דוגמא לפסק דין בנושא הסכם עבודה עם מטפל סיעודי: זו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. להלן עובדות המקרה: 1. התובע הועסק ע"י המנוח ז"ל, כמטפל סיעודי, החל מיום 7.12.06 ועד חודש 12/09. 2. המנוח נפטר בתאריך 14.12.09. 3. הנתבעת מס' 2 הינה אשתו של המנוח. 4. התובע הועסק במשך 15 משמרות בחודש, כאשר כל משמרת התחילה בשעה 6:30 בבוקר והסתיימה בשעה 10:30 למחרת. 5. שכרו החודשי של התובע עמד על סך של 5,250 ₪. 6. בתאריך 15.6.09 נחתם הסכם העסקה בין הצדדים, הקובע כי התובע יסייע למנוח עפ"י צרכיו וכי שכרו לא יפחת משכר המינימום במצ'ק. 7. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה. כמו כן, לטענת התובע לא שולמו לו מלוא זכויותיו הסוציאליות ושכרו בגין כל שעות עבודתו. 8. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בגין תשלומי יתר ששולמו, לטענתם, לתובע במהלך תקופת עבודתו אצל המנוח, אולם מאחר ולא הוגשו תצהירי עדות ראשית, ניתנה החלטה בתאריך 6.5.12 על מחיקת התביעה שכנגד. טענות התובע: 9. התובע סיים את עבודתו כשבוע לאחר מועד פטירתו של המנוח, וזאת לבקשת הנתבעת מס' 2 אשר ביקשה ממנו לסייע לה בתקופת האבל. 10. התובע עבד 15 משמרות מדי חודש, כאשר כל משמרת הייתה בת 28 שעות, בגינה שולם לו 350 ₪. 11. בהסכם העבודה, אשר נחתם בין הצדדים לאחר כשנתיים וחצי של יחסי עבודה, לא הוגדרו מס' שעות העבודה ביום, מס' ימי העבודה בחודש, והבסיס לתשלום השכר. כמו כן, לא נקבע בהסכם כי שכרו של התובע כולל דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית. 12. התובע הסיע את המנוח לבית החולים, שם אושפז המנוח במשך 14 ימים עד מועד פטירתו. התובע המשיך לטפל במנוח גם בבית החולים. 13. מכתב ההמלצה שניתן לתובע מיום 28.12.09 תומך בגרסת התובע כי עבודתו הסתיימה נוכח פטירתו של המנוח. 14. התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 11,550.54 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך של 3,850.18 ₪. 15. כמו כן, התובע זכאי לתשלום דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו בסך של 4,080 ₪, ופדיון חופשה שנתית בגין כל תקופת עבודתו בסך של 5,961.6 ₪. 16. התובע עבד 15 משמרות בנות 28 שעות כל אחת, ולפיכך הוא זכאי לגמול שעות נוספות בסך של 202,666.2 ₪. טענות הנתבעים : 17. התובע לא הרים את נטל ההוכחה לשם ביסוס תביעתו. 18. במהלך כל תקופת העסקתו קיבל התובע מהמנוח את מלוא שכרו וזכויותיו הסוציאליות. 19. עפ"י הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים, נדרש התובע לטפל במנוח במשך 26 ימי עבודה בחודש בתמורה לשכר מינימום ובניכוי הוצאות שהייה וביטוח בריאות. 20. בפועל, התובע הועסק רק 15 משמרות בחודש, בנות 28 שעות כל אחת, וקיבל בתמורה שכר חודשי בסך של 5,250 ₪. המשמעות הינה תוספת לשכר של 1,520 ₪ והמגלמת בתוכה את דמי ההבראה והחופשה השנתית. 21. מר חנוך איכילוב, הסיע את המנוח לבית החולים. התובע נטש את המנוח בשעת צרה, ועל כן אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. 22. עפ"י הפסיקה אין ליישם את מרכיב שעות נוספות במתכונת העסקה בתחום הסיעודי. לפיכך, התובע אינו זכאי לתשלום גמול שעות נוספות. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: נסיבות סיום יחסי העבודה - 23. הנתבעים טענו, כי התובע נטש את המנוח עת אושפז בפעם האחרונה בבית החולים לפני מותו, ועל כן אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. 24. בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי המנוח התקשר לתובע בתחילת חודש 12/09 לאחר שחש ברע, על מנת שיסיעו לבית החולים, אולם התובע לא ענה ומאז נותק כל קשר בינו לבין המנוח. 25. בתצהירה של הנתבעת מס' 2 שונתה הגרסה ונטען כי, המנוח התקשר לתובע וביקש ממנו להסיעו לבית החולים, אולם התובע סירב מאחר וזו לא הייתה המשמרת שלו והוא מחויב לטפל באדם אחר, ועל כן, פנה המנוח לחברו, מר חנוך איכילוב שיסיעו לבית החולים. הנתבעת מס' 2 הוסיפה וטענה בתצהירה, כי מיום אשפוזו של המנוח בביה"ח נותק הקשר עם התובע, ולאחר השבעה התובע הגיע לביתה וביקש כי ישולם לו שכרו וינתן לו מכתב המלצה. הנתבעת מס' 2 טענה כי בעקבות היותה מבולבלת שילמה לתובע סך של כ- 10,000 ₪, עפ"י בקשתו, ונתנה לו מכתב המלצה. 26. מר חנוך איכילוב, חברו של המנוח, הצהיר והעיד כי הסיע את התובע לבית החולים בתחילת חודש 12/09. מר איכילוב העיד כי בתו של התובע אמרה לו במהלך הנסיעה לבית החולים, כי התובע לא יכול היה להגיע על מנת להסיע את המנוח לביה"ח. עדותו של מר איכילוב הותירה עלינו רושם אמין ומהימן. 27. הנתבעת מס' 2 העידה, כי התובע סירב להסיע את המנוח לבית החולים מאחר וזו לא הייתה המשמרת שלו ולא היה לו זמן. (ראה פרוטוקול מיום 6.5.12 עמ' 12). 28. הנתבעת מס' 2 לא ידעה להסביר כיצד מתיישבת טענתה, כי נותק הקשר עם התובע מיום אשפוזו של המנוח בביה"ח, עם העובדה כי בתאריך 11.12.09 שילמה לתובע את שכרו בגין חודש 11/09 בסך של 5,250 ₪. "זה הצ'ק שלי, אני רשמתי אותו. נתתי אותו באותו היום שרשום עליו." (שם, עמ' 14) כמו כן, הנתבעת מס' 2 אמרה כי ביקשה מהתובע לעזור לה במהלך השבעה מאחר והיו הרבה אנשים. (שם, עמ' 15). 29. הנתבעת מס' 2 המציאה לביה"ד ספחי צ'קים, המעידים לטענתה על תשלום סך של 10,250 ₪ לאחר פטירת המנוח, כמפורט להלן - סך של 5,000 ₪ בשני צ'קים לתאריך 23.12.09, וסך של 5,250 ₪ בצ'ק לתאריך 25.12.09. כמו כן, הנתבעת מס' 2 נתנה לתובע מכתב המלצה מיום 28.12.09, בו נכתב כי התובע הינו עובד חרוץ, מסודר אשר ביצע תפקידו כראוי, ועבד לשביעות רצונם של המנוח והנתבעת מס' 2. 30. התובע העיד, כי המשיך בעבודתו במשמרות גם במהלך אשפוזו של המנוח בביה"ח, וכי עזר לנתבעת מס' 2 במהלך השבעה. (ראה פרוטוקול דיון מיום 6.5.12, עמ' 11). 31. ספק בעינינו כי הנתבעת מס' 2 הייתה נותנת לתובע מכתב המלצה, לאחר פטירת המנוח, ו/או מבקשת את עזרתו במהלך השבעה, לו אכן היה התובע, כטענת הנתבעים, נוטש את עבודתו עם אשפוזו של המנוח בבית החולים. כמו כן, הסתירות בגרסאותיה של הנתבעת מס' 2 באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה כאמור, כמו גם העובדה כי העידה שאכן ביקשה מהתובע לעזור לה במהלך השבעה, ונתנה לו צ'קים, הן בתאריך 11.12.09 והן בתאריך 23.12.09, על אף טענתה כי נותק הקשר עימו, מטילים ספק רב בגרסתה כי התובע נטש את עבודתו. 32. אשר על כן, לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות שהומצאו לביה"ד, אנו קובעים כי התובע אמנם, סירב להסיע את המנוח לבית החולים, מאחר וזו לא הייתה המשמרת שלו, אולם, התובע המשיך בעבודתו במשמרות במהלך אשפוזו של המנוח בביה"ח ועד למועד פטירתו בתאריך 14.12.09. כמו כן, לאחר מותו של המנוח התובע עזר לנתבעת מס' 2 במהלך השבעה. 33. באשר לתשלום סך של 10,250 ₪ בשלושה צ'קים, כמפורט בספחי הצ'קים שהמציאה הנתבעת מס' 2 לביה"ד, אנו קובעים כדלקמן - א) אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתאריך 11.12.09 הנתבעת מס' שילמה לתובע את שכר חודש 11/09 בסך של 5,250 ₪, בצ'ק שמספרו 663. ב) בתאריך 23.12.09 הנתבעת מס' 2 נתנה לתובע שני צ'קים שמספרם הסידורי עוקב (666, 667), בסך של 2,500 ₪ כל אחד. ג) אין זה סביר כי הנתבעת מס' 2 שילמה לתובע בשני צ'קים, אשר מועד פירעונם הינו לאותו יום, סך של 5,000 ₪. ד) על כן, סביר והגיוני, כי הנתבעת מס' 2 שילמה לתובע את שכר עבודתו עד למועד פטירתו של המנוח בתאריך 14.12.09, מחצית חודש, בסך של 2,500 ₪, וכן נתנה בידו צ'ק לתשלום שכרו של המטפל השני של המנוח, אשר היה שותפו לדירה של התובע ועבד אף הוא מחצית מחודש 12/09 בטיפול במנוח בעת אשפוזו בביה"ח, בסך של 2,500 ₪. 34. ספח הצ'ק מיום 25.12.09 על סך של 5,250 ₪, על אף שמועד פרעונו הוא המאוחר ביותר, מספרו הסידורי הינו 654. היינו, הצ'ק הנ"ל נכתב, כביכול, 10 צ'קים לפני תשלום הצ'ק מיום 11.12.09 וזאת עוד לפני פטירת המנוח, כשהצ'ק הנ"ל בסך של 5,250 ₪ הינו לתשלום שכרו של התובע בגין חודש 11/09. אשר על כן, ברי, כי חל בלבול בכתיבת ספח הצ'ק הנ"ל, שכן אין כל הגיון בכך שצ'ק מיום 25.12.09 - כשבועיים לאחר פטירת המנוח, שולם וניתן לתובע במועד פרעונו, כטענת הנתבעים, אולם נרשם, בהתאם למספרו הסידורי, הרבה לפני תשלום שכרו של התובע בגין חודש 11/09. אין גם חתימה של התובע על ספח הצ'ק הנ"ל. לפיכך, אין אנו מקבלים את ספח הצ'ק הנ"ל כראיה לתשלום התובע. כל ההתנהלות הנ"ל מעוררת ספקות ביחס לאמיתות הרישום על ספח הצ'ק הנ"ל. 35. לפיכך, לאור קביעתנו לעיל, כי התובע לא נטש את מקום עבודתו עם אשפוזו של המנוח בביה"ח, ולאור פטירת המנוח בתאריך 14.12.09, זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים. כמו כן, בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי בע"ע 1267/04 אלנה זכריה נ' עזבון המנוחה ליזה קימלמן ניתן ביום 31.12.06, זכאי התובע גם לתשלום דמי הודעה מוקדמת. "גם מי שמפוטר או מי שמעסיקו נפטר...זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. כך כלל. ובפרט כאשר מדובר בעובדים זרים. לאלה דרוש זמן על מנת להתארגן לעזיבת הארץ או לקבל אישור לעבודה אחרת" 36. התובע עבד אצל המנוח במשך 3 שנים. התובע עבד בהיקף של משרה מלאה בשכר חודשי העומד על סך של 5,250 ₪. לא הוכח, כטענת הנתבעים, כי סוכם בין הצדדים ששכרו של התובע כולל תשלום בגין זכויות סוציאליות, לרבות דמי הבראה ודמי חופשה שנתית. מכאן השכר הקובע של התובע הינו 5,250 ₪. 37. אשר על כן, התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 15,750 ₪. אולם, מאחר והסכום הנתבע בגין רכיב זה חושב על בסיס שכר המינימום במצ'ק בתקופה הרלוונטית, והועמד על סך של 11,550.54 ₪, אין אפשרות לפסוק לתובע סכום הגבוה מהסכום הנתבע. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 11,550.54 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.10 ועד למועד התשלום בפועל. 38. כמו כן, התובע זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך של 5,250 ₪. אולם, מאחר וגם רכיב תביעה זה חושב על בסיס שכר המינימום במצ'ק בתקופה הרלוונטית, והועמד על סך של 3,850.18 ₪ בלבד, הרי שלא ניתן לפסוק לטובת התובע סכום הגבוה מהסכום הנתבע. אשר על כן, על הנתבעים לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,850.18 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.10 ועד מועד התשלום בפועל. גמול שעות נוספות - 39. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע עבד מדי חודש 15 משמרות, כאשר כל משמרת הייתה בת 28 שעות, החל מהשעה 6:30 בבוקר, ועד השעה 10:30 בבוקר ביום למחרת. 40. לטענת הנתבעים, הנתבעת מס' 2 טיפלה במנוח ורוב הטיפולים בוצעו על ידה, כאשר התובע והמטפל השני סייעו לה להלבישו ולקלחו, ושימשו לו בעיקר בר שיח ומלווה לטיולים, כאשר יצאה מביתה לסידורים וקניות. כמו כן, לטענת נתבעת מס' 2 התובע ישן בעת שהמנוח ישן, ולא נאלץ לטפל בו ולהשגיח עליו. 41. ממסמכים רפואיים שהומצאו לביה"ד עולה כי, המנוח נפצע בתאונה בתאריך 24.5.94, ונפגע בגולגולת. המנוח איבד את הכרתו, וסבל מקשיי נשימה ושיתוק בארבע הגפיים. בסיכום אשפוז מיום 14.12.94 מצוין כי: "החולה נזקק לטיפול סיעודי מלא ולעזרה מלאה ברחצה, לבוש, אכילה, הפיכות והגינה אישית...לאחר תקופה ארוכה בה טופל בשכיבה בלבד ניתן להורידו לכסא גלגלים, אך הוא נזקק למטפל שיניע את הכסא." בסיכום אשפוז אחרון מצוין כדלקמן - "בן 50, מרותק למיטה..ידוע כלוקה במחלת ריאות חסימתית כרונית...זקוק לתמיכה נשימתית..." 42. התובע העיד כי למנוח היה קשה לנשום והוא לא יכול היה להזיז את הידיים והרגליים. כמו כן, העיד התובע כי המנוח כמעט ולא דיבר, לא היו לו שעות שינה קבועות, ישן רוב הזמן בכסא גלגלים, ובלילה העבירו אותו למיטה מיוחדת בה ישן במצב של חצי ישיבה כי היה לו קשה לנשום. התובע הוסיף, כי בלילה העבירו את המיטה לסלון, והוא ישב לידו, מאחר והיה צריך להשגיח על המנוח כשישן על מנת שלא יחנק. התובע העיד כי הנתבעת מס' 2 עזרה לו בערב להעביר אותו מכסא הגלגלים למיטה, אך מעבר לזה לא עזרה לו בטיפול במנוח. (ראה פרוטוקול דיון מיום 6.5.12 עמ' 8-9) הנתבעת מס' 2 העידה כי שני המטפלים נהגו מדי בוקר לרחוץ יחד את המנוח. הנתבעת הוסיפה כי המנוח היה משותק בכל גופו. (שם, עמ' 12). 43. מהמסמכים הרפואיים עולה כי, המנוח נזקק לטיפול סיעודי מלא מאחר והיה משותק בכל גופו, וסבל מחסימה נשימתית כרונית. המסמכים הרפואיים תומכים ומחזקים את גרסת התובע, כי המנוח נזקק להשגחה גם במהלך השינה, לאור בעיות הנשימה מהן סבל, על מנת לוודא כי הוא לא נחנק, וכי נדרש להזיזו מדי זמן מה, על מנת שיהיה לו נוח, בין אם ישב על הכסא גלגלים בבית או במהלך טיול בחוץ, ובין אם שכב במיטה. כמו כן, העובדה כי ניתן למנוח היתר לשני מטפלים סיעודיים מעידה אף היא באשר למצבו הבריאותי הקשה, והעובדה כי נזקק לטיפול סיעודי מלא במהלך כל שעות היממה. מהמסמכים הרפואיים כמו גם מעדות התובע עולה כי, המנוח אף סבל מהשמנת יתר, ועל כן, נדרשו שני מטפלים בשעות הבוקר לרחצו. 44. הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים בתאריך 15.6.09, כשנתיים וחצי לאחר תחילת העסקתו של התובע, קובע כי שכרו של התובע לא יפחת משכר המינימום הקבוע במצ'ק, וכי ניתן יהיה לנכות משכרו של התובע תשלום עבור מגורים וכלכלה. הסכם העבודה, בניגוד לטענת הנתבעים, אינו קובע את שעות עבודתו של התובע, מס' ימי העבודה בחודש, והשכר שישולם לו. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי, שכרו של התובע עמד על סך של 5,250 ₪ לחודש. הנתבעים לא המציאו כל ראיה כי סוכם בין הצדדים ששכרו של התובע יעמוד על שכר המינימום הקבוע במצ'ק, אלא כאמור בהסכם בין הצדדים, נקבע כי שכרו של התובע לא יפחת משכר המינימום, הא ותו לא! בנוסף, הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי סוכם בין הצדדים, ששכרו של התובע יכלול תשלום בגין זכויות סוציאליות, כגון - דמי הבראה ו/או חופשה שנתית. 45. בבג"צ 1678/07 גלוטן נ' ביה"ד הארצי לעבודה ניתן ביום 29.11.09 נקבע בכל הנוגע להחלת חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקת עובדים זרים כדלקמן - "תכליתו המרכזית של חוק שעות עבודה ומנוחה, כפי שמעיד עליו שמו, היא להבטיח כי יתקיים איזון ראוי בחייו של אדם בין השעות שאותן הוא מקדיש לעבודתו לבין שעות הפנאי.... פרשנות החוק צריך שתיעשה בהתחשב בתכליתו. במקרים הרגילים, יש לפרש את החריגים לו בצמצום הראוי לאור הצורך להגן על תכליתו הסוציאלית. עם זאת הפרשנות צריכה להתחשב גם ברציונל העומד בבסיס קיומם של החריגים לחוק. ... פרשנות התיבות "מידה מיוחדת של אמון אישי" צריך שתיעשה תוך שמירה על קשר הדוק עם התכלית הכללית העומדת כאמור ביסוד החריג לחובת התשלום של שעות נוספות.. על פני הדברים, איפוא, לא נתכוון המחוקק, בהציעו חריג זה, להחילו על קבוצות עובדים הנזקקים להגנת חוקי העבודה... בענייננו, יש מקום לסברה כי מתכונת העבודה הייחודית בתחום הסיעוד, שאינה עולה כאמור בקנה אחד עם הפרשנות הכללית להוראות החוק, היא הכרחית. מתכונת העבודה כפי שהיא מתקיימת לאורך כל השנים משרתת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים של המטופלים. קיימת הבנה שרבים מתוך ציבור המטופלים הסיעודיים, המהווים גם הם קבוצה מוחלשת, נזקקים להשגחה תמידית. הטיפול בהם דורש קרבה גדולה ואמון רב ביחסים שבין המטפל והמטופל; אלה הם יחסי אמון הנבנים והולכים במשך שנים... ניתן בהחלט לסבור כי הצורך בקיומה של מתכונת עבודה כזו, שבה העובד הסיעודי נמצא בחברת המטופל שעות רבות החורגות מן ההסדרים הקבועים בחוק, מצדיק את הכנסת העובדים הסיעודיים לגדרי החריג, שהרי, תכלית החריגים היא להוציא מתחולת החוק סוגי העבודות שלגביהן יש קושי משמעותי לקיים את ההסדרים הרגילים הקבועים בחוק. ... בדומה לחריג האמון האישי גם חריג הפיקוח צריך להתפרש תוך שמירה על קשר ישיר לתכלית של זיהוי סוגי עבודות מסוימות שבהן לא ניתן או לא ראוי לקיים את חובת התשלום של שעות נוספות. היעדר אפשרות לפיקוח על העבודה קיים ברגיל במקום שבו גמישותו של התפקיד ואי היכולת של המעביד לעקוב אחר השעות שבהן מבוצעת עבודה יוצרים מצב שבו החלת החוק אינה אפשרית.... אין זה המצב בענייננו. במרבית המקרים תבנית העבודה של עובדים סיעודיים הינה קבועה והיא מתרחשת רוב הזמן בביתו של המטופל. אין בעבודה זו גמישות וניתן לדעת ברגיל אם העובד נמצא במקום העבודה. בחלק מן המקרים המטופל עצמו מסוגל להבטיח כי העובד יימצא במקום העבודה, ובמקרים אחרים הפיקוח עשוי להתבצע על ידי קרובי משפחה או על ידי אחרים. ... הגישה השנייה שהוצגה בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה מבקשת כאמור להוסיף "אחוז מסוים" לשכר העובדים הסיעודיים בהתאם לטיב עבודתם. אף כי ייתכן שמדובר בפתרון ראוי לגוף הדברים, המצדדים בעמדה זו לא הצביעו על מקור חוקי המקנה לבית המשפט עילה להורות על תוספת השכר שנקבעה בפסק הדין, ומכאן שאין ללכת בדרך זו. ... הגישה השלישית בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה סבורה, כאמור, כי החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה אינם חלים בעניינם של עובדים סיעודיים, אך יש להכיר רק בחלק משעות היממה כשעות עבודה. המצדדים בגישה זו סבורים כי שעות העבודה של העובדים הסיעודיים הן השעות שבהן מטפל העובד במטופל בפועל, להבדיל מהשעות שאותן מקדיש העובד לפנאי או לשינה. עמדה זו מקימה קשיים משלה ואינה עולה בקנה אחד עם ההגדרה המקובלת של שעות עבודה. היא עלולה להוביל לתוצאות קשות ומרחיקות לכת לגבי הגדרת שעות העבודה בתחומי עיסוק רבים נוספים. ... הגישה הרביעית סוברת, כאמור, כי החריגים הקבועים בחוק שעות עבודה ומנוחה אינם חלים בעניינם של העובדים הסיעודיים ויש לראות בכל השעות שבהן אין הם חופשיים לעשות כרצונם שעות עבודה. נראה שגישה זו עולה בקנה אחד עם הפרשנות באשר לאותם חריגים, כפשוטה, אולם דווקא בה טמונים הקשיים הגדולים ביותר. ... חיוב בתשלום מלא בגין עבודה בשעות נוספות טומן בחובו משמעות כלכלית לא מבוטלת, המשפיעה באופן ישיר על יכולתם של המטופלים להיזקק למטפלים סיעודיים. האוכלוסייה שמעסיקה ברגיל את העובדים הסיעודיים היא אוכלוסיה מוחלשת במיוחד וכוללת ברובה קשישים ובעלי מוגבלויות מסוגים שונים, לרבות נכות פיננסית קשה. תשלום בגין שעות נוספות יוביל לעלייה ניכרת בעלויות הכרוכות בהעסקת מטפל סיעודי, ויש להניח כי רבים מהנזקקים למטפלים אלה, לא יוכלו לעמוד בעלות העסקתם... אכן, הצורך להתחשב באינטרסים ובצרכים של המטופלים הסיעודיים אינו יכול, כשלעצמו, להצדיק פגיעה בקבוצה מוחלשת אחרת. ... מכל האמור לעיל עולה כי התפיסה שיש לחייב בתשלום שעות נוספות בעניינם של העובדים הסיעודיים בהעדר התייחסות לעצם חוקיותה של תבנית העסקתם - אין לה מקום. ... לא הייתי ממהר להתערב איפוא בפסיקת בית הדין הארצי על פיה קמה תחולה לחריגים המתייחסים לתחולת החוק. אלא שלשיטתי הייתי דוחה את העתירה מטעם אחר והוא שבית הדין לעבודה לא יכול היה להגיע לתוצאה אחרת, וזאת בשל הקושי שבעצם יישום החוק לרבות יישום ההוראה הכלולה בו בדבר תשלום עבור שעות נוספות. ... ראוי שימצא איפוא הסדר חוקי שיבטיח שכר הולם ותנאי עבודה מיטיבים למטפלים הסיעודיים. כשלעצמי סבור אני כי עובדים אלה זכאים לשכר שאינו נגזר משכר המינימום המשתלם בגין יום עבודה רגיל. ההסדר המתבקש צריך שיביא בחשבון את המציאות החורגת מן המסגרת הרגילה של יחסי העבודה. ... סיכומו של דבר: פסק דין זה עוסק בסוגיה סבוכה וקשה, אשר זכתה לפרשנויות שונות ואף סותרות בבית הדין הארצי לעבודה. במסגרת החקיקתית הקיימת אין הסדר המתאים למצב הדברים הייחודי בעניינם של העובדים הסיעודיים, ופרשנות צרה וחלקית של הדין ביחס לחובת התשלום עבור שעות נוספות, ללא התמודדות עם מכלול השאלות הכרוכות בעצם תבנית העסקתם הייחודית, עשויה להוליך לתוצאות קשות מאד. לפיכך, התוצאה היא שאין להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה; כך בין אם נניח כי קיימת תחולה לחריגים הקבועים בחוק ובין, ולכך אני נוטה יותר, משום שאין להחיל את הוראות החוק לעניין התשלום עבור עבודה בשעות נוספות בענייננו בהיעדר כל יכולת ליישמו לשיעורין ובהתקיים הסכמה כוללת כי אין לחוק תחולה בכל חלקיו העיקריים הנוגעים למתכונת העבודה עצמה." (הדגשות אינן במקור א.ק.). 46. לאור העובדה כי עומד ותלוי דיון נוסף בבג"ץ גלוטן, הממתין להחלטות היועץ המשפטי לממשלה, וניסיון המחוקק להסדרת העסקתם של העובדים הסיעודיים, הרי שבג"ץ גלוטן כאמור, הקובע כי אין להתערב בהחלטת ביה"ד הארצי ואין להחיל את חוק שעות עבודה ומנוחה על עובד סיעודי, בין היתר, לאור מידת האמון הגבוהה הנדרשת בעבודה מסוג זה, מחייב ומנחה אותנו בנסיבות המקרה דנן. 47. בדומה לנסיבות המקרה דנן בהן נזקק המנוח להשגחה במהלך כל שעות היממה לאור חסימה נשימתית כרונית ממנה סבל כאמור, אף בפס"ד גלוטן (ע"ע 157/03 יולנדה גלוטן נ' לאה יעקב, ניתן ביום 1.1.07), דובר על קשישה שנזקקה להשגחה במהלך שעות היממה מאחר והייתה מחוברת למכונת הנשמה. 48. בהתחשב במצבו הרפואי של המנוח כמפורט בהרחבה לעיל, הרי שאין ספק, כי בנסיבות המקרה דנן נדרשה מידת אמון מיוחדת מהתובע, אשר מנע מצב של חנק המנוח במהלך שעות ערנותו ושנתו. 49. לאור האמור לעיל, ובהתאם להלכת גלוטן, אנו קובעים כי בנסיבות המקרה דנן, אין להחיל את חוק שעות עבודה ומנוחה על עבודת התובע אצל המנוח. לפיכך, דין רכיב התביעה לתשלום גמול שעות נוספות - להידחות בזאת. דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית- 50. כאמור לעיל, הנתבעים לא השכילו להוכיח טענתם כי שכרו של התובע כלל תשלום בגין זכויות סוציאליות. 51. כמו כן, הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי שולמו לתובע דמי הבראה ו/או פדיון חופשה שנתית. בחודשים בהם שהה התובע בחופשה בחו"ל כאמור לעיל, לא שולמו לו דמי חופשה שנתית. 52. בעדותה של הנתבעת מס' 2 היא אף לא ידעה להשיב מי היה צריך לשלם לתובע דמי הבראה וחופשה שנתית. "ש. את לא יודעת אם שולם לתובע דמי הבראה וחופשה שנתית? ת. מי היה צריך לשלם?" (ראה פרוטוקול דיון מיום 6.5.12 עמ' 16). 53. אשר על כן, על הנתבעים לשלם לתובע דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו בגין 12 ימי הבראה, בסך של 4,080 ₪ (12 ימי הבראה * 340 ₪ ליום), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.10 ועד מועד התשלום בפועל. 54. כמו כן, על הנתבעים לשלם לתובע פדיון חופשה שנתית בגין שלוש שנות עבודתו אצל המנוח בסך של 5,961.6 ₪ (36 ימי חופשה * 165.6 ₪ שכר המינימום במצ'ק ליום עבודה בתקופה הרלוונטית), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.10 ועד מועד התשלום בפועל. סיכום - 55. על הנתבעים לשלם לתובע ביחד וכל אחד לחוד את הסכומים המפורטים להלן - א. פיצויי פיטורים - בסך של 11,550.54 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.10 ועד למועד התשלום בפועל. ב. דמי הודעה מוקדמת - בסך של 3,850.18 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.10 ועד מועד התשלום בפועל. ג. דמי הבראה - בסך של 4,080 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.10 ועד מועד התשלום בפועל. ד. פדיון חופשה שנתית - בסך של 5,961.6 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.10 ועד מועד התשלום בפועל. יש לשלם את הסכומים הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 56. כמו כן, על הנתבעים ביחד וכל אחד לחוד לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. חוזה עבודהחוזה