להלן פסק דין הנושא זכויות עובד חברת החשמל לקבל חשמל חינם אחרי פרישה: פסק דין 1. מבוא עניינה של תביעה זו היא עתירתו של התובע לבטל את הסכם פרישתו, ודרישה לפיצויים כספיים המגיעים לו בגין כך. תוך כדי בירור התביעה, עלתה השאלה אם הנתבעת 1 ביטלה כדין, לאחר פרישת התובע, את זכותו להמשיך ולקבל חשמל חינם, כפי שנהוג ומקובל אצל עובדי וגמלאי הנתבעת 1. 2. התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 החל מ- 1.7.83 ועד ליום 9.1.05 בתפקידים שונים. התובע החל לעבוד כקורא מונים. בינואר 1989 הועסק בשירות חוץ, בדצמבר 1994 הועסק כראש מדור גבייה, בינואר 1997 קודם התובע לתפקיד ראש מדור א"א גבייה. בינואר 2001 הועסק התובע בתפקיד ראש מדור בכיר. החל מדצמבר 2003 הועסק התובע כממונה המשרד האזורי של חברת החשמל באילת. תפקיד זה הוא התפקיד הבכיר ביותר במשרד הנתבעת 1 באילת, והוא היה כפוף ישירות למנהל אזור. בתפקיד זה שימש בזמנים הרלוונטיים הנתבע 2 (להלן: "ינובסקי"). בפועל היו כפופים לתובע כל הפונקציות המרכזיות של חברת החשמל באילת כגון- מדור גבייה ושירות חוץ, מוקד 103, קופה וקבלת קהל, אחריות על המנהלה (סעיפים 3-4 לתצהירו המשלים של התובע). נציין כי התובע ראה עצמו מועמד לתפקיד סגן מנהל האזור. 3. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברת ממשלתית, המופקדת על ייצור, הולכה, חלוקה ואספקה של חשמל על פי רשיונות, מכוח חוק משק החשמל תשנ"ו- 1996. 4. הנתבע 3 הינו ועד העובדים של הנתבעת, אשר הוא אורגן של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות. 5. העובדות בתאריך 4.1.05 נקרא התובע לפגישה למחרת היום בת"א במשרדו של מר עופר אלסטר, המשמש כסגן מנהל מחוז למינהל, ומנהל כוח אדם במחוז הדרום של הנתבעת. בפגישה שהתקיימה ביום 5.1.05 בנוכחות נציגי הנהלת הנתבעת ונציג ועד העובדים, נמסר לתובע כי הוא נחשד בביצוע שב"ח (שימוש בלתי חוקי) בחשמל במונה הפרטי בביתו, וכן אצל צרכנים אחרים באילת. התובע הכחיש את מרבית הטענות, וביקש לשקול את הצעת הפרישה שהובאה בפניו (פרוטוקול הישיבה צורף כנספח ד' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים). 6. בתאריך 9.1.05 חתם התובע על מסמך בו נקבע, כי התובע יוצא ל"פרישת פיטורים" החל מ- 10.1.05. הוא יקבל פנסיה בשיעור 49% ו- 50% מהפיצויים (נספח ה' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים). 7. בתאריך 17.1.05 נערך לתובע גמר חשבון, ולחשבון הבנק שלו הופקד סך של 79,327.64 ₪, וזאת לאחר ניכוי סכומים בגין הלוואות, ובגין שב"ח (נספח ז' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים). 8. בתאריך 21.2.05 כתב מר אלסטר לתובע, כי בהתאם להנחיות מנהל אגף משאבי אנוש, ובעקבות מעורבותו של התובע בביצוע שב"ח, נשללת ממנו הזכאות לחשמל בתעריף עובדי חברה, החל מ- 10.1.05 (נספח ח' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים). (להלן: "הזכות לחשמל חינם"). 9. בתאריך 28.3.05 פנה ב"כ התובע לנתבעת וביקש לבטל את הסכם הפרישה מחמת כפייה ועושק. התובע דרש לשוב לעבודתו ולקבל שכר בגין החודשים שחלפו, ומכאן ולהבא (מכתב ב"כ התובע צורף כנספח ב' לכתב התביעה). 10. בתאריך 18.4.05 פנה התובע לבית דין זה בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריו (בש"א 1494/05). בית הדין דחה הבקשה, וקבע לוח זמנים להגשת תצהירים ושמיעת התיק במועד קרוב. 11. במהלך הדיון התייצבו באי כוח ועד העובדים, וביקשו להשמיע עמדתם בעניין ביטול הזכות לחשמל חינם, וזאת בשונה מעמדת הנתבעת. בעקבות כך, התבקשה גם עמדת ההסתדרות שהוגשה אף היא לתיק. 12. טענות הצדדים התובע טוען, כי בתוך פחות מעשרים וארבע שעות מצא התובע את עצמו מול הריסות הקריירה שלו ושמו הטוב, תוך שהוא מושפל, מדוכא ומבקש לשים קץ לחייו. התובע טוען, כי הוא קורבן לעלילת כזב של בעלי אינטרסים צרים ומקומיים שאף אחד מהם לא העיד בפני בית הדין. 13. התובע טוען, כי הנתבעת הפרה את חובתה לקיים לו שימוע. התובע לא ידע לקראת מה הוא הולך, כאשר הוזמן לפגישה ב- 5.1.05. לא ניתן לתובע לעיין במסמכים לפני הפגישה או במהלכה. לא נעשה בירור של העובדות, ולא ניתנה לתובע הזדמנות להגיב לטענות כלפיו. גם לאחר שחזר לביתו לאחר הפגישה, היה התובע במצב נפשי ירוד, ועל כן לא ניתן לו לשקול נכונה את הסיכויים והסיכונים. 14. התובע טוען, כי הנתבעת כפתה עליו את החתימה על הסכם הפרישה, ומשפסקה הכפייה, נמסרה לנתבעת הודעת הביטול של ההסכם ב- 28.3.05. תנאי הסכם הפרישה היו גרועים במידה בלתי סבירה, בהתחשב בכך שבמעשי התובע לא נפל כל פגם, ועל כן יש לראות במעשי הנתבעת גם עושק. 15. עוד טוען התובע, כי עובר לחתימת ההסכם לא נאמר לו על ביטול קצובת החשמל לאחר פרישתו לגמלאות. הדבר נעשה ללא שהתובע עמד בפני ועדת בירור או ועדת משמעת. הנתבעת הפרה בכך את ההסכם עימו, וכן את ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. לו התובע היה יודע על ביטול קצובת החשמל, לא היה חותם על הסכם הפרישה. 16. התובע טוען, כי מהראיות שהציגו הצדדים בפני בית הדין עולה, כי אין ממש בטענות הנתבעת כלפיו. הדוח שהכין מר ג'רפי בעניינו של התובע, הוכן ע"י מי שאינו מבין בשב"ח, הוא מבוסס על שמועות, על תמונות שלא הוא צילם, על מונים שלא הוא פירק, מבלי שעיין בדוחות שב"ח. התובע טוען, כי לא הוא הפך את הפאזות בביתו, וכשגילה זאת, החזיר את המצב לתקינות. בעניין זה טוען התובע, כי לא הוכח ע"י הנתבעת כי פעולה זו בוצעה על ידו. התובע לא הכחיש, כי את יתרת הקצובה השנתית לחשמל חינם שנותרה לו הוא העביר לזכותו לשנה העוקבת. התובע טוען, כי מדובר היה בעניין נפוץ ומקובל. התובע טוען, כי הנתבעת לא הציגה כל נוהל שאוסר זאת, ומכל מקום גם אם קיים נוהל כזה הוא נכנס לתוקף לאחר שהתובע ביצע את הפעולות הנ"ל. התובע טוען, כי לא הוכח שמקרי שב"ח שנמצאו אצל אנשים אחרים - זכו ליחס שונה או מיוחד מהתובע, כאשר לא מדובר היה כלל באנשים, המקורבים אליו. 17. בנסיבות אלו, התובע עתר להשבתו לעבודה, לתשלום שכרו מאז פרישתו ולתשלום נזקי הגוף והנפש שנגרמו לו. 18. הנתבעת טוענת, כי הדוח שנערך ע"י מר אריק ג'רפי בעניינו של התובע כולל ממצאים על חשדות ממשיים למעורבות התובע בביצוע עבירות שב"ח, הן לגבי עצמו- בביתו והן לגבי אחרים. משפרש התובע, במקום לעמוד להליך משמעתי, הוא מנוע מלהעלות טענות בקשר לאמינות ממצאי הדוח. 19. הישיבה אליה זומן התובע לא הייתה ישיבת שימוע, כי אם ישיבת בירור משמעתי מקדמי; במסגרת ישיבה שכזו, בשונה מועדת משמעת בה לעובד יש זכות להביא ראיות, ולחקור כל אדם שהעיד בפני הועדה, מדובר כאן בבדיקה ראשונית של מנהל כוח אדם מול העובד. התובע ידע שהזימון לשימוע הינו על רקע חשדות כלפיו בביצוע מעשי שב"ח, וזאת כעולה מעדות של הנתבע 2. 20. לתובע הוצעו שתי אפשרויות: פנסיה מוקדמת- פרישת פיטורים והעמדה לדין משמעתי. התובע בחר מרצונו החופשי לחתום על ההסכם, לאחר מספר ימים בהם ניתנה לו אפשרות לשקול ולהתייעץ. התובע גמר בדעתו לחתום על הסכם הפרישה כבר לאחר הישיבה, וזאת כעולה מעדותו של מר ינובסקי, שסיפר כי התובע שוחח בטלפון מיד לאחר הפגישה, וסיפר כי הוא יוצא לפנסיה. השיקול אם לחתום על הסכם הפרישה היה כספי גרידא, ולכל היותר הטעות שטעה התובע היא טעות בכדאיות העסקה שאינה עולה עד לביטול ההסכם. 21. הודעת התובע על ביטול ההסכם אמורה הייתה להינתן זמן סביר לאחר שנודעה לו עילת הביטול. העובדה שלאחר החתימה על ההסכם נודע לתובע כי זכאותו לחשמל חינם נשללה, עדיין לא עשה זאת תוך זמן סביר. 22. שלילת הזכאות לחשמל חינם מהתובע נעשתה על רקע הנחיות פנימיות, ובהתאם לשיקול הדעת של הנתבעת. על פי הנוהלים, כאשר עובד שביצע שב"ח או עובד שפוטר, נשללת ממנו הזכאות לחשמל חינם. התנהגותו של התובע, מהווה עבירה פלילית, והיא עילה לפיטורים ללא זכאות לפיצויי פיטורים. בנסיבות אלו, על אף שהוסכם, כי התובע יקבל פיצויי פיטורים וגמלה, עדיין יש לקרוא לתוך הסכמה זו שהטבה חריגה כמו חשמל חינם תישלל ממנו. 23. ועד העובדים ביקש לטעון בהליך רק לעניין שלילת הזכות לחשמל חינם. יצוין כי באשר לפרישתו של התובע, ועד העובדים נתן את הסכמתו להצעה שניתנה לתובע לפרוש מרצון. טענות ועד העובדים זהות במהותן לטענת ההסתדרות, שאת עמדתה ביקש בית הדין לקבל, וזו נמסרה ביום 11.4.06. הזכות לחשמל חינם מוסדרת בהסכם קיבוצי מיוחד בנושא זכויות העובדים והגמלאים לצריכת חשמל ללא תשלום שנחתם ביום 14.10.02. בהתאם לחוקת העבודה החלה על הצדדים, על הנתבעת להעביר להסכמת ועד העובדים כל שינוי בנהלים שיש לו השלכות על תנאי השכר והעסקה בנתבעת. 24. הנתבעת פרסמה ב- 1.1.05 שורה של נהלים, מכוחם שללה את זכותו של התובע לחשמל חינם. ועד העובדים התנגד לתוכן הנהלים, וביקש לקיים דיון בקשר אליהם. מכאן שהנהלים אינם תקפים. מעבר לנוהל זה, הנתבעת לא הצביעה על מקור אחר מכוחו ניתן לשלול מגמלאים את הזכאות לחשמל חינם. גם מכוח אותו נוהל, הנתבעת לא פעלה כשורה, כאשר לא זומנה ועדת בירור ומשמעת בעניינו של התובע. 25. ועד העובדים טוען עוד, כי שלילת זכאותו של התובע לחשמל חינם מנוגדת להסכם הפרישה, עליו חתם, ולזכויותיו החוזיות האישיות שבאו מכוח ההוראות האישיות בהסכם הקיבוצי. 26. הכרעה הילוכה של הכרעה זו יהיה בשני פרקים. הראשון יעסוק בעילות של כפייה ועושק שהתובע טוען להן, ומכוחן עותר לבטל את הסכם הפרישה והשבתו לעבודה. בפרק השני נבחן ככל שנמצא שאין לבטל את הסכם הפרישה, האם כדין נהגה הנתבעת כאשר שללה מהתובע את זכותו כגמלאי לחשמל חינם. נבהיר כבר כעת, כי הכרעת הדין לא תתייחס לבחינת הראיות שהובאו בתיק זה לעניין המעשים שיוחסו לתובע, והוא מכחישם. הגם שהצדדים הקדישו לכך את עיקר מרצם בתיק זה, בית הדין אינו מוסמך לדון בכך, מאחר ומדובר בהליך של פרישה מרצון. לא מדובר בהליך של פיטורים - ולכן ספק אם יש מקום לטענות בקשר לשימוע; אין חולק שהמעשים שיוחסו לתובע הן עבירות משמעת, שמקומן הנכון להתברר הוא בהליך משמעתי. על כך ויתרו הצדדים - הן הנתבעת והן התובע מרצונם, וביקשו להביא לסיום העסקת התובע בהסכמה. סיום זה מוריד את המסך על מעשי התובע, מבחינת הביקורת השיפוטית של בית דין זה, ומצמצם אותה כאמור רק לבחינת הפגמים שהתובע טוען להם, ושנפלו בכריתת הסכם הפרישה. 27. כפייה ועושק סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), הדן בכריתת הסכם בכפייה קובע לאמור: "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה". סעיף זה מדבר על כפייה באיום הפוגע בחופש הרצון של הצד השני להתקשרות החוזית, עקב איום בפגיעה רצינית בקורבן, ברגע שהקורבן פגיע עד כי הוא נאלץ להיכנע לאיום. השואף לבטל את החוזה מחמת כפייה צריך להוכיח כי הכפייה השפיעה על רצונו בהטילה בו פחד, ואלמלא קיומה לא היה מתקשר בחוזה. הכפייה מכוח סעיף זה כוללת כל פגיעה בגופו של אדם, בנכסיו, בחירותו ובמעמדו החברתי או הכלכלי - וכל זאת כדי לאלצו להתקשר בחוזה. יסודות העילה הם שלושה: התקשרות בחוזה, קשר סיבתי וכפייה, וניתן, כאמור, לבטל חוזה מחמת כפייה, רק כאשר הכפייה הופעלה על המתקשר לפני כריתת החוזה וההתקשרות בחוזה הייתה עקב הכפייה. (גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה, עמ' 232, ע"א 1894/90 פלאטו שרון נ' אסולין, פד"י מו (4) 822, 827, דב"ע נו/ 202-3 מדינת ישראל נ' זינה ולדמן, עבודה ארצי, כרך ל (5), 245 והאסמכתאות שם). 28. סעיף 18 לחוק החוזים דן בעושק וזהו לשונו: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". עילת הביטול בשל עושק עוסקת במצבים בהם נערך החוזה על ידי הצדדים מדעת ומרצון, אך בכל זאת "דבק בהתקשרות פגם המצדיק את התערבות הדין, עד כדי מתן אפשרות לביטולה החד צדדי. ההצדקה להתערבות זו היא מוסרית, והרעיון המנחה של הוראת העושק הוא של מוסר וצדק חברתי". (גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה, עמ' 243 ואסמכתאות שם). 29. יסודות עילת ביטול זו הם: קיום חוזה, קשר סיבתי, התנהגות העושק והיותם של תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. יצוין כי יסודות אלה הם מצטברים ויש להוכיח קיומו של כל יסוד ויסוד. "עושק כמשמעו בסעיף 18 הוא ניצול מצוקתו, חולשתו או חוסר נסיונו של אחר. למונחים של 'עושק' ו'ניצול' נודעת משמעות שלילית של התנהגות בלתי מוסרית או בלתי הוגנת, לפיכך נדרשת ידיעתו של העושק על מצוקתו, חולשתו או חוסר נסיונו של המתקשר. גם אי אכפתיות או עצימת עיניים יחשבו כידיעה, אולם - שלא כמו בטעות - אין די ברשלנות גרידא. לעומת זאת, לא קיימת דרישה כי המנצל גרם למצב שבו נמצא המתקשר: המצוקה, החולשה או חוסר הנסיון יכולים לנבוע ממקור שהוא עצמאי לחלוטין מן הצד העושק.. מצב העשוק - מצוקתו, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו - צריך להיות חמור וקיצוני, כדי לקיים יסוד זה של עילת העושק. שיקולים של כיבוד הרצון המוצהר של הצדדים לחוזה ושל הגנה על הביטחון המסחרי מחייבים, כי בטרם יכיר בית המשפט באפשרות ביטול חד צדדי של חוזה בעילת העושק, עליו להשתכנע כי המצוקה, החולשה הגופנית או השכלית או חוסר הנסיון היו כבדי משקל והסיטו את שיקול דעתו של העשוק סטייה של ממש מנתיבו הנכון... מצוקה איננה מצב של עוני ומחסור או אי נוחות הנגרמת עקב הצורך להתמודד עם קשיים כלכליים, אלא שינוי פתאומי המביא ללחץ - כלכלי או פסיכולוגי חמור.. חולשה שכלית היא מצב של רפיון של ולא חוסר הבנה או חוסר תפיסה גרידא של ההתקשרות הנדונה. פער בהשכלה בין הצדדים לחוזה אין די בו כדי לבסס יסוד זה.. חוסר הנסיון של המתקשר יכול להתייחס להתקשרויות חוזיות בדרך כלל, להתקשרויות חוזיות מן הסוג הנדון, ואפילו- במקרים נדירים- לחוזה המסוים שנכרת בין הצדדים. יחד עם זאת, אין די בחוסר מומחיות גרידא לגבי פרטי העסקה הנדונה. המדובר בחוסר נסיון המאפיין את האדם ונובע ממגבלות חברתיות וחינוכיות שלו, ולא בחוסר שיקול דעת עסקי או נמהרות כשלעצמם.. יסוד מעמיק נוסף של עילת הביטול בגין עושק, הוא ש"תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". המבחן ליישום יסוד זה הוא מבחן אוביקטיבי -חיצוני והוא מחייב בירור שתי שאלות משנה: מהו "המקובל" ומהו "מידה בלתי סבירה". (גבריאלה שלו, שם בעמ' 243, 249-247). 29. התובע טוען בסעיף 8 לסיכומיו, כי באיום שהוא ישאר במשך כשלוש שנים בלא עבודה ובלא שכר, באם יבחר לעמוד לדין משמעתי, כפתה עליו הנתבעת להתקשר עימה בהסכם הפרישה. בחקירתו הנגדית, העיד התובע, כי נאמר לו במהלך הישיבה כי בזמן הבירור המשמעתי לא יקבל משכורת. לו היה יודע, כי בזמן ההשעיה יקבל מחצית משכרו, לא היה חותם (עמ' 34, 35, שורות 4-5). מר אלסטר הכחיש זאת בתצהירו, ובסעיף 21 הבהיר מפורשות, כי לא אמר לתובע כי לא יקבל שכר בזמן ההשעיה - רק אמר שזה יכול להימשך שנים (סעיף 21 לתצהירו של מר אלסטר). 30. לאחר ששמענו את התובע ומר אלסטר, מעדיפים אנו את גרסתו של מר אלסטר, לפיה לא נאמר לתובע, כי בזמן ההליך המשמעתי לא יקבל שכר. לא מצאנו לתת אמון בגרסת התובע, מאחר ובישיבה נכחה נציגת ועד העובדים - הגב' י. גרינשפן מכלוף. חזקה שאם נציגת ועד העובדים הייתה שומעת טענה מוטעית שכזו, לפיה עובד בהליכי השעיה לא יקבל שכר - הייתה מיידעת את התובע. זאת ועוד. אפילו היינו מקבלים את טענת התובע כי הוטעה לחשוב שבזמן ההשעיה לא יקבל כל שכר, עדיין הייתה בידו האפשרות לבדוק זאת לאחר הישיבה. הישיבה כזכור הייתה ב- 5.1.05, על ההסכם התובע חתם ב-9.1.05. 31. בנקודה זו מוצאים אנו לחדד מספר דברים. הרושם המתקבל מקריאת כתב התביעה ותצהירו של התובע בבקשה לסעד זמני, הוא שיד נעלמה ביקשה למזער את העובדה שיום החתימה על הסכם הפרישה, אינו היום בו התקיימה הפגישה. לפער בזמן שבין שני האירועים אין כל התייחסות בכתב התביעה ובתצהיר התומך בבקשה לסעד זמני; גם בתצהיר המשלים, התובע בחר שלא להתייחס למועד בו הגיע אליו מר ינובסקי והחתים ואתו על ההסכם, על אף שבשלב זה כבר היו בפניו תצהירי התשובה של הנתבעים במסגרת הבקשה לסעד זמני. 32. התובע טוען, כי בזמן שבין הישיבה לחתימה היה במצב נפשי קשה, לא דיבר עם אף אחד, הבין שגורלו נחרץ ולא יוכל לעשות דבר. אנו מבינים למצוקת התובע אליה נקלע, אך מתקשים אנו להבין כיצד אדם המאמין בצדקת מעשיו, מסכים לוותר על קריירה כה מבטיחה, מבלי שיתייעץ עם חברים בועד, עורכי דין ואחרים. התובע הודה, כי הוא דמות מוכרת ואהודה באילת, כפי שניתן לקרוא מפרוטוקול הישיבה (נספח ד' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים). דמות שכזו ודאי משתפת את הסביבה הקרובה בלבטיה; הרושם שקיבלנו מהראיות שהובאו בתיק זה היה שהתובע כבר החליט בישיבה או בסמוך לאחריה על פרישתו, וזאת מנימוקיו שלו. מר ינובסקי - מנהל אזור אילת, שהתובע היה כפוף לו, מסר בתצהירו, כי כבר בטיסה מאילת לת"א אמר לו ש"הוא חושש מתוצאות הישיבה הואיל והוא ביצע מספר דברים בלתי תקינים" (סעיף 8 לתצהירו). בתום הישיבה הוא שמע את התובע משוחח בטלפון, ואומר כי הדברים מסתדרים והוא יוצא לפנסיה, וכן הוא נשמע רגוע ושבע רצון (סעיף 9 לתצהירו). כאשר מר ינובסקי הגיע ב- 9.1.05, ארבעה ימים לאחר הפגישה, לבית התובע באילת כדי להחתימו על הסכם הפרישה, הם שוחחו ושתו קפה ברוגע, לאחר מכן התובע חתם על ההסכם וניכר כי התובע רגוע ושלם עם החלטתו (סעיף 11 לתצהיר). 33. לכך נוסיף, כי התובע הודה כי קיבל במהלך הישיבה דף המפרט את הכספים שיקבל, במידה וירצה לפרוש (עמ' 31, שורות 10-11). מר אלסטר אמר לו לתת תשובה ביום ראשון, לא אמרו לו מיד לחתום (עמ' 32, שורות 8-11). התובע הודה, כי ביום שבת הגיע למשרדו והוציא את דבריו (עמ' 38, שורות 6-7). 34. כל אלו מלמדים, כי לא נכפתה על התובע הבחירה בפרישה מרצון, אלא היא הועמדה כאפשרות אחת מבין שתיים. התובע יכול היה לבחור בהליך המשמעתי. יתכן שברירה זו, על כל השלכותיה, הייתה קשה לתובע, אך לא ניתן לקבוע כי מדובר בהשפעה כה קיצונית שאיינה את רצונו של התובע. די אם נזכיר בשולי פרק זה, כי התובע הודה כי ערך שינויים ברישומי מערכת המחשוב של הנתבעת, על מנת להעביר זכאותו לצריכת חשמל חינם שלא מומשה משנה לשנה. בעניין זה, התובע לא הוכיח, כי פעל בהתאם להנחיה כלשהיא, וכל שטען הוא עניין של פרשנות של הסכם, שיקשה עלינו לקבלה, וכי כולם נהגו כך - טענה שראוי היה כי לא תיטען. התייחסנו לכך בקצרה כדי להראות שיתכן שהיה לתובע מה להפסיד אם היה בוחר לעמוד בפני הליך משמעתי. 35. כאמור, לא מצאנו עד כה יסוד של כפייה, לפחות עד למועד בו התובע חתם על ההסכם; אך התובע טוען, כי הכפייה נמשכה עד למועד בו בא כוחו שלח לנתבעת את המכתב, וביקש בו לבטל את הסכם הפרישה (28.3.05). רק אז, לטענת התובע, הוסרה הכפייה. התובע המשיך וטען, כי במשך כל התקופה הזו היה במצב נפשי קשה. לראייה צירף את נספח 1 לתצהירו המשלים. מדובר במסמך ממנו עולה, כי התובע ביקר אצל רופא המשפחה ב- 11.4.05, והתלונן על כך ששמחת החיים שלו נעלמה לאחר שהפסיק לעבוד. האבחנה שנרשמה היא -דיכאון. על כך יכולים אנו להצטער, אך בכך אין די כדי להוכיח כי התובע היה תחת כפייה במשך כשלושה חודשים. דומה ש"המרצע יצא מן השק" כאשר התובע נשאל מדוע פנה לעו"ד במועד שפנה, והשיב שעשה כן כאשר נשללה ממנו הזכות לחשמל חינם (עמ' 40 שורות 19-24). דברים אלו מוצאים חיזוק בסיכומי התובע בסעיף 11 בהם נאמר כהאי לישנא: "לטענת התובע, לו היה יודע על ביטול קצובת החשמל, הוא לא היה חותם על ההסכם לפרישת פיטורין". מכאן שלא בכפייה עסקינן, אלא לכל היותר טעות בכדאיות העסקה - טעות שבמהותה נדון בהמשך. לא רק זו, אף זו. סעיף 20 לחוק החוזים קובע, כי ביטול חוזה שנעשה עקב כפייה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה. כפי שניתן לראות, התובע טען כי הכפייה פסקה במועד בו בא כוחו כתב מכתב לנתבעת וביקש לבטל את הסכם הפרישה. אולם כפי שהראינו לא הייתה כפייה כלל, וגם אם הייתה במשך שבוע, שבועיים ואפילו חודש לאחר הפגישה, אלו פרקי זמן סבירים שבמהלכם הכפייה יכולה הייתה להיפסק. שלושה חודשים אינם זמן סביר. מכל מקום, הראינו כי הסיבה האמיתית לביטול ההסכם הייתה ביטול הזכות לחשמל חינם. 36. באותו אופן לא ניתן לקבוע כי התקיימו כאן יסוד עילת העושק. לא השתכנענו, כי מצבו של התובע כלל מצוקה נפשית, שכלית או גופנית או חוסר נסיון, כך שכל אלו מנעו ממנו לשקול לבד או בעצת אחרים את האפשרויות שעמדו בפניו. גם אם היינו מקבלים את טענת התובע, לפיה מצבו הנפשי נוצל לרעה ע"י הנתבעת, עדיין לא ניתן לקבוע שתנאי ההסכם היו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. התובע פרש, קיבל גמלה בשיעור שהולם את מספר שנות עבודתו, ו- 50% מפיצויי הפיטורים. לא הוכח בפנינו שאלו תנאים גרועים במיוחד, או שונים מהמקובל. 37. על כן, משלא הוכחה כפייה או עושק ע"י התובע, דין תביעתו לביטול הסכם הפרישה - להידחות, ובכלל זה, גם התביעה לפיצוי בגין הנזקים הנפשיים והחומריים שנגרמו לו, שלא הוכחו כלל ועיקר. 38. הזכות לחשמל חינם כחודש וחצי לאחר פרישת התובע, הודיע לו מר אלסטר במכתב מיום 21.2.05 (נספח ח' לתיק המוצגים של הנתבעים), כי בעקבות מעורבותו של התובע בביצוע שב"ח, הוחלט לשלול את זכאותו לחשמל חינם. נקדים ונאמר כבר עתה, כי עמדת ועד העובדים וההסתדרות אשר מצאו ביטויין בסיכומיהן, מקובלות עלינו על כל סעיפיהן ואנו מוצאים, כי על הנתבעת להשיב לתובע את הזכות לקבלת חשמל בתעריף עובדי החברה, וזאת מיום 10.1.05. 39. הזכות לחשמל בתעריף עובדי החברה, כפי שבהכרעתנו קראנו לה "הזכות לחשמל חינם", מעוגנת ב"הסכם קיבוצי מיוחד בנושא זכות העובדים והגמלאים לצריכת חשמל ללא תשלום" שנחתם ביום 14.10.02 בין חח"י, ההסתדרות וועד העובדים (להלן: "ההסכם הקיבוצי") (ת/2). ההסכם הקיבוצי נחתם לתקופה בלתי מסוימת. על פי ההסכם הקיבוצי, עובד קבוע וגמלאי שהיה עובד קבוע בנתבעת ושאיריו, זכאים למכסת צריכת חשמל בתעריף עובדי חברה. זכות זו הייתה קיימת בנתבעת מזה עשרות שנים אלא שבהסכם זה הופחתה מכסת החשמל בתע"ח. מדובר בחלק מתנאי העבודה והשכר בנתבעת לכל דבר ועניין וההטבה נזקפת בשכר העובד. הנתבעת אף מגלמת הטבה זו ומשלמת מס הכנסה וביטוח לאומי בגין צריכת החשמל ע"י העובדים. בסעיף 1 (ב) לחוקת העבודה (נ/4) נקבע ש: "בכל סעיף בחוקה, שבו צוין נוהל חברה או נוהל אמ"א, תחולנה הוראות הסעיף בהתאם ובכפוף להוראות ולסייגים שבאותו נוהל, כפי שישונה מעת לעת בהסכמה בין הנהלת החברה לבין הוועד הארצי ויירשם כהסכם קיבוצי". בהתאם לקבוע בחוקת העבודה, בפרוטוקול הישיבה מיום 25.11.04 (מוצג נ/3) שהתקיימה בין נציגי חח"י לועד העובדים, נקבע שכל שינוי בנהלים (שאינו נובע מחקיקה או מעדכון תעריפים) , יועבר למזכיר הועד הארצי טרם כניסתו לתוקף, ועל הועד להעביר את התייחסותו תוך שלושים יום מקבלת העדכון בדבר השינוי. 40. בתאריך 1.1.05 פרסמה הנתבעת את הנהלים הבאים: 1. 11-22-04 "זכאות לחשמל בתעריף עובדי חברה" (נספח "א" לכתב ההגנה). 2. נוהל 06-22-04 "בקרה וגביה בגין צריכת חשמל וחיבורי חשמל" (נספח "ג" לכתב ההגנה( (להלן: "נוהל בקרה וגביה"). בהסתמך על נוהל זה שללה הנתבעת את זכאותו של התובע לחשמל חינם. 3. נוהל 10-22-04 "זכאות להנחה עבור חיבורי חשמל". 41. הנוהל החד צדדי בעניין בקרה וגביה בגין צריכת חשמל וחיבורי חשמל, קובע בסעיף 9 את הדברים הבאים: "9. הטיפול בשב"ח בועדות בירור ומשמעת מנהל כח אדם ייזום הטיפול בשב"ח, וינהג כדלקמן: 9.1 במקרה של שב"ח תעריפי/ צרכני (לדוגמא: שימוש בחשמל למטרה עסקית, חיבור חשמל דירה נוספת, חבלה במונה). 9.1.1 ...... 9.1.2 בנוסף לגביית החוב כנ"ל. ולכל עונש אחר שיקבע ע"י הוועדה, בהתאם לנסיבות, תשלול מחלקת כח אדם את הזכאות לחשמל בתע"ח לתקופה קצובה או בכלל". 42. ועד העובדים הודיע לנתבעת, כי הנהלים מיום 1.1.05 אינם מקובלים, וביקש לקיים דיון. מר אלסטר אישר בעדותו, כי ועד העובדים לא הסכים לנוהל השולל מעובד היוצא לפנסיה זכות לחשמל חינם (עמ' 108, שורות 19-20). 43. ועד העובדים הוכיח, כי כל על פי ההסכם הקיבוצי וחוקת העבודה החלים על הצדדים - כל שינוי או נוהל חדש יקבע בהסכמה עם ועד העובדים, ומכאן שהנהלים החדשים מיום 1.1.05, לגביהם הועד הביע התנגדותו, אינם תקפים ומכוחם הנתבעת אינה מוסמכת לשלול מהתובע את זכותו לחשמל חינם. 44. גם אם היינו מוצאים, כי אותו נוהל בקרה וגבייה שריר וקיים, הרי שבעניינו של התובע, הנתבעת לא פעלה בהתאם לו. בסעיף 9 לנוהל בקרה וגבייה, נקבע כיצד יטופל מקרה של חשד לביצוע שב"ח. על פי הנוהל, יש לפעול בשני מישורים מצטברים שפורטו בסעיפים 9.1.1 ו- 9.1.2 בנוהל. על פי סעיף 9.1.1 לנוהל, על מחלקת כוח אדם לזמן את העובד לועדת בירור ומשמעת שתידון במקרה. בהתאם לסעיף 7 לנוהל טיפול בעבירות משמעת (נספח "ה" לכתב ההגנה). ולסעיף 7.2.2 לנוהל זה, ועדת בירור ומשמעת היא ועדה פריטטית שמורכבת מנציגי ההנהלה ונציגי ועד העובדים. העונשים שוועדה זו רשאית להטיל על העובד פורטו בסעיף 9 לנוהל זה, שאינו כולל עונש של שלילת הזכאות לחשמל בתע"ח. אין חולק, כי התובע לא זומן לועדת בירור ומשמעת. מר אלסטר הודה, כי שלילת הזכות לחשמל חינם לא נעשתה ע"י ועדת משמעת, והוצאת הנוהל היה בפורום הנהלה בלבד (עמ' 112-113). אף הנתבעת בסיכומיה הקפידה לציין, כי לכל היותר התקיים בעניינו של התובע הליך של ועדת בירור, אך לא ועדת משמעת. 45. גם מעיון בהסכם הקיבוצי (ת/2) לא מצוין כלל עניין שלילת הזכות לחשמל חינם. בסעיף 5.1.16 לנוהל 01-01-08 "טיפול בעבירות משמעת" ("נוהל טיפול בעבירות משמעת" - נספח "ה" לכתב ההגנה), אליו מפנה סעיף 188 בפרק יד' (סדר ומשמעת) של חוקת העבודה, נקבע ששימוש בזכות לחשמל מוזל שלא כדין ו/או בניגוד לנהלים, כללים, נהגים והוראות, ייחשב כעבירת משמעת. ע"פ הנוהל, במקרה של עבירת משמעת, ניתן להקים ועדת בירור ומשמעת שתורכב מנציגי ההנהלה ונציגי ועד העובדים (ועדה פריטטית). סעיף 9 לנוהל קובע מהם העונשים שניטל להטיל על עובד שעבר עבירת משמעת. מדובר ברשימה סגורה ששלילת הזכות לחשמל בתע"ח אינה נכללת בה. 46. סוף דבר. שלילת הזכות לחשמל חינם נעשתה בהתאם לנוהל שועד העובדים לא הסכים לו. יתרה מזו, אף אם הנוהל היה בתוקף, הנתבעת לא פעלה על פיו. הנתבעת גם לא ציינה בהסכם הפרישה של התובע כי הזכות לחשמל חינם תישלל ממנו. מכל אלו יוצא, כי שלילת זכות התובע לחשמל חינם משוללת תוקף ועל הנתבעת להשיב את הזכות לתובע מיום 10.1.05. 47. סיכום התביעה כנגד הנתבעת לביטול הסכם הפרישה והפיצויים עקב כך - נדחית. התביעה כנגד הנתבעת להשבת הזכות לקבלת חשמל חינם - מתקבלת. התביעות כנגד הנתבעים 2-3 - נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. פרישהחשמל