דוגמא להחלטה בנושא הפסקת עבודות שירות: לפניי עתירה שהוגשה כנגד המשיב בגין החלטתו להורות על הפסקה מנהלית של עבודות שירות שאמור העותר לבצע, החורגת מן המידתיות המצופה במקרים כגון זה, ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני המחייב התערבות בית משפט נכבד זה. בנימוקי העתירה מציין ב"כ העותר כדלקמן: עתירה קודמת 42623-04-12 שהוגשה כנגד המשיב התקבלה, בסיומה, אמור היה המשיב לקיים שימוע בעניינו של העותר. ב"כ העותר מכנה את תגובת המשיב והאמור על ידו בסעיף 36 לבקשתו להפסקה מנהלית של עבודות השירות כעזות מצח של המשיב. "המשיב לא נקלט לעבודה מחדש ודומה כי תחושת התסכול שנצברה אצל הממונה כתוצאה מהחלטת בית משפט זה הביאה את המשיב לנהוג במוטיבציית יתר כלפי העותר ובהצבת מכשול בפני עיוור על ידי המשיב". (סעיף 8 לעתירה). "נסיבות חייו של העותר אינן קלות. העותר עומד מאחורי רצונו לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות ומסקנת הממונה כי עסקינן במשיב מניפולטיבי הינה משוללת כל יסוד" (סעיף 9 לעתירה). "במקרה דנן השימוע לא קוים בסופו של יום מאחר ובאותו יום היה למשיב דיון בבית המשפט אליו פחד העותר לאחר ולפיכך לאחר שהמתין החל משעה 10:00 והבין כי עניינו לא עתיד להתברר בזמן הקרוב מסר כי עליו לעזוב לדיון בעניינו בבית משפט " (סעיף 11 לעתירה). "מכאן והלאה הרים המשיב ידיים בעניינו של העותר ובחר להודיע על הפסקה מינהלית על עבודות השירות" (סעיף 12 לעתירה). "החלטה זו מנוגדת להחלטה שניתנה על ידי בימ"ש נכבד זה ולפיה יקויים שימוע כנדרש וכפי ששימוע צריך להיות מבוצע" (סעיף 13 לעתירה). "ברור כי החלטת המשיב נגועה בחוסר סבירות קיצוני הזועק לשמיים, שהרי אין מדובר בהתנהגות לא ראויה אלא בשלב בעוד המשיב לא שובץ לעבודה מחדש" (סעיף 14 לעתירה). על יסוד נימוקים אלה נתבקש בית המשפט להתערב בהחלטת הממונה, להורות על ביטול החלטתו והחזרת העותר לעבודות השירות. ב"כ המשיבה הגישה תגובתה בכתב ממנה עולה כמשנה סדורה השתלשלות העניינים מאז הורה בית משפט מחוזי תל אביב ביום 7.11.11 במסגרת גזר דין נקבע כי העותר ירצה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות בבית לסובה החל מיום 6.12.11. ב"כ המשיבה מבקשת שלא להתערב בהחלטת הממונה שהינה החלטה סבירה ונכונה בנסיבות עותר זה. לגופו של עניין דין העתירה להידחות: אני מוצאת חובה לציין כי מרבית טיעוני העתירה מופנים כנגד הממונה, עזות מצחו, ולא בכדי, מצא בית המשפט לצטט במסגרת ההחלטה את נימוקי העתירה כלשונן. וחבל שכך וזו על דרך ההמעטה, הכל כפי שיוברר במסגרת החלטה זו. העותר הגיש עתירה קודמת שמספרה 42623-04-12 (להלן: "העתירה הראשונה"), שעניינה בקשה לביטול החלטת הממונה בדבר הפסקה מינהלית של עבודות שירות שניתנה במרץ 2012, בשל אי סבירות ההחלטה. במסגרת העתירה הראשונה בדיון שנערך ביום 8.5.12, הוחלט כי הדיון יידחה ליום 19.6.12 ועד למועד זה על המשיב למצוא לעותר מקום עבודה לריצוי עבודות השירות החל מיום 13.5.12 כשהעותר הוזהר שאם לא יקיים הוראות הממונה המתייחסות לעבודות השירות, תידחה עתירתו ויהא עליו לרצות יתרת תקופת המאסר בפועל. למועד הדיון הנדחה היה על המשיב להמציא דו"ח מפורט לעניין התנהגותו של העותר. החלטה זו ניתנה על ידי מותב זה וזאת לאחר עיון בבקשת העותר ובתשובת המשיבה לעתירה. לאור ההחלטה מיום 8.5.12, הוגש דו"ח המשיב ממנו עולה כדלקמן: א. בניגוד להחלטת בית משפט מיום 8.5.12 העותר לא התייצב לריצוי עבודות השירות ביום 13.5.12. ב. ביום 15.5.12 התייצב העותר במשרדי עבודות השירות, הצהיר על כוונותיו לסיים עבודות השירות ללא חריג. ג. את אי התייצבותו לביצוע עבודות השירות במועד שנקבע לו על ידי בית המשפט תירץ בעובדה כי היה בדיון בבית משפט שלום בתל אביב. העותר לא המציא מסמך המאמת/תומך בדבריו אלה. ד. העותר נשלח למקום עבודה באילן מרכז הכשרה ושיקום בתל-אביב. ה. על אף התחייבות העותר מיום 15.5.12 לא התייצב במועדים שלאחר מועד זה לביצוע עבודות השירות, הציג תעודות מחלה ובחודש מאי עבד סך הכל 4 ימים. ו. ביום 11.6.12 התייצב לשיחת בירור בשל היעדרויותיו ללא אישור. במהלך שיחה זו התבטא בחוצפה ובתוקפנות והטיח בזו הלשון: "אני לא אקום בשש בבוקר כדי להגיע לעבודה, אל תעירי לי על האיחורים, אם אני לא קם בזמן אני מאחר. אם רוצים שאני אעבוד שישימו אותי במקום קרוב". ז. העותר נשלח למקום עבודה בבת ים מרכז יום לקשיש. גם במקום זה נעדר בכל הימים, למעט פעם אחת בה הופיע באיחור ולא התחיל לעבוד בשל כך. ח. לסיכום חודש מאי בימים 16 ו- 17 למאי נעדר מהעבודה, 20 למאי לא עבד, 21 למאי עבד באופן חלקי, 22 למאי נעדר ממקום העבודה, 23 למאי עבד, 24 למאי נעדר ממקום העבודה, 28 למאי עבד באופן חלקי ולימים 29 - 31 למאי המציא תעודת מחלה. ובחודש יוני: 3.6.12 נעדר ממקום העבודה. 5.6.12 נעדר ממקום העבודה. 6.6.12 נעדר ממקום העבודה. 13.6.12 הגיע באיחור ולא התחיל בעבודה ובימים 11.6.12, 12.6.12, ומיום 17.6.12 ואילך לא התייצב כלל במקום העבודה. הממונה בתשובתו לבית המשפט מציין כי מדובר בעובד שירות שאינו מבצע העבודות בהתאם להוראות החוק והנהלים, מפגין זלזול כלפי החלטות בית משפט ומערך עבודות השירות ואינו מתאים להמשך ריצוי יתרת מאסרו בעבודות השירות. 4א. המשך הדיון בעתירה זו היה ביום 8.7.12 בפני כב' השופט טל. במסגרת הדיון בעתירה עולה מהפרוטוקול כי לא היתה התייחסות להחלטת בית המשפט מיום ה- 8.5.12. ב"כ העותר חזר על האמור בעתירה, הסכים כי התנהגות העותר אינה תקינה (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 11) אך נסיבות חייו שאינן קלות (כל אחיו יושבים בבית הסוהר) וחששו מכניסה לבית הסוהר כשמעולם לא ריצה מאסר בפועל לא ייפגע האינטרס הציבורי אם תינתן אפשרות אחת ויחידה לעותר להוכיח שהערכה כלפיו מוטעית. במסגרת דברי ב"כ העותר לפרוטוקול, מצהיר ב"כ העותר בזו הלשון: "הוא יקבל הזדמנות כזאת שכל הפרה אפילו איחור של דקה, אנו מצהירים כאן, וזה על דעת העותר, שלא תוגש עתירה נוספת. היה והוא יפר פעם נוספת הוא יחזור למאסר ללא כל תנאי מצידו והעותר מוכן להצהיר כאן בעצמו." (עמ' 6 שורות 20 - 23 לפרוטוקול) בעקבות כך החליט כב' השופט טל ביום 8.7.12 כי : מדובר בעותר ש"נעדר במשך 3 חודשים מעל 42 יום ואינו מגלה כל מוטיבציה לבצע עונשו, מלא תירוצים וטענות, קיבל מספר הזדמנויות אך לא הצליח לנצלן. הודעה זו מנוגדת להמלצת עורך שימוע לעותר ביום 14.3.12 אשר לא התעלם מכל הנתונים הנ"ל, ולאחר ששמע את דברי העותר וב"כ, המליץ לתת לו הזדמנות ואחרונה לסיים את ביצוען של עבודות השירות ולהוכיח כי הוא מתאים להימצא במסלול זה. עורך השימוע לא התעלם מהתנהגותו של העותר במהלך התקופה שבה אמור היה לבצע את עבודות השירות, שעיקרה היעדרות מהעבודות ללא נימוק מוצדק, וגם אני אינני מתעלם מהתנהגות זו. עם זאת, מאחר והעותר ביצע חלק מתקופת המאסר בעבודות שירות ולאור התחייבותו בפני עורך השימוע כי יסיים אותם ללא כל תקלה, אני מקבלת את העתירה ומורה לממונה על עבודות שירות לשבץ את העותר בעבודות שירות על פי שיקול דעתו והעותר יודע כי באם לא יבצע את יתרת המאסר בעבודות שירות כהלכתה, יהיה הממונה על עבודות שירות מוסמך להפסיק את העבודות הפסקה מנהלית. העותר יתייצב אצל הממונה על עבודות שירות ביום 9.7.12 בשעה 09:00 או בכל מועד אחר שייקבע בתיאום בינו לבין הממונה על עבודות השירות ואם לא יתייצב ייעצר ויועבר למשמורת שב"ס". 4ב. בפועל, לאור ההחלטה מיום 8.7.12 זומן העותר ליום 22.7.12 אצל הממונה לצורך שיבוצו. העותר לא התייצב למועד שתואם וביום 23.7.12 העותר יצר קשר טלפוני ומסר כי לא התייצב במועד הנדרש היות ולא היה לו כיצד להגיע. הבטיח כי יתייצב ביום 24.7.12. ביום 24.7.12 התייצב העותר, לאחר שיחה שובץ לעבודה במרכז יום לקשיש בבת ים ונאמר לו שעליו להגיע למקום העבודה ביום 25.7.12. העותר לא התייצב לעבודה במרכז יום לקשיש בבת ים. רק ביום 1.8.12 הגיע העותר בפעם הראשונה למרכז יום לקשיש על דעת עצמו, ללא תיאום עם המפקחת או המעסיק כנדרש, ולאור כך זומן מיידית לשיחת בירור עם המפקחת. כבר ביום ראשון 1.8.12 העותר הודה בהתנהגותו הבעייתית והודיע כי מיום זה ואילך יבצע את עבודות השירות ללא דופי. לאחר שהוסברו לו פעם נוספת הכללים החלים עליו כעובד שירות, ציין כי הבין את המשמעות הנגזרת מאי עמידה בתנאי עבודות שירות. אלא, שעל אף האמור לעיל לא התייצב העותר לעבודות שירות, לא יצר קשר עם המפקחת ועל כן זומן לשיחת בירור ליום 9.8.12. בשיחה זו טען העותר כי נעדר בשל מחלה שלו ושל אימו אך זאת ללא כל מסמך התומך בטיעונו זה. לפנים משורת הדין, החליט הממונה לאפשר לו פעם נוספת לחזור לעבודה ולשבצו במסגרת אילן או אז החל עובד השירות לצעוק על המפקחת, על רכזת עבודות שירות להתבטא בחוצפה וסירב לחתום על טופס שיחת בירור. צורף כנספח 4 כתשובה לעתירה זו שבפניי. על אף שיחת בירור אחרונה זו החליט העותר, ביוזמתו שלא להתייצב לעבודה ועל כן זומן לשימוע ליום 20.8.12, מועד שנדחה מספר פעמים לאור דחיות של העותר או בא-כוחו ובסופו של יום נקבע לשימוע ליום 3.9.12. במועד זה התייצב העותר באיחור ועזב את המקום ביוזמתו בטרם בוצע השימוע בטענה כי יש לו דיון משפטי ביום זה אף שמועד השימוע 3.9.12 תואם עם העותר ובשעת תיאום זה לא דיווח העותר כי יש לו דיון משפטי אחר. 5. בישיבת בית משפט בעתירה נשוא החלטה זו מיום 31.10.12 משנשאל העותר על ידי בית המשפט מהיכן שאב את העוז והחוצפה להתנהג כפי שהתנהג על אף שבית המשפט במאי וביולי נתן לו הזדמנויות, השיב: "אני אומר שבית המשפט צודק ואין לי מה לענות לשאלה" ובעמ' 4 לפרוטוקול באותו יום משנשאל מה אמר למרכזת בעבודות שירות השיב: "אמרתי שתשים אותי במקום קרוב והתחלתי להתווכח איתה והם אמרו לי לך לא שמים אותך במקום קרוב". לשאלה מאיפה יש לעותר הזכות להתווכח שתק ולא ענה. לסיכום הדברים המצוינים לעיל עולה, כי מדובר בעותר שהיה אמור להתחיל ריצוי בפועל עונש בן 6 חודשים שנגזר עליו בבית משפט מחוזי תל אביב ביום 25.12.11 ולסיימו כעבור 6 חודשים, קרי, ביוני 2012. מרבית התקופה לא רוצתה. העותר קיבל אין ספור הזדמנויות מהממונה, העותר קיבל שתי הזדמנויות מבית משפט מחוזי תל-אביב. טענתו כי מבקש הזדמנות וכי יבצע ויסיים את עבודות השירות ולא תהיה עימו כל בעיה חוזרת ונשנית פעם אחר פעם אחר פעם בפני הממונה על עבודות שירות/המפקחת/הרכזת, הבטחתו באמצעות בא-כוחו לבית המשפט ביום 8 ליולי, שכל שמבקש זה הזדמנות נוספת ואיחור אפילו דקה יחזור לרצות מאסר ולא תוגש עתירה נוספת. הבטחות אלה הן מהעותר והן מבא-כוחו אינן אלה בבחינת אות מתה שאין בה כל ממש. לא היה מקום, כלל ועיקר, לתקוף את הממונה על התנהגותו בעתירה זו. עובדתית העותר הוצב ביותר ממקום אחד לעבודות שירות אך בחר מרצונו שלא להתייצב לאף אחד מהם. הכל כפי שפורט בהחלטה. 6. טענת ב"כ העותר כי במסגרת עתירה זו על בית המשפט ליתן ליבו אל "מי העושה ולא לשפוט את העותר לחומרה על המעשה ולתת לו הזדמנות של פעם בחיים דינה להידחות. הזדמנויות שניתנו לעותר פעם אחר פעם על ידי הממונה, ופעמיים על ידי בית המשפט, במיוחד ההחלטה האחרונה שנתן כב' השו' טל, סגן נשיא, לאור הצהרת ב"כ העותר כי לא תוגש עתירה נוספת, כל אלה מעידים על אדם המזלזל זלזול בוטה בהחלטות בית המשפט. מזלזל זלזול בוטה ומתנהג בחוצפה כלפי מי שהולך לקראתו אין ספור פעמים. ההתחשבות בנסיבות חייו הקשות של העותר הצדיקו הזדמנות ראשונה ושניה מאת הממונה, אך לא הצדיקו את המשך ההזדמנויות אין סוף שניתנו לעותר על ידי המשיב. רחמי בית המשפט על העותר, כפי שבאו לידי ביטוי בהחלטה מיום 8.5.12, ולאור כך ומתוך רחמי בית המשפט ניתנה לעותר הזדמנות נוספת אלא שהוא לא השכיל לעשות בה שימוש והמשיך לנהוג כפי שיודע הוא לנהוג, באותה דרך חצופה ובוטה. גם החלטת בית משפט מיום 8.7.12 שאף היא הטיבה עם העותר באופן חריג ויוצא דופן, לא השכיל העותר לעשות שימוש בה. יתירה מזאת, בעתירה גופה אין כל סיבה או נסיבה המצדיקה היעדרויותיו של העותר לבד מהטחת טענות עובדתיות קשות בממונה שבינן לבין המציאות אין כל ממש. על יסוד כל האמור לעיל אני מוצאת החלטת הממונה סבירה ואני מורה כי העותר ירצה את יתרת עונש המאסר במאסר בפועל שריצויו יחל מיידית. היתרה לריצוי 170 ימים. משפט פליליעבודות שירות