דוגמא לפסק דין בנושא בקשה להקלה בעונש על מעשה מגונה בקטינה: כללי לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית משפט השלום בנתניה בת.פ. 31508-01-12 מיום 11.7.2012, לפיו נידון המערער, שהורשע לפי הודאתו, בביצוע מעשה מגונה בקטינה, ל- 10 חודשי מאסר בפועל, 11 חודשי מאסר על תנאי בתנאים שנקבעו בגזר הדין, ולתשלום פיצוי לקטינה בסכום של 10,000 ₪. הערעור שלפנינו הוא כלפי רכיב המאסר בפועל בלבד. 2. ביום 16.1.2012 הוגש נגד המערער כתב אישום בגין ביצוע עבירה של מעשה מגונה בקטינה, וביום 9.5.2012 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו כתב האישום תוקן, המערער הודה והורשע בעובדותיו, נשלח לקבלת חוות דעת מהמרכז להערכת מסוכנות, והצדדים טענו לעונש באופן "פתוח". 3. עפ"י העובדות בהן הודה והורשע המערער, בתאריך 9.12.2011, ערכה ב.מ (להלן: "הקטינה") - ילידת 28.4.1999, שגרה בבניין בו גר המערער, קניות בנתניה ופגשה במערער. המערער חיבק אותה ושאל אותה לאן היא הולכת, והקטינה השיבה כי היא בדרכה לביתה. להצעת המערער כי יסיע אותה, השיבה הקטינה כי היא יכולה ללכת ברגל, ואז אמר לה המערער: "תישארי פה, אני אקח אותך". הקטינה צייתה למערער, המתינה לו עד שיסיים לערוך קניות וכשחזר, ניגשה עימו לרכבו וביקשה לשבת מאחור, אך המערער אמר לה לשבת לצידו. המערער החל בנסיעה, במהלכה התעניין בקניות שערכה הקטינה ושאל אותה מה תעשה אם ייתן לה 50 ₪. הקטינה השיבה שהיא אינה צריכה את הכסף, ואז אמר לה המערער: "אני אביא 50 ₪ מתי שיהיה לי, תשמרי לך את זה ותקני לך בגדים וכל מיני, חזיות תקני איתם". המערער שאל את הקטינה אם היא לובשת חזייה. הקטינה פחדה מהמערער ולא השיבה לו. המערער המשיך ושאל איזו מידת חזייה היא לובשת. הקטינה לא השיבה גם לשאלה זו, ואז שאל אותה המערער אם היא רוצה שהוא יבדוק, הכניס את ידו תחת בגדיה ואחז בשדה. לאחר שמשך את ידו, אמר המערער כי הוא רוצה "לבדוק שוב", הכניס את ידו פעם נוספת תחת בגדיה של הקטינה, אחז בשנית בשדה ואמר לה: "עכשיו אני יודע מה המידה שלך". בהמשך, משהגיעו לבניין מגוריהם, שאל המערער את הקטינה מה מספר הטלפון שלה ומתי היא נמצאת בבית, כיוון שהוא רוצה להביא לה את הכסף ואת החזייה, ואמר לה "אל תדאגי, אני לא אעשה לך כלום". לאחר מכן נכנס המערער עם הקטינה למעלית הבניין, ואף שהוא גר בקומה השנייה, הוא המשיך לעלות לקומה השלישית, בה מתגוררת הקטינה, ורק אז ירד לקומה השנייה. 4. ביום 30.5.2012 ניתנה חוות דעת של המרכז להערכת מסוכנות לפיה המערער מציג גישה קורבנית, בולטת אצלו נטייה למזער את מעשיו, על גבול ההכחשה. הוא לא מקבל עליו אחריות ומשליך יוזמה על הקורבן. סביבתו הקרובה מאמינה בחפותו, ועל כן, כפי הנראה לא תהיה ערה לגורמי הסיכון של הנ"ל ותתקשה להציב לו גבולות. עם זאת, הרושם הוא שההליך הפלילי והרשעתו בעבירת מין מהווים פקטור מרתיע ומציב גבולות עבורו. עפ"י שקלול הפקטורים הסטטיים, הדינמיים והקליניים מדובר באדם בעל רמת מסוכנות מינית בינונית עד נמוכה (עמ' 9 לחוות הדעת). 5. ביום 27.6.2012 השמיעו הצדדים את טיעוניהם לעונש: (א) ב"כ המאשימה עמד על היות האירוע מתגלגל, וכן על כך שהמערער ניצל את הקטינה ואת אמונה בו, וזאת נוכח חולשתה והרקע הסוציו- אקונומי של משפחתה. (ב) ב"כ המאשימה הפנה לכך שמחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות עולה שהמערער לא לקח אחריות על מעשיו בצורה כנה ושלמה, וכן עמד על עיוותי חשיבה שונים מהם סובל המערער שמופיעים בחוות הדעת. לדבריו, משפחת הקטינה נאלצה לעזוב את בניין המגורים המשותף. (ג) ב"כ המאשימה הגיש את הרישום הפלילי של המערער, ממנו עולה כי המערער הורשע בשנת 1993 בעבירות של שימוש במסמך מזויף, זיוף בכוננה לקבל דבר וקבלת דבר במרמה, ובשנת 1994 הורשע במסירת אינפורמציה לא נכונה לשלטונות המס ובאי תשלום מס בזמן. לאור האמור, ובשים לב להודיית המערער, ביקש ב"כ המאשימה להשית על המערער מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. (ד) ב"כ המערער טען שהמעשים בהם הורשע המערער נמצאים ברף הנמוך של עבירות המין והפנה לכך שלא הוגש תסקיר קורבן כתמיכה בטענות המדינה בדבר הפגיעה בקטינה. המערער עבד עם ילדים לאורך השנים, ומעולם לא הוגשו נגדו תלונות, ומעשיו בוצעו על רקע של מצוקות שונות. (ה) ב"כ המערער טען כי די היה בניהול ההליך הפלילי עצמו כדי להרתיע את המערער וביקש להסתפק במאסר קצר לריצוי בדרך של עבודות שירות, וכן בתשלום פיצוי בסכום של 5,000 ₪, אותו הפקיד המערער בקופת בית המשפט קמא עוד במועד הצגת הסדר הטיעון. גזר הדין של בימ"ש קמא 6. בית המשפט קמא הביא בגזר דינו את המעשים בהם הורשע המערער, את האמור בדו"ח הערכת המסוכנות כפי שהובא לעיל, את טיעוני ב"כ הצדדים בפניו והפנה לנסיבותיו האישיות, המשפחתיות ולמצבו הרפואי של המערער שלפני כשנתיים לפני מתן גזר הדין הוכר כנכה בשיעור 100% ומאז כמעט ולא עבד. 7. בית המשפט קמא לא קיבל עמדת ב"כ המערער לפיה מתן נשיקה חמור יותר ממעשי המערער וקבע שמעשיו הסלימו למרות שהיו לו הרבה אפשרויות לסגת מהם. 8. באשר להערכת מסוכנותו המינית של המערער קבע בימ"ש קמא שלאור עמדות המערער ובהיעדר אפיק טיפולי במערער שלא מביע נזקקות טיפולית, נותר הפן העונשי והצורך להגן על ציבור הקטינים. נימוקי הערעור: 9. בית המשפט קמא לא התחשב במכלול הנסיבות הרלוונטיות של המקרה אלא שקל רק שיקולים לחומרא. 10. בית המשפט קמא לא שקלל בגזר-דינו את הנסיבות הבאות: א. הודיית המערער והבעת החרטה מצדו. טעם זה יפה שבעתיים כשעסקינן במתלוננת קטינה, שנראה מהראיות השונות, ובעיקר מהחלטת המשיבה שלא להפנותה לעריכת תסקיר קורבן, כי יש משמעות לייתור העדתה, לה ולמשפחתה. ב. גילו המבוגר של המערער, יליד 1955. ג. נסיבותיו הרפואיות של המערער, שהוא אדם חולני מאד, שעבר שלושה התקפי לב, שמונה צינתורים, הושתל לו קוצב לב וכמו כן סובל מסכרת ומוכר כנכה בשיעור 100%. ד. מצבו המשפחתי של המערער, שהוא אב לשני ילדים וסב ל- 3 נכדים. ה. האירוע נשוא כתב האישום הינו כשלון יחיד וחד-פעמי בהתנהלותו של המערער. המערער, אדם נורמטיבי, לא היה מעורב מעולם בביצוע עבירות מין בכלל, וכלפי קטינים בפרט. המערער עבד במשך שנים בסביבת ילדים בעבודות אינסטלציה ובצביעה, והתנהגותו היא מעידה, חמורה אמנם, אך יחידה. 11. בית המשפט קמא לא המתחשב בכך שבמשך כל ההליך המשפטי שנוהל נגד המערער הוא שהה במעצר בית, ולמעט שעות התאווררות ספורות, לא יכול היה לצאת מפתח ביתו. 12. ב"כ המערער, שלא ייצגה אותו בבימ"ש קמא, טענה בפנינו שמדובר במעשים שנמצאים ברף התחתון של עבירות המין ובימ"ש קמא לא התחשב במצבו הרפואי של המערער, כמתואר במסמכים רפואיים שהציגה בפנינו, שחלקם לא הוצגו בבימ"ש קמא, בנכותו בשיעור 100% ובכך שמדובר במעשה חד פעמי. 13. ב"כ המערער הציגה בפנינו חוות דעת של ד"ר נמרוד שני, אליו פנה המערער לאחר מתן גזה"ד, לפיה המערער השתתף במפגשים של קבוצה פסיכו-חינוכית לעברייני מין החל מחודש אוגוסט 2012, מפגשים שאמורים להסתיים בפברואר 2013, וכן שולב בטיפול פרטני החל מספטמבר 2012. בסיכום חוות הדעת נכתב שהמטפלים במערער התרשמו שהוא עבר אירועים טראומטיים שטרם עובדו באופן רגשי, ולא מן הנמנע שהשלכתם על עיצוב אישיותו ומצבו הנפשי בבגרותו עומדים ברקע של מעשיו המיניים, וחשוב שהטיפול בו לא ייגדע. 14. ב"כ המערער טענה שבימ"ש קמא שגה כאשר לא קיבל תסקיר מבחן לגבי המערער, בנוסף לחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות. תגובת ב"כ המשיבה 15. יש לחשוב על חייה של הקטינה שהלכה ברחוב, והמערער פנה אליה ועשה בה את המעשים המיניים. 16. הערכת המסוכנות לא פתחה פתח לקבל תסקיר מבחן, שבימ"ש קמא לא התבקש לקבל, שכן המערער לא לקח אחריות, גילה חוסר אמפטיה ועיוותי חשיבה, ולא עמדה בפני בימ"ש קמא כל אפשרות טיפולית. דיון והכרעה 1. איננו מקבלים טענת ב"כ המערער לפיה מדובר במעשים מיניים ברף הנמוך של עבירות המין, שכן מדובר במי שנגע פעמיים בחזה של קטינה בת 12 וחצי מתחת לבגדיה, תוך שהוא מנצל לרעה את האמון שנתנה בו, מכוח היותם שכנים, שיביא אותה לביתה בשלום ברכבו. מדובר במעשים מיניים מתוכננים שתחילתם בכך שהמערער ביקש מהקטינה לשבת לצידו ברכב, המשכם בהצעתו לתת לה 50 ₪, שיהיו לה על מנת שתקנה בהם בגדים וחזיות, ולאחר מכן הכניס המערער פעמיים את ידו מתחת לחולצתה ונגע בחזה שלה בתואנה שהוא רוצה לבדוק מה מידת החזיה שהיא לובשת. 2. אין בעובדה שלא הוגש תסקיר קורבן באשר לנזקים שנגרמו לקטינה כדי ללמד שלא נגרמו לה נזקים נפשיים שכן הדברים אינם טעונים הוכחה. די בעובדה שהקטינה ובני משפחתה עזבו את דירתם, שהיתה בבניין בו גר המערער, כדי להוכיח את הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהגות המערער שפגע בזכותה של הקטינה לפרטיותה ולגופה. 3. איננו מקבלים טענת ב"כ המערער, שהיה על בימ"ש קמא לקבל תסקיר מבחן לגבי המערער, שכן הדבר לא היה חלק מהסדר הטיעון, שכלל הפניית המערער להערכת מסוכנות מינית. כך במיוחד כאשר חוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות תיארה את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות ואת מצבו הרפואי של המערער, בנוסף לטיעונים שנטענו ע"י ב"כ המערער בבימ"ש קמא, שלא התעלם מהם וזקף אותם לקולת העונש. גם מבחינה עניינית לא הייתה הצדקה להפנות את המערער לשרות המבחן, שכן הוא לא קיבל עליו אחריות מלאה על מעשיו ולא ביטא נזקקות טיפולית. 4. איננו מתעלמים כלל ועיקר מחוות דעתם של ד"ר שני והמטפלים במערער באשר להשתתפותו בשיחות קבוצתיות ופרטניות לעברייני מין, אך המערער פנה לד"ר שני רק לאחר מתן גזה"ד, כאשר חרב מאסר מאחורי סורג ובריח מרחפת מעל ראשו, ואין הסבר לשינוי שחל בעמדתו של המערער בכל הקשור לנזקקות טיפולית, והדבר אומר דרשני. 5. אף אנו, כמו בימ"ש קמא, איננו מתעלמים מנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, מכך שלא ביצע בעבר עבירות מין וממצבו הרפואי אך אלה הן נחלתו עוד טרם ביצוע המעשים ונלקחו בחשבון לקולת העונש ע"י בימ"ש קמא. 6. לאור כל האמור לעיל, עונש המאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח לא סוטה ממדיניות הענישה, מתחשב במידה הראויה בכל הנימוקים לקולא ולחומרה, לרבות במצבו הרפואי של המערער, ואינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור (ראה לאחרונה ע"פ 3877/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 9.1.13, מפי כב' השופטת ארבל, סעיף 8 לפסק הדין). 7. הערעור נדחה. 8. המערער יתייצב לריצוי מאסרו בבית סוהר הדרים, ביום 3.4.13 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות. על ב"כ המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336. התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש המאסר יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המערער לריצוי עונשו. משפט פליליקטיניםעבירות מין