דוגמא להחלטה בנושא טענות על ייעוץ משפטי לא טוב: 1. מונחת בפני בקשתו של הנאשם לחזרה מהודיה. רקע עובדתי וטענות הצדדים 2. בתאריך 14.01.07 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של מעשה מגונה ובעילה אסורה בהסכמה בניגוד לסעיפים 346 (ב) ו-348 (ה) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. על פי הנטען בכתב האישום את העבירות האמורות ביצע הנאשם ב - B.K., אזרחית תאילנד אשר הגיעה לארץ לעבוד אצלו בחקלאות במושב צופר (להלן: "המתלוננת"). 3. מתוקף נסיבות התיק דנן, בטרם מענה, בין התאריכים 28.01.07-31.05.07, במסגרת הליך של "עדות מוקדמת" בהליך בש 1552/07, נגבתה עדותם של המתלוננת ועדה נוספת אזרחית תאילנד. 4. עם תום הליך העדות המוקדמת, בתאריך 09.09.07, במסגרת התיק העיקרי השיב הנאשם לכתב האישום באמצעות ב"כ דאז עו"ד שלמה בנג'ו. הנאשם כפר בכל העובדות המיוחסות לו בכתב האישום וביקש לקבוע מועדים להוכחות. 5. לאחר דחיות מעת לעת ולאחר שהחליף הנאשם את הייצוג של עו"ד בנג'ו בעו"ד גלית חן-אפללו (להלן: "הסניגורית"), בדיונים שנקבעו לתאריכים 16.06.09 ו-02.11.09, הודיעו הצדדים על קיומו של מו"מ ביניהם לגיבושו של הסדר טיעון וביקשו לדחות את שמיעת ההוכחות על מנת למצות את המו"מ ביניהם. 6. על אף האמור לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות והתיק נקבע שוב להוכחות, אך בטרם הוחל בשמיעתן, בתאריך 27.10.10, הסכימו הצדדים על העברת התיק לגישור בפני כב' השופט אבו טהה. בסופו של יום, בדיון מתאריך 01.05.11 הודיעה הסניגורית כי הנאשם איננו מעוניין בהסדר שהוצע לו בהליך הגישור ומשכך ביקשה שוב לקבוע את התיק להוכחות. 7. בהתאם לאמור נקבעו מועדים להוכחות אך במועד ההוכחות הראשון, בתאריך 31.10.11, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון בתיק שכלל גם הסכמה לעונש, לפיו הנאשם יודה ויורשע בעובדות כתב אישום מתוקן שיוגש בעניינו ויושתו עליו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות השירות, יחד עם מאסר מותנה, פיצוי למתלוננת וקנס. הצדדים ביקשו מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון נוכח חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות והבעת החרטה מצד הנאשם. 8. בהתאם לאמור הוגש כתב אישום מתוקן והסדר טיעון חתום, והנאשם הוזהר על ידי בית המשפט כי הוא איננו כבול להסדר הטיעון. הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן והורשע בדין, נקבע מועד לטיעונים לעונש והוריתי לממונה על עבודות השירות להמציא חוות דעת בעניינו. כמו כן בדיון מתאריך 20.12.11, לבקשת הצדדים, הוריתי למרכז להערכת מסוכנות להמציא חוות דעת בעניינו של הנאשם על פי חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין וקבעתי מועד נוסף לטיעונים לעונש ליום 31.01.12. 9. במהלך חודש ינואר 2012 ולפני המועד האמור החליף הנאשם שוב את הייצוג ושכר את שירותיו של עו"ד אשר אוחיון (להלן: "ב"כ הנאשם"). מיד עם מינויו הגיש ב"כ הנאשם בקשה דחופה לחזרה מהודייה על פי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], תשמ"ב - 1982 (להלן: "חסד"פ") (להלן: "הבקשה"). 10. על פי נימוקי הבקשה "הודייתו של הנאשם ניתנה בניגוד לתחושת חפותו", כאשר הוא מבקש הזדמנות נוספת להוכיח חפות זו לשם עשיית צדק. לטענתו, הנאשם הודה "בניגוד לרצונו". לדבריו, ביום הצגת הסדר הטיעון היו אמורות להתקיים הוכחות והנאשם הגיע אל בית המשפט בידיעה שהוא עומד על חפותו ולהוכיח את גרסתו כי בינו לבין המתלוננת התקיימה מערכת יחסים רומנטית. דא עקא לדבריו, שבאותו יום הגיעה הסניגורית אל בית המשפט בליוויית עו"ד נוספת, והשתיים, כך לדבריו, "הפעילו על הנאשם מכבש של לחצים להודות במסגרת הסדר טיעון". לטענתו, הסניגורית וחברתה אמרו לנאשם כי אין לו סיכוי לצאת זכאי בדינו ואף איימו עליו כי מוטב לו לוותר על אמונתו בחפותו אחרת "יבולע לו במשפט". לדברי ב"כ הנאשם, בסופו של הליך שכנוע זה "נשבר" מרשו והחליט להישמע לעורכות הדין, תוך שהוא אומר להן מפורשות כי הוא איננו שלם עם הודייתו שכן היא אינה משקפת את המציאות. 11. עוד לדבריו, מספר ימים אחרי הצגת הסדר הטיעון והרשעת הנאשם על פיו פנה הנאשם לסניגורית, שטח בפניה את חוסר שלמותו עם ההודייה וביקש ממנה להגיש בקשה בשמו לחזרה מההודייה. לדבריו הסניגורית המליצה לנאשם להשלים עם ההודייה וסירבה להגיש בקשה כאמור. לדבריו, בנסיבות הללו פנה אליו הנאשם לייצגו. 12. לאור כל האמור טען ב"כ הנאשם כי יהא זה מן הצדק להיעתר לבקשה, לאפשר למרשו לחזור בו מהודייתו בכתב האישום המתוקן ולנהל הוכחות להוכחת חפותו. 13. בהמשך לאמור, בתאריך 30.01.12 הגישה הסניגורית בקשה לשחרור מייצוג. בבקשה נכתב כי בינה לבין הנאשם נפלה מחלוקת מהותית ביחס להסדר הטיעון שהושג עימו, הנאשם איננו שלם עם הסדר הטיעון ומעוניין לחזור בו מהודייתו ולפעול לביטולו, ולשם כך, בהתאם למכתב שהעביר לידיה, שכר את שירותיו של עו"ד אחר שימשיך לייצגו. לאור האמור נעתרתי לבקשת הסניגורית. 14. בבוקרו של הדיון שנקבע ליום 31.01.12 הגישה ב"כ המאשימה את תגובתה לבקשה לחזרה מהודייה. לדבריה שם על פי סעיף 153 לחסד"פ בית המשפט מוסמך להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו רק בהתקיים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים זאת. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה בסוגייה זו של חזרה מהודייה ואמרה כי אין זה המקום להתיר חזרה שכזו. לדבריה, במקרה דנן הנאשם חתם על עסקת הטיעון לאחר שנועץ בעורכות דינו, והודה בבית המשפט רק אחרי ששקל את עמדתו ולאחר שבית המשפט הבהיר לו כי הוא איננו כפוף להסדר הטיעון. לדבריה, הטענות בדבר הפעלת "לחץ פסול" מצד הסניגורית וחברתה, טעונות הוכחה אך הנאשם לא הציג כל ראיה לתמיכת טענותיו אלה. מכל האמור הביעה ב"כ המאשימה את התנגדותה לבקשה. 15. בדיון במעמד הצדדים באותו היום הוסיפו הצדדים להבהיר את עמדותיהם בעניין הבקשה. במהלך הדיון גילה ב"כ הנאשם את אוזן בית המשפט כי בידיו הקלטה של שיחה שערך הנאשם עם הסניגורית, הקלטה שבוצעה ללא ידיעת הסניגורית, בה הביע את אי השלמתו עם הסדר הטיעון ואת רצונו לחזור בו מן ההודייה, ושניתן להתרשם ממנה אודות הלחצים בהם היה נתון עת הסכים לחתום על הסדר הטיעון (להלן: "ההקלטה"). לאור האמור, בסופו של הדיון הוריתי לב"כ הנאשם להמציא לי ולב"כ המאשימה את ההקלטה האמורה. ההקלטה הומצאה לעיוני. 16. משעיינתי בטענות הצדדים ובפסיקה שהוגשה ולאחר שמיעת ההקלטה, בהתאם לאמור בהחלטתי מפרו' הדיון מיום 31.01.12, מצאתי כי ניתן לתת החלטה בבקשה לגופה. דיון והכרעה 17. בנסיבות המקרה דנן מצאתי לנכון להתיר לנאשם לחזור בו מההודייה. 18. סוגיית ה"חזרה מהודייה" מוסדרת בסעיף 153(א) לחסד"פ לאמור: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". 19. בע"פ 3991/04 רגבי נ' מ"י (להלן: "עניין רגבי") נאמר ע"י בית המשפט העליון, כב' השופט עדיאל, כי אותם "נימוקים מיוחדים" לחזרה מההודייה לא פורשו על ידי המחוקק אך הפסיקה קבעה קווים מנחים, גם אם לא ממצים, בעניין זה. כמו כן הדגיש כי ככלל ההיתר לחזור מן ההודייה יינתן לנאשם רק "בנסיבות חריגות". 20. בין אותן "נסיבות חריגות" מנה את המצב של "פסול בהודייה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו". כן מנה מצב של "טענות נגד הייעוץ המשפטי שניתן לנאשם". 21. במקרה דנן לא מצאתי כי נפל פגם ברצונו החופשי של הנאשם. הנאשם חתם על הסדר הטיעון מרצונו החופשי, לאחר שנועץ בסניגורית שלו, ולאחר שהובהר לו כי בית המשפט איננו כבול להסדר הטיעון. 22. בהודעה שצירף ב"כ הנאשם לדיסק ההקלטה הוסיף טענה על טענותיו, לפיה מההקלטה עולה כי הסניגורית שכנעה את הנאשם להודות במסגרת הסדר הטיעון בניגוד לרצונו האמיתי גם בעקבות פרשנות משפטית שגויה. 23. בעניין רגבי נקבע כי טענות נגד ייעוץ משפטי יוכלו להוות נסיבה חריגה לעניין מתן היתר לחזרה מהודייה רק "במקום שבא כוחו של הנאשם פועל מתוך מניעים זרים תוך הפרת אמונים כלפיו". בעניין זה הדגיש כב' השופט עדיאל כי "המלצתו של סניגור לנאשם להודות תוך הבהרה שאם לא יודה צפוי לו עונש כבד יותר אינה מצדיקה מתן היתר לחזור מן ההודייה. בהמלצה כזאת אין פסול כל עוד אין בה כדי לשלול את הרצון החופשי של הנאשם וכל עוד הבחירה החופשית אם להודות נשארת בידי הנאשם". וברע"פ 2292/08 אמסלם נ' מ"י (להלן: "עניין אמסלם") כתב בעניין זה כב' השופט ריבלין: "ברור הדבר כי באופן כללי הליכי הגיבוש של הסדרי טיעון - כמו הליכים אחרים במשפט הפלילי - אינם נקיים מלחצים. הנסיבות הסובבות גיבוש של הסדר טיעון אינן חופשיות מלחצים, סביר להניח שכך הוא הדבר ברבים מן המקרים, במיוחד מנקודת ראותו של הנאשם. ברור גם שעצם העובדה שהסנגור חושף בפני הנאשם את הסיכונים הכרוכים בניהול משפט מלא - סיטואציה לוחצת ללא ספק - אין בה כדי לאיין את ההודאה שניתנה לאחר מכן במסגרת הסדר טיעון. ואולם כאמור, כל מקרה ראוי לו שייבחן לפי נסיבותיו, תוך הקפדה על שמירת זכויותיו של הנאשם". 24. הרושם העולה משמיעת ההקלטה הינו כי המלצותיה של הסניגורית לנאשם בעניין הסדר הטיעון במקרה דנן היו על פי מיטב שיקול דעתה המקצועי, וגם אם היה בהן משום הפעלת לחץ מסוים על הנאשם עדיין לא הייתה בכך כל חריגה מהגבולות הלגיטימיים המשורטטים בפסיקה. כך או אחרת המלצות הסניגורית הותירו את ההחלטה בעניין ההודייה בידי הנאשם ובוודאי שלא באו מתוך מניעים זרים ופסולים. 25. יחד עם זאת, מצאתי כי נסיבה חריגה אחרת המוזכרת בעניין רגבי מתקיימת במקרה שלנו. כב' השופט עדיאל הוסיף וקבע שם כי: "בבחינת הנסיבות הנילוות להודיה תיבחן גם השאלה האם הודיית הנאשם נעשתה בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו". 26. בהקשר זה, בעניין טיב ותוקף הודיית הנאשם במסגרת הסדר טיעון וההיתר לחזור ממנה כתב כב' השופט ריבלין בעניין אמסלם הנ"ל את הדברים הבאים: "כאשר מתברר - ואף בדיעבד - כי ההליך שהוביל להסדר הטיעון מעורר ספקות לגבי תוקפה של ההסכמה שנתן הנאשם, עשוי הדבר להצדיק חזרה מן ההודאה, וזאת במיוחד אם בקשתו של הנאשם לחזור בו הובאה בפני בית המשפט עובר לגזר הדין". ובע"פ (ת"א) 70687/04 מארק ליבשטיין נ' מ"י נכתב: "כאשר מוגשת בקשה כזו אמור בית המשפט לבדוק שני נדבכים: הנדבך הראשון הוא שלב ההודייה, כאשר לענין זה חשובים הבנתו ורצונו החופשי של הנאשם כאמור לעיל. הנדבך השני הוא הבקשה לחזור מן ההודייה, כאשר גם כאן השאלה הנבחנת היא מה הסיבה האמיתית המביאה נאשם לבקש לחזור בו מן ההודייה לאחר שכבר הורשע, וכנותה של הבקשה. במקרים שבהם התרשם בית המשפט כי נאשם הודה עקב טעות, או למרות אמונתו הכנה בחפותו בחר מסיבות לא ענייניות להודות, כי אז הכף תיטה לכיוון מתן רשות לחזרה מן ההודייה. מקום שהתרשמותו של בית המשפט תהיה, כי מדובר ב"תמרון", תרגיל של נאשם, שכל מטרתו היא להשיג סחבת בהליכים וכיו"ב, כי אז אין לאפשר לו לחזור מההודיה". 27. הנאשם טוען כאמור כי הודייתו ניתנה מתוך לחץ ובניגוד גמור לאמונתו בחפותו ועל כן הוא מבקש לחזור ממנה. בנסיבות המקרה דנן לא אוכל לשלול טענה זו. 28. ראשית, לטענת ב"כ הנאשם מרשו כלל לא ידע על הסדר הטיעון המתגבש עד ליום הצגתו בבית המשפט. לדבריו, לאחר שמרשו דחה עוד קודם לכן עסקת טיעון שהוצעה לו במסגרת הליך גישור הוא הגיע אל בית המשפט במועד שנקבע להוכחות בידיעה שמה שעומד להתנהל הוא דיון הוכחות, אך התפתחויות אותו היום הן שהובילו אותו אל מקום אחר בלתי צפוי. לדבריו, ב"כ המאשימה התייצבה לדיון כשבידיה מסמך מודפס וחתום של הסדר הטיעון, בהתאם להסכמות אליהן הגיעה עוד קודם לכן עם הסניגורית וללא ידיעת מרשו. יצויין כי ב"כ המאשימה לא שללה דברים אלה. לדברי ב"כ הנאשם, בפרק הזמן שלפני הדיון על סמך מסמך זה שכנעה הסניגורית את הנאשם לחתום על הסדר הטיעון ולהודות. לטענת הנאשם הוא הסכים לעשות זאת מתוך לחץ, וגם כשנכנס לאולם בית המשפט להצגת ההסדר לא היה ליבו נקי מספיקות האם הוא עושה את הדבר הנכון. בנסיבות הללו, כבר מההליך שהוביל אל ההסדר מתעוררים ספיקות לא מבוטלים באשר לתוקף הודיית הנאשם והאם התאפשר לו להחליט אודותיה באופן מושכל. 29. גם מהתנהלות הנאשם אחרי הסדר הטיעון ניתן ללמוד על כך. מההקלטה עולה רושם ברור כי הנאשם לא השלים אז ועודנו איננו שלם עם הודייתו. בהקלטה נשמע הנאשם אומר לסניגורית שוב ושוב כי הודייתו ניתנה בניגוד לתחושת חפותו, וכי הוא מעוניין לחזור בו מההודייה ולהילחם על חפותו אפילו במחיר סיכון של מאסר בפועל. למעשה גם הסניגורית בבקשתה לשחרור מייצוג אישרה כי בינה לבין הנאשם קיימת "מחלוקת מהותית באשר להסדר שהושג בתיק" וכן ש"מצד הנאשם קיימת חוסר השלמה עם ההסדר וברצונו לפעול לביטולו". 30. נוכח כל האמור התרשמתי כי בקשתו של הנאשם כנה ונובעת ממניעים ענייניים. התרשמותי זו אף מתחזקת נוכח עיתוי הגשת הבקשה עוד בטרם מתן גזר הדין. 31. לעניין השיקול של עיתוי הגשת הבקשה לחזרה מן ההודייה נכתב בעניין רגבי כך: "עיתוי הגשת הבקשה לחזור מן ההודיה מהווה שיקול מכריע בבחינת הבקשה. כאן יש להבחין בין בקשה לחזור מההודיה טרם מתן גזר הדין, ובין בקשה כזאת המוגשת לאחר שהדין נגזר. היתר לנאשם לחזור בו מן ההודיה לאחר שניתן גזר דין בעניינו, יינתן רק בנסיבות נדירות, "שאם לא כן הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד" (ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 152). "'אפשרות תמרון' זו אינה משרתת את טובת הציבור ואת דרישות הצדק" (ע"פ 945/98 הנ"ל, בעמוד 579). 32. במקרה דנן, מהגשת הבקשה בטרם מתן גזר הדין ובנסיבות בהן הנאשם הודה והורשע במסגרת "הסדר טיעון סגור" שכלל הסכמות גם לעניין העונש מתחזק הרושם בדבר כנות הבקשה ושהיא איננה נובעת מתכסיסנות פסולה. 33. נוכח כל האמור אני מתירה לנאשם לחזור בו מהודייתו. 34. בשולי הדברים מצאתי לנכון להתייחס לענין נוסף. בבקשה טען ב"כ הנאשם כי הנאשם נועץ בבית המשפט לגבי כדאיות הסדר הטיעון וכי בית המשפט אמר לו כי מדובר בהסדר טוב. ב"כ הנאשם הציג את הדברים כעובדה מוגמרת ואף ציטט דברים מפי הנאשם ומפי בית המשפט. דברים אלה כפי שהוצגו בבקשה לא בא זכרם בפרוטוקול הדיון והינם אך ורק על פי מה שסיפר הנאשם לבא כוחו. יצויין ואף יודגש כי בית המשפט איננו צד להסדר הטיעון . הנאשם היה מיוצג והחלטתו להודות הייתה החלטה שלו בלבד. 35. סוף דבר, בהתאם להחלטתי, מתוקף סמכותי על פי סעיף 153(ב) לחסד"פ אני מבטלת את הכרעת הדין נגד הנאשם. אי לכך המשך הדיון בעניינו של הנאשם יהיה על פי כתב האישום המקורי. קובעת לתזכורת במעמד הצדדים לקביעת מועדי הוכחות ליום 03.09.12 בשעה 13:30. ייעוץ משפטי