כדי מגע בהן, ברור כי הדבר מסוכן כלפי אותם אנשים ועל כן איני סבור שהנתבעת 1 הייתה זקוקה להנחיות נתבע 3 בעניין זה. משלא דאגה נתבעת 1 לגדר סביב הנורות לפני האירוע שלה, איני סבור כי יש להטיל על נתבע 3 כל אחריות. אחריותו של נתבע 4: נתבע 4 נשכר על ידי הוועד כיועץ בטיחות על מנת לעשות סריקה ולבדוק כי מתחם יום העצמאות הנו בטיחותי וללא מפגע. נתבע 4 העיד כי הוא הגיע פעמיים למקום האירוע, בפעם הראשונה כחודש לפני האירוע ובפעם השנייה ביום האירוע בשעה מוקדמת. נתבע 4 טוען כי המיצג לא היה חלק ממתחם אירועי יום העצמאות ועל כן לא חלה אחריות לפתחו. איני מקבל טענה זו. שוכנעתי כי המקום בו נפגע התובע נכלל במתחם יום העצמאות עליו היה אמון הנתבע 4. על פי עדויות הורי התובע המיצג עמד בסמוך לגן השעשועים, לא היה גידור המבדיל בין מתחם החגיגות. המיצג השתרע בכל מתחם החגיגות וגן השעשועים. בנוסף, נתבע 4 בדק את בור הבטיחות אשר לשם כך היה צורך לעבור על פני המיצג ומכאן עולה כי המיצג אף הוא נכלל בשטח האירוע. נתבע 4 העיד כי אם היה נדרש לבדוק את הנורות היה קובע כי הן מהוות מפגע בשל מיקומן הנמוך. מכל האמור אני סבור כי יש להטיל האחריות בשיעור של 50% על כתפי נתבע 4. אחריותם של צדדי ג': הורי התובע: בנסיבותיו של המקרה ולנוכח הראיות שהובאו בפניי החלטתי שיש להטיל רשלנות תורמת על אביו של התובע ואחריות בגין התאונה ובשל רגישות הנושא של הטלת אחריות על אב לנזקי בנו לא אוסיף למעלה מהנדרש. הוכח בפניי כי הורי התובע הכירו את מקום האירוע, ראו את המיצג בעבר ביישוב בו התגוררו, ידעו כי המיצג הואר על ידי נורות . ככל העולה מדברי האם לא שמרה על קשר עין עם בנה ומדברי האב התרשמתי שעל אף היותו משגיח לא שמר גם הוא על קשר עין רציף וקבוע עם בנו עד ששמע את הצרחה של הילד. התובע היה ביום האירוע פעוט בן שנה. למקום האירוע הגיעו מוזמנים רבים, מדובר היה בשעות הערב ועל פי עדותו של אביו השגיח על בנו בעוד הוא מתהלך כשני מטרים אחריו ובמקביל משוחח עם מכרים בהם נתקל. משכך מצטיירת תמונה לפיה אביו של התובע לא שם לבו למקום זחילתו של התובע, התובע נדרש לזחול בכדי להגיע אל הנורה מספר מטרים, אביו של התובע העיד כי לא הבחין במשטח החצץ עליו זחל התובע בגלל כמות האנשים וכן לא הבחין במיקומה של הנורה. מכל האמור, אני סבור כי יש מקום להטיל על הורי התובע אחריות בשיעור של 10%. סיכום שאלת האחריות: לנוכח קביעותיי אני פוטר את נתבע 3 מאחריותו לתאונה. נתבעים 1-2 אחראים לפצות את התובע בשיעור 40% מנזקיו. נתבע 4 אחראי לפצות את התובע בשיעור 60% מנזקיו. מסכום הנזקים הכוללים תופחת רשלנות תורמת של הורי התובע בשיעור של 10%. נכות רפואית: התובע צרף חוות דעתו מטעמו שנערכה על ידי ד"ר איגו גולדברג מומחה בכירורגיה של היד, אשר בדק את התובע ביום 27.11.08 וציין כי מדובר בתובע בן שנתיים ושמונה חודשים אשר סבל מכוויצה של המרווח הראשון ביד שמאל עקב כוויה והשתלת עור. הכוויצה קלה ובשלב זה אינה משמעותית מבחינה תפקודית. אולם בעת צמיחת גופו של התובע העור שהושתל לא יצמח בקצב זהה לזה של העצם ועל כן יש לצפות שתהליך הכיווץ בכפיפה של האצבע ילך ויתגבר עם הזמן. המומחה הסביר כי, תקופת הצמיחה של האצבעות נמשכת עד גיל 14 שנים ובקצב איטי יותר בהמשך. הצמיחה מסתיימת בגיל 21 שנים כאשר מרכזי הצמיחה התגרמו עם העצם. לפיכך, סבור המומחה, מדובר בנזק עתידי אשר יכול להופיע במשך כשני עשורים הראשונים לחייו. המומחה סבור כי התובע זקוק למעקב צמוד כל מספר חודשים בתדירות גבוהה יותר בטווח הגילאים 12-14. במידה ותתפתח כוויצה בכיפוף יהיה מקום להתערבות ניתוחית נוספת להשתלת עור כנדרש. בחוות הדעת המשלימה מיום 31.1.10, ציין המומחה כי לאחר יותר משנה מיום הבדיקה הראשונה רואים כי הכוויצה מתקיימת וחסר העור בצד הכפי מונע יישור באופן מלא של האצבע בפרק PIP כאשר פרק MP ביישור מלא. מצב זה עדיין אינו דורש התערבות ניתוחית אולם יהיה על התובע לעבור ניתוחים בעתיד, השתלת עור בהרדמה כללית. יש להניח כי הניתוחים יעברו בהצלחה אולם עדיין קיימת אפשרות כי יוותר קיצור מסוים של האצבע שאת שיעורו המומחה אינו יכול להעריך כעת. נכות תפקודית: ב"כ התובע מסכים כי לא נותרה כל נכות רפואית צמיתה בגין התאונה אולם טוען כי על פי האמור בחוות הדעת הרפואית נותרה מגבלה ביישור האצבע אשר תגדל ותיהפך לתפקודית אלא אם כן הניתוחים אותם יאלץ לעבור התובע יוכתרו בהצלחה. בהתחשב בגילו של התובע יש מקום לפיצוי גלובלי בעבור מגבלה תפקודית ואובדן שכר בעתיד בסך של 40,000 ₪. מנגד טוען ב"כ נתבע 1 כי , מקום בו לא נותרה נכות רפואית צמיתה משהיה התובע בן שנה ביום האירוע אין מקום לנכות תפקודית או לפיצוי בגין ראש נזק אובדן השתכרות לעתיד. אני סבור כי אין מקום לקבוע נכות תפקודית במקרה זה, לא נקבעה נכות רפואית צמיתה ולא נאמר כי התובע יסבול מנכות תפקודית. אני סבור כי ככל העולה מחוות הדעת הרפואית יש מקום לפיצוי בגין ראשי נזק אחרים כגון: הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה ועזרת הזולת אולם לא בראש נזק אובדן הכנסה בהעדר נכות תפקודית. הנזקים: כאב וסבל: בהתחשב בסבלו של התובע, עוגמת הנפש והקושי העתידי בו הוא עלול להיתקל עקב התאונה יש לפצותו בגין ראש נזק זה. לתובע נגרמו כוויות בדרגה שנייה ושלישית בכף ידו השמאלית, התפתחה כוויצה אשר הצריכה ניתוח לשחרורה שכלל השתלת עור וזאת לאחר טיפולי פיזיותרפיה שעבר. התובע אושפז בגין הניתוח לשלושה ימים ולאחר מכן עבר תקופת שיקום בת שמונה חודשים אשר כלל שימוש בחליפת לחץ. המומחה סבר כי תהליך הכוויצה ילך ויגדל אלא אם כן התובע יעבור ניתוחים ובכל מקרה עליו להישאר במעקב רפואי. לנוכח מכלול הנתונים שבפניי הנני מעריך את שיעור הפיצוי באב נזק זה בסכום כולל של 50,000 ₪. עזרת צד ג': במהלך תקופת השיקום שלאחר התאונה, ובעיקר בשמונת החודשים בהם טופל התובע בחליפת לחץ ובפיזיותרפיה, בתקופת הניתוח וימי אי הכושר, בעובדה כי התובע רך בשנים והיה רק בן שנה ביום התאונה נראה לי כי יש מקום לקבוע כי הוריו נדרשו לסייע לו מעבר לסיוע הרגיל שפעוט בריא נזקק לו ממילא. על כן אני סבור כי פיצוי בסך של 10,000 ₪ פני עבר ועתיד הנם ראויים לנסיבות תיק זה. הוצאות: צורפו הוצאות חלקיות בעבור נסיעות טיפולים וכלכלה בסך לתצהיר אב התובע. לנוכח העובדה כי התובע יידרש לניתוחים ולמעקבים רפואיים הנני מעריך פרק זה לעבר ולעתיד בסך של 5,000 ₪. סוף דבר: התביעה כנגד נתבע 3 נדחית. בנסיבות מקרה זה החלטתי כי לא יקבע צו להוצאות ולפנים משורת הדין. סכום התביעה 65,000 ₪ בניכוי רשלנות תורמת בשיעור של 10% = 58,500 ₪. תביעת התובעים כנגד נתבעים 1,2 ו-4 מתקבלת ועל הנתבעים לשלם לתובע סכום כולל של 58,500 ₪ על פי החלוקה שנקבעה בגוף פס"ד (29,250 ₪ לנתבעים 1-2 וכן 29,250 ₪ לנתבע 4) ובצירוף ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשעור של 20% יחד עם השבת עלות חוות הדעת הרפואית בה נשא התובע והוצאות משפט על פי קבלות בהן נשא התובע בתוספת ריבית והצמדה מיום תשלומן. אני מקבל חלקית את הודעות צדדי ג' ששלחו הנתבעים 1-2. על צדדי ג' 1-2 הורי התובע לשפות את נתבעים 1-2 כדי 5% מסכום הפיצוי המוטל על כתפי הנתבעים 1-2 זו בסך של 1,475 ₪ ועל צד ג' 4 לשפות את נתבעים 1-2 כדי 10% מהסכום שהוטל על כתפיהם בסך של 2,925 ₪. בתוספת הצמדה וריבית מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל. לא מצאתי לנכון לחייב צדדי ג' בהוצאות שכ"ט עו"ד בגין הודעות אלה. קטיניםכוויה