חשיפת כתובת IP ואימייל של כותב מאמר

דוגמא להחלטה בנושא חשיפת כתובת IP ואימייל של כותב מאמר: לפני בקשה של התובע, מנהל מערך רפואת השיניים בקופת חולים "מאוחדת" (להלן: "המבקש") להורות לנתבעים, הנתבעת 1, הבעלים והמפעיל של אתר אינטרנט בשם "Infodent" (להלן: "אתר האינטרנט"), והנתבע 2, בעל השליטה בנתבעת 1 ומנהלה (להלן: "המשיבים") לחשוף את כתובת ה-IP Protocol) (Internet וכתובת הדואר האלקטרוני של כותב הכתבה נשוא התובענה, שפורסמה באתר האינטרנט. א. התביעה נשוא הבקשה . עניינה של התובענה הוא בפרסום כתבה באתר האינטרנט שכותרתה "ד"ר יצחק ליבנה מנהל שירותי רפואת שיניים במאוחדת - עד מתי?". מתחת לכותרת הופיעה, לטענת המבקש, תמונה סרקסטית, שאינה של המבקש, מבלי לציין כי התמונה אינה של המבקש (נספח 1 לבקשה). לטענת המבקש, במסגרת הכתבה כללו המשיבים אמירות פוגעניות ושקריות ביחס אליו, תוך קשירת המבקש, בין באופן מפורש ובין במרומז, בשחיתויות המיוחסות לראשי קופת חולים מאוחדת, בעקבות דו"ח מבקר המדינה דאז. עוד טוען המבקש כי הוא מוצג בכתבה באור שלילי, ככזה שנהנה לכהן בתפקידו בקופת חולים מאוחדת משך שנים רבות, באין מפריע, שהכהונה הארוכה שלו היא תוצאה של אי תפקוד של מנהלי קופת החולים העסוקים בשחיתות. המבקש טוען כי המפרסם ניצל את הסיקור התקשורתי בפרשת השחיתות בקופת חולים מאוחדת על מנת לפגוע במבקש, וכי המשיבים לא ביצעו בדיקה פשוטה כדי לברר את האמת בדבר היעדר מעורבותו בשחיתויות כלשהן. לטענת המבקש, הכתבה התפרסמה באתר במשך חודש ימים, למרות דרישותיו מהמשיבים להסיר אותה. המשיבים מכחישים כל קשר לפרסום הכתבה. לטענתם, הם לא פרסמו את הכתבה, לא הסכימו לפרסום ולא יזמו את הפרסום. לטענתם, אתר האינטרנט פתוח לכל רופאי השיניים ובו הם רשאים לפרסם מאמר, לבנות אתר ולפרסם מרפאה. מטרת האתר, טוענים המשיבים, לתת מענה לרופאי השיניים וכן לספק מידע לציבור רופאי השיניים ולקהל הרחב המתעניין בתחום רפואת השיניים. המשיבים טוענים כי אין להם כל אחריות ביחס לתכנים המתפרסמים באתר האינטרנט. האתר פתוח בפני ציבור הגולשים והמשיבים אינם חוסמים רישום משתמשים, ואינם נוטלים פרטים חסויים ואישיים מאת המשתמשים באתר. כן טוענים המשיבים כי הכתבה הוסרה מיד עם דרישתו של המבקש. לגופה של הכתבה, טוענים המשיבים, כי מדובר בכתבת ביקורת שפורסמה בסמוך לפרסום דו"ח מבקר המדינה בעניין קופת חולים מאוחדת, וכי המבקש הוא איש ציבור מוכר בתחומו ומהווה נושא לגיטימי לביקורת. ב. עיקר טענות הצדדים לעניין הבקשה . ב.1. טענות המבקש . המבקש עותר להוצאת צו נגד המשיבים לחשיפת כתובת IP של המחשב ממנו שוגרה הכתבה ואת כתובת הדואר האלקטרוני של כותב הכתבה. המבקש טוען כי הכתבה מכילה אמירות פוגעניות ושקריות נגדו, אשר קושרת אותו בפרשת השחיתות שהתגלתה בקופת חולים מאוחדת בשלהי שנת 2010, וכי יש בפרסום הכתבה כדי להוות לשון הרע כאמור בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). לטענתו, לנוכח טענתם של המשיבים בכתב ההגנה, לפיה לא הם שפרסמו את הכתבה או אישרו את הפרסום או יזמו אותו, וכי הכתבה נשלחה אל אתר האינטרנט, ישירות באמצעות הדואר האלקטרוני, וכי הם אינם יודעים את זהות הכותב ומהיכן נשלחה הכתבה, הרי שיש לחשוף את זהותו של הכותב, וזאת על ידי מתן צו לחשיפת כתובת IP והדואר האלקטרוני של כותב הכתבה. המבקש טוען כי פנה בבקשה כאמור למשיבים, אך נענה בשלילה. המבקש טוען כי לכאורה, מי שכתב את הכתבה הם המשיבים או מי מטעמם וכי ידוע להם מיהו כותב הכתבה. כן מפנה המבקש להצעת החוק חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית, תשע"ב-2011 (להלן: "הצעת חוק חשיפת פרטי מידע"), שלטענתו, מצדיקה חשיפת פרטיהם של גולשים המפרסמים "טוקבקים" (תגוביות), אם כי, לטענתו, אין מדובר בתגובית אלא בפרסום כתבה. ב.2. טענות המשיבים . המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, מדובר בתביעה קנטרנית, והבקשה לא באה אלא לנסות ולשפר את מצבו של המבקש שאינו יודע כיצד להוכיח את התביעה, בשל כך שאינו יודע מי כתב את הפרסום. לטענתם, מטרת הבקשה אינה לצורך ניהול התביעה נגד המשיבים אלא איסוף מידע לצורך תביעה עתידית שברצון המבקש להגיש נגד מפרסם הכתבה. כן טוענים המשיבים כי הבקשה היא ניסיון לחזור על בקשה קודמת של המבקש (מיום 6.10.11) למינוי חוקר מתחום המחשבים, על מנת שיבדוק את מחשבי ושרתי המשיבים לשם בירור מקור משלוח הפרסום, מועדו, תכתובות של המשיבים בקשר לכתבה, ביצוע עיבודים לכתבה וכיוצ"ב, בקשה שנדחתה בהחלטה מיום 13.12.11 בשל פגיעה אפשרית בפרטיותם של צדדי ג' ובמשיבים. המשיבים חוזרים על האמור בכתב ההגנה לפיו הם אינם אחראים לפרסומים באתר האינטרנט וכי כל הרוצה לפרסם כתבות באתר האינטרנט - יכול לעשות זאת. כן טוענים המשיבים כי הפרסום אינו מהווה לשון הרע, ו/או חוסה תחת ההגנות על-פי חוק איסור לשון הרע. לטענתם, הכתבה היא, למעשה, הבעת דעה, ויש לשמור על אנונימיות המפרסם על מנת לא לפגוע בחופש הביטוי, במיוחד כאשר מדובר באיש ציבור. לטענתם, נשמת אפו של האינטרנט ואתר אינטרנט הוא חיסיון המוענק למפרסמים השונים, בין ביחס לתגוביות ובין באתרים כדוגמת אתר האינטרנט בו התפרסמה הכתבה נושא התובענה. כן טוענים המשיבים כי לא ניתן יהיה לקיים את הצו לחשיפת פרטיו של הגולש שכן הם השמידו את הכתבה לבקשת המבקש. לעניין זה, טוען המבקש, כי כל שביקש מהמשיבים הוא להסיר את הכתבה הפוגענית ולא להשמידה, מה גם שהוא ביקש מהם, באותה דרישה, לקבל לידיו את פרטי כותב הכתבה. מכאן, שדרישתו לקבלת הפרטים הייתה ידועה להם עוד באותה עת, וככל שהשמידו את הפרטים ללא אפשרות שחזור פרטי שולח הכתבה, הדבר עולה כדי גרם נזק ראייתי. לבסוף, טוענים המשיבים כי גם אם הבקשה תתקבל, ספק אם יהיה בכך כדי לאתר את זהותו של מפרסם הכתבה. ייתכן ויתגלה כי בעל הכתובת המבוקשת הוא אחד מספקי שרותי האינטרנט, שכן לא לכל אחד מספקי האינטרנט מוקצית כתובת סטאטית וקבועה, ואז יהיה צורך בפנייה נוספת לספקית שירותי האינטרנט, ואם זו לא תסכים, יהיה צורך בהתדיינות משפטית נוספת מולה. גם אם המבקש יעבור משוכה זו, וגם אם יתגלה מיקום המחשב, לא יהיה בכך לגלות את זהותו של אותו גולש שפרסם הכתבה, שכן מחשבים רבים נגישים למשתמשים שונים. לטענת המשיבים, כל אותם הליכים יגרמו להוצאות כבדות ולעיכוב רב בבירור התובענה. כן טוענים המשיבים כי ככל שתתקבל הבקשה, יש להשית על המבקש את ההוצאות שידרשו לשם כך. ג. דיון . טענתם הראשונה של המשיבים היא כי בית המשפט אינו מוסמך ליתן את הסעד המבוקש בשל היעדר הסדר חקיקתי המאפשר לבית המשפט לצוות על חשיפת פרטיו של גולש אנונימי. הנושא של חשיפת זהותו או כתובת האינטרנט של גולש אנונימי, טרם הוסדר בחקיקה, הגם שקיימות מספר הצעות חוק, ביניהן הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - חשיפת פרטי מעוול), התש"ע - 2010, המאמצת, ביסודו של דבר, את הגישה המקלה מבין הגישות השונות שהועלו בפסיקה, ולפיה המבחן לצורך בקשה מעין זו היא סיכויי תביעה טובים, ועניינה סדרי הדין לפיהם יתנהל הדיון בעתירה לחשיפת פרטיו של מפרסם לשון הרע אנונימי. בפסיקה הסתמנו שלוש גישות ואלה פורטו בהרחבה בפסק דינו של כבוד השופט ז' המר בע"א (ת"א) 1806/09 רבקה פלח - חנות "בייבי פלוס" נ' שירותי בריאות כללית - אגודה עותמנית (16.3.10). ביום 25.3.10 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ (להלן: "פרשת רמי מור"). פסק הדין עסק בפרסום תגובית וקבע בדעת רוב על ידי כבוד המשנה לנשיאה כתוארו אז השופט א' ריבלין והשופט א' לוי , כנגד דעתו החולקת של כבוד השופט א' רובינשטיין כי כאשר אדם מבקש לשמור על האנונימיות שלו בהקשר של פרסום התבטאות, עומדות לו שתי זכויות יסוד חשובות: הזכות לחופש הביטוי והזכות לפרטיות. מחיר האנונימיות מתבטא לעיתים בהעלאת פרסומים דיבתיים ללא אפשרות להגיש תביעה לפי חוק איסור לשון הרע ובכך עלולה להתאפשר פגיעה חמורה בזכות לשם טוב, זכות יסוד בעלת משקל רב במשטר חוקתי המכיר בכבוד האדם. עם זאת, מאחר והזכות לאנונימיות היא בעלת מעמד חוקתי, בהיעדר הסדר חקיקתי המאפשר פגיעה בזכות זו, ברירת המחדל היא שאין אפשרות ליתן סעד של חשיפה ואין אפשרות ליצור סעד כזה בשיטת המשפט המקובל נוסח הערכאות הדיוניות. עד לפסק הדין בעניין רמי מור, הדיון בשאלה של חשיפת זהותו של גולש אנונימי נעשה ללא מסגרת דיונית מתאימה ונקבע בעניין רמי מור כי לא קיימת כיום מסגרת דיונית הולמת למתן צו המורה לחשוף את זהותו של גולש אנונימי ואין להמציא מסגרת כזו בחקיקה שיפוטית. כן נקבע כי הסעד המתבקש חריג שכן מדובר בניסיון לרתום, עוד לפני משפט, את מערכת המשפט ואת הצד השלישי לצורך קיום חקירה שתביא לחשיפת זהותו של מעוול כדי שניתן יהיה להגיש נגדו תביעה. כן עמדו שופטי הרוב על כך שלעיתים, ללא שמירה על אנונימיות, לא יעשה הביטוי, בשל בושה, חשש וכו', ולכן האנונימיות היא פתח לחופש ביטוי. השופט רובינשטיין, בדעת מיעוט, קבע כי העובדה שאין בחוק החרות עילת תביעה המאפשרת לחייב ספקית למסור את זהות בעליהן של כתובות IP אינה כשלעצמה מחייבת את הקביעה שאין במשפט הישראלי עילה כאמור שכן בתי המשפט הכירו בעילת תביעה זו ויש לראות בה יצירה שיפוטית. כאשר תובע מראה שבידיו תביעה טובה נגד גולש מעוול אנונימי, יורה בית המשפט על חשיפה. דהיינו, אם מדובר במקרה בו אם היתה זהות הגולש ידועה, הייתה התביעה נגדו מתקבלת - יש להורות על חשיפת זהותו. בענייננו, בהבדל מפרשת רמי מור, אין מדובר בפרסום תגובית של גולש אנונימי, אלא בפרסום מאמר. לא אף זאת, אלא שבראש המאמר נרשם כי המאמר נכתב עת ידי "infodent" , היינו, לכאורה, על ידי האתר המופעל על ידי המשיבים, דהיינו על ידי המשיבים או מי מטעמם. לא אף זאת, אלא שבתשובה לשאלון השיבו המשיבים כי האחריות לפרסום הכתבות באתר האינטרנט התחלה בין המשיב לבין הכותבים השונים שהיו באותה תקופה והיו אחראים להכנסת החומרים לאתר. מתחת לכתבה נכתבו ראשי התיבות "ה.ל." ובשורה שמתחת לראשי התיבות נרשם כי "השם שמור במערכת". המבקש טוען כי הן הכיתוב "מאת: infodent", הן החתימה בראשי תיבות "ה. ל." והן ציון הפרט כי השם שמור במערכת מלמדים כי המשיבים ידעו בזמן אמת את זהות הכותב. בענייננו, המבקש טוען למעשה כי את המאמר כתבו המשיבים או מי מטעמם, ואילו המשיבים טוענים כי נכתב על ידי מאן דהוא אחר. המבקש טוען כי המשיבים מבקשים להעביר את אחריותם, לרבות בגין מעשים של מי מטעמם, לכותב עלום שם. בקשת המבקש הוגשה שכן לשיטתו, היעתרות לבקשה תחשוף את העובדה שמי שכתב את המאמר הם המשיבים או מי מטעמם ולא מאן דהו בלתי ידוע. המשיבים, ככל בעל דין חייבים במתן גילוי ועיון במסמכים השייכים למחלוקות נשוא התובענה. אם נלך לשיטתם של המשיבים, הרי שבחזקתם (או הייתה בחזקתם) הודעת דואר אלקטרוני המופנית אליהם, מכתובת דואר אלקטרוני של הכותב, שאליה צורף המאמר. על המשיבים לתת למבקש גילוי ועיון באותה הודעת דואר אלקטרונית, כתובת הדואר של הכותב המהווה חלק מההודעה וכן הקובץ שצורף אליה. ככל שהמשיבים טוענים כי השמידו אותה, ולא ברור מדוע עשו כן, שכן דרישת המבקש כלפיהם הייתה להוריד את המאמר, ולא להשמיד אותו ממחשבי המשיבה, עליהם לפרט בתצהיר ערוך על פי התקנות מתי עשו כן, כיצד והאם ניסו לשחזר את הקובץ ומה עלה בגורל ניסיון זה. הצדדים גם יהיו רשאים להעלות בסיכומים כל טענה ביחס לגרם נזק ראייתי על ידי המשיבים ולגבי נשיאה בנטל המוטל על צד להוכיח טענה הנטענת על ידו (כגון טענת המשיבים כי לא הם או מי מטעמם ערך או פרסם את המאמר, אלא מאן דהו עלום שם), וכן מהימנות הגרסה הנוגעת לכך. לא ראיתי לנכון לחייב את המשיבים למסור למבקש את כתובת ה- IP של המחשב של כותב המאמר הנטען. לכאורה מידע זה אינו בידיהם אלא בידי ספקית האינטרנט שהיא צד ג', ועל פי ההלכה שנקבעה בעניין רמי מור, אין מקום להפוך את המשיבים או את ספקית האינטרנט לרשות חוקרת עבור המבקש לצורך הגשת תביעות נגד נתבעים נוספים. בנוסף, מידע זה לא בא לשרת את התביעה נגד המשיבים אלא נגד נתבעים נוספים פוטנציאלים. אשר על כן, המשיבים ימסרו למבקש תצהיר גילוי מסמכים וכן יאפשרו עיון באותה הודעת דואר אלקטרונית, כתובת הדואר של הכותב המהווה חלק מההודעה וכן הקובץ שצורף אליה. ככל שהמשיבים טוענים כי השמידו אותה, עליהם לפרט בתצהיר ערוך על פי התקנות מתי עשו כן, כיצד, והאם ניסו לשחזר את הקובץ ומה עלה בגורל ניסיון זה. המשיבים יעשו כאמור לעיל, תוך 30 יום. מחשבים ואינטרנטדיני אינטרנט