דוגמא לפסק דין בנושא נזקי רכוש עקב התנגשות בחפץ שהיה על הכביש: התביעה שבפניי הוגשה במקור כתביעה בסדר דין מהיר. עניינה - בנזק רכוש שנגרם לאוטובוס של התובעת ביום 1.12.10. מר יעקב לניאדו שנהג באותה העת באוטובוס הרלוונטי, ברחוב יפו, הגיע לצומת עם רחוב קינג ג'ורג' ונסע ע"ג פלטת מתכת שהונחה על הכביש ללא קיבוע, במסגרת העבודות להקמת הרכבת הקלה. במהלך הנסיעה, פגעה אותה פלטה בתחתית האוטובוס וגרמה לו נזק משמעותי. בתחילה הוגשה התביעה כנגד עיריית ירושלים, אשר בתחומה התרחש הנזק הנטען וכאחראית לביצוע עבודות הרכבת הקלה ברחוב האמור. התביעה תוקנה פעמיים; בפעם הראשונה צורפו שתי נתבעות - חברת סיטיפס בע"מ וקבוצת אשטרום בע"מ - החברה האחראית על הרכבת והקבלן המבצע. בפעם השנייה צורפו גם - מרדכי בנימין ובניו עבודות עפר (1993) בע"מ וגני ירושלים מורדוך בע"מ - הקבלן הראשי וקבלן הריצוף. הודעות צד ג' נשלחו גם בין הנתבעות לבין עצמן, כפי שיובהר להלן. לנוכח מספר הצדדים שהיו מעורבים, בסופו של יום וההודעות שנשלחו בניהם - הורתה ביום 19.1.12 כב' השופט אבמן מולר (אשר התיק נדון בתחילה בפניה), כי התיק יועבר לידון כתביעה רגילה ולפיכך הוא הועבר לטיפולי. טענות הצדדים: בכתב התביעה המקורי נטען כי הנזק לא היה מתרחש לולא רשלנות הנתבעת שהחזיקה את הכביש במצב מסוכן לנסיעה, לא דאגה למניעה ולטיפול במפגעים, לא עגנה את פלטת הברזל ובעצם לא נהגה כרשות מקומית סבירה. לעניין הנזק - הוגשה חוות דעת שמאית לפיה תיקון הנזק שנגרם לאוטובוס יעלה 130,047 ₪. בנוסף נאלצה התובעת לשלם עבור שירותי גרירה סך של 2,200 ₪. התובעת הפעילה את חברת הביטוח שלה, לתיקון הנזקים, אך נאלצה לשלם דמי השתתפות עצמית בסך 5,158 ₪ וכן דמי כינון פוליסה בסך 1,385 ₪. בתביעה נטען כי הואיל ופוליסת ביטוח לרכב ציבורי מעל ארבע טון אינה בערכי כינון, ניכתה המבטחת מסכום הפיצויים סך של 19,409 ₪ בגין בלאי על חלפים. עוד נטען כי בשל מצבו המכאני של הרכב הוא הושבת למשך שמונה ימים. הואיל ומדובר ברכב המשמש להסעת תיירים ברחבי הארץ, מדובר, כך לפי התביעה, בהפסד הכנסה של 1,800 ₪ ליום. התביעה הועמדה בסופו של יום על סך של 41,760 ₪ לפי הפירוט הבא: 5,158 ₪ השבת דמי ההשתתפות העצמית, 19,409 ₪ בלאי על חלפים שלא שולמו ע"י המבטחת, 2,200 ₪ עבור גרירת האוטובוס, 14,400 ₪ עבור הפסד הכנסה בימים בהם האוטובוס היה מושבת, 593 ₪ הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעת 1 - כפרה בסעיפי התביעה וטענה כי אין להטיל עליה כל חבות. ככל שיש אחריות הרי שזו מוטלת לפתחה של חברת סיטיפס בע"מ, באשר היא המבצעת של פרויקט הסעת המונים ופועלת במקומות שונים ברחבי העיר והיא האחראית לשטח העבודות כולו. נתבעת זו שלחה בהמשך לאמור, הודעת צד ג' אל חברת סיטי-פס וכן אל חברת אשטרום בע"מ, על בסיס הסכמים חוזיים שלהן עם העירייה, לפיהם האחריות אינה רובצת לפתחה של העירייה. בשלב זה, תוקנה התביעה בפעם הראשונה והתווספו נתבעות 3-2; הנתבעות החדשות 3-2 - טענו בהגנתן כי הנתבעת 2 הינה חברת פרטית ובעלת זיכיון בלעדי מהמדינה למימון והקמה של פרויקט הרכבת הקלה בירושלים. הנתבעת 3 שהיא בעלת מניות אצל הנתבעת 2 (ככל הנראה עקב שגגה נכתב שהנ"ל בעלת מניות אצל הנתבעת 1 - ע.ז.), משמשת גם כקבלן מבצע עבורה של עבודות הפרויקט. נתבעות אלה ביקשו להטיל את האחריות על הנתבעת 1 שהיא בעלת הרשות המקומית. התביעה הוכחשה לגופה. נתבעות אלו שלחו הודעת צד ג' אל חב' מרדכי בנימין ובניו עבודות עפר (1993) בע"מ ואל גני ירושלים מורדוך בע"מ אשר נטען כי הן הקבלן הראשי וקבלן הריצוף בפרויקט. כצדדים שלישיים להודעת הנתבעת 1 חזרו נתבעות אלו על טענותיהן בכתב ההגנה. בשלב זה, שוב תוקנה התביעה והתווספו נתבעות 5-4; הנתבעת 5 לכתב התביעה המתוקן בשנית (גני ירושלים מורדוך בע"מ), טענה כי הוזמנה ע"י הנתבעת 3 כדי לבצע עבודות הכוללות חיפוי אבן וריצוף בלבד בפרויקט וכל טענה בדבר הנחת פלטת מתכת הוכחשה הן בכתב ההגנה העיקרי והן בכתב ההגנה, שהוגש בתגובה להודעת צד ג' שנשלחה. מטעם נתבעת 4 (חב' מרדכי בנימין ובניו עבודות עפר (1993) בע"מ) - לא הוגשה הגנה ובהחלטה מיום 11.2.13 נמחקה התביעה, ככל שהיא מופנית לחברה זו - מחמת חוסר מעש. נרשמה, עם זאת, זכאות של נתבעות 3-2 לקבל פסק דין כנגד אותה חברה, לנוכח הודעת צד ג' שנמסרה כדין ובהעדר הגנה ביחס לאמור בה. תצהירי וראיות הצדדים: מטעם התביעה הוגשו תצהיריהם של מר יעקב לניאדו, נהג האוטובוס במועד הרלוונטי ושל מר מאיר ברין, קב"ט התובעת. מר לניאדו יעקב הצהיר כי במועד האירוע הסיע קבוצת תיירים מניגריה. באותו יום היה רחוב יפו בעל נתיב נסיעה אחד בלבד, עקב העבודות להקמת פסי הרכבת הקלה. האוטובוס תפס את מלוא רוחב הכביש. התובע נסע במהירות של כעשרים קמ"ש, בהתחשב בהיות הכביש משובש. בהגיעו מול רחוב יפו 47, המצוי כמה מאות מטרים לפני צומת הרחובות יפו- קינג ג'ורג', ראה פלטת מתכת מונחת לכל רוחב הכביש. התובע היה סבור כי ניתן לעלות על הפלטה ולהמשיך בנסיעה, הן משום שהפלטה הייתה גבוהה בכשני ס"מ מעל פני הכביש והן מאחר וזה היה פתוח לתנועה. במהלך הנסיעה על הפלטה שמע הנהג מכה חזקה מאחור. מיד עצר את האוטובוס וירד לבדוק מה קרה. הנהג הבחין כי האוטובוס נפגע בחלקו התחתון ושמן הגיר נשפך על הכביש. בדיקת הנהג העלתה כי הפלטה הונחה לכל רוחב הכביש כדי לכסות בור בכביש, ככל הנראה. כאשר האוטובוס עלה על הפלטה, התרומם חלקה האחורי ופגע בגיר ובמכלול החלקים המכאניים של האוטובוס. בעלי חנויות במקום מסרו לתובע כי אוטובוסים נוספים של חברת "אגד" נפגעו באותה צורה. ככל שהייתה הפלטה מקובעת לכביש, התאונה לא הייתה מתרחשת. הנהג נותר במקום זמן ממושך בהמתנה לגרר ובינתיים הכביש נחסם לתנועה. העד הצהיר כי הוא נהג באוטובוס מדי יום, שבעה ימים בשבוע, ללא ימים חופשיים. האוטובוס הושבת לצורך טיפולו במוסך למשך שמונה ימים. מר מאיר ברין הצהיר כי הוא עובד כקצין הבטיחות אצל התובעת. העד חזר על האמור בתצהיר הנהג באשר לאופן התרחשות התאונה, כפי שנמסר לו. העד חזר עוד על האמור בכתב התביעה בנוגע להערכת השמאי והנזק שנגרם לאוטובוס וכן שב על חישוב הנזק, כאמור בתביעה ולעיל. עד זה הוסיף כי פניות חוזרות אל הנתבעת בדרישה לפיצוי לא נענו. עוד ציין כי שמע מהנהג שלמקום הגיע שוטר, נפתח תיק משטרה וכן הגיעו שני נציגי חב' אגד שמסרו שהיו תאונות דומות עם שני אוטובוסים של חב' אגד. למקום הגיע גם מנהל עבודה מטעם העירייה, בשם אבי ואף הוא הודיע על פתיחת אירוע 274 בעירייה. כן היו עדים נוספים. מעבר לאמור צרפה התובעת את דו"ח השמאי צבי גאובר, חשבון שכר טרחתו, אישור עבור הפסדים מחברת איילון, הסבר איילון לגבי אופן חישוב הפיצויים, העתק המחאת הפיצויים ע"ס של 90,215 ₪, רישיון רכב, הודעה על תאונת דרכים, חשבונית מס מהמוסך, אישור רו"ח על ההכנסה היומית מהאוטובוס וחשבונית מס עבור הגרירה- כל אלו סומנו ת/1-ת/9. מטעם נתבעת 1 הוגש תצהיר של גב' רחל מזרחי, רכזת תכנון ושרטוט, העובדת במחלקת האחזקה בירושלים. הנ"ל הצהירה כי מי שביצע את עבודות הרכבת הקלה בירושלים הייתה חברת סיטיפס והיא גם פיקחה עליהן. העבודות ברח' יפו במועד התאונה (1.12.10) וכן לפני כן, לצורך השלמת הפסים של הרכבת וכל הכרוך בכך - היו תחת אחריות סיטיפס. הודגש כי רחוב יפו אכן נמצא בתחום השיפוט של העירייה, אך הפרויקט של הרכבת הקלה, לא נעשה ע"י העירייה אלא ע"י סיטיפס וקבלניה ולכן מי שהניח את הפלטה, הנזכרת בתצהיר נהג האוטובוס, היא סיטיפס (ולא העירייה) והיא אחראית לכך. מטעם הנתבעות 3-2 הוגש תצהיר של מר יאיר בן ארי, אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה שימש בפרויקט הרכבת הקלה אצל הנתבעת, כמנהל מקטע ברחוב יפו. הנ"ל ניהל מקטע מצומת הדווידקה ועד שדרות הרצל פינת רחוב קריית משה. נאמר בתצהיר כי סיטיפס, הנתבעת 2, הינה חברה פרטית ובעלת זיכיון בלעדי ממדינת ישראל למימון והקמה של פרויקט הרכבת הקלה בירושלים. הנתבעת 3, חברת אשטרום, הינה בעלת מניות בסיטיפס ומשמשת גם כקבלן מבצע עבורה, של עבודות הפרויקט. העד הצהיר כי אינו מכיר את פרטי התאונה הנטענת, לרבות השתלשלות האירועים בה ואין לו כל ידיעה בדבר התרחשותה. רק לאחר שהוגשה התביעה, נודע לנתבעות 3-2 על פרטי התאונה הנטענת. נאמר עוד כי לא דווח לנתבעות 3-2 על כל תאונה או נזק או מפגע ע"י שום גורם, לרבות עיריית ירושלים. על בסיס ייעוץ משפטי שקיבל - הצהיר העד כי האחריות לתאונה הנטענת היא של עיריית ירושלים, בהיות מקום התאונה בתחום סמכותה ושיפוטה. ככל שבסופו של יום יוחלט אחרת, זכאיות הנתבעות 3-2 לשיפוי מהצדדים השלישיים 2-1, הם גם נתבעים 5-4, לפי הסכם ההתקשרות ביניהם שנחתם ביום 18.3.08. בהקשר זה הפנה העד לסעיפים מההסכמים שציטט בתצהירו, ר' סעיפים 11-10 שם. לדידו, התביעה מנופחת ולא מבוססת ואין בה אלא ניסיון לעשיית עושר על חשבון הנתבעות. מטעם הנתבעת 5 הוגש תצהיר של מר רועי חכם, מנהל פרויקטים בנתבעת 5 אשר בימים 15.1.09 עד 30.6.11 - נהל את הפרויקט נשוא התביעה. העד הינו בעל ניסיון בן חמש שנים כמנהל פרויקטים מסוג זה שבגינו הוגשה התביעה. מר חכם הצהיר כי נתבעת 5 הוזמנה ע"י הנתבעת 3 כדי לבצע עבודות הכוללות חיפוי אבן וריצוף בלבד, בחלק מתוואי הפרויקט הנדון. הנתבעת 5 לא ביצעה עבודות תשתית, בכביש בו נסע נהג האוטובוס ולא ביצעה עבודות הקשורות לצנרת ביוב כלשהי או למכסה העשוי ברזל. העד הוסיף כי האחריות הבלעדית לתחזוקת הכביש מוטלת על עיריית ירושלים. העדויות ביום 14.3.12; העדים דלעיל נחקרו בדיון מיום 14.3.12 ואיני רואה צורך לסקור את כלל הדברים שעלו בעדויותיהם, למעט הדגשים דלהלן; עדות נהג האוטובוס - הייתה לטעמי משכנעת ואמינה. כך לדוגמא אף שהיה לו אינטרס לטעון כי אכן ראה שקיים בור מתחת לפלטה, כפי שנובע מתצהירו, עת נשאל על כך - ענה בעקביות כי לא ראה את הבור עצמו, אלא הניח את דבר קיומו (ר' בעיקר עמ' 5 לפרוטוקול). כך גם כאשר נשאל האם במסגרת נסיעות אחרות, ראה באותו תוואי פלטות דומות, הוא השיב בשלילה (ר' עמ' 6 ש' 24), אף שגם כאן ברי כי יש לו אינטרס לטעון אחרת. היה ניכר כי מדובר בעד פשוט, המעיד על הדברים כפי שהתרחשו וכפי שהתרשם מהגורם להם. אכן, התובעת הייתה יכולה ככל הנראה להביא עדים נוספים באשר לאירוע (במיוחד כאשר נטען בתצהירים מטעמה, כי הגיעו למקום נציגים מטעם המשטרה, אגד, העירייה ואף היה דין ודברים עם בעלי חנויות סמוכות), עם זאת - אני סבורה כי ניתן להסתפק אף בעדות שהובאה והייתה כאמור אמינה. אעיר כי עלה שמדובר בשכיר אשר לא נשא בפועל בנזק והתרשמותי אכן הייתה כי בעת עדותו, לא הנחה אותו כל שיקול זר. יצוין עוד כי עלה שדובר בפלטה בעלת משקל גדול, אשר אין אדם יכול להזיזה וממילא אין מקום לשקול קבלת טענה של אשם תורם, כאשר בחר לעלות עם רכבו על הפלטה שהייתה לכל רוחב הכביש וזאת, במקום לעצור ולהזיזה ממקומה, עובר לכך. העד הנוסף מטעם התובעת, מר מאיר ברין - לא הוסיף תרומה של ממש לעומד על הפרק, מעבר לכך שחיזק את דברי הנהג באשר לעצם האירוע, עת שהטענות נתמכו בדו"ח שמילא על בסיס דברי הנהג, בסמוך לתאונה (ת/7). כמו כן, עלה בעת עדותו כי אף שנטען להפסד בסך 1,800 ₪ ליום, בגין כל יום בו מושבת האוטובוס, למעשה הסכום האמור מהווה את ההכנסה ליום, אך מכך יש להפחית עוד 25% - 30%, בגין הוצאות (ר' עמ' 13 ש' 26). עוד עלה כי לעד יש שותפות באוטובוס נשוא התביעה ומטעם זה הוא מעורה באותם אחוזים. הוא הסביר שלו יש - 25% ברווח. אעיר כי אומנם התביעה הוגשה רק בשם התובעת והעד לא צוין כתובע נוסף, אך היה ברי מעדותו, כי הכוונה היא שהפיצוי יפסק כולו לתובעת, כאשר אין צורך במעורבותו כתובע נוסף -שכן התובעת היא שתעביר לו חלקו, בהתאם להסדר הנוהג בניהם. אעיר כי טענות שהועלו בנושא זה בסיכומים (מטעם נתבעת 5 בלבד), הועלו בשפה רפה, שכן גם מטעמים פרקטיים, לא רצוי כי תנוהל תביעה נוספת ונפרדת, באשר לחלקו של עד זה. חקירת הגב' מזרחי מטעם העירייה - העלתה כי לא הובאה לעדות העדה הרלוונטית. העד לא ידעה להשיב על חלק ניכר מהשאלות שהופנו אליה והיו רלוונטיות. העדה חזרה מספר פעמים רק על דבר אחד והוא - שכאשר התקבלה פניה מהנפגע, זו הועברה לסיטיפס. העדה לא ידעה מה עשתה חברת סיטיפס עם התלונה, אם בכלל (ר' עמ' 8 ש' 17), היא לא ידעה אם היה במקום נציג מטעם העירייה לאחר התאונה (שם, ש' 20), היא לא ידעה - אם הוגשו תביעות דומות נגד העירייה על מפגעים דומים (שם, ש' 31), היא לא בדקה אם הייתה פניה למוקד 106 בגין האירוע (ר' עמ' 10 ש' 7). עת הופנתה לכך שיש טענה שהאוטובוס נתקע ולכן הנתיב נסגר לשעתיים והיא נשאלה האם בדקה, האם יש מידע מסוים על מצב זה, השיבה: "לא זה לא הגיע אליי. למה אני צריכה לבדוק את זה" (ר' עמ' 10 ש' 12). תשובה זו נאמרה, אף שבסמוך טענה כי כאשר מתקבלת תלונה, היא יוצאת למקום לבדוק אם יש מפגע. כאשר נשאלה מי מגיע למקום מפגע, אם יש פניה לאחר שעות עבודתה - גם על כך לא ידעה להשיב. כאשר נשאלה האם ייתכן והיה במקום המפגע, מי מטעם העירייה והיא רק לא יודעת על כך השיבה שוב: "לא יודעת" (ר' עמ' 10 ש' 21). היא טענה שיש שיתוף פעולה בין העירייה ובין המשטרה, אך לא ידעה אם המשטרה הגיע למקום האירוע (ר' עמ' 10 ש' 24) ומה הנוהל בהקשר זה (שם, ש' 26). היא לא ידעה מה הנוהל כשיש תלונה על מפגע, וטרם עלה כי מדובר במקום שנמצא בחזקת חברה זו או אחרת (ר' בשולי עמ' 10 ובראש עמ' 11). היא לא ידעה כלל האם יש מפקחים מטעם העירייה, לבדוק את אופן ביצוע העבודות מטעם סיטיפס (ר' בחלק העליון של עמ' 11). עוד לא ידעה לתרום באשר למערכת היחסים החוזית שבין העירייה ובין קבלנים מטעמה (ר' עמ' 11 ש' 11). כן לא ידעה האם נהגו להניח פלטות בתוואי הרלוונטי (ר' עמ' 11 ש' 23). כאשר נשאלה האם יש מפקחים מטעם העירייה שמסתובבים בשטח כדי לאתר מפגעים ממין זה הנטען, השיבה כי אינה יודעת, ובסמוך הוסיפה שלא נראה לה שהעירייה פיקחה על סיטיפס (ר' עמ' 12 ש' 5 וש' 11). גם מעדות יאיר בן ארי שהעיד מטעם נתבעות 3-2 - עלה כי אין הוא העד המתאים. על אף טענת נציגת העירייה כי נמסרה הודעה לסיטיפס, הוא טען כי שמע על התאונה רק לאחר הגשת התביעה (ר' בחלק התחתון של עמ' 14). עלה הן מהאמור בתצהירו והן באישורו בעת עדותו, כי למעשה, בעת התאונה, לא היה אחראי כלל על הקטע - בו ארעה התאונה, אלא על קטע מערבי יותר של הרחוב. האחראי על הקטע הרלוונטי, היה מר יעקב שפט, שלא הובא לעדות. ההסבר לאי הבאת אותו עד היה שאינו עובד יותר בחברה. לא ניתן הסבר מספק מדוע לא ניתן לזמנו לעדות, חרף האמור (ר' עמ' 16 ש' 14-8). הוא הסכים שהטעם לכך שלא ידע על האירוע, יכול להיות נעוץ בכך שלא היה אחראי כלל על המתחם הרלוונטי. אף שהעד העיד באופן שהרושם היה כי הוא עובד חב' אשטרום או סיטיפס - עלה במהלך עדותו כי הוא עבד עבור חב' גרוייסמן, שנתנה שירות של ניהול פרויקט לחב' אשטרום. הוא לא חלק על כך שמעת לעת, הניחו פלטות ברחוב יפו (ר' עמ' 15 מש' 10). הוא אישר גם שהנחת הפלטות הייתה חלק משיטת הביצוע והם אישרו תשלום עבורם (ר' החל מעמ' 18 ש' 31). לדבריו עשו זאת כאשר ביצעו עבודות ריצוף בלילה וזה טרם התייבש עד הבוקר. תשובתו באשר לשאלה של מי הייתה ההחלטה להניח פלטות לא הייתה חד משמעית - מצד אחד השיב שהייתה זו החלטה ביצועית "של החברה שאני עבדתי בה" (ר' עמ' 15 ש' 14), מנגד כאשר נשאל מפורשות האם אשטרום הנחתה את קבלני המשנה לעבוד בשיטה זו - אמר כי זו הייתה שיטת ביצוע שנקבעה למעשה בשיתוף פעולה בין אשטרום ובין קבלני המשנה (ר' עמ' 15 ש' 19-18 וכן עמ' 19 ש' 27). עת נשאל האם היו תוכניות כיצד להניח את הפלטות, השיב בשלילה ועת נשאל מי נתן הנחיות היכן להניח אותן, התחמק באומרו: "לא ניתנו הנחיות היכן להניח את הפלטות אלא במקום שבו היה תיקון של הריצוף או בכביש שהיה צריך לתקן" (ר' עמ' 19 ש' 11-10). לטענתו מנהל העבודה, של קבלן המשנה שהיה במקום, היה מקבל את הפלטה ומניח אותה (ר' עמ' 19 ש' 21-20). עוד טען כי הפלטות סופקו על ידי קבלני המשנה שלהם (ר' עמ' 20 ש' 4). עלה כי אשטרום הייתה קבלן מבצע מטעם סיטיפס והוא היה מקבל דיווח על אירועים ממין התאונה ואז היו יוצאים, בודקים ומטפלים בנדרש. הידיעות היו מועברות גם למנהל העבודה בשטח, כדי שילך לפתור את הבעיה. לדבריו לא זכור לו דיווח כמתואר, כלומר שהתנועה ברח' יפו נעצרה לזמן ממושך, כפי שטען התובע. העד טען שהקבלן הראשי של המקטע הספציפי, היה הקבלן מרדכי בנימין, הוא כאמור הנתבעת 4 (וכן צד ג') שלא הגיבה עם קבלת התביעה. מטעם נתבעת 5 העיד מר רועי חכם - אשר לטעמי עדותו הייתה סדורה, ברורה ומשכנעת. עוד עלה כי בשונה מעדים אחרים, עד זה היה מעורה בפרטים הנדרשים והכיר היטב את ההסדרים שנהגו ואת המתחם הרלוונטי (לדבריו עבד במועדים הרלוונטיים והיה כ- 12 שעות ביום בשטח). גם הוא אישר כי נעשה שימוש בפלטות, בעת העבודות שם. הוא לא חלק על כך שהנתבעת 5 ביצעה עבודות ריצוף וחיפוי אבן לכל רוחב רחוב יפו, לרבות בקטע הרלוונטי. עם זאת, הוא הבהיר שהשימוש בפלטות לא נעשה על ידי חברה זו. כך, לעיתים היה צורך לפתוח ריצוף לצורך עבודת תשתית זו או אחרת ואז לבצע ריצוף מחדש. עבודת התשתית נעשתה באמצעות חב' המשנה, הרלוונטית לתחום העבודה. נתבעת 5 מצידה הייתה רק פותחת הריצוף וכן מחזירה אותו לבסוף (לאחר ביצוע עבודת התשתית, כאמור על ידי החברה האחרת). היה מאמץ להשלים עבודות ממין זה, במשך לילה, אך לא תמיד הדבר היה אפשרי ובהיות רחוב יפו נתיב מרכזי, היה צורך בפתרון, כאשר לא היה ניתן להשלים העבודה בלילה. נתבעת 5 לא הייתה עם זאת מעורבת בהנחת הפלטה, חלקה התמצה במתן דיווח לנציג הרלוונטי בחב' אשטרום, אשר הוא היה דואג להזמין קבלן משנה, שיניח את הפלטה. העד הסכים כי שמו את הפלטה לא רק כדי להגן על קטע פתוח, בו טרם הסתיימה עבודת התשתית על ידי חברת משנה אחרת, אלא גם כדי להגן על הריצוף שטרם התייבש, כפי שהעיד העד שלפניו. עם זאת הוא אמר כי עסקינן בפלטות כבדות (יותר מ- 500 קילו), אשר נדרש ציוד מכני הנדסי כדי להניחן (ר' עמ' 21 ש' 14). בהתאם לעדותו - הנתבעת 5 מצידה לא הניחה פלטות, לא קנתה פלטות ולא התעסקה עם פלטות (ר' עמ' 22 ש' 22) וגם אין לה פלטות כאלה (ר' גם שם ש' 27-26). העד הסכים כי הטענה שהייתה במקום פלטה היא הגיונית. העד אישר את ההסכם שנערך בין אשטרום ובין נתבעת 5 ואשר סעיפיו הרלבנטיים, הובאו תצהיר מר בן ארי. הכרעה: לטעמי לאחר שמיעת העדויות, ברי כי דין התביעה להתקבל; משאישרו מספר עדים את השימוש בפלטות, קיבלה עדות הנהג (שהייתה אמינה ומשכנעת) חיזוק משמעותי וזאת אף שכאמור לעיל, גם אלמלא כן, הייתי מסתפקת בה. עת נגרם נזק מחמת פלטה שהייתה במקום, אשר התרוממה מאחר ולא קובעה - מסכימה אני גם עם ב"כ התובעת כי יש מקום להעברת נטל הראיה וזאת בין מכוח סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובין מכוח סעיף 41 לאותה פקודה. במקרה דנן, עת הוכחה הפגיעה ועת הוכח, באמצעות עדות מר חכם, כי הפלטות היו בבעלות ו/או בשליטת חב' אשטרום - אין מקום להטיל על התובעת את הנטל להוכיח האם הייתה רשלנות בעצם השימוש בפלטות בכלל, בפלטות הספציפיות שבהן נעשה שימוש במקרה דנן - בפרט, בדרך בה הונחה הפלטה באותו מקרה ויו"ב. ראוי הוא כי חב' אשטרום היא שתוכיח שלא נפל פסול במעשיה, חרף תוצאת המקרה שהוכח. בת"א 32719/93 מיכל לרון נ. עיריית רחובות פ"מ תשנ"ד (4) 37, 43 - אמרה כב' השופט גרסטל במקרה של נפילת עוברת אורח על אבן כיפה, את הדברים הבאים: "באת-כוח התובעת טוענת בסיכומיה, כי יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" המופיע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. כלל זה עוסק בהעברת הנטל להוכיח שלא הייתה התרשלות, לכתפי הנתבע. לכלל זה שלושה יסודות: הראשון הוא, כי לתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת, בעת התרחשות הנזק, מה היו הסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק. הכוונה היא, שלתובע אין ידיעה על הנסיבות המעשיות שהביאו למקרה ולא על הנסיבות החיצוניות, שהרי ברור שהתובעת יודעת שנפלה על אבן כיפה. כלומר, נדרש שלתובעת לא תהיה ידיעה על זהותו של מי שהניח את אבני הכיפה, על הסיבות להנחתן, ומדוע הונחו בצורה ובאופן שהונחו (ראה: ע"א 446/68[7]; ע"א 377/85 [8]). תנאי זה מתקיים בענייננו, שכן בעת המקרה לא יכלה התובעת לדעת מה הסיבות להנחת אבני הכיפה באופן ובמקום בו הונחו.התנאי השני - כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה עליו - מטרתו לזהות את המזיק (ראה: ע"א 377/85 [8] הנ"ל וכן ע"א 789/89 [9]).בע"א 377/85 [8] הנ"ל מוגדר בעל השליטה כ:"אדם אשר - בהתחשב בכל הנסיבות - יש לו הסיכויים הממשיים ביותר כי רצונו שלו יכריע בנוגע למצבו של חפץ מסוים. במונח 'מצבו של חפץ' הכוונה היא למצבו העובדתי, הכולל את שימושו, תפעולו, שמירתו, תיקונו וכיוצא בזה" (שם, עמ' 158). אין ספק, שבענייננו הנתבעת היא בעלת השליטה באבני הכיפה. התנאי השלישי הוא, כי נראה לבית המשפט שהמקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה. תנאי זה נבחן על פי ההסתברות העולה מן הראיות בסופו של המשפט (ע"א 789/89[9, הנ"ל". (ההדגשה שלי -ע.ז.) דברים אלה, יפים בהתאמה לענייננו; התובע יודע אומנם כי הנזק נגרם עקב פלטה שהתרוממה, בעת מעבר האוטובוס, אך אין הוא יודע מדוע הונחה הפלטה שם, האם הונחה כנדרש, האם הליקוי היה באופן ההנחה של הפלטה, בעצם השיטה שנעשתה בזו שימוש, בסוג הפלטה, או כל גורם נוסף. לפיכך מתקיים היסוד הראשון - כי אין לתובע ידיעה מה הסיבות שגרמו לנזק. לנוכח העדויות שנשמעו אכן עולה כי הנזק ארעה מחמת הפלטה ועלה כי השליטה בזו הייתה בידי נתבעות 3-2 ולפיכך מתקיים גם היסוד השני. השליטה הייתה בידי נתבעות 3-2, שכן הן היו מקבלות דיווח, בין השאר, מנתבעת 5 והן שהיו פועלות לכך שתובא ותונח פלטה במקום (באמצעים הנדרשים לנוכח משקלה). לטעמי מתקיים גם היסוד השלישי, מקום בו בסופו של יום הפלטה עלתה וגרמה לנזק, בעוד הונחה בכביש בו ידוע כי נוסעים רכבים. חב' אשטרום (אשר פעלה מטעם סיטיפס) - לא עמדה בנטל להוכיח כי לא נפלה רשלנות במעשיה; כאמור העד שהובא מטעמה, כלל לא היה ממונה על האזור, לא טרח לבדוק את הנסיבות הספציפיות של המקרה וטענתו כי חב' אשטרום כלל לא ידעה על האירוע עד להגשת התביעה, לא הייתה משכנעת. הטענה לא הייתה משכנעת מקום בו עומדת מנגד נציגת העירייה ומעידה כי נמסר דיווח לחב' אשטרום ומקום בו עולה כי העד לא היה ממונה על איזור התאונה, עת ארעה אלא על אזור אחר. הממונה במועד הרלוונטי על מקום התאונה, לא הובא לעדות ואין צורך להרחיב במילים, באשר לחזקה החלה, מקום בו לא הובא לעדות עד רלוונטי. (אעיר כי קיים לטעמי קושי מסוים בעדות גב' מזרחי, כאשר בשלב מקדמי של ההליך נתן עו"ד גדות תצהיר כי לעירייה לא ידוע על המקרה, ברם מי מהצדדים לא הפנה לכך ולא העלה טענות בהקשר זה, ולפיכך גם אני נמנעת מכך). משלא הובא מטעם חב' אשטרום, המועסקת ע"י סיטיפס, העד הדרוש, כדי לשכנע שאין רשלנות בבחירה לעבוד עם הפלטות - בהן נעשה שימוש, בסוג הפלטות שנבחרו לכך ו/או באופן בו הושמה הפלטה, שגרמה לנזק נשוא התביעה - יש להטיל האחריות לאותו נזק על חברות אלה. ומכאן לעירייה אשר מופקדת, מכוח פקודת העיריות על הסרת מכשולים מרחובותיה (ר' סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש]). אכן, לא יכולה להיות מחלוקת כי העירייה יכולה לחתום על הסכם עם גוף המבצע עבודה בשטחה ולהעביר אליו את האחריות (וזו הנחתי אף שכאמור העדה שהובאה, לא יכלה להעיד גם על כך). עם זאת - עדיין על העירייה לבצע פיקוח כי העבודות נעשות בדרך סבירה ובטיחותית לתושביה. במקרה דנן, הובאה עדה אשר לא היה ניתן ללמוד מפיה כי נערכה ולו ביקורת מינימאלית עובר לתאונה ואף לא לאחריה. קח מקרה בו עובד קבלן עבור העירייה ומותיר בורות פתוחים במרכז העיר - וכי אין מקום להטיל כל אחריות ולו חלקית על העירייה, כאשר לא פעלה להפסקת אותו מחדל?!. קח מקרה בו כבר נפגע אדם מאותו בור והעירייה קיבלה דיווח על התאונה וכי לא מצופה שתצא לשטח ותפעל לכך שהקבלן, יוצר המפגע, יפעל להסרתו?!. הדברים יפים בבחינת קל וחומר - עת עולה כי דובר בשיטת עבודה קבועה (אשר לנוכח התוצאה, לא ברור אם לא הייתה רשלנית) ועת עולה מעדות גב' מזרחי כי התקבלו עוד תלונות כנגד סיטיפס בעירייה (ר' עמ' 8 ש ' 24). משלא טרחה העירייה להביא את העד הנכון מטעמה, כדי להוכיח שדובר בשיטה שהייתה על דעתה, שהשיטה כשלעצמה לא הייתה לקויה - אלא עסקינן ברשלנות ממוקדת באשר לאופן בו הונחה הפלטה, במקרה נשוא התביעה - אני מוצאת להשית גם עליה, חלק מסוים מהנזק שנגרם. לטעמי העדר פיקוח מתחייב עולה כדי רשלנות. ויובהר; האחריות החלקית, המוטלת בזאת על העירייה, יסודה במחדל העירייה לבצע פיקוח, כמתחייב מרשות מקומית. החלק המוטל על העירייה - אינו בגין עצם המחדל שהיה בשימוש בפלטה, אשר יושת על נתבעות 3-2. לפיכך, אין מקום לקבל את ההודעה לצד ג' ששלחה העירייה. מעבר לדרוש אציין כי העירייה שלחה ההודעות, בין השאר, על בסיס התחייבות חוזית נטענת של נתבעות 3-2, אך כאמור לעיל - העדה שהובאה לא ידעה לתרום דבר, באשר לאותה מערכת חוזית. כאמור נתבעת 4 נמחקה מהתביעה. באשר לנתבעת 5 - אין מקום להשית עליה אחריות, מקום בו עלה מעדות העד מטעמה, כי לא הייתה לה שליטה על הפלטות. כאשר עולה כי לא נתבעת 5 היא שקבעה את השיטה בה נעשה שימוש בפלטות, בנוסף - לא היא רכשה הפלטות, לא היא שהניחה שהפלטות ואלה לא הונחו גם באמצעות ציוד שלה - אין מקום להשית על זו חבות. לא די להטלת חבות - בכך, שבהתאם להנחיות שניתנו לנתבעת 5, היא דיווחה, עת היה צורך לשים פלטה. אטעים כי עדות מר חכם הייתה לטעמי משכנעת יותר מעדות מר בן ארי. טענת מר בן ארי כאילו דובר בשיטה שנקבעה בהחלטה משותפת עם קבלני המשנה, לא שכנעה אותי. יש לזכור כי במקומות אחרים של עדותו אמר דברים אחרים; כך לדוגמא בעמ' 15 ש' 14, דיבר על כך שהשיטה של הנחת הפלטות, הייתה של החברה בה עבד ורק לאחר מכן בחר להפנות גם למעורבות קבלניות המשנה. כך גם אישר שהם שאישרו התשלומים עבור הפלטות. תיאור מר חכם כי דובר בפלטות כבדות, אשר היה צורך לעשות שימוש בקבלני משנה אחרים, של נתבעות 3-2, כדי להניחם (ר' לדוגמא ההפניה לחב' בראשי בעמ' 22 ש' 4), בעוד הוא רק היה מדווח, עת לא היה ניתן להשלים העבודה במהלך הלילה, או היה צורך להמתין לייבוש הריצוף - הוא הגיוני. תיאור זה גם מתיישב היטב עם תיאור חלוקת העבודה שבעדותו ותיאור הפלטה, על ידי העדים. גרסתו מאומצת אפוא על ידי וכאמור בהתאם לזו, איני מוצאת להשית אחריות על נתבעת 5. אין מקום לקבל את ההודעה לצד ג' ששלחו נתבעות 3-2 לנתבעת 5; הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הם סעיפים 41.1. ו- 41.2 להסכם שבין הגופים האמורים. אכן סעיף 41.1 קובע אחריות כוללת וגורפת על הנתבעת 5 וסעיף 41.2 מוסיף וקובע אחריו חובת שיפוי, ברם האמור עניינו בכל - "מעשה שהוא ו/או מחדל שהוא של קבלן העבודות" (קרי נתבעת 5). כאן אין מדובר במחדל של נתבעת זו, אלא במחדלי נתבעות 3-2 עצמן. ממילא אותם סעיפים אינם רלוונטיים ודין ההודעה לצד ג', שהופנתה לנתבעת 5, להדחות. נתבעות 3-2 הוסיפו ושלחו כאמור הודעה לחב' מרדכי בנימין ובניו עבודות עפר (1993) בע"מ. חברה זו לא טרחה להתגונן, אף שההודעה הומצאה לה כדין. כבר ביום 25.7.12 ניתנה החלטה (על גבי ההודעה אליה צורף אישור המסירה) - כי נרשמה זכאות לפסק דין כנגד החברה האמורה. ואכן משלא טרחה זו עד היום - להגיש הגנה, לעלות טענותיה ולהוכיחן, הרי שיש מקום לקבל את הודעת צד ג' שנשלחה אליה. באשר לחלוקת החבות בין נתבעות 3-2 ובין העירייה; בשים לב לכך שעיקר המחדל הוא של הראשונות אני מוצאת להורות כי הנזק יחולק באופן שהן תשאנה ב- 80% מהנזק, בעוד העירייה תשא ב- 20% בלבד. ומכאן לגובה הנזק; למעשה הצדדים הסכימו בטענותיהם לנזק שנתבע, למעט הסתייגות אחת והיא הפחתת 30% בגין הרכיב של הפסדי הכנסה, בזמן תיקון האוטובוס. הפחתה זו מתחייבת, לנוכח עדות מר ברין כי נתבע סכום ההכנסות, בעוד ההוצאות מגיעות עד 30% מההכנסות. ממילא מהרכיב בו נתבע סך של 14,400 ₪ - יש להפחית 30% ולהעמידו על 10,080 ₪. בהמשך לכל האמור אני מעמידה אפוא הפיצוי כדלקמן; 5,158 ₪ - בגין שווי השתתפות עצמית של התובעת, עת הפעילה את פוליסת הביטוח שלה. 19,409 ₪ - בגין בלאי על חלפים שלא שולם ע"י המבטחים. 2,200 ₪ - בגין גרירת האוטובוס. 10,080 ₪ - בגין הפסדי רווח בעת תיקון האוטובוס. ובסה"כ 36,847 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 4.1.11 (ר' מועד מכתב השמאי, לאורו הנחתי כי עד לאותו מועד התגבשו כלל הנזקים הנ"ל) - יועמד הסכום על סך מעוגל של - 39,500 ₪. החבות לתשלום סכום זה - היא ביחד ולחוד על נתבעות 3-1; באשר לחלוקה בניהן, כאמור לעיל, על נתבעות 3-2 החבות בגין- 80% מהנזק ועל נתבעת 1 - בגין 20% ממנו. נתבעות 3-2 רשאיות לחזור לחב' מרדכי ובניו עבודות עפר (1993) בע"מ, בגין כל תשלום שישלמו וזאת מכוח ההודעה ששלחו, המתקבלת בזאת בהעדר הגנת חב' זו. באשר להוצאות המשפט; נתבעת 1 ונתבעות 3-2 - תשלמנה באותה חלוקה דלעיל, את החזר הוצאות התובעת (אגרת בית משפט ותשלומים לעד מטעמה) וכן סך כולל של 4,000 ₪ בגין שכ"ט בא כוחה. נתבעות 3-2 תשאנה לבדן בסך כולל של 4,000 ₪ בגין שכ"ט ב"כ נתבעת 5. האמור הינו בשים לב לדחיית ההודעה לצד ג' ששלחו לנתבעת זו ומקום בו לא ראיתי להטיל ההוצאות על התובעת, עת צרפה חב' זו כנתבעת, לנוכח טענות שהעלו נתבעות 3-2 בהודעתן. כלל התשלומים יבוצעו תוך 30 יום מהיום ולאחר מכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לדין. התנגשותכביש