יציאה לשבתון

יציאה לשבתון הינה זכות ושובר בצידה.
בית הדין לעבודה פסק כי מצד אחד הסדרי השבתון מאפשרים לעובד להימצא מחוץ למסגרת העבודה, לצורך קידומו המקצועי, ומצד שני מתאפשר למעסיק ליהנות מפירות ההשתלמות המקצועית עם חזרתו של העובד למסגרת עבודתו המקורית כשהוא ברמה מקצועית משופרת.
מכאן, שחלק אינטגראלי ומהותי מהסדר השבתון הוא התחייבות העובד לחזור למעגל העבודה מייד עם תום תקופת השבתון.

במהלך תקופת עבודתו, רשאי עובד לבקש ממעסיקו לצאת לתקופה של חופשה ללא תשלום (חל"ת).
כלל הוא שיציאה לחל"ת אינה זכות מוקנית והיא לעולם טעונה אישור של המעסיק.
החלטת המעסיק המתייחסת לבקשה לחל"ת צריכה להיות עניינית ומאוזנת ועליה להביא בחשבון הן את עניינו של העובד והן את צרכיו של המעסיק.
החלטת המעסיק בבקשה לחל"ת מחייבת את העובד ואם לא אושרה בקשתו ולמרות זאת הוא החליט לצאת לחל"ת, כי אז ניתן לראותו כמי שזנח את עבודתו והתפטר.

להלן דוגמא לפסק דין בנושא יציאה לשבתון:

פסק דין

השופט שמואל צור

1.     המערער, מהנדס במקצועו, הועסק ברשות לפיתוח אמצעי לחימה במשרד הביטחון (להלן - רפא"ל) בתקופה שמיום 27.8.78 ועד יום 10.4.95. המערער נמנה על קבוצת עובדי המחקר ברפא"ל ולפי תנאי עבודתו הוא זכאי לצאת לתקופת שבתון בתנאים המקובלים.

2.     בחודש ינואר 1994 יצא המערער, בליוויית אשתו וילדיו, לשנת שבתון בארצות הברית. בהתאם לתנאים המקובלים, חתם המערער על כתב התחייבות בו נאמר, בין היתר, כך:
"...
(3)     אני מתחייב להמשיך לעבוד ברפא"ל למשך שנה לפחות, החל מיום תום השבתון, בהתאם לתנאים המפורטים בתקנות השבתון.

(4)     ...

(5)     אם לא אשוב לעבודה ברפא"ל מיד בתום תקופת השבתון, או בתום תקופה אחרת שאושרה כאמור בסעיף 4, אחשב כמתפטר מעבודתי ברפא"ל החל מיום תום השבתון, וזאת מבלי לגרוע מהאמור בסעיף 6 להלן.

(6)     אם לא אפעל כאמור בסעיף 3 לעיל, הנני מתחייב בהתאם לתקנות השבתון, להחזיר ולשלם לרפא"ל סכום שישווה לארבעה מענקי שבתון חדשיים שישולמו לי, או למספר מענקים כמספר החדשים שהייתי בשבתון לפי הנמוך ביניהם...".

(מוצג נ/1).


בהסכמת רפא"ל ולאור ימי החופשה שנצברו לזכות המערער, הוארכה תקופת השבתון שלו עד יום 15.4.95.

3.     בחודש פברואר 1995 פנה המערער לרפא"ל בבקשה להתיר לו להישאר בארצות הברית מעבר לתקופת השבתון בתנאים של חופשה ללא תשלום (חל"ת). המערער נימק בקשה זו ב"השלמת פרויקט בחו"ל ולימודי ילדים" (נספח א' לתצהירו). בקשה זו לא אושרה על ידי רפא"ל.

4.     בחודש מרץ 1995 הגיש המערער בקשה נוספת לחל"ת. בקשה זו נומקה בסיבות רפואיות הנעוצות במחלת אשתו (נספח ג' לתצהירו). לבקשה צורף אישור רפואי של הרופא המטפל באישה בארצות הברית לפיו היא סובלת מגידול דלקתי ברחם. בקשה זו הועברה לרופא המוסמך מטעם רפא"ל, אשר ביקש לקבל מסמכים רפואיים נוספים הנוגעים למחלת האישה (נספח ה' לתצהיר המערער). ביום 19.4.05 העביר המערער אישור רפואי נוסף מאת הרופא המטפל בו נאמר כי האישה זקוקה למנוחה מלאה ולטיפול אנטיביוטי.

5.     ביום 23.4.95 שלחה רפא"ל למערער מכתב דרישה לחזור לשירות בארץ בשל תום תקופת השבתון (נספח ח' לתצהיר המערער). נאמר במכתב כי אם לא יתייצב המערער לעבודה עד יום 7.5.95, הוא יחשב כמתפטר. בתשובה הודיע המערער ביום 4.5.95 כי אין ביכולתו לחזור לארץ בשל מחלת אשתו וכי הוא רואה במכתב רפא"ל מיום 23.4.95 משום מכתב פיטורים (נספח ט' לתצהירו).

6.     ביום 16.5.95 כתב מנהל משאבי אנוש של רפא"ל למערער כי רופאת הרשות קבעה - על בסיס המסמכים הרפואיים ששלח - כי אשת המערער יכולה לחזור לארץ (נספח י' לתצהיר המערער). למרות זאת החליט המערער להישאר בארצות הברית שנה נוספת. בתקופה זו המשיך המערער לעבוד בחברה בה עבד בתקופת השבתון. בתום השנה הנוספת (יולי 1996) חזר המערער לארץ. המערער ביקש לחזור לעבודה ברפא"ל אך סורב. לאחר מכן נעשה ניסיון לקלוט את המערער בעבודה ברפא"ל בחוזה מיוחד - אך ניסיון זה לא צלח. בסופו של דבר נקלט המערער לעבודה בחברת - בת של רפא"ל. בשנת 1998 חלה התדרדרות במצבה הרפואי של אשת המערער והיא נאלצה לעבור ניתוח לכריתת הרחם (נספח י"א לתצהיר המערער).

7.     בבית הדין האזורי בחיפה התבררה תביעה שהגיש המערער, בה ביקש לקבוע כי, בנסיבות עניינו, הוא פוטר מעבודתו ברפא"ל. לטענתו, רפא"ל פעלה כלפיו בחוסר תום לב ואף היפלתה אותו ביחס לעובדים אחרים להם אושרה חופשה ללא תשלום בתום תקופת השבתון. לטענתו, הסיבה האמיתית להמשך שהותו בארצות הברית היתה מצבה הבריאותי של אשתו אשר היתה זקוקה להמשך טיפול רפואי שם. לטענתו, מצבה הבריאותי של אשתו לא איפשר הבאתה לארץ. כמו כן תבע המערער סעדים הצהרתיים נוספים הנוגעים לחישוב שכרו הקובע לפנסיה וכן ביקש לפסוק לו פיצוי על נזק לא ממוני בסכום של 200,000 ש"ח.

8.     רפא"ל וגופי המדינה האחרים דחו את טענות המערער. לטענתם המערער נשאר בארצות הברית מסיבותיו הוא. לטענתם, בחינת האישורים הרפואיים הנוגעים לאשת המערער העלתה כי ניתן היה להביאה לארץ ולטפל במחלתה כאן. לטענת רפא"ל, היא היתה זקוקה לשרותו של המערער עם תום תקופת השבתון שלו בשל מחסור בכח אדם. כמו כן הגישה המדינה נגד המערער תביעה שכנגד לתשלום כספים בהסתמך על כתב ההתחייבות עליו חתם ערב יציאתו לשבתון.

9.     בית הדין האזורי (השופט מיכאל שפיצר ונציגי ציבור מר יום פורת ומר יהודה בן סימון; תיק עב' 1135/02) דחה את תביעת המערער וקיבל את התביעה שכנגד של המדינה. בית הדין האזורי עמד על ההוראות הנוגעות לאישור חופשה ללא תשלום ועל הצורך לקבל את הסכמת המעביד לכך. בית הדין האזורי קבע כי לא נפל פגם בהחלטת רפא"ל שלא לאשר את הארכת שהות המערער בארצות הברית. בית הדין קבע כי אם היתה מניעה רפואית לחזרתו של המערער ארצה בשל מחלת אשתו, הרי היה עליו להוכיח זאת ומן האישורים הרפואיים שהוגשו, לא ניתן ללמוד על מניעה כזו. בית הדין האזורי קבע כי החומר הרפואי ששלח המערער נבחן על ידי הרופאים מטעם רפא"ל ועל פיו הם הגיעו למסקנה כי אין מניעה רפואית להבאת אשת המערער ארצה. בית הדין קבע כי לא היה על הרופאים בארץ לפנות לרופא המטפל של אשת המערער בארצות הברית על מנת לקבל מסמכים רפואיים נוספים וכי התנהלות רפא"ל בעניין זה היתה ללא דופי.
     בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי הרופא המטפל באשת המערער לא קבע באופן מוחלט שאין היא יכולה לשוב לארץ על מנת לקבל פה טיפול רפואי. בית הדין התרשם כי עניין מצבה הבריאותי של אשת המערער לא היה אלא תירוץ לבקשתו המקורית של המערער להישאר בארצות הברית לצורך השלמת הפרוייקט עליו עבד שם ובשל לימודי הילדים, כפי שציין בבקשתו הראשונה לחל"ת.
     כאמור, בית הדין האזורי קיבל את התביעה הנגדית של המדינה המבוססת על כתב ההתחייבות, וחייב את המערער לשלם למדינה סכום בדולרים השווה לכ-100,000 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

10.     בערעור טוען המערער כי המדינה לא ערכה בירור באשר למצבה הבריאותי של אשתו בטרם הוחלט על דחיית בקשתו לחל"ת. לטענתו, האישור הרפואי שהומצא לרפא"ל (נספח ב' לערעור) מעיד כי מצבה של אשתו לא איפשר הבאתה לארץ. לטענתו, גם מן העדויות שהיו בפני בית הדין האזורי עולה כי מצבה הבריאותי של אשת המערער לא איפשר הבאתה לארץ לפחות לתקופה של כ-4 חדשים, עד חודש יולי 1995. לטענתו, היה על רופאי רפא"ל לקיים שיחה עם הרופא המטפל על מנת לעמוד על מצבה של אשתו לאשורו. לטענתו, בבקשתו הראשונה לחל"ת הוא נמנע מלהציג את הנימוק הנעוץ במצבה הבריאותי של אשתו מאחר וראה זאת כעניין אישי - משפחתי ועשה זאת רק לאחר שנדחתה בקשתו זו.

11.     המדינה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתה, שני האישורים הרפואיים ששלח המערער (מיום 30.3.95 ומיום 14.4.95) נבדקו על ידי הרופאה המוסמכת אשר קבעה כי אשת המערער יכולה לקבל טיפול רפואי בארץ וכי היא כשירה לטיסה (נספח י' לתצהירו של מר שחר). לטענתה, אישור זה ונחיצותו של המערער בעבודה, הצדיקו דחיית בקשתו לחופשה ללא תשלום. לטענתה, המערער שב לארץ ביולי 1996 ואישתו נותחה רק כשנה וחצי לאחר מכן. לטענת המדינה, המערער פעל בניגוד לכללים ובניגוד להתחייבותו והוא למעשה זנח את עבודתו. לטענתה, מחומר הראיות עולה כי לא היה בכוונת המערער לחזור ארצה עם תום תקופת השבתון.

12.     לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי ראוי פסק דינו להתאשר, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1995. על האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי נוסיף מעט משלנו.

13.     יציאה לשבתון הינה זכות ושובר בצידה. מצד אחד הסדרי השבתון מאפשרים לעובד להמצא מחוץ למסגרת העבודה, לצורך קידומו המקצועי, ומצד שני מתאפשר למעסיק להנות מפירות ההשתלמות המקצועית עם חזרתו של העובד למסגרת עבודתו המקורית כשהוא ברמה מקצועית משופרת. מכאן, שחלק אינטגראלי ומהותי מהסדר השבתון הוא התחייבות העובד לחזור למעגל העבודה מייד עם תום תקופת השבתון (ראו ע"ע 1069/00 ישראל פרמון - מדינת ישראל; לא פורסם; בסעיף 8 לפסק הדין).

14.     במהלך תקופת עבודתו, רשאי עובד לבקש ממעסיקו לצאת לתקופה של חופשה ללא תשלום (חל"ת). כלל הוא שיציאה לחל"ת אינה זכות מוקנית והיא לעולם טעונה אישור של המעסיק. אין צורך לאמר שהחלטת המעסיק המתייחסת לבקשה לחל"ת צריכה להיות עניינית ומאוזנת ועליה להביא בחשבון הן את עניינו של העובד והן את צרכיו של המעסיק. החלטת המעסיק בבקשה לחל"ת מחייבת את העובד ואם לא אושרה בקשתו ולמרות זאת הוא החליט לצאת לחל"ת, כי אז ניתן לראותו כמי שזנח את עבודתו והתפטר (השוו פיסקה 82.122 לתקשי"ר).

15.     במקרה הנדון המערער יצא לארצות הברית לתקופת שבתון שהסתיימה בחודש אפריל 1995. לפני תום תקופת השבתון ביקש המערער להמשיך את שהותו בארצות הברית במסגרת של חופשה ללא תשלום. תחילה נימק זאת המערער בצורך להשלים פרוייקט בחו"ל ובשנת הלימודים של הילדים (נספח א' לתצהירו). בקשה זו נדחתה ונדמה שעל כך לא יכולה לבוא כל טרוניה מצד המערער.

16.     בעקבות דחיית הבקשה הראשונה הגיש המערער בקשה נוספת לחל"ת, הפעם בנימוק הקשור במחלת אשתו (נספח ג' לתצהירו). אצל אשת המערער התגלה גידול דלקתי לא ממאיר ברחם. גם בקשה שכזו אינה מובנת מאליה וזכאי המעסיק לבדוק אותה ואת הצורך הענייני לה. בקשה זו של המערער התבססה על שני מסמכים רפואיים של הרופא המטפל באשתו. לפי האישור האחד (מיום 30.3.05), נמצאת אשת המערער בהשגחה רפואית ואין היא מסוגלת לנסוע תקופה של 4 - 6 חדשים ולפי האישור השני (מיום 14.4.95) היא זקוקה למנוחה במיטה ולטיפול אנטיביוטי. כפי שמתחייב, אישורים אלה נבחנו על ידי הרופאה המוסמכת מטעם המדינה אשר קבעה כך:

"מהאישורים עולה ציון מחלה חדה, שקרוב לוודאי טופלה בהצלחה. לא ברור מתי היתה תחילת המחלה ואם חומרתה חייבה אשפוז או הסתפקו בטיפול אמבולטורי בבית.

אם הטיפול היה מוצלח ולא נתגלו סיבוכים נוספים המחייבים ניתוח או אשפוז לא ברור מדוע נחוצים 6 חדשי החלמה; גם 4 חדשים הם תקופה מוגזמת.

אפשר להבין כי אם החולה התקשרה לרופא אישי היא מעדיפה לסיים את הטיפול ולהיות במעקב רופא ששמה בו את מבטחה, אך עם תיעוד רפואי הולם אפשר לטפל ולעקוב אחר מצב כזה גם בארץ, וברור שהיא כשירה לטיסה".

(נספח י' לתצהיר מר שחר).


     דעה זו של הרופאה המוסמכת היא מקצועית ועניינית. היא מתייחסת לאישורים הרפואיים שהומצאו לה ועל פיהם מובעת דעה שמצבה של אשת המערער מאפשר הבאתה לארץ ומאפשר להעניק לה טיפול רפואי מתאים כאן. על פני הדברים חוות דעת זו מהווה בסיס מספיק למעסיק לדחות את בקשת המערער לחל"ת עם תום תקופת השבתון הנעוצה במחלת אישתו. אין לקבל את טענת המערער כי היה על הרופאה המוסמכת לערוך בירורים נוספים עם הרופא המטפל. נהפוך הוא, אם סבר המערער כי הדעה המקצועית של הרופאה המוסמכת אינה מספקת או אינה מבוססת, היה עליו לטרוח ולהגיש למעסיק מסמכים רפואיים נוספים או חוות דעת מפורטת ומסודרת התומכת בטענתו כי מצבה הבריאותי של אשתו אינו מאפשר לו לחזור לארץ. זאת הוא לא עשה.

17.     מעבר לכך, גם בהתבסס על האישורים הרפואיים שהגיש המערער למדינה, מגבלתה הרפואית של אשת המערער היתה זמנית - לכל היותר לתקופה של 4 - 6 חדשים. בקשר לכך העידה אשת המערער כי היתה מרותקת למיטה כ-4 חדשים מאז חודש מרץ 1995 ועד חודש יולי 1995 (סעיף 29 להודעת הערעור). לפי זה, ועל פי גירסת המערער עצמו, הוא יכול היה לשוב לארץ בחודש יולי 1995, מועד התואם גם את תום שנת הלימודים של ילדיו. זאת הוא לא עשה. במועד זה הוא גם לא נתן כל הודעה לרפא"ל ולא עשה כל ניסיון לברר את אפשרות חזרתו לשירות רפא"ל. המערער לא עשה כל זאת ונשאר בארצות הברית. המערער שב לארץ רק שנה לאחר מכן בחודש יולי 1996, ומכאן שהנימוק הנעוץ במצב בריאותה של אשתו לא היה הנימוק האמיתי או המכריע. עמד על כך בית הדין האזורי בציינו כי השיקול שעמד ביסוד בקשתו של המערער לחל"ת היתה הרצון להמשיך לעבוד בפרויקט בו החל בתקופת השבתון, אותו לא סיים (סעיף 53 לפסק הדין). אכן, למסקנה זו יש רגלים בחומר הראיות ובכלל נסיבות העניין.

18.     למעשה, כל תביעתו של המערער נשענת על הטענה בדבר מצבה הבריאותי של אשתו ועל הטענה כי החלטת המדינה שלא לאשר את בקשתו לחל"ת אינה סבירה. כפי שראינו, מדובר בטענה רפואית - מקצועית. עם הגשת התביעה, הונחה טענה זו לפיתחו של בית הדין ועליו היה לקבוע אם עמדת המדינה מבוססת אם לאו. התייחסות לטענה זו מחייבת את בית הדין לבחון את מצבה הבריאותי של אשת המערער בחודש מרץ 1995. דא עקא, תביעת המערער הוגשה בשנת 2002, סמוך לתום תקופת ההתיישנות של תביעתו, והעדויות בעניין זה נשמעו בסוף שנת 2004. במועד זה קשה עד מאוד לשחזר את מצבה הבריאותי של אשת המערער כמעט 10 שנים קודם לכן, כך שהשיהוי מצד המערער בנקיטת הליכים תרם אף הוא לחוסר יכולתו לשכנע את בית הדין האזורי כי מצבה הבריאותי של אשתו אמנם היה כזה שמנע ממנה וממנו לחזור לארץ עם תום תקופת השבתון.

19.     החלטת רפא"ל לעמוד על חזרתו של המערער ארצה עם תום תקופת השבתון לא היתה גחמה גרידא. בית הדין האזורי קבע כי רפא"ל לא אישרה למערער תקופת העדרות נוספת בחל"ת מעבר לשבתון בשל צורכי העבודה - עבודות ופרוייקטים הקשורים לעבודתו. בית הדין האזורי ציין כי המערער היה עובד חיוני ומעסיקתו היתה זקוקה לשירותיו. מכאן שהיה צידוק ענייני ומהותי לדרישת רפא"ל לחזרתו של המערער לעבודתו בתום תקופת השבתון, דבר התומך במסקנה שטיפולה של רפא"ל בעניינו של המערער לא היה נגוע בחוסר תום לב, כטענתו.

20.     בית הדין האזורי דחה את טענת המערער על הפליה וקבע שלא הוכחה (סעיף 56 לפסק הדין). אין לנו כל יסוד להתערב בקביעה עובדתית זו.

21.     משעה שמצא בית הדין האזורי כי המערער לא שב לעבודתו מסיבה שאינה מוצדקת ובלא אישור המעסיק, הרי צודקת מסקנתו שהוא התפטר מעבודתו ואין הוא זכאי לראות עצמו מפוטר, על כל הזכויות הנובעות מכך. בנסיבות אלה גם מוצדקת היתה פסיקת בית הדין האזורי לממש את כתב ההתחייבות עליו חתם המערער ולחייבו להשיב למדינה חלק מן הכספים שקיבל לתקופת השבתון, זאת בהתאם לתנאי הסדר השבתון וכתב ההתחייבות עליו חתם.

22.     סוף דבר - הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המדינה בערעור בסכום של 7,500 ש"ח.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חישוב דמי חופשה

  2. חוק חופשה

  3. חוק דמי חופשה

  4. חוק ימי חופשה

  5. יציאה לשבתון

  6. יציאה לחל"ת ל- 3 שנים

  7. תקנות ימי חופשה

  8. שווי יום חופשה

  9. תקנות חופשה שנתית

  10. חופשה צבורה בלתי מנוצלת

  11. תשלום פדיון חופשה

  12. אי ניצול חופשה עקב פציעה

  13. סירוב מעביד לתת חופשה לעובד

  14. התיישנות פדיון חופשה

  15. עבודה בימי שישי פדיון חופשה

  16. דמי החופשה לעובד שעתי

  17. פדיון חופשה שנתית בסיום עבודה

  18. שווי ימי חופשה שלא נוצלו

  19. תביעה לתשלום פדיון ימי חופשה

  20. התיישנות תביעת דמי חופשה - 4 שנים

  21. יציאה לחופש ללא אישור מהמעסיק

  22. יציאה לחופשה בלי להודיע למקום העבודה

  23. האם יום העצמאות הוא יום שבתון ?

  24. תקופת אכשרה לדמי אבטלה - פדיון ימי חופשה

  25. חופשה ללא תשלום - בקשה לעבודה פרטית

  26. התיישנות תביעה בגין פדיון ימי חופשה

  27. פנקס חופשה - נטל ההוכחה תשלום דמי חופשה

  28. האם עובד שעתי יכול לצבור ימי חופשה ?

  29. פיצויים בגין עוגמת נפש ופדיון ימי חופשה

  30. איסור על תשלום פדיון חופשה בתוך תקופת העבודה

  31. הוצאת עובד לחופשה בניגוד לרצונו - חופשה כפויה

  32. צבירת ימי חופשה - חובת המעביד להוציא עובדים לחופשה

  33. האם אחזקת רכב מהווה רכיב לחישוב פדיון חופשה ?

  34. צבירת ימי חופשה שנתית בתקופת היעדרות מפאת מחלה

  35. האם שעות נוספות המהווה בסיס לחישוב פדיון חופשה ?

  36. תביעה לתשלום פדיון חופשה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין

  37. צבירת ימי חופשה עובד מדינה - פיצויי פיטורים מעל 100% - תקשי"ר

  38. תביעת מאמן במכון כושר לתשלום פיצויי פיטורים ופדיון חופשה

  39. ימי חופשה לעובדים בענף השמירה - צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון