דוגמא לפסק דין בנושא הצהרה על בעלות רכב: 1. המבקשים עתרו למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי המבקש 1 או לחילופין המבקש 2, הם הבעלים של רכב מתוצרת מרצדס מ.ר 91-369-68 (להלן: "הרכב") ולהורות למשרד הרישוי לרשום את הבעלות ברכב על שם המבקש 1, או לחילופין על שם מבקש 2. לטענת המבקשים, המבקש 1 שהינו בעל עסק למכירת וקניית רכבים, רכש ביום 7.7.11 את הרכב כדין ובתמורה בסך 210,000 ₪, מאת סוחר רכב בשם א. ע. רכב קאסם בע"מ. המבקשים צרפו הסכם קניית רכב וכן תדפיס חשבון בנק אשר לטענתם מצביע על העברת התמורה בסך של 420,000 ₪, אשר כללה תמורה גם בגין רכבים נוספים שנרכשו באותו מועד על ידי המבקש 1. בהמשך ובהתאם להחלטתי מיום 18/5/12, צורף גם טופס ההעברה הבנקאית ע"ס 420,000 ₪ הנראית בתדפיס חשבון הבנק. לטענת המבקשים, הרכב נמסר למבקש 1 והועבר עוד באותו מועד, על שם המבקש 1 כך שהבעלות ברכב נרשמה במשרד הרישוי על שם המבקש 1. לטענת המבקשים, ביום 17.7.11 חתמו המבקשים ביניהם על הסכם על פיו רכש המבקש 2 את הרכב מהמבקש 1, תמורת 115,000 ₪ בצירוף מסירת רכב ישן מסוג פולקסווגן שנת 2007, אשר שוויו כ- 200,000 ₪. המבקשים צרפו קבלה על סך 115,000 ₪ וכן את הסכם המכר בו מופיעה התמורה בסך 115,000 ₪, וכן צוינה בהסכם, החלפת הרכב מסוג פולקסווגן מ.ר 3819860. בהמשך ובהתאם להחלטתי מיום 18/5/12, צורף גם אישור שינוי רישום בעלות ברכב הפולקסווגן משם מבקש 2 אל שם המבקש 1. לטענת המבקשים, בעת שהמבקש 1 ביקש לבצע העברת בעלות למבקש 2, גילה כי הבעלות עברה ביום 13.7.11 משמו לשם המשיבה 1 וזאת ללא ידיעתו ואף הוטל שיעבוד לטובת משיב 3. לטענת המבקשים, מאחר שרכשו את הרכב בתמורה ובתום לב והרכב אף נרכש מסוחרי מכוניות, הרי ובהתאם לכלל בדבר "תקנת השוק", הינם זכאים לסעד הנתבע. 2. המשיב 2- משרד התחבורה, הותיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. מתגובת משרד התחבורה עולה היסטוריית הבעלויות ברכב, כך שביום 9.9.08 הועבר הרכב לבעלות אחד בשם סבג ברוך, ביום 29.6.11, עבר הרכב מבעלות סבג לבעלות חברת אפי קאר עסקי רכב בע"מ. ביום 7.7.11 הועבר הרכב מבעלות חברת אפי קאר, עסקי רכב בע"מ, לבעלות המבקש 1. ביום 13.7.11 הועבר הרכב מבעלות המבקש 1 לבעלות המשיבה 1. גם המשיבה 3 הותירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט ולמעשה, המחלוקת הינה בין המבקשים למשיבה 1 בלבד. 3. לטענת המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), היא הבעלים הבלעדיים של הרכב ולא עומדת למבקשים הגנת תקנות השוק. לטענת המשיבה, היא מנהלת ושותפה באלדור חברה לרכב בע"מ (להלן: "החברה"), המופעלת באמצעות תו סוחר של המשיבה. לטענת המשיבה, במהלך 6/11 פנה לחברה מר רון סבג אשר היה הבעלים של הרכב, וביקש למכור את הרכב באמצעות החברה. החברה לא הספיקה להעביר את הבעלות על תו הסחר שלה ובמסגרת מערכת יחסים עסקית שניהלה עם חברת סנטראל קאר יד ראשונה בע"מ (להלן: "סנטראל קאר"), העבירה את הרכב לידי סנטראל קאר לצורך שיווקו ופרסומו באולם התצוגה של סנטרל קאר. לטענת המשיבה, סוכם עם סנטראל קאר, כי אם יגיע קונה פוטנציאלי לרכישת הרכב בתמורה ל- 250,000 ₪ תיצור סנטראל קאר קשר עם המשיבה וככל שתאשר את המכירה, יימכר הרכב ותמורתו תועבר לידי החברה. לטענת המשיבה, התברר לה כי בניגוד למוסכם, הועברה הבעלות על שם צד ג' - אפי קאר עסקי רכבים בע"מ (להלן: "אפי קאר"), ללא הסכמת המשיבה ללא ידיעתה וללא יפוי כח מהבעלים הרשום מר סבג. המשיבה טענה, כי משפנתה לסנטראל קאר לברר כיצד הועברה הבעלות ברכב, הסביר לה מנהל סנטראל קאר כי המדובר בטעות ולפיכך דאג להחזיר את הבעלות על שם המשיבה. לטענת המשיבה, למרות החזרת רישום הבעלות על שמה, הרכב עצמו לא הועבר לחזקתה וסנטראל קאר סגרה את פעילותה העסקית והבריחה את כל נכסיה. לאור האמור, טענה המשיבה כי המדובר ברכב אשר מצוי בבעלותה. לעניין טענות המבקשים, טענה המשיבה כי המבקש 1 הציג הסכם לרכישת הרכב מחברת א.ע רכב קאסם בע"מ, אשר מעולם לא היתה הבעלים של הרכב ולא ברור הקשר בינה לבין חברת אפי קאר. כן טענה המשיבה, כי לא הוצגה קבלה המעידה על תשלום 210,000 ₪ ולא הוצגו עסקאות נוספות בגינן נטען על ידי המבקש 1 כי שילם את הסך של 420,000 ₪. לאור האמור, טענה המשיבה כי ההסכם על פיו רכב המבקש 1 את הרכב הינו הסכם למראית עין. המשיבה טענה, כי רכישת הרכב על ידי המבקש 1 נעשתה כהתחשבנות עסקית בין צדדים, ולא ברכישת שוק פתוח כדרישת הדין. לטענת המשיבה, המבקש 1 אף התעלם מכך שבמשרד הרישוי היתה רשומה הערה כי רישיון הרכב מופקד והנסיעה בו אסורה ויש בכך כדי לפגום בתום ליבו של המבקש 1, אשר הינו סוחר רכב מנוסה, אשר היה צריך לשים לב לרישום זה ולבצע את הבדיקות הנדרשות טרם רכש את הרכב. גם לעניין רכישת הרכב על ידי מבקש 2, טענה המשיבה כי המבקש 2 אינו תם לב שכן במועד הרכישה, הזכויות ברכב כבר היו רשומות במשרד הרישוי על שם המשיבה ואולם המבקש 2 לא בדק את הנתונים הנ"ל ולא וידא כי המוכר- המבקש 1, הוסמך למכור את הרכב ואף התעלם מהשיעבוד הרשום על הרכב לטובת המשיבה 3. כן טענה המשיבה, כי התמורה שטען המבקש 2 כי שילם עבור הרכב אינה הגיונית, שכן המבקש 1 טען כי רכש את הרכב תמורת 210,000 ₪, בעוד על פי ההסכם, מכר את הרכב בהפסד של 100,000 ₪, תמורת 115,000 ₪ בלבד. לעניין העברת הפולקסווגן טענה המשיבה, כי הוא לא נזכר בהסכם ואף לא צורפה ולו ראשית ראיה להעברתו, וכי אף לענין העברת הסכום של 115,000 ₪ לא צורפה כל ראיה. המשיבה טענה כי טענת המבקש 2, כאילו רכש את הרכב תמורת 315,000 ₪ (115,000 ₪ + הפולקסווגן בשווי 200,000 ₪) אינה מתיישבת עם טענת המבקש 1, אשר טען כי רכש את הרכב תמורת 210,000 ₪ וכאילו זה היה שווי השוק של הרכב. דיון 4. לאחר עיון בטענות הצדדים, שוכנעתי כי ביחסים שבין המבקשים למשיבה, יש להעדיף את המבקשים ולקבל את בקשתם לרישום הרכב על שם המבקש 1. בראשית הדברים אציין כי, כפי שפורט לעיל, בהתאם להחלטה מיום18/5/12, הותר צירוף שתי ראיות נוספות (אישור העברת בעלות ברכב הפולקסווגן משם המבקש 2 לשם המבקש 1 וטופס העברה בנקאית ע"ס 420,000 ₪ מחשבון מבקש 1 אל "רכב קאסם"), זאת בכפוף לתשלום הוצאות ולמתן אפשרות למשיבה לחקור את המבקשים על מסמכים אלו. המשיבה הודיעה באיחור כי ברצונה לחקור את המבקשים ואולם למרות האיחור, בקשתה נענתה ונקבע מועד לחקירתם. גם לאחר שהמועד שנקבע ,נדחה לבקשת המשיבה והמועד נקבע מחדש בהתאם לתאריך שהציעה , לא ניצלה המשיבה זכותה זו ובחרה לחכות ליום האחרון לפני מועד הדיון שנקבע, אז הודיעה, כי היא מוותרת על חקירת המבקשים. שוכנעתי כי ביחס לנסיבות רכישת הרכב ע"י המבקש 1 הוכחו תנאי תקנת השוק ובכל מקרה, גם אלמלא התקיימו, הרי בתחרות הזכויות בין המבקש 1 לבין המשיבה, אשר לא המציאה כל ראיה לזכות כלשהיא (!!!) ברכב, גוברת זכותו של המבקש 1 אשר נרשם כבעלים של הרכב ואף הציג את הסכם המכר לרכישתו. בעניין זה אציין כי, הכלל של תקנת השוק, כפי שיפורט להלן, מתמקד במעביר הנכס ובקונה. ככל שמוכחים התנאים לתחולת התקנה יהיה זכאי הקונה להירשם כבעלים (ראה פר' זמיר, חוק המכר, תשכ"ח-1968, "פירוש לחוק החוזים" בעריכת ג' טדסקי תשמ"ז-1987 עמ' 690). יחד עם זאת, כבר נקבע כי גם אם לא מוכח ע"י הטוען כי התקיימו תנאי תקנת השוק, עדיין אין בכך כדי לחייבו בהשבת הנמכר לידי מאן דהוא ויש לבחון ידו של מי על העליונה מבין הטוענים לזכויות ברכב. כפי שיפורט בהמשך, בניגוד לנטען בסעיף 4 לסיכומי המשיבה,לא הוכיחה המשיבה כלל וכלל כי הייתה הבעלים של הרכב עובר להעברת הבעלות בו על שם המבקש 1. בניגוד לנטען בסעיפים 10 ו 12 לסיכומי המשיבה,לא הוגש על ידה ההסכם שנכרת ,לטענתה, עם חברת סנטראל קאר. כפי שיפורט,כל טענות המשיבה נטענו בעלמא ללא כל ראיה להוכחתן. 5. הכלל של תקנת השוק נקבע בסעיף 34 לחוק המכר על פיו: "נמכר נכס-נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב". המבקש 1 הוכיח כי התקיימו תנאי תקנת השוק לגבי רכישת הרכב על ידו. ביחס לרכישה ע"י המבקש 2, ספק בעיני אם התקיים תנאי התמורה, אשר נקבע בפסיקה כחלק מתנאי תקנת השוק. יחד עם זאת, בתחרות עם המשיבה וכפי שיפורט, גוברים המבקשים ויש להורות על רישום הרכב על שם המבקש 1. הן המבקש 1 והן המבקש 2 הוכיחו באמצעות הסכמי המכר שהציגו כי רכשו את הרכב מסוחרי מכוניות: המבקש 1 רכש את הרכב מרכב קאסם בע"מ והמבקש 2 רכש את הרכב מהמבקש 1 שאף הוא בעל עסק לקניית ומכירת רכבים. לפיכך, שתי הרכישות נעשו ממוכר העוסק במכירת רכבים. עדויות המבקש 1 והמבקש 2 היו מהימנות בעיניי ואני מקבלת את טענתם כי העסקאות נכרתו בנסיבות רגילות ובמהלך עסקים רגיל. לא מצאתי כל סממן של קנוניה ,או הונאה ברכישות. המבקש 2 הבהיר בעדותו כי ראה את הרכב במגרש המכוניות של המבקש1 וכי לאחר שראה את הרכב ומסמכיו, רכש את הרכב. הסכם המכר (ת/1) בין המבקשים הינו הסכם טרייד אין בין המבקש 2 והמבקש 1, שהינו כאמור בעל מגרש למכירת רכבים. גם ההסכם בין המבקש 1 לרכב קאסם בע"מ הינו הסכם לרכישת רכב מבעל מגרש למכירת רכבים. גם אם המבקש 1 אישר כי לא חתם על ההסכם, הרי שאין כל הכרח כי הסכם לרכישת רכב יערך בכתב דווקא. עדותו של המבקש 1 כי ראה את הרכב בעת שבא למגרש המכוניות וסיכם על רכישת 3 רכבים,ביניהם הרכב, נמצאה אף היא מהימנה בעיני. גם בטענת המשיבה כאילו המבקשים לא בדקו את רישיונות הרכב, לא מצאתי כדי לפגוע בתחולת תקנת השוק. ההלכה הינה כי אי בדיקת רישיון רכב בטרם רכישה יכולה אמנם להוות רשלנות, אך אינה מהווה בהכרח חוסר תום לב, ורשלנות ותום לב יכולים לדור בכפיפה אחת. רק כאשר המדובר ב"רשלנות רבתי" תשמש הרשלנות ראיה לחוסר תום לב. ראה ע"א 92/78 דוד שטרית נ' קאר תורס (ישראל) בע"מ, פ"ד לג' 1, 333,331. וכן ראה ע"א 448/74 אוטו בלה שותפות למסחר בכלי רכב נ' לקי דרייבר בע"מ פו' ל(2) 207, שם נקבע כי גם אם הרכב רשום על שם אחר, והקונה ידע זאת, אין הדבר מאיין את תום ליבו וכי: "חוסר חקירה המונע לדעת את העובדות המלאות, אם הוא, בהתחשב בנסיבות, איננו תוצאה של לא איכפתיות, איננו שולל איפה קיום תום לב". המבקש 2 העיד כי רכש את הרכב במגרש מכוניות וכי מבקש 1 - בעל המגרש, הודיע לו כי ידאג להעברת הבעלות. המבקש 2 העיד כי לא ראה שנרשם שהנסיעה ברכב אסורה או שהרשיון מופקד. מאחר שברישיון הרכב המופיע ע"ש "סוחר רכב גבאי דורון", אין רישום כאילו הנסיעה אסורה, אלא רק: "הפקדת סוחר רישיון לטסט", אני מוצאת כמהימנה את עדות המבקש 2 כי לא ידע עת ביצע את עסקת הרכישה שיש בעיה כלשהי ברישום ברכב. גם גרסת המבקש 1 כי קנה את הרכב מסוחר מכוניות ולכן לא היה חשוב לו על שם מי רשום הרכב ובלבד שהתמורה תועבר לסוחר, רק לאחר שהרכב יועבר על שם המבקש 1, גם היא גרסה אשר אין בה, כשלעצמה, כדי להעיד על חוסר תום לב. וראה בעניין זה את עדות המבקש 1: "לא שאלתי את השאלות האלה כי אני לא אמור לשאול אותן. באתי למקום מסודר בתור קונה, ראיתי את הרכב במגרש רכב, הרשיון רשום על שם תו סוחר של המגרש, לא בהכרח על שם הבעלים הרשומים ברשיון, יתכן שהעביר על שם תו הסוחר שלו" . ובהמשך ראה הסבר המבקש 1, אשר לא נסתר (עמ' 15, שורות 19-23), כי הפקדת הרישיון נעשתה על מנת שניתן יהיה להעביר הבעלות על תו סוחר בהתאם להוראות משרד התחבורה. בין אם כך המצב (כי בהתאם להוראות משרד התחבורה רשאים סוחרים להעביר רכב על שמם, מבלי שהדבר יירשם כ"יד" במשרד הרישוי ובלבד שהרישיון יופקד וייאסר השימוש) ובין אם לא כך המצב החוקי, אך זאת הייתה ידיעת, או סברת המבקש 1 לעניין סיבת הפקדת הרישיון, אין די בכך שראה את ההערה כי הרישיון מופקד, כדי להעיד על חוסר תום ליבו. תום הלב שנדרש במסגרת סעיף 34 לחוק המכר הוא נפשי סובייקטיבי. הקונה הוא תם לב אם אינו יודע שהמוכר אינו זכאי למכור, או להעביר את הממכר כשהוא נקי מזכויות צד שלישי . אין די בנטען ע"י המשיבה כדי להצביע על חוסר תום ליבם של המבקשים,גם אם ייתכן כי התרשלו בבדיקת הרישיון. 6. גם את יסוד התמורה שנקבע בפסיקה כדרישה לקיום הכלל של תקנת השוק, הוכיח המבקש 1. המבקש 1 צרף אמנם בתחילה תדפיס חשבון בנק קטוע, המתייחס להעברת 420,000 ₪ במועד הרלבנטי - 7/7 לאחד בשם עאמר מוסטפא. יחד עם זאת, ובעקבות קבלת הראיה הנוספת, טופס ההעברה הבנקאית וכן העמוד המלא של תדפיס חשבון הבנק, הוכח כי המדובר בתדפיס המתייחס לחשבונו של המבקש 1 וכי ההעברה באותו מועד הינה ל"עאמר מוסטפא - רכב קאסם", כלומר, הוכח שהעברת התמורה הנטענת הייתה לעסק למכירת רכבים - רכב קאסם. ודוק - המשיבה ויתרה על חקירת המבקש ביחס לטופס ההעברה הבנקאית ולתדפיס חשבון הבנק המלא ממנו ניתן לראות כי אכן מדובר בחשבונו של המבקש 1 ולהעברת התמורה לסוחר רכב. לפיכך אני מקבלת גרסת המבקש 1 בעניין מתן התמורה ביחס לרכישת הרכב על ידו. לענין התמורה הנטענת ע"י המבקש 2 - המבקש 2 הציג אמנם קבלה לעניין תשלום הסך של 115,000 ₪ וכן אישור העברת בעלות במועד הרלוונטי, של רכב פולקסווגן, ממנו אל המבקש 1. יחד עם זאת, המבקש 2 לא צרף כל אסמכתא להעברת הסכום הנטען נשוא הקבלה למבקש 1 וכן לא צירף תדפיס חשבון בנק המעיד על הפקדת הסכום בחשבון המבקש 1. כמו כן לא הזמין המבקש 2 להעיד את אותו חבר בשם וג'די, אשר לפי עדותו הוא זה שנתן לו את הסכום במזומן לצורך תשלום. גם לעניין שווי רכב הפולקסווגן לא הובאה כל ראיה .המבקש 2 לא הציג חוות דעת שמאית לעניין קביעת מחירו של הפולקסווגן- ראיה אותה יכול היה המבקש 2 להביא, גם אם אקבל טענתו כי אין מחיר מחירון לרכב מסוג זה. נטל ההוכחה לקיום יסוד התמורה מוטל על הטוען לתחולת התקנה ולפיכך, אין די בטענות המבקש 2 בסיכומיו לעניין המסמך אותו הציגה המשיבה בחקירתו ביחס לשווי הרכב. במקרה דנן לא השכיל המבקש 2 להוכיח את עצם גובה התמורה ששולמה על ידו (שכן לא הוכח שווי הפולקסווגן וכן אין עדות לעצם העברת הסך של 115,000 ₪) וזאת גם אם המשיבה 1 לא הוכיחה ,לטענתו, את שווי הרכב. 7. יחד עם זאת,כאמור, תנאי תקנת השוק התקיימו במלואם ביחס לרכישת הרכב ע"י המבקש 1. מעבר לכך אציין כי, בכל מקרה, דרישות תקנות השוק נועדו על מנת לגבור על הבעלים המקורי אשר לטענתו אותו נכס הוצא ממנו במרמה. במקרה דנן לא שוכנעתי כי המשיבה היא הבעלים המקורי של הרכב. לפיכך, גם אם לא הייתי משתכנעת שהתקיימו תנאי תקנת השוק ביחס למבקש 1,הרי כדי שהמשיבה (אשר הבעלות אליה הועברה ברישום אחרי שהועברה למבקש 1), תהיה זכאית לקבל את הרכב לבעלותה למרות רישומו של הרכב על שם המקש 1 (כתוצאה מעסקת הרכישה הקודמת), היה דווקא על המשיבה להוכיח כי הרכב נרכש על ידה בתמורה ובתום לב וזאת לא הוכיחה: טענות המשיבה נטענו בעלמא ולא נתמכו בכל ראיה שהיא: מסמך, עדות, אסמכתא כלשהיא אשר תהווה ולו ראשית ראיה, כי יש ממש בטענותיה. למעשה, מלבד עצם העלאת הטענות, לא הציגה המשיבה כל אסמכתא לקשר כלשהוא בינה לבין הרכב, או בינה לבין מי מבעלי הרכב הרשומים הקודמים. מתשובת משרד התחבורה עולה כי המשיבה אינה מופיעה כלל כבעלים של הרכב עובר ליום 17/7/11 (דהיינו, לאחר שהרכב כבר נרשם על שם המבקש 1). כן עולה כי חברת אלדור, או חברת סנטרל קאר, אותם הזכירה המשיבה בתצהירה, אף לא מופיעות כבעלות הרכב. הבעלים הרשום של הרכב אשר קדם לרישומו של המבקש 1 הינו סבג כשממנו עברה הבעלות לחברת אפי קאר וממנה למבקש 1. המשיבה לא צרפה כל הסכם או מסמך אחר, אשר יעיד כי רכשה את הרכב מאותו סבג. גם סבג לא הגיש תצהיר מטעם המשיבה ואף לא זומן להעיד על ידה. יתרה מכך, המשיבה אישרה מפורשות בעדותה כי כלל לא קנתה את הרכב מסבג וכי הרכב הוא בכלל של סבג. ראה בעמ' 19, שורות 6-14: "ש. אני מפנה אותך לסעיף 9 בתצהירך, האם קניתם את הרכב מסבג. ת. לא. הוא ניתן למכירה, אז העברנו אותו לאלכס, כי שם התצוגה טובה יותר. ש. ז"א שלא קניתם את הרכב מסבג ת. נכון ש. למה את טוענת שהרכב שלך, הוא לא של סבג ת. הוא נמצא אצלנו, באחריותנו, סבג צריך את הכסף מאיתנו. אנחנו התחייבנו שנמכור לו את הרכב. ש. לשיטתך הרכב בכלל של סבג ת נכון". זאת ועוד, המשיבה לא ידעה כלל האם שולמה תמורה כלשהיא לסבג. ראה עמ' 21, שורות 22-25: "ש. איך זה מתיישב עם זה שעוד לא קניתם את הרכב ממר סבג ולא שילמתם לו. ת. אני לא יכולה להגיד לך, אני לא מתעסקת בענייני כספים. ש. יכול להיות ששילמתם לו ת. אני לא יודעת". כלומר, המשיבה אישרה שהרכב כלל לא נרכש מסבג ולא ידעה לומר אם שולמה לסבג תמורה והעידה מפורשות כי הרכב למעשה של סבג. אם כך ,אין ספק שהמשיבה אינה בבחינת הבעלים המקורי של הרכב והמבקשים אף לא היו צריכים להוכיח ביחס אליה את תנאי תקנת השוק. לעניין אי זימונו של סבג כעד מטעם המשיבה על מנת שיתמוך בטענתה כאילו העביר את הרכב למשיבה (למרות, כאמור, בהתאם לעדות המשיבה, הרכב עדיין נשאר בבעלותו,הרי כבר נקבעה ההלכה כי אי העדת עד רלוונטי מעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736). למעשה, מבקשת המשיבה עולה, כי לטענתה, הינה הבעלים רק מאחר שנרשמה ככזו, שהרי אם לא רכשה את הרכב מסבג, כיצד הפכה לבעלים? לטענת המשיבה, הרכב הועבר על שמה ע"י סנטרל קאר מאחר שלטענתה, התברר שסנטרל קאר העבירה בטעות את הרכב על שם אחר. אלא שהעברת הבעלות ברישום על שם המשיבה נעשתה ביום 17/7/11 לאחר שקודם לכן כבר עברה הן החזקה ברכב והן הבעלות הרשומה במשרד הרישוי לידי המבקש 1. כבר נקבע בפסיקה, כי אף שרישום רכב אינו קונסטייטוטיבי, אלא דקלרטיבי, הרי יש בו משום ראשית ראיה לכך שהרכב הוא בבעלות הבעלים הרשום: "... יחד עם זאת גם אם הרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד, יש ברישום ראשית ראיה לכך שהרכב הוא בבעלות הבעלים הרשום... לכן גם אם במישור המהותי, אין ברישום במשרד הרישוי, כדי להקים זכות לבעלים הרשום, הרי שבמישור הראייתי, יש ליתן משקל לרישום" (הפ' (ח) 308/02 אלחג' רוחי נ' החסוי משה בן הראה) כלומר, מאחר שהמשיבה לא הוכיחה כי הייתה הבעלים המקורי של הרכב (הודתה במפורש כי הרכב נותר של סבג, לא הציגה הסכם מכר ולא טענה כי שולמה תמורה כלשהיא סבג) ומאחר שהמשיבה נרשמה כבעלים רק לאחר שהרכב כבר נרשם על שם המבקש 1 ואף הועבר אליו בפועל ומאחר שהתברר כי המבקש 1 לא מכר למשיבה את הרכב ולא נתן יפוי כוח למכור לה את הרכב, הרי על מנת שזכות המשיבה תגבור על זכות המבקש 1, היה דווקא על המשיבה להוכיח כי הרכב הועבר לבעלותה בתמורה ובתום לב. רק ככל שהמשיבה הייתה מוכיחה זכויותיה ברכב מכוח רכישה, בתמורה ובתום לב, הייתה יכולה המשיבה לגבור על המבקש 1, אשר בעת העברת הבעלות אליה כבר היה רשום כבעלים ואף החזיק ברכב וביחס למשיבה, הוא הבעלים הקודם. למסקנה כאמור ניתן להגיע גם מתוך היקש לדיני עסקאות נוגדות (סעיף 12 לחוק המטלטלין התש"ל-1971), שכן ההלכה הינה כי ידה של הזכות הראשונה בזמן על העליונה אלא אם כן הזכות השנייה בזמן נרכשה בתמורה ובתום לב. במקרה דנן המשיבה היא בעלת הזכות השנייה, שהרי לטענותיה בדבר היותה הבעלים של הרכב עוד קודם לרישום על שמה, לא הומצאה כל אסמכתא והיא עצמה הודתה כאמור שהבעלים היה סבג. לפיכך, היה על המשיבה דווקא להצביע על רכישת זכותה ברכב, אלא שכאמור, המשיבה לא הציגה ולו ראשית ראיה לכך שרכשה זכות ברכב ,בתמורה ובתום לב. גם טענת המשיבה כאילו הרכב היה בחזקתה (הגם שגם בכך אין די כדי להצביע על זכות ברכב) והועבר על ידה לחברת סנטרל קאר אף היא לא נתמכה בכל מסמך שהוא. יצויין כי ב"כ המשיבה טען במפורש לפרוטוקול מיום 2/10/11 כי בין אלדור לסנטרל קאר נחתם הסכם למכירת רכב ,אלא שהמשיבה לא צרפה כל הסכם כאמור. המסקנה המסתברת מאי הצגת ההסכם, הינה כי ,או שבניגוד לדברי בא כוחה של המשיבה, לא היה כלל הסכם ולא היה קשר בין המשיבה או חברת אלדורלסנטרל קאר (יתכן שסבג עצמו העביר את הרכב לסנטרל קאר), או שהיה הסכם, אולם התנאי להעברה לסנטרל קאר התמלא ולמשיבה או לחברת אלדור כבר לא היו זכויות נטענות ברכב בעת שהרכב הועבר לאפי קאר, או למבקש 1. למעשה, בהעדר עדות מטעם מר סבג, או מטעם אפי קאר, לא ניתן לקבל את טענת המשיבה כאילו הבעלות מסבג הועברה במרמה, ויתכן שסבג נתן יפוי כוח להעביר בעלות גם לגורם אחר אשר העביר את הבעלות לאפי קאר, או למבקש 1. תשובת המשיבה בעניין אי מסירת יפוי כוח מסבג הינה בבחינת עדות שמיעה, או הנחה לא מוכחת. ראה עמ' 22 שורות 8-11 לפרוטוקול. "ש. אני מפנה אותך לסעיף 20 בתצהיר שלך, איך את יודעת שסבג לא נתן יפוי כוח להעביר בעלות. ת. כי הוא נתן לנו, ואנחנו אמורים להעביר להם מסבג. איך יש להם יפוי כוח מסבג? האוטו הועבר אילנו. אנחנו אלה שהיינו אמורים למכור לו את הרכב". גם טענת המשיבה כאילו סנטרל קאר הודתה כי בטעות העבירה את הרכב על שם אחר ותיקנה את הטעות לאחר מכן בהעברת הרכב על שם המשיבה, הרי המדובר בעדות שמיעה. גם אם אקבל את טענת המשיבה כי לאור פירוק חברת סנטרל קאר לא יכלה להזמין להעיד מי מטעמה, הרי לכל הפחות יכלה המשיבה ליתן תצהיר מטעם בעל חברת אלדור-אמיל, אשר לטענתה הוא זה שהיה בקשר עם חברת סנטרל קאר ואשר לו נמסרה הודעת סנטרל קאר כאילו הבעלות ברכב הועברה בטעות על שם אחר (ראה עמ' 23 שורות 7-9 לפרוטוקול). המשיבה שבה והבהירה כי היא לא היתה בקשר עם חברת סנטרל קאר,כי לא היא שעסקה בענייני כספים וכי האדם שבידו מידע בענין הינו אותו מר אמיל. המדובר בבעל חברת אלדור ולא הוצגה כל סיבה מדוע לא הוגש תצהיר ולא נמסרה עדות מטעמו. אי העדתו של מר אמיל יש בה כדי להצביע כאמור, על כי עדותו לא הייתה תומכת בגרסת משיבה. 8. לאור האמור, לא הוכיחה המשיבה את טענותיה, אשר נטענו על דרך הסתם כאילו בטרם עברה הבעלות למבקש 1 ובטרם נמסר הרכב לחזקתה, היו למשיבה זכויות כלשהן ברכב. בהעדר הוכחה לבעלותה הקודמת ברכב הייתה צריכה המשיבה להוכיח את תנאי העברת הבעלות על שמה ברישום, אולם גם לגבי העברת הבעלות ברישום למשיבה, לא הוצגה כל ראיה ממנה ניתן להסיק כי היה מדובר בהעברה בתמורה ובתום לב. המבקשת הודתה כי לא פגשה את המבקש 1 מעולם (עמ' 17, שורות 12-13) ואף הודתה כי היא יודעת שהמבקש 1 לא מסר יפוי כוח לסנטרל קאר להעברת בעלות על שמה (ע' 25, שורות 28-29). לפיכך, ברור כי רישום הבעלות לא הועברה על שם המשיבה מטעם הבעלים הרשום של הרכב באותה עת, אשר היה המבקש 1. בנוסף, ביחס לאופן דרך העברת הבעלות על שמה, טענה המשיבה תחילה כי נציג של חברת אלדור לקח יפוי כוח שלה ותעודת זהות והעביר בעלות עם יפוי כוח מטעם סבג, או שסבג הלך עם אותו נציג (עמ' 17, שורות 26-32). יחד עם זאת, בהמשך טענה המשיבה כי העברת הבעלות נעשתה ע"י חברת סנטרל קאר (עמ' 18, שורות 18-19) מלבד סתירה זו בעדות המשיבה, הרי שעיון בטופס העברת הבעלות מיום 13/7/11 מעלה כי מעביר הבעלות למשיבה הינו המבקש 1 ולא סבג, או סנטרל קאר. אולם ,כאמור המשיבה הודתה כי כלל לא נפגשה עם סבג והוא לא מסר לה יפוי כוח להעברת הבעלות (הגם שעיון בטופס מצביע כי ההעברה לא בוצעה באמצעות יפוי כוח). המשיבה גם לא הציגה כל ראיה לתמורה ששולמה על ידה או ע"י חברת אלדור, בגין רכישת הרכב. למעשה המשיבה כלל לא טענה כי שולמה תמורה ולא הוכחה כל רכישה (!) שהיא של הרכב. 9. יתכן שהמשיבה נפלה קורבן למעשה נוכלות. יחד עם זאת, אין לה להלין אלא על עצמה שלא דאגה להעביר על שמה את הרכב מיד לאחר שלטענתה, נמסר לה מאותו סבג. המשיבה לא טרחה להתקשר ולהציג הסכם, או לזמן לעדות את סבג אשר יעיד על רכישת הרכב על ידה ואף מסרה, לטענתה,את הרכב לאחר ללא כל תיעוד כי אכן הרכב נמסר על ידה. משאין בפני כל אסמכתא, או ראיה ולו קלושה, כי למשיבה היו זכויות כלשהן ברכב ומשלא הוצג כל הסבר נתמך בראיות לאופן או לעסקה במסגרתה הועבר הרכב משם מבקש 1 לשם המשיבה ומשהמשיבה לא הציגה ולא טענה כי רכשה את הרכב בתמורה, הרי שבתחרות בינה לבין המבקש 1 (אשר גם הוכיח את תנאי תקנת השוק לגבי הרכישה על ידו וגם הוכיח כי בכל מקרה קיבל את החזקה ברכב והוא נרשם על שמו עוד קודם להעברת הבעלות התמוהה ברישום על שם המשיבה), גובר המבקש 1. אציין כי ההליך דנן הינו הליך לסעד הצהרתי וכן למתן הוראה למשרד הרישוי לרשום את הבעלות ברכב על שם המבקש 1. לפיכך, לא מצאתי רלוונטיות בטענת המבקשים בסיכומיהם לעניין אחריות המשיב 2 לרישום הבעלות על שם משיבה. המשיבה 3 הותירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט ולא התנגדה לה. לפיכך ולאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה וקובעת כי הרכב מסוג מרצדס שנת יצור 2008 מ.ר. 91-369-68 הינו בבעלות הבלעדית של המבקש 1 - דורון גבאי בהתאם אני מורה למשרד הרישוי לרשום את הבעלות ברכב על שם המבקש 1 דורון גבאי. המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בהליך , לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 7,000 ₪. בעלותרכבבעלות רכב