דוגמא להחלטה בנושא הפקדת ערבויות נוספות כתנאי להישארות צו זמני בתוקף: 1. א. ביום 18/05/12 נתתי בעתירה מס' 35967-05-12 צו ארעי במעמד צד אחד, לפיו אסרתי על המשיבה מס' 1 (הועדה המקומית לתכנון ובנייה הגלבוע) (להלן: "המשיבה") מלהוציא היתרי בניה למשיבים 2 - 6, בהמשך להחלטתה בישיבתה מס' 145 מיום 18/01/12. הצו הזמני בעתירה זו הותנה בחתימת העותר על התחייבות עצמית וערבות צד שלישי, כל אחת על סך - 100,000 ₪ לשיפוי נזקי המשיבים והוצאותיהם. ההתחייבויות הופקדו כדת וכדין. ב. ביום 20/05/12 נתנה כב' השופטת נחמה מוניץ במסגרת העתירה 37247-05-12 צו זמני, על פיו אסרה על המשיבה מס' 13 באותה עתירה - המשיבה - להוציא מתחת ידה היתרי בנייה למי מהמשיבים 1 - 12 (כולל היורשים המפורטים בעתירה). כמו כן אסרה על המשיבים 1 - 12 לבצע כל פעולת בנייה מכל מין או סוג שהוא עד לקבלת היתר כדין. גם צו זה הותנה בחתימת העותרים בעתירה זו על התחייבות עצמית וערבות צד ג' על סך 50,000 ₪ כל אחד לשיפוי נזקי המשיבים והוצאותיהם. ההתחייבויות הופקדו כדת וכדין. לאחר שניתן הצו הזמני, נותבה עתירה זו לדיון בפניי. 2. בישיבה ביום 03/06/12 שהתקיימה במעמד הצדדים לדיון בצווים הזמניים שניתנו בשתי העתירות, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט, על פיה הצווים הארעיים בשתי העתירות יישארו בתוקף, ובכפוף לטענות הצדדים יקבע בית המשפט האם להתנות את הצווים בערבויות כספיות נוספות או להסתפק אך ורק בערבויות ובהתחייבויות שהופקדו. בעניין זה טענו הצדדים בפניי בעל פה, ואף העותרים בעת"מ 37247-05-12 הגישו השלמה לטיעוניהם בצירוף פסיקה, וכן המשיבים 2, 3 בעת"מ 35967-05-12 אף הם הגישו השלמה לטיעוניהם והפנו לפסיקה. בנוסף הגיש המשיב מס' 4 בעת"מ 35967-05-12 - שהינו המשיב מס' 9 בעת"מ 37247-05-12 - רשימת אסמכתאות. 3. החלטתי זו מתייחסת לשאלה אם ראוי בנסיבות העניין להסתפק בערבויות שהופקדו על ידי העותרים בשתי העתירות, או שיש להורות על הפקדת ערבויות כספיות נוספות כתנאי שהצווים הזמניים יישארו בתוקף. 4. באשר ליכולתו הכלכלית, טען העותר בעת"מ 35967-05-12 כי הינו יליד 1936, מצבו הכלכלי קשה והכנסתו היחידה מקצבת זקנה בסך של 2,500 ₪. טענות אלה של העותר נטענו באופן כללי ללא כל תימוכין. באשר לעותרים בעת"מ 37247-05-12, הם לא התייחסו בעתירתם כלל וכלל למצבם הכלכלי, והסתפקו בטענה כללית כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, וכי ייגרם להם נזק בלתי הפיך, אם לא ייעתר בית המשפט לצו הביניים. באשר לסיכויי העתירות, טענו הצדדים באריכות, כאשר טענות העותרים בשתי העתירות בתמצית, כי לאורך כל התהליך בו אושרה התוכנית של איחוד וחלוקה נשוא שתי העתירות, נפלו פגמים מהותיים שיורדים לשורש העניין. לדידם, קיימים סיכויים טובים ביותר שהעתירות תתקבלנה, וכי התוכנית של איחוד וחלוקה אשר בבסיסה עומדת המשיבה להוציא היתר בנייה למשיבים, תתבטל. בנסיבות אלה, סבורים העותרים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם וכי על בית המשפט לפטור אותם מהפקדת ערבויות כספיות מכל סוג שהוא מעבר לערבויות שהופקדו. מנגד, ביקשו המשיבים בשתי העתירות לחייב את העותרים בהפקדת ערבויות כספיות נוספות משמעותיות, וזאת לאור טענות הסף הרבות שהעלו בתגובתם וכן לגופו של עניין. כל אחד משני הצדדים, הניח לפתחו של בית המשפט פסיקה התומכת בטענותיו. 5. דיון והכרעה: כידוע, הכללים למתן צו מניעה זמני הנהוגים בתיקים אזרחיים, חלים בדרך כלל גם על מתן צווים זמניים בעתירות מנהליות. ההלכה היא, כי לצורך קבלת סעד זמני של צו מניעה, על המבקשים לעמוד בשני תנאים עיקריים: ראשית, כי סיכויי ההליך העיקרי הם טובים, או לפחות מועמדת בהם לדיון שאלה רצינית; שנית כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בהקשר זה נקבע, כי שני התנאים למתן הסעד הזמני תלויים זה בזה וישנם יחסי גומלין הדדיים ביניהם, עמדה על הדברים כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יצחק אמר, פ"ד נו(1): "ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד ומעמיד בסכנה ממשית את היכולת להחזיר מצב לקדמותו באם הסעד הזמני יסורב ובסופו של ההליך העיקרי טענותיו של המבקש תתקבלנה, כך הדרישה להתקיימותו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת. מובן, כי אין מדובר במצב שבו נראה, על פניו, כי התביעה היא תביעת סרק, שאז אין מקום לסעד זמני גם אם מאזן הנוחות נוטה לעבר המבקש. אולם מקום שאין ענין בתביעה כזו אלא בשאלת - סף האם מעלה התביעה שאלה שראוי לבררה, הרי משקלה של שאלה כזו פוחת ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לטובתו של מבקש הסעד, ולהיפך. זאת, על שום הסיכון הרב שבמניעת יכולת השבת מצב המבקש לקדמותו באם תתקבל, בסופו של דבר, התביעה העיקרית" (עמ' 533 מפי כבוד השופטת פרוקצ'יה). אשר לשאלה העומדת בפניי האם להורות על הפקדת ערבויות נוספות כתנאי למתן הסעד הזמני, קבעה בעבר כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי: "הערבון נועד להגשים תכלית אחרת -הגנה על בעל-הדין שכנגד, הזכאי להבטחת הוצאותיו בגין עירובו בהליך שיפוטי שכשל. הערך המוגן בהטלת הערבון הוא אינטרס לגיטימי של בעל-הדין שכנגד, להבדיל מאינטרס מערכתי-כללי, המאפיין את תכליתה של אגרת המשפט. השוני האמור בין האגרה לערבון מביא עמו הבדל מסויים בדרך האיזון בין השיקולים הנוגדים בענייני פטור מאגרה ופטור מערבון. ההבדל מתמקד במשקל שיש לתת לעוצמת סיכוייו של ההליך השיפוטי הנדון, וביחס העומד בינו לבין זכות הגישה לערכאות. בעוד בענין האגרה, די בסיכוי כלשהו להצליח בהליך כדי להצדיק פטור, לעניין פטור מערבון נדרש סיכוי בעל ממשות גדולה יותר כדי להצדיק פטור (עניין אברך, עמ' 388-389). פטור מאגרה בהליך המתברר כהליך סרק גורם לפגיעה שנזקה מתפזר על שכם הציבור כולו; פטור מערבון בהליך סרק גורם לפגיעה ישירה בבעל הדין שכנגד, הנושא לבדו בעלויותיו של הליך-הנפל. מכאן השוני במשקלים הניתנים לגורם סיכויי ההליך בכל אחד מן המישורים האמורים." יישומם של הכללים שנקבעו בפסיקה על הנסיבות של התיק שלפנינו מוביל למסקנה, כי בנסיבות העניין ראוי להתנות את השארת הצווים הזמניים בתוקף בהפקדת ערבויות כספיות נוספות הולמות. עניינם של שתי העתירות עסקינן הינו ביטול תוכנית איחוד וחלוקה אשר אושרה ביום 21/03/11. ביום 12/09/11 קיבלה תוקף ופורסמה בילקוט הפרסומים מס' 6292 (להלן: "התוכנית"). לעניין סיכויי העתירה, אכן לעותרים בשתי העתירות טענות רבות ומגוונות המופנות בעיקר לפגמים אשר נפלו לטענתם בהליכים לאישור התוכנית. מנגד, למשיבים טענות סף נכבדות וברות משקל, שיש בכל אחת מהן, באם תתקבל, כדי להביא לדחיית העתירות, די לי אם אציין - מבלי להכריע בדבר או לחוות דעה כלשהי אודות פסק הדין שיינתן במסגרת העתירות העיקריות - כי העותרים פונים במסגרת העתירות לבטל התוכנית אשר כאמור פורסמה להפקדה ביום 22/10/10 ואושרה ביום 21/03/11 וקיבלה תוקף ופורסמה ברשומות ובילקוט הפרסומים ביום 12/09/11. לכאורה לעותרים ישנם מספר לא מועט של משוכות עליהם לעבור על מנת להצליח בעתירות. לעניין מאזן הנוחות, הן העותרים והן המשיבים לא הביאו בפניי ראיות כלשהם על הנזקים אשר ייגרמו למי מהם, הווה אומר, העותרים לא הביאו בפניי ראיה של ממש על מנת להצביע על הנזקים שייגרמו להם היה ולא יישארו בתוקף הצווים הזמניים, בנוסף כאמור, לא הביאו בפניי כל ראיה ממשית הנוגעת למצב כלכלי קשה למי מהם, מאידך גם המשיבים לא הביאו בפניי ראיות המלמדות על הנזקים הצפויים להיגרם להם היה והצווים הזמניים יישארו בתוקף. טענות שני הצדדים בהקשר זה היו טענות כלליות ללא כל תימוכין. מכל מקום, על פי ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים במסגרת העתירות העיקריות, הרי אם הצדדים יפעלו בהתאם להסדר הדיוני ולא יהיו עיכובים בהגשת הסיכומים, פסק הדין יינתן תוך מספר חודשים, דבר שיש בו כדי להפחית מהנזקים אשר עלולים להיגרם למי מהמשיבים בעקבות מתן הצווים הזמניים. 6. אשר על כן ולאחר שערכתי איזון ראוי של מכלול השיקולים, לרבות היקף הנזק העלול להיגרם, סיכוייהם הלכאוריים של העתירות ויכולתם הכלכלית של העותרים, נחה דעתי כי ראוי בנסיבות העניין להתנות את השארת הצווים הזמניים שניתנו בשתי העתירות בהפקדת סכום של 10,000 ₪ של כל אחד מהעותרים וזאת מעבר לערבויות שהופקדו, משמעות הדבר, שהעותר בעת"מ 35967-05-12 יפקיד בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית סכום של 10,000 ₪, וכל אחד משמונת העותרים בעת"מ 37247-05-12 יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, הערבויות יופקדו לא יאוחר מיום 12/06/12. 7. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. בניהצוויםהיתר בניהערבות