דוגמא לפסק דין בנושא הסכם להפעלת מזנון: הרקע 1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 14.06.06, תשלומים המגיעים לטענת התובעת מאת הנתבעת בשל הפעלת מזנון "הרדיו" על ידי התובעת עבור הנתבעת. 2. במשך מספר שנים הפעילה התובעת שלושה מזנונים שונים, לעתים במקביל, עבור הנתבעת: א. מזנון "קול ישראל" בבית יואל ברחוב יפו בירושלים; ב. מזנון "קול ישראל" (הלני המלכה) ברחוב הלני המלכה בירושלים; ג. מזנון "הרדיו" (בנין החוטים) ברחוב תורה מצוין בירושלים. 3. התביעה שלפנינו מתייחסת ל"מזנון הרדיו" או "מזנון החוטים", אשר הופעל על ידי התובעת בשנים 2003 ועד 2007, בהתאם להסכם שצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן- ההסכם), בעקבות זכייתה של התובעת במכרז. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את ההסכם במספר עניינים ונותרה חייבת לתובעת סכום של 443,153 ₪. 4. כבר כעת יצוין, כי ההסכם שצורף לכתב התביעה הוא ההסכם משנת 2002 שנחתם ביום 5.12.02, בעוד שהתובעת זכתה פעם נוספת במכרז בשלהי שנת 2004 (מכרז מספר 20/2004) ולכן ההסכם הרלבנטי לתביעה הוא ההסכם שנחתם ביום 03.01.05, אשר צורף לכתב ההגנה (להלן - ההסכם החדש). 5. הסכום של 443,153 ₪ שבכתב התביעה מורכב כדלקמן: 25,625 ₪ - חוב בשל הספקת כיבודים לחדרים בבניין על פי נוהל הזמנות שנקבע בהסכם; 40,888 ₪ - חוב בשל סובסידיה על ארוחות עובדי הטלוויזיה בתקופה שלא היה לעובדים אלה מזנון לאכול בו את ארוחותיהם. המדובר ב - 7560 ארוחות ( 280 אנשים ליום במשך 27 ימים בחודש נובמבר 2003); 114,680 ₪ - המשך צריכת ארוחות על ידי עובדי הטלוויזיה במזנון "החוטים" אחרי פתיחת מזנון נפרד לעובדים אלה (כ- 200 ארוחות ליום); 1320 ₪ - אגרת כיבוי אש (120 ₪ לשנה במשך 11 שנים); 20,640 ₪ - חומרי ניקיון ( כ-800 ₪ בחודש החל בשנת 2004, עת הפסיקה הנתבעת לספק את חומרי הניקיון באופן חד צדדי; 240,000 ₪ - הפסד רווחים בשל מניעת הפעלת מזנון נוסף בבנין שערי צדק (להלן - המזנון הנוסף), אשר על הפעלתו סוכם,לטענת התובעת, בחודש מאי 2006 אך הנתבעת התחרטה בטענה שהלשכה המשפטית הטילה "וטו" על התחייבות הנתבעת להתקשר עם התובעת לגבי המזנון הנוסף. 6. בנוסף, דורשת התובעת לחייב את הנתבעת בקנס בשל הפרת ההסכם בסכום לפי שיקול דעתו של בית המשפט. 7. יצוין, כי בסעיף 3 לסיכומיה מודה התובעת כי לאחר הגשת התביעה התרצתה הנתבעת ושילמה חלק מהתביעות, למשל אלה שפורטו בסעיפים 6 ו-7 לכתב התביעה (המתייחסות לחוב של 25,625 ₪ בשל כיבודים לעובדי הרשות). בריכוז הסכומים הנטענים בסעיף 113 לסיכומי התובעת אכן לא מופיע נושא הכיבודים אך למרות זאת, כנראה כתוצאה מטעות, נותר סכום התביעה כפי שהיה - 443,153 ₪. לאור הודאת התובעת כי נושא הכיבודים איננו עוד במחלוקת - יש להפחית בהתאם את סכום התביעה המקורי ולהעמידו על סך של 417,528 ₪. 8. מטעם התובעת העידו, בנוסף לתובעת עצמה, גם בעלה מר אברהם אבו, מר שמעון יופיטר, טבח בטלווויזיה, מר לואי אבו שוקרי, שוטף כלים ואחראי ניקיון במזנון התובעת, וכן מר יגאל בוטון, עובד ברדיו קול ישראל. 9. מטעם הנתבעת העידו מר יראון רופין, מנהל שירותי מינהל הטלוויזיה (להלן - רופין), מר בועז מרדכי, ששימש כמנהל שירותי מינהל הרדיו בתקופה הרלבנטית לתביעה (להלן - בועז מרדכי), מר אלי פור, מנהל שירותי מינהל מטה (להלן - אלי פור), מר יגאל כהן, מנהל משק בטלוויזיה (להלן - יגאל כהן), וכן מר ציון שם טוב, מנהל שירותי מינהל הרדיו (להלן - ציון שם טוב). 10. הואיל ובמהלך ישיבת ההוכחות ביום 11.5.10 הועלה נושא של שיחות שהוקלטו בין התובעת לבין ציון שם טוב, ובינה לבין עדים אחרים (פרוטוקול עמ' 18 שורות 7 עד 22) - אושרו עדויות הזמה בדיון שהתקיים ביום 17.3.11 של אלי פור, של ציון שם טוב, ושל מר אברהם חן, מנהל חשבונות בנתבעת בתקופה הרלבנטית לתביעה. 11. נתייחס לכל אחד מרכיבי התביעה באופן נפרד. ארוחות לעובדי הטלוויזיה בנובמבר 2003 12. מזנון "החוטים" היה אמור לשרת את עובדי הרדיו העובדים במקום, ולגביהם נקבע בהסכם כי הנתבעת תשלם לתובעת סובסידיה בשל כל ארוחה על מנת להוזילה לעובד. הסובסידיה, לאחר עדכונה, עמדה על סכום של 4.70 ₪ לארוחה, לפי 150 סועדים בכל חודש. לטענת התובעת, הנתבעת התחייבה להעביר לה את סכום הסובסידיה גם עבור עובדי הטלוויזיה שאכלו במזנון "החוטים" בחודש נובמבר 2003, כאשר מפעיל מזנון הטלוןיזיה הפסיק להפעילו, ועל כן דורשת התובעת סכום של 40,888 ₪ (7560 ארוחות - לפי 280 ארוחות ליום במשך 27 ימים). 13. לטענת הנתבעת, הודע לתובעת מראש כי במהלך החודש האמור, יהיו שירותי ההסעדה במזנון "החוטים" בנפח מוגבר והתובעת הסכימה לכך. הנתבעת טוענת כי לא הובטחה לתובעת תוספת סובסידיה, בנוסף לזו ששולמה לה מכוח ההסכם במזנון "החוטים", הואיל והכנסותיה בחודש האמור היו אמורות לגדול והנתבעת אף סיפקה ציוד. עוד נטען, כי התובעת לא זכאית לסובסידיה מאחר וגבתה מחיר מלא מעובדי הטלוויזיה ואף מעובדי הרדיו, ובעצם הפקעת המחירים גבתה התובעת תשלום נוסף שעלה על הסובסידיה. 14. הנתבעת טוענת גם, כי לא הוכח שבחודש נובמבר 2003 האמור סעדו במזנון 280 סועדים נוספים בכל יום, כטענת התובעת. 15. סעיף 18 להסכם החדש, שהיה קיים גם בהסכם המקורי, קובע: "א. תמורת מילוי התחייבויותיו של מנהל המזנון לפי הסכם זה תשלם הרשות למנהל המזנון סובסידיה חודשית כדלהלן: 3522 ₪ (כולל מע"מ), עבור המזנון. הרשות תוסיף לסובסידיה הנ"ל סך של 4.70 ₪ (כולל מע"מ), בגין כל ארוחה, עד סה"כ 150 ארוחות לכל יום עבודה בפועל (לא כולל שבת וחג). ב. במקרה ובגין תפקודו הלקוי של בעל המזנון ימכרו פחות מ-150 ארוחות לכל יום עבודה בפועל אזי רשות השידור תהא רשאית להוריד את סכום הסובסידיה כאמור בסעיף א' קטן לעיל, בהתאם לארוחות הנמכרות בפועל, וזאת בהודעה מוקדמת של 7 ימים לזוכה במכרז. ג. כל העלאה בגובה הסובסידיה במשך תקופת הסכם זה תהא בשיקולה הבלעדי של הרשות. ד. הרשות רשאית להרחיב את ההתקשרות גם למקומות אחרים קבועים או מזדמנים בהם נערכת פעילות של הרשות וזאת בהתאם למחירים שנקבעו במסמך ג' או בנסיבות מיוחדות מחירים אחרים שיסוכמו בכתב ומראש". יצוין, כי על פי סעיף 6 (ח) להסכם החדש התחייבה התובעת לספק את התבשילים והמוצרים למכירה בהתאם לטופס התעריפון (מסמך ד' להסכם), כאשר מחירים אלה כוללים מע"מ, וכל שינוי בהם טעון אישור מוקדם ובכתב של הנתבעת, אשר יינתן לפי שיקול דעתה הבלעדי. 16. לאחר שמיעת העדויות לגבי רכיב זה של התביעה, ראיתי להעדיף את גרסת התובעת לעניין הסובסידיה בחודש נובמבר 2003 על פני גרסת הנתבעת, מן הנימוקים שיפורטו להלן. 17. כאמור, לתובעת היה הסכם לגבי מזנון "החוטים" אשר לפיו משולמת לה סובסידיה עבור הארוחות לעובדי הרדיו (עד 150 ארוחות ליום). התובעת גם ידעה כי היה הסכם כזה לגבי עובדי הטלוויזיה במזנון שלהם (עד 280 ארוחות ליום). אם התבקשה התובעת לספק במשך תקופה מסוימת ארוחות גם לעובדי הטלוויזיה בעקבות סגירתו של מזנון הטלוויזיה - היה זה אך סביר שהיא תניח כי תשולם לה הסובסידיה עבור עובדי הטלוויזיה שאכלו בפועל במזנון "החוטים" במקום במזנון שלהם. אין לראות בהנחה זו משום דרישה לכפל תשלום הסובסידיה הואיל וכאמור, מזנון עובדי הטלוויזיה לא פעל, ולכן יש להניח כי לא שולמה באותה התקופה הסובסידיה עבור עובדי הטלוויזיה. יראון רופין אמנם טען בעדותו כי לא הובטח לתובעת שתשולם לה הסובסידיה וכי היה עליה להיערך לספק יותר ארוחות באותו חודש נובמבר (פרוטוקול עמ' 27 שורות 4 - 19). כמו כן טען רופין, כי סביר להניח שהתובעת קיבלה "החלטה מושכלת איך לנהל את ענייניה" (פרוטוקול עמ' 28 שורות 21 - 22). מאידך, בועז מרדכי בעדותו הודה שאמר לתובעת כי ינסה וימליץ שהיא תקבל את הסובסידיה (פרוטוקול מיום 11.5.10 עמ' 6 שורות 40-41) הואיל ולדעתו במקרה כזה של תוספת מאסיבית של ארוחות בחודש מסוים סביר להפעיל את סעיף 18 (ג) להסכם ולשלם את הסובסידיה (שם, שורות 42-44). מעדות זו עולה כי גם נציג בכיר של הנתבעת הניח, כמו התובעת, כי מגיעה לה הסובסידיה עבור חודש נובמבר , ואם הוא סבר כך - סביר שגם התובעת הבינה שתקבל את הסובסידיה. 18. בנסיבות אלה, אני קובעת כי דרישת התובעת לגבי עצם תשלום הסובסידיה היא סבירה, ובהמשך אתייחס לשאלת גובה הסובסידיה. 19. אשר לטענת הנתבעת כי התובעת איננה זכאית לסובסידיה מאחר והפקיעה מחירים ולמעשה הכנסותיה מארוחות עובדי הטלוויזיה עלו על הסובסידיה - לא שוכנעתי כי טענה זו הוכחה כדבעי. יראון רופין בעדותו הודה כי לא אכל באופן קבוע במזנון "החוטים" (פרוטוקול עמ' 26 שורות 12-13). לפיכך, הטענות בדבר הפקעת מחירים על ידי התובעת מקורן למעשה בתלונות של עובדים בפני רופין. התלונות לא זכו לטיפול אינטנסיבי, שכן רופין הודה כי לא שלח כל מכתב בעניין זה למנהל המינהל ברדיו (פרוטוקול עמ' 30 שורות 1-2), וזאת על אף שמכירת המזון במחיר גבוה ממה שמופיע בהסכם מהווה, על פי סעיף 22 להסכם החדש ביחד עם סעיף 6 (ח), הפרה של תנאי יסודי המקנה לנתבעת את הזכות לבטל לאלתר את תוקפו של ההסכם. 20. זאת ועוד, "תקרית" מסוימת במהלך עדותו של יראון רופין העיבה על משקלה של עדותו. כאשר נשאל רופין האם כאשר אכל במזנון הטלוויזיה שילם מחיר מסובסד וכאשר אכל במזנון של התובעת לא שילם מחיר מסובסד, בקש ב"כ התובעת שיירשם בפרוטוקול כי "ב"כ הנתבעת נענענה בראשה לעד במהלך עדותו ואמרה את המילה כן" (ראה פרוטוקול עמ' 28 שורות 26-29). אמנם ב"כ הנתבעת הכחישה כי אמרה את המילה "כן" (פרוטוקול עמ' 29 שורה 1), אולם, בנסיבות אלה, כבר לא היה ערך רב לתשובת העד "כשאכלתי במזנון של התובעת לעולם שילמתי מחיר גבוה בהרבה ממה ששילמתי במזנון של הטלוויזיה" (שם, שורות 2-3). 21. לאור האמור, הגעתי למסקנה כי טענת הנתבעת לפיה התובעת אינה זכאית לסובסידיה הואיל והכנסותיה לא הצדיקו זאת - לא הוכחה ודינה להדחות. 22. אשר לשאלה בדבר גובה הסובסידיה, דהיינו מספר הארוחות ביום במהלך אותו חודש נובמבר 2003 - לא שוכנעתי כי התובעת הוכיחה את טענתה כי היה מדובר ב- 280 ארוחות ליום. אמנם העד מטעם התובעת, מר לואי אבו שוקרי, העיד כי שטף יותר מ - 300 צלחות ליום, אולם נראה כי הדבר מעיד דווקא שמדובר היה על כ - 150 סועדים, הואיל וסביר להניח שכל סועד לוקח צלחת למנה ראשונה ו/או מרק וצלחת נפרדת למנה עיקרית. זאת ועוד, הואיל ולפי סעיף 18(א) להסכם החדש מוגבלת הסובסידיה עד 150 ארוחות לכל יום עבודה בפועל - אין הצדקה לשלם לתובעת, בכל מקרה, סובסידיה על יותר מ- 150 ארוחות ליום עבור עובדי הטלוויזיה על אף שההסכם שלהם מתייחס ל - 280 ארוחות ליום, עובדה שכאמור לא הוכחה. 23. לאור האמור, אני קובעת כי דין טענותיה של התובעת לגבי רכיב זה של תביעתה להתקבל באופן חלקי, דהיינו יש לשלם לה סכום של 19,035 ₪ (4.70 ₪ * 150 * 27), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל המשך ארוחות עובדי הטלוויזיה מתחילת שנת 2006 24. לטענת התובעת, כ- 200 עובדי הטלוויזיה המשיכו לאכול במזנון "החוטים" גם לאחר שהופעל המזנון שלהם , והנתבעת התחייבה לשלם עבורם את הסובסידיה, כפי שעולה משיחה שקיימה התובעת עם העד אלי פור, אשר הציג בפניה מצג שהסובסידיה תשולם לה והדבר סותר, לטענת התובעת, את האמור בתצהירו של יראון רופין, בו הוכחש כי הושג הסכם כאמור עם התובעת. 25. לטענת הנתבעת, לא הוכח כי עובדי הטלוויזיה זנחו את המזנון שלהם ובאו לסעוד אצל התובעת, וגם אם היה מוכח הדבר - הרי שמן הדין לדחות את התביעה בעניין זה הואיל ולא קיים בסיס חוקי להוצאה כפולה מכספי הציבור כאשר שולמה לתובעת כבר סובסידיה בשל אותו השירות במסגרת הפעלת מזנון הרדיו, ומאידך, גם למפעילי מזנון הטלוויזיה שולמה סובסידיה כאמור. 26. בניגוד למסקנתי לגבי רכיב התביעה המתייחס לסובסידיה עבור עובדי הטלוויזיה בחודש נובמבר 2003 - הרי שלגבי המשך הארוחות של עובדי הטלוויזיה מתחילת שנת 2006 במזנון "החוטים", מסקנתי היא שהתובעת איננה זכאית לסובסידיה. ראשית, התובעת לא הוכיחה כי עובדי הטלוויזיה זנחו את המזנון שלהם דווקא בשנת 2006 וכ- 200 מהם סעדו אצלה באופן קבוע. עדות של בועז מרדכי ( פרוטוקול מיום 11.5.10 עמ' 6 שורות 36-38 ) ,וכן עדות של יגאל כהן (פרוטוקול מיום 11.5.10 עמ' 13 שורות 24-27 ) סותרות למעשה טענה זו. כמו כן, לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע "נזכרה" התובעת בטענה זו רק בשנת 2006 ולא תבעה גם עבור שנים 2004 ו - 2005. שנית, וזה העיקר, אפילו הייתה התובעת מוכיחה את תביעתה בעניין זה - עדיין יש לדחות רכיב זה של התביעה הואיל ומדובר בהוצאה כפולה מכספי הציבור, אשר איננה מוצדקת. בניגוד למצב בחודש נובמבר 2003, עת מזנון הטלוויזיה לא פעל כלל, הרי שבתחילת שנת 2006 פעל המזנון של עובדי הטלוויזיה ואין כל הצדקה לשלם כפל סובסידיות, כאשר לא הוכח כאמור, שעובדי הטלוויזיה זנחו את המזנון שלהם. 27. לאור האמור, דינו של רכיב זה של התביעה להדחות. אגרת כיבוי אש 28. התובעת טוענת כי בהתאם לסעיף 12 להסכם הייתה חובה על הנתבעת לשאת בכל העלויות המתייחסות למסים, ארנונה, ותשלומי חובה לממשלה ולעירייה, והדבר כולל גם אגרת כיבוי אש, אשר לא שולמה במשך 11 שנים. 29. מאידך טוענת הנתבעת כי יש לדחות את הטענה בחלקה מחמת התיישנות (לגבי 4 שנים בסכום של 480 ₪), ולגבי יתרת הסכום בסך 840 ₪ יש לדחות את התביעה הואיל ועל פי סעיף 12 להסכם החדש על התובעת בעצמה לשאת בכל התשלומים לשם קבלת רישיון עסק ולחידושו, ואגרת כיבוי אש כלולה בכך. 30. סעיף 12 להסכם החדש קובע: "כל המסים, הארנונות ותשלומי חובה לממשלה ולעיריה בקשר למזנון יחולו על הרשות, פרט לרשיון עסק". הואיל ונושא כיבוי אש מהווה חלק מהתנאים לקבלת רישיון עסק, והואיל ועל פי סעיף 12 להסכם החדש הוצאות אלה חלות על מפעיל המזנון ולא על הנתבעת - דינו של רכיב זה של התביעה להידחות. חומרי ניקיון 31. לטענת התובעת, על פי סעיף 10 להסכם התחייבה הנתבעת לשאת בעלות חומרי הניקיון הדרושים להפעלת המזנון, לשטיפת הכלים, הרצפות, וכיוצא באלה - ובפועל הפרה הנתבעת התחייבות זו החל בשנת 2004. 32. לטענת הנתבעת, מדובר בהטעיה ממש מצד התובעת הואיל ובהסכם החדש שונה במפורש הסעיף הדן בהספקת חומרי נקיון ונקבע שהקבלן, ולא הנתבעת, הוא זה אשר יישא בעלות חומרי הניקיון. 33. סעיף 10 להסכם החדש קובע: "מנהל המזנון יספק, על חשבונו, חומרי הניקיון הדרושים לשטיפת הכלים, רצפות, חומרי חיטוי, ציוד, וכלים הדרושים לניקוי המזנון לשביעות רצונה של הרשות". הואיל והתובעת חתמה על ההסכם החדש, ובחתימתה הסכימה לשינוי המדיניות לגבי חומרי הניקיון - גם דינו של רכיב זה של התביעה להדחות. הפעלת המזנון הנוסף 34. לטענת התובעת, ביום 28.5.06 פנה אליה אלי פור וביקש ממנה להפעיל את המזנון הנוסף בבניין שערי צדק ,החל ביום 4.6.06 למשך שנה. לטענתה, בפנייה זו ציין אלי פור כי הנתבעת אינה מתכוונת לבצע מכרז על הפעלת המזנון הנוסף, אלא בכוונתה לאפשר לתובעת להפעילו על פי צו הרחבה של זכייתה בהפעלת מזנון הרדיו. התובעת טוענת כי היא הסתמכה על הבטחה זו, והחלה להיערך לקראת הפעלת המזנון הנוסף, אולם ביום 4.06.06, כאשר הגיעה להפעיל את המזנון הנוסף ביחד עם עובד שנשכר על ידה לשם כך - הודיע לה מר יוסי חפץ, מנהל משק במשרדי הנתבעת במקום, כי היא לא תוכל להפעיל את המזנון בהעדר אישור של המחלקה המשפטית של הנתבעת לכך. 35. בכתב התביעה דורשת התובעת, בסעיף 22, לפצותה על מלוא הרווחים להם הייתה צפויה בהפעלת המזנון הנוסף במשך שנה, בסכום המוערך על ידה ב- 20,000 ₪ לחודש, דהיינו 240,000 ₪ לשנה. לחלופין, דורשת התובעת לחייב את הנתבעת לקיים את התחייבותה כלפיה להפעלת המזנון הנוסף. בסיכומיה, בסעיפים 91-112, מוסיפה התובעת כי ביטול ההזמנה להפעיל את המזנון הנוסף בא מגורמים בהנהלה של הנתבעת אשר ביקשו להתנקם בתובעת על ש"העזה" לפנות לבית המשפט בבקשה לחייב את הנתבעת לשלם לה כספים אשר מגיעים לה. לטענת התובעת, הנתבעת התנהגה כלפיה כ"בריון השכונתי החזק" , שמראה לחלשים ולתלויים בו איך ייעשה לאיש אשר רשות השידור אינה חפצה בייקרו. התובעת טוענת כי בתיק זה על בית המשפט להעניש את הנתבעת בקנס משמעותי בשל התנהלותה הפסולה, במסע הנקם שלה נגד התובעת ,בשל העדת עדי שקר, ובשל אי קיום התחייבויותיה כלפי התובעת. 36. לטענת הנתבעת, דרישתה של התובעת לקבל סכום של 240,000 ₪ בשל הפסד הרווחים במזנון הנוסף הינה דרישה לקבלת פיצויי קיום לתקופה של שנתיים, וזכות זו לא הוכחה על ידה. כמו כן נטען, כי לא הוכח גם גובה הפיצוי הנדרש. לחלופין, טוענת הנתבעת, כי התובעת דורשת לפסוק לה למעשה פיצויי הסתמכות ומדובר בשינוי חזית אסורה. לגופה של טענה זו, טוענת הנתבעת כי גם את הזכות לפיצויי הסתמכות לא הוכיחה התובעת. עוד טוענת הנתבעת, כי האשמותיה של התובעת כלפיה, ולמעשה כלפי ועדת המכרזים של הנתבעת על כי לא אישרה את ההרחבה הזמנית בשל הגשת התביעה, הינן חמורות מאוד ודינן להדחות. לטענת הנתבעת, את החלטת ועדת המכרזים ואת הטענות הקשות בדבר שיקולים זרים לכאורה היה על התובעת לתקוף במסגרת עתירה מנהלית בבית המשפט לעניינים מנהליים, ומשלא עשתה התובעת כן - אין מקום לפסיקת פיצויים במסגרת ההליך שלפנינו. 37. לאחר עיון בטענות הצדדים - ראיתי לקבל את עמדת הנתבעת לגבי רכיב זה של תביעת התובעת. בניגוד לאמור בסיכומי התובעת, אין לשום קבלן "זכות קנויה" לדרוש הארכה או הרחבה של הסכמים קיימים, ולא הייתה למעשה סמכות לעובד הנתבעת להבטיח מלכתחילה לתובעת הרחבה כזו ללא אישור כדין של ועדת המכרזים, גם אם מדובר בהפעלה לזמן מוגבל. כל פרשנות אחרת משמעה עקיפה של חוק חובת המכרזים התשנ"ב - 1992, הוצאת כספים שלא כדין מהקופה הציבורית, ופעולה הנוגדת את עקרון השוויון. 38. אכן, מקומן של כל טענות התובעת כלפי ועדת המכרזים על שלא אישרה את ההרחבה הזמנית של המכרז משיקולים זרים הוא במסגרת עתירה מנהלית, ומשלא הוגשה עתירה כזו וממילא לא הוכח קיומם של שיקולים זרים - אין מקום לפסיקת פיצויים במסגרת ההליך שלפנינו. משהגעתי למסקנה האמורה - מתייתר הצורך לדון בשאלת גובה הפיצויים אותם דורשת התובעת במסגרת רכיב זה של תביעתה, והאם הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכיחם. 39. לפיכך, גם דינו של רכיב זה של תביעת התובעת להידחות. סיכום 40. ניתן לסכם כדלקמן: (א) אשר לכיבודים - הואיל והתובעת הודתה שרכיב זה של תביעתה שולם על ידי הנתבעת, לא היה כלל מקום לכלול אותו בסכום הכולל של התביעה , כאמור בפסקה 7 לעיל, אולם בנסיבות העניין - הפך הדבר לתיאורטי בלבד. (ב) אשר לסובסידיה על ארוחות לעובדי הטלוויזיה בחודש נובמבר 2003- רכיב זה של התביעה התקבל באופן חלקי בלבד, כאמור בפסקה 23 לעיל. (ג) אשר להמשך ארוחות עובדי הטלוויזיה מתחילת שנת 2006, אגרת כיבוי אש, חומרי ניקיון, והפעלת המזנון הנוסף - כפי שפורט לעיל, רכיבים אלה של התביעה נדחו. סוף דבר 41. לאור כול האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד. הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים, סכום של 19,036 ₪, כמפורט בפסקה 23 לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (14.06.06) ועד לתשלום המלא בפועל. 42. אשר להוצאות - אמנם הנתבעת טוענת, בעמ' 20 - 27 לסיכומיה, כי סיכומי התובעת רצופים אי דיוקים דבר שהצריך עבודה רבה וניתוח של כל סעיף וסעיף על מנת להפריך כל טענה של התובעת, ועל בית המשפט לשקול זאת בבואו להשית הוצאות על התובעת - אולם לא ראיתי לפסוק הוצאות מיוחדות בשל כך, כבקשת הנתבעת. מאידך, הואיל ורוב רובה של התביעה נדחה - תשלם התובעת לנתבעת, תוך 30 ימים, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. סכום זה יקוזז מהסכום שעל הנתבעת לשלם לתובעת בהתאם לפסקה 41 לעיל. לפיכך, תשלם הנתבעת בפועל לתובעת סכום של 9,036 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (14.6.06) ועד לתשלום המלא בפועל. חוזההפעלת מזנון