דוגמא להחלטה בנושא חיוב בהוצאות משפט עקב דחיית דיונים: 1. החלטה זו עניינה חיוב הנתבעת בהוצאות לטובת אוצר המדינה. בתיק זה הוגשה התביעה ביום 21/01/10. לאחר עיכובים רבים בבירור התביעה, שנבעו ממעשים או מחדלים מצד שני הצדדים, ניתנה לתובע הרשות לתקן את התביעה, ולנתבעת ארכה לתקן את כתב ההגנה. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן, ולאחר שחלף המועד בתוכו יכולה היתה הנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן וזה לא הוגש - ניתנה ביום 31/03/11 החלטת כב' הרשם לפיה בית הדין רואה את הנתבעת כמי שמסתפקת בכתב ההגנה המקורי. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, והתיק נקבע להוכחות הצדדים ביום 02/01/12. במעמד ישיבת ההוכחות הראשונה, טען בא כוחה של הנתבעת נכון לאותה עת, עו"ד אבו אחמד (שכבר היה עוה"ד השני שייצג את הנתבעת, לאחר שהראשון ביקש וקיבל רשות להשתחרר מייצוגה), שלא הועבר לו מלוא חומר הראיות מצד התובע, וביקש לקיים את ההוכחות במועד נדחה, ובית הדין לא נעתר לבקשה. בהמשך הדיון ביקש בא כוח הנתבעת שבית הדין יפסול עצמו מלדון בתביעה - והבקשה נדחתה. למרות זאת, ולאחר בקשות מצד נציגי הנתבעת ובא כוחה לעכב את המשך הדיון עד להכרעה בערעור שיוגש על החלטת הפסלות - החליט המותב לעכב את הדיון כמבוקש. הדיון בערעור שהוגש לבית הדין הארצי התעכב רבות, שכן בתחילה הוגש מתוך טעות של ב"כ הנתבעת לבית המשפט העליון, אולם לבסוף ניתן פסק הדין של בית הדין הארצי ביום 03/06/12, ובו נדחה הערעור, הגם שהמערערת לא חויבה בהוצאות מאחר ואף לא הועבר לתגובת המשיב - התובע. התיק נקבע לישיבת הוכחות נוספת ליום 06/09/13, ולאותו דיון הופיע, ללא התראה מוקדמת, עורך דין אחר כדי להודיע שמתבקשת דחיית הדיון שכן ב"כ הנתבעת מאושפז בבית החולים. בנסיבות אלה לא היתה ברירה אלא לשוב ולדחות את הדיון, והוא נקבע ליום 25/10/12, ונדחה שוב לבקשת התובע בשל העובדה שבאותו מועד נפל חג הקורבן. לבסוף נקבעה ישיבת הוכחות ליום 31/01/13. ביום 27/01/13, דהיינו 4 ימים לפני ישיבת ההוכחות, הוגשה הודעה על החלפת הייצוג בתיק ובקשה לדחיית הדיון. הבקשה נדחתה. ביום שלמחרת הוגשה בקשה חוזרת לדחיית הדיון, ובית הדין שב ודחה אותה. במועד הדיון, מספר שעות לפני השעה שנקבעה לדיון, הוגשו בתיק כתב הגנה מתוקן ותצהירי עדות ראשית נוספים מצד הנתבעת (כמובן מבלי שניתנה רשות). הנתבעת אומנם צירפה לכתב ההגנה המתוקן בקשה להארכת מועד להגשתו, והוא הדין ביחס לתצהירים, אולם לא תמכה את הבקשות עצמן בתצהירים, וברור שלא המתינה לקבל את רשותו של בית הדין, וגם לא העבירה, עובר לשעת הדיון, עותק לב"כ התובע. לאחר ששמע את הצדדים ביום 31/01/13 ושקל בדבר, החליט בית הדין להרשות לנתבעת בכל זאת לתקן את כתב הגנתה ולהשלים תצהיריה, אולם התנה הרשות בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לתובע בסך של 10,000 ₪. עוד ציין בית הדין כי כי בהתנהלותה של הנתבעת, כפי שפורטה לעיל, היה לא רק כדי לגרום לבזבוז זמנו של התובע, אלא גם להשחתת זמן שיפוטי יקר, שלא לצורך ומתוך התנהלות בלתי ראויה, לעיתים מתוך רשלנות וזלזול ולעיתים מתוך עזות מצח. בנסיבות אלה הודיע בית הדין כי הוא שוקל לחייב את הנתבעת גם לשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה, וניתנת לנתבעת הזדמנות לטעון בעניין זה טענותיה. 2. להלן טענות הנתבעת לתמיכה בגישתה לפיה אין לחייבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה - א. מדובר בצעד חריג וקיצוני, שמיושם רק במקרים חריגים ואין המקרה דנן נופל בגדרם. ב. בתי הדין לעבודה בכלל, ובתי הדין האזוריים בפרט, אינם נוהגים לחייב בהוצאות לטובת אוצר המדינה. ג. האשם במחדלים שנעשו איננו נעוץ בנתבעת אלא בבא כוחה שייצג אותה באופן לא ראוי ועשה זאת למרות שאיננו בקיא בדיני עבודה ובהליכים אזרחיים כלשהם. הנתבעת עצמה היא קורבן לטיפולו הלקוי. ד. הנתבעת כבר נאלצה לשלם הוצאות בשיעור יוצא דופן לתובע, ואין להשית עליה נטל כספי נוסף. 3. הדין החל - תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד -1984, שכותרתה "הארכת דיון שלא לצורך", קובעת כהאי לישנא - " ראה בית המשפט או הרשם כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, וללא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך או המשפט בשיעור שימצא לנכון בנסיבות הענין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה, או לטובת שניהם." בית הדין לעבודה מוסמך לאמץ תקנה זו על-פי הוראות סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969, ויעשה כן, כמובן, רק בנסיבות הנאותות, ואם התמלאו התנאים לכך. 4. בענייננו, כעולה מפירוט הנסיבות שהובא לעיל, אין מקום לספק שמדובר במקרה חריג של התנהלות שעולה כדי הארכת הדיון, שיבוש מהלך העניינים, ומקרים חוזרים בהם נאלץ בית הדין לדחות דיונים שנקבעו זה מכבר. התנהלותה של הנתבעת, לא רק שהביאה לעינוי דין לתובע (ועל כן חויבה לשלם לו הוצאות משפט), אלא גם הביאה לבזבוז שמן שיפוטי יקר, שניתן היה להקדישו למתדיינים אחרים שממתינים לשמיעת עניינם. מוצאת אני כי זהו המקרה המובהק בו יש לחייב בהוצאות לטובת אוצר המדינה. אציין כי טענת הנתבעת לפיה ה"אשם" במחדלים נעוץ בבא כוחה הקודם - לאו טענה היא, וככל שהיא סבורה שגרם לה נזקים, תפעל לפי שיקול דעתה, תפנה ללשכת עורכי הדין או תגיש נגדו תביעה לשפותה על הנזקים. אשר על כן, ותוך שלקחתי בחשבון מצד אחד את השתלשלות העניינים החמורה שפורטה לעיל, ומצד שני גם את העובדה שהנתבעת חויבה כבר לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום גבוה באופן יחסי, החלטתי לחייבה לשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ₪. דחיית מועד דיוןהוצאות משפטחיוב בהוצאות