דוגמא לפסק דין בנושא חוזה שכירות פחות משנה: התובעת הינה הבעלים של דירה בת 4 חדרים המצויה בקומה שלישית בבניין ברחוב רוטשילד באשדוד. התובעת השכירה את הדירה אשר בבעלותה לפרק זמן של 9 חודשים הואיל ויצאה בשליחות מעסיקתה לחו"ל, לפרק זמן זה. ביום 1.8.06 נחתם חוזה שכירות לתקופה המתחילה ביום 1.8.06 ומסתיימת ביום 1.5.07. הנתבעים 1,2 חתמו על חוזה השכירות, כמי ששכרו את הדירה מהתובעת. לטענת התובעת, הנתבעים 3,4, אשר נכחו גם הם במעמד החתימה על חוזה השכירות, אף חתמו כערבים לקיום חיובי השוכרים על פי חוזה השכירות. לטענת התובעת, לקראת תום תקופת השכירות התחוור לתובעת, לאחר ביקור שערך בעלה במקום, כי בדירה המושכרת התגוררו, בנוסף לזוג השוכרים, הנתבעים 1,2, גם שני זוגות בוגרים נוספים וילדיהם, כך שבפועל התגוררו בדירה 10 נפשות. כך התחוור לתובעת, כי הנתבעים חילקו את הדירה, למספר "יחידות דיור". על יסוד זאת, התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את חוזה השכירות בכך שאפשרו לשוכרים נוספים להתגורר בדירה, והתעשרו שלא כדין על חשבון התובעת. התובעת דורשת תשלום דמי שכירות ראויים, בגין שכירות נוספת, בסך של 18,400 ₪. לטענת התובעת, לאחר פינוי הדירה נתגלו בדירה נזקים חמורים, אשר כללו, בין היתר, נזקים לקירות הדירה, מסגרות האלומיניום של החלונות, וכן נזקים לכלים הסניטרים (כיורים, שירותים, אמבטיה). התובעת טוענת כי בשל הנזקים שגרמו הנתבעים לדירה נגרמו לה הוצאות בסך כולל של 29,000 ₪. כמו כן, התובעת ובני משפחתה נאלצו להתגורר, בתקופת השיפוץ, בדיור חלופי, והיו להם הוצאות דיור בסך של 10,000 ₪. התובעת דורשת פיצוי גם בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, בסך של 15,000 ₪. הנתבעים הבהירו בכתב ההגנה, כי הינם בני משפחה אחת. הנתבעים 1,2 הם הוריו של הנתבע 3. הנתבעת 4 היא אשתו של הנתבע 3. הנתבעים הבהירו בכתב הגנתם, כי בדירה התגוררו הנתבעים 1,2, עם 2 ילדיהם הקטינים (אחים של הנתבע 3) וכן הנתבעים 3,4 עם 2 ילדיהם. בסך הכל התגוררו בדירה 8 נפשות. לטענת הנתבעים, התובעת היתה מודעת לכך שבדירה יתגוררו כולם יחדיו, עם ילדיהם. הנתבעים מדגישים, כי בעת החתימה על חוזה השכירות, נכחו כל הנתבעים. לטענתם, התובעת היתה מודעת לכך שהנתבעים עומדים להתגורר בדירה ומטעם זה הם שכרו דירה גדולה, הכוללת 2 חדרי שירותים ו-2 חדרי אמבטיה, אשר מתאימה למגורים של 4 מבוגרים ו-4 ילדים. לעניין הנזקים שנגרמו לטענת התובעת בדירה, הנתבעים טוענים כי כבר במועד מסירת הדירה לידיהם, היו בדירה נזקים רבים. כך לטענתם, התובעת היתה מודעת לקיומם של נזקים בדירה ומסרה להם כי כאשר תחזור מהשליחות בחו"ל היא רוצה לעשות שיפוץ בדירה. הנתבעים מכחישים כי גרמו לנזקים לדירה וכן מכחישים טענות התובעת לעניין גובה ההוצאות הכספיות שהיו בתיקון ובשיפוץ הדירה. כך מכחישים הנתבעים גם טענות התובעת להוצאות נוספות, בגין דיור חלופי. מטעמה של התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית, בו פרטה את נסיבות השכרת הדירה לנתבעים 1,2, והבנתה כי הנתבעים 1,2 בלבד הם השוכרים. לטענת התובעת בתצהירה, הנתבעים 3,4 נכחו במעמד החתימה על החוזה כערבים בלבד וכלל לא נאמר כי הם מתכוונים להתגורר בדירה. אם היו אומרים לה כי יש כוונה שבדירה יתגוררו 8 נפשות, לא היתה מסכימה להשכיר את הדירה. התובעת תארה בתצהירה את מצבה של הדירה, כאשר לפי גרסתה, הדירה היתה במצב טוב ותקין. בנוסף, התובעת התייחסה בתצהירה לגילוי העובדה כי בדירה מתגוררים מספר רב של נפשות, וכן לגילוי הנזקים בדירה. התובעת מפרטת בתצהירה את ההוצאות הכספיות שהיו לה בשיפוץ הדירה, וכן בגין דיור חלופי במהלך תקופת השיפוץ. מטעמה של התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של בעלה. הלה מתאר בתצהירו את הנסיבות, שהתרחשו בסמוך לסיום תקופת השכירות, במהלכן גילה את העובדה לפיה מתגוררים בדירה מספר רב של נפשות. בעלה של התובעת מתאר בתצהירו את הנזקים שהתגלו לעיניו במועד פינוי הדירה על ידי הנתבעים. כמו כן, מפרט בעלה של התובעת בתצהירו את מהלך הדברים הנוגע לשיפוץ הדירה, קודם למועד בו חזרו התובעת ובני משפחתה להתגורר בדירה. עד נוסף מטעמה של התובעת, אשר תצהירו הוגש, הינו מר מיכאל זלנצקי. בתצהירו מסר, כי נתבקש על ידי התובעת לשפץ את הדירה. כאשר הגיע לדירה, מצא בה נזקים רבים, אליהם התייחס בתצהירו. תמורת ביצוע העבודה הוא קיבל מהתובעת סך של 20,000 ₪. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע 3. לטענת הנתבע 3, הוא ואשתו ביחד עם הוריו שכרו את הדירה מהתובעת. הנתבע 3 מסר לתובעת במעמד חתימת חוזה השכירות שיק פקדון שלו להבטחת תשלומים בקשר לדירה. כמו כן, הנתבעים 3,4 היו מי ששילמו את דמי השכירות לתובעת באמצעות העברה בנקאית מחשבונם. לגרסת הנתבע 3 בתצהירו, התובעת ידעה כי כל הנתבעים יגורו בדירה כמשפחה אחת, וכן ידעה כי מדובר בשמונה נפשות. לטענת הנתבע 3 בתצהירו, בדירה היו מספר נזקים גלויים לעין, לרבות שפשופים בקירות, תריסים מקולקלים, חלודה באמבטיה, נזילות בברזים ועוד. לטענת הנתבע, עוד בטרם החלה תקופת השכירות התובעת ציינה כי היא מודעת לנזקים המצויים בדירה וכי הדירה זקוקה לשיפוץ וכאשר תחזור מהשליחות היא מתכוונת לבצע שיפוץ כללי. הנתבע 5 הכחיש טענת התובעת לפיה הדירה חולקה למספר יחידות דיור באמצעות הצבת ארונות בסלון. לטענתו, בשל כך שהתובעת השאירה ריהוט, כולל ארונות, לא נותר מקום לריהוט שלהם ועל כן נאלצו למקם את הארנונות והריהוט באמצע הסלון. הנתבע 3 טוען בתצהירו, כי הנתבעים שמרו על הדירה ולא גרמו לה לנזקים. מטעמם של הנתבעים הוגש גם תצהירו של מר גוטליב יבגני, שהינו בנם של הנתבעים 1,2 ואחיו של הנתבע 3. לטענת העד, הוא סייע לנתבעים לעבור לדירה ובשלב זה הסתבר, כי התובעת השאירה ריהוט בדירה, לרבות ארונות וספות, דבר שהקשה על הכנסת ריהוט הנתבעים לדירה ובשל כך ארונות ומספר חפצים נוספים נשארו באמצע הסלון. בחורף, ירדו מי גשמים אל תוך המרפסת ולכן הנתבעים נאלצו להעביר חפצים נוספים אל הסלון. לטענת העד, מצבה של הדירה לא היה טוב. בתצהירו, מפרט העד ליקויים שונים שהתגלו בדירה בעת שסייע לנתבעים לעבור להתגורר בה ובביקור נוסף שהוא ערך במקום לאחר כשבוע. עדה נוספת מטעם הנתבעים, אשר תצהירה הוגש, היא גב' זבדסקי אלינה, אשר עובדת ביחד עם הנתבעת 4 בבית מרקחת. העדה מציינת בתצהירה כי כחודש לאחר שהנתבעים עברו להתגורר בדירה, היא ביקרה אותם והתרשמה כי מצב הדירה אינו טוב. כך גם שמעה מהנתבעת 4 על פגמים נוספים שנמצאו בדירה. בביקור נוסף שערכה בדירה, פרק זמן מאוחר יותר, התרשמה כי הבית מסודר ונקי והדירה עצמה נראתה במצב דומה כמו בתחילה. בדיוני ההוכחות שנערכו בפני העידו כל העדים שתצהירים מטעמם הוגשו על ידי הצדדים, ונחקרו בחקירה נגדית על המפורט בתצהירי העדות הראשית. התובעת העידה והתייחסה בעדותה לנסיבות החתימה על חוזה השכירות וכן למצבה של הדירה קודם למסירתה בהתאם לחוזה השכירות. כמו כן, נשאלה התובעת לגבי השיפוץ שנערך בדירה לאחר שהוחזרה לידיה. התובעת תארה את מהלך השיפוץ, אשר התחיל בניסיון לבצע ניקיון ובהמשך, הוחלט על ביצוע שיפוץ, תוך שחלק מהכלים הסניטרים שהוחלפו נרכשו על ידי התובעת בשעה שעדיין שהתה בארה"ב והובאו לישראל. בעלה של התובעת העיד לגבי נסיבות קבלת הדירה בחזרה בעת סיום תקופת השכירות וגילוי הליקויים שנוצרו בדירה במהלך תקופת השכירות. בהקשר זה, טען העד כי כבר בעת הסיור שנערך במועד קבלת המפתח בחזרה מהנתבעים, התגלו בפניו הליקויים שנוצרו בדירה. לגרסתו, הוא היה מזועזע ממה שראה, אך לא אמר לנתבעים דבר, שכן מחשבותיו התרכזו באשתו שעמדה ללדת בארה"ב. כמו כן, העיד בעלה של התובעת לגבי ביצוע השיפוץ בדירה. העד מיכאל זלנצקי העיד לגבי השיפוץ אותו ביצע בדירה. כמו כן העיד לגבי קבלת התמורה, בסך של 20,000 ₪ עבור ביצוע השיפוץ. לשאלת בית המשפט מסר העד, כי סך של כ- 15,000 ₪ היה קשור לצבע ולעבודות ניקיון כולל חומרי ניקוי וצבע (חלק מסכום זה שולם על ידי העד לקבלן ניקיון). סך של כ- 5,000 ₪ נוגע לכלים סניטרים. הנתבע 3 מסר בעדותו, כי בדירה התגוררו הוא ואשתו וכן הוריו עם ילדיהם הקטנים. לעדותו, אחיו הבוגר יבגני לא התגורר בדירה. לגרסתו בעדותו, הם אמרו לתובעת כי הם הולכים לגור בדירה ביחד. הנתבע 3 התייחס בעדותו גם לנסיבות אשר בעטיין הוא ואשתו לא נרשמו בחוזה השכירות כשוכרים בדירה, למרות שבפועל היו שוכרי הדירה. הנתבע עמד על כך שלא היה ערב לחיובי השוכרים אלא שוכר הדירה ומי ששילם את הכספים. הנתבע 3 עמד על כך שהתגוררו בדירה 8 נפשות, ולא יותר. הנתבע 3 התייחס בעדותו בבית המשפט לליקויים שהיו בדירה במועד קבלתה, ובפרט לגבי שיחה בין הצדדים לגבי תיקון תריסים בדירה, אשר בפועל לא תוקנו במהלך תקופת השכירות. העדה גב' אלינה זרבדסקי העידה לגבי ביקוריה בדירה. לדבריה, ביקרה בחלק מהחדרים וכן בשירותים. אחיו של הנתבע 3 העיד ומסר בעדותו כי באותה תקופה כבר היה נשוי והתגורר ברחובות. לדבריו, ביקר בדירה מספר רב של פעמים. הוא לא היה נוכח במעמד החתימה על חוזה השכירות. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים מפורטים בכתב, ובמסגרתם העלו טיעונים בנושאים השנויים במחלוקת. הנושא הראשון השנוי במחלוקת נוגע למספר הנפשות אשר התגוררו בפועל בדירה. לעניין מספר הנפשות שהתגוררו בפועל בדירה, אני מקבל את עדותו של הנתבע 3, לפיה בדירה התגוררו הנתבעים וילדיהם הקטינים, היינו ארבעה מבוגרים וארבעה ילדים. לטענת התובעת, הדירה הושכרה לנתבעים 1,2 בלבד, ועל כן, הנתבעים העלימו ממנה את העובדה כי בכוונתם להשתמש בדירה למגורים של מספר רב של נפשות. מנגד, טוען הנתבע 3, כי התובעת ידעה על כך שהדירה מושכרת גם לנתבעים 3,4 ומכך גם ידעה כי בדירה יתגוררו כלל הנתבעים, עם ילדיהם. בחינת עדותם של הצדדים בסוגיה זו מביאה למסקנה, לפיה כל צד הבין את מצב הדברים שעתיד להתרחש בפועל בקשר למספר הנפשות שיגורו בדירה, באופן אחר. התובעת לא הבינה באופן ברור כי בדירה עתידים להתגורר ארבעה מבוגרים ועוד ארבעה ילדים. מאידך, אינני סבור כי במעמד חתימת החוזה, ייחסה התובעת לעניין זה משקל רב. ייתכן ובירור מוקדם של המספר המדויק של נפשות שיתגוררו בדירה, לא היה נושא בעל חשיבות רבה מבחינתה. יש להניח, כי אילו היתה שואלת על כך באופן מפורש והיה נאמר לתובעת, באופן ברור ומפורש, כי בדירה יתגוררו 8 נפשות, ספק אם היתה משכירה את הדירה לנתבעים, או אם היתה משכירה הדירה באותו שיעור של דמי שכירות. עם זאת, התובעת לא שאלה באופן מפורש לגבי עניין זה. כמו כן, אינני סבור כי הנתבעים העלימו עניין זה מהתובעת במכוון. לא ניתן לומר, כי הנתבעים הטעו את התובעת בסוגיה זו. הנתבעים 3,4 התייצבו במעמד החתימה על חוזה השכירות, וניתן היה לוודא, בקלות, כי אמנם יש גם בכוונתם להתגורר בדירה, ביחד עם הנתבעים 1,2 וילדיהם. אילו היו נשאלים הנתבעים בצורה ישירה וברורה, מי עתיד להתגורר בדירה, היה ניתן ללמוד מתשובתם על כך. גם אם הנתבעים לא הודיעו לתובעת מיוזמתם ובאופן ברור ומפורש, על הרכב הנפשות שיגורו בדירה, הרי שלפי הבנתם, נסיבות החתימה על חוזה השכירות, עצם התייצבותם של כלל הנתבעים למעמד חתימת החוזה, והעברת שיק הפקדון, ובהמשך גם התשלום עצמו, על ידי הנתבעים 3,4 - כל אלו היו צריכים להביא לכך שהתובעת תבין את מצב הדברים שעתיד להתרחש בפועל. את המחלוקת האמורה בין הצדדים, יש לבחון גם על רקע הוראות חוזה השכירות. גם בהנחה שהנתבעים 1,2 בלבד היו שוכרי הדירה, הרי שחוזה השכירות אינו מגביל את מספר הנפשות שיתגוררו בדירה. השוכרים התחייבו להשתמש במושכר לצורך מגורים בלבד. התחייבות זו קוימה על ידי הנתבעים. לא מצאתי בחוזה השכירות תנאי כלשהו לגבי מספר הנפשות שיכולות להתגורר בדירה. יש לזכור, כי למעשה, בדירה התגוררו בני משפחה אחת, משפחתם של מי שחתמו על חוזה השכירות, הנתבעים 1,2. ייתכן וראוי היה לשקול באופן אחר מצב דברים, אשר בו היה מתגלה כי לדירה נכנסו להתגורר אנשים נוספים, שאינם בני משפחה של השוכרים. מצב כזה היה עולה כדי מעיין שכירות משנה של חלק מהדירה, אשר אינו עולה בקנה אחד עם מהותו של חוזה השכירות. בחוזה השכירות התחייבו השוכרים שלא להעביר את המושכר, כולו או חלקו, לאחר, ולא להרשות או לאפשר לאחר את השימוש או החזקה במושכר כולו או בחלק ממנו. על רקע הקשר המשפחתי הישיר וכן על רקע נסיבות העניין, לרבות נסיבות חתימת חוזה השכירות, אין לראות בנתבעים 3,4 וילדיהם, כגורם "אחר" אשר לו נמסרה הדירה או חלקה. על רקע המפורט לעיל, התובעת לא הוכיחה, כי הנתבעים הטעו אותה בעת חתימת חוזה השכירות או כי הנתבעים הפרו את חוזה השכירות, בכל הנוגע להרכב ולמספר הנפשות שיתגוררו בדירה. הנושא השני השנוי במחלוקת נוגע לטענת התובעת בדבר נזקים שנגרמו לדירה על ידי הנתבעים. בעניין זה קיימות סוגיות רבות שהינן שנויות במחלוקת, ובכלל זאת לגבי מצבה של הדירה בעת שנמסרה לידי הנתבעים וכן לגבי מצבה של הדירה בעת שהוחזרה על ידי הנתבעים לידי התובעת. בנוסף, קיימות מחלוקות גם לגבי השיפוץ שנעשה על ידי התובעת בדירה, המועד בו תוכנן, היקפו ועלותו. בכל הנושאים הללו, לא הובאו בפני בית המשפט ראיות ברורות, כמו מסמכים או חוו"ד של שמאי, והצדדים הסתפקו במתן עדותם ובעדות של גורמים נוספים, ביחס למצבה של הדירה, הן במועד מסירתה לידי הנתבעים, והן במועד החזרתה לידי התובעת. במהלך הדיון אומנם הוגשו על ידי התובעת תצלומים של הדירה, במצבה כפי שהוחזרה לידי התובעת על ידי הנתבעים בתום תקופת השכירות. עיון בתצלומים מעלה, כי אכן ניתן להיווכח בליקויים הקשורים לקירות, כגון חורים בקירות או שריטות על גבי צבע הקיר. עם זאת, הרושם המתקבל הוא כי אין מדובר בליקויים חמורים ובולטים. חלק מהליקויים נראה כנובע משימוש סביר בדירה. בנוסף, עדיין קיימת מחלוקת האם ליקויים אלו, כפי שניתן לראותם בתצלומים, היו כבר במועד מסירת הדירה לידי הנתבעים בתחילת תקופת השכירות. כך לדוגמא, הנתבעים טענו, כי חורים בקירות הדירה כבר היו קודם לכן, בשל תמונות שהיו תלויות על הקירות. בתצלומים שהוגשו על ידי התובעת ניתן לראות גם ליקויים בתריסים, לרבות במסגרות התריסים. כמפורט לעיל, כבר במועד מסירת הדירה לידי הנתבעים, בתחילת תקופת השכירות, דובר בין הצדדים על אפשרות לתיקון התריסים. מכך עולה, כי התריסים לא היו תקינים באופן מלא. לא ניתן ללמוד מהתצלומים, האם מצבם של התריסים בעת החזרת הדירה לידי התובעת, בתום תקופת השכירות, היה שונה באופן משמעותי ממצבם בתחילת תקופת השכירות. בתצלומים שהוגשו על ידי התובעת לא ניתן לראות נזקים לכלים סניטרים, כגון לכיור או לאמבטיה. הנה כי כן, העדויות הסותרות שהובאו והראיות שהוגשו, אינן מאפשרות לקבוע, באופן מדויק וחד משמעי, אילו ליקויים נמצאו בדירה והינם באחריות הנתבעים, ומה הנזק הכספי שנגרם לתובעת בגינם. בהקשר האמור, על בית המשפט לבחון סוגים שונים של ליקויים, שעל פי העדויות נמצאו בדירה. הנתבעים אינם אחראים לליקויים שכבר נמצאו בדירה בעת שקיבלו אותה לחזקתם. בקשר לכך הובאו עדויות, לפיהן עולה המסקנה כי התריסים בדירה כבר נזקקו לתיקון, עוד קודם לתקופת השכירות. הנתבעים אחראים לנזקים שנמצאו בדירה אשר הינם חורגים משימוש רגיל וסביר בדירה, בתקופת השכירות. על רקע העדר קיומן של ראיות אובייקטיביות, כגון מסמכים המפרטים את רכיבי השיפוץ ועלותם, יש קושי לקבוע, מהו שיעור הנזקים שגרמו הנתבעים, ואילו ליקויים שנמצאו בדירה כבר היו בה קודם לכן או שהינם תוצאה של בלאי סביר בדירה. באשר לניקיון הדירה, חרף טענת הנתבעים, כי הדירה היתה נקיה ומסודרת, הרי שבפועל, התובעת נאלצה להשקיע סכומים כספיים (שלגבי היקפם המדויק לא הובאו ראיות ברורות, כגון חשבוניות או קבלות) הנוגעים לניקוי הדירה. לא הובאה ראיה משכנעת לכך שכלים סניטרים נשברו דווקא בתקופת השכירות ועל כן לא היה מנוס אלא להחליפם. על פי טענת התובעת והעד מטעמה, אשר ביצע את השיפוץ, חלק מהכלים הסניטרים היו שבורים וחלק אחר היו כה מלוכלכים עד כי לא ניתן היה לנקותם ולא היה מנוס אלא להחליפם. ייתכן כי התובעת, באופן סובייקטיבי, העדיפה לקבל המלצת המשפץ להחלפת הכלים הסניטרים, אך בהקשר זה לא הובאה ראיה משכנעת, לגבי הצורך האמור. בכל הנוגע לצביעת הדירה במסגרת השיפוץ, מתקבל הרושם כי עיקרו אכן נובע ממצב הדירה כפי שהוחזר לידי התובעת על ידי הנתבעים. אולם, ספק אם מצב הקירות הצדיק צביעה כוללת של הדירה, וכאמור, גם בעניין זה לא הובאו ראיות ברורות אשר מוכיחות הצורך בביצוע ההשקעה הכוללת שנעשתה בפועל במסגרת השיפוץ, בתחום זה. הנה כי כן, התובעת ביצעה בדירה ניקוי ושיפוץ כולל, אשר חלקים ממנו בלבד ניתן לייחס לנתבעים. על בית המשפט להעריך את שיעור ההוצאה הכספית שהיתה לתובעת בגין ביצוע עבודות הניקוי והשיפוץ, כתוצאה מנזקים שגרמו הנתבעים לדירה. בקשר לכך, בחנתי את התיאור שניתן לגבי עבודות הניקוי והשיפוץ, כפי שבא לידי ביטוי בעיקר בעדותו של המשפץ. מנגד, בחנתי את טיבו של כל ליקוי על רקע העדויות שהובאו על ידי הצדדים לגבי מקורו, מועד התקיימותו, והיקפו של הליקוי. בשים לב למכלול הראיות שהובאו בפניי מצאתי לנכון להעריך את שיעור הנזק הכספי שנגרם לתובעת, בגין ליקויים המצויים באחריות הנתבעים, ולהעמידו על סך כולל של 9,500 ₪. כעולה מהמפורט לעיל, התובעת לא הוכיחה כי עיקר עבודות השיפוץ נבע מנזקים שגרמו התובעים. מכלול הראיות הצביע על כך שרק חלק ממרכיבי עבודות הניקוי והשיפוץ הינם באחריות הנתבעים. מטעם זה, אינני סבור כי יש לפסוק לטובת התובעת פיצוי בגין עוגמת נפש, אשר כרוכה בעבודות האמורות. על רקע זה, גם אין מקום לפיצוי התובעת בקשר לתקופה בה נערך השיפוץ. בהקשר זה יש לציין, כי התובעת התגוררה אצל חברים במהלך תקופת השיפוץ, ובעדותה הודתה כי לא שילמה באותה תקופה דמי שכירות. גם מטעם זה, היה מקום לדחות רכיב התביעה הנוגע לתשלום דמי שכירות בתקופת השיפוץ. לסיכום, על הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 9,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, יום 16.12.07. בנוסף, על הנתבעים לשאת בתשלום הוצאות התובעת בהליך זה, אותם אני מעמיד על סך של 500 ₪. לעניין האגרה, סכום התביעה שונה באופן משמעותי מהסכום בו חויבו הנתבעים בתשלום בפסק הדין. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת בנוסף את סך האגרה ששולמה בגין סכום הפיצוי בו חויבו בפועל. כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 2,500 ₪ (כולל מע"מ) בגין שכר טרחת עו"ד של התובעת. חוזה שכירותחוזהשכירות