חוזה בכירים בשירות המדינה

להלן פסק דין בנושא חוזה בכירים בשירות המדינה: פסק דין השופט שמואל צור 1. המערערת שירתה שנים רבות בתפקידים בכירים בשרות המדינה ופרשה לגמלאות. בבית הדין האזורי בירושלים ובפנינו עמדה לדיון השאלה לפי איזו דרגה תחושב משכורתה הקובעת של המערערת: האם לפי דרגה אחת מתחת לדרגה המירבית בסולם הדירוג האחיד, כקבוע בהסכם העבודה האישי שלה (דרגה 24), או לפי הדרגה התואמת לתפקידה האחרון כראש חטיבת מינהל ביחידת "נתיב" (דרגת 23). בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי ונציג ציבור מר ממליה; תיק ע' 2161/03) קבע כי דרגת המשכורת הקובעת של המערערת תהא לפי תפקידה האחרון ביחידת "נתיב". על כך הערעור בפנינו. כדי לעמוד אל - נכון על גדר המחלוקת שבין הצדדים, יש לתת את הדעת לרקע העובדתי הנוגע לעניין. הרקע העובדתי 2. המערערת החלה שירותה במדינה ביחידת "רפאל" ביום 4.6.67 והחל משנת 1973 עבדה בנציבות שירות המדינה. ביום 1.9.95 עברה המערערת לשרת ביחידת "נתיב", ממנה פרשה לגמלאות ביום 1.6.2000. 3. מתחילת דרכה בשירות המדינה ועד 28.2.91, שירתה המערערת במעמד של עובדת קבועה על פי כתב מינוי ודורגה בדירוג המינהלי (להלן - תקופת כתב מינוי). ביום 1.3.91 - בתוך תקופת שירותה של המערערת בנציבות שירות המדינה - היא עברה לעבוד על פי חוזה מיוחד לעובדים בכירים (להלן - חוזה בכירים) ושכרה נקבע ברמה של 85% משכר של מנכ"ל משרד ממשלתי. 4. לפי סעיף 12 לחוזה הבכירים, תקופת השרות לפי החוזה מצורפת לתקופת השרות לפי כתב מינוי ושתי התקופות יחדיו מעניקות זכות לקצבה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות). עם זאת, לעניין גובה המשכורת הקובעת, מתייחס חוזה הבכירים לשתי תקופות: אחת - תקופת כתב המינוי, בה תהיה המשכורת הקובעת כהגדרתה בסעיפים 8 ו-9 לחוק הגימלאות (סעיף 12(א)(1) שבו). לעניין זה, מוסיף חוזה הבכירים וקובע בסעיף 12(א)(2) לאמור: "במועד פרישתו של העובד מהשירות, וממועד זה ואילך תעודכן המשכורת הקובעת כאמור בסעיף קטן (א)(1) לפי חוק הגימלאות ועל פי דרגה אחת נמוכה מהדרגה העליונה כפי שהיתה בסולם הדירוג אליו משתייך העובד, כולל תוספת שהיה וחישוב תוספת וותק לגבי תקופת השרות הכוללת (תקופת המינוי ותקופת החוזה) ובהתאם לכללי קידום הוותק הנהוגים בשרות המדינה". השניה - תקופת חוזה הבכירים, בה המשכורת הקובעת תהיה המשכורת הכוללת לפי החוזה, היינו - בגובה של 85% משכר מנכ"ל (סעיף 12(ב)(1) בצירוף סעיף 6 לחוזה הבכירים). 5. עוד קובע חוזה הבכירים כי עובד אשר השלים 16 שנות שירות נושאות זכות לגמלאות, ומספר שנות עבודתו לפי חוזה הבכירים שווה או נמוך ממספר שנות העבודה לפי כתב מינוי, תיקבע המשכורת הקובעת לפי ממוצע חשבוני רגיל בין המשכורת הקובעת לתקופת כתב המינוי לבין המשכורת הקובעת לתקופת חוזה הבכירים. אין חולק כי הוראה זו חלה על המערערת וכי משמעותה המעשי הוא שמחצית קיצבתה מבוססת על המשכורת הקובעת לתקופת כתב המינוי (לפי דירוג ודרגה) ומחציתה מבוססת על המשכורת הקובעת לתקופת חוזה הבכירים (85% משכר מנכ"ל). 6. בבית הדין האזורי בירושלים התבררה תביעה קודמת שהגישה המערערת בעניין זכויותיה לגמלה. בתביעה זו התבררה השאלה האם זכאית המערערת, לתקופת עבודתה על פי כתב מינוי, לתנאי הפרישה להם זכאים עובדי יחידת "נתיב", היינו - לכל רכיבי המשכורת הקובעת שניתנו לעובדי יחידה זו שפרשו לגמלאות ובכלל זה למענק לפי סעיף 63ב' לחוק הגמלאות הניתן לעובדי מערכת הביטחון. בית הדין האזורי (השופטת מיכל לויט ונציגי ציבור מר דז'ובס ומר פיינברג; תיק עב' 1058/98) פסק באותה תביעה כי המשכורת הקובעת של המערערת לתקופת שרותה על פי כתב מינוי תהיה בהתאם לרכיבי השכר ששולמו לעובדי יחידת "נתיב" בדרגתה במועד פרישתה ולא לפי רכיבי השכר שהיו בתקופת שרותה הקודם בנציבות שרות המדינה. עם זאת דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערת לתשלום מענק לפי סעיף 63ב' לחוק הגמלאות בקובעו כי לא הוכח שקיימת הוראה או הנחיה המחילה את הוראות סעיף זה - המתייחס ל"עובד שירותי הבטחון" - על עובדי יחידת "נתיב". 7. על פסק דין זה של בית הדין האזורי לא הוגש ערעור בעניין קביעת המשכורת הקובעת לפי רכיבי השכר של עובדי יחידת "נתיב" ובנקודה זו הוא הפך לסופי וחלוט. בעקבות פסק דין זה הוצאו הוראות לחישוב משכורתה הקובעת של המערערת לפיהן מחציתה תחושב לפי 85% משכר מנכ"ל ומחציתה לפי דרגה 24+ בדירוג המינהלי לפי רכיבי שכרה ביחידת "נתיב" (נספחים ו' - ח' להודעת הערעור). דרגת השכר (24+) נקבעה בהתחשב בהוראה שבחוזה הבכירים לפיה דרגת שכרה של המערערת לתקופת עבודתה על פי כתב מינוי תהיה בדרגה אחת נמוכה מהדרגה העליונה בסולם הדירוג (סעיף 12(א)(2) לחוזה הבכירים; ראו סעיף 4 לעיל). 8. אולם על אותו פסק דין ערערה המערערת בעניין דחיית תביעתה למענק לפי סעיף 63ב' לחוק הגמלאות (תיק ע"ע 1245/00). בערעור זה הגיעו הצדדים להסכם של פשרה אשר הוגש לבית הדין הארצי, בו נאמר לענייננו כך: "1. המשיבה תשלם למערערת עקב פרישתה, מענק בהתאם לסעיף 63ב(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, כפי שהוא משולם ליתר עובדי "נתיב" שפרשו מאז מועד פרישתה של המערערת ואילך, כהחלטת ביניים עד לקבלת החלטה סופית ע"י הממונה על תשלום הגמלאות בדבר תנאי פרישתם של עובדי "נתיב". 2. עם קבלת החלטה סופית ומוסמכת כאמור, היא תחול על המערערת כעל יתר עובדי "נתיב" שפרשו במקביל אליה. 3. שיעור המענק יעמוד על סך משכורתה השנתית של המערערת, על בסיס משכורתה הקובעת לגמלאות, כערכה במועד תשלום המענק". הסכם פשרה זה קיבל תוקף של פסק דין של בית הדין הארצי מיום 28.3.00 (להלן - הסכם הפשרה). אין חולק כי הסכם הפשרה היה הסדר של ביניים וכך אף נאמר בו במפורש. מעמדו זה של הסכם הפשרה נבע מכך שבמועד עריכתו טרם התגבשה החלטה האם ניתן לראות את עובדי יחידת "נתיב" כ"עובדי שירותי הביטחון" לעניין תחולת ההוראות המיוחדות בחוק הגמלאות על עובדים אלה (פרק ג1 לחוק הגמלאות; סעיפים 63א' ואילך שבו). לאור זאת גם נאמר על ידי הממונה על תשלום הגמלאות במכתב מיום 24.6.01 הנושא כותרת "אישור הגמלאות - החלטת ביניים", כי המערערת זכאית למענק לפי סעיף 63ב' לחוק - ..." "...זאת כהחלטת ביניים עד לקבלת החלטה סופית של הממונה על תשלום הגמלאות. במידה ויוכרע שעובדי נתיב אינם עובדי שירותי הביטחון עליך יהיה להחזיר את סכום המענק במלואו". (נספח ט' לערעור). 9. לימים, אומנם התקבלה החלטה לפיה עובדי יחידת "נתיב" יחשבו כ"עובדי שירותי הביטחון" באופן שיחול עליהם פרק ג1 לחוק הגמלאות. בהתאם לכך גם הוחלט ליישם על גמלאי יחידת "נתיב" את עקרונות ההקבלה שנקבעו בפסק דין "עשת" (דב"ע נה/273-3 משה עשת ואחרים - הממונה על תשלום הגמלאות, עבודה ארצי כרך ל(1), 7) לפיהן בסיס ההקבלה לפי סעיף 63א'(1) לחוק הגמלאות הוא התפקיד ולא הדרגה (מסמך היישום מיום 18.7.02; צורף כנספח א' לנספח כג' להודעת הערעור). בהתאם לכך התקבלה החלטה בעניינה של המערערת לפיה מחצית המשכורת הקובעת שלה לתקופת עבודתה בכתב מינוי תחושב על בסיס מעמדה כראש חטיבה ב"נתיב" (מקביל לדרגת תת-אלוף בצבא), בדרגה 23 של הדירוג המינהלי, במקום דרגה 24+ שהיתה לה עד אז (החלטה מיום 20.11.02; נספח יג' לערעור). על החלטה זו ערערה המערערת בפני הוועדה המוסמכת לכך ב"נתיב" (נספח יד'). בוועדה זו לא הושגה הסכמה ולפיכך לא נתקבלה בה החלטה אופרטיבית לא לכאן ולא לכאן (נספח ט"ו). הדיון בבית הדין האזורי 10. המערערת הגישה תביעה שניה בבית הדין האזורי, הפעם בעניין הקביעה כי הדרגה במשכורתה הקובעת לתקופת כתב המינוי תהא דרגה 23 בסולם הדירוג המינהלי במקום דרגה 24+, כפי שנקבעו קודם לכן. המערערת טענה כי החלטה זו סותרת את הוראות חוזה הבכירים, כמו גם החלטות חלוטות שניתנו בהליכים קודמים. לטענתה, אין להחיל עליה את תבחין פסק דין "עשת" מאחר שעניינו בעובדים שהועסקו על פי דירוג ודרגה ולא בעובדים שהועסקו בחוזה בכירים. לטענתה, יישום תבחין פסק דין "עשת" על עניינה מביא לכך שהיא העובדת היחידה ב"נתיב" שגימלתה מופחתת. לעומתה, טענה המדינה כי גימלתה של המערערת נקבעה בהתאם לכלל גמלאי יחידת "נתיב" כהחלטת ביניים. לטענתה, משעה שהושג הסדר לפיו יוכרו גמלאי "נתיב" כגמלאי שרות הביטחון, הרי יש להחיל את ההסדר גם על המערערת ובכלל זה את יישום פסק דין "עשת" עליה כמו על כלל גמלאי "נתיב". 11. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת. בית הדין האזורי עמד על ההוראות הקבועות בסעיפים 8 ו-63א'1 לחוק הגמלאות בדבר הגדרת המשכורת הקובעת ולפסיקה העוסקת בדרכי יישומן של הוראות אלה הלכה למעשה. בהתאם לכך קבע בית הדין האזורי כי דרגתו של עובד לצורך משכורתו הקובעת לפנסיה הינה פועל יוצא של הדרגה ושל התפקיד גם יחד. בית הדין ציין כי דרגת הפרישה המקורית שנקבעה למערערת (דרגה 24+ בסולם הדירוג המינהלי) מתאימה לרמה של מנהל "נתיב" המקבילה לדרגת אלוף בצה"ל ותפקיד זה המערערת מעולם לא מילאה. בית הדין קבע כי תפקידה האחרון של המערערת היה במעמד של ראש חטיבה המקביל בדרגתו לתת אלוף ומתאים לדרגה 23 בדירוג המינהלי. בית הדין קבע כי יש לתת את הדעת גם להקשר התעשייתי ובקשר לכך הביע דעתו כי הענקת דרגה למערערת המקבילה לדרגת אלוף בצה"ל הינה בלתי סבירה ולא מתיישבת עם התכלית המשפטית והכלכלית. בית הדין קבע אפוא כי השכר הפנסיוני של המערערת צריך להיקבע בהתאם לתפקידה של המערערת כראש חטיבה ולא בהתאם לתפקיד מנהל האגף הממונה עליה. בית הדין עמד גם על פרשנותו של הסכם הפשרה וקבע כי הוא עסק לא רק בעניין המענק לפי סעיף 63ב' לחוק, אלא גם בעניין יישום כלל תנאי הפרישה של עובדי "נתיב" על המערערת. לדעת בית הדין האזורי, הסכם הפשרה גובר על האמור בחוזה הבכירים ולכן יש ליישם עליה את עקרונות פסק דין "עשת" כפי שיושמו על גמלאי "נתיב". בית הדין סבר שמשעה שבחרה המערערת לחתום על הסכם הפשרה, אין היא יכולה ליהנות משני העולמות, היינו - לזכות בכלל תנאי הפרישה של עובדי "נתיב" מצד אחד ולדרגה המקבילה לדרגת אלוף בצה"ל מצד שני. הערעור 12. בערעור חוזרת המערערת על טענותיה בבית הדין האזורי. לטענתה, חישוב המשכורת הקובעת שלה נקבע והוכרע עוד בפסק הדין הראשון של בית הדין האזורי עליו לא הוגש ערעור. לטענתה, הסכם הפשרה בבית הדין הארצי עסק בעניין המענק ולא התייחס לחישוב המשכורת הקובעת. לטענתה, פרט לעניין המענק לא היתה כל מחלוקת לגבי שאר תנאי פרישתה. לטענתה, לא היה מקום להחיל עליה את עקרונות פסק דין "עשת" לעניין הדרגה, זאת בעיקר נוכח העובדה ששכרה היה לפי חוזה בכירים ובו נקבעה במפורש דרגת פרישתה כדרגה אחת הנמוכה מהדרגה העליונה (דרגה 25). לטענתה, העסקתה על פי חוזה בכירים יצרה, לגביה, מסלול העסקה שונה ונפרד מזה של העסקה על פי כתב מינוי. לטענתה, יישום פסק דין עשת נועד להיטיב עם העובדים ולא לגרוע מזכויותיהם. בערעור טענה המערערת גם כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתבטל מן הטעם שניתן במותב חסר אך, לאחר תום הדיון, הודיעה כי היא חוזרת בה מטענה זו (הודעה מיום 24.5.07). 13. המדינה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתה, במועד פרישתה מן השרות, לא היתה למערערת "דרגה" בדירוג שכן שכרה שולם לה לפי אחוז משכר מנכ"ל. לטענתה, המערערת ביקשה להחיל עליה את הסדרי הפרישה של עובדי נתיב ובכלל זה את מענק הפרישה. לטענתה, מענק הפרישה ניתן למערערת כהסדר ביניים, עד לקבלת החלטה סופית בדבר תנאי פרישתם של עובדי "נתיב". לטענתה, יישום פסק דין "עשת" על גמלאי "נתיב" נעשה, כמקובל, לפי הקבלת התפקיד ובהתאם לכך נקבעה למערערת דרגה בסולם הדירוג המתאימה לתפקידה האחרון ב"נתיב" כראש חטיבה. לטענתה, ההליכים שהתקיימו בעניינה של המערערת והסכם הפשרה שנערך במסגרתם שינו - לגביה - את הוראות חוזה הבכירים. דיון והכרעה 14. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי ראוי פסק דינו להתאשר, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991, בכפוף לתיקון קל עליו נעמוד בהמשך הדברים. על האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי נוסיף מספר הערות ודגשים משלנו. 15. נקודת המוצא לדיוננו היא חוזה הבכירים שנערך עם המערערת. זו גם נקודת המוצא של המערערת בטיעוניה. חוזה הבכירים יצר לגבי המערערת משטר מיוחד של תנאי עבודה והוא כולל הוראות מיוחדות לעניין זכויותיה לגמלאות. בין ההוראות בחוזה המתייחסות לזכויות לגמלה, קיימת התייחסות מיוחדת לנושא המשכורת הקובעת: סעיף 12(א)(1) לחוזה הבכירים קובע כי המשכורת הקובעת לתקופת השרות לפי כתב מינוי תהיה כהגדרתה בסעיף 8 לחוק הגמלאות (סעיף 4 לעיל). לפי הגדרה זו שבחוק - "משכורת קובעת", לגבי אדם פלוני בזמן פלוני - שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע, באחד לחודש שבו חל אותו זמן לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות;...". הגדרה זו יוצרת "נוסחת קשר" לעניין חישוב הגמלה המבוססת על הצמדת הגמלה למשכורת של עובד פעיל בדרגה שהיתה לגמלאי ערב פרישתו. נוסחת קשר זו מבוססת, בעיקרה, על הדרגה, אף על פי שבמקרים המתאימים נבחנת - בצידה - גם זיקת התפקיד (ראו עע 1078/02 דרגן - עיריית ירושלים, עבודה ארצי, כרך לג' (25), 36 והאסמכתאות שם). נוסחת קשר זו חלה על המערערת לפי חוזה הבכירים ומכוחה - בצירוף הוראת סעיף 12(א)(2) לחוזה (סעיף 4 לעיל) - היא זכאית למשכורת קובעת לתקופת עבודתה על פי כתב מינוי, המחושבת לפי דרגה אחת הנמוכה מהדרגה העליונה של הדירוג האחיד, היא דרגה 24. 16. בקשר לכך הגישה המערערת את תביעתה הראשונה לבית הדין האזורי (סעיף 6 לעיל). לתביעה זו היו שני ראשים: האחד - הכללת רכיבי השכר אותם קיבלה המערערת בעבודתה ביחידת "נתיב" במשכורת הקובעת והשני - תביעה לקבלת מענק הניתן לעובדי שירותי הביטחון לפי סעיף 63ב' לחוק. הראש הראשון בעניין רכיבי השכר התבסס על הוראות חוזה הבכירים. בית הדין האזורי (השופטת מיכל לויט; תיק עב' 1058/98) פירש את החוזה על פי לשונו ותכליתו - תוך התבססות גם על עדויות שבאו בפניו - וקבע כי המשכורת הקובעת של המערערת לתקופת עבודתה בכתב מינוי תכלול את רכיבי השכר שקיבלה כעובדת "נתיב". על חלק זה שבפסק הדין לא הוגש ערעור והוא הפך סופי. 17. אלא שהמערערת הלכה צעד נוסף ובמסגרת הראש השני לתביעה ביקשה לקבל מענק לפי סעיף 63ב' לחוק הגמלאות. למענק זה זכאי מי שמוכר כ"עובד שרות הביטחון" לפי פרק ג'1 לחוק הגמלאות. אלא שההכרה כ"עובד שרות הביטחון" אינה מצמיחה רק זכות למענק. הכרה זו מפעילה גם "נוסחת קשר" שונה לגבי "המשכורת הקובעת". לעניין זה קובע סעיף 63א'1 לחוק הגמלאות - "בהגדרת משכורת קובעת שבסעיף 8, לגבי עובד שרות הביטחון, במקום המילים "לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות" יראו כאילו נאמר "לחייל שדרגתו היתה מקבילה לדרגתו של פלוני ערב פרישתו "מהשרות". נוסחת קשר זו שונה מן הנוסחה שבסעיף 8 לחוק הגמלאות בשניים: ראשית - עובד שרותי הביטחון מושווה לחייל ולא לעובד מדינה ושנית - ההשוואה היא לחייל בדרגה "מקבילה" בשונה מההשוואה לעובד "שדרגתו כדרגה....", היינו - אותה דרגה עצמה. הבדלים אלה יוצרים הסדר מיוחד ושונה לעובדי שרותי הביטחון בכל הנוגע לנוסחת הקשר של המשכורת הקובעת (ראו עע 1253/02 רון שלו - מדינת ישראל; לא פורסם). 18. לנוסחת קשר זו יש יתרונות ואולי גם חסרונות. הנסיון מלמד שהקבלת עובד שירותי הביטחון לחייל בצה"ל מיטיבה בדרך כלל עם העובד אך אפשר שלא תמיד. עם זאת, לעובד שרותי הביטחון יש גם יתרון נוסף בדמותו של המענק לפי סעיף 63ב' לחוק שלא ניתן לעובד "רגיל". נדמה שלא יכול להיות ספק שלפי חוק הגמלאות אדם יכול להיות באחד משני מעמדות: או שהוא עובד מדינה "רגיל" ואז חלה עליו נוסחת הקשר שבסעיף 8 לחוק או שהוא "עובד שרותי הביטחון" ואז חלה עליו נוסחת הקשר שבסעיף 63א' לחוק ובנוסף עליה קמה לו זכות למענק. המפתח הוא ההכרה בעובד כ"עובד שרותי הביטחון". משעה שהכרה זו קיימת, חלות על העובד הוראות פרק ג1 לחוק הגמלאות, כחבילה אחת, על הטוב והרע שבה. הסדר זה הוא חילופי לזה הקבוע בסעיף 8 לחוק. לא יתכן שאדם יהיה במעמד של עובד "רגיל" ובו בזמן יהיה גם במעמד של "עובד שרותי הביטחון". במילים אחרות, משעה שהוכר אדם כ"עובד שרותי הביטחון" הוא חדל להיות עובד "רגיל" לעניין הגדרת המשכורת הקובעת שלו. 19. כפי שראינו, המערערת תבעה במסגרת תביעתה הראשונה גם מענק לפי סעיף 63ב' לחוק. הזכאות למענק מותנית בהכרה במערערת וחבריה עובדי יחידת "נתיב" כ"עובדי שרותי הביטחון". בשנת 2000, במועד מתן פסק הדין באותה תביעה, הכרה זו טרם ניתנה אך, ככל הנראה, היתה צפויה. בית הדין האזורי דחה את התביעה למענק ועל כך הגישה המערערת ערעור לבית הדין הארצי (סעיף 8 לעיל). במסגרת ערעור זה הגיעו הצדדים להסכם של פשרה (נספח ג' לערעור). לפי הסכם זה שולם למערערת מענק לפי סעיף 63ב'(א) לחוק הגמלאות, כמו לכל עובדי יחידת "נתיב" שפרשו מאז פרשה היא, "... כהחלטת ביניים עד לקבלת החלטה סופית על ידי הממונה על תשלום הגמלאות בדבר תנאי פרישתם של עובדי "נתיב" (סעיף 1 להסכם הפשרה); ובהמשך נאמר - "עם קבלת החלטה סופית ומוסמכת כאמור [היינו - בדבר תנאי פרישתם של עובדי "נתיב" - ש.צ.] היא [היינו - ההחלטה - ש.צ.] תחול על המערערת כעל יתר עובדי "נתיב" שפרשו במקביל אליה". סעיף 2 להסכם הפשרה). 20. בקשר לכך טוענת המערערת כי הסכם הפשרה התייחס רק לעניין המענק ולא לעניין המשכורת הקובעת. טיעון זה דינו להידחות: ראשית - כפי שראינו, הסכם הפשרה נערך על רקע של ציפיה להכיר בעובדי "נתיב" כעובדי שרותי הביטחון לעניין זכויותיהם לגמלה. הכרה זו מצמיחה לא רק זכות למענק אלא מתייחסת למכלול זכויותיהם לגמלה של עובדי "נתיב". שנית - מציאות זו משתקפת בלשונו של הסכם הפשרה המדבר על "תנאי פרישתם של עובדי נתיב" אשר יחולו על המערערת ולא רק על המענק עצמו. ושלישית - וזה אולי העיקר - כפי שראינו, אדם אינו יכול להיות מוכר כ"עובד שרותי הביטחון" לעניין המענק בלבד בלא שיחולו עליו הוראות האחרות שבפרק ג'1 לחוק הגמלאות,לענייננו - ההוראות בדבר המשכורת הקובעת על ההצמדה שבהן לדרגה "מקבילה" של חייל. מכאן שהסכם הפשרה שערכה המערערת חצה גבול דק ומהותי והעביר אותה - לעניין קביעת זכויותיה לגמלאות - ממשטר ההוראות שבחוזה הבכירים למשטר ההוראות שבפרק ג'1, על קירבו ועל כרעיו. חציית גבול זו נעשתה בהסכמה. חציית גבול זו היתה, למעשה, שינוי של תנאי החוזה המיוחד לעניין שיטת קביעת המשכורת הקובעת ומשעה שנעשה השינוי - הוא חל במלוא תוקפו והיקפו על המערערת כ"עסקת חבילה" אחת, לא רק לעניין המענק אלא גם לעניין המשכורת הקובעת. 21. משעה שעברנו למשטר הגדרת "המשכורת הקובעת" המעוגנת בסעיף 63א'1 לחוק הגמלאות, יש לבחון האם הגדרה זו יושמה נכונה על המערערת. כפי שראינו (סעיף 17 לעיל), קיים הבדל מהותי בין ההגדרות: בעוד שסעיף 8 לחוק הגמלאות יוצר נוסחת קשר בין הדרגה שהיתה לגמלאי ערב פרישתו לבין אותה דרגה הקיימת לעובד פעיל "בן דמותו" של הגמלאי, הרי סעיף 63א'1 יוצר נוסחת קשר בין דרגתו של הגמלאי לבין "חייל בדרגה מקבילה". כפי שראינו, ההקבלה עליה מדבר סעיף 63א'1 לחוק אינה משקפת בהכרח זהות בדרגה, שהרי עובד בשירות המדינה מדורג באחד מבין סולמות דירוג שכל אחד מהם שונה מזה של "חייל" בצבא. מכאן, שלגבי עובדי שרותי הביטחון יש צורך לגבש מערך של "הקבלה" בין הסולמות ה"אזרחיים" לבין הסולם הצבאי. הקבלה שכזו קיימת ומופעלת והיום ידוע לכל מהי המקבילה ה"אזרחית" של כל דרגה צבאית ומהי המקבילה ה"צבאית" של כל דרגה אזרחית. הקבלה זו נעשתה בעקבות פסק דין "עשת" (דב"ע נה/273-3; עבודה ארצי, כרך ל(1), 7) והיא מבוססת על הקבלת תפקידים בין עובדי המדינה לאלה של שרות הצבאי (ע"ע 1296/00 פלונים - הממונה על הגמלאות; לא פורסם וכן ראו סעיף 10 לתצהירו של מר בוימל בבית הדין האזורי מיום 3.11.03 - מוצג מש/5 למוצגי המדינה ופסקי הדין בע"ע 1253/02 רון שלו - מדינת ישראל; ע"ע 1491/02 דורון סלע - מדינת ישראל; ע"ע 1314/00 גדעון להב - מדינת ישראל; לא פורסמו). 22. מן התשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי עולה כי, לגבי גמלאי "נתיב", נערך יישום מיוחד של תבחין הקבלת הדרגות, זאת במסגרת הליך של גישור שהתקיים בעניינם (סעיפים 11 ואילך לתצהירו הנזכר של מר בוימל). תוצאות הליך הגישור הוחלו על המערערת באותו אופן שהם הוחלו על כלל גמלאי "נתיב". בהתאם לכך - ועל פי העקרון של הקבלת עובדים לחיילים על בסיס תפקידם - נקבע כי תפקידה האחרון של המערערת ב"נתיב" כראש חטיבה (רח"ט 5) מקביל לחייל בדרגת תת - אלוף (סעיף 15 לתצהירו של מר בוימל ונספח יג' לערעור). הקבלה זו גרמה לכך שהמשכורת הקובעת של המערערת נקבעה לפי דרגה 23 בסולם הדירוג האחיד ולא לפי דרגה 24 שהיתה לה לפי חוזה הבכירים. מסתבר שדרגה 24 בדירוג האחיד יוחדה לתפקיד ראש אגף - בענייננו, מנהל יחידת "נתיב" - והיא מקבילה לדרגת אלוף בצה"ל. אין חולק כי המערערת לא היתה מעולם בתפקיד ובמעמד זה. 23. למעשה טוענת המערערת כי היא זכאית למענק שניתן לגמלאי "נתיב" מכח הסכם הפשרה ולמשכורת קובעת לפי דרגה 24 מכוח חוזה הבכירים. כפי שהוסבר, דבר זה אינו אפשרי. גישתה זו של המערערת יוצרת עירוב של תחומים בין מעמדה לפי החוזה המיוחד לבין מעמדה כ"עובד שרותי הביטחון" לפי פרק ג'1 לחוק הגמלאות. לגישת המערערת יש להחיל עליה את היתרונות שבשני משטרים משפטיים (חוזה הבכירים והוראות חוק הגמלאות שהוחלו על גמלאי "נתיב"). זהו נסיון ליהנות משני העולמות כאחד ולכך אין עילה או הצדקה. משעה שבחרה המערערת ליהנות מן המענק שניתן לגמלאי נתיב, היא קיבלה על עצמה את כלל הסדרי הגמלאות החלים עליהם ואין היא יכולה לאחוז גם בזה (המענק) וגם בזה (דרגה 24). 24. מוסיפה המערערת וטוענת, לחילופין, כי החלטת הממונה על הגמלאות מיום 14.5.03 (נספח כ"א לערעור) - היא ההחלטה הסופית אשר קבעה את רמת המשכורת הקובעת שלה - הוחלה למפרע מיום פרישתה (יוני 2000), זאת בניגוד ליישום עקרונות פסק דין "עשת" על עובדי יחידת "נתיב" וכי בית הדין האזורי נתן תוקף להחלטה זו. טיעון זה יש לקבל. המערערת פרשה לגמלאות לפי חוזה הבכירים ועל פיו נקבעה המשכורת הקובעת שלה לפי דרגה 24 בדירוג האחיד. הסכם הפשרה שנערך עם המערערת היה הסדר ביניים ובמסגרתו היא קיבלה מענק שהיה מותנה באישור תנאי פרישתם של גמלאי "נתיב". כפי שראינו, הסכם הפשרה צפה פני עתיד, לפחות לעניין הקבלת הדרגה לפי פרק ג'1 לחוק הגמלאות. רק ביום 20.11.02 יושם הסדר גמלאי "נתיב" על המערערת (נספח יג' לערעור) ועד מועד זה חל עליה משטר חוזה הבכירים. ראוי אפוא שהחלטת הממונה על תשלום הגמלאות מיום 14.5.03 (נספח כ"א לערעור) תחול למפרע ממועד זה ולא ממועד פרישתה של המערערת (יוני 2000). בנקודה זו מתקבל אפוא הערעור כאמור לעיל. 25. סוף דבר - לו תשמע דעתי ידחה הערעור בכפוף לאמור בסעיף 24 לעיל, ללא צו להוצאות. השופט עמירם רבינוביץ 1. קראתי את פסק דינו של חברי השופט צור ומסקנתי שונה. 2. נקודת המוצא שלי הוא שעדכון ה"משכורת הקובעת" של המערערת לגבי תקופת המינוי תיעשה לפי סעיף 12(א)(2) לחוזה הבכירים, כלומר "על פי דרגה אחת נמוכה מהדרגה העליונה, כפי שהייתה בסולם הדירוג אליו משתייך העובד"... אין מחלוקת שדרגה זו הייתה דרגה 24+. 3. יוצא איפוא שהמקור לעדכון המשכורת הקובעת של המערערת לעניין גובה גמלתה לאחר פרישתה לגמלאות (להלן -­ הגמלה) הוא חוזי. על פי נקודת מוצא זו אין נפקא מינה, מה הייתה דרגתה של המערערת בתקופת עבודתה, ומה הייתה צריכה להיות דרגתה בתקופת זו בין לפני פסק דין עשת ובין לאחריו. המקור החוזי הוא שיקבע את דרך עדכון המשכורת הקובעת של המערערת לאחר פרישתה לגמלאות. מקור זה הוא מקור עצמאי חיצוני לחוק. 4. מבחינה זו אין לתמוה על כך, שדרגתה של המערערת לצורך חישוב הגמלה עשויה להיות זהה לדרגת ראש נתיב בתקופת עבודתו ואף גבוהה הימנה, מפני שהמקור לדרגה זו הוא חוזי, וככזה כל עוד אין פגם בחוזה - אין סיבה לא לאכוף את ההסכמה החוזית, האישית היחודית למערערת, שכמובן יכולה להוסיף על הוראות החוק, או על הסדר אחר. סעיף 1 להסכם הפשרה מדבר, איפוא, על תשלום המענק באופן זמני עד להחלטה סופית של הממונה בדבר תנאי פרישתם של עובדי נתיב. כוונת הדברים היא, שאם יכלל המענק במסגרת תנאי הפרישה של עובדי נתיב, הוא יחול גם על המערערת כעל יתר עובדי נתיב (סעיף 2 להסכם הפשרה). 5. גם המקור להענקת מענק הפרישה למערערת על פי סעיף 63ב(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) נוסח משולב - תש"ל-1970(להלן - המענק) הוא חוזי. 6. תביעתה של המערערת למתן המענק נדחתה על ידי בית הדין האזורי בתל אביב( עב 1058/98 השופטת מיכל לויט ונציגי הציבור מר דזובס ומר פיינברג). בית הדין האזורי נימק את דחיית תביעת המערערת למענק בכך שבאותה עת נתיב לא נכללה בהגדרת המונח "שירותי ביטחון" שבסעיף 63א' לחוק שירות המדינה גמלאות. המערערת ערערה לבית הדין הארצי על דחיית תביעתה למענק, ולא על כל עניין אחר. זה היה נושא ערעורה היחידי, ולכן כל הכרעה בערעורה זה צריך להצטמצם לד' אמות נושא זה, ובשום פנים ואופן אין להרחיבו לעניינים אחרים לגביהם לא הייתה בין הצדדים מחלוקת. לגבי בסיס המשכורת הקובעת לצורך חישוב הגמלה לא הייתה בין הצדדים מחלוקת. 7. סעיף 1 להסכם הפשרה, שהגיעו אליו הצדדים,קובע שלמערערת ישולם המענק, כפי שהוא משולם ליתר עובדי נתיב כהחלטת ביניים עד לקבלת החלטה סופית על ידי הממונה על תשלום הגמלאות (להלן-הממונה) בדבר תנאי פרישתם של עובדי נתיב.כוונת הדברים היא, שאם במסגרת תנאי הפרישה של עובדי נתיב יוחל גם מענק הפרישה, הוא יוחל בהתאם גם על המערערת (סעיף 2 להסכם הפשרה). 8. לא תמצא בהסכם הפשרה מילה או חצי מילה שיכולה להתפרש במישרין או במשתמע כוויתור המערערת על עדכון הגמלה על פי חוזה הבכירים. ויתור על זכות צריך להיות ברור ומפורש, ולא בדרך פרשנות משפטית מאולצת. האם היה עולה על הדעת להקטין את סכום הגמלה כשם שנעשה במקרה זה אילולא תבעה המערערת את מתן המענק. מדוע קבלת המענק צריכה בעת ובעונה אחת לגרוע מהתחייבות המדינה כלפי המערערת בחוזה הבכירים. ההסכם האישי בא להוסיף הטבות על הקיים ולא לגרוע מהן. למערערת שמורה זכות עודפת על עובדים במסלול הרגיל מכוח חוזה הבכירים עליו חתמה, ואין מקום או הצדקה לגרוע ממנו. 9. הביטוי "תנאי פרישתם של עובדי נתיב" בהסכם הפשרה אין פירושו הכללתם של כל תנאי הפרישה של נתיב על המערערת באופן שיגרע מן התנאים השמורים לה בחוזה הבכירים. יש לפרש את הסכם הפשרה בצמצום, בהתאם למסגרת הדיון שנתחמה על ידי הצדדים בעת הדיון בבית הדין הארצי. מסגרת זו קבעה שהדיון יהיה אך ורק בנושא זכות המערערת לקבלת המענק, ולא הייתה כל כוונה להחיל על המערערת את תנאי הפרישה של "נתיב", ככל שהם מנוגדים לחוזה הבכירים. אפשר בהחלט לקבוע שהמשכורת הקובעת לעניין תשלום המענק תהא על פי דרגתה ותפקידה האחרון ב"נתיב", באותו אופן שמקבלים אותו עובדי נתיב, ואילו הגמלה, להבדיל מהמענק, תעודכן כפי שנקבע בחוזה הבכירים. בדרך זו מתפרש הסכם הפשרה באופן נכון וצודק יותר. 11. הטענה, כי המערערת נהנית מכל העולמות, גם אם היא נכונה איננה פסולה, כל עוד הנאה זו הושגה על פי דין. 12. אשר על כן, לו דעתי נשמעה, היה ערעורה של המערערת מתקבל. השופטת ורדה וירט-ליבנה במחלוקת בין חבריי השופט צור והשופט רבינוביץ, אני מצטרפת לדעתו של השופט צור. נציג עובדים מר יוסף קרא אני מצטרף לדעתו של השופט צור, זאת בשל העובדה שהסכם הפשרה גובר על האישור בחוזה הבכירים - המערערת חתמה על הסכם הפשרה. נציג מעבידים מר הלל דודאי הנני מצטרף לדעתו של השופט צור. סוף דבר הערעור נדחה כאמור בפסק דינו של השופט צור בכפוף לכך שהחלטת הממונה על תשלום הגמלאות מיום 14.5.03 תחול ממועד זה ולא ממועד פרישתה של המערערת (יוני 2000). בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות. חוזהשירות המדינהחוזה בכירים