להלן פסק דין בנושא יחסי עובד מעביד של עובד עירייה פסק דין בפנינו תביעה במסגרתה התבקש בית הדין להצהיר על קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובע לבין הנתבעת 1, עירית ירושלים, ועל כן לקבוע בהתאם, כי התובע זכאי לתנאי פרישה כשל עובדי העיריה. העובדות עירית ירושלים (להלן: העיריה) הינה הבעלים של "בית המודל" - מודל העיר ירושלים, הנמצא בכיכר ספרא בירושלים, אשר מוחזק על ידי נתבעת 2, העמותה לתכנון פיתוח ושימור אורבני (להלן: העמותה). בית המודל הינו כלי תכנוני לצרכי פיתוח העיר ירושלים, לשימוש העיריה ולשימוש מתכנני ירושלים אדריכליה, לקידום מחקר, לתכנון עיצוב, פיתוח ושימור בערים היסטוריות וליישומים, וכן בפעולות חינוך וסדנאות בנושא של תכנון ושימור ירושלים. הדגם משמש גם להצגה לקהל הרחב. התובע עבד בפרויקט בית המודל, מיום 1.11.89 ועד 4.2.04. החל מחודש יוני 93' שימש התובע כמנהל בית המודל. לתובע הונפקו תלושי שכר על ידי נתבעת 1, פרט לחודש עבודתו האחרון. התובע פוטר בהודעת מר איתן מאיר (להלן: מאיר), מיום 5.1.04 (נספח א לכתב התביעה). מאיר הינו חבר הועד המנהל של העמותה ומ"מ יו"ר הועד המנהל. במועד מתן ההודעה שימש מר מאיר גם כמנכ"ל עירית ירושלים. יו"ר הנתבעת 2 הינו ראש עירית ירושלים. ביום 7.10.03 נערך לתובע שימוע, בנוכחותו ובנוכחות בא כוחו. בשימוע נכחו מר מאיר, מר אורי שטרית - מהנדס העיר (להלן: שטרית) ומר בני בן צבי. ביום 21.10.03 מסר התובע באמצעות ב"כ, תגובה מפורטת בכתב לטענות שהועלו בישיבת השימוע. טענות הצדדים 7. לטענת התובע, הוא עובד עירית ירושלים וחל עליו ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 15.3.73 (להלן: ההסכם הקיבוצי), הקובע את תנאי ההעסקה של העובדים לפי מקצועם ודרגותיהם. התובע טען, כי הוא פוטר שלא כדין, כעובד הנתבעת 2 ולא עובד העירייה. הליך פיטוריו לא נעשה על פי ההסכם הקיבוצי ולא לפי הוראות סעיף 171 א לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: פקודת העיריות). לפיכך, פיטוריו מעירית ירושלים אינם תקפים והם מבוטלים. 8. כן טען התובע, כי לא קיבל את תנאי הפרישה להם הוא זכאי בעת פיטוריו, כעובד בעירית ירושלים. על פי ההסכם הקיבוצי יש לראות את התובע כמבוטח בפנסיה תקציבית, ולכן הוא זכאי לפנסיה תקציבית מיום פרישתו או בתום התקופה של ההודעה המוקדמת המתחייבת לגבי עובדי עירית ירושלים, של 60 יום. כן טען כי הוא זכאי למענק פרישה. לחילופין טען התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מוגדלים ול- 6 חודשי הסתגלות. כנגזרת של 70% משכר מנכ"ל עירית ירושלים, בהיותו הממונה על בית המודל. 9. לטענת הנתבעת 1, התובע הועסק בתקופה הרלוונטית על ידי הנתבעת 2, ובינו לבין העיריה לא התקיימו יחסי עובד מעביד. ההסכם הקיבוצי לא חל עליו, אלא זכויותיו נקבעו בחוזה העסקה בינו לבין הנתבעת 2 (נספח א לכתב ההגנה). כן טענה העיריה, כי התובע היה כפוף למהנדס העיר, כיו"ר ועדת בית המודל. כפיפותו של התובע למנכ"ל העיריה ולראש העיריה הייתה מתוקף תפקידם כאורגנים של העמותה ולא מתוקף תפקידם בעירייה. 10. לטענת נתבעת 2, התובע עבד בנתבעת 2 בכל תקופת עבודתו בבית המודל, פרויקט אותו מפעילה העמותה, ולא היה עובד עיריה. כן נטען, כי התובע הועסק מכוח הסכם אישי, שהסדיר את תנאי העסקתו (נספח א). דיון והכרעה 11. השאלה שצריכה הכרעה בענייננו, הינה אפוא, מי מבין הנתבעות, העיריה או העמותה, הינה המעבידה של התובע, וכפועל יוצא מכך, האם פיטורי התובע נעשו כדין, בהליך המתחייב. לטענת התובע, הוא היה עובד העיריה, ולכן זכאי לתנאי העסקה ולתנאי סיום ההעסקה כנהוג וכמקובל אצל העיריה, לרבות פנסיה תקציבית, מענק פרישה ופיצויי פיטורים. לטענת הנתבעות, כאמור, התובע היה עובד העמותה ולא עובד עיריה. 12. פסק הדין המנחה בשאלת זהות המעביד הינו, דב"ע נב/142-3 חסן עליאה אלהרינת נ' כפר רות ואח', פד"ע כד 535, סעיפים 15-16 (להלן: כפר רות) נקבע: "בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו ולטעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון, להוכיח את טענתו, הוא יוכיחה אם ישכיל להראות כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה: ובין הצד השלישי לעובד ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה" (פסקה 16). בענייננו, קיים חוזה עבודה בין התובע לעמותה. הא ותו לא. אולם, בכך לא די. כפי שנקבע בפסיקה נקבעים יחסי עובד - מעביד כ"מסקנה משפטית הנלמדת ממערכת עובדות מסוימות" אשר עמדה בבסיס מערכת היחסים בין הצדדים (דב"ע לא/27-3 עירית נתניה - דוד בירגר פד"ע ג 177). על כן, עלינו לבחון את התשתית העובדתית בענייננו, ואת כלל הנסיבות. 13. בפסק הדין בעניין כפר רות נקבעו מספר קריטריונים לבחינת השאלה אם מתקיימים יחסי עובד-מעביד. עוד נקבע בפסק הדין, כי בבוא בית הדין להכריע בסוגיית זהותו של המעביד עליו להידרש לשאלות כגון: מי נהנה מעבודתו של העובד, מי פיקח על עבודתו ואישר את חופשותיו, מי סיפק לו את הציוד והחומרים ונשא בחובה לתשלום שכרו וכן מי קיבל את העובד לעבודה ומי היה מוסמך לפטרו. כמו כן יזקק בית הדין לשאלות: כיצד ראו הצדדים את יחסיהם וכיצד הגדירו אותם, שאלת רציפות הקשר, עקביותו, זהותו של הגורם הנושא בתשלומי המס והאם משתלב העובד בעיסוקו המרכזי של אותו גורם הנטען להיות מעבידו. בנוסף למבחנים אלה קבע בית הדין הארצי לעבודה כי ההכרעה בשאלת זהות המעביד צריכה להיעשות בכפוף לשיקולי מדיניות, ביניהם שיקולים של אכיפה יעילה של זכויות חוקתיות וזכויות מכוח משפט העבודה המגן. 14. בע"ע 431/07 ד"ר יפתח סוכנובר נ' מ"י (טרם פורסם, פסה"ד מיום 6.4.2008), סוכמו לאחרונה המבחנים לקיומם של יחסי עובד ומעביד: "המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עובד - מעביד הוא "המבחן המעורב" (ע"ע 300021/98 עו"ד זאב טריינין - מיכה חריש ומפלגת העבודה; פד"ע לז 433). בבסיס המבחן המעורב נמצא מבחן ההשתלבות על שני צדדיו: הפן החיובי והפן השלילי ובנוסף עליו מבחני משנה נוספים ובהם הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי תשלומי החובה, תשלומי מס ערך מוסף, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד (פרשת אייזיק; ע"ע 300275/98 ויסלר- מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות). עם זאת נפסק כי המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה שמכיל המבחן המעורב הוא מבחן ההשתלבות, ויש לתת לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב". בע"ע 627/05 עו"ד משה נדב נ' עיריית תל אביב יפו, אשר ניתן ביום 4.1.07 והדומה לענייננו, נקבע, כי בנסיבות העסקה בלתי שגרתיות, יוכרע מעמדו של המועסק בעיקר על יסוד הערכה כוללת של הנסיבות העובדתיות. כן נקבע, כי התנהגות הצדדים מהווה סממן חשוב המעיד על מעמדו של המועסק כ"עובד" ועל החיובים החלים על הצדדים כתוצאה מכך, לאור מהות היחסים שנקשרה ביניהם לאמיתה. להלן נבחן את התקיימות המבחנים והקריטריונים השונים בענייננו. היחסים בין הנתבעות 15. מן הראיות שהוגשו, עולה, כי העמותה הינה אישיות משפטית עצמאית ונפרדת מהעיריה, המתנהלת על פי תקנון משלה, ובעלת תקציב עצמאי. פעילות בית המודל מהווה חטיבה ארגונית בתוך העמותה (ר' תצהירו של מר יקי בכר). כן הוכח, כי בית המודל נמצא בבניין העירייה בכיכר ספרא רק משנת 1994, והוא משמש ככלי תכנוני לצורך פיתוח העיר ירושלים. העמותה מחזיקה בהשאלה את דגם העיר ירושלים שבבעלות העיריה, מתחזקת אותו באופן שוטף ומרחיבה אותו. מתוקף כך, לעמותה עובדים משלה, אותם היא מעסיקה בחוזים בינה לבינם. העמותה העסיקה את התובע כעובד העמותה, באמצעות חוזה עבודה שהסדיר את העסקתו של התובע בעמותה. יש לציין, כי פעילותו של בית המודל אינה חלק בלתי נפרד מפעילות העיריה. מדובר כאמור, בכלי תכנוני, המשמש את העיריה, אולם אין היא חייבת להחזיק בו לשם הגשמת מטרותיה. מדובר בפעילות שהיא מחוץ לליבת העשייה של העיריה, ולכן היא מבוצעת על ידי עמותה חיצונית לעיריה. אף לא נטען, על ידי התובע, לקיומם של תפקידים מקבילים לתפקידו, בעיריות אחרות. קבלה לעבודה ופיטורים 16. דרכי מינויים של עובדים לעיריה נקבעו בתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), תש"ם-1979 ופקודת העיריות (נוסח חדש). כפי שעולה בבירור מסעיף 170 לפקודת העיריות, מינוי עובדים לעיריה חייב להיעשות במכרז. אין מחלוקת כי התובע לא התקבל במכרז, כפי שנקבע לגבי עובדי עיריה. התובע התקבל לעבודה על ידי העמותה בשנת 1989, כמודליסט בבית המודל. בין התובע לעמותה נחתם, כאמור, הסכם עבודה (נספח א). ביום 22.1.98 נחתם חוזה עבודה נוסף בין התובע לעמותה, שאף הוא קובע כי התובע עובד העמותה ולא העיריה. מנגד, בין התובע לבין העיריה אין חוזה עבודה או כתב מינוי או מסמך כלשהוא המעגן יחסי עבודה בין התובע לעיריה, ואף לא קיים תיק אישי במנגנון העיריה כפי שנדרש ונהוג לגבי כל עובד המתקבל לעבודה, כך עולה מתצהירו של מר יהונתן לוירר, ראש מינהל משאבי אנוש בעירית ירושלים. 17. ועוד. בהסכם העבודה שנחתם בין התובע לבין הנתבעת 2 נכתב בהאי לישנא: "9. למניעת ספק מוצהר בזאת כי על אף האמור בסעיף 8 לעיל העובד אינו ולא יחשב כעובד עירית ירושלים" (נספח א לכתב ההגנה). התובע לא התקבל לעבודה כעובד עיריה, ומשנת 1989 ועד סיום עבודתו בנתבעת 2, לא קיבל התובע כתב מינוי לקביעות מנתבעת 1; התובע לא עמד בפני וועדת מכרזים של העיריה לקבלת עובדים. העיריה אף לא חתמה עם התובע על חוזה העסקה כלשהו, ולא פיטרה את התובע. התובע התקבל לעבודה על ידי מהנדס העיר, על ידו גם פוטר, אולם, מהנדס העיר נושא תפקיד בעמותה. על מכתב הפיטורים של התובע חתום מר מאיר, כמ"מ יו"ר העמותה (נספח א). אף ההליכים שקדמו לפיטורים, לרבות השימוע, התקיימו על ידי העמותה ומוסדותיה. כל הליך הפיטורים נעשה על ידי האורגנים של העמותה. מר שטרית, יו"ר הועד המנהל, אף העיד, כי ניהל עם התובע שיחות בעניין תפקודו עובר להמלצתו על פיטוריו (עמ' 44 ש' 9-11; סעיף 10 לתצהירו). יש לציין, כי התובע לא הלין על פורום ועדת השימוע בעת השימוע, זאת כשהיה מיוצג על ידי עו"ד בעת השימוע. בועדת השימוע ישבו מ"מ יו"ר הועד המנהל, חברי הועד המנהל, והיועץ המשפטי של העמותה. מכאן, שהסמכות לקבל את התובע לעבודה ולפטרו, היתה של העמותה. עוד יצוין, כי לא מצינו כל פגם בהליך הפיטורים של התובע. לתובע נערך שימוע כדין, בישיבת השימוע נכחו התובע וב"כ, לעמותה נימוקים עניינים לפיטורי התובע בגין ניהול לקוי של בית המודל, ולא הוכחו מניעים זרים לפיטורים. כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם 18. התובע הודה, כי עם תחילת עבודתו, נאמר לו כי הוא עובד של העמותה (סעיף 6 לכתב התביעה). לטענתו, הוא עבד וניהל את בית המודל כעובד עירית ירושלים ועבור עירית ירושלים לפיכך, זכויותיו הן כזכויות הניתנות לעובדי עירית ירושלים. וכך העיד התובע: "היו לי שני מעסיקים. התחלתי את העבודה בעמותה. התחלתי כעצמאי והגשתי חשבוניות. אחרי כמה חודשים התחלתי לעבוד במשכורת. אחרי כמה חודשים קיבלתי משכורת מהעיריה והבנתי שאני קשור לעיריה" (עמ' 4 ש' 4-6). מכאן, שמסקנת התובע כי היה עובד עיריה, אינה מעוגנת במסמכים כלשהם, אלא בהנחה שלו כתוצאה מתשלום המשכורת על ידי העיריה, אולם לכך ניתן הסבר על ידי הנתבעות (כפי שיפורט בהמשך), המאיין את מסקנת התובע, כי היה עובד העיריה. התובע אף חתם על הסכם עבודה עם העמותה, המציין במפורש, כי אינו עובד עיריה. 19. ממכלול הנסיבות עולה, כי התובע ראה עצמו עובד העמותה. התובע הגיש הצעות מחיר לעיריה מטעם העמותה (נ/2, נ/3), והשתמש בנייר פירמה של העמותה להתכתבות בענייני משכורות לעובדים (נ/1). התובע לא טען כלל להיותו עובד עירייה משך כל תקופת עבודתו, אף לא ביקש להקנות לו זכויות כעובד עירייה, וזכויות פנסיה תקציבית, בכללן. לפיכך, התובע ידע כל העת שהמעבידה שלו היא העמותה. זכויותיו של התובע כעובד, אשר ניתנו לו כדין על ידי העמותה במהלך עבודתו ובסיומה, ניתנו לו בהתאם לחוזה ההעסקה שנקשר ביניהם. 20. לא למותר לציין, כי גם אילו נמצאו סממנים מספיקים לכך שהעיריה עשויה הייתה להיחשב כמעסיקה, או מעסיקה במשותף, גם אז לא ניתן היה להיענות באורח אוטומטי לבקשתו של התובע ולהצהיר על היותו עובד קבוע בעירייה. בסוגיה זו נפסקה הלכה, לפיה מעמד של "עובד מדינה" אינו נקנה במחי קולמוס, אלא ייקבע על פי דין ובהתאם להסדר הקיבוצי החל בין הצדדים. במסגרת זו יש לתת את הדעת לתנאי קבלתו של העובד לשירות המדינה, לדרכי מינויו ולאופן העסקתו, הלכה למעשה, במסגרת הדין (ע"ע 389/99 יעקב חסון ואח' - מדינת ישראל - משרד השיכון, פד"ע לט 358; ע"ע 116/03 מדינת ישראל- משרד החינוך - משה חג'בי, 2.2.2006). בדומה, תיבחן טענה למעמד של עובד קבוע בעיריה לאור הדין החל ובמסגרתו (חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות והאזוריות, פקודת העיריות ותקנות העיריות) (ר' ע"ע 627/05 עו"ד משה נדב נ' עיריית תל אביב יפו, ניתן ביום 4.1.07). תשלום השכר 21. התובע סומך עיקר טענותיו על העובדה שמשך תקופה ממושכת שולמה משכורתו על ידי העיריה ולא על ידי העמותה, מכך הסיק כי הינו עובד עיריה. אולם, השאלה אינה מי נשא בשכר בפועל, אלא על מי החובה לשאת בתשלום השכר. כפי שהוכח, בשנת 1997, במסגרת התחשבנות בין העיריה לעמותה, הוסכם כי העיריה תשלם חלק ממשכורות עובדי העמותה, והעמותה חויבה בהעברת עלויות שכרו של התובע לעיריה תוך 30 יום ממועד החיוב. מכאן, שאין להסיק מתשלום השכר על ידי העיריה על קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובע לעיריה, אלא הדבר נעשה במסגרת החזר חובות בין העמותה לעיריה. בחודש 8/03 במסגרת הסדר חובות של העמותה לעיריה, הוחלט להפסיק את תשלום שכרו של מנהל בית המודל באמצעות העיריה, ולשלמה החל מ-1/04 ישירות על ידי העמותה. העמותה קבעה את תנאי העבודה 22. אין מחלוקת, כי התובע היה כפוף בעבודתו למהנדס העיר, אלא שלטענת העיריה, היה זה מתוקף תפקידו של האחרון כיו"ר ועדת בית המודל וכיו"ר ההנהלה המקצועית ויו"ר הועד המנהל של העמותה. ואכן, התובע פעל על פי הנחיות הועד המנהל של העמותה, באמצעות יו"ר הועד המנהל - אורי שטרית. תנאי העבודה והשכר נקבעו בהסכם בין התובע לעמותה. התובע אף העיד כי העמותה ניהלה את ענייניו הכספיים: "ש. אתה אמרת שאת ענייני הכספים שלך מי ניהל. ת. הנהלת העמותה" (עמ' 11 ש' 9-10). התובע אף העיד שבענייני עדכון השכר, הוא פנה למר יקי בכר, מהעמותה (עמ' 4 ש' 10-11), וכי כל תנאי השכר סוכמו על ידי מר מאיר ומר שטרית, מתוקף תפקידם כאורגנים בועד המנהל של העמותה. מר לוירר אף העיד, כי יומן החופשה שהציג התובע אינו יומן החופשה הנהוג בעירית ירושלים (עמ' 27 ש' 4-5). הפיקוח על בית המודל נעשה על ידי ועדת בית המודל, בראשה עמד שטרית, ששימש גם כמהנדס העיר. ועדה זו, היא ועדה פנימית של העמותה, לה היה התובע כפוף. 23. אשר לשימוש בכלי הנתבעת 1 לעבודתו של התובע, הסביר זאת איתן מאיר: "ש. למה קיבלו ציוד, כסאות, שולחנות, מחשבים מעירית ירושלים. ת. משום שבקמפוס הזה יש עיצוב של כל החדרים דרך מקשה אחת גורם אחת שהיה קשור לספק אחד ולכן זה אותם כסאות ושולחנות. הקמפוס מנוהל כולו דרך עירית ירושלים" (עמ' 19 ש' 18-19). מן הראוי לציין, כי אמנם התובע קיבל כסאות ושולחנות מעירית ירושלים, אך את הציוד והחומרים לצורך ביצוע עבודתו קיבל מהעמותה, התובע רכש הציוד מתקציב העמותה בתוקף תפקידו (כך עלה מתצהירו של יקי בכר). משתמשי העבודה 24. בתקנון העמותה נקבע, כי בית המודל יפעל כחטיבה בעמותה, ויהיה כפוף למוסדות העמותה ולוועד המנהל. כן נקבע, כי מטרות העמותה, הן לעסוק בתכנון, עיצוב, התחדשות עירונית, פיתוח ושימור בערים היסטוריות בכלל ובירושלים בפרט, ולעסוק בקידומם של נושאים אלה (סעיף 1.1, נספח א לתצהיר מר מאיר). בהמשך נקבע, כי מטרות העמותה "לפעול ולרכז את פעילות העמותה למען העיר ירושלים כפי שיתבקש על ידי ראש העיר ירושלים..." (סעיף 1.6). ממטרות אלה, עולה, כי תפקידו של התובע, כמנהל בית המודל, ממלא צורך של העמותה מתוקף תפקידה, ועל כן העמותה הינה ממשתמשי העבודה של התובע. ברור, כי אף עירית ירושלים נהנית מעבודתו של התובע, אך זאת בשל הקשר בין העמותה לעיריה, שבא לידי ביטוי במטרות העמותה. אולם בכל הנוגע לקשר בין העמותה לתובע, הרי שבין מטרותיה של העמותה, גם להקים ולתחזק דגמים של העיר ירושלים, מכאן הקשר בין עבודת התובע והעמותה הוא קשר ענייני, ישיר ותפקידו של התובע תורם לשירות מטרות העמותה. 25. חטיבת בית המודל המופעלת על ידי העמותה, אחראית על פיתוח ותחזוקה של מודל העיר ירושלים, התובע היה מנהל החטיבה. הואיל ומתוקף תפקידה של החטיבה, נתן בית המודל שירותים לעירית ירושלים, הרי שהקשר בין בית המודל, והתובע כעומד בראשו, עם העיריה, הוא קשר הדוק. אולם, אין זה קשר של יחסי עובד מעביד. סיכומו של דבר 26. ממכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלבנטים להסכם העסקה התמונה העולה היא כי התובע היה עובד העמותה ולא עובד עיריה. התובע ניהל את פרויקט בית המודל עבור העמותה. התובע עבד ברציפות וחוזי העסקתו נערכו על ידי העמותה. ערים אנו לעובדה שמקצת "מסימני ההיכר" מצביעים על זיקה לעיריה, אולם, מרביתם של סימני ההיכר מצביעים על יחסי עובד מעביד עם העמותה בלבד. 27. לא למותר לציין, כי התובע לא קופח בזכויותיו, העמותה אינה מתנערת מאחריותה כלפיו, אלא נהפוך הוא. העמותה הצהירה כי היא המעסיקה ואף פעלה בכל תקופת העבודה בהתאם, לרבות תשלום כל זכויותיו, ולכן לא מדובר במקרה בו העובד קופח ועל יש להגן על זכויותיו בקביעת זהות המעביד. משלא קופחו זכויותיו של התובע, אין לומר במקרה זה שיש פגיעה באגד הזכויות שחוקי המגן נותנים לתובע. אין מדובר בעובד שמקופח בזכויותיו ו"נזרק" ממעביד אחד לאחר מבלי שאף אחד רוצה להכיר בו כעובד שלו. 28. זאת ועוד. הטענה לפיה העיריה היא שהייתה מעבידתו האמיתית, הועלתה על ידי התובע לראשונה לאחר פיטוריו. בעוד שבמהלך כל תקופת עבודתו, ראו כל הנוגעים בדבר: התובע, העמותה והעיריה, את העמותה בלבד, כמעבידתו של התובע. 29. טענת התובע לפיה זכאי הוא לפנסיה תקציבית, בהיותו עובד העיריה, אף היא דינה להדחות. משך כל שנות עבודתו לא העלה התובע כל בקשה או דרישה להימנות על סגל עובדיה של העיריה, אף לא ביקש להחיל עליו זכאות לפנסיה תקציבית כעובד עיריה. משכך, מעידה התנהגותו של התובע, על כך שסבר וקיבל במהלך עבודתו בעמותה את תנאי העבודה, לרבות הפרשות לפנסיה צוברת, כפי שנקבעו בחוזה העבודה לפיו הועסק משך כ-14 שנה. 30. בחינה של מכלול הסממנים והאינדיקציות מטה את הכף כי יש לראות בתובע כעובד העמותה. התובע הועסק על ידי העמותה וחוזי העבודה קבעו במפורש, כי התובע אינו עובד עיריה. כמו כן, התובע השתלב במערך העבודה של העמותה כמנהל בית המודל, המהווה חטיבה בעמותה. תפקידו של התובע לא היה אינטגרלי לתפקידי העיריה, והוא לא היה חלק ממערך עובדי העיריה. ועד עובדי העיריה אף סירב להגן על התובע, מהטעם שאינו עובד עיריה. התובע אף לא טען אחרת, במשך כל תקופת עבודתו, וטענתו כי העיריה היא שהעסיקה אותו, עלתה רק לאחר פיטוריו. לאור התפקיד הבכיר אותו מילא התובע, יש בכך כדי חוסר תום לב, והתובע לא יכול לטעון, כי לא ידע שהוא עובד העמותה בלבד. 31. אשר לתביעת התובע לתשלום שכר בגובה 70% משכר מנכ"ל העיריה. התובע לא הוכיח כל מקור לזכות נטענת לשכר כאמור. בתקנון העמותה, נקבע, כי משכורותיהם של עובדי העמותה יהיו כמקובל בשירות הציבורי. התובע אינו זכאי למשכורת גבוהה מזו שהוסכם עליה בין הצדדים. כך גם לגבי יתר הסעדים שתבע התובע, משלא הוכח כי התובע עובד העיריה, לא הוכח מקור לזכות כלשהיא שלא שולמה לתובע, לרבות פיצויים מוגדלים או תקופת הסתגלות, ודין התביעות כולן, להדחות. אשר לדמי חופשה, הוכח כי התובע זכאי ל-55 ימי חופשה. העמותה שילמה לתובע את המכסה המקסימלית של ימי חופשה אותם ניתן לצבור. סוף דבר 32. התביעה נדחית, אפוא. 33. התובע ישלם לנתבעות 1-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000₪ לכל אחת. יחסי עובד מעבידעירייה