חלוקת משכורת בין הנושים

דוגמא לפסק דין בנושא חלוקת משכורת בין הנושים: מונחת בפני בקשה למתן הוראות באשר לאופן חלוקת התשלומים בין המשיבות, וזאת בגין ארבעה צווי עיקול שהוטלו על משכורת שנמצאת בחזקת המבקשת. העובדות הצריכות לענייננו: החייב, X רמי ת.ז. X(להלן "החייב") עובד אצל המבקשת ומשתכר מדי חודש כ- 4,361 ₪. במשרדי המבקשת נתקבלו ארבעה צווי עיקול על המשכורת של החייב וזאת בהתאם לפירוט הבא: צו עיקול מאת מס הכנסה מיום 26.7.11 ע"ב 34,810 ₪. צו עיקול מאת בנק יהב בע"מ שהוטל ביום 7.11.11 ע"ס 6,599.44 ₪. צו עיקול מאת בנק דיסקונט לישראל בע"מ שהוטל ביום 8.12.11 ע"ס 5,258.41 ₪ . צו עיקול מאת מס הכנסה שהוטל ביום 3.5.12 ע"ס 79,892 ₪. המבקשת פנתה ללשכת ההוצאה לפועל בכדי לקבל הוראות כיצד עליה לשלם לנושים של החייב, בהתאם לעיקולים. שאלה זו הועברה מההוצאה לפועל לבית משפט זה, וזו הבקשה שלפני. לאחר הגשת הבקשה וקבלת עמדת הצדדים התברר כי הוטל אצל המבקשת עיקול נוסף ביום 30.10.12, על ידי בנק הפועלים בע"מ ע"ס 8546.56 ₪. הבקשה: המבקשת הודיעה כי אין לה עניין בשאלה למי עליה לשלם או באיזה אופן, אולם היא מבקשת שבית המשפט יורה כדלקמן: לתת הוראות לגבי אופן וסדר התשלום - האם התשלום ישולם במלואו כל פעם לאחת המשיבות לפי סדר או שמא התשלום ישולם לכל המשיבות יחדיו ובאופן שווה. לתת הוראה מפורשת באשר לאופן התשלום למשיבה א' אשר הטילה שני עיקולים כל אחד מהם בתקופה שונה. לתת הוראות באשר לעיקולים נוספים שיוטלו ככל שיוטלו. להורות כי יקוזז וכן להורות ממי יקוזז סך של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ואגרת ביהמ"ש בגין הגשתו של הליך זה שהמבקשת נאלצה להגישו. תגובה מטעם משיבה 1: אין חשיבות לסדר הטלת העיקולים לעניין הקדימות ביניהם (דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכה, חלק א' - מהדורה חמישית, (ספטמבר 2003) עמ' 302) לפיכך על המבקשת לחלק את הכסף באופן שווה בין המשיבים 1-3. המשיבה 1 גם הבהירה כי מדובר על שני עיקולים מאת מס הכנסה בגין אותו חוב. תגובה מטעם המשיבה 2: 1. תכלית העיקול היא למנוע מצב בו עלול חייב להבריח נכסיו מנושיו (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה 9 עמ' 535). ככול שהמחזיקה מחויבת לשלם כספים לחייב עליו לעשות כן כלפי הזוכה ולפי הוראות הזוכה. במקרה שקיימים מס' נושים שנכנסו בנעלי החייב המעוניינים בקבלת אותם כספים של החייב שעוקלו כדין מתעוררת בעיה כבעניינינו. בשיטת המשפט הישראלית לא מוקנה לעיקול מעמד של בטוחה ולא מוענקת עדיפות מיוחדת למעקל, העיקול נתפס כסעד דיוני בלבד ואינו מעניק עדיפות למעקל, כל המעקלים זכאים לחלק יחסי מהעיקול לפי גובה החוב כלפיהם (פ' לרנר, "על עיקול משכורות במשפט הישראלי" הפרקליט מ"ח התשס"ה 2004 עמ' 35-36). ס' 76(א) אומר שבעת קבלת כספים בעקבות הליך זהה שנקטו מספר נושים יש לחלק את הכספים בשיעור יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים. כאשר החריג לכלל זה נמצא בס' 76(ג) הדן בדין קדימה. המשיב 1 הטיל עיקול מכוח ס'7- 7ב' לפקודה אשר אין בהם כדי להעניק לו דין קדימה ויש לחלק את הכספים בין המשיב 1 למשיבים 2-3 בהתאם לחלק היחסי בחובות וזאת על דרך של היקש מס' 76(א) לחוק). תשובת המבקשת לתגובות המשיבות: המבקשת מסכימה עם טענת המשיבות 2-3 כי יש לפעול ע"פ ס' 76 א' ולחלק את הכספים באופן יחסי ע"פ גובה החוב. המבקשת חולקת על טענות המשיבה 1 כי יש לחלק את הכסף באופן שווה בין הנושים. אומנם יש להתייחס באופן שוויוני אל הנושים, אולם שוויון יבוא לידי יישום רק אם החלוקה תהיה יחסית לגובה החוב (תא (ת"א) 34388/06 דאטה פרו בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [פורסם במאגרים המשפטיים]). יש משמעות למועד הטלת העיקול, לעניין ההשפעה על החלק היחסי של כל זוכה. נראה שלמשיבה 1 יש קדימות רק בהליכי פשיטת הרגל ע"פ פק' פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם - 1980. על כן המבקשת ביקשה שהמשיבה 1 תבהיר האם העיקול שהטילה הוא ע"פ ס' 78(2) לפק' פשיטת הרגל או ע"פ ס' 78(3)(ב) לאותה פקודה. ביום 9.10.12 המשיבה 1 הגישה הבהרה, ובה פירטה כי העיקול דנן לא הוטל מכוח פק' פשיטת הרגל אלא מכוח פק' המסים (גביה), ובהמשך הבהירה כי אין היא טוענת לעדיפות אלא לחלוקה שיוויונית. כל הצדדים נתנו את הסכמתם לכך שביהמ"ש ייתן את הכרעתו ע"ס החומר המצוי בתיק. הכרעה: הסוגיה שעומדת בפני הינה הכרעה בתחרות זכויות ביחס לכספים המוחזקים בידי צד ג' לפי הכללים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ובדין. נקבע בס' 76(א) לחוק ההוצאה לפועל : "76. (א) הגישו זוכים אחדים כמה בקשות לביצוע פסק דין אחד או פסקי דין אחדים נגד חייב אחד, ייזקפו הכספים שנתקבלו עקב הליכים לפי חוק זה בתחילה לחשבון החוב של הזוכה שנקט הליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים; נתקבלו כספים כאמור עקב הליך שנקטו כמה זוכים - ייזקפו הכספים שנתקבלו בתחילה לחשבון ההוצאות והאגרות שהוציאו אותם זוכים בנקיטת ההליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, בשיעור יחסי לגובה ההוצאות והאגרות כאמור, ולאחר מכן לחשבון החוב של זוכים אלה, בשיעור יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים; לעניין זה, יראו עיקול של נכס, מכירתו או מימושו בדרך אחרת, כהליך אחד." בשיטת המשפט הישראלית, כל הנושים המעקלים זכאים לחלק יחסי מהעיקול לפי גובה החוב כלפיהם. שיטה זו שומרת על עקרון השוויון ומביאה לתוצאה צודקת (ד"ר פבלו לרנר, על עיקול משכורת במשפט הישראלי, הפרקליט מח 30, תשס"ה-2004 עמודים 35-36). מכאן, שאינני רואה מקום לטענת המשיבה 1 לכך שיש לחלק את הכספים הנמצאים בחזקת המבקשת באופן שווה בין הנושים ולא ביחס לגובה החוב של כל נושה ונושה. יתרה מזו, אילו ביקשה המשיבה 1 לפעול ע"פ פקודת פשיטת הרגל כהצעת המבקשת הרי שהיא הייתה במעמד של נושה מובטח, אולם המשיבה 1 בחרה לפעול בדרך שונה ועל כן עלי לפעול ע"פ הוראות חוק ההוצאה לפועל. מכאן שאני מורה כי כספי משכורתו של החייב יחולקו בין הנושים ביחס לגובה החוב של כל נושה ונושה. כך גם על המבקשת לפעול בכל מקרה בו יוטל עיקול נוסף שאינו בדין קדימה. היות ורק המשיבה 1 התנגדה לאופן החלוקה שהוצע על ידי המבקשת, וקיבלתי הן את עמדת המבקשת והן את עמדת המשיבים 2-4 הרי שהמשיבה 1 תישא בהוצאות המבקשת בגובה אגרת בית המשפט ובשכר טרחת בא כוח המבקשת בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. נושהמשכורת