דוגמא לפסק דין בנושא התקנת מערכת חיסכון באנרגיה: 1. עסקה להתקנת מערכת לחיסכון בצריכת אנרגיה שכשלה היא נשוא הסכסוך בתיק זה. התובעת מבקשת לקבל את התמורה המוסכמת בעוד שהנתבעת טוענת לכישלונן המלא של התחייבויות התובעת. רקע עובדתי 2. התובעת הינה חברה פרטית המתמחה במתן פתרונות לחיסכון בצריכת אנרגיה. הצדדים התקשרו בהסכם להתקנת מערכות ייחודיות לחיסכון באנרגיה במתקניה וחצריה של הנתבעת (להלן: "המערכת"). 3. בין הצדדים התנהל מו"מ שבמסגרתו הגישה התובעת מספר הצעות מחיר, הראשונה ב-27.11.05, אח"כ ביום 15.1.06 ועדכון הצעה נוספת ביום 2.5.06. 4. עפ"י הצעת התובעת שאושרה ע"י הנתבעת, התחייבה הראשונה לספק שתי מערכות להפחתת צריכת אנרגיה בשתי מערכות מיזוג אוויר של הנתבעות המבוססות על צ'ילרים. עוד התחייבה התובעת לבצע מדידות צריכת החשמל (בקווט"ש) בכל אחת מהמערכות במשך שבוע ימים לפני ואחרי התקנת המערכת כאשר ההפרש בצריכה בין התקופות יהווה את הבסיס לאחוז החיסכון המושג. ההתחייבות להשגת חיסכון נקבעה בסכום מינימאלי ממוצע של לפחות 15% על צריכת החשמל של המדחסים. כמו כן נקבע כי אם המערכת תשיג חיסכון הנמוך מ-15% יופחת גובה של 3% על כל אחוז הנמוך מהיעד המינימאלי (להלן: "פיסקת ההפחתה"). 5. הנתבעת שלחה הזמנת רכש מיום 25.7.06 שאושרה ע"י התובעת ובכך הוכרה האחרונה כספק של הנתבעת (להלן: "הזמנת הרכש"). 6. התמורה המוסכמת שננקבה בהסכם היתה בסך של 24,250 $ אולם המועד לתשלומה וההתחייבות הנגדית בגינה שנויים במחלוקת. בעוד שלטענת התובעת הנתבעת התחייבה לשלם 40% מהתמורה עם ההזמנה בלא זיקה לעמידה ביעדי החיסכון, טענה הנתבעת כי כנקוב בהזמנת הרכש התמורה אמורה היתה להשתלם בתוך 60 יום מקבלת החשבונית בכפוף להשגת מטרת ההסכם. 7. אין חולק כי התובעת התקינה אצל הנתבעת מערכת שכוללת שני צ'ילרים מסוגים שונים ביום 10.1.07 ושיגרה לה ביום 14.1.07 חשבונית מס על סך של 118,336.9 ₪ כולל מע"מ. 8. לטענת התובעת, למרות התקנת המערכות אצל הנתבעת בהצלחה וגרימת או יכולת גרימת חיסכון מוכח בצריכת אנרגיה סירבה הנתבעת לשלם את התמורה המוסכמת בטענה כי המערכות אינן עומדות ביעד החיסכון המוסכם. הנתבעת מנגד טענה כי התובעת הפרה את ההתחייבות לבצע מדידות מוסכמות של צריכת אנרגיה במשך שבוע לפני התקנת המערכת ושבוע לאחר ההתקנה ולכל היותר ביצעה מדידה אחת שלא היה בה להעיד על השגת כל חיסכון באנרגיה. 9. אין חולק לאחר הגשת ראיות הצדדים, כי התובעת לא ביצעה את המדידות בהתאם להסכם אלא מדידה אחת ביום 9.7.07. לטענתה הבדיקה השניה שהיתה אמורה להתבצע ביום 13.6.02 בוטלה עקב תקלות שהתגלו במערך מיזוג האוויר של הנתבעת. האחרונה הכחישה את הנטען, ולטענתה אי ביצוע הבדיקה נבע משום שהתובעת לא היתה מרוצה מהתוצאות, שהרי לא היתה מניעה לבצע בדיקה נוספת במועד מאוחר יותר. 10. הצדדים חלוקים גם לגבי משמעויות אופן ביצוע הבדיקה הנ"ל ותוצאותיה. לטענת התובעת השקיעה כ-694 שעות עבודה כאשר הבדיקות כללו מדידות אנרגיה, טמפרטורת מים, ספיגת מים, בדיקות לחצי יניקה ודחיסה, אולם דווקא קבלן מטעם הנתבעת יצר מצב מלאכותי מכשיל. מכל מקום, גם עפ"י הבדיקה מיום 9.7.07 הוכח כי קיים חיסכון אנרגטי בשיעור של 16.5%. הנתבעת הפנתה בטיעוניה דווקא לחוות דעת המומחה מטעם התובעת המעידה לטענתה כי התובעת בחרה לבצע את המדידות בשעה קרירה חרף מחאות הנתבעת וייחסה את צריכת החשמל הנמוכה בשעה זו ל"תרומת" המערכת במקום להשפעת עליית הטמפרטורה החיצונית. לטענתה שיטת בדיקה זו חסרת תוקף, הן עפ"י חווה"ד מטעמה, וכן עפ"י חוו"ד מומחה ביהמ"ש. הנתבעת הודתה כי התובעת ביצעה בדיקות נוספות לאחר ההתקנה של המערכת כמו ב-30.4.07 ו-1.3.07, אולם אלו התבררו לטענתה כחסרות תוקף בשל אופן ביצוען. 11. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 126,208 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.8.07, וכן לתשלום בסך 18,000 ₪ בגין שעות עבודה שהשקיעו עובדיה במתקני הנתבעת ואשר לא גולמו בחשבונית. בנוסף דורשת פיצוי בגין עוגמת נפש ואי נוחות שנגרמו לה בסך של 50,000 ₪. טענות הצדדים 12. התובעת ביססה את תביעתה על תניות ההסכם אשר לטענתה מאיינות את ניסיונות הנתבעת להשען על חוו"ד מומחה ביהמ"ש בטענה להעדר חיסכון מוכח. לשיטתה, עפ"י תנאי ההתקשרות לא היתה דרישה לחיסכון מינימאלי באנרגיה, וכי שיתוף הפעולה ביניהן הוגדר כפיילוט שאם יצלח יכולה היתה הנתבעת להחליט על המשך התקשרות עם התובעת. הצעת המחיר ביום 2.5.06 התייחסה לפיילוט מערכת חיסכון באנרגיה ואין לקבל את הפרשנות של הנתבעת העומדת בסתירה ללשונה של ההצעה. במסגרת סיכומיה מפרטת התובעת טענה זו ומסבירה כי במסגרת סעיף 3 להזמנה מיום 2.5.06 קיימת הבחנה בין "מחיר הברזל" - דהיינו, עלות רכישת והתקנת המערכת ובין תשלום תמורה הנגזרת מ"מחיר השתתפות בחיסכון" שהנתבעת תחויב בה בהמשך על ידי התובעת וזאת במסגרת התקשרות ארוכת טווח. מחיר הרכישה וההתקנה נקבע על סך של 24,250 דולר (לא כולל מע"מ) ואין זהות או חפיפה בין שני מנגנוני התמורה. עוד מדגישה התובעת בסיכומיה כי לאור האמור הנטל להוכיח כי שיטת החיוב הינה מחיר ההשתתפות בחיסכון מוטלת על כתפי הנתבעת בהיותה סותרת את מסמכי ההתקשרות בכתב. מאותה סיבה אף טוענת התובעת כי חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש שגויה משאימצה את שיטת החיוב לפי מחיר ההשתתפות בחיסכון ומסקנתה ממילא אינה רלוונטית. 13. לטענת הנתבעת הפרה התובעת את חובותיה כדלקמן: א. התובעת לא בצעה את הבדיקות כנדרש ולא מדדה את צריכת האנרגיה "שבוע מול שבוע" לפני התקנת המערכת ולאחריה כאשר במהלך תקופות אלו המתקנים אמורים היו לעבוד תחת אותו עומס, אותו זמן ובטמפרטורות חוץ דומות. לכל היותר בצעה התובעת מדידה ביום אחד נתון לאחד המצננים בלבד ולפרק זמן קצר בשעות הקרירות יותר. את המצנן השני לא ניתן היה לבדוק כיוון שהתקלה שאותרה בו לא טופלה על ידי התובעת. בדיקה של יום אחד לא הראתה חסכון באנרגיה ולא היה טעם בהתעקשות הנתבעת על ביצוע מדידה משך שבוע. לא זו אף זו , הבדיקה שבצעה התובעת הינה חסרת תוקף מדעי. על פי המוסכם היה על הבדיקות והמדידות להתבצע בתנאים זהים אולם התובעת התעקשה לבצע את המדידות במצנן עליו הורכבה המערכת בשעות הבוקר הקרירות ואילו את המדידות במצנן ללא המערכת בשעות הצהריים החמות יותר במהלכן צריכת החשמל ממילא מוגברת. עוד נטען כי הנתבעת נתנה לתובעת אפשרות לבצע את הבדיקות אך זו התעלמה. הנתבעת נתנה לתובעת הודעה על פירוק המערכת ובמסגרת זו הוזמנה פעם שלישית לבצע את הבדיקה טרם הפירוק ואולם התובעת בחרה שלא לנצל הזדמנות זו. ב. מהנתונים שכן התקבלו הוכח שלא הושג חיסכון באנרגיה. הבדיקות שערכה הנתבעת במהלך חודש אוגוסט 2007 העלו שאין חסכון באנרגיה. הנתבעת בדקה את יעילות המערכת הן בשעות החמות והן הקרות עם וללא המערכת של התובעת ותוצאת הבדיקה היתה שהמערכת אינה עונה על הציפיות לחיסכון באנרגיה. בבדיקות שנערכו לא חלה ירידה בטמפרטורת הקרר. כמו כן טכנאי מטעם התובעת שכח להתקין "שסתום על חזור" בקו ההזרקה והסתבר שמפל הלחץ על סוללת הקירור גדול יותר מהלחץ שהמשאבה מסוגלת לייצר והזרימה עקפה את המעבה דהיינו, המשאבה אינה מסוגלת להסיע את הקרר לצו צנרת העיבוי. הדבר הובא לידיעת נציגי התובעת אך לא התקבל מענה. גם הבדיקה מיום 30.4.07 לא הצביעה על חיסכון באנרגיה. בדיקה זו בוצעה כאשר המצנן שאינו מחובר למערכת נמדד בשעות החמות יותר וכן לא בוצעה שבוע כנגד שבוע כפי שסוכם. התובעת בכל מקרה לא היתה שבעת רצון מתוצאות המדידה מיום 30.4.07 והוסיפה לצריכת החשמל של המצנן שאינו מחובר למערכת 5 קוט"ש נוספים ללא הצדקה. בכל מקרה, התובעת קבלה את עמדת הנתבעת ביחס לתוצאות בדיקה מיום 30.4.07 ולכן בוצעה בדיקה נוספת ביום 9.7.07. ג. גם הבדיקה היחידה שבוצעה כביכול על פי ההסכם לא הוכיחה שהמערכת עומדת ביעדי החיסכון שהוצבו. המדידות מיום 9.7.07 בוצעו בשני מצננים שונים שרק באחד מהם הותקנה המערכת של התובעת ולפי נתוני התובעת וחוות הדעת המערכת גרמה לצריכת יתר באנרגיה ולא לחיסכון (בין השעות 10:15 ל-12:00 נמדדה צריכת חשמל במצנן 1 בו המערכת היתה כבויה לפי 91 קוט"ש ואילו במצנן 2 בו המערכת פעלה לפי 98 קוט"ש. בין השעות 12:00 ל - 13:45 נמדדו במצנן 1 98 קוט"ש ואילו במצנן 2 נמדדו 109 קוט"ש). לכן אין בסיס לקביעתו של מומחה התובעת מר כהן שהעבודה היעילה של המצנן עליו הורכבה המערכת השפיעה לטובה על המצנן בו לא הורכבה משלא הוכחה. ד. נתגלתה שורת כשלים נוספים במערכת שהותקנה ובהם סדק בצינור הגז אשר אירע פעמיים וגרם להשבתת המערכת, חוסר אפשרות להפעיל את המערכת לאורך כל השנה וכן איחור משמעותי בהשלמת התקנת המערכת בניגוד למוסכם. 14. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית על פיה ינתן פסה"ד על סמך הראיות שהוגשו וסיכומים בכתב ללא חקירת המצהירים או המומחים. הראיות 15. מטעם התביעה הוגש תצהירו של מר אריה גאולי, בעלים ויו"ר הנהלת התובעת (להלן: "מר גאולי"). לדידו, לאחר שהוכרה התובעת כספק של הנתבעת, נחתמה בין הצדדים הזמנה במסגרתה התחייבה התובעת לספק לנתבעת את המערכת להפחתת צריכת האנרגיה בתמורה לתשלום סך של 24,250 דולר וזאת לאחר סיום התקנת המערכת בתוך 60 יום ממועד משלוח חשבונית דרישה מצד התובעת. לטענתו, ביום 10.1.07 השלימה התובעת את התקנת המערכת וביום 14.1.07 שיגרה לנתבעת חשבונית (מס' 1159) בסך של 118,336 ₪ (כולל מע"מ). המערכת הותקנה בהצלחה והביאה לחיסכון מוכח בצריכת אנרגיה ואולם הנתבעת הודיעה כי אין בכוונתה לשלם את התמורה המוסכמת בטענה כי המערכת אינה עומדת ביעדי חיסכון האנרגיה שהוסכמו. לאור האמור, נאלצה התובעת לבטל את החשבונית הנ"ל וביום 1.3.07 ביצעה עבור הנתבעת מדידות חיסכון באנרגיה לפי דרישתה. לדבריו, בהתאם לתנאי ההתקשרות לא היתה דרישה לחיסכון מינימאלי ואומד דעת הצדדים היה לראות בפרויקט זה "פיילוט" אשר ייתכן ויניב התקשרות ארוכת טווח בעתיד. בכל מקרה, הנתבעת התחייבה לשלם 40% מהתמורה עם ההזמנה וללא זיקה לעמידה ביעדי החיסכון. 16. מר גאולי מתאר בתצהירו את המדידות שבוצעו ביום 13.6.07 וביום 9.7.07 בהתאם לדרישת הנתבעת כאשר הבדיקה שנקבעה ליום 13.6.07 בוטלה עקב תקלות במערך מיזוג האויר של הנתבעת. לאחר הודעת התובעת לנתבעת על השלמת הליכי ההתקנה של המערכת שיגרה התובעת ביום 7.8.07 חשבונית מס נוספת (1208) בסך של 120,773 ₪. גם חשבונית זו לא נפרעה. מר גאולי מדגיש כי התובעת השקיעה שעות מרובות בפרויקט אצל הנתבעת וצרף דו"ח שעות המאשר כי עובדי התובעת השקיעו כ 694 שעות עבודה נוספות. נוכח האמור, שלח ב"כ התובעת ביום 15.10.07 מכתב דרישה לנתבעת וביום 30.10.07 התקבלה תשובת ב"כ הנתבעת לפיה הנתבעת סברה - בשגגה - כי ההתקשרות בין הצדדים מבוססת על שיעור הפרשי החיסכון ולא על עצם האספקה וההתקנה. 17. תצהיר נוסף שהוגש על ידי התובעת לתמיכת גרסתה הוא תצהירו של מר מאיר נבו, מהנדס מיזוג אויר ומכונות ופרילנסר של התובעת (להלן: "מר נבו"). מר נבו רכז את פרויקט התרמודינאמיקה אצל הנתבעת ופרויקטים נוספים בתחום זה. במהלך עבודתו פקח מר נבו על התקנת המערכת והשתתף בהפעלתה ובדיקתה. מר נבו העיד כי לרוב מבצעת התובעת מדידות "שבוע מול שבוע" - משמע, בדיקת המתקנים עליהם מותקנת המערכת כשהמערכת עובדת ולאחר מכן בדיקתם במשך שבוע כשהמערכת מנותקת. לדידו, תפיסת החיסכון של התובעת היא הוליסטית - החיסכון נבדק רק כאשר כל המתקן מופעל בצורתו הטבעית כפי שמופעל ביום יום. לפנים משורת הדין הסכימה התובעת לבצע מדידות נוספות לאורך מספר פעמים. הבדיקות כללו מדידות אנרגיה, טמפרטורת מים, ספיקת מים, בדיקות לחצי יניקה ודחיסה ובדיקות "superheat". ואולם, במהלך הבדיקות נכח קבלן מטעם הנתבעת אשר בצע פעולות כדי לקבע מצב קיים - דהיינו, הפעיל מצננים אחרים וכיבה אותם כדי ליצור מצב מלאכותי של עומס קבוע על המערכות הנבדקות. הבדיקות התבצעו בשעות בהן עומס החום החיצוני והעומס של הבניין היו קרובים בערכיהם כאשר לא מדובר בתנאי מעבדה סטריליים בזמן שהבניין מאוכלס ומתפקד. 18. עוד הגישה התובעת תצהיר מטעם ד"ר עופר אלון, מומחה בתחום האנרגיה וההתייעלות האנרגטית אשר תמך בגרסת התובעת לקיומה של התייעלות אנרגטית וכן את חוות דעתו של מר אילן כהן, הנדסאי אלקטרוניקה וחשמלאי אשר קבע כי בדיקה מיום 9.7.07 העלתה כי קיים חיסכון אנרגטי בשיעור של 16.5%. 19. גרסת הנתבעת ניתנה במסגרת תצהירו של מר יחיאל ווכטל אשר במסגרת תפקידו היה אחראי על תחום מיזוג האוויר אצל הנתבעת החל משנת 1990 ועוסק בתחום משנת 1980 (להלן: "מר ווכטל"). במהלך התקופה הרלוונטית היה מר ווכטל אחראי מטעם הנתבעת על הקשר עם התובעת. מר ווכטל הקדים בתצהירו והסביר כי המערכת מיועדת לחלל גדול ומבוססת על מצננים (צ'ילרים) אשר הינם יחידות חיצוניות המקררות מים לטמפרטורה הרצויה. המים הקרים מסוחררים בצינורות בחללים המיועדים לקירור כאשר בכל חלל יש יחידות מפוח המכונות "נחשון" ובעזרת המים הקרים מנשיבות אוויר קר לחלל המיועד. חיסכון באנרגיה משמעו שהמערכת תספק את אותה תפוקת קירור בצריכת חשמל מופחתת. לדבריו, התובעת התקינה אצל הנתבעת מערכות בשני מצננים שונים. בהזמנה מיום 2.5.06 התחייבה התובעת להשגת חיסכון מינימאלי בצריכת החשמל בשיעור של 15%. במסגרת הצעת המחיר מיום 27.11.05 הצהירה התובעת שהחיסכון הצפוי הוא 20-25% מצריכת החשמל וכן התחייבה לבצע מדידות של המערכת לכל מצנן בנפרד במשך שבוע ולאחר מכן לבצע מדידה מקבילה משך שבוע ללא המערכת. ההתקשרות התבססה על הצעת המחיר מיום 27.11.05 ועל ההזמנה מיום 2.5.06. המסמך מיום 25.7.06 הינו הזמנת רכש בלבד ואינו ממצה את תנאי ההתקשרות. תנאי נוסף בהתקשרות בין הצדדים היה שלא תהיה פגיעה בתפוקת הקירור ושניתן יהיה להפעיל את המערכת לאורך כל השנה. התובעת התחייבה להשלים את אספקת והתקנת המערכת תוך 14 יום מיום ההזמנה. 20. כ"א מהצדדים הגיש חוו"ד מומחה מטעמו. במהלך הדיון שנערך לפני ביום 3.1.10 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית למינוי המומחה מטעם ביהמ"ש אשר יכריע בשאלת קיומו של חיסכון באנרגיה ושיעורו לרבות אופן ביצוע הבדיקה בדבר יעילות המערכת. 21. המומחה מטעם ביהמ"ש המהנדס שאול שמיל התייחס לבדיקת החיסכון באנרגיה מיום 9.7.07 והסביר כי נערכה מדידה אחת בלבד כאשר רק במצנן אחד הותקנה המערכת. בדיקת החיסכון נערכה בין השעות 10:15-12:00 כאשר המערכת הופעלה ולאחר מכן בין השעות 12:00-13:45 כשהמערכת הייתה כבויה. לדבריו, מר כהן הודה לאחר הגשת חוות דעתו כי שיעור החיסכון שציין הינו שגוי וכי מדובר במחצית - דהיינו 8.2%. כאמור בדיקת החיסכון בוצעה משך זמן קצר של שעה ו- 45 דקות עם המערכת ובלעדיה. לדידו (סעיף 7.3. לחוות הדעת): "משך זמן זה הינו קצר ולא משמעותי על מנת לקבל את תמונת החיסכון שתורמות המערכות המתוקנות על ידי 'סמארט'". בפרק "סיכום ומסקנות" קבע כדלקמן: "בדיקה של חיסכון באנרגיה צריכה להתבצע שמערכות שהן תקינות, ומדידות האנרגיה לפני ביצוע השיפורים ואחרי ביצוע השיפורים הינה ארוכה מספיק ולבטח לא פחות משעתיים....מאחר והבדיקה נערכה במשך יום אחד, למשך פחות משעתיים, לא ניתן על סמך בדיקה כה קצרה זו, לאמוד אחוז החיסכון לאורך זמן..". המומחה אימץ את מסקנות מומחה הנתבעת על פיהן הבדיקה צריכה הייתה להתבצע לאורך שבועות ארוכים על מנת לקבל תמורה רחבת היקף שתבטל השפעה רגעית של עומס פנימי ו/או שינויים של טמפרטורות חוץ. לכן לא ניתן היה על סמך בדיקה אחת שבוצעה למשך פחות משעתיים לאמוד את אחוז החיסכון לאורך זמן. דהיינו, מסקנת המומחה מטעם ביהמ"ש הינה כי התובעת לא בצעה בדיקת חיסכון כנדרש ועל כן לא ניתן על סמך הנתונים הקיימים לאמוד את אחוז החיסכון וממילא את יעילות המערכת. דיון פרשנות מסמכי ההתקשרות 22. לאור מסקנות מומחה ביהמ"ש המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בעיקר בפרשנות תנאי ההתקשרות ובשאלה האם עמדה התובעת בתנאי ההתקשרות באופן המזכה אותה בקבלת התמורה או חלקה. אליבא דתובעת ההסכמה הייתה על מתן תמורה כנגד אספקת והתקנת המערכת וללא זיקה לתוצאות של חיסכון ויעילות אנרגטית. מנגד טוענת הנתבעת כי פטורה היא מתשלום שכר התובעת בהעדר ביצוע הבדיקות כנדרש וממילא הפרת המוסכם. 23. מלאכת פרשנותו של הסכם מעוגנת בכללי הפרשנות המנויים בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973 (להלן: "חוק החוזים") הקובע כי: "(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. (ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל. (ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו. (ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים. ...". פסק דין מקיף וממצה בסוגיה זו ניתן לאחרונה בבית המשפט העליון וזאת לאחר תיקון מס' 2 לחוק החוזים ובמסגרת רע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ ( 26.2.12 ). בית המשפט מעלה מספר אפשרויות פרשניות לסעיף 25 לחוק החוזים ופונה לבחון מהי הפרשנות הנכונה את התיקון נוכח תכליתו במישור האובייקטיבי והסובייקטיבי. בית המשפט בוחן את הצעת החוק על גלגוליה השונים ומסביר כי בנוסחו הסופי של התיקון לחוק התקבעה פשרה בין שתי עמדות מנוגדות ולפיה יש לתת ללשון החוזה משקל חשוב ומשמעותי בפרשנות אך לא משקל מכריע. ועל כן סבור בית המשפט (שם, פסקה 25): "לנוכח זאת, נקל לראות כי הפירוש הנכון של התיקון לחוק הוא זה אשר לפיו הסיפא של הסעיף מבטא את החזקה הפרשנית בדבר פירוש החוזה בהתאם לפשט לשונו. פירוש זה הוא הפירוש היחיד, מבין השלושה, אשר מעניק ללשון החוזה משקל משמעותי בתהליך הפרשנות...". לסיכום התכלית הסובייקטיבית נאמר (שם, פסקה 26): "...תכלית זו מצביעה בבירור על כך שהפירוש הנכון לסעיף המתוקן הוא כדלקמן: חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית - ניתנת לסתירה - שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה - עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוק: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי". באשר לתכלית האובייקטיבית של התיקון לחוק מציין בית המשפט כי נוסחו הסופי מלמד שהמחוקק ביקש לייצב באמצעותו שני ערכים - רצון הצדדים וודאות משפטית. לכן, גם התכלית האובייקטיבית תומכת בפירוש המאמץ את השיטה הפרשנית שנקבעה בהלכת אפרופים (ע"א 4628/93, מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995)) תוך עיגון החזקה הפרשנית בדבר חשיבות לשון החוזה וזאת במטרה לשקף איזון ראוי בין שני הערכים הנ"ל. יפים דבריו (שם, פסקה 29): "...נבקש לשוב ולהזכיר כי פירוש הסעיף, באופן שנצמד ללשון החקיקה, מביא דווקא ל"פריצת" הגבולות הלשוניים שהוצבו בעניין אפרופים ובפסיקה שבאה בעקבותיו, באופן שמקרב את שיטת הפרשנות לעבר זו שנתפסת כ"מיתולוגיה של אפרופים". עם זאת, בחינה של נסיבות החקיקה מלמדת כי לשון החוק אינה מבטאת נאמנה את כוונת המחוקק, אשר ביקש כאמור להדגיש את חשיבותה של לשון החוזה בתהליך הפרשנות. אי-לכך, כדי לתת ביטוי לכוונתו האמיתית של המחוקק, נאלצנו לחרוג, במקרה זה, מן הפשט של הלשון ולבחון את הנסיבות שליוו את התיקון. כך יש לעשות - כפי שראינו - גם בעת פירוש חוזה". סיכום האמור הוא כי יש לבחון הן את לשון החוזה ואת את נסיבות העניין ואולם קיימת חזקה פרשנית הניתנת לסתירה לפיה יש לפרש בהתאם ללשון החוזה. דהיינו, יש ליתן לחוזה תחילה את הפרשנות התואמת את לשונו המילולית ואולם כאשר עולה מהנסיבות תמונה פרשנית אחרת התואמת את תכליתו תהא לשון החוזה בעלת משקל משמעותי אך לא מכריע. מן הכלל אל הפרט 24. יישום כללי הפרשנות על ההסכם בין הצדדים באופן שבו נכרת מחייב כאמור הכרעה בשאלת אומד דעת הצדדים שתבחן על פי המסמכים בכתב ועדויות הצדדים. 25. עפ"י ראיות התביעה, הצעת המחיר הראשונה שהופנתה לנתבעת הייתה מיום 27.11.05. כותרת המסמך מציינת: "הצעת מחיר עבור מערכת חסכון באנרגיה עבור מתקני מיזוג אוויר יישום מערכות Hylsave - מהפכה בתצרוכת האנרגיה". בהצעה זו הוצעו לנתבעת שני מסלולי התקשרות. אופציה א' הייתה אופציית רכישה קרי; אספקת והתקנת המערכת אצל הנתבעת ובמסגרתה התחייבה התובעת לחיסכון מינימאלי ממוצע של לפחות 15% בצריכת החשמל וכן התחייבה שככל שהמערכת תשיג חיסכון נמוך מהשיעור האמור יופחת המחיר בשיעור של 3% על כל אחוז הנמוך מהיעד הנ"ל. עוד נקבע כי 40% מהתמורה תשולם עם הוצאת ההזמנה ויתרת התמורה בשיעור 60% תשולם תוך 30 יום מיום הוכחת החיסכון המינימאלי . האופציה החלופית כונתה "השתתפות בחיסכון - ליסינג תפעולי" ומבוססת על התקשרות ארוכת טווח בת 5 שנים כאשר התשלום החודשי לתובעת הינו חלק מהחיסכון. במסגרת אופציה זו הייתה התובעת אמורה להתקין את המערכת אצל הנתבעת על חשבונה ומוסכם על פריסת תשלומים חודשיים לאורך שנות ההתקשרות . המסמך העוקב גלום בהזמנה מיום 2.5.06 (סעיף 2) שבו נכללה רק ההצעה המתייחסת לתשלום בעבור רכישת המערכות של התובעת. גם ההצעה המאוחרת הוכתרה באותה כותרת וגם היא כוללת התחייבות מפורשת לחיסכון מינימלי כפי שצוין בהצעה הקודמת. תנאי התשלום שהוסכמו הם 40% עם הוצאת ההזמנה והיתרה בשני תשלומים עוקבים במשך 30 ו 60 יום מיום ההתקנה. התובעת התחייבה כי : "בפועל נמדוד את צריכת החשמל (בקווט"ש) למשך שבוע ימים לפני התקנת המערכת ושבוע ימים לאחר התקנת המערכת וויסותה כאשר המתקנים בין שתי התקופות (לפני ואחרי ההתקנה) יעבדו באותו עומס, לאותו פרק זמן ובטמפרטורות חוץ דומות. ההפרש בצריכה בין התקופות יהווה את הבסיס לאחוז החיסכון המושג". 26. הקיבול להצעה פורט במסמך הנתבעת מיום 25.7.06 ובו צוינה רכישה בסכום הנקוב בהצעת המחיר של התובעת. בתנאי האישור ביקשה הנתבעת לקבל אישור התנאים והפרטים וביניהם מס' ספק, הכמות הנדרשת, יחידות המדידה, מועד מובטח, תנאי תשלום ועוד. התובעת בכתב יד נציגה ציינה אך ורק "eccepted" . 27. בהמשך הנפיקה התובעת חשבונית מס המציינת תמורה כנגד אספקה והתקנה של המערכת, אולם במכתב נלווה של מנהלת הכספים מיום 9.8.07 שבה נמסרה הודעת התובעת על סיום התקנת המערכות צוין במפורש כי ההתחייבות לחיסכון עומדת כנגד תשלום התמורה. וכך מציינת מנהלת הכספים: "1. חברת סמארט מודיעה בזאת כי סיימה את הליכי ההתקנה על פי ההסכם. 2. על פי ההסכם, התחייבה סמארט על בדיקת חיסכון על בסיס הפרש Kw בלבד. 3. על פי הסכם ההתקשרות, חברת אינטל התחייבה לשלם את מלוא התמורה לעסקה מיידית עם סיום ההתקנה. 4. למרות האמור בהסכם, לא שולמה עד כה כל תמורה." גם ב"כ התובעת בפנייתו אל הנתבעת במכתב מיום 15.10.07 קשר בין אספקת מערכת החיסכון באנרגיה לעובדה שעפ"י תוצאת המדידה נמצא כי המערכת השיגה תוצאות חיסכון משמעותיות, ועל כן משעמדה התובעת לדבריו בהתחייבויותיה על פי הסכם ההתקשרות על הנתבעת לשלם את התמורה. 28. עפ"י תצהירו של נציג הנתבעת, מר וכטל, הסכם ההתקשרות בין הצדדים מתבסס על הצעות המחיר ועל מצגי התובעת. לדבריו הזמנת הרכש מיום 25.7.06 אינה מתיימרת למצות את ההסכמות בין הצדדים אשר התקבצו מכל ההצעות והתכתובות ביניהם. בהסתמך על מצגי התובעת כמו השגת חיסכון, העדר פגיעה בתפוקת הקירור של מערכת מיזוג האוויר, ובדיקת היעילות האנרגטית הכרוכה בהתקנת המערכת, התקשרה הנתבעת בהסכם. 29. כל האמור מעיד באופן ברור כי התחייבותה של התובעת הייתה קשורה בקשר ישיר בלתי ניתק בין אספקת המערכות להשגת החיסכון לפחות המינימלי שצוין, ומכאן נסתרת באופן מובהק גרסתו של נציג התובעת כי התשלום בו התחייבה הנתבעת ובעיקר המקדמה שפורטה בהסכם לא היה קשור או תלוי לעמידה בחסכון באנרגיה. הוא עצמו מציין בתצהירו כי התובעת עמדה ביעדי החיסכון והעניקה לנתבעת חיסכון מוצלח באנרגיה. מכאן כי יש להגדיר את ההתקשרות בין הצדדים לא רק כעסקת אספקה והתקנת המערכת אלא גם בדיקת יעילותה ומתן נתונים לנתבעת לאחר ביצוע הבדיקות והכל כעסקת חבילה אחת. ברי כי מסקנה זו תואמת הן את לשון החוזה והן את תכלית מסמכי ההתקשרות שכן הייתה התקשרות לשם חיסכון והתייעלות אנרגטית ואולם מחדלה של התובעת באי ביצוע הבדיקות כנדרש הותירה את עסקת האספקה וההתקנה כ"אות מתה" משלא ניתן לנתח את יעילותה לנתבעת ולא ניתן למנף אותה לקשר עתידי. על כן דין הטענות המאוחרות שפורטו בסיכומי התובעת, ובעיקר לאחר חוו"ד מומחה ביהמ"ש, ומשהתחוור לתובעת כי לא עמדה כלל בביצוע הבדיקות ההכרחיות להוכחת חיסכון, להידחות. כאן יצוין כי אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי גם עצם העלאת הטענה בדבר חיוב כספי עצמאי היא הרחבת חזית שעלתה לראשונה בסיכומי התביעה. יתר על כן, הנתבעת הודיעה כבר ביום 30.10.07 כי התובעת אינה עומדת בהתחייבויותיה עפ"י הסכם ההתקשרות, ולמרות שאפשרה ביצוע סדרת בדיקות נוספת התריעה כי אם הבדיקות לא יוכיחו חיסכון כנדרש, היא מודיעה על ביטולו של ההסכם. כמו כן, עדותו של מר וכטל כי כל המערכות שהתובעת התקינה פורקו והוחזרו לה לא נסתרה, לכן הדרישה לתשלום בעבור "הברזל" תמוהה כשלעצמה. 30. בנוסף לאמור, יש ליתן משקל רב לעובדה כי התובעת נמנעה מהעדתם של מנסחי הצעות המחיר כמו את מר יורם לבני, בניגוד לנתבעת שהעידה מטעמה את בעל הדבר. הימנעות כאן לא רק שעומדת לחובת התובעת אלא שהיא משמיטה את הקרקע לטענות בדבר אומד דעת המנסח לצורך מתן פרשנות אחרת מזו העולה ממכלול התנאים שפורטו במסמכים הנ"ל. 31. התובעת ביקשה כאמור בנוסף לחייב את הנתבעת בתשלום של 18,000 ₪ בגין שעות עבודה שהשקיעו נציגיה ושלא גולמו בחשבונית המס שהפיקה וכן הוצאות המטרד, עוגמת הנפש ואי הנוחות. אין חולק, כי בהסכם ההתקשרות צוינה תמורה קבועה מראש ללא התייחסות לשעות עבודה. עפ"י המוצהר ע"י מר וכטל כך נקבע ע"י הצדדים מלכתחילה ונראה כי גם נציג התובעת לא חלק על כך. על כן משכשלה העסקה מהסיבות המנויות, לא יכולה התובעת לבחור לעצמה מסלול לתשלום שחרג מההסכם בין הצדדים. יתרה מזאת, נראה כי הקצאת הסיכונים בהסכם ההתקשרות כללה תרומת שעות בלתי מוגדרת להשגת החיסכון באנרגיה. ואם כך בחרה התובעת והתקשרה בהסכם, אין לה להלן אלא על עצמה. בכל הנוגע לנזקים לא ממוניים שנמנו, לא שוכנעתי כי אלו נגרמו, אם נגרמו, בעטיה של הנתבעת, והרושם הוא שאי הגשמת מטרת ההסכם לא יכולה להיזקף לחובתה. 32. נוכח כל האמור אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ ובתוך 30 יום. אנרגיה