דוגמא להחלטה בנושא הקלטת שיחה עם עורך דין כראיה במשפט: 1. בפני בקשה מטעם התובע להתיר לו להביא ראיה נוספת- הקלטת שיחה שהתנהלה בין התובע לבין עו"ד דיין אשר העידה מטעם הנתבע. לטענת התובע לא הבין את משמעותה ומשקלה הראייתי של הראיה, אלא בסמוך לדיון ההוכחות שהתקיים ביום 23.4.13. לטענת התובע יש בהקלטה כדי להעיד על כך שהנתבע ואף עו"ד דיין ובעלה עשו שימוש בחלקת התובע- ביחס לבניית גדרות בחלקה. יש בכך לטענת התובע כדי להפריך את עדות עו"ד דיין. התובע טען, כי המדובר בראייה מפריכה הן באשר למהימנות עו"ד דיין והן ביחס לבניית הגדרות השנויה במחלוקת. התובע הוסיף כי בכל מקרה המדובר בראייה נוספת הדרושה לשם בירור האמת. 2. הנתבע התנגד לבקשה וטען, כי המדובר בבקשה לשינוי החלטה שכבר ניתנה במהלך הדיון ואשר דחתה בקשה התובע להגשת ההקלטה. כן נטען כי גם בבקשה דנן לא קיים התובע אחר התנאים הנדרשים להגשת ההקלטה כראייה קבילה. בנוסף טען הנתבע כי נוכח העובדה שתצהירה של עו"ד דיין הוגש זמן רב לפני מועד ההוכחות, לא הוצג הסבר המצדיק את האיחור הרב בהגשת הבקשה עתה. ככל שהיה מדובר בראיה מפריכה, ניתן היה לדעת על הצורך בהגשתה מיד לאחר הגשת תצהיר עדותה של עו"ד דיין. לגופם של דברים, נטען על ידי הנתבע, כי אין כל צורך בהגשת הראיה שהרי התובע טען בכתב התביעה כי הנתבע בלבד הוא שבנה את הגדר וכי ביחס לטענה כי עו"ד דיין ובעלה אף הם השתתפו בבנייתה, הרי עו"ד דיין נמחקה מכתב התביעה. עוד הוסיף הנתבע כי שעה שהתובע מודה, כי הרס את הגדר בו ביום, אין גם כל רלוונטיות לעניין תביעת דמי השימוש. דיון: 3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי על בעל דין להביא את כל ראיותיו כמקשה אחת. ראו דברי כב' השופט ריבלין ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (טרם פורסם), החלטתו מיום 30.7.02 כדלקמן: "הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן בחבילה אחת". בכדי לסטות מן הכלל הנ"ל, על בית המשפט להתחשב באופי הראייה שמבוקש לצרפה והשלב בו מוגשת הבקשה לצרופה. ככל שההליך נמצא בשלב מוקדם, כך יטה בית משפט להיעתר לצירופה, וכלשון בית המשפט: "בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראייה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר". בקשה זו הוגשה לאחר שנסתיימה שמיעת הראיות בתיק וניתנה הוראה להגשת סיכומי הצדדים. אמנם, יהיו מקרים בהם ייעתר בית המשפט להגשת ראיה נוספת גם בשלב מתקדם של ההליך. יחד עם זאת, במקרה דנן, המדובר בראיה שהיתה בידי התובע זמן רב טרם הגשת בקשתו. הצורך בהגשתה של ההקלטה, גם אם לטענתו, כראיה מפריכה, היה ידוע לתובע כבר חודשים רבים בטרם הוגשה הבקשה ובטרם התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק. בנוסף, לא שוכנעתי כי יש צורך ממשי בהגשתה של ההקלטה לצורך הכרעה בתיק. למעלה מן הצורך אוסיף, כי כבר נקבע שלא הוצג כי מדובר בראייה קבילה ואפילו בבקשה דנן אשר נתמכה בתצהירי התובע ובנו, לא נאמר דבר לעניין קיום התנאים הנדרשים לקבילותה ואשר פורטו בהחלטתי מיום 23.4.13. 4. וביתר פירוט: בהתאם לתקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), הסדר להצגת הראיות הינו: התובע מביא ראיותיו תחילה, אחריו מציג הנתבע ראיותיו ובנוסף: "ביהמ"ש רשאי לפי שיקול דעתו להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות". בשאלת הזכות להביא ראיות מפריכות הבהיר המלומד א. הרנון בספרו "דיני ראיות", התשל"ד א 130 כדלקמן: "אין איפה לדבר על זכותו של בעל דין להביא ראיות מפריכות, הואיל והעניין מסור לשיקולו של בית המשפט המקורי, והערכאה הערעורית לא תתערב אלא מנימוקים כבדי משקל. המבחן העיקרי הוא נטל ההוכחה. עניין שהתובע נושא בנטל להוכיחו, אין מתירים לו לדחות את הבאת הראיות לגביו אמצעות עדות מפריכה, אלא במקרים יוצאם מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד". (הדגשה שלי ר.א). בהתאם לאמור וכפי שהובהר בהלכה הפסוקה, במסגרת שיקול דעתו של ביהמ"ש לאפשר הגשת ראיות מפריכות יבחן ביהמ"ש האם ידע התובע על הראיה שמבקש להפריכה או האם היה עליו לדעת עליה (ע"א 188/89 עזיאיזה נ. מ.מ. כפר דבוריה פד"י מז (1) 661, 665). 5. במקרה דנן, צודק הנתבע בטענתו כי תצהיר עדותה הראשית של עו"ד דיין, בה פורטה גרסתה במלואה, היה מונח לפני התובע עוד מחודש 9/12. למרות זאת ועד ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 23.4.13 לא טרח התובע להגיש בקשה לצירוף ראיה אשר תסתור, לטענתו, את האמור בתצהירה של עו"ד דיין ותיפגע במהימנותה. לא מצאתי בבקשה כל טענה כאילו בחקירתה הציגה עו"ד דיין גרסה ,או טענה, חדשה שלא נזכרה בתצהירה ושהתובע לא יכול היה לדעת עליה קודם למועד ההוכחות. התייחסות התובע בבקשתו הינה לעדות עו"ד דיין בכללותה, אשר כאמור הייתה מונחת בפניו חודשים רבים לפני קיום ישיבת ההוכחות, ולפיכך הצורך בהגשתה לא נולד עתה. לעניין זה ראה בש"א (ירושלים) מרמש נ' הדסה: "אין ממתינים עד להגשת ראיות הנתבע ורואים מה יש באמתחתו, ואז מגישים את הראיה הנוספת וקוראים לה "ראיה מפריכה". לפיכך, אין כאן שום הפרכה. תקנה 158 (א) הנ"ל לא נועדה לשפר עמדות לאחר סיום שלב הבאת ראיותיו של התובע" ... ברי, אם כן, כי בקשה זו הנה למעשה בקשה להגשת ראייה נוספת, לאחר סיום פרשת ההוכחות, ואף ככזו דינה להידחות". ובהמשך: "...התיק הגיע לשלב הגשת הסיכומים, ובשלב זה יתיר בית המשפט הבאת ראיות נוספות רק במקרים נדירים. בע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו (3) 738 נקבע: "ככל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת"- כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם... כן כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית המשפט ייענה לו... אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל. לעניין זה ייתן בית המשפט דעתו לאופי הראיה הנוספת, כגון אם היתה ראיה "טכנית" ופשוטה... גורם אחר שעשוי להשפיע הוא השלב אליו הגיע המשפט, וככל שיקדם כן ייטב..." (ההדגשה שלי ר.א). לא מצאתי כל הפתעה בחקירת עו"ד דיין והיא לא העלתה בחקירתה, כל גרסה חדשה, שלא נזכרה בתצהירה. לפיכך, אין מקום להיעתר לבקשה. ראה רע"א 9156/12 פז חברת נפט בע"מ נ. תחנת תדלוק ושרותים צחר בע"צ החלטתו של כב' השופט סולברג מיום 1.1.13: "אף לגוף הדברים, נראה כי אין יסוד לטענות המבקשת. הראיות שהמבקשת מעוניינת להביאן עתה, היו ידועות למבקשת והיא היתה יכולה לפעול להבאתן כחלק מפרשת התביעה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי בבקשתה נימוק ראוי אשר יצדיק את הבאתן המאוחרת. כמו כן, משמצא בית המשפט המחוזי כי לא מתקיימים בענין דנן החריגים לכלל הבאת הראיות ב"חבילה אחת", הרי שמוצדקת הייתה קביעתו כי אין להיעתר לבקשת המבקשת להבאת ראיות נוספות". 6. אם לא די באמור, גם לגופם של דברים לא מצאתי כי יש בראיה דנן צורך כה חשוב אשר יהיה בו כדי לגבור על הכללים ולהתיר הגשתה בשלב כה מאוחר. ככל שמדובר בטענה כי עו"ד דיין בנתה את הגדר, הרי משעו"ד דיין נמחקה מהתביעה, ממילא לא ניתן יהיה להיעתר לכל סעד בהתייחס לפעולותיה ואין רלוונטיות לראיה. לעניין בניית הגדר על ידי הנתבע עצמו, הרי הנתבע הודה בחקירתו כי בנה את הגדר (לטענתו כדי לחסום כניסת פרות). אין מחלוקת לפיכך, כי הנתבע בנה את הגדר ואין אף מחלוקת ביחס למיקומה בפועל. לאור האמור, אין גם רלוונטיות ממשית להגשת הקלטת לצורך הכרעה בפלוגתאות שבין הצדדים לתביעה (כאמור, עו"ד דיין, אינה חלק מצדדים אלו). 7. נותרה לפיכך הטענה, כי בהקלטה יהיה כדי לערער את מהימנותה של עו"ד דיין. בעניין זה כבר נקבע כי בקשת תובע להביא עדות מפריכה גם כאשר היא מתבקשת לצורך ערעור מהימנות עדי ההגנה, נתונה לשיקול דעת בית המשפט. במקרה דנן, מאחר שההקלטה הייתה ברשות התובע זמן רב טרם שמיעת הראיות וטרם חקירת עו"ד דיין ובנסיבות אלו יכול היה התובע לבקש להגיש תצהיר נוסף לתמיכה בהגשת ההקלטה, עוד טרם קיום ישיבת ההוכחות, לא מצאתי להיעתר לבקשה, רק על מנת לערער את מהימנות העדה. אין המדובר בגרסה בלתי צפויה, או מפתיעה, שהועלתה בשלב חקירת עו"ד דיין. מאחר שהן תצהיר עו"ד דיין והן הקלטת היו בידי התובע זמן רב קודם לשמיעת הראיות, אין להיעתר לבקשה זו שהוגשה בשלב הגשת הסיכומים. 8. אם לא די בכל האמור, הרי למרות שהכללים לקבילותה של הגשת ראיה מהסוג הנדון- פורטו בהחלטתי מיום 23.4.13 ולמרות שהתובע תמך בקשתו זו בתצהירו ובתצהיר בנו, הרי גם בהם לא מצא התובע לנכון לפרט כל פרט ביחס למבצע ההקלטה, באיזה דרך בוצעה, באיזה מכשיר וכיוב'. בתשובתו לתגובת הנתבע טען התובע, כי אם בית המשפט יתיר הגשת הראיה, יצרף אותה אז ב"דרך המלך" ובהתאם להלכה הפסוקה. גם אם אתעלם מכך שבקשה להגשת הקלטת כבר נדחתה על ידי בהחלטה שניתנה בפרוטוקול כאמור, ובקשה זו הינה למעשה, בקשה לשנות את אותה החלטה, הרי שבהעדר תצהיר והתייחסות לפרטים האמורים, לא ניתן כלל לדעת האם מדובר בראיה קבילה. ברי כי לא ניתן להתיר הגשתה של ראיה ורק לאחר מכן לבחון קיום תנאים לקבילותה. בעניין זה אין לי אלא להפנות את התובע להחלטתי על פיה על מנת שהקלטה תהיה קבילה, עליה לעמוד במספר תנאים מוקדמים: המכשיר או האמצעי האחר ששימש להקלטה פעל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט את הדברים שנאמרו. האדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו. ההקלטה מהימנה ונכונה. לא נעשו בה שינויים בצורת תוספות והשמטות (ראה בעניין זה ע"פ 896/81 שניר ואח' נ. מ"י, וכן ע"א 331/88 חלובה ואח' נ. מ"י) . בהעדר כל נתונים ביחס למבצע ההקלטה, אופן ביצועה ועריכתה, הרי גם אילו היתה הבקשה מוגשת במועד (ולא בסיום שמיעת הראיות ובשלב הגשת הסיכומים), לא ניתן היה להתיר הגשתה. 7. לאור כל האמור הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין עצמו. הגשת ראיותהקלטהעורך דין