דוגמא לפסק דין בנושא כתב אישום על סירוב לבדיקת שכרות: הנאשם זכאי מחמת הספק כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, מכח החזקה בגין סירוב להיבדק, עבירה על סעיפים 64ד(א) ו-64ב(א) לפקודת התעבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.11.10, בסמוך לשעה 05:43, נהג הנאשם ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן, בסמוך לבית מספר 1 וזאת בהיותו שיכור, לאחר שנדרש להיבדק בבדיקת "ינשוף" וסירב, על ידי הכשלת הבדיקה. פרשת התביעה עד תביעה מס' 1, רס"מ ריימונד פרחן, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/1 - דו"ח הזמנה לדין ת/2 - מזכר ת/3 - אישור נטילת רישיון נהיגה ורכב ת/4 - פלט בדיקת כיול ת/5 - פלטי בדיקת "ינשוף" (4 פלטים) ת/6 - דו"ח עיכוב ת/7 - טופס דין וחשבון ת/8 - דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות עד תביעה מספר 2, רס"מ אליהו מנשה, מטעמו הוגש מזכר, שסומן ת/9 עד תביעה מספר 3, פקד יובל כנפו, מטעמו הוגש טופס שימוע פסילת רישיון נהיגה, שסומן ת/10 עד תביעה מספר 4, מפקח רפי מולה, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/11 - תעודת עובד ציבור ת/12 - טופס ביקורת תקופתית ת/13 - כרטיס מכשיר ת/14 - תעודת בלון מעבדה ת/15 - תעודת בלון יחידה מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסתה, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן: הנאשם נהג ברכב כמפורט לעיל, ע"ת 1 הורה לו לעצור רכבו לבדיקה שגרתית ולאחר שהריח ריח אלכוהול שנדף מהנאשם, ביקש ממנו להיבדק במכשיר "נשיפון". בבדיקה ניתנה אינדיקציה חיובית לאלכוהול וע"ת 1 הודיע לנאשם כי הוא חשוד בעבירה של נהיגה בשכרות ומעוכב לצורך בדיקה במכשיר ה"ינשוף", כאמור בת/1 ו- ת/6. העד ביצע לנאשם מבחני ביצוע, אותם צלח הנאשם ללא דופי. התרשמותו הכללית של העד הייתה כי לא ניתן לקבוע מידת השפעת האלכוהול על הנאשם. העד דרש מהנאשם להיבדק במכשיר ה"ינשוף", תוך שהוא מסביר לו על משמעות הסירוב לבצע את הבדיקה או להכשילה והנאשם הסכים. בשעה 06:09, החל העד בביצוע בדיקת ה"ינשוף" לנאשם. בפלט מספר 2057, נשף הנאשם 3 פעמים, מבלי שניתנה נשיפה תקינה ונמדד ערך. בפלט מספר 2058, נשף הנאשם פעמיים, מבלי שניתנה נשיפה תקינה ונמדד ערך. בפלט מספר 2059, נשף הנאשם פעמיים, כאשר בנשיפה הראשונה , נמדד ערך של 285 מיקרוגרם והנשיפה השנייה נקבעה כבלתי תקינה. בפלט מספר 2060, נשף הנאשם פעמיים, כאשר בנשיפה הראשונה , נמדד ערך של 300 מיקרוגרם והנשיפה השנייה נקבעה כבלתי תקינה. הנאשם טען בפני העד כי אינו יכול לנשוף, העד דרש ממנו ליתן דגימת דם, אך הנאשם סירב. בשעה 07:10, שוחרר הנאשם, בתום הטיפול בו. פרשת ההגנה מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד ולפי גרסתו, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן: אותו ערב בילה עם חברים וחברתו דאז, כפי הנראה בביתה. במהלך הבילוי, שתה כוס בירה ואולי כוס יין. כשנעצר לבדיקה, ביצע את בדיקת ה"נשיפון" ולאחר מכן, דרש ממנו עד תביעה מס' 1 להיבדק במכשיר ה"ינשוף" והסביר לו את מהות הבדיקה ומשמעות הסירוב והנאשם הסכים, אף שאמר לעד כי אינו חש בטוב. לטענתו, העד שאל אותו אם ירצה לעשות בדיקת דם והוא הסכים, אבל ביקש להמשיך ולנסות לנשוף למכשיר ה"ינשוף". לבסוף, כשכשלו הנשיפות, פנה אל העד וביקש ממנו ליתן דגימת דם, אך העד סירב והשיב לו כי כבר מאוחר מדי. הנאשם טען כי לא הכשיל את הבדיקה, אלא לא הצליח לנשוף כמות אוויר מספיקה, כיוון שהוא סובל מבעיות נשימה במזג אוויר קר וכן לא חש בטוב במועד הבדיקה והשתעל. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות המאשימה ושמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם, לא שוכנעתי כי הנאשם עברה את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. כמפורט לעיל, הנאשם נשף מספר רב של פעמים, מבלי שניתנה מדידה ונמדד ערך סופי, שכן לא היה רצף של שתי נשיפות תקינות באף אחד מהפלטים. עם זאת, בפלט מספר 2059, בשעה 06:21, ניתנה נשיפה תקינה אחת ונמדד הערך של 285 מיקרוגרם, שהנו מתחת לסף האכיפה הנוהג כיום. תקנה 169ז לתקנות התעבורה קובעת, כי נדרשות שתי בדיקות תקינות או "בדיקה כפולה", כלשון התקנה, אך לא תיתכן מחלוקת כי שתי בדיקות תקינות נדרשות לצורך הרשעתו של הנאשם במיוחס לו, אך על מנת להעלות ספק סביר, די בנשיפה אחת, בה הערך הנמדד הנו מתחת לסף האכיפה. אומנם, בשעה 06:27, בפלט מספר 2060, נמדד הערך של 300 מיקרוגרם, אשר עולה על סף האכיפה, אך כאמור, במקרה זה ניתנה מדידה תקינה אחת בלבד ואין הדבר עומד בדרישות המחוקק לצורך הרשעה על סמך בדיקת "ינשוף". בנסיבות אלה, אין צורך להידרש לסוגיה של סירוב לבדיקת דם, שכן גם אם אקבל עמדת המאשימה לפיה סירב הנאשם ליתן דגימת דם, הרי שהממצא מבדיקת ה"ינשוף", סותר את החזקה של נהיגה בשכרות מכח הסירוב להיבדק. באשר לאפשרות הקיימת להרשעה בעבירה של שכרות שלא על סמך בדיקה מדעית, הרי שלמעט הודייתו של הנאשם כי שתה כוס בירה וכנראה גם כוס יין מספר שעות לפני שנעצר לבדיקה וריח אלכוהול קל שנדף מפיו, לא נמצאו בהתנהגותו כל מאפייני שכרות או השפעת משקאות משכרים ולטעמי, אין בכך די כדי לבסס הרשעה, לא בעבירה של נהיגה בשכרות ולא בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות, כמיוחס לו בכתב האישום. משפט תעבורהשכרותבדיקת שכרות (אלכוהול)