דוגמא לפסק דין בנושא התקנת יחידות קירור: רקע 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופט שטרנליכט) בו נדחתה תביעת המערערת נגד המשיבים 1-2 (להלן: "המשיבים"). 2. המשיבה הפורמלית 5 (להלן: "המשיבה הפורמלית") הזמינה בחודש מרץ 2007 מהמערערת ארבע יחידות קירור תמורת סך של 121,275 ₪. לטענת המערערת סופקו והותקנו יחידות הקירור במושכר של המשיבה הפורמלית בפתח תקוה (להלן: "המושכר"), אותו שכרה מהמשיבה 2 (להלן: ""המשכירה"), אשר המשיב 1 (להלן: "כהנא") הינו מנהלה. 3. למעט תשלום ראשוני של 10,000 ₪, לא שילמה המשיבה הפורמלית את סכום ההזמנה, שיק אחד שלה חזר מחוסר כיסוי, ושני שיקים נוספים אף לא הופקדו, שכן הוברר למערערת שהמשיבה הפורמלית הפסיקה את פעילותה ואין לה יכולת לבצע את התשלום המגיע ממנה. 4. במחצית 2007 הסתיימה שכירות המושכר, והמשיבה הפורמלית העתיקה את פעילותה למבנה בהוד השרון. 5. לאחר עזיבת המשיבה הפורמלית את המושכר, השכירה אותו המשיבה 2 למשיב הפורמלי 6 (להלן: "נחום"). 6. המערערת הגישה תביעה כספית ובה עתרה לחייב את המשיבים הפורמליים 3-5 בתשלום סך של 65,000 ₪, שנקבע על ידה לצרכי אגרה, ואילו את המשיבים 1-2 ואת נחום ביקשה לחייב בתשלום סך של 50,000 ₪, ולחלופין לחייבם להשיב לה את 4 יחידות הקירור בצירוף פיצוי בגין ירידת ערכן. 7. נגד המשיבים הפורמליים 3-5 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ואילו התביעה נגד נחום נמחקה בהסכמה. פסק הדין נשוא הערעור 8. בפסק דינו קבע בית המשפט קמא כי אין מחלוקת כי הבעלות ב-4 חדרי הקירור נותרה בידי המערערת לאור תניית שימור הבעלות שבמסמך ההזמנה. עם זאת, נקבע כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי יחידות הקירור המצויות במושכר הן היחידות שסיפקה המערערת למשיבה הפורמלית. את קביעתו זו ביסס בית המשפט בעיקר על עדותו של נחום. לפי פסק הדין, לא היה בעדות זו כדי לתמוך בטענות המערערת כי יחידות הקירור המצויות במושכר הן אותן אלה שסופקו על ידי המערערת למשיבה הפורמלית, אלא להיפך, דברי נחום כי במקום היו 4 חדרי קירור, חלקם ישנים וחלקם חדשים, סותרים את טענות התובעת כי כל 4 יחידות הקירור שבמושכר הם אלו שסיפקה למשיבה הפורמלית. כן קבע בית המשפט כי דברי נחום שבעת הגעתו למבנה היו בו 4 יחידות קירור עומדים בסתירה לעדות מנהל המערערת כי היו שם יחידות קירור רבות יותר. בית המשפט קמא הוסיף כי אין להסתמך על עדות מנהל המערערת (להלן: :מרום") כי בביקורו במבנה זיהה את יחידות הקירור כאלו שסופקו על ידי התובעת, לנוכח סתמיות האמור ואי ציון על סמך מה נעשה הזיהוי, כשבנוסף לכך, ויתרה המערערת על עדות מי שהתקין את יחידות הקירור, ובכך הקימה את החזקה כי אילו הובאה הראיה, היתה היא פועלת נגדה. 9. נוכח האמור לעיל דחה בית המשפט קמא את התביעה נגד המשיבים 1-2 אגב חיוב המערערת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. טענות המערערת 10. בית המשפט קמא התעלם מהעדויות שבפניו כי במושכר נמצאות 7 יחידות קירור, 4 מתוכן חדשות ו-3 ישנות, ופירש באופן מוטעה את דברי נחום, כאילו סותרים הם את עדות מנהל המערערת. דברי נחום התיישבו עם דברי מנהל המערערת,הוכח קיומן של 4 יחידות חדשות במושכר ומשכך, נשמט הבסיס לפסק הדין. 11. לא היה מקום לזקוף לחובת המערערת את אי זימון המתקין למתן עדות, שכן נוכח הראיות שעמדו לזכות המערערת והעדר ראיות לסתור של הצד שכנגד היה למערערת יסוד ממשי לוותר על עדותו, גם נוכח ריחוק הזמן ואי יכולתו לזהות מקום התקנה אחד מני רבים. טענות המשיבים 1-2 12. אין כל הגיון בכך שחדרי הקירור יותקנו במושכר, שעה שהמשיבה הפורמלית עברה זמן קצר לאחר מכן למקום אחר. 13. לא היתה כל עדות של המערערת היכן הותקנו חדרי הקירור, ומי שיכול היה להעיד על כך מטעמה (המתקין) לא הובא לעדות. 14. המערערת לא טרחה לבדוק האם הותקנו חדרי הקירור במיקומה החדש של המשיבה הפורמלית בהוד השרון. 15. מעדות נחום עלה כי היו במושכר 4 חדרי קירור, חלקם ישנים וחלקם חדשים, והדבר אכן סותר את עדות מנהל המערערת. 16. עדות המשיב 1 כי חדרי הקירור לא הורכבו במושכר לא נסתרה, והוא לא נשאל על כך בחקירתו. 17. אין כל יחסים חוזיים בין המערערת לבין המשיבים 1-2, והיא רואה בהם "כיס עמוק" ללא כל הצדקה. הכרעה 18. השאלה היחידה שהיה על בית המשפט קמא להכריע בה היתה האם יחידות הקירור שנמכרו וסופקו על ידי המערערת למשיבה הפורמלית, הותקנו במושכר ונותרו בו גם לאחר פינוי המושכר על ידי המשיבה הפורמלית או מי מטעמה בחודש יוני 2007. 19. מקובלת עלי טענת המערערת כי נפלה טעות בפסק הדין של בית המשפט קמא שעה שקבע כי במושכר היו קיימים 4 חדרי קירור בלבד, חלקם ישנים וחלקם חדשים. מספרם הכולל של חדרי הקירור שהיו במושכר הוא 7, והדברים עולים הן מהנספח להסכם השכירות בין המשכירה לבין נחום שצורף לכתב ההגנה של נחום, והן מסעיף 1 לתצהיר תשובות לשאלון של נחום (תצהיר זה הוגש לתיק בית המשפט קמא ביחד עם תצהיר עדותו הראשית של מנהל המערערת). מתצהיר עדותו המשלים של נחום עולה בנוסף כי 4 חדרי קירור מתוך השבעה היו חדשים ולא היו מותקנות בהם דלתות. נחום התקין דלתות ב-3 מחדרי קירור חדשים אלה. 20. לפיכך, אין סתירה בין עדותו של נחום לבין עדותו של מרום, מנהל המערערת, שמצא במושכר יותר מ-4 חדרי קירור. 21. נכון גם לומר כי בהגדרתו של נחום את חדרי הקירור כ"חדשים" יש תמיכה ברורה לטענת המערערת, שכן המשיב 1 (להלן: "כהנא") טען כי חדרי הקירור שבמושכר הותקנו עוד בשנת 1995, עת הושכר המושכר למשיבה הפורמלית, כלומר, לגרסתו חדרי הקירור כולם הם ישנים. לא נטען על ידו כי חדרי הקירור הותקנו במועד מאוחר יותר, שבין שנת 1995 לשנת 2007. חדרי קירור "חדשים" יכולים להיות, אפוא, רק אלה שהוזמנו על ידי המשיבה הפורמלית מהמערערת והותקנו במושכר. גם העובדה כי בארבעת חדרי הקירור החדשים לא היו מותקנות דלתות תומכת בכך שמדובר בחדרי הקירור שסופקו על ידי המערערת והותקנו במושכר, שכן חלף פרק זמן של כחודשיים-שלושה בין הזמנת חדרי הקירור והתקנתם לבין פינוי המושכר על ידי המשיבה הפורמלית, ואך סביר הוא כי המשיבה הפורמלית לא הספיקה או לא חפצה כבר להתקין דלתות בחדרי הקירור. אין זה סביר לעומת זאת כי 4 חדרי קירור יימצאו ללא דלתות משך תקופה ארוכה, שכן ייעודם מחייב התקנת דלתות. 22. בית המשפט קמא לא קבע ממצאי מהימנות לגבי העדים, אך מפסק הדין עולה כי חלק משמעותי מקביעותיו מבוסס על תצהיריו של נחום. האמור בתצהירים אלה לא נסתר, שכן חקירתו של נחום על תצהיריו היתה קצרה, ולא עלה ממנה דבר שיש בו כדי לשנות את האמור בתצהירים. נחום הוא גם עד היכול להיחשב כנייטרלי. נחום הגיע אמנם להסדר עם המערערת לפיו נמחקה התביעה נגדו, אך בחקירתו השיב כי ההסדר הושג, שכן לא היה קשר בינו לבין התביעה. כן השיב כי אין זה נכון שבתקופה בה חתם על התצהיר המשלים התערערו היחסים בינו לבין כהנא, או שהיה סכסוך ביניהם בשל שיפוצים. אף דברים אלה לא נסתרו באופן כלשהו. 23. המשיבים טענו כי אין לקבל את דבריו של נחום בדבר היות הקירות "חדשים", שכן אינו יכול להבחין בין קירות חדשים לבין קירות ישנים, וכי היה על המערערת להביא מומחה שיגיש חוות דעת בעניין זה. אין לקבל טענה זו, שכן נחום הינו בעל עסק המשתמש בחדרי קירור לצרכי העסק (ר' סעיפים 3, 7 לתצהיר עדותו הראשית), וככזה חזקה עליו כי הוא יודע להבחין בין חדרי קירור ישנים, בני 12 שנה, לבין חדרי קירור חדשים. יתרה מזו, נחום לא נשאל בחקירתו הנגדית כיצד קבע ש-4 חדרי קירור הינם חדשים, וממילא עדותו בעניין זה לא נסתרה. 24. נוכח האמור לעיל, יש לקבל את הממצאים העולים מתצהיריו של נחום כמחזקים את גרסת המערערת כי חדרי הקירור שסופקו על ידה למשיבה הפורמלית הותקנו במושכר, ונותרו שם עת שכר נחום את המושכר מהמשכירה. 25. עתה יש לבחון האם יש במסקנות אלה כדי לשנות את תוצאת פסק הדין נשוא הערעור. 26. בית המשפט קמא קבע כי בדברי מרום בתצהירו המשלים, כי בביקורו במושכר זיהה את יחידות הקירור ככאלה שסופקו על ידי המערערת, אין כדי להוסיף דבר, נוכח סתמיות הדברים ואי ציון על יסוד מה נעשה הזיהוי. קביעה זו מקובלת עלי. אם חפצה המערערת כי יינתן משקל לעדותו זו של מרום היה עליו "לתת סימנים" בחדרי הקירור ולפרט על יסוד מה הגיע לאותו זיהוי נטען על ידו. אוסיף כי גם דברי מרום בתצהיר המשלים, כי זיהה את המושכר כמקום בו הותקנו יחידות הקירור שסופקו על ידי המערערת, אינם יכולים להיחשב כמחזקים את גרסת המערערת, שכן מרום לא נכח בהתקנה. יצויין, עם זאת, כי בדברים אלה אין כדי לחזק את גרסת המערערת, אך אין בהם גם כדי לגרוע ממנה. מנגד, עדות כהנא כי כל חדרי הקירור במושכר הינם ישנים משנת 1995 וכי לא הותקנו בו חדרי קירור חדשים, עומדת בסתירה לעדות נחום. כהנא, מנהל המשכירה, לא יכול היה להיות נוכח במושכר בכל עת על מנת להיווכח אם הותקנו או לא הותקנו בו חדרי קירור, במיוחד כאשר ציין בעדותו שיש לו 40 שוכרים. 27. בית המשפט קמא קבע בפסק דינו כי המערערת ויתרה על עדותו של יגאל אפללו (להלן: "אפללו"), מי שנטען כי התקין את יחידות הקירור במושכר, כי עדות זו היתה יכולה לשפוך אור על השאלה שבמחלוקת, וכי נוכח כך, קמה החזקה כי ההימנעות מלהביא עד רלבנטי, מצביעה על כך שאילו הובא העד היתה עדותו פועלת נגד המערערת. 28. אף קביעה זו של בית המשפט מקובלת, אלא שיש לקבוע האם יש בה כדי להותיר את תוצאת פסק הדין על כנה. 29. המערערת טענה כי היו בידה די ראיות ולא נזקקה כבר לעדותו של אפללו, מה גם שריחוק הזמן בין הגשת התביעה לשמיעת הראיות וחוסר יכולתו של אפללו לאתר ולזהות מקום התקנה אחד מני רבים, הצדיק ויתור על עדותו. 30. אני מסכים עם טיעונה הראשון של המערערת. הראיות שהובאו על ידה בדמות תצהיריו של נחום היו ראיות משמעותיות אשר חיזקו באופן ברור את גרסתה, תמכו בה, והיטו את הכף לטובתה. 31. הנטל להוכיח כי יחידות הקירור שבמושכר הן יחידות קירור שסופקו על ידי המערערת הינו נטל המוטל על המערערת, ועליה להביא ראיות מספיקות להרמת נטל זה. אם הביאה ראיות מספיקות, הרי נטל הבאת הראיות עובר אל המשיבים, ואין מקום לזקוף לחובתה של המערערת אי הבאת ראיה שבהישג ידה, גם אם היתה רלבנטית. 32. נוכחנו כי המשיבים לא הביאו ראיות שיש בהן כדי לסתור את עדותו של נחום כי מצא במושכר, סמוך לאחר פינויו על ידי המשיבה הפורמלית, 4 חדרי קירור חדשים ללא דלתות, ואת המסקנה הברורה העולה מהם כי חדרי קירור החדשים הם אלה שסופקו על ידי המערערת חודשים ספורים קודם לכן. אין ספק כי המשיבים יכולים היו לנסות ולהביא ראיות שכאלה, כגון לזמן את מי מהמשיבים הפורמליים 3-4 (הקשורים למשיבה הפורמלית), או להגיע למקום המושכר החדש של המשיבה הפורמלית בהוד השרון (סמוך לאחר שקיבלה את פניות המערערת לקראת סוף 2007 או סמוך לאחר הגשת התביעה בתחילת 2008), על מנת להוכיח את טענתם כי חדרי הקירור הותקנו שם, או הועברו לשם על ידי המשיבה הפורמלית, שעה שפינתה את המושכר. אילו היו מובאות ראיות דוגמת הראיות הנ"ל שהיה בהן כדי להפוך את הקערה על פיה או לפחות לאזנה, ברי כי היה ניתן משקל רב לאי זימונו של אפללו למתן עדות על ידי המערערת, ואף היה בחזקה שנזכרה לעיל כדי להכריע את הכף לחובת המערערת. ואולם, משהראיות שהביאה המערערת מספיקות להוכחת טענותיה, ולא הובאו כאמור ראיות אחרות שיש בהן כדי לערער ראיות אלה ואת המסקנות שיש להסיק מהן, המשקל שיש לייחס לאי זימונו של אפללו הינו מועט, אם בכלל, ובוודאי שאין בו כדי להטות את הכף ולהכריעה לחובת המערערת. 33. אתייחס עוד לטענה נוספת של המשיבים כתמיכה לגרסתם, והיא כי אין זה הגיוני שהמשיבה הפורמלית שפינתה את המושכר בחודש יוני 2007, הזמינה בחודש מרץ 2007 חדרי קירור שיותקנו במושכר זמן קצר לפני עזיבתו. על כך יש להשיב כי לא הובאו ראיות בדבר המועד שהיה קבוע לסיום השכירות של המשיבה הפורמלית, האם היתה כוונה להאריכה אם לאו, מתי גמלה ההחלטה על סיום השכירות, והאם היה הדבר לפני הזמנת חדרי הקירור והתקנתם. בהעדר ראיות בעניין זה, לא מטעמו של כהנא ולא מטעמם של המשיבים הפורמליים 3-4, לא ניתן לקבל טענה זו כתומכת בגרסת המשיבים. 34. המסקנה הסופית שיש להסיק הינה, אפוא, כי יש לבטל את קביעת בית המשפט קמא כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי יחידות הקירור שבמושכר סופקו על ידה. המערערת עמדה בנטל זה והוכיחה כי יחידות הקירור שסופקו על ידה למשיבה הפורמלית הן אלה המותקנות במושכר. 35. המערערת ביקשה לחייב את שני המשיבים לשלם את שווי חדרי הקירור בסך 50,000 ₪. באשר לחיוב גופו, הרי מאחר שהמשכירה קיבלה לחזקתה את חדרי הקירור שבבעלות המערערת, עשתה ועושה בהם שימוש (באמצעות נחום השוכר) ולא השיבה אותם למערערת חרף בקשתה, עיוולה היא את עוולת הגזל וכן עשתה עושר ולא במשפט, ויש לחייבה בתשלום שוויים. אין בסיס לחיוב המשיב 1 (כהנא). כהנא הציג עצמו כבעל שליש המניות וכמנהל החברה המשכירה, ולא הובאו ראיות כלשהן שיש בהן כדי ללמד על חבות אישית של כהנא או על הרמת מסך ההתאגדות. באשר לסכום החיוב, הרי נוכח הסכום בו נרכשו חדרי הקירור על ידי המשיבה הפורמלית (121,275 ₪), הסך של 50,000 ₪ יכול להיחשב כסכום סביר ביותר המשקף את שווי חדרי הקירור בעת הגשת התביעה בחודש ינואר 2008 או שווי הנמוך מכך. אין להתעלם גם מכך שהמשכירה קיבלה לחזקתה חדרי קירור חדשים, לאחר התקנה, וכי השכירה את המושכר לנחום ביחד עם חדרי הקירור החדשים, דהיינו המשכירה עושה שימוש בחדרי הקירור כבעלים, ומפיקה את מלוא ההנאה מהם. סיכום 36. הערעור מתקבל באופן שפסק הדין נשוא הערעור מבוטל לגבי המשיבה 2 בלבד, והיא תשלם למערערת סך של 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (1.1.08) ועד התשלום בפועל. סכום זה כולל מע"מ, ועל המערערת להמציא למשיבה 2 חשבונית מס כחוק כנגד התשלום. עם ביצוע התשלום יעברו חדרי הקירור לבעלותה של המשיבה 2. בנוסף, מבוטל החיוב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בערכאה דלמטה. הערעור לגבי המשיב 1 - נדחה. נוכח קבלת הערעור לגבי המשיבה 2 ודחיית הערעור לגבי המשיב 1, אין צו להוצאות בערכאה זו. שכירות