דוגמא להחלטה בנושא העסקת עובדים זרים - טענת אין להשיב לאשמה: 1. עניינה של החלטה זו "טענת אין להשיב לאשמה" שהועלתה על ידי הנאשמת, מכוח סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982. 2. הנאשמת הינה חברה בע"מ, שעסקה במועד הרלוונטי לכתב האישום במתן שירותי חיסון לעופות בחקלאות. 3. על פי עובדות כתב האישום, ביום 9/11/03 נערכה ביקורת של מפקחים מטעם משרד התמ"ת במושב קוממיות בלול של מר יעקב ברגר. במהלך הביקורת נמצאו במקום שבעה עובדים זרים שעסקו בביצוע חיסונים לעופות. העובדים לא היו בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, אזרחי ישראל או תושביה ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשמת. הנאשמת הואשמה בעבירה של העסקת עובדים זרים שלא כדין לפי סעיפים 2(א)(1)ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991. 4. הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום וטענה כי יש בידיה היתרים כדין להעסקת העובדים הזרים נשוא כתב האישום. 5. במסגרת פרשת התביעה העידו המפקחים מטעם משרד התמ"ת ישי פז ורועי ביטון. כן הוגשה תעודת עובד ציבור של הגב' זהבה קדוש, רכזת תיעוד, אשר נחקרה בפנינו. במהלך פרשת התביעה הוגשו לבית הדין הראיות הבאות: א. טופס חקירה של מנהל הנאשמת, אוחיון נדב, בו צוין כי סרב לתת עדות (מא/1) ב. תיאור המקרה מיום עריכת הביקורת (מא/2) ג. רשימת העובדים (מא/3) ד. בקשה להישפט ובקשה לביטול קנס מינהלי( מא/4, מא/5) ה. חקירתו של יעקב ברגר(מא/7) ו. תעודת עובד ציבור שהגישה הגב' זהבה קדוש, מהמחלקה לביקורת גבולות במינהל האוכלוסין משרד הפנים (מא7-מא13) ז. תדפיס פרטי חברה (מא/14) 6. בתום פרשת התביעה העלה ב"כ הנאשמת טענת "אין להשיב לאשמה". לטענתה, המאשימה לא הוכיחה כלל כי הנאשמת העסיקה עובדים זרים ללא היתר כדין. נטען כי הנאשמת טענה לכל אורך הדרך כי יש בידיה היתרים כדין להעסקתם של עובדים זרים אולם המאשימה לא הוכיחה באופן פוזיטיבי כי אין לנאשמת היתר העסקה כאמור בסעיף 1 יג לחוק עובדים זרים ואף לא הובאה כל ראיה כזו ומשכך יש לזכות הנאשמת מן האישומים המיוחסים לה בכתב האישום. 7. עוד נטען כי לעובדים שנתפסו היו היתרי שהייה בישראל וכן היו בעלי היתרי עבודה בישראל וגם מטעם זה לא הוכחה התביעה. עוד טענה הנאשמת בהקשר זה כי המאשימה לא הביאה כל ראייה או מקור לכך שהעובדים היו צריכים לקבל היתר עבור מעסיק ספציפי וכי די בכך שהיו בעלי היתר שהייה ועבודה בישראל במועד הרלוונטי לכתב האישום. 8. הנאשמת הוסיפה וטענה בעניין זה כי בבג"ץ 4542/03 עמותת קו לעובד נ' מדינת ישראל, הדן בהסדר הכבילה ( להלן:"בג"ץ הסדר הכבילה") נקבע כי התנאי הכובל את העובד למעביד מסוים הוא בלתי חוקי ולפיכך דינו בטלות. ולכן גם אם היתה מוכיחה התביעה קיומו של תנאי כזה בכל הנוגע להיתרי עובדים נשוא כתב האישום, הרי שהוא בטל שכן ניתן בחוסר סמכות והתוצאה היה כי יש לזכות הנאשמת. 9. המאשימה בתגובתה טענה כי הציגה בשלב זה די ראיות בכדי ל הרשיע את הנאשמת בשים לב להלכה כי די בראיות לכאורה באשר ליסודות המרכזיים של האישום , היינו במערך ראיות ראשוני, אף אם הוא דל. נטען כי בעניינו, המאשימה הציגה תעודות עובד ציבור מהם עולה כי לעובדים נשוא כתב האישום לא היתה אשרת עבודה על שם הנאשמת במועד הרלוונטי לכתב האישום. כן נטען כי מעדויות התביעה שנשמעו עולה כי העובדים זוהו על פי דרכוניהם וכי די בכך להקים את היסוד העובדתי הדרוש לעבירה זו. 10. עוד נטען כי העובדה שלא היה לנאשמת היתר להעסקת העובדים במועד הרלוונטי לכתב האישום הוא "יסוד שלילי" בהגדרת העבירה וכי על פי פסיקת בית המשפט העליון בכל הנוגע להוכחות יסודות שליליים בהגדרת העבירה היא כי בית המשפט יסתפק בכמות קטנה ביותר של ראיות מטעם המאשימה ויעביר את נטל הראייה לפתחו של הנאשם. 11. עוד נטען כי אין לקבל טענת הנאשמת לפיה יש להחיל על המקרה שלפנינו את האמור בבג"ץ הסדר הכבילה שכן הקביעות בו אינן חלות באופן רטרואקטיבי על עבירות שבוצעו טרם מתן פסק הדין.כן נטען כי בפסק דין זה נקבע שעל מדינת ישראל לקבוע הסדר העסקה חדש אשר אל יכבול עובד למעסיקו אולם פסק הדין לא קבע כי העסקה שלא כדין טרם הגשת העתירה הפכה לחוקית ומשכך אין לבג"ץ רלוונטיות לענייננו. 12. הנאשמת בתשובתה חזרה וטענה כי המאשימה לא הציגה את העובדות באמצעותן הוכח כי לנאשמת אין היתר. נטען כי היעדרו של היתר העסקה ניתן להוכחה על נקלה באמצעות תעודת עובד ציבור וחזקה על המאשימה כי היא בקיאה היטב בדרכי הוכחה לעניין יסוד זה של העבירה ומשזו לא הוכיחה ולו בראיות מעטות או דלות את היעדרו של היתר לנאשמת, הרי שיש לזכות הנאשמת. 13. לעניין בג"ץ הסדר הכבילה , חולקת הנאשמת על טענת המאשימה לפיה אין לפסק הדין תחולה רטרואקטיבית על עבירות שבוצעו טרם מתן פסק הדין וטענה כי הוא חל באופן רטרוספקטיבי. דיון והכרעה: המסגרת המשפטית  14. הוראת סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי קובעת כדלקמן:   "נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין...".   15. משמעות הטענה "אין להשיב לאשמה" היא שהתביעה לא עמדה בחובתה להביא ראיות "לכאורה" להוכחת האשמה ועל כן, יש לפטור את הנאשם מלהשיב לאותה אשמה ולזכותו ממנה כבר בשלב זה של הדיון. 16. לצורך ההכרעה בטענה בית המשפט או בית הדין בודק, בהנחה שכל החומר שהובא בפניו לחובת הנאשם יזכה למלוא האמון והמשקל, האם יהיה בו כדי לבסס הרשעה בעבירה המיוחסת לנאשם או בעבירה אחרת באותו עניין. 17. ההלכה קובעת כי כדי לחייב נאשם להשיב על האשמה, אין צורך אלא בראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה ודי במערכת ראיות ראשונית (ראה ע"פ 141/84 מדינת ישראל - דוד טובול, פ"ד ל"ט (3)596,606). השופט שמגר מסכם את ההלכה בעניין זה, בזו הלשון: "בית המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב אישום. ראיות בסיסיות לעניין זה אין משמעותן כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הכרעה על אתר, אלא... ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם". (ע"פ 731/76 רפאל כחלון - מדינת ישראל, פ"ד ל"ב (1), 170, 179). 18. לעניין משקלן של הראיות ובחינת אמינותן ראוי להוסיף, שיתכנו נסיבות קיצוניות שבהן תעלה שאלה זו, כבר בשלב הדיוני האמור בעיקר בהתקיים אחד משניים אלה: (1) כאשר לא הובאה עדות כלשהי, כדי להוכיח יסוד חיוני ומרכזי של האשמה. (2) כאשר הסתבר בעליל, על פניו, כי כל הראיות שהובאו על ידי התביעה הן כה בלתי אמינות עד שאף ערכאה שיפוטית בת דעת לא הייתה מסתמכת עליהן. (ראה ע"פ 405/80 מדינת ישראל - זבולון שדמי, פ"ד ל"ה (2), 757). 19. במקרה שלפניי, מצאתי לנכון לדחות את טענת הנאשמת ולקבוע כי המאשימה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בשלב זה של הדיון, לאור חומר הראיות והעדויות שנשמעו בפניי. מרשימת העובדים ומעדותו ל המפקח רועי ביטון עולה כי העובדים הזרים זוהו כדין. עוד עולה מתעודות עובד ציבור שהגישה זהבה קדוש, אשר אף נחקרה בבית הדין, כי לעובדים היה אמנם היתר שהייה בארץ, אך על שם מעסיקים אחרים, כששמה של הנאשמת לא צוין באף אחד מתעודות עובד הציבור. 20. בנסיבות אלה ובהנחה שכל החומר שהובא לחובת הנאשמת יזכה למלוא האמון והמשקל, הרי שיהיה בו כדי לבסס הרשעה בעבירה המיוחסת לנאשמת ולפיכך אין לזכות את הנאשמת בשלב זה. 21. התייחסות בית הדין לטעוני הנאשמת באשר להסדר הכבילה תפורט, במידת הצורך, במסגרת הכרעת הדין. בשלב זה די בראיות שהוגשו כדי להקים מערך ראיות ראשוני להוכחת האישום המיוחס לנאשמת. 22. לפיכך, דין הבקשה -להידחות. 23. סיום שמיעת ראיות הנאשמת יתקיים ביום 24/9/12 בשעה 11:30. 24. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים בדואר רשום והנאשמת תדאג להתייצבות כל העדים מטעמה במועד הנ"ל. העסקת עובדים זריםאין להשיב לאשמהעובדים זרים