חלוקת נכסי שותפות בפירוק

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חלוקת נכסי שותפות בפירוק:

1. בפניי תביעה לפירוק שותפות במסגרתה מתבקש בית המשפט להורות על חלוקת נכסי השותפות על דרך פירוקה, תוך מינוי כונס נכסים ומנהל עסקים, הפעלתה כעסק חי ומכירתה כך וחלוקת התמורה בין השותפים בחלקים שווים. לחלופין מתבקש בית המשפט להורות על פירוק השותפות בכל דרך אחרת שתראה לבית המשפט נכונה וכן לחייב את הנתבע 1- מר אסף סוננברג (להלן: "הנתבע") בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

2. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

א. במהלך שנת 1998 הקימו יחד מר מרדכי לסר (להלן: "התובע") והנתבע שותפות ששמה "סוננברג אסף לסר מרדכי- משוב", אשר הינה הנתבעת 2 (להלן: "השותפות"). השותפות לא נרשמה אצל רשם השותפויות וחלוקת הרווחים בה נקבעה ביחס שווה של 50% לכל אחד מהשותפים.

ב. תחילה, עסקה השותפות בשני מיזמים, המיזם הראשון היה שילוב הסעות של מספר מפעלים במערכת אחת תוך חסכון בהוצאות לכל מפעל, מיזם זה פעל במשך כשנה, אולם לאחר מכן דעך. המיזם השני אשר שימש את עיסוקה העיקרי של השותפות היה רכישת תווי קנייה במחירים מוזלים משני ספקי תווים עיקריים- "ריבוע כחול ישראל" ו-"שופרסל בע"מ" (להלן: "הספקים"), ומכירתם ברווח ללקוחות השותפות.

ג. ביום 23.12.08 חתמו התובע והנתבע על מסמך בכתב יד ממנו עולה כי ברצונם של השניים לפרק את השותפות (ראה נספח 4 לתצהיר הנתבע נ/1) (להלן: "המסמך"). במסגרת המסמך, אשר חתום על ידי התובע והנתבע, הסכימו השניים, בין היתר, כי "אין יותר שותפות" (סעיף 1 למסמך), "כל הנכסים שייכים לשנינו וכל החובות חצי בחצי" (סעיף 3 למסמך), "שנינו רוצים להמשיך בשוק התווים" (סעיף 5 למסמך), "נדרש מימון להמשך הפעילות היות והעסק בגרעון" (סעיף 7 למסמך) וכן תנאים נוספים לפירוק השותפות.

ד. ביום 26.12.08 חתמו התובע והנתבע על הסכם מסודר לפירוק השותפות בו הצהירו כי השותפות תפורק ביום 31.1.09 ותחדל מכל פעילות (ראה נספח 5 לתצהיר הנתבע) (להלן" ההסכם"). הצדדים הסכימו כי הנכסים וחובות השותפות יחולקו בשווה והצהירו בהסכם כי ינהגו בנאמנות ובהגינות האחד כלפי השני. עוד הסכימו הצדדים, כי כל צד להסכם יהיה רשאי ו/או חופשי לנהל עסק בתחום בו עסקה השותפות בכפוף להסכמת השותפים.

ה. לאחר חתימת המסמך הוקמה ע"י הנתבע ביום 1.1.09 חברה שכונתה "אי תו תק בע"מ" (להלן הנתבעת 3), בשליטתה של גב' אורלי סוננברג, אשתו של הנתבע. במסגרת הנתבעת 3, הוסיף הנתבע לעסוק בשוק תווי הקנייה (ראה נספח 5 לתצהיר התובע).

ו. ביום 31.7.09 חתמו הצדדים על כתב העדר תביעות האחד כלפי השני, אשר נכתב בכתב יד ונחתם על ידי התובע והנתבע, בו הצהירו השניים כי סיימו את כל ההתחשבנויות בגין השותפות וכי לא יהיו להם כל תביעות, טענות או השגות האחד כלפי השני (ראה נ/5).

ז. ביום 1.8.10 פנה התובע במכתב לנתבע בו טען כי הנתבע הציג בפניו מצגי שווא לפיהם לשותפות היו בעיות אשראי, ובהסתמך על המצג, החליטו הצדדים על פירוק השותפות, אולם בדיעבד התברר לתובע כי הנתבע המשיך, לאחר פירוק השותפות, לנהל לבדו את העסק המשותף מבלי שקנה את חלקו של התובע. נוכח האמור, דרש התובע את מחצית חלקו ברווחים, אשר לטענתו עומדים על סך 750,000 ₪ בשנה (נספח 9 לתצהיר הנתבע).

ח. ביום 5.10.10 הגיב הנתבע למכתב התובע ודחה את כל טענותיו ודרישותיו. (נספח 10 לתצהיר הנתבע).

ט. ביום 14.11.10 הגיש התובע את התביעה דנן.

טענות הצדדים בתמצית:

3. לטענת התובע חלוקת העבודה בינו לבין הנתבע התנהלה כך שהנתבע עסק בחלוקת התווים במפעלים, בפעולות המכירה, בקשר ישיר עם הספקים והבנקים ובניהול המו"מ מולם, ואילו התובע היה אחראי על הצד הלוגיסטי של תפעול השותפות- קבלת הכנת הזמנות, הנהלת חשבונות, טיפול בכספים מול הבנקים, מעקב אחרי תשלומים וכיו"ב.

לטענת התובע, בתחילת שנת 2008 הודיע לו הנתבע כי אחד הספקים ("ריבוע כחול ישראל"), מסרב להעניק לשותפות אשראי ודורש תשלומים מראש או ערבות בנקאית על שיקים דחויים שהשותפות משלמת בגין רכישת תווים. כמו כן הודיע הנתבע כי לקוח גדול של השותפות המהווה כ- 20% מהמכירות, הודיע לו כי הוא מתכוון להפסיק את פעילותו עם השותפות.

לטענת התובע מצג זה שהציג בפניו הנתבע היה מצג שווא שיקרי, אשר מטרתו הייתה להניע אותו לוותר על חלקו בשותפות תמורת נזיד עדשים, אולם מכיוון שהנתבע הוא אשר היה אמון על קשרי החוץ מול הלקוחות וכן לנוכח החברות ארוכת השנים בינו לבין הנתבע, הוטעה התובע לחשוב שהפרטים שנמסרו לו הינם אמת והסכים לעצת הנתבע לסיים את השותפות. התובע הוסיף כי רק בדיעבד גילה כי למעשה הוצג בפניו מצג שווא ובפועל הנתבע הוסיף להפעיל את עסקי השותפות, כפי שהיו טרם הודע ללקוחות על הפסקת פעילותה.

התובע הוסיף כי בדיעבד אף גילה כי יתרת תווי השי שנותרו בשותפות טרם הפירוק, אשר נמסרו לחזקתו של הנתבע כחלק מההתחשבנות בין הצדדים, נוצלו על ידו על מנת ל"תקן" את ההודעה בדבר פירוק השותפות ולהמשיך ולהפעיל את השותפות הלכה למעשה.

עוד הוסיף התובע כי בדיעבד גילה כי עוד בטרם הביא אותו להסכים לפירוק השותפות, הקים הנתבע חברה חדשה- הנתבעת 3, אליה העביר את פעילות השותפות והמשיך במכירת תווי קנייה ללקוחת הישנים של השותפות.

לטענת התובע, על פי דוחות רווח והפסד בשנים שקדמו להוצאתו מהשותפות, עמד הרווח הממוצע של השותפות על 750,000 ₪ בשנה, ונוכח טענותיו כי הוצא מהשותפות בעורמה ובתרמית, הרי שהוא זכאי לקבל את זכויותיו במחצית השותפות, וזאת ע"י פירוק השותפות כאמור בסעיף 1 לפסק דין זה.

4. מנגד, הכחיש הנתבע את כל טענות התובע וטען כי המדובר בתביעה קנטרנית, המוגשת בחוסר תום לב ועושה שימוש לרעה בהליכי משפט בניסיון לגבות מהנתבע סכומים משוללי יסוד.

לטענת הנתבע, שיטת העבודה של השותפות הייתה רכישת תווי קנייה משני הספקים, תוך קבלת הנחה ואשראי משתנה לתשלום עבורם ומכירת התווים בהנחה קטנה יותר ובד"כ במזומן. בעוד שלצורך קבלת אשראי אצל הספק שופרסל נדרשה השותפות ליתן ערבויות בנקאיות, הרי שלאור היכרות אישית של הנתבע עם נציג מ"הריבוע הכחול ישראל", ניתן לשותפות אשראי ללא בטחונות מלבד שיקים עתידיים אותם מסרו עם קבלת התווים. הנתבע הוסיף כי בשנים 2008-2009, חל משבר כלכלי אשר השפיע על שוק האשראי במדינת ישראל ו"הריבוע הכחול ישראל" לא הסכים עוד להמשיך ולעבוד בדרך האמורה.

עוד טען הנתבע כי התובע אשר היה אחראי על העבודה המשרדית, ניהל את השותפות באופן רשלני ואף התקבלו נגדו תלונות רבות מלקוחות השותפות. הוסיף כי עלה מצידו חשד לאי סדרים בהתנהלותו של התובע ואף ביצע עסקה כושלת, אשר הביאה את השותפות לגירעונות גדולים. לאור האמור, בנוסף להודעת "ריבוע הכחול ישראל", התגבש בליבו של הנתבע הרצון לשנות את הדרך ובסופו של יום, לפרק את השותפות.

הנתבע הפנה להשתלשלות העניינים במהלכה פורקה השותפות. הוא הפנה למסמך, להסכם ולכתב העדר התביעות שנחתמו ע"י שני הצדדים בהסכמה מלאה ולעובדה, כי כבר במסמכים אלו הודיעו השניים הדדית, כי בכוונתם להמשיך ולעבוד בשוק התווים, אף עם לקוחות השותפות בעבר. עוד הוסיף כי כחלק מההסכמות בין הצדדים, נאות הנתבע להשאיר בידי התובע את שם השותפות, מספרי הטלפון, הפקס וכתובת המייל לשימושו האישי, דבר אשר נתן לתובע יתרון התחלתי, בו הוא אכן השתמש. הנתבע הוסיף כי רק ביום 1.1.09, לאחר ההסכם על פירוק השותפות הקים את הנתבעת 3 והחל לעבוד בשוק התווים כאשר לעיתים התמודד מול התובע עצמו.

אשר לטענות התובע לפיהם הציג בפניו מצגי שווא במטרה לנשל אותו מחלקו בשותפות, הכחיש הנתבע את הדברים בתוקף וטען כי במשך כל השנים העביר לתובע באופן שוטף ומלא כל מידע שהיה לו בדבר הלקוחות, הספקים והבנקים, התייעץ עימו והשניים קיבלו את כל ההחלטות בעניין באופן משותף. כך לטענתו היו הדברים באשר למגמת ההחמרה בתנאי האשראי של השותפות, אשר היה בידיעתו המלאה של התובע, כמו גם מצבה הכלכלי של השותפות וירידת הרווחים שלה. הנתבע הוסיף כי לא יעלה על הדעת שהתובע, בהיותו אדם בוגר ובעל תואר ראשון בכלכלה ובמנהל עסקים, לא ידע על המצב הכלכלי הקשה במדינה ובשותפות שהוא חלק ממנה וקיבל החלטות כה חשובות והרות גורל על סמך מידע שהעביר לו אדם אחר ומבלי לבדוק אותו.

מכל מקום הוסיף הנתבע כי המשבר הכלכלי היה רק אחת מן הסיבות בגינן היה מעוניין בפירוק השותפות, כאשר שב והפנה לחוסר שביעות רצונו מעבודתו של התובע.

5. במסגרת התיק דנן הגישו התובע והנתבע תצהירי עדות ראשית מטעמם. בהמשך
נוהל הליך הוכחות כאשר התובע והנתבע נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית
וחוזרת. בתום הדיון הגישו הצדדים את סיכומיהם כדת וכדין.

דיון והכרעה:

אציין תחילה, כי על פי הסכמת הצדדים, החלטתי בישיבה מיום 02/05/11 כי אדון בשלב הראשון בשאלת פירוק השותפות, ודבר זכאותו של התובע לביטול הסכם פירוק השופות.

6. לאחר שסקרתי את כתבי הטענות, תצהירי הצדדים והראיות שהונחו בפניי בעת
שמיעת הראיות, מצאתי כי דין התביעה להידחות, מקום שהתובע לא עמד בנטל
המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

כלל ידוע במשפט האזרחי הוא כי נטל ההוכחה מוטל על כתפיו של התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא). בעניין זה יפים דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים כרמל חיפה פ"ד נג (4) 526, שם קבעה:

"הכלל הראייתי הבסיסי, הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא, כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין 'המוציא מחברו עליו הראיה'. על פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על ‎50%. שאז, תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו. כלל זה הוא לכאורה יעיל, הוגן, רציונלי, אחיד וישים לכל משפט אזרחי...".

לפיכך, בעת בחינת התביעה דנן יש לבדוק אם התובע הרים את הנטל שרובץ לפתחו והוכיח, בשיעור העולה על מאזן ההסתברות הנהוג בתיקים אזרחיים כי הנתבע הוליך אותו שולל ו/או הציג בפניו מצגי שווא ובכך הוציא את התובע מהשותפות בדרך של עורמה ותרמית.

למרבה הצער, התשובה לשאלה זו הינה בשלילה. התובע לא השכיל להביא כל בדל ראיה של ממש שיש בה בכדי לעבות ולחזק את תביעתו, כאשר כל טענותיו באשר למעשיי הרמייה של הנתבע נטענו בעלמא ובצורה תיאורטית בלבד, ללא כל הוכחה או בסיס.

נכונים הדברים כבר משלב כתב התביעה שהגיש התובע. כאמור, טען התובע בכתב התביעה כי גילה בדיעבד שהנתבע פעל בעורמה ורמאות עת הציג בפניו מצגי שווא, באשר למצב האשראי ומצבה הכספי של השותפות אשר מטרתם הייתה לגרום לו לוותר על חלקו בשותפות, בעוד שבפועל הקים הנתבע את הנתבעת 3, אליה העביר את פעילות השותפות והמשיך במכירת תווי קנייה ללקוחת הישנים של השותפות. טענות אלו של התובע נטענו כולן כהשערה, כאשר התובע לא צירף לכתב התביעה כל ראיה או מסמך שיש בהם לבסס טענות אלו. התובע כלל לא הבהיר ולא פירט מתי ובאיזו דרך גילה בדיעבד כי המצגים שהציג לו הנתבע היו מצגי שווא, וכן לא הבהיר על סמך מה עולה טענתו כי המדובר במצגי שווא, כאשר הדעת נותנת כי לו היו בידיו הוכחות או מסמכים כלשהם באשר לאותה רמייה נטענת, היה מצרפם לכתב התביעה, או לכל היותר היה מציגם עת שמיעת הראיות.

זאת ועוד, התובע נמנע מלצרף לתצהיר עדות ראשית מטעמו מסמכים רלוונטיים, אשר נדרשים לצורך הכרעה בתביעה כגון המסמך, ההסכם וכתב העדר התביעות שנחתמו בין הצדדים. הוא אף נמנע מלפרט את כל העובדות הנוגעות למסמכים הנ"ל, שהן כאמור רלוונטיות ודרושות לצורך הכרעה בטענותיו. התנהגות זו של התובע מעלה חשש ממשי לחוסר תום לב וניקיון כפיים מצידו של התובע. כלל ידוע הוא כי על התובע לגלות לבית המשפט את כל העובדות הרלבנטיות, כדי לאפשר לבית המשפט להכריע בסכסוך, ואל לו להסתיר עובדות חשובות מבית המשפט אשר משמעותן פנייה לבית המשפט כאשר ידיו אינן נקיות. לעניין זה אף נקבע כי מי שמסתיר עובדה מהותית מבית המשפט, עלול לאבד מניה וביה את הסיכוי שבית המשפט ידון בתביעתו.

אוסיף עוד, כי התובע טען בתצהירו כי בינו לבין הנתבע התקיימו יחסי אמון ועל כן לא חשד במאומה, כאשר האחרון שכנע אותו לחתום על מסמכי פירוק השותפות. התובע שב על טענותיו באשר לאופן חלוקת העבודה בין השניים וטען כי במהלך 2008 פנה אליו הנתבע בסיפור לפיו "הריבוע הכחול ישראל" מסרבת להעניק לשותפות עוד אשראי ודרש תשלומים מראש או ערבות בנקאית, דבר ששינה לחלוטין את מצבה הכלכלי של השותפות. בנוסף סיפר לו הנתבע, כי לקוח גדול המהווה כ- 20% מהמכירות הודיע לו על סיום עבודתם המשותפת. לטענת התובע, נוכח דברים אלו שוכנע התובע כי לא ניתן עוד לקיים את השותפות ונאות לפרק אותה, וזאת מבלי לדעת כי מדובר בתחבולה של הנתבע להוציאו מהשותפות ולהמשיך להפעילה לבדו באמצעות חברה אחרת, דבר אשר נודע לו רק בדיעבד. התובע הוסיף וטען כי תוך הטעייתו שלא ניתן עוד לפעול בתחום מכירת תווי הקנייה, החתים אותו הנתבע על המסמכים לפיהם כל אחד מהצדדים יוכל להמשיך ולפעול בשוק מכירת תווי הקנייה, אף שהיה לו ברור כי התובע אינו מתכוון לעשות כן. התובע הוסיף כי הנתבע הוא שניסח את המסמך והתעקש על הכנסת הסעיף האמור, על אף שהצהיר בפני התובע כי אין בכוונתו לעשות כן. לטענת התובע גם ההסכם נוסח ע"י הנתבע או מי מטעמו. התובע שב על טענותיו כי בדיעבד גילה שהנתבע המשיך לעבוד בשוק תווי השי וכי עוד טרם הביא אותו להסכים לפירוק השותפות, הקים את הנתבעת 3 והעביר אליה את פעילות השותפות.

כאמור, גם בתצהיר זה העלה התובע טענות קשות כנגד הנתבע אשר לטענתו פעל נגדו ברמייה והחתים אותו על מסמכים בתחבולות ותוך הצגת מצגי שווא. אולם גם במסגרת תצהיר זה ובמסמכים שצורפו לו לא הציג התובע כל בדל של ראיה שיש בו בכדי לתמוך בטענות אלו. התובע שב וטוען כי הנתבע הציג בפניו 2 מצגי שווא בנוגע לאשראי שדורשה "הריבוע הכחול ישראל" וכן באשר ללקוח שביקש לסיים את עסקיו עם השותפות, אולם בסופו של יום, לא הציג התובע כל ראיה שיש בה כדי להוכיח כי מצגים אלו, אם אכן הוצגו לו, היו אומנם מצגי שווא. התובע לא הניח לפתחו של בית המשפט כל ראיה או מסמך או תצהיר של נציג מטעם "הריבוע הכחול ישראל", אשר יפריך או יסתור את טענות הנתבע בדבר שינוי תנאי האשראי של השותפות. כך גם באשר לאותו לקוח גדול, אשר התובע נמנע מלהזכיר את שמו בתצהיר, לא הובאה כל ראיה כי לקוח זה לא ביקש באמת לסיים את עסקיו עם השותפות. אף במסגרת ההסכם והמסמך, לא נאמר דבר וחצי דבר באשר לסיבות בגינן פורקה השותפות. נוכח זאת, ברור כי ללא ראיות מבססות, המוכיחות כי המצגים שהראה לו הנתבע היו מצגי שווא, אין ביכולתו של התובע לעמוד בנטל ולהוכיח כי אלו הוצגו על ידי הנתבע על מנת לרמות ולהערים עליו.

בנוסף, העלה התובע לראשונה בתצהיר, טענות כאילו הנתבע הציג בפניו מצג שווא לפיו אין ביכולתו או בכוונתו להמשיך ולעבוד בשוק תווי הקנייה, אולם אף בנוגע ל"הבטחה" זו לא הביא התובע כל ראיה או עדות של צד אובייקטיבי ובמצב זה ברור שאין היא יכולה לעמוד או לסתור את המסמך עליו חתם התובע בכתב ידו ומרצונו החופשי, לפיו "שנינו רוצים להמשיך בשוק התווים", ובהמשך את ההסכם בו נקבע כי "כל צד להסכם זה יהיה רשאי ו/או חופשי לנהל עסק בתחום שבו עסקה השותפות בכפוף לסעיף 5.3 והסכמת השותפים".

בהמשך נוהלו הוכחות בתיק, כאשר מטעם התובע העיד הוא עצמו, אולם אף במהלך ההוכחות לא עלה בידיו של התובע לעמוד בנטל העומד עליו ולהציג ראיות שיוכיחו את תביעתו. לעניין זה די לי להפנות לכמה ציטוטים מחקירתו הנגדית של התובע:

ש. ...למה החלטת לחתום על מסמכי פירוק השותפות.
ת. הציבו בפניי מצב הספק אחד משני הספקים שלנו הגדולים שאנו תלויים בו באופן מלא, ריבוע כחול ישראל, משנה את תנאי המכירה, ולא מסכים יותר לתת אשראי כפי שנתן עד כה. בנוסף לכך אחד הלקוחות הגדולים שהוא כעשרים אחוז מהמחזור השנתי זאת אוניברסיטת ל"א, בודק אפשרויות לעבור לספק אחר.
ש. איך אתה יודע, בהנחה שאלה הסיבות שאתה הסכמת לפרק את השותפות, ששני הדברים האלה לא התקיימו באמת.
ת. אני לא בדקתי ולא יודע אם מה שסיפר לי אסף נכון או לא נכון. (עמ' 7, ש' 4-12 לפרוטוקול מיום 6.12.11).

דברים אלו, כפי שבאו מפיו של התובע עצמו, עומדים בפני עצמם ומשמיטים טוטאלית את הבסיס העובדתי עליו נשענת עילת תביעתו. עדות זו מעידה כאלף עדים, כי אין ביכולתו של התובע ולא עלה בידו להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו. לעניין זה אף הוסיף התובע והעיד:

ש. הייתה לך בעיה לבדוק איתו את אמינות הדברים שאתה טוען שאסף אמר לך?
ת. באופן מעשי לא הייתה לי בעיה, בפועל לא עשיתי את זה. (עמ' 16, ש' 7-8 לפרוטוקול).

באשר לטענתו לפיה הציג בפניו הנתבע מצג שווא לעניין הפסקת הפעילות של אוניברסיטת תל אביב מול השותפות, העיד התובע:



האם הכרת את המנהלים באוניברסיטה מדוע לא הרמת אליהם טלפון, ושאלת אותם אם הם באמת מתכוונים לעזוב.

ת. לא ראיתי סיבה לעשות את זה, כי כפי שאמרתי קודם נתתי בו אמון מלא.


האם בשלב הכנת התביעה לא חשבת להרים אליהם טלפון ולשאול אם עדיין עובדים עם אסף.

ת. לא. (עמ' 9 ש' 19-23 לפרוטוקול).

צא ולמד כי התובע עצמו מעיד כי כלל לא בחן בפועל או מצא אישור כלשהו, אף לא בדיעבד, לחשדותיו לפיהם הציג בפניו הנתבע מצג שווא עת הודיע לו כי בכוונת הלקוח להפסיק את עסקיו עם השותפות וכי אין בידיו כל בדל ראיה לפיה אין המדובר למעשה במצג אמת.

בסופו של יום חתם התובע על המסמך ועל ההסכם לפירוק השותפות מרצונו החופשי, כאשר אלו כוללים בתוכם הסכמה פוזיטיבית שלו לפיה יכול כל אחד מהצדדים להמשיך ולעסוק במכירת תווי קנייה. בהמשך אף חתם התובע על כתב העדר תביעת. בכתב התביעה טען התובע בהרחבה, כי חתימתו על ההסכמים האמורים נבעה נוכח מצגי שווא שהציג בפניו הנתבע ועל כן מדובר בחתימה שהושגה ברמאות ועורמה. אולם, כפי שהתובע עצמו העיד, אין ברשותו כל ראיה המוכיחה כי המצגים אשר הוצגו בפניו אכן היו מצגי שווא או כל ראיה אחרת המצביעה על מעשי הרמייה של הנתבע. כל טענותיו של התובע בעניין הינן טענות תיאורטיות אשר נטענו כולן בעלמא ועל דרך ההשערה ובמצב דברים זה, ברור שאין הן יכולות לעמוד כנגד המסמכים בכתב עליהם חתם התובע.

אם לא די במכלול הנ"ל, הרי מן המסמכים שצורפו ע"י הנתבע לתצהיר העדות מטעמו עולה כי בניגוד לטענותיו של התובע בעדותו, התובע היה מודע היטב להמשך פעילותו של הנתבע בשוק תווי הקנייה. כך עולה מתכתובת מיילים בין התובע לבין גב' נורית שמש מחברת כלל. במייל שנשלח לנתבע ביום 19.1.09, מועד המאוחר לחתימת ההסכם והקמת החברה החדשה של הנתבע, אשר נושאו "המשך התקשרות של כלל מול אסף" שאל התובע את נורית: "אני לא בטוחה שהבנתי את בקשתך. המטרה של המסמך היא להבהיר שאין לך בעיה שנבחר באסף כספק התווים". לכך השיב התובע באותו יום: "משוב הודיעו על הפסקת הפעילות מולכם, לאור זאת כלל חופשייה להתקשר עם מי שהיא מבקשת לצורך רכישת תווי קנייה וזה בסדר מבחינתי ואין ולא יהיו לי כל תביעות לכלל בעניין הזה..." .(נספח 7 לתצהיר התובע).

נוכח האמור עולה כי התובע היה מודע היטב להמשך פעולתו של הנתבע בשוק תווי הקנייה, בהתאם לחתימות הצדדים על המסמך וההסכם. יתירה מכך, התובע אף חתם חודשים רבים לאחר מכן על כתב העדר תביעות, בו הצהיר כי סיים את כל ההתחשבנויות בגין השותפות וכי לא יהיו לו כל תביעות, טענות או השגות כלפי הנתבע. זאת כאשר אין עוררין כי בשלב זה כבר הקים הנתבע את הנתבעת 3, פעל באמצעותה בשוק תווי הקנייה והתובע היה מודע היטב לפעילות זו, כפי שעולה מתכתובת המיילים המפורטת.

אוסיף כי לא מצאתי את הסבריו של התובע באשר לנסיבות שהובילו אותו לסיום השותפות כמספקים בנסיבות העניין. התובע הינו אדם משכיל, בעל תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים ותואר שני במשפטים. השכל הישר אינו יכול לקבל את טענתו לפיה קיבל "פשוטו כמשמעו" את המידע שהעביר לו הנתבע ופעל על פיו מבלי לבחון אותו בעצמו. אומנם התובע טען כי יחסי הקרבה בינו לבין הנתבע הם שגרמו לו לתת בנתבע אמון, אולם טענה זו איננה מתקבלת לטעמי על הדעת שעה שמדובר בנושא כה מהותי ומשמעותי בחייו של התובע- השותפות בה השקיע את מרצו שנים ארוכות, אשר אף שימשה כמטה לחמו. לא זו אף זו, התובע במהלך חקירתו הנגדית, אישר כי הייתה לו מעורבות מסויימת במצבה הכספי של השותפות, כאשר נשאל. העיד התובע במהלך חקירתו הנגדית:



האם אתה יודע מהבנק את מצבה הכספי והתזרמי של השותפות.

ת. ידעתי את מצבה הכספי והתזרמי של השותפות ללא קשר עם הבנק.
ש. אני מפנה לסעיף 18 לתצהיר שלך, אני אומרת לך שאתה היית מעורב בכל הפעילות של אסף בנושא הבנקים והספקים הגדולים.
ת. במידה מסוימת כן. (עמ' 10, ש' 2-6 לפרוטוקול).

בהינתן מכלול האמור, ומהתרשמותי הישירה והבלתי אמצעית, הגעתי למסקנה כי עדותו של התובע במהלך חקירתו הנגדית, הייתה בעייתית ומפוזרת ולא הותירה עליי רושם חיובי ואמין. לאמור יש להוסיף את העננה הכבדה העולה מעל תום ליבו של התובע, עת נמנע מצירוף מסמכים רלוונטיים לכתב התביעה. צירוף כל אלה הביאני למסקנה כי לא ניתן לתת אמון של ממש בגרסת התובע, אשר אף לגופה, כפי שכבר הובהר, לא הוכחה כלל.

סוף דבר, התובע על עמד בנטל המוטל עליו, לא הוכיח את תביעתו בדרגה העולה על מאזן ההסתברות הנהוג בתיקים אזרחיים, ולמעשה אף לא בשיעור המתקרב לכך. נוכח זאת אין כל מקום לקבל את התביעה ודינה להידחות.

7. נוכח החלטתי כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו, אין למעשה כל צורך להיכנס לנבכי עדותו של הנתבע, אולם אציין בתמצית כי ככלל מצאתי את גרסתו של הנתבע סדורה, עניינית ועולה בקנה אחד עם ראיות אובייקטיביות שהונחו לפתחו של בית המשפט, ואף לגופה של התביעה, מצאתי לתת בה אמון אל מול גרסת התובע.

8. עוד מצאתי לציין כי לא מצאתי מקום לדון בטענות חדשות ובקשות לסעדים חדשים שהעלה ב"כ התובע לראשונה בסיכומים מטעמו, אשר לא נטענו על ידו קודם לכן בכתבי הטענות, בהיותם מהווים הרחבת חזית אסורה.

9. אי לכך, ולאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה על כל חלקיה.

הנני מחייב התובע לשלם לנתבע מס' 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ נכון להיום.










לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מיסוי שותפות

  2. סיווג שותפות

  3. תקנות השותפות

  4. שותפות לא רשומה

  5. עורך דין שותפות

  6. הפרת הסכם שותפות

  7. פירוק שותפות עסקית

  8. פירוק שותפות בחברה

  9. הסכם פירוק שותפות

  10. שותפים לחיצת יד

  11. בעלות משותפת במושע

  12. הסכם הפסקת פעילות שותפות

  13. פירוק שותפות לראיית חשבון

  14. הוצאת שותף משותפות

  15. תביעה כספית בפירוק שותפות

  16. מלכ''ר או עוסק מורשה

  17. הסכם שותפות מוסך מכונאות רכב

  18. חוזה שותפות מועדון לילה

  19. חלוקת נכסי שותפות בפירוק

  20. הפרת הסכם שותפות - התיישנות

  21. פיצויי פיטורים בפירוק שותפות

  22. תביעה על שותפות עסקית בכפיה - פרוטקשן

  23. תביעה לתשלום שעניינה הסכם פירוק שותפות

  24. פקודת השותפויות נוסח חדש תשל''ה – 1975

  25. קניית קרקעות בחו''ל - הפרת הסכם שותפות עסקית

  26. הוסכם בין הצדדים כי התובע ירכוש 30% מהעסק ונחתם הסכם שותפות

  27. הסכם קונסיגנציה לפיו יספק לבית העסק שבבעלות משותפת משקאות חריפים במחירים מוסכמים

  28. סעיף 31 לחוק המקרקעין, כל שותף רשאי, בלי הסכמת יתר השותפים, להשתמש במקרקעין המשותפים

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון