דוגמא להחלטה בנושא הפסקת הליך אישור שינוי תכנית ייעוד: 1. העותרים הגישו בקשה לסעד זמני על מנת שבית המשפט יורה למשיבים להפסיק את תהליך אישורה הסופי של תוכנית חפ/20155 עד להחלטה בעתירה שהוגשה. כמו כן במהלך הדיון בעל פה הוסיף ב"כ העותרים את הבקשה כי כבר כעת תינתן רשות להגשת ערר בפני המועצה הארצית לתכנון ובניה, סעד המבוקש בעתירה העיקרית. 2. במוקד העתירה תוכנית ח/20155 המתייחסת לשטח הממוקם במבואות המערביים של העיר חיפה באזור פתחת ואדי שייח הגובלת ברחוב מגורשי ספרד בסמוך לבית העלמין. מדובר בתוכנית המשתרעת על שטח של כ - 34 דונם ומציעה שינוי ייעוד הקרקע משטח המיועד להרחבת בית הקברות היהודי לשטח ציבורי פתוח, על מנת להבטיח שמירה על ערכי נוף וטבע הייחודיים לואדי שייח תוך מתן הוראות לפתוח ושיקום השטח לרבות שימור בוסתן כיאט. האזור כולל חלקות בבעלות פרטית, חלקות בבעלות מדינה וחלקות בבעלות עירונית. בדברי ההסבר לתוכנית נאמר שבמהלך השנים הוזנח אזור פתחת הואדי והוקמה בו בניה בלתי חוקית של מגורים בחלקה ,גם על קרקע בבעלות עירית חיפה. בעיריית חיפה הוחלט להסדיר את שימושי הקרקע באזור פתחת הואדי על מנת לאפשר את שימור הבוסתן וזאת על ידי שינוי ייעוד מבית עלמין לשטח ציבורי וכן לאפשר פתוח באזור לשימושי פנאי ובילוי לרווחת תושבי העיר כולה. יצויין, כי התוכנית הגדירה תאי שטח מספר 305-307 שהם מבנים המשמשים למגורים בהם יותר שימוש למגורים לתקופה מוגבלת של עד 10 שנים בתוואי הבניין הקיים, לא תותר תוספת בניה מעבר לקיים ובתום תקופת השימוש תוגש בקשה להריסה המבנים ולפתוח השטח. כמו כן קבעה התוכנית כי כל השטחים המיועדים לשטח ציבורי פתוח, יופקעו ויירשמו על שם עיריית חיפה בכפוף להותרת המבנים בתאי שטח 305-307 באופן זמני. בדברי ההסבר לתוכנית נכתב :"ואדי שייח כולל ערכים ייחודיים המשלבים בין טבע, תרבות ודת, הסטוריה וארכיאולוגיה, המהווים מוקד משיכה למטיילים ולתלמידים וכן מהווה ריאה ירוקה לשכונות הסובבות ולעיר כולה". לתוכנית נספח של תיק תיעוד עבור בוסתן כיאט שהוכן על ידי המועצה לשימור מורשת בישראל. 3. העובדות הצריכות לעניין - 3.1 העותרים טוענים כי הם תושבי ואדי שייח המתגוררים בואדי. העותרים 1, 3, 4 ו-5 טוענים כי הם מתגוררים במבנה בחלקה 3 בגוש 10736. לגבי עותר 2 נטען שהוא מתגורר במבנה בחלקה 5 הנמצאת בבעלות עיריית חיפה. 3.2 בהיבט הקנייני - הוצג נסח רישום המלמד כי לעותר 5 3/28 חלקים בחלקה 3 בגוש 10736 שהם כ - 59 מ"ר. העותרים 1-4 טוענים כי הם יורשיו של יעקב אבו עבאס חאלד המחזיק ב- 3/28 חלקים בחלקה 3 גוש 10736 (כ- 59 מ"ר), אלא שלא הוצג צו ירושה כלשהוא המלמד על זכויותיהם במקרקעין. כמו כן טוענים העותרים 1-4 שהם יורשיו של חאלד המחזיק בחלקה 2 גוש 10736 3/28 מהחלקה שהם כ- 8.3 מ"ר. לא הוצג צו ירושה כלשהוא המלמד על זכויותיהם בחלקה זו. עוד נטען על ידי ב"כ התובעים בעל פה כי רסמייה עבד אל חלים אבו עלי שנפטרה ,היא בעלים של 7/28 חלקים בחלקה 3 (כ- 59 מ"ר) וכן של 7/28 חלקים בחלקה 2 (כ- 19.5 מ"ר) . ראסמיה היא אימו של חאלד , שהוא אחד מתוך 11 יורשיה, ולעותרים 1-4 ביחד זכות מסויימת בירושה (1/11) בהיותם יורשי חאלד. גם כאן לא הוצג צו ירושה כלשהוא המלמד על זכויותיהם של העותרים מכוח רישום על שם רסמייה ושרשרת הירושה. לסיכום ההיבט הקנייני - לכאורה , על פניו, רק לעותר 5 זכויות קנייניות ב - 59 מ"ר בחלקה 3. 3.3 בתוכנית מתאר מאושרת של חיפה חפ/229 משנת 1934 סווגה הקרקע הכלולה בפתחת ואדי שיח כשמורת טבע על פי הגדרה מנדטורית דהיינו, כ"שטח פרטי פתוח". על השטח הכלול בתוכנית זו חלו תוכניות חפ/1024 א' משנת 1969 ו- חפ/1024ג' משנת 1970, אשר קבעו 97% מהשטח כשטח המיועד להרחבת בית קברות יהודי ו - 3% לשטח דרך שהוא רחוב מגורשי ספרד. תוכנית חפ/1024א שינתה את ייעוד הקרקע בפתחת ואדי שייח משמורת טבע לשטח המיועד להרחבת בית קברות יהודי. חלק מהשטח הוכר כשטח עתיקות לפי הכרזה משנת 2000. השטח כלל חלקות בבעלות מדינה , בבעלות עירונית ומספר חלקות בבעלות פרטית. 3.4 בשנת 1980 הופקדה תוכנית מתאר של חיפה חפ/1400 אשר במסגרת דיונים בשנת 1985 שינתה הועדה המחוזית את ייעוד הקרקע מבית קברות לשטח פרטי פתוח. תוכנית זו לא אושרה והיא צפויה להתבטל עם הפקדתה של תוכנית המתאר החלופה חפ/2000. 3.5 ב"כ העותרים טען כי המבנים מושא דיון זה נמצאים באזור מראשית המאה הקודמת, טענה שנטענה בעלמא ללא כל ביסוס חיצוני כלשהוא. כל שהראה ב"כ העותרים הוא ציטוט מספרו של פרידמן משנת 1979 המדבר על כך שבכניסה לואדי ניתן להבחין ביישוב מוסלמי קטן המונה חופן בתי מגורים צנועים מפוזרים ללא סדר על מדרונות הגבעות הסמוכות. ההתייחסות ההיסטורית היא בעיקר למגורים במערות, וציטוט ראיון משנת 1979 של סובחייה זידאן המתייחסת למגורים קדומים במקום של משפחת עבאס. מנגד טוענים המשיבים כי מבנים שנבנו באזור נבנו ללא היתר ואינם תואמים את ייעוד הקרקע וב"כ משיבים 1,2 אף מציינת היסטוריה של עבירות בניה חוזרות ונשנות בתיקי העירייה המתייחסים לצווי הריסה , בקשות להיתר בניה שנדחו כולן , והכל משנות ה- 50 ואילך. כמו כן צויינו מספרי תיקים בהם מתנהלים הליכים פליליים שנושאם בניה ללא היתר. 3.6 לאחר ההפקדה של תוכנית חפ/2155 להתנגדויות, הגישו העותרים את התנגדותם לתוכנית ופרטו את טענותיהם. ההתנגדות נדחתה על ידי ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית לאחר שמיעת המתנגדים , עורכי דינם, והועדה המקומית בישיבה מיום 27.11.12, תוך פרוט כל טיעון, ההחלטה בו ונימוקיה. 3.7 הועדה הגדירה בתוכנית (שסומנה לצורך ההחלטה ע/2) תאי שטח מ- 305 עד 307. לענייננו תא 305 כולל את המבנה בחלקה 3 לרבות פלישתו לתחומי חלקה 5 הנמצאת בבעלות העירייה. הועדה ציינה כי התוכנית מאפשרת לדיירים בתאי שטח אלו (ביניהם העותרים) שהות של 10 שנים במבנים המשמשים למגורים , במהלכן יהיה עליהם למצוא פתרון חלופי למגוריהם. בתום 10 שנים תוגש בקשה להריסת המבנים ולפתוח השטח. 3.8 העותרים הגישו בקשה להגיש ערר למועצה הארצית ובקשה זו נדחתה בהחלטת הממונה על מחוז חיפה ביום 12.2.13. 4. המסגרת הנורמטיבית לדיון - במסגרת שיקולי בית המשפט במתן צו ביניים מבקש בית המשפט לענות על שתי שאלות מרכזיות: האחת, סיכויי העתירה להתקבל, והשניה, מאזן הנוחות שבין הצדדים. על המבקש צו ביניים להראות כי סיכוייו לזכות בעתירה טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד ובכלל זה כי הנזק שיגרם לו אם לא ינתן הסעד, הינו בלתי הפיך. בין שתי שאלות מרכזיות אלו, מתקיימת מקבילית הכוחות. ככל שסיכויי העתירה קלושים יותר גוברות הדרישות לענין מאזן הנוחות. "ככל שסיכויי העתירה גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישות מאזן הנוחות, ולהיפך" (בר"מ 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, (9.8.10); ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ , (18.4.05)). לעניין מאזן הנוחות יש לשקול גם את הנזק שייגרם לציבור, אם יינתן צו הביניים המבוקש "גם נזק לציבור הוא נזק ועל אף הקושי לכמתו, יש בו כדי להוות, בנסיבות העניין, משקל נגד לטיעוני המבקשת באשר למאזן הנוחות" (בר"מ 2127/07 אחים בן רחמים (צפון) בע"מ נ' חברת נמלי ישראל, 14.3.07). 5. טענות הצדדים 5.1 העותרים טוענים כי הם תושבי הואדי ויש להתחשב בזכותם לגור במקום תחת קורת גג בטוחה ולקבל שירותים בסיסיים ככל אזרח במדינה. עוד מציינים העותרים כי המתחמים נמצאים בחזקתם מזה עשרות שנים ולגבי חלק מהם אף קיימת זכות קניינית. יש להתחשב במעמד המיוחד של המבנים בשטח הבנוי ובגורלם של המתגוררים במקום. עוד צויין כי הריסת הבתים יש בה משום התעלמות מערכים ארכיאולוגיים ויש למצוא פתרון חלוף. את הדגש לנחיצות הסעד הזמני שם ב"כ העותרים על כך שיש לאפשר הגשת ערר למועצה הארצית וזאת עוד טרם תיחתם התוכנית כדבר מוגמר, שכן שיקולי המועצה הארצית שונים אם מדובר בתוכנית מוגמרת או כזו שעדיין לא אושרה. 5.2 מנגד, טוענים המשיבים כי אין מקום למתן צו ביניים . המשיבים מדגישים כי במסגרת התוכנית ניתנה לעותרים שהות של 10 שנים למציאת פתרון חלופי למגוריהם ולכן לא מדובר במצב שמחר ישארו ללא קורת גג. עוד נטען כי אין מאום בבקשה לסעד זמני המלמד מדוע מאזן הנוחות נוטה לטובת העותרים ואין שחר לטענה שנשמעה במהלך הדיון ששיקולי המועצה הארצית יהיו שונים באם התוכנית אושרה או טרם אושרה. עוד נטען כי סיכויי העתירה נמוכים , שכן אין בית המשפט שם עצמו בנעלי הרשות ומחליף את שיקול דעתה המקצועי של הרשות. בנוסף צויין כי מדובר בתוכנית המיועדת לרווחת הציבור ולכן יש גם לבחון את רכיביו של הנזק הציבורי מול הטענה לנזק פרטי. 6. דיון 6.1 אקדים ואציין כי לא מצאתי לנכון להיעתר למתן סעד זמני בעניינה של עתירה זו. 6.2 סיכויי העתירה - בשלב זה לא הראה ב"כ העותרים זכות קניינית לעותרים 1-4. כל שהראה היא קיומה של זכות קניינית כדי 59 מ"ר לגבי עותר מס' 5. הזכות הקניינית איננה מוחלטת וניתן לנגוס בה על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מכוח הסמכה מפורשת בחוק בתנאים הנדרשים שם. דיני ההפקעה מהווים תשתית נורמטיבית מקובלת לפיצוי אזרח למקרים של הפקעת זכות הקניין, ויש לדון בכך בנפרד על פי הנסיבות. ככל שעולה בשלב זה , מרבית המבנים שהם מושא הדיון , אם לא כולם, הינם תוצאה של בניה ללא היתר על שטח שלא יועד לבניית מגורים ובחלקו איננו קניינו של המתגורר. אם אכן מדובר בביצוע עבירה, אין בה לכשעצמה כדי להכשיר או להקנות זכויות למגורים בשטח. קידום התוכנית ומימושה בא לשרת אוכלוסיה רחבה ומגוונת של מכלול התושבים, התוכנית באה לרווחת הציבור ויש בה חשיבות עירונית וארצית. העותרים לא הראו כי נפל פגם כלשהוא בהליכי התוכנית עצמה והם ממקדים את טיעוניהם כנגד שיקול דעת הועדה. היקף התערבותו של בית משפט במעשי המינהל מוגבלת. "בעיקרו של דבר אין בית המשפט ממיר את שיקול דעת הרשות התכנונית שהחלטתה עומדת למבחן בשיקול דעתו. היקף הביקורת שעל בית המשפט להפעיל מתמצה בבדיקה, האם החלטת מוסד התכנון התקבלה ללא משוא פנים, בלא הפליה, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים בתום לב וללא שיקולים זרים, ואם מצויה היא בתחום הסבירות" (ראו עע"מ 402/03 עמותת העצמאים אילת (לשכת המסחר) נ' ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז דרום (12.2.04), ופסקי הדין המצוטטים שם). השאלה איננה מה היה מחליט בית המשפט בנסיבות דומות, אלא האם החלטה של הרשות התכנונית עומדת בביקורת של החלטה סבירה כאחת החלטות הסבירות שניתן היה לקבל באותן נסיבות שאם כך הדבר לא התערב בכך בית המשפט. העיקרון הוא כי אין בית המשפט מתערב בהחלטת הרשות התכנונית אלא אם נפל בה פגם משפטי כזה המצדיק התערבות כמו למשל חריגה מסמכות, העדר תום לב, החלטה בלתי סבירה בעליל ועוד. וראו לעניין זה עע"מ 3478/07 ביקל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז מרכז (29.6.09) - "בית משפט זה חזר ופסק כי סמכות התכנון הופקדה בידיהם של גופי התכנון המנויים בחוק. במרחב שיקול הדעת הניתן להם, ועל יסוד הנחה שהם פועלים בתום לב ובמידה ראויה של סבירות, רשאים ומוסמכים אותם גופים לנוע כרצונם ועל פי שיקול דעתן. בית המשפט לא יתערב בפעילותם של גופי התכנון אלא במקרה של פעולה שלא כחוק או בחוסר סמכות, שלא בתום לב או שלא בסבירות ראויה (ראו : בג"צ 2920/04 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה , פ"ד נ(3) 441, 446 (1996); בג"צ 10242/03 מילובלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה , פ"ד נח(6) 673, 679 (2004); עע"ם 9654/06 החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (לא פורסם, 5.5.2008), סעיף 15 לפסק הדין)." מכל האמור לעיל ניתן לקבל תמונה כללית על סיכויי העתירה. 6.3 לעניין מאזן הנוחות - כבר ציינתי את מקבילית הכוחות. ככל שסיכויי העתירה נמוכים יש להראות כי מאזן הנוחות נוטה באופן משמעותי יותר לטובת העותר. במקרה כאן לא הראו העותרים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, ולו בקצת. עובדה היא שהתוכנית מאפשרת שהות של 10 שנים למגורי העותרים בדירותיהם. אין כל חשש שעד לדיון בעתירה העיקרית וההכרעה בה ימצאו עצמם העותרים ללא קורת גג או משוללי זכות מגורים במקום. מאחר ונושא זה בהיר ומובן מאליו ביקש ב"כ העותרים לטעון במעמד הדיון את הטיעון הבא: כבר כצו זמני הוא מבקש רשות להגשת ערר למועצה הארצית (על אף שזהו הסעד המבוקש בעתירה המרכזית), ואם יינתן סעד כזה, עדיף מצב העותרים בפני המועצה הארצית כל עוד התוכנית עדיין איננה מאושרת. מטעם זה הוא סבור שיש לעכב את אישור התוכנית. יש לדחות טיעון זה, הן בשל העובדה שיש בו להקדים את הסעד החופף המבוקש בעתירה המנהלית והן בשל העובדה שאין כל ראיה לכך שהמועצה הארצית מפעילה שיקול דעת שונה באם התוכנית אושרה , אם לאו. יצויין , כי אם במסגרת העתירה העיקרית יקבלו העותרים זכות להגיש ערר למועצה הארצית, תהיה החלטת המועצה הארצית טובה גם אם יימשכו הליכי האישור של התוכנית מושא הדיון. ב"כ העותרים למעשה לא יכול היה להראות כל נזק שייגרם לעותרים באופן מיידי, המצדיק מתן צו זמני. 7. לפיכך, העתירה לסעד זמני נדחית. 8. העותרים יישאו בשכר טרחת ב"כ המשיבים בסכום של 7,500 ₪ שישולם בתוך 30 יום מהיום. שינוי ייעוד במקרקעין